ראש בראש בראש: אמריקה, פאט קאו או ויטרינה?

הויכוח העתיק סוף סוף מגיע לסוף (אוקי, לפחות לטעמנו). האחת גורמת לנו להרגיש בחו"ל, השניה עושה כבוד לקציצה והשלישית היא יצירת אמנות בלחמניה. אבל מי מהן ראוה לתואר ההמבורגר הכי מוצלח בתל אביב? לקחנו ביס (ואז עוד ביס ועוד ביס) ויצאנו להחליט

5 באוגוסט 2022

למה לקחתי על עצמי את המשימה הבלתי אפשרית של להחליט מי ההמבורגר המנצח? הרי מדובר בדיון עתיק ברמת "פיתה או לאפה", כזה שמפצל בין חברים ובני משפחה על חודה של קציצה, דיון שהולך להתקיים בתל אביב עד היום בו החמצן יגמר. אז מה לי ולקחת עמדה בנושא שהוא – ללא כל ספק – דיוק על טעם וריח? טוב זה פשוט, בתור מבקר האוכל רחוב של טיים אאוט והאדם שאכל 20 המבורגרים ב-20 יום, אני מרגיש מספיק מנוסה בתחום הקציצה בלחמניה כדי לקבוע מי לוקחת בקרב-רב הזה. בחרנו דווקא את שלושת ההמבורגרים האלה מכיוון שהם מתמודדים קבועים ברשימת ההמבורגרים הטובים ביותר בתל אביב, ומספקים מגוון רחב יחסית של גישות. חוץ מזה, זו הקטגוריה היחידה שבה לא התאפקנו והכנסנו שלושה. אתם יכולים לריב איתי, אתם יכולים להסכים, אבל מה שבטוח – לכו תאכלו המבורגרים, מה לריב עכשיו?

ויטרינה

לוקיישן: קודם כל ישנם שני לוקיישנים שונים, שזה יתרון כשלעצמו – אבל העובדה שהסניף הרחב של אבן גבירול שונה מהותית מהקומפקטי של לילינבלום הופך את המגוון ליתרון ומכסה שני נקודות המבורגר חשובות בעיר – הגבול הדרומי של רוטשילד ומרכז העיר.
אווירה: דיינר אמריקאי קליל א-לה קליפורניה.

המבורגריית ויטרינה (צילום: אינסטגרם ויטרינה)
המבורגריית ויטרינה (צילום: אינסטגרם ויטרינה)

ההמבורגר: הבאטלר הוא אגדה. אין מילה אחרת. אלכמיה מופלאה שגדולה מסך חלקיה. באופן יחסית נדיר להמבורגרים המודרנים, הבשר הוא לא העיקר, ומירב הטעם מגיע משילובו עם הגבינות (גאודה וכחולה) לצד איולי קסום, ריבת בצל ייחודית וטעם אוממי שעוטף את הכל ליצירת בורגר שאין איך לשחזר. למעשה, לכמעט כל המבורגריה אהובה קמו מתחרים שמנסים לחקות אותה, אבל עם ויטרינה אף אחד מעולם לא באמת ניסה.
לצידו: צ'יפס החצי חצי המפורסם, עם גרידת הלימון וכל הווג'ראס, שהזכיר לתל אביבים שגם צ'יפס בטטה יכול להיות טעים אם הוא מטופל היטב (כלומר דק. תזכרו את זה. דק).
השורה התחתונה: ארוחה קלילה ונדירה במיוחד שמצליחה אשכרה לחדש את הגלגל. לא בכדי הוא זכה למעמדו המיתולוגי, שגם אם שכח מעט (זוכרים את ימי התור האינסופי בסניף המקורי?) – הוא עדיין אחד ההמבורגרים המיוחדים והיציבים ביותר בעיר.

ראש בראש, סיבוב ראשון:
מי המסעדה הכי טובה בעיר, ג'ורג' וג'ון או OCD?
מה המוזיאון הכי טוב בעיר, מוזיאון תל אביב או מוזיאון ארץ ישראל?
מה הפארק הכי טוב בעיר, המסילה או קרית ספר?
איזה שוק הכי טוב בעיר, הכרמל או לוינסקי?
מה החומוס הכי טוב בעיר, אבו חסן או אל קלחה?

