מוזיקה, מאסטרה: הפסטיבל ששואל כבר 26 שנים מהי אמנות המוזיקה

>> אביגיל ארנהיים היא מנכ"לית עמותת פליציה בלומנטל למוזיקה, המפעילה את מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה כחלק מבתי התרבות של כיכר ביאליק ואת סטודיו אנט המרהיב שבקריית המלאכה. יחד עם אנט סלין ז"ל, שעל שמה נקרא הסטודיו, היא הייתה שותפה לניהול פסטיבל פליציה בלומנטל למוזיקה מאז ייסודו ב-1998. הפסטיבל ה-26 שייפתח ביום שני הבא (25.3), יהיה האחרון בניצוחה ואחריו תעביר את השרביט. ביקשנו ממנה לסכם את העידן.

26 שנה שאני קשורה בטבור לפסטיבל הזה ובכל שנה מחדש אני שואלת את עצמי שוב: מהי מוזיקה רצינית? מהי אמנות המוזיקה? מה מחזיק יצירות כחלק מעולמנו במשך מאות שנים? איך השילוב בין אז ועכשיו תורם להבנה של האמנות הזו? איך משלבים אורחים מחו"ל עם כוחות ישראלים בתחום? מיהם הצעירים שהגיע הזמן לפתוח להם את הבמה? ובעיקר, מה מעניין את הקהל לאור ההיצע הרב שקיים פה במשך כל השנה?

>> האנשים שעושים את תל אביב 2022: שיחה עם אביגיל ארנהיים
>> שירה האס כובשת את הווסט אנד בלונדון. ביקרנו ב"ליל הבכורה"

בתהליך בניית פסטיבל מוזיקה מוקדש זמן רב לחיפוש האומנים, ישראלים או מהעולם. כשאנט סלין גרה בלונדון, בשנים הראשונות של הפסטיבל, היא פגשה זמרות וזמרים רבים, קבוצות קאמריות ומנצחים, נגני פסנתר נפלאים. כל העולם היה פתוח בפניה. השנה, היה ברור לי שהיצירה הישראלית והיוצרים הישראלים הם הדבר עצמו. חיפשתי את הקול שנובע מהם, את האצבעות שפורטות, את המחשבה האחרת ואת ההשראה שסובבת כל אחת ואחד מהם. שמעתי גם את הקולות והצלילים של הסיפורים הפרטיים שהם חלק מהמאבקים הפנימיים הקיימים פה, התחושה שהמוסר שהולך ונעלם, במיוחד לאחר המתקפה ב-7 באוקטובר וההתגברות שלנו מול אתגרים קיומיים אמיתיים.

אחרי השיפוץ זה אפילו יפה יותר. מרכז פליציה בלומנטל (צילום באדיבות דוברות עיריית ת"א-יפו)

בתחילת כל תהליך של בחירת תוכנית אמנותית, המרקם – אותו דבר שקשה לשים עליו את האצבע (או האוזן) – הוא בלתי מובן. זה גם הרגע המסקרן והמאתגר ביותר עבורי. בכל שנה אני מספרת לעצמי סיפור אחר על מערכת יחסים בין יצירה בת 400 שנה לבין יצירה בביצוע בכורה, בין הרכב עם כלים תקופתיים לבין הרכב כלי הקשה עכשווי או הסיפור המעניין בין מופע המשלב מחול לבין מופע המשקף את הלך הרוח המקומי כאן. 

אותו סיפור בלתי ידוע ולא ברור מעצב לאט לאט את התוכנית כולה, עד שאני מסוגלת גם לומר אותו בקול רם. גם אם אני לא מובנת לחלוטין לכולם ולפעמים גם לעצמי, נוצר פה משהו שמערב ומערבב במשך שישה ימים עולמות מוזיקליים מן העולם הרחב ומן הסצנה המקומית. 

כשייסדנו את פסטיבל פליציה בלומנטל למוזיקה רבים תהו למה פסנתרנית שחיה במשך רוב חייה באירופה, בברזיל ובארצות הברית מונצחת דווקא בתל אביב על ידי פסטיבל בינלאומי למוזיקה? זו הייתה שאלה שחזרה שוב ושוב מצד העיתונות בשנותינו הראשונות וה"חיבוק" שקיבלתי מהקולגות שלי היה עוקצני. אבל אנט סלין, בתה של פליציה, הייתה זמרת מחוננת שהופיעה לא מעט באולמות הקונצרטים בעולם, חיה עם הוריה חיים קוסמופוליטיים, והבינה את החשיבות שיש במתן במה למוזיקאיות.ים צעירים ועצמאיים. 

אנט הבינה את המהות של יצירת קשרים בין איש לרעהו ובין עולמנו הצר והים תיכוני לעולם הרחב. התוכנית של הפסטיבל שיתקיים החודש בנויה מכל מה שאנט ראתה סביבה משנות ילדותה עם אמה ועם אביה, אספן האמנות והצייר החובב מרקוס מיזנה (שהאוסף שלו מוצג במוזיאון תל אביב, חלל שבו גם מתקיימים קונצרטים שלנו). 

ראיית העולם שלה היתה צבעונית, סקרנית, היא אהבה לקחת סיכונים ולהעז ברעיונות ובחיבורים שרק פסטיבל שלם יכול לקיים. בחברות בינינו, שנוצרה באופן מקרי ונמשכה עד פטירתה לפני 7 שנים, באו לידי ביטוי כל התכונות שלה ויחד יצרנו חוויות שרק אחרי שהן הסתיימו הבנו את המשקל החדש שנרקם בשדה המוזיקה. 

לא פעם אילוץ יוצר מתח שמביא לפרץ של יצירתיות, והשנה החלטנו להביא לידי ביטוי את מיטב כוחות היצירה הישראליים, אותם כוחות שלאורך השנים גם מנגנים ברחבי העולם ומביאים בחזרה ערבוב והתערבבות של סגנונות, השראות והשפעות. לכבוד הפסטיבל הרגשנו צורך לומר משהו גדול יותר ובחרנו במילים של עלי מוהר. עבורנו מילות השיר "הידעת את הדרך" הן על החיפוש אחרי היופי של המוזיקה ומהות היצירה התרבותית. יצרנו ביצוע חדש שמנגנים ושרים בו משתתפי הפסטיבל והוא מרנין וזוקף את הראש. חי מאירזדה וארי טפרברג חיברו בין קול למראה ויצרו עבודת אמנות שעומדת בפני עצמה ומבטאת את כל סגנונות הפסטיבל. הביצוע החדש מסכם בצורה מושלמת את 26 השנים שלי כמנהלת אמנותית. זה הזמן להעביר את השרביט לדור הבא. 
>> פסטיבל פליציה בלומנטל למוזיקה ה-26, החל מה-25.3 ועד ה-30.3, מוזיאון תל אביב לאמנות. פירוט המופעים והזמנת כרטיסים כאן