מצעד הבושה: תוכניות הריאליטי הגרועות ביותר בתולדות ישראל

בחברה הישראלית, לצערנו, כבר אין הרבה קונצנזוסים. אולי למעט אחד אחרון, כפי שמתבטא מטבלאות הרייטינג – ש"פקין אקספרס" נכשלה. הריאליטי שאמור היה להוביל את "רשת 13" לגבהים חדשים (או לפחות להחזיק אותם בחיים) די השתרך מאחור ברייטינג אחרי "הפטריוטים", ובשלב מסוים אפילו אחרי "מנאייכ" של התאגיד. וכבר כתבתי על כל הסיבות שבגללן זה לא עבד. אבל הפלופ שהוא "פקין אקספרס" מאפשר לנו גם ללכת טיפה אחורה – אל כמה מתכניות הריאליטי הכי כושלות שהיו בישראל.

>> גרגר הזהב: אלו הסרטים הכי טובים בחו"ל. סליחה, בחול

"24-7 הדור הבא"

מוטיב שיחזור לא מעט ברשימה הזאת הוא הניסיונות של הרשתות לעשות "גם אני". כלומר לנסות ולרדוף אחרי טרנדים טלוויזיוניים. הטרנד, במקרה הזה, היה ברור – זו התקופה שבה "האח הגדול" של "קשת" שלטה בפסגה, וערוץ 10 ניסה לתת את הקונטרה שלו. גם כאן היתה וילה (בבת ים, לא בנווה אילן), גם כאן היה ערוץ ייעודי ששידר "24-7" (ראינו מה עשיתם שם), גם כאן היו שני מגישים כריזמטיים ומוכרים (ל"אח" היה את ארז טל ואסי עזר, ל"24-7" את טל ברמן ואביעד קיסוס) וגם כאן היו הרבה יפים, יפות והורמונים משתוללים.

הטוויסט הגיע בדמות איתן אורבך – השחיין האולימפי לשעבר והחתיך בהתהוות – שהיה למושא ההערצה, ו-15 רווקות התחרו על ליבו. העונה נמשכה כמעט שלושה חודשים, ונגמרה עם הגמר הגדול שנחשב (לפי ויקיפדיה) ל"אחד החלשים בתולדות הריאליטי בישראל", ושאיתן אורבך בעצמו סיפר פעם ש"גרם לערוץ 10 הפסדים רבים". התכנית ירדה אחרי עונה אחת, ברמן וקיסוס חזרו לרדיו, איתן אורבך המשיך להיות חתיך בלי להיכנס לווילות מוזרות – ואנחנו נשארנו עם האזוטריה.

"מפרץ האהבה"

אין דבר שאנחנו רוצים להיות יותר מאשר אמריקה. כמעט כל דבר שעובד שם מהר מאוד מגיע לכאן: MTV, מקדונלדס, פוליטיקאים עם תספורות מגוחכות שחושבים שהם אלוהים. ובכן, בשנת 2008 "רשת" ניסתה לייבא עוד טרנד לוהט מהדוד הסם: ריאליטי סליזי. "Paradise Hotel" הצליחה מאוד בארה"ב, ואנחנו ניסינו להביא את התשובה עם "מפרץ האהבה" – 11 צעירים וצעירות בלבוש חשוף שניסו למצוא אהבה.

התוצאה, במציאות, היתה מעט מביכה; צילומי הסדרה החלו בחוף במכמורת בסוף אוגוסט 2008, אבל נעצרו – בגלל עבירות בנייה. אחרי כמה ימים, הצילומים עברו לטורקיה. בספטמבר עלו עם החומרים שצולמו עד אז, והגמר של התכנית שודר בדצמבר. אילנית לוי היתה המגישה, והדבר היחיד שנשאר בתודעה הוא חיקוי די לעגני בתכנית "שבוע סוף" של המתמודדת דנה מזרחי. בסוף יצא שריאליטי נוטף מיניות לא ממש עובד עם הטלוויזיה השמרנית שלנו.

"2025"

"האח הגדול", כידוע, הוא אחד משלושה פורמטי הריאליטי הכי מצליחים שהיו כאן. והוא אכן שגשג והביא ל"קשת" אחוזי רייטינג חלומיים – עד שיום אחד, החלום נגמר. אחרי שבע עונות ב"קשת", חברת "אנדמול" ההולנדית (בעלת הזכויות הבינלאומיות על הפורמט) החליטה שהיא עוזבת, ועוברת ליריבה – "רשת". מי שניסה להיכנס לוואקום הזה היה יורם זק, שביים את "האח הגדול"  – ויזם פורמט חדש, בשם "2025": עיר עתידנית שבה הדיירים הם התושבים שמנסים להסתדר עם סכום כסף מוגבל.

