5 דברים ש"בלאדי מורי" יכולה ללמד את כל הקומדיות הרומנטיות

ל"בלאדי מורי" הגעתי לגמרי במקרה. הצירוף "קומדיה רומנטית ישראