שוברים את הקונספציה: איך עושים פצ'ה קוצ'ה בתל אביב עכשיו
זאת הפעם ה-24 שאיתי מאוטנר אוצר ומנחה את אירוע הפצ'ה קוצ'ה של תל אביב. אחרי 7.10 היה ברור שהערב הייחודי הזה לא יוכל שלא לגעת בפצע המדמם, לפעמים בצורה ישירה, לפעמים באופן עקיף, לשבור את הקונספציה, להימנע מאקסיומות. בטור אישי מיוחד הוא מספר על התהליך וחושף את 9 המשתתפים באירוע בחודש הבא
הפצ'ה קוצ'ה הוא סנסציה. בכל שנה עשרת אלפים איש גודשים את היכל התרבות, עושים סולד אאוט מהיר במיוחד ותשעה מציגים מתלבשים יפה ומתרגשים בכל תא ותא בגוף שלהם. אבל השנה, כשיש חטופים בעזה, כשהמלחמה עוברת את ה-160 יום (אנד קאונטינג), כשהשכול-העצב-הקושי נמצאים בכל מקום – איך מקיימים בכלל פצ'ה קוצ'ה? האם יש בכלל מקום לסנסציה? ומה התפקיד שלנו, כיוצרים ואוצרים, בימים מורכבים אלה?
>> זכות הציבור לגעת: מסע בעקבות 30 הפסלים החדשים של תל אביב
שאלנו את כל השאלות הללו (ועוד כמה, ואז עוד ועוד) והמתנו. לקחנו כמה ימים/שבועות רק להתבונן, רק להקשיב. לסתום, לא לקפוץ למסקנות מהירות, לתרגל שקט ובעיקר לנסות ולהיות במצב של אי ידיעה. לא לענות תשובות מיידיות ובכלל, לצאת מהאוטומט הכל כך מוכר ונגיש שלנו, ולנסות לתרגל את מה שמכונה בחודשים האחרונים – שבירת הקונספציה.
לפצ'ה קוצ'ה יש תפקיד מכריע: להציע מרחב של רפלקציה עם פוטנציאל של טרנספורמציה אל עבר מציאות שהיום נראית רחוקה ובלתי אפשרית. אם נאמין ונפעל בכל מאודנו, השינוי עוד יבוא
זה תהליך לא פשוט כי הנטייה הטבעית של בני האדם היא לענות על שאלות. להציב נקודות וסימני קריאה בסוף משפטים ולא להישאר באזורים הלא ברורים, הלא מוגדרים, הלא חד ערכיים. הסבלנות משתלמת. אט אט אספנו סביבנו יוצרים, שבצורה כזו או אחרת, נוגעים בפצע המדמם, מיישירים מבט אל השכול שסביב ומבקשים לעשות את אחת הפעולות הותיקות שהאמנות יודעת לעשות – רפלקציה.
אמנות טובה מתבוננת ישר על המציאות, מבטלת את ההפרדות בין יצירה לבין החיים ומצליחה להצביע על כיוון/מחשבה/תפיסה חדשה. בניגוד לטיעון לוגי, אמנות הולכת אל הדימוי, אל המופשט יותר, אל המהורהר, אל התלוי-פרשנות ובימים כאלה כשכולם כל כך בטוחים בצדקת דרכם, ליצירה יש תפקיד קריטי – לרבד את תפיסת המציאות, לבקש מכולנו להביט בצורות חדשות, להימנע מאקסיומות.
ובנוסף אמנות יודעת לגעת, כנראה טוב יותר מכל מדיום אחר, בפוטנציאל הטרנספורמציה. באפשרות לקחת מצב מסוים ולהציע לו השתנות, שינוי תכונה, החלפה. בימים המורכבים הללו, כשהכל מקוטב ומקוטלג (ובעיקר כואב כל כך), לפצ'ה קוצ'ה יש תפקיד מכריע: להציע מרחב של רפלקציה עם פוטנציאל של טרנספורמציה אל עבר מציאות שהיום נראית רחוקה ובלתי אפשרית. אבל כן, אם נאמין ונפעל בכל מאודנו, השינוי עוד יבוא.