יזם? אז זהו, שיש מי שעד היום טוען שהפורמט בכלל לא היה שלו – הקומיקאי נאור ציון עורר סערה ציבורית כשטען שהפורמט בכלל גנוב מרעיון שלו, אבל מהר מאוד התברר שאין כל כך על מה לריב. הפורמט הגדול והמושקע בהגשת ארז טל וקורין גדעון, שאמור היה להכות שוק על ירך את "אנדמול", די הובס והותיר את "קשת" עם אחוזי רייטינג די מעליבים. בסוף העונה הראשונה "קשת" הודיעה שלא תחודש לעונה נוספת.

"החפרפרת"

על הנייר היא היתה אמורה להיות "האמא של כל הריאליטי", בפועל – היא היתה האמאמא של הקרינג'. בחורף 2001, עוד לפני שמישהו בארץ בכלל למד להגיד את המילה ריאליטי, "קשת" עלתה עם פרויקט חדש ושאפתני (שגם קודם באגרסיביות רבה); תכנית מתוחכמת, מבוססת על פורמט בלגי, שבה מתוך עשרה מתמודדים אחד הוא "חפרפרת", כלומר מישהו שמנסה להכשיל אותם בדרך לקיום המשימות.

איך זה הלך? כנראה שהתכנית הזאת פשוט הקדימה את זמנה. הישראלים לא ממש ידעו איך לאכול את החוקים המתוחכמים של הריאליטי העברי הראשון, ולמרות השקעה של כ-150 אלף דולר לפרק (על פי ההערכות), "קשת" בחרה לסגור עליה את השלטר אחרי עונה אחת. איתי אנגל, המגיש, עבר לעשות דברים יותר נעימים בחיים שלו – כמו לנסוע לאזורי מלחמה בעיראק ואוקראינה.

"המשימה: אמאזונס"

חוזרים לרצון להגיד "גם אני". השנה היא 2016, ולערוץ 10 יש תרנגולת שמטילה ביצי זהב – ושמה "הישרדות". הערוץ השלישי בטלוויזיה, שלא הכיל יותר מדי עוגנים, השתמש כהלכה בתכנית שלו שכבשה את הקהל הישראלי ולמרבה המבוכה של "קשת" אפילו הפכה לחיקוי בתכנית הדגל שלה – "ארץ נהדרת". ואז, ב"קשת" החליטו לעשות מעשה ולנסות לתת קונטרה עם "המשימה: אמאזונס". מה הפורמט? זה "הישרדות", רק….. בלי לקרוא לזה "הישרדות".

וגם כאן, בניגוד לתדמית המשגשגת, "קשת" לא ממש הצליחה. "אמאזונס" עם המגיש גל אמיתי לא עמדה בציפיות, וירדה עקב נתוני רייטינג נמוכים בתום העונה הראשונה. יהודה יצחקוב, שזכה באותה העונה, הפך להיות מתמודד ב"אח הגדול" – שהודח אחרי 90 יום בלבד בגלל עבירות משמעת.

"הקבוצה"

סיפור די עדכני (לפני פחות משנתיים). "הקבוצה" היא ריאליטי שבו "קשת" ניסתה להתכתב עם הצלחה אדירה אחרת של אותה הזכיינית – "חתונה ממבט ראשון". הפורמט: 12 רווקים ורווקות בערך בני אותו גיל ומעמד סוציואקונומי, מתנתקים מהכל ומכירים דרך קבוצת וואטסאפ סגורה, עד שהם נפגשים. עידו רוזנבלום, נער הזהב של "קשת", נבחר למגיש – ו"קשת" השתמשה בכל הכלים שלה כדי לקדם את התכנית.

איך אומרים בסאות'פארק? ו…… זה נעלם. בעיקר כי נתוני הרייטינג של "הקבוצה" היו נמוכים ממש, ואחרי עשרה פרקים ועונה אחת בלבד – זה נגמר. "חתונמי", אגב, המשיכה לשגשג, אבל כנראה שהפורמט האובר-מתחכם היה קצת טו מאץ'.

"דרוש מנהיג"

ברוכים הבאים ליקום המקביל שנקרא "המכרז על ערוץ 2". היום אנחנו בקושי זוכרים את התקופה הזאת (בכל זאת, עברו מאז 19 שנה), אבל הנה תזכורת: בין 2004 ל-2005 נגמרה תקופת הזיכיון הראשונה של ערוץ 2 – וכל הזכייניות נדרשו לרצות את וועדת המכרזים, במטרה לייצר טלוויזיה יותר איכותית וגבוהת מצח. מצד שני, אלה בדיוק השנים שבהם הריאליטי התעורר – עם "קחי אותי שרון", "כוכב נולד" ו"הישרדות" שהתחילה לשגשג בחו"ל.

