אחרי העונה הכי מוזרה שאפשר, אטלנטה חזרה להיות סיינפלד השחורה

פרק 1: The Most Atlanta ("הכי אטלנטה")

*הריקאפ שלפניכם כולל ספויילרים לפרק הראשון מהעונה הרביעי של אטלנטה. אם זה מסוג הדברים שמפריעים לכם אתם מוזמנים לרדוף אחרי עם סכין על כיסא גלגלים*

ארבע וחצי חודשים אחרי סיום העונה השלישית של אטלנטה, פחות מ-120 יום מאז שידור הפרק האחרון, הסדרה הסוריאליסטית השחורה של דונלד גלובר חזרה לעונתה הרביעית. זה מעט מאוד זמן בכל סטנדרט טלוויזיוני, אבל הסיבה לחזרה המהירה לא נוגעת רק לעובדה ששתי העונות צולמו יחדיו, אלא גם לאופיה של העונה הקודמת. העונה השלישית היתה יציאה מכל הגבולות, תרתי משמע. הדמויות טיילו באירופה והסדרה טיילה במחוזות המוזרים ביותר שלה עד כה – והעונה הרביעית באה להחזיר אותם את הסדרה הביתה, למקורות.

שמו של פרק הבכורה לעונה, בדומה לכל מה שמתרחש בו, הוא הצהרה ברורה: חזרנו להיות אטלנטה שאהבתם. למעשה, חזרנו לעונה הכי אטלנטה עד כה. כל מי שקרא את מה שכתבתי בריקאפ על העונה השלישית כבר יודע שאני דווקא הייתי ממגניה. אהבתי את הקריפטיות, את ההרפתקנות, את הצורך לפענח ולפרק ולפרש. אבל גם אני חייב להודות שזה היה לא פשוט, מעייף לפרקים, טרחני במידה שעשויה לחצות את הגבול ומפלג בצדק. ולכן אני שמח להגיד, אחרי צפייה בשני פרקי העונה הראשונים – ארנסט, אלפרד, ונסה ודריוס חזרו לאטלנטה, ואטלנטה חזרה לעצמה. אבל היום נפרק רק את הראשון (ואוהו, בהחלט יש מה לפרק בשני).

הדינמיקה בין הדמויות, הקלילות, הפשטות, ההומור המופשט ובעיקר העולם המופלא שאטלנטה מספקת ניכר במופגן לאורך כל הפרק, כשאפילו כותרת הפתיחה של הפרק מוצג בצורתו הקלאסית, עם שיר ראפ עדכני (Bitch Where של צ'יף קיף), צילומי אוויר של העיר ולוגו הסדרה על רקע קו הרקיע של אטלנטה. כאילו גלובר אומר "תירגעו, העונה הקודמת הייתה רק ניסוי. הנה כל מה שאהבתם בסדרה החל מהרגע הראשון". נראה שמצפה לנו עונה בלי דימויים מופרעים, הזיות מוגזמות או פרקי אנתולוגיה מנותקים. אתם הולכים לקבל סוריאליזם מקורקע במציאות, ואתם הולכים לאוהב את זה.

בהתאם, הפרק הראשון הרגיש אנטי חגיגי באופן מובהק. זה היה פרק פשוט מאוד, מבנה ברור בן שלוש עלילות, מטרה מובהקת וקלה לכל אחת מהדמויות. אין יותר מדי התחכמויות, זה כמעט פורמט של סיטקום קלאסי. זה הזכיר לי שבראשית דרכה, אטלנטה כונתה "סיינפלד השחורה" – גם בגלל הרכב הדמויות הדומה (קדימה, תעשו את ההשוואה בין הדמויות. זה ממש קל), וגם בגלל היותה "סדרה על כלום". אפילו דונלד גלובר עצמו סיפר שהוא נהג להגדיר את הסדרה בתור "איך סיינפלד היתה נראית בעידן הנוכחי". והפרק הזה אף קורץ באופן ישיר לגמרי לאחד הפרקים המיתולוגים בסדרה של הקומיקאי היהודי, אבל בואו לא נקדים את המאוחר.