>> איתי מאוטנר אוצר ומנחה את הפצ'ה קוצ'ה יחד עם ענת ספרן (שבימים אלה משמשת כנספחת התרבות של ישראל בשבדיה). הפצ'ה קוצ'ה ה-24 של תל אביב יתקיים ב-7.4 וב-8.4 בהיכל התרבות בשני סבבים זהים. מכירת הכרטיסים תיפתח ביום ראשון הקרוב (24.3)
רשימת משתתפי הפצ'ה קוצ'ה ה-24 של תל אביב
שחר קדם
על הקו שבין רמת הגולן ליפו, דרך ירושלים וכפר קטן באיטליה, המעצב והאוצר שחר קדם מחפש את החיבור שלו/שלנו לאדמה ולטבע. בסדרת פרויקטים מפתים הוא לוקח אותנו בחזרה בזמן למקום הראשוני שתחת עול המציאות העכשווית קצת שכחנו מקיומו – מקום של התפרצויות הרי געש, סלעי בזלת ואש חיה ובוערת. ובנוסף, במיוחד עבור הפצ'ה קוצ'ה שחר יציג את "ופרחתם".. יחד עם מפונים מקיבוצים (שנותקו מאדמתם ומתגעגעים אליה כל כך), יווצרו 10,000 אובייקטים העשויים מאדמה שבהם כבר יש זרעים של פרחים מקומיים. יחידות האדמה המרהיבות הללו יוצגו בפואיה של היכל התרבות וקהל הפצ'ה יוכל לקחת אותם הביתה ולשתול אותם בביתו או במרחב הציבורי. תוך כמה שבועות אלפי פרחי פצ'ה יחלו לפרוח להם ברחבי הארץ – עדות לכוח המצמיח של הטבע ולענווה שלנו כבני אדם מולו.
רעות אסמיני
רעות כותבת מכתב לבן שלה. מנסה להסביר לו ולעצמה את החיים המורכבים-כואבים-דואבים בישראל של 2024. בתוך המכתב הזה היא חושפת שורה של יצירות אותה היא יוצרת יחד עם הבת שלה, פעולות אקטיבסטיות המפנות אצבעות מאשימות כלפי ההנהגה ואמונה אחת גדולה בכוח של היצירה ליצור שינוי.
רוי סיגל
כבר כמה שנים שרוי מייצר צעצועים. יותר נכון להגיד בובות, יותר נכון לכתוב בובות ישראליות מקומיות. כל בובה מיוצרת אצלו בסטודיו ידנית ונמכרת/מחולקת למושא הבובה או לכל מי שחפץ בה. לבובות יש ערך אייקוני תרבותי (בכל זאת ניתן למצוא שם את חיים צינוביץ' השרוף, את ד"ר שקשוקה, את ניצה ולחם, את מועדון ההופעות לבונטין 7, את האופנובנק, את גבעת חלפון אינה עונה וכו…) ומאפשרת מבט אירוני וייחודי על התרבות של כולנו.
בישראל כמו בישראל שום דבר אינו נותר ברמה השטחית ודאחקה היא לעולם לא רק דאחקה. בשש דקות וארבעים שניות שלו, יציג רוי את יצירתו, את הפוסט טראומה עימה הוא מתמודד ויחשוף לראשונה סדרה של בובות חדשות שנוצרו בתגובה ל-7.10.
רחלי שלו
לרחלי שלו יש כישרון ייחודי – היא יודעת לצייר את העתיד. אוחזת באיי פד משכולל, רחלי ממשיכה מסורת של נביאות מקומיות ומנסה, בהצלחה די מרשימה, לנבא את אשר עתיד לבוא. מתוך היכולת הזו רחלי גם יודעת לצייר חלומות. בסשן אינטראקטיבי, רחלי תספר על נבואות העבר ותיצור בלייב, ביחד עם מתנדבים מקהל, פורטרטים של חלומות.
טרו טווינס True Twins
צמד היוצרים הצעירים, איתמר תורן ואלמוג סלע שהיממו את המדינה בפתיח האייקוני שלהם לסדרה "חזרות" יציגו בפצ'ה את עולמם היצירתי ויחשפו את ההכנות מאחורי 6:30 – סרט תיעודי אמנותי בבימויו של דניאל אלון העוסק באירועי 7.10 ומבקש, באמצעות מבעים אמנותיים ייחודים ותפיסות חזותיות יוצאות דופן, לתאר את מה ששם היה.