אז איך משלבים בין שני המגמות? לא ככה. לריאליטי תוצרת "טלעד" היתה יומרה צנועה למדי: לחפש את המנהיג הבא של ישראל. קובי מידן נבחר למגיש, והוא הוביל את הריאליטי שבו 12 אנשים בעלי רקע בעשייה חברתית ניסו להראות כמה הם מסוגלים להנהיג. בסוף, מהריאליטי הזה יצאה חברת כנסת אחת, מירב בן ארי מיש עתיד, וגם פוליטיקאית מקומית משלנו, מיטל להבי. בסיום היתה גם שערורייה סביב המועמדת הערבייה, עביר קובטי, שספגה אש כי היא "לא היתה מספיק נאמנה לישראל". התכנית השיגה 9%, "טלעד" הפסידה במכרז – ואת המנהיגים שלנו עברנו לחפש בתכניות אחרות בערוץ 2.

"הדוגמניות"

היה נחמד להיות פילוסופיים וגבוהי מצח לכאורה, הנה מה שהגענו אליו בשבילו באמת: טראש! וכנראה שלא היתה טראשית יותר מאשר תכנית הריאליטי בהגשת גלית גוטמן, בימיו הראשונים של ערוץ 10 (בין 2005 ל-2008) תכנית שהיא התשובה הישראלית לסרט "The Room" – זה כל כך גרוע, שבאיזשהו שלב זה הופך להיות מעולה.

על הנייר, התכנית הצליחה. היא הביאה רייטינג גבוה (יחסית לערוץ 10 שדי דשדש בשנים הראשונות), היא עשתה כותרות ("עוף זה ציפור ופרה זה חיה") ובעיקר היא עוררה זעזוע בזכות השופטת/כוכבת בטי רוקוואי וההערות הדוחות שלה כלפי המתמודדות. זו גם התכנית היחידה ברשימה שהחזיקה מעמד יותר מעונה אחת (שלוש עונות!). היא פה כי היא פשוט היתה נוראית. לרע, ולא תאמינו – גם לטוב.

"פרויקט Y"

עוד דוגמא לריאליטי שהקדים את זמנו. השנה היא 2003 – שנה פלאית שהולידה הרבה מאוד תכניות טובות מאוד, וחברת "יס" משיקה ערוץ טלוויזיה חדש – "YTV", ערוץ לצעירים. המוצר שאמור היה לשווק את הערוץ הוא תכנית הריאליטי הזו – שהתבססה על "האח הגדול" (שש שנים לפני שהיא ממש הגיעה לארץ), בפורמט הבסיסי ביותר: 15 מתמודדים שנכנסים לתוך וילה מרושתת במצלמות, כשרק אחד ינצח – ויזכה בקריירה של זוהר בעולם הבידור. אילנה ברקוביץ' הגישה את העונה הראשונה, עדן הראל את העונה השנייה.

במציאות, אגב, היו לה אחוזי פגיעה לא רעים בכלל – אליענה בקייר, יוצאת העונה הראשונה, הפכה עם השנים לדנה שניר האגדית מ"השיר שלנו"; צ'ינו אלמיזרק הפך לראפר (די נשכח); אלון חמאווי שיחק בכמה סדרות ומיכל שפירא אפילו הוציאה שיר די מקסים לרדיו. אבל "פרויקט Y", קצת כמו משה רבנו, הלכה את כל הדרך אל הארץ המובטחת – ולא ממש ראתה אותה. אחרי עונה ראשונה שהצליחה ממש, ועונה שנייה שהצליחה הרבה פחות, היא ירדה מהאוויר. לקח לנו שש שנים כדי להיות בשלים לווילה האמיתית.

"הכפר"

אמרנו שאפתנות, אמרנו ציפיות גבוהות – ודיברנו על הריאליטי הזה, שהושק ברעש גדול ב-2013. המגיש שנבחר הוא בוקי נאה, העיתונאי לשעבר ויוצא "הישרדות", שאמור היה לקחת חמש משפחות אל העבר – אל ימי קום המדינה. סוג של "הישרדות" עם חציר ואוהלים.

בהתחלה עוד חלמו בערוץ 10 על תכנית דגל, אבל בפועל זה לא עבד מול המתחרים החזקים ברשתות המתחרות. "הכפר" אכזבה ברייטינג וירדה אחרי עונה אחת ו-21 פרקים. בוקי נאה חזר להיות רפרנס קצת מוזר, בדיוק כמו התכנית שהגיש. לא יותר מזה.