הפרק נפתח עם כמה אלמנטים קלאסיים: בלגאן, ריפרור לאירועים אמיתיים ומתח בין גזעי. דריוס מנסה להחזיר מכשיר טיגון ללא שמן לחנות שמזכירה מאוד את רשת טארגט הפופולרית, רק שבמקרה באותו הרגע בדיוק המקום נבזז. אחרי שאיש שירות הלקוחות המבוהל מחליט להתחפף עם ההחזר הכספי למכשיר טיגון, דריוס מנסה לצאת עם המכשיר שגם ככה לא רצה, רק כדי להיחסם יחד עם כמה בוזזים ביציאה על ידי אישה לבנה שהחליטה שהיא מערכת אכיפת חוק של אדם אחד, בכיסא גלגלים ממונע. היא מאיימת על הבוזזים, שבהובלת דריוס עוקפים את האישה, ואז מותקפת על ידי קהל עם מטף כיבוי אש, שולפת סכין ומתחילה להתגלגל בדרכה לעבר דריוס בכוונה לדקור אותו – האיש היחיד מבינהם שלא באמת בזז. כהרגלה של אטלנטה, הרגעים ההזויים ביותר הם אלו שנלקחו הישר מהחיים האמיתיים (A – רפרנסים מופיעים בסיום הריקאפ).

האישה העיקשת הפכה את לכידתו של דריוס למשימת חייה, ואת הפרק לסרט אקשן בהילוך איטי. היא רודפת אחריו בחזרה למכונית של אל, כמעט דוקרת אותו ביציאה ממנה ומבריחה אותו לעבר הלא נודע, עדיין אוחז בקופסה עם מכשיר טיגון. הצילום של האישה מתגלגלת לאיטה בדרך אל האוטו, עם המבט הלחוץ דריוס למראה, נלקחה הישר מתוך סרט אימה-קומי. הסצינה הבאה איתה, כשהיא רודפת אחריו דרך שבילים נטושים, כבר ממש מזכירה את העקשנות חסרת המורא של ה-T-1000 מ"שליחות קטנית 2", סרט שאטלנטה ריפררה אליו גם בעונה שעברה.

תרדוף אתכם עד הקבר. "אטלנטה". צילום מסך

דריוס מנסה לדבר אליה בהיגיון, להסביר לה שהוא לא אנטיפה או בוזז, אבל היא בשלה. "לא אכפת לי", היא אומרת, מוכיחה שזה לא קשור לצדק, אלא לכוח. לניסיון לקחת שליטה על הסיטואציה, וכנראה גם די קשור לגזענות. דריוס אולי מצליח להתחמק ממנה כשהוא עולה לאזור גבוה, אבל אין לה שום דבר יותר טוב לעשות חוץ מלרדוף את האדם השחור התמים הזה. היא יכולה לחכות. "תשיגי עזרה", הוא צועק לה בזמן שהוא בורח דרך גדר, אבל גם הוא יודע שאם זו לא היא, כבר תצוץ איזה קארן אחרת שתמיד תהיה על הזנב שלו.

בעוד שדריוס נאלץ לברוח, ארן ו-ונסה תקועים במקום. והמקום הזה הוא אטלנטיק סטיישן, שמבירור אינטרנטי קטן הבנתי מהר שהיא כמו הדיזנגוף סנטר של אטלנטה – גם במובן של קניון קצת מיושן שכולם עוברים בו בשלב כזה או אחר, וגם מבוך בלתי נגמר שקשה לצאת ממנו. וזה בדיוק מה שקורה לזוג האקסים. הם מגיעים לשם כדי לתקן לואן את הטלפון, ובמהרה נתקלים באקסית של ארן – קניה. אחרי שיחה חצי מביכה, קניה אומרת שהיא הולכת לנסות לצאת מכאן, בעוד השיר "Nobody's Supposed To Be Here" של דברה קוקס מתנגן. באמת אף אחד לא אמור להיות פה.

בחנות הטלפונים ארן נתקל בעוד אקסית ותיקה, וכאשר ונסה נתקלת בעצמה באדם שיצאה איתו להופעה של קיד אינק, שהיה לוהט לאיזה רגע לפני עשור, השניים מבינים שהם נמצאים באיזה משולש ברמודה של אקסים שתקועים אי שם בעבר. בסצינה יפהפה הם צועדים בין מגוון מקומות האוכל בתחנה, סורקים בצידי העין אקסים שונים ונזכרים מה בדיוק קרה איתם, מדי פעם מציינים יצירה תרבותית כזו או אחרת שמרמזים על הזמן (ארן, למשל, לקח את הבחורה עם הכובע הורוד לדייט בבכורת הסרט "נורביט"', שהתקיימה ב-2007). אופן צילום הסצינה הזו הזכיר לי את "קאובוי של חצות", אבל יכול מאוד להיות שמדובר ברפרנס קולנועי אחר שאני לא מצליח לשים את האצבע עליו.

כשהשניים מחליטים לעזוב, הם מוצאים את עצמם בחניון אינסופי, מחפשים נואשות את האוטו שלהם. תקועים בחניון אינסופי, מחפשים נואשות את האוטו שלהם? זה כבר רפרנס שממש מוכר לי. נו ברור – "החניון", הפרק השישי בעונה השלישית של סיינפלד, אחד מפרקי הבקבוק המיתולוגיים בתולדות הטלוויזיה. חושבים שאני סתם מגזים עם זיהוי הרפרנס? ובכן, לכל אורך הפרק ההוא, קרמר סחב איתו קופסה ענקית עם מזגן. וזוכרים מה בדיוק דריוס עושה במהלך הפרק הזה? כאמור, "איך סיינפלד היתה נראית בעידן הנוכחי". הנה, גיליתי לכם מי הוא הקרמר של הסדרה, נשארו לכם עוד שלושה.

"הכי אטלנטה" הוא לא פרק בקבוק, אבל הקו העלילתי של ונסה וארן בהחלט מרפרר לאחד – וזה מתאים בדיוק למה שהם רוצים להגיד על החזרה של הדמויות הביתה, למקום שנשאר תקוע בעבר. הם התפתחו, ראו את העולם, השתנו, אבל העיר ממנה באו עדיין תקועה במקומה, וכך גם האנשים שהשאירו מאחור. והם לא רוצים להיות תקועים שם. השניים פוגשים את קניה, שוב, שבכלל לא זוכרת שנפגשו (כיאה לתרחיש האימה) ומספרת להם שהיא תקועה שם כבר זמן מה. כמה זמן? ובכן, היא זוכרת שכשהגיעה למקום הזה כדי לקנות מתנת יום הולדת לאבא שלה, הסרט שהוקרן בקולנוע היה "האשליה 2" מ-2016 (שהיה גם נושא לרנט מדהים של חברו הותיק של גלובר, דן הרמן, כך שיש סיכוי שמדובר ברפרנס מכוון). בול הזמן לברוח מלולאת הזמן הזו.

מערכת היחסים של ארן ו-ואן היא הציר שסביבו נעה הסדרה, ואחרי העונה הביזארית הקודמת, הפרק הזה מתמקד בדבר מה קטן – עד כמה חשוב להם להשאיר אחד את השני בחיים שלהם. כשהם לבסוף מוצאים את היציאה בדמות דלת חשוכה, ארן אמיץ מספיק לנסות אותה בעוד שואן פוחדת, אבל כשארן עומד לצאת היא שואלת אותו את השאלה שרצתה לשאול מאז הפרק הראשון בסדרה: "אתה פשוט תעזוב אותי, ואז אני תקועה פה כמו שאר האקסיות שלך?". והוא עונה בפשטות, "אני לעולם לא אתן לך להפוך לאחת מהן". לפחות סוף סוף אנחנו מקבלים תשובה ישירה מארן. הנה, לא נשארנו תקועים, וגם הם.

מהרגע הראשון, ביחד בחשיכה. "אטלנטה". צילום מסך

קו העלילה האחרון, והמרכזי ביותר בפרק, הוא של ג'ורג' ק- אה, סליחה. פייפר בוי. זה גם קו העלילה שהכי ריגש אותי באופן אישי, לא רק בגלל שהוא מהווה את ההתייחסות הכי ישירה לפולמוס העונה שלישית, אלא גם כי הוא מרפרר לאחד הראפרים האהובים עלי, MF Doom. אל מבואס כי שמע שהראפר האנדרייטד שהוא אוהב מת, ולא רק זה, אלא שזה קרה לפני שלושה חודשים, אופן זהה להכרזה על מותו של אם.אף דום (B). הראפר בלו בלאד נהג לכתוב טקסטים מסתוריים שדורשים פיענוח (למשל: "התלבושת שלי מתחברת כמו פאזל נעליים"), לפזר רמזים על הופעות סודיות בטאמבלר ובאופן כללי להישאר דמות אניגמטית. נשמע מוכר?