מוחמד אבו סלמה ויונתן דסקל
במיוחד לכבוד הפצ'ה קוצ'ה צמד היוצרים יכין קטע מוזיקלי ויזואלי-תאורתי שינוע בין המצבים השונים הפוקדים אותנו מאז ה 7.10. מוחמד אבו סלמה הוא אחד התאורנים הבכירים במדינה. הוא מעצב, מתכנן ומפעיל את התאורה בהופעות הגדולות והמשמעותיות ביותר (טונה, אמדורסקי ועוד המון) ובקרוב תיפתח לו תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב.
יונתן דסקל הוא מוזיקאי על, מוכשר בצורה יוצאת דופן, המנגן גם הוא עם הבכירים במוזיקאי ארצנו ובמקביל מפתח קריירת סולו אלטרנטיבית. מוחמד ויונתן חברו יחד, במיוחד עבור הפצ'ה, בשביל ליצור שש דקות וארבעים המגיבות, מוזיקלית וחזותית, לחיים שלנו כאן ועכשיו.
מיכל חלבין
אם יש יוצרת שיודעת לערבל בין פנטזיה ומציאות בצורה מושלמת – הרי זאת מיכל חלבין. כבר שנים שהצלמת-אמנית המיוחדת הזאת מצליחה להביא לקדמת הבמה דמויות שבדרך כלל נמצאות בשוליים ולחשוף אותם באור אחר. השפה האסתטית מרהיבה בין אם מדובר באסירים, אנשי קרקס, דוגמנים, רקדנים או פליטים – תחת העין המדויקת של מיכל הם הופכים לגיבורים הראשיים בעולם סוריאליסטי ומהפנט.
הדס נוימן
הדס נוימן לא בקשר עם אבא שלה. כבר המון שנים. בהחלטה אמיצה היא הולכת לחפש אותו. היא לא יודעת מה הכתובת ואם הוא בכלל ירצה לפגוש אותה ולכן יוצאת למסע בו היא מדברת עם 100 גברים בגיל של אבא שלה הגרים בשכונה בה הוא גר. חמושה במצלמה, בכוונות טובות ובחשש שמלווה את כל המהלך, היא תרה אחרי פרטים על אביה. לאט לאט, במסגרת המפגש שלה עם 100 גברים, היא מגלה פרטים אודות אביה לצד פרטים על מערכות יחסים בין אב לבת, על בדידות, על זיקנה ועל החיים עצמם. בפצ'ה קוצ'ה הדס תתנסה, לראשונה בחייה, בעיבוד בימתי למהלך הדוקומנטרי אותה היא עשתה.
ארי טפרברג
ארי יעלה על הבמה הגדולה של היכל התרבות, יפתח את המחשב הנייד, ייפתח מסמך וורד ויתחיל להקליד. את המחשבות, את התשוקות, את הפחדים, את הקישורים של החיים שלו. את כל אשר הוא יקליד, הקהל יראה. במשך שש דקות וארבעים שניות ארי יספר על הכל מבלי להוציא מילה. קטע פרפורטמטיבי – בימתי המביא את עולמו הפנימי אל מול 10,000 איש וכל זאת מבלי בכלל לפתוח את הפה.
יקי גני
הוא יזם ומוזיקאי. כזה שבגיל 4 למד לנגן למבדה על אורגן 2 קומות אבל תמיד חלם לנגן עם הגדולים ביותר. בגיל 24 הגשים חלום ראשון כשהצטרף ללהקת רוקפור ועשרים שנה אחרי הוא מגשים חלום נוסף. לנגן עם הגדולים ביותר בעולם, אבל אלו שלא איתנו עוד. באמצעות כלי בינה מלאכותית הוא משחזר, עורך, אוצר ויוצר עיבודים חדשים ומנגן על הבמה יחד עם המתים. האם כך יראה העתיד? האם הבינה המלאכותית תהרוס את המוזיקה או תשדרג אותה לעולמות חדשים? בקטע ייחודי שנבנה עבור הפצ׳ה קוצ׳ה, יקי יעלה מופע שלא ניתן להישאר אדישים כלפיו.