שלמה קרעי נגד "בואו לאכול איתי": הכוח למחוק את הסיפור הישראלי
"בואו לאכול איתי" לא מעניינת את שלמה קרעי. לא מעניין אותו שהיא הזמנה לאחדות. לא מעניין אותו שהיא מספרת חלק מהסיפור הישראלי. הסיפור של שלמה קרעי הוא הגברת השליטה הפוליטית על השיח התקשורתי-ציבורי. נתניהו שלח אותו כדי לעשות למדיה מה שיריב לוין מנסה לעשות למערכת המשפט
השבוע שיגר שר התקשורת שלמה קרעי מכתב למועצת תאגיד השידור הישראלי בנוגע למה שהוא מכנה "הפרה בוטה של חוק השידור הציבורי". מדובר במסמך מצמרר, לא פחות, שחושף שוב את תפיסתו המעוותת של השר ואת כוונתו להשיג שליטה פוליטית מוחלטת על השידור הציבורי. זה מכתב של שר שפשוט לא מבין את מקומו. אין הסבר אחר לאופן שבו הוא בוחר במכתבו לחרוג מתפקידו ומסמכותו, לפרשן את החוק, לחרוץ דיני משפט, לקבוע איסורים שאינם קבועים בחוק ולשמש צנזור פוליטי, רכז תלונות ועורך חובב.
בין סעיפי המכתב זוכה התכנית "בואו לאכול איתי" ליחס מיוחד. מדובר באחת מתוכניות הבידור המוצלחות בטלוויזיה הישראלית שמשודרת כבר למעלה מעשור בתאגיד. זו תוכנית שמקדמת ערכים של שיוויון ופלורליזם, חושפת את הצופה לדמויות ססגוניות ומגוונות, ומעלה סוגיות חברתיות מורכבות בדרך קלילה ומהנה. זו חווית צפיה שמעבר להיותה מבדרת, היא חושפת פסיפס אנושי מרהיב שמספר חלק חשוב מהסיפור הישראלי. "בואו לאכול איתי" היא לא תכנית בישול. היא תכנית על הישיבה סביב האוכל. תכנית על א.נשים. "בואו לאכול איתי" היא הזמנה לאחדות. היא ההיפך המוחלט מכל מה שממשלת נתניהו שמה עליו את ידה.
ממשלת נתניהו לא עסוקה בא.נשים אלא בצבירה מופרזת של כוח, והמכתב של קרעי לא באמת מתייחס ל"בואו לאכול איתי" כאל יצירה עם תוכן אלא ככלי לצבירת כוח. לתפיסתו, התכנית צריכה לשמש מפלט בידורי מנותק מהמציאות או לכל הפחות מפלט בידורי אל מציאות אלטרנטיבית. איזו מציאות? קרעי מלין במכתבו על כך שבתכניות ששודרו בשבוע שעבר, בחרו יוצרי התכנית לקשור את העיר תל אביב למחאה נגד ההפיכה המשטרית. "זו אינה המציאות", הוא קובע בנוגע לעיר שבה יוצאים לרחוב מדי מוצ"ש מאות אלפי א.נשים להתנגד להפיכה המשטרית שהוא חלק ממנה כבר כמעט 37 שבועות ברצף, אותה עיר שמאז הקמת הממשלה חוותה מאות אם לא אלפי חסימות, פעולות שיבוש וצעדות, אותה עיר ש"כח קפלן" קרוי על שם הרחוב בה שמוביל ל"כיכר הדמוקרטיה" שנחנכה בעיר בעקבות המחאה.
ממשלת נתניהו הפופוליסטית משקיעה משאבים רבים בניסיון להגדיר מחדש את המציאות, להגדיר מחדש מושגי יסוד כמו דמוקרטיה, הפרדת הרשויות, מעמדו של בית המשפט ואפילו את מגילת העצמאות וערכיה. המכתב ששיגר קרעי לא עוסק ברגולציה וחורג באופן מובהק מסמכותו. זה איום פוליטי גלוי שמטרתו לשרטט גבולות חדשים ולקדם נרטיב אלטרנטיבי, לפיו דעות פוליטיות שונות מזו של הממשלה הן דבר לא לגיטימי שעובר נורמליזציה פסולה בתכנית בידור.
