איך יודעים ש"שטיסל" סדרה גדולה? משווים אותה ל"סופרנוס"

לא בתמונה: משפחת סופרנו. "שטיסל" (צילום: יחסי ציבור yes)
לא בתמונה: משפחת סופרנו. "שטיסל" (צילום: יחסי ציבור yes)

שולם שטיסל ומשפחתו סיימו אתמול עונה שלישית, ואפשר לסכם ולומר שגם בעונה פחות טובה מקודמותיה "שטיסל" היא מפסגות היצירה הטלוויזיונית בישראל (וכן, אנחנו לגמרי עושים את ההשוואה השערורייתית שבכותרת)

15 בפברואר 2021

הדילמה התמידית, גם ב"סופרנוס" וכמובן שגם ב"שטיסל" היא מה קורה כאשר שני העולמות האלו – המשפחה הקרובה וזאת המורחבת – מתנגשים

חמש שנים חיכינו בסבלנות לחזרתה של "שטיסל", ובתזמון קומי כמעט כמו זה של דובל'ה גליקמן היא ידעה לחזור בנקודת הזמן הכי אירונית – בדיוק בשיאו של המשבר הכי גדול בין החברה הישראלית עם זו החרדית. שנים חיו השתיים אחת בצד השנייה עם הרבה טינה הדדית אבל מעט חיכוכים יחסית ובדיוק כשיחסי הסימביוזה (יש שיגידו, מהסוג הפרזיטי) עולים על שרטון, מגיעה "שטיסל" כדי להזכיר לנו שאפשר גם אחרת. גם בעונתה השלישית, "שטיסל" סיפקה לנו לא רק הצצה לעולם שנראה רחוק מאיתנו, אלא במפתיע גם דומה מאוד לזה שלנו.

אלוהים כמעט ולא נוכח ב"שטיסל", למרות שמדובר בסדרה על העולם החרדי. הגמרא פתוחה על השולחן של שולם שטיסל אבל היא שם פשוט כי היא חלק מהחיים שלו, כמו טלוויזיה בעולם החילוני. אלוהים של "שטיסל"  הוא סוג של יצור ערטילאי, כזה שגלום ב"חסדי השם" ששולם שטיסל מדי פעם מפטיר. מין ישות רחוקה שלא כזאת רלוונטית לחיים של הדמויות בסדרה. אז מה כן רלוונטי לחיים שלהם? הבסיס לחיים של כולנו, בטח בישראל: המשפחה. זה תמיד המשפחה.

כמי שמאמין ש"שטיסל" היא אחת מפיסגות היצירה הטלוויזיונית הישראלית (גם אם העונה הזאת הייתה פחות טובה מקודמותיה), מפתה מאוד להשוות אותה ליצירות מופת אחרות בעולם. וכשאני בוחן את האופציות, הדוגמה שהכי קרובה בעיניי ל"שטיסל" היא לא אחרת מאשר "הסופרנוס". רגע, מה? מה הקשר בין דרמת פשע עקובה מדם לסדרה דרמטית העוסקת בחיי קהילה כמו "שטיסל"?

כשבוחנים את שתי הסדרות לעומק מגלים ששתיהן עוסקות, בבסיסן, באותם הדברים: יחסי הגומלין הבין-משפחתיים ואיך הם מעצבים אותנו. קודם כל, ישנה המשפחה האורגנית. היחסים בין עקיבא שטיסל לאביו שולם, בין שולם שטיסל לשאר ילדיו, היחסים בין גיטי לליפא ובעונה הזאת גם בין ילדיה של גיטי – יוסל'ה ורוחמי – לבין בני הזוג. הכל סובב סביב זה. בדיוק כמו שב"סופרנוס" הכל מסתובב סביב יחסיו של טוני עם המשפחה שלו – אמו, אשתו, אחותו, ילדיו. היחסים בתוך המשפחה הם הדבר היחיד שבאמת חשוב בשתי הסדרות הללו כי המשפחה היא המקור לכל. היא זאת המעצבת אותנו, היא זאת שתקבע איך נגדל ולמה נהפוך. היא גם זאת שכובלת אותנו.

הדמויות ב"שטיסל" כולן כבולות לקהילה בה גדלו וכל ניסיון לעצב לעצמן דרך משלהן נתקל בחומות הקהילה המאיימת להקיא אותם אם יעזו לחרוג

אבל יש עוד אלמנט שמשפיע על החיים של המעורבים בסדרה, אלמנט שמבדיל את החברה החרדית מרובנו – הקהילה שלך. במקרה של משפחת סופרנו זאת כמובן המאפיה. כמה שטוני או ילדיו ירצו לברוח, הם לא יוכלו לצאת מהמקום אליו הם נולדו. חלקם משלימים עם זה וחלקם ממשיכים לשווא לנסות. במקרה של הדמויות ב"שטיסל" המצב לא שונה: ברגע שאתה נולד כחרדי, אתה מחויב לחוקי המקום. לא רק שמירת מצוות. הרבה יותר מכך. ניסיונות הבריחה של הדמויות מגורלן מעוררים אמפטיה כמו שהם חסרי סיכוי. עקיבא מצייר, צבי אריה שר, ליפא וויס אפילו עזב את משפחתו ועבר לגור עם שיקסע רחמנא ליצלן, יוסל'ה מנסה להמרות את הדרך שהוריו נתנו לו ולקבוע את השידוך שלו, ואת כולם הקהילה מנסה ליישר ולהחזיר לתלם לפי חוקים הנהירים רק לה.

