למה פיצוץ בועות פלסטיק הוא פעולה כל כך מספקת?

ה-27.1, אם לא ידעתם, הוא יום בועות הפלסטיק (Bubble Wrap) הבינלאומי. למה דווקא התאריך הזה? ובכן, לפי חברת Sealed Air Corporation, כמה שנים אחרי המצאתו של המוצר לעטיפה (שבכלל נועד במקור להיות טפט תלת מימדי מפלסטיק), הגיע משלוח מיקרופונים חדש לתחנת רדיו מקומית בעיר בלומינגטון באינדיאנה. מיד אחרי שחוברו המיקרופונים, שדרני התחנה לא הצליחו להתאפק ופוצצו את הבועות לכל אורך אותו יום שידורים. צלילי הפופ-פופ שיצאו מאותה התחנה הגיעו גם לעובדי המפעל, שהבינו שיש להם משהו יוצא דופן ביד.

מאז, כל אדם בחברה הקפיטליסטית יודע שלפעמים העטיפה יותר מבדרת מהמוצר, ומי יודע כמה בועות קטנות קיפחו את חייהן עבור הנאתם של אנשים. למעשה, הפרקטיקה של פיצוץ הבועות כל כך נפוצה עד שהיו כמה חוקרים שנדרשו להסביר את התופעה ולענות על השאלה: למה פיצוץ בועות פלסטיק הוא פעולה כל כך מספקת?

למעוך אותו! (צילום: שאטרסטוק)

עוד "חכמים בלילה":
למה ראפרים אומרים "יו"?
כך נולד הפיצ'ר הכי מעצבן בטלוויזיה
שמתם לב שכל הסדרות משתמשות באותו עיתון כבר 50 שנה?

התשובה מורכבת מכמה סיבות, אבל בעיקרן כולן נוגעות לאלמנט של לחץ ושחרור. החוקרים גילו שפעולת הלחיצה, שמסתיימת בפיצוץ קל המלווה בצליל, פועל על המוח שלנו כסימולציה לפעולה ממשית שמלווה בלחץ ושחרור. המוח, בתורו, משחרר למוח כימיקלים משמחים כמו דופמין ונוראדרנלין, כך שבין אם מדובר במשימה מלחיצה או עבודה שהרגע סיימתם, ובין אם בסך הכל פוצצתם כמה בועות, הכימיקלים הם אותם כימיקלים.

מעבר לכך, מכיוון שפיצוץ בועות רבות הוא פעולה שדורשת ריכוז ורפטטיביות, היא מספקת לנו אפקט מדיטטיבי קל, בליווי אספקט ASMR של מגע עדין וצלילים מספקים. בדומה לקוביית הפידג'יט, למשל, הסחת הדעת והעיסוק הקל משחרר לנו מתחים אגורים, ומחקרים הראו שאנשים שפוצצו בועות היו רגועים ומפוקסים יותר מאנשים שלא. ועכשיו כל מה שנותר לכם, לרגל חגיגות היום, זה לרוץ לקנות איזה מוצר שביר, לפתוח את האריזה, לזרוק את המוצר השביר על הרצפה וליהנות מהדבר האמיתי. בזמן הזה אתם יכולים להרהר מי הם אותם חוקרים שפשוט ישבו לראות אנשים מפוצצים בועות מפלסטיק.