הקאלט הגדול הבא: הקהל הצעיר יקבל במחזמר הזה את כל הזין

לאחרונה פרסמתי כאן ביקורת על המחזמר "הסוף" בצוותא, במסגרתה כתבתי שסקירה זריזה של המיוזיקלס המקוריים שעולים בישראל לאחרונה "מספקת רושם שהיצירות האלה חומקות מהמקומי לאוניברסלי, ומנצלות את המדיום הלא ריאליסטי בהגדרתו לפיתוח רעיונות אבסורדיים לכדי מטאפורות גדולות". רק אחרי שכתבתי את השורות האלה צפיתי במחזמר "רינגו" בתיאטרון הקאמרי, וגיליתי שחלקו הראשון של המשפט אינו נכון לגביו. כי "רינגו" אמנם מתחיל כדימוי של חרדת סירוס אוניברסלית, אבל בהמשך הוא נעשה מקומי מאוד (ועדיין אבסורדי). וזה חלק מכוחו של המחזמר המאוד מבדר הזה שרוחם של ניקולאי גוגול וחנוך לוין שורה עליו.

רינגו הוא שמו של הזין של דני דינגוט (יש לו הסבר שלם למה הוא קרא לו דווקא על שם המתופף של הביטלס). אנחנו יודעים את זה כי כמה דקות אחרי שמיקה נענית להצעת הנישואים של דני, הוא מאבד את הזין שלו בשירותים (האירוע מזניק שיר שנון שמכחיש את העובדה שמדובר במטאפורה). בזמן שדני, שמצטייר כטיפוס די אנאלי עוד לפני האובדן, פונה לבית החולים ולמשטרה בחיפוש אחר תשובה (מתברר שזה לא הזין הראשון שחומק מבעליו), רינגו חוגג את עצמאותו החדשה בפאבים של תל אביב. הוא בולס המבורגרים וטורף נשים, אבל אם מישהי מהן מתחילה לדבר איתו על "יחסינו לאן" הוא קמל מיד כמו פרח שלא הושקה, ומתקפל למצב עוברי. 

דור הררי וחן גרטי. "רינגו" (צילום: כפיר בולוטין)

את רינגו מגלם דור הררי ("המפקדת") עם קרחת מבהיקה לראשו, והוא שוס. הוא מתנועע כמו צלופח ומקפץ כמו גדי שובב, ומצליח להעניק חיים שלמים לדמות שהיא, בואו נאמר, די מוגבלת. גם תום חודורוב כדני וחן גרטי כמיקה מצוינים. דני הנבוך, שחש מסורס פיזית ונפשית, מתחמק מבת זוגו והיא לא מבינה את הדחייה הפתאומית. היא מתנחמת בזרועותיו של רינגו אחרי שכבר זיין את כל הנשים האחרות בפאב (הוא פחות מעוניין בברמן, למרות שהברמן בהחלט מעוניין בו), אבל מתרשמת שלמרות שהסקס נהדר, הוא לא מתאים למערכת יחסים רצינית. בצרתה היא פונה לעצתה של סבתה בבית האבות, וזאת שרה לה על כל הטעויות שעשתה בחייה, במה שהופך להיות אחד השואו סטופרים של ההצגה. השואו סטופר השני הוא השיר של חיילי החמאס, אבל מוטב שלא אספר איך ההצגה מגיעה מפה לשם. 

חלקה הראשון של ההצגה, פרי עטו של ירון אדלשטיין, שנון ומהנה, ואפילו בדיחה פשוטה כמו שמה של הרופאה בבית החולים משובצת בדיוק במקום הנכון כדי שזה יפיל מצחוק. בשלב מסוים התחלתי להרגיש שהרעיון מיצה את עצמו, אלא שאז רינגו השתכנע שמה שהוא צריך בחיים זה להתגייס לצבא, וללא הכנה מוקדמת ההצגה הפכה לסאטירה פוליטית מחודדת ומהדהדת, שאמנם נכתבה בימי ביבי אבל לא איבדה מעוקצה בימי בנט. 

חן גרטי, דור הררי ואלעד אטרקצי'. "רינגו" (צילום: כפיר בולוטין)

"רינגו" הוא ההפקה הראשונה של קבוצת הצעירים של התיאטרון הקאמרי המכונה "הקאמרי – דור חדש". מנהל הקבוצה, עמית אפטה, גם ביים את ההצגה עם הרבה אנרגיה. הבימוי מותאם לבמה של אולם 3 בקאמרי, והשחקנים חולפים בין הצופים, נכנסים ויוצאים מכל הכיוונים. לצד השחקנים הראשיים שכבר הוזכרו מותירים רושם גם רוני נתנאל בתפקיד נעמי, חברה של מיקה שיש לה חתיכת סוד, תום גל בתפקיד הסוד של נעמי, ואלעד אטרקצ'י בתפקיד הברמן ודמויות נוספות (בכולן הוא מפיח רעננות). 

אחד המרכיבים הבולטים ביותר לאורך ההצגה כולה הוא הכוריאוגרפיה המעולה של תומר יפרח. היא מקורית ועתירת המצאה, והיא תומכת בשירים שהלחין אלון גלזינגר. בהתחשב בכך שמדובר במחזמר, אף אחד מהשחקנים אינו מתבלט כזמר בעל איכויות יוצאות דופן, אבל הם משרתים את השירים כראוי והשירים משרתים את ההצגה, שעושה בדיוק מה שלשמו נכתבה – היא מחזירה לתיאטרון הרפרטוארי את הקהל הצעיר שנענה לה בהתלהבות.

"רינגו", ההצגות הבאות ב-17-18 בספטמבר וב-19-23 באוקטובר, כל הפרטים באתר הקאמרי