פרשת איתי שגב: חיים אתגר רגיש כמו בית מטבחיים

שאלות רבות וקשות הטיח בתכניתו המראיין חיים אתגר באיתי שגב, הקומיקאי וכוכב הילדים הענק שהידרדר לאחר גירושיו עד שמצא את עצמו מחוץ למעגל העבודה ונאלץ לגור ברחוב. "מה אומר לעצמו אדם שהיה בגבהים ומגיע לישון בים?", שואל אותו אתגר. שאלה לגיטימית לכאורה, אלא שהיא תחזור על עצמה לאורך הפרק של "הכל אישי" כמו שואפת לגרד מעיניו של המרואיין דמעות באמצעות פומפייה.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
"לאהוב את אנה" היא לא עוד ריאליטי מטופש
דוקו הכלבים הנושך של נטפליקס הוא לא באמת על כלבים
מה לעשות בעיר בחודש דצמבר

מי שגדל על תכניותיו של ד"ר פיל, יודע כמה נוכחותה של מצלמה מצרה את הגבול שבין עזרה סמכותית ותקיפה לבין העלאת מטופל על המוקד לשם הרייטינג. בעוד שמטפל מקצועי המדבר עם בן שיחו בין קירות סגורים מפגין לעתים טון מעשי וקואוצ'רי שנחשב לגיטימי, בתכנית המצולמת לפריים טיים נדרש טון רגיש יותר, וכאשר זה נעדר אי אפשר שלא לחשוד במניעיו של המראיין.

מתוך "הכל אישי"

במקרה הזה מי שנושא על עצמו את תפקיד המטפל הבלתי מוסמך זהו חיים אתגר, מאבחן הנפש  ושליח הצדק התורן של הטלוויזיה הצהובה המקומית. חמוש במצלמה הוא מיישיר מבט אל המרואיין ומעמת אותו עם השאלות הקשות שאיתן יש להתמודד. אלא שהמרואיין, איך לומר, לא בדיוק פנוי להתמודד כרגע.

"זה סטודנטיאלי מאוד", מטיח אתגר בשגב בזמן שהוא נכנס לדירה שהוריו שכרו לו. "אתה מכבס או שמכבסים לך בבית?". "לפעמים מכבס לי… ההורים עוזרים". "למה 90% מהחשמלים לא עובדים?", ממשיך הדוד הפולני מליל הסדר בהטחותיו, ועונה לעצמו – "כי אתה גר עדיין כמו רווק בן 21".

שגב משיב על כל השאלות בתזזיתיות, אסוציאטיביות והתנשפות שמעידים כי לפנינו אדם במצב קיצון. כשהוא חוזר לאולפן ערוץ הילדים, המקום שהיווה לו בית ופסגת קריירה בסוף שנות התשעים, הוא מתזז בהתרגשות ילדית בין המדורים השונים ומשחזר מה התרחש בהם כאילו הכל קרה אתמול. "פה היה החדר הלבשה", הוא פותח בשטף, "הפכו אותו לקונטרול. 'ילדים, אי אפשר עכשיו, הוא צריך להיכנס לשידור'. קבל קבל: ילדים, ארון עם מפתחות של ששטוס ופה – אתה רואה? – פתיח. 'יוואו ילדים איזה כיף יהיה לנו היום!'". בליל המחשבות הזה מלווה בתנועות חדות ומקוטעות.

תודה על ההקשבה ועל חיוך המגה-דוש. "הכל אישי"

"אולי אתה צריך לתקן את עצמך", מציע אתגר וחותר בניסוחו המחריד לכך שמוטב לאיתי לראות פסיכיאטר. לדבריו של שגב, הוא פגש פסיכיאטר אך זה שלח אותו לדרכו והותיר אותו עם מרשם לריטלין בלבד. ההיגיון הבריא זועק בשלב הזה, "לך לקבל חוות דעת נוספת מפסיכיאטר אחר", אך לא לטעמו של אתגר. מבחינתו, הצהרת הבריאות הנפשית של איתי היא אישור להמשך השחיטה, עם אמירות כמו "אתה לא הבמאי היחידי שמוכשר" שנועדו להוריד מהעץ אדם שכבר מוטל על הקרשים.

"תלך לעבוד במלצרות, מה אכפת לך? בסוף תתפרנס", ממשיך אתגר. "השאלה אם אתה יכול להתבגר, לקחת אחריות על החיים שלך". שגב מבטיח, "אני לא אהיה משוגע יותר". כמה פשוט.

הסיקור מסתיים, במפתיע, בטון חיובי: "זמן קצר אחרי הראיון, איתי שב לדירתו ומצא עבודה". "חזרתי לעניינים", מספר איתי ועיניו נוצצות בברק ילדי. "שכחתי כמה זה מרגש ושכחתי גם שזו עבודה קשה בעצם". "אולי פתאום, עכשיו, שגב יצליח לקחת אחריות על חייו ולשנות את דפוסי ההתנהגות שהכשילו אותו במשך שנים", חותם המראיין-מטפל את דבריו, מפספס לחלוטין את חומרת השסע בנפשו של המרואיין שאותו ניסה לתקן בידיים של קצב.