יש לא מעט דטרמיניזם בדרך שבה "שטיסל" מסתכלת על העולם החרדי, ובכלל על העולם שלנו. דרכן של הדמויות, לא משנה כמה ינסו להפגין עצמאות, נסללה להן עוד מלפני לידתן. אם תשאלו חוזרים בשאלה מה הדבר שהיה הכי קשה להם כאשר הורידו את הכיפה, רבים יגידו שזה היה אובדן תחושת הקהילה. להיות חלק ממשהו. זה לא אלוהים שמחזיק אותך בפנים – ישנם לא מעט חרדים שאיבדו את אלוהים ונשארים חרדים – זה אותה משפחה ואותה קהילה שאינך מכיר שום דבר אחר חוץ ממנה.

הדמויות ב"שטיסל" כולן כבולות לקהילה בה גדלו וכל ניסיון לעצב לעצמן דרך משלהן נתקל בחומות הקהילה המאיימת להקיא אותם אם יעזו לחרוג. הבגידה של ליפא וויס בחוקי הקהילה בעונה הראשונה ממשיכה להשפיע גם על ילדיו המתקשים למצוא שידוך הולם – בדיוק הדרך של הקהילה לוודא שלא תחרוג. רוחמי לא מסוגלת להמשיך עם תהליך הפונדקאות שבו התחילה לא מכיוון שהוא סותר את חוקי הדת אלא כי הוא נגד חוקי הקהילה שלהף, עד כדי כך שהיא מסכנת את החיים שלה בשביל זה. כמובן שגם הרצון הנואש בילד נובע מאותה דרישה של הקהילה להביא ילדים וכמה שיותר.

הגדולה של "שטיסל" זה שהיא מקבלת את הגיבורים שלה כמו שהם. היא לא שיפוטית כלפיהם, כי היא מבינה (או מניחה) שכולנו תבנית נוף מולדתנו. כן, יש בזה משהו מעט כואב

והנה עוד נקודת השקה בינינו לבין העולם של "שטיסל": במידה רבה, הציבוריות הישראלית לחוצת הילדים אינה שונה מהציבוריות החרדית בדרישת הפיריון הזאת. ובכלל, גם הישראליות דורשת התמסרות מוחלטת אליה ומי שמעז לחרוג ממנה – לא לשרת בצבא או חלילה לעזוב את הארץ – ישר מוקע ממנה.הדילמה התמידית, גם ב"סופרנוס" וכמובן שגם ב"שטיסל" היא מה קורה כאשר שני העולמות האלו – המשפחה הקרובה וזאת המורחבת – מתנגשים.

בעונה שהסתיימה אתמול הדילמה הזאת מגולמת מכולם דווקא בשולם שטיסל. אם בעונות הקודמות שולם היה בשר מבשרה של הקהילה, אחראי על אכיפת חוקיה כלפי משפחתו, הרי שבעונה הזו מתגלים גם בו לראשונה סימני מרידה. זה מתחיל בסירוב שלו לציית לצו הקהילה להתפטר מראשות החיידר שלו וממשיך בניסיון שלו לייצר זוג עם נחמה, משהו שנוגד את כל האינסטינקטים שלו. בפרק האחרון, כאשר הוא עומד בפני הדילמה בין המשפחה הקרובה – עקיבא מתעקש לעבור לגור עם רחלי למרות הדכאונות שלה – לבין מה שהקהילה דורשת ממנו (להתנער מן השונה), הוא מעדיף, בסופו של דבר ואולי בפעם הראשונה, את המשפחה.

מעניין היה לראות גם איך גיטי, ביתו של שולם, לקחה את התפקיד של אביה בתפקיד האנפורסר של הקהילה וסירבה לאפשר לבנה להתחתן עם מישהי "שונה" ולבסוף גם היא נשברה. בסוף, לפחות ב"שטיסל" המשפחה הקרובה ניצחה את זאת המורחבת. לצערנו, בעולם האמיתי, פעמים רבות זה לא המצב. חוקי הקהילה נוקשים מכדי לאפשר לאנשים החברים בה למרוד בהם, אפילו כאשר מחלה קשה דופקת בשער. אבל אולי צפייה ב"שטיסל" מאפשרת לנו להבין אותם יותר.

הגדולה של "שטיסל" בעיניי (וגם פה, לדעתי יש קו מחבר בינה לבין סדרות גדולות אחרות כמו "הסופרנוס") זה שהיא מקבלת את הגיבורים שלה כמו שהם. היא לא שיפוטית כלפיהם, כי היא מבינה (או מניחה) שכולנו תבנית נוף מולדתנו. כן, יש בזה משהו מעט כואב – החיים של כולנו עוצבו על ידי המשפחה והקהילה שבה גדלנו ויש מעט מדי שאנחנו יכולים לעשות בנושא – אבל היא גם מביאה איתה נחמה קטנה. אין לאל ידינו לשנות את הגורל הנגזר עלינו. כולנו פה משחקים את התפקיד שלנו, בין אם נאהב אותו או לא. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להנות מכוס פטל משמש קר אצל שולם שטיסל ואולי גם להיות קצת פחות שיפוטיים כלפי אנשים שזה הגורל שנגזר עליהם. הם לא כאלו שונים מאיתנו, אחרי הכל.