תאגיד השידור לא מייצר שעשועים שאפשר להגיש לצד הלחם שנתניהו רוצה שנאכל, וזה מאוד מפריע לשלמה קרעי למלא את יעודו. שלמה קרעי מונה על ידי נתניהו כדי שיעשה לתקשורת החופשית את מה שיריב לוין מנסה לעשות למערכת המשפט כחלק מההפיכה המשטרית. בשביל זה קרעי לא צריך להבין בתקשורת. הוא אפילו לא צריך להיות ממלכתי או פרלמנטר טוב. מספיק להיות פופוליסט ולמלא אחר ההוראות.
חשוב להדגיש שחוסר ההבנה של קרעי בתחום עליו הוא אמון אינו מקרי. נגד נתניהו מתנהלים בבית המשפט שלושה תיקים חמורים שנוגעים כולם לבחישתו והתערבותו הפלילית לכאורה בתקשורת הישראלית. מדובר בבן אדם שגרר מדינה שלמה לסבב בחירות מיותר סביב חוק "ישראל היום" וששרה בכירה בממשלתו חתומה על המשפט המביש "מה שווה תאגיד השידור אם אנו לא שולטים בו?".
את הקדנציה שלו התחיל קרעי, כזכור, בניסיון לסגור את התאגיד, אך בעקבות הלחץ הציבורי וההתנגדות הגוברת בחזית המשפטית החליט נתניהו להקפיא את צעדיו נגד התאגיד. בינתיים המשיך קרעי בניסיונות להשתלט על התאגיד, עם מינוי השופטת בדימוס נחמה נצר לתפקיד יו"ר ועדת האיתור של התאגיד, מינוי שזכה להתנגדות גורפת של ארגון העיתונאים והעיתונאיות בטענה לניגוד עניינים חמור, ובמקביל קידם בשקט את תזכיר חוק התקשורת.
עכשיו, כשנתניהו מוצא את עצמו מול התנגדות הולכת וגוברת מבית ומוחרם בחו"ל, הוא מבקש להפנות משאבים להמשך ההשתלטות על התקשורת החופשית וחוק התקשורת מוגש. הסיפור הוא לא פתיחת השוק ולא התרת חסמים. הסיפור הוא הגברת השליטה הפוליטית על התקשורת ועל השיח הציבורי. את הפרומו למה שצפוי לתאגיד אפשר לראות כבר היום בגלי צה"ל, שידור ציבורי שאינו זוכה למעט ההגנות שמקנה חוק השידור הציבורי לתאגיד. שם, מפקדה הזמני של התחנה ומקורבו של התועמלן יעקב ברדוגו, דני זקן, מקדם מדיניות דורסנית של טיהור פוליטי, מהלך אימים לכאורה על שדרנים ושדרניות, מוריד תכניות מהאוויר, מתערב בנוסח הידיעות ואף נוזף בעיתונאים שמעיזים לבקר את משפחת נתניהו.
הפגיעה בתקשורת החופשית, בחופש הביטוי, בחופש העיתונות ובחופש היצירה הן חלק בלתי נפרד מההפיכה השלטונית, וההתנגדות לה חייבת להיות נחושה ועוצמתית לא פחות מההתנגדות לפגיעה בבית המשפט ובמדינת החוק. א.נשי התקשורת, האמנים והיוצרים חייבים לצופף שורות מול הדורסנות של הממשלה ולהתנגד להפיכה בכל האמצעים הקיימים במסגרת החוק. רק ככה, רק ביחד – ננצח.
>> רועי אזגי הוא ממובילי תנועת המחאה "שומרי מסך", אנשי מקצוע מתחום התקשורת נגד ההפיכה המשטרית. מדי שישי הם מקיימים משמרת מחאה החל מ-09:00 בבוקר בכניסה לאולפני גלצ ביהודה הימית ביפו. אפשר להצטרף כאן