ראש בראש: שוק הכרמל או שוק לוינסקי?
שתי חוויות שונות לגמרי מצפות לבאים לשוק הכרמל ולשוק לוינסקי - של הידחפות עזה במעבר הצר של הכרמל או של שיטוט במדרחוב של לוינסקי. מה שבטוח הוא שאין מצב לצאת משם רעב. אבל עדיין, מי השוק הכי טוב בתל אביב?
שוק הכרמל
היסטוריה: השוק הרשמי הראשון של העיר. כבר כמעט 100 שנה, תלוי את מי שואלים, ששוק הכרמל הוא לא רק שוק פעיל אלא אייקון תל אביבי. ולמרות שחייבים להודות, שהוא לא תמיד היה אייקון חיובי – שוק הכרמל ידע לחזור. בשנים האחרונות, ובטח בעשור האחרון, הוא שוב שוק פעיל ומזמין, ואפילו יותר – מגנט כמעט חסר תקדים של מקומות לאכול בהם.
מה אוכלים: כל דבר כמעט שאתם יכולים לדמיין. ספק אם יש בעולם הרבה מקומות כאלו, עם יחס שטח/קולינריה כל כך מדהים. אפשר להסתובב בשוק שבוע, לאכול כל יום בעשרה מקומות שונים, ועדיין לא לכסות חצי מהמגוון הקולינרי שיש לו להציע. כמו בהרבה מאוד שווקים בעולם, הגאוגרפיה של שוק הכרמל גם השפיעה על האוכל שאפשר למצוא בו. זה שוק צר יחסית, עם מעט מאוד מקום לשבת, ולכן רוב מקומות האוכל, בטח אלו על הרחוב הראשי מתמחים במנות של "אוכל בהליכה". זה אומר שבמקום צלחות משתמשים בכיסים אכילים של פחחמות. פיתה, לחמניה, טאקוס. הקונספט של קח מאכל X ותאכל אותו בתוך פחממה Y הוא אחד הנפוצים, ואפשר למצוא אותו כמעט בכל מטבח בעולם. לחלק מרשים מאוד מהם יש ייצוג בכרמל. כמה זה מופרע? אתה יכול לאכול בכרמל בשר בתוך: פיתה, לאפה, חלה, לחמניה, מלאווח, סאלוף, פרנה, ג'בטה, בגט, עלי סיגר, דפי אורז, טאקו, טורטיה, בורקס, ובטח שכחנו עוד כמה.
ראש בראש, סיבוב ראשון:
מי המסעדה הכי טובה בעיר, ג'ורג' וג'ון או OCD?
מה המוזיאון הכי טוב בעיר, מוזיאון תל אביב או מוזיאון ארץ ישראל?
מה הפארק הכי טוב בעיר, המסילה או קרית ספר?
מה החומוס הכי טוב בעיר, אבו חסן או אל קלחה?
איפה יושבים: למרות שההתמחות של הכרמל היא דוכנים, זה לא אומר שאין כאן אפשרות להנות ממסעדות טובות. גברת קוטייאו התאיילנדית היא מסעדה שנפלאה למי שרוצה להרגיש לרגע במזרח. M25 היא מסעדת שוק אדירה, עם בשר חלומי ועם אפס פוזה. ויש כמובן את שמואל, והמנזר, ואיסאן. ויש את הבסטה. שאוורמה רמב"ם שלהם אומנם תופסת את הכותרות אבל הבסטה היא עדיין אחד המקומות המופלאים שאפשר לאכול בהם בעיר. פיין דיינינג במכנסיים קצרים וכפכפים באווירה נעימה. רק תוודאו שמישהו אחר משלם.
שוק לוינסקי
היסטוריה: בשנות ה-30 של המאה שעבר הקימה קבוצת יהודים שהגיעה מסלוניקי את השכונה שהיום נקראת פלורנטין. במקביל, כיוון שהיו קהילה גדולה, הם פתחו, לא רחוק מהשכונה, חנויות שבהם מכרו מאכלים ותבלינים מהבלקן. התוצאה הייתה שוק שצמח לו ברחוב והצליח לשרוד לאורך השנים בזכות התמחות במוצרים יחודיים. הפיכת רחוב לוינסקי למדרחוב לפני מספר שנים, הקפיצה את השוק קדימה והפכה אותו לנקודת משיכה מרכזית בעיר.
מה אוכלים: התשובה האוטומטית היא בורקס. ולא שזה צריך להפתיע מישהו. בכל זאת, שוק של אנשים שהגיעו מהבלקן. אומנם יש עוד מקומות מצויינים בעיר לאכול בהם בורקס, אבל ספק אם יש רחוב בעיר שבמרחק כל כך קצר יש שתי בורקסיות כל כך נחשבות כמו לוינסקי ופנסו. ובצדק. ביום טוב, כלומר לא ביום שישי שבו העומס גורם לא פעם לעיגול פינות, בשתיהן מגישים בורקס מעולה ששווה לבוא בשבילו במיוחד. יש כמובן עוד לא מעט אופציות מאכל. יש קובה מעולה (קובה לוינסקי), שיפודים ליגה (שיפודי דלידה) אוכל פרסי מצויין (סלימי), טאקוס לפנים (קליפורניה) ופיצה (לילה) האדירה. אבל מה שיש בלוינסקי ואין כמעט בשום מקום זה האופציה לעבור בין הדוכנים והמעדניות, לקנות גבינות, נקניקים, דגים מלוחים ולחם, ואז למצוא פינה לשבת, סתם בצל על המדרכה הרחבה, ולעשות פיקניק אורבני משלך.
ראש בראש, סיבוב שני:
איזה המבורגר הכי טוב בעיר, אמריקה, פאט קאו או ויטרינה?
מי הפיצה הטובה בעיר, לילה או לה טיגרה?
איפה עדיף להשתכר, הנילוס או הפיקוק?
לאן תעזבו את תל אביב, גבעתיים או רמת גן?
איפה כדאי לראות סרט, רב חן דיזנגוף או קולנוע לב?
איפה יושבים: כשהערב יורד שוק לוינסקי הופך להיות אחת מאטרקציות הקולינריה הגדולות בעיר. מאיפה מתחילים בכלל? אוזריה שהיא מסעדת השוק מהטובות בישראל, OPA מסעדת הפיין דיינייג הטבעונית, בר היין תרצה של OCD, ודלידה. ופיצה לילה. וקליפורניה. יש כאן אוכל, יש כאן אלכוהול, ויש כאן מצב רוח טוב. אי אפשר לבקש הרבה יותר מזה.
המנצח
בקרב הזה, מסתבר, הניצחון הוא שאלה של יום ולילה. בשני השווקים אפשר לאכול טוב ולהנות, אין שאלה. אם אתם ביום, שוק הכרמל הוא המנצח. המבחר של הדוכנים, הכמות, האיכות. זה לא שבלוינסקי אין מה לחפש במשך היום, זה פשוט לא אותה רמה. אחרי השקיעה, העניינים מתהפכים לגמרי. בכרמל יש אוכל מדהים גם בערב, אבל בשעות הלילה, לוינסקי לוקח בנקודות.