פאט קאו

לוקיישן: צפון צפון צפון דיזנגוף, שזה קצת רחוק מכל מקום שהוא לא הנמל. הסניף אפלולי ומינימליסטי כמו ההמבורגר שהם מגישים.
אווירה: משהו בין קצביה יוקרתית למחסן תעשיה שעוצב מחדש כהמבורגריה שחורה, אני מניח שבהשראת הגבריות הרעילה של תום אביב. במילים אחרות, המבורגרייה על ידי בנים™, ועבור בנים™, לפחות בכל הנוגע לאטיטוד.

פאט קאו. צילום: יח"צ
פאט קאו. צילום: יח"צ

ההמבורגר: יצירה מפתיעה באיכותה ממקום שבסך הכל נראה כמו פנטזיה ממגזין בלייזר שנת 2003. במקום מגדלי תוספות שבאים לטשטש את טעמי הבשר, בפאט קאו מייצרים בורגר מינימליסטי שמרגיש כמו ג'אדג'ט מושלם – מרוכז, מזוקק ומבלי שום הסחות דעת. אל תנסו אפילו לחפש ירקות, פה זה לחמניה רכה כמו חיבוק מאמא'שך ובשר קשוח מבחוץ ורך מבפנים כמו חיבוק מאבא'שך. חומרי הגלם – כלומר הבשר כי יש רק עוד איולי – פשוט פנטסטים ושיטת העשיה המדוקדקת עושה להם כבוד גדול ומוצדק. המבורגר שכל טיפה שנוטפת ממנו היא בזבוז. יאללה לנגב עם הצ'יפס.
לצידו: הצ'יפס השמנמן נחמד, אבל הלהיט האמתי הן רצועות הנאגטס בציפוי פופקורן פריך שעושה רעש קראנץ' שעד היום מעביר רטט בגבי, ובתוכו רצועות עוף רכות, עסיסיות ואיכשהו, גם מרעננות. עזבו, אולי שזה יהיה הצ'יפס.
השורה התחתונה: למרות הפוזה הקשוחה והשף-סלב מעורר המחלוקת, הבורגר של פאט קאו הוא מינימליזם קרניברי מרהיב – קציצה עבה ושמנמנה שעשויה לשלמות. בניקוי הבולשיט שמסביב, זה פשוט ביס נפלא.

ראש בראש, סיבוב שני:
מי הפיצה הטובה בעיר, לילה או לה טיגרה?
איפה עדיף להשתכר, הנילוס או הפיקוק?
לאן תעזבו את תל אביב, גבעתיים או רמת גן?
איפה כדאי לראות סרט, רב חן דיזנגוף או קולנוע לב?

אמריקה בורגרס

לוקיישן: אחת הפינות העמוסות בעיר, העורק של אלנבי פינת אחד העם, נקודת מעבר כל כך מרכזית עד שקשה לעמוד בפיתוי בסוף כל ערב.
אווירה: דיינר לא מחייב, קצת צפוף ועם שולחנות קטנים לרוב, אבל בסך הכל זו אווירה של אנשים שבאים לאכול את ההמבורגר שלהם כמו מלכים דחוסים.

צ'יזבורגר באמריקה בורגר. צילום: בועז לביא
צ'יזבורגר באמריקה בורגר. צילום: בועז לביא

ההמבורגר: אין כוכב אחד במנה של אמריקה בורגרס – הבשר קצוץ דק ומוחזק בגאון בעזרת מידת מידיום-וול מושלמת (אם כי אישית אני מעדיף מידיום), הירקות הטריים מוסיפים רעננות נדרשת, האיולי המתקתק מרכך את הכל יחדיו ושני סוגי הבצלים שבפנים (אחד מקורמל, השני סגול כבוש) מקפיצים את המנה מהמבורגר מוצלח להמבורגר מצוין.
לצידו: הצ'יפס בהחלט מוצלח, אבל ההצגה האמתית נמצאת בשאר התוספות, ובמיוחד אלו המטוגנות. הנאגטס המצויינים, החמוצים המטוגנים המבריקים וכשיש, גם הגבינה המטוגנת המרהיבה ביותר בעיר.
השורה התחתונה: אמריקה כל הדרך. המבורגר קלאסי עם טוויסטים קטנים אך משמעותיים ואחת המנות הכי מדויקות בכל העיר. אחיד, אמין ותמיד טעים.

המנצחת

השלם מסך חלקיו, ממציא הקציצה שאף אחד לא הצליח לשחזר והמנה שלא צריכה אפילו שינוי קטן – הויטרינה. אבל אתם בטח לא מסכימים איתי. לא נורא, אני אהיה צודק לבד.