ובאופן דומה למעריצי אטלנטה והעונה השלישית, אלפרד מוצא את עצמו במרדף אחר הרמזים שבלו בלאד השאיר אחריו אחרי שמעריץ חטטן מסית אותו מדרכו (דבר שקרה לא פעם ולא פעמיים בסדרה). זה מתחיל בתחנת הדלק, אז אל מזהה את דוכן הברביקיו "D&D" שבלו בלאד מדבר עליו בשיר (מקום אמיתי, אגב, ולפי האינטרנט, בעל כריך חזיר מפורק נהדר). הוא מזמין את מנת "פאי גן החיות" שמוזכרת בשיר, ומקבל מנה די דוחה של שעועית מבושלת בשקית משומשת של חטיפי פריטוס (קריצה נוספת לדום), אבל על הקופסה הוא רואה את הלוגו של בלו בלאד לצד כתובת. זה הזמן לצאת לחפש את המטמון ולהבין אם בלו בלאד זייף את מותו. דריוס בורח, ונסה וארן תקועים, אבל אל יוצא למרדף.

אם לא זיהיתם, אגב, קולו של בלו בלאד נתרם על ידי ראפר מוכר אחר, גם הוא חובב דום גדול (C), ומעבר לזה שהשיר נותן בראש, הוא גם מניע את העלילה למונטאז' משימות של אל: הוא מגיע לבריכה, מוצא בלוקר אסימונים כחולים, משתמש בהם כדי להגיע לתוצאה הגבוה במשחק הוידאו "האלף לייף", קונה עם הכרטיסים בהם זכה חולצה, מסמן לבחור את סימן היד שעל החולצה, סורק את קוד הקיו.אר שמקועקע על זרועו, מוצא קומיקס עם מקום ושעה, רואה סרט תל מימד, ולבסוף מוצא את עצמו מול חלל חנות ריק שנראה כמו מוטל נטוש. כשהוא נכנס פנימה, אל עוד מצפה לצעוד לתוך הופעה בהפתעה, אבל מוצא את עצמו בלוויה של בלו בלאד, כמעט לבדו.

הוא פוגש שם את קישה, אשתו של גארי. סליחה, בלו בלאד. היא נראית משועממת, מחכה לשווא למעריצים שהסכימו להשקיע, לשים לב למילים ולצאת לחיפוש המטמון המאתגר בעולם. אל הוא החמישי להגיע, ולא נראה שמצפים לעוד הרבה. זו היתה סצינה עצובה גם אם אתם לא מכירים את אם.אף דום. האומן שהשקיע כל כך הרבה כדי לבדר את המעריצים שלו, שעשה את כל מה שהוא יכל כדי לתת חזרה לתרבות ממנה הגיע עד רגעיו האחרונים, שממש רצה לתת לקהל אתגר מעניין לנעוץ בו את שיניו – מצא את עצמו לבד בהלוויתו. "הוא השקיע בזה כל כך הרבה מאמץ בזה, אבל כנראה שאתה לא תמיד מקבל חזרה את מה שאתה נותן", אומרת לו קישה. "הוא פשוט עבד כל כך קשה, ואני רק הייתי רוצה שהוא ייהנה יותר". ואז מציינת בפניו שכל מבקר בלוויה מקבל גם עציץ במתנה ("טראק 11 הוא איך אתה מטפל בזה").

קל לראות את הקווים המקבילים בין הראפר המסתורי שפיזר רמזים ללוויה שלו והעונה השלישית של הסדרה, שדרשה בעצמה מהמעריצים לפענח רמזים. את המילים של קישה אפשר לקרוא על דונלד גלובר עצמו. העובדה שגלובר הוציא לפחות שני אלבומים שאופיינו בחפש את המטמון שכזה ("Because the Internet" המצוין ו-“3.15.20” הקצת יותר מפוזר) רק מוסיפה לקווים המקבילים, ונדמה שדונלד אומר כאן תודה לכל מי ששרד את העונה הקודמת, ותודה לכל מי שהשתתף בחפש את המטמון של אטלנטה. זו גם אמירה לטובת יצירה אנגמטית שכזו, כי בכל זאת – אלפרד הפך למעריץ גדול של בלו בלאד בדיוק בזכות הדברים האלה, וזה השפיע על חייו לטובה. האמנות הזו לא הצליחה לגעת בהרבה אנשים, אבל היא נגעה בו. כך או כל, נראה שמעכשיו ועד סוף העונה, ולמעשה סוף התכנית, הוא (או יותר נכון, דונלד גלובר) מתכנן לעשות קצת כיף.