"אני רוצה להיות נטליה"

האמת היא שיותר מכל, זה מעיד על רגע קצת מוזר בתולדות התרבות הישראלית. מדובר בתחילת המילניום, תקופה שהתאפיינה באוטובוסים מתפוצצים, שירים נוגים ברדיו – ועולם אחד שדווקא שגשג – הטלנובלות. ערוץ "ויוה" עלה לאוויר, ואיתו גם סדרות ישראליות מהתחום – והכוכבת הגדולה היתה אחת. נטליה אוריירו.

כוכבת הסדרה "בובה פראית" הפכה לשם נרדף לכוכבות בישראל, והגיעה לכאן לא מעט. ובתוך התקופה הזאת נולדה "אני רוצה להיות נטליה", סדרת ריאליטי קצרת ימים (שלושה פרקים בלבד) ששודרה ב"ויוה" ותיארה את הנשים הישראליות שחלמו להיות כוכבת טלנובלות ארגנטינאית. היכל הספורט ביד אליהו נשכר למשימה, המנחים היו אורנה דץ ודן תורג'מן (גיבור הסדרה "לגעת באושר", עוד תוצר מובהק של העונה הזאת). בסופן עשר זמרות הופיעו בשלושה מופעים, עד שנבחרה האחת ש… לא הגיעה ליותר מדי. זה היה מוזר להחריד, ונשכח מהלב.

"המראה"

דיברנו כאן לא מעט על הניסיונות לייצר טראש ישראלי. דהיינו, תכניות שלא מתנצלות על העובדה שהן שוחות בדברים שהם הרבה יותר "נחותים", לפחות לפי הדעה המקובלת. והפעם, ניסיון לעברת את הפורמט "הברבור" – תכנית ריאליטי קשוחה למדי, שתיארה ניתוחים פלסטיים של נשים שניסו להפוך ליפות יותר. בארץ, זה התחבר עם ההצלחה הלא קטנה של ריאליטי אחר – "המהפך" עם אורנה דץ (הסדרה שהפכה את מיקי בוגנים לכוכב).

"המראה", כמו לא מעט תכניות, היתה קיצונית מדי. אחרי עונה אחת ו-13 פרקים, היא ירדה מהאוויר; שוב, כי בטלוויזיה הישראלית אנחנו מוכנים לספוג הרבה דברים, אבל לא כשזה יותר מדי לפרצוף. תרתי משמע.

"דה פור"

בתי הקברות של הטלוויזיה הישראלית מלאים בניסיונות לעשות "כוכב נולד". ההצלחה הגדולה של תכנית הריאליטי המוזיקלי מבית "קשת" הולידה, לאורך השנים, לא מעט מתחרים – כולל תכנית אחת שמאוד הצליחה, והיא "דה וויס". אבל הזכייניות תמיד ניסו לשדרג ולחפש פורמטים חדשים, ובשנת 2018 נולד הפורמט הנ"ל.

ארבעה שופטים נבחרו למשימה: מרינה מקסימיליאן, מוקי, דיקלה וגלעד כהנא. רביעייה די מוזרה, בדיעבד, בטח לתכנית ריאליטי שאמורה להיות סופר נצפית. ואכן, זה לא ממש עבד; ב"דה פור" כן זיהו נכונה לא מעט זמרים טובים, ביניהם מיי פיינגולד שגם ייצגה את ישראל באירוויזיון; אבל הפורמט עצמו נכשל. בעיצומה של העונה הוחלט לקצר אותה לתשעה פרקים בלבד, והיא לא הגיעה אל מחוז חפצה. מה שכן, היא עזרה ל"אפריקה שלי" של גלעד כהנא להפוך ללהיט. גם זה משהו.

"גריז"

כאמור, אמצע המילניום היתה תקופה של לא מעט ריאליטי מוזיקלי. ובשנת 2007 נעשה ניסיון די מעניין של "רשת" – לבנות ריאליטי סביב המחזמר "גריז". המטרה היתה להעלות גרסה מחודשת של המחזמר המצליח (שכבר עלה לישראל בשנות התשעים), וללהק בעצם את ה"דני וסנדי" הבאים של ישראל – שני הגיבורים הגדולים. אבי קושניר נבחר להנחות, וגם גויסה רביעיית שופטים – שכללה את חני נחמיאס, ציפי פינס, אלדד זיו ואסף אמדורסקי (שלימים יהפוך לשופט בריאליטי קצת יותר גדול).

העונה, שנמשכה 13 שבועות, דווקא כן הגיעה לסיומה – והיו אפילו זוכים, שחר ישי ורויטל זלצמן; אבל למרות הגמר המשגשג, את הפרס הם לא ראו. המחזמר "גריז", שישי וזלצמן היו אמורים לככב בו, לא עלה עקב מכירות כרטיסים נמוכות מאוד. וגם הריאליטי, כמו המחזמר, נשכח.