אני שרופההההה: הנשים החדשות זורקות זין, וזה מצוין

יום האישה (שוב) הגיע, ואני תוהה מה אני בדיוק אמורה לעשות עם הדבר הזה. זו תחושה שמרגישה קצת כמו שאת חוגגת יום הולדת, וסבתא שואלת איך את מרגישה עכשיו כשאת גדולה יותר – איך את מרגישה כאישה ביום האישה? לא יודעת. לא חושבת על זה. איך אני מרגישה כאישה בעולם הזה בכללי? זו כבר שאלה אמיתית.

נגמרתי מהפטריאכיה. תמונה: שאטרסטוק

השנה יותר מתמיד, כנראה קצת כמו כולם, אני חשה בהרבה עייפות ועצב. מצב כללי של מלנכוליה, חוסר תקווה וחרדה. יש לי חלומות מוזרים על רעידות אדמה ואתמול אחרי העבודה נאלצתי להפריד קטטה בין שני גברים שהמתינו לאוטובוס. היום בבוקר האוטובוס שלי התנגש באחר. איפשהו בין דאגה לסובבים והסובבות אותי, הניסיון לגמור את החודש, הפיגועים הבלתי פוסקים וקריסתה של הדמוקרטיה לתוך עצמה – אני מרגישה, האמת, מתוסכלת. וחסרת סבלנות.

נוסף על כל אלו, אני גם אישה, כך יצא. או לפחות, כך נתפסת ככה על ידי הסביבה שלי. ולכן אני גם דואגת מעוד כמה דברים: צריכה לוודא שלא יעקבו אחרי למעלית, להילחם על המקום שלי בשוק העבודה ועל תלוש שכר מכבד, מצופה ממני להוות מודל סמי-אימהי בקהילות שאני נמצאת בהן כי כך יצא, לקבוע מה אני מביאה לארוחת שישי, ולדעת מה אני לובשת לאן. וגם זה לא תמיד משפר את המצב.

משהו קצת השתנה בי כשהכרתי את המושג Burnout. ההבנה שחוסר הסבלנות שלי הוא לא רק באשמתי, שמשהו שוחק אותי מאד מבפנים ומבחוץ ואני לא היחידה שמרגישה אותו – עזרה. לא הייתי אומרת שעכשיו אני חלק מקהילת ברנאאוטס, ואנחנו נפגשות בימי שלישי במקלט שכונתי להתעדכן במצב התשישות שלנו, אבל כן. שמחתי לגלות שהדפקה היא לא רק בי. שהדפקה היא תופעה גלובלית ויש לה שם ומחקרים.

"ברנאאוט" הוא מונח פסיכולוגי שמתאר שחיקה. וכן, מסתבר שיש בו משתנים מגדריים מהותיים. כבר 20 שנה שחוקרים סביב העולם בוחנים את האפשרות שנשים סובלות מהשחיקה המתוארת יותר מגברים, ועולה שהשחיקה הזו אכן מתבטאת באופנים שונים בהקשרים מגדריים. ואין פה שום תחרות של מי מסכן יותר, אלא פשוט הבנה שעל נשים נופלות צרות העולם, ומצופה מהן להעמיד פנים שהכל צ'יל, שזה בסדר. למה את לא מחייכת? נשים עובדות, ומצביעות, ומנהלות, ועדיין נושאות על גבן את מירב העבודות השקופות והביתיות, עבודות רפטטיביות עליהן הן לא מקבלות שכר או הכרה – למרות שמדובר בעבודה לכל דבר.

המציאות היא שמודל הסופרוומן שעושה הכל ומנהלת קריירה ענפה ושומרת על הגזרה ומבשלת מדהים הוא פשוט לא ריאלי. לפחות לא  אם את בת אדם אנושית, אמיתית, ולא מגה סלב עם צבא בייביסיטריות. בטח שלא היום כשנשים עובדות למחייתן. והאמת שאפילו סלבס החלו להתייאש ממנו ופנו לאסטרטגיה אחרת של נשיות. אבל יש גם חלק משמח: האישה החדשה, הברנאאוט, זו שלא מנסה להיות סופרוומן – היא התקווה לעתיד הוגן וצודק יותר, וחשוב מכך – תקווה לחיים טובים ומאושרים יותר עבור נשים

אנחנו רואות יותר ויותר נשים מתייחסות אל עצמן כבנות אדם לפני הכל. למשל, זמרות ענק כגון ריהאנה, שלוקחות הפסקה מהקריירה הענפה שלהן כדיי להיות עם משפחתן, ואז חוזרות בענק במופע בתנאים שלהן. ריהאנה החלה בטייק חתרני על נשיות עוד הרבה לפני המופע האחרון בסופרבול, כשהלכה בגאווה עם בטן הריונית ועם אותם הבגדים שהייתה לובשת בעבר, ברמת הסטייל וברמת החשיפה. היא לא התחילה פתאום להתלבש "כמו אמא". וזה מאפיין חשוב של האישה החדשה – היא מטשטשת את מודל המדונה-זונה, ומאתגרת אותו. היא מאפשרת דואליות וגמישות במי שאת בעולם. רוצה להיות גם וגם? תהיי גם וגם. העולם והתגובות? שיהיה להם בהצלחה.

ובתאם, עדן בן זקן התחפשה השנה לריהאנה בסופרבול. בבטן הריונית אמיתית, היא הציגה את הלוק עם רקדנים ורקדניות ואפילו חשפה את מאחורי הקלעים בחשבונות שלה ברשתות. בן זקן היא דוגמה מעולה לאישה החדשה גם כן – לעוד מודל אפשרי שמציג לנגד עינינו את האפשרות הזו שעומדת בפני נשים. זו חלק מדרך חיים של עדן בן זקן, בדומה לריהאנה. ביוני 2022, למשל, היא העלתה תמונה עם בנה הבכור מישל, בעודה לובשת ביקיני. תגובות שמרניות ומקטינות לא איחרו להגיע – עדן מחקה את התמונה, ולאחר מכן החזירה אותה וכתבה: "אנחנו ב-2022 וכל אישה שתעשה את מה שטוב לה ואיך שהיא מרגישה". זה כן מדהים מה יכולה לעורר תמונה בביקיני כשאת אישה מוכרת בתעשייה בישראל של 2022. אבל היי, מה לגבי נשים "רגילות" מהיום-יום?

לרוב אפשר להבין את כוחן של מהפכות רק אחריהן. וכרגע, עושה רושם שאנחנו בעיצומו של הגל. תנועות שונות, מיקרו-משפיעניות, ועידן הטיקטוק מצביעים על השינוי התודעתי שקשור בתפיסה שלנו את הנשיות והמשמעויות שנגזרות ממנה. ההבנה שמגדר הוא מבנה חברתי, החשיפה היום יומית ברשתות שחושפת גם מה שנחשב "פחות" ולא רק חופשות בהוואי, סוגיית האינקלוסיביות שמעסיקה היום גם את התאגידים הגדולים בעולם, הלגיטימציה של מוצרי וסת שונים ואפילו מוצרי מין שעולה – כל אלו קשורים באפשרויות שנפתחות בפני העולם ובפני האישה החדשה. יום האישה או לא – פשוט תעשו מה שמתאים לכן. תאפשרו לעצמכן אוויר עד כמה שניתן, תזכרו שאפשר להיות אמהות בחולצות בטן, ושלהגיד "לא" זו אופציה. אז "יום האישה" שמח לכולן, והלוואי ונהיה שמחות תמיד.