הנה עבורכם, קצת כיף. "אטלנטה". צילום מסך

ואם זה לא היה ברור, הכיף מתפרץ בהפתעה לחדר. ונסה וארן, אחרי שעברו בחדר/מחילה סטייל עליסה, מצליחים לפרוץ החוצה מהחניון המקולל הישר ללווייתו של בלו בלאד. כנראה מצאו את קיצור הדרך. אחריהם צצה קניה, ומסתבר שאלפרד יצא גם איתה. בחוץ הם גם מוצאים את דריוס, עדיין מחזיק במכשיר הטיגון שלו, וכשקניה מגלה שהיא בסוף בכלל לא קנתה מתנה ליומולדת של אביה (שבטוח כבר עבר כי, טוב, אתם זוכרים מתי הוקרן "האשליה 2"), דריוס נותן לה את החבילה העוברת. החבורה נוסעת, וכיאה לסרט האימה הבין-גזעי שאטלנטה תמיד היתה, אפשר לשמוע את גלגלי האישה עם הסכין מתקרבים אליה מאחורה כאילו היו נהימת הנושא של "מלתעות".

אין מהלך יותר סיינפלדי מלארוז את כל העלילות לקרשנדו משותף אחד. יחד עם פאנץ הסיום הכמעט דבילי, האמירות של אטלנטה על העונה השלישית (שכמובן, נכתבו לפני שבכלל שודרה) והאווירה הקלילה מתמיד – נראה שהעונה הקרובה באה לעשות לנו קצת כיף שוב, רגע לפני שהסדרה מסיימת את דרכה. הפרק השני, ששודר יחד עם הפרק הראשון, מסמן גם הוא את המגמה המעודדת הזו (עוד עליו, כאמור, בריקאפ הבא), ונראה שבין אם אהבתם את העונה השלישית ובין אם תיעבתם אותה, אתם הולכים ליהנות מהעונה האחרונה של הסדרה המודרנית על "כלום". ואפילו לא תאלצו לאכול פאי גן החיות עבור זה.

כיף לראות את החבורה שוב ביחד. "אטלנטה". צילום מסך

סוף דבר:

על מה דונלד מהרהר: החזרה הביתה והדרך הלאה. האם להישאר בעבר, לברוח או לרדוף אחר מה שאתה רוצה.

שיר הסיום: "Runnin' Away" של סליי אנד דה פאמלי סטון, 1971. השיר הזה נלקח מתוך המאסטרפיס של סליי טון, אלבום המחאה "There’s a Riot Goin’ On" – אלבום ממנו דונלד גלובר לקח המון השראה, במיוחד באלבום הפריצה הגדול שלו, "Awaken, My Love!" מ-2016.

כיאה לנושא הפרק, "Runnin' Away" עוסק במחיר הבריחה מהבית, ובהקשר הרחב של האלבום – חוסר הטעם של אפרו-אמריקאים לברוח מהצרות שלהם בארה"ב. "לברוח כדי להתרחק, אתה שוחק את נעליך" שר סליי, ומזכיר גם לדמויות שאין ערך בלברוח מאטלנטה, מעצמם או מנשים בכיסא גלגלים עם סכין. ואם זה לא מספיק ברור, שורות הסיום של השיר מדגישות בלעג קל: "עוד יום, אתה רחוק יותר, טיול ארוך יותר בחזרה הביתה".

רפרנסים

(A). תקיפה בכיסא גלגלים: פתיחת הפרק היא שחזור די מדויק לאירוע שהתרחש במאי 2020, בעיצומם של הפגנות על רציחת ג'ורג' פלויד במיניאפליס. האירוע תועד, איך לא, בסרטון ויראלי שהציג בוזזים מחוץ לסניף טארגט מכים אישה בכיסא גלגלים שהחזיקה סכין, ואף מרוקנים עליה מטף כיבוי, ובאופן זהה למתרחש מאחורי דריוס.

מאוחר יותר פורסם תיעוד שהציג את האישה קמה מכיסא הגלגלים ומנסה לתקוף את האנשים עם סכין, ודווח כי היא עצמה השתתפה בבזיזה וניסתה לדקור את סובביה, מה שהוביל לתקיפתה. באטלנטה, בכל אופן, הדמות הזו מייצגת תופעה בה אמריקאים לבנים נהרו לעבר אזורי חיכוך של מחאה (לפעמים ממדינות אחרות) בתירוץ שהם רוצים להגן על עסקים, אבל בפועל סתם רצו להילחם באנשי המחאה – דוגמת קייל ריטנהאוס, שהרג שני אנשים.

(B). MF DOOM: הסיפור על הראפר שאוהב להשאיר איסטר-אגז בפרק היה בעצמו איסטר-אג ענק לחובבי ראפ. אם.אף דום (דניאל דומליי) היה ראפר אנדרגראונד אהוב ומוערך, ואחד הדמויות הכי מסתוריות בכל תולדות המוזיקה. אין שום דרך להסביר את דום בכמה שורות, אז רק אספר שמדובר באדם שבמשך יותר מ-20 שנה הופיע אך ורק מאחורי מסיכת ברזל, לבש על עצמו דמות של נבל קומיקס האמיתי (וגם נהג כך כלפי הקהל) ונהג לייצר שירי ראפ מורכבים, מסתוריים ומבריקים שגרמו לבערך כל הראפרים שאתם מכירים להפוך למעריצים אדוקים שלו. הוא היה קנאי לפרטיותו ולאורך השנים מעמדו כדמות כמעט מיסטית רק צמח.

ב-31 לדצמבר 2020 פורסמה הודעה מטעמו שגילתה לעולם ששלושה חודשים קודם לכן, דום נפטר בגיל 49. ההודעה תפסה את עולם הראפ בהפתעה גמורה, ולצד גל אהבה אינטרנטי, החלו לצוץ שמועות ותהיות על כך שהראפר זייף את מותו. זה לא מפתיע, שכן דום היה טרול עוד לפני שהיתה לזה מילה. כך, למשל, נהג להעלות מדי פעם מתחזים להופיע במקומו, בזמן שהוא יושב בקהל ללא מסיכה, צופה מהצד בהופעה של עצמו.

ישנם מספר רמזים בפרק על כך שבלו בלאד הוא רפרנס לדום: ראשית, גם הוא חושף את מותו רק שלושה חודשים אחרי שזה קרה; שניהם היו אהובים בעיקר על ראפרים, מה שנקרא "הראפר האהוב על הראפר האהוב עליך"; שניהם מאופיינים בקטעי ראפ אפלוליים, מסתוריים ועמוסים בטקסט שדורש פיענוח; שניהם עושים ראפ מלא ברפרנסים לאוכל (לבלו בלאד היה Zoo Pie, לדום היה Hoe Cakes, ואף אלבום שלם שכולו רפרנסים לאוכל), לקומיקס ולמשחקי מחשב; אפילו בפאי גן החיות עצמו היה רמז – חטיף הפריטוס הפך למם אינטרנטי מוכר בהקשר של דום, בעקבות שורה "משיג יותר צ'יז מדוריטוס צ'יטוס או פריטוס" שדום ביצע בשיר "Accordion". אה, ואגב – דום עצמו גר באטלנטה שנים רבות.

(C). הקול מאחורי בלו בלאד: יותר מהכל, הרמז הגדול ביותר לדום נמצא דווקא בקולו של האדם שגילם את בלו בלאד. כשאל השמיע את השיר של הראפר במכונית, הוא היה לי מוכר, ולא רק כי זה היה חיקוי ברור לסטייל המרושל במכוון של דום. לא, הקול שלו היה לי ממש מוכר. עד המונטאז' זה כבר היה ברור כשמש – זה הוא לא אחר מארל סווטשירט, יוצא אוד פיוצ'ר ואחד הראפרים הכי מעניינים ומבריקים בעשור האחרון.

מעבר להיותו ראפר מצוין ומסתורי בעצמו, ארל הוא גם, באופן מפורסם ביותר, מעריץ ענק של דום. יממה אחרי יציאת הפרק, רשת FX אישרה שזה אכן היה ארל שהשתתף בפרק, אבל זה היה רגע מרגש מאוד לזהות את קולו של הראפר מבעד למילותיו של בלו בלאד. ככה, סתם לכיף, איסטר-אג אחרון. אין ספק שזה הכי אטלנטה.

העונה הרביעית של "אטלנטה" משודרת מדי יום חמישי ברשת FX ובשירות הסטרימינג Hulu. העונה תגיע ל-yes ב-8.10. לריקאפ של כל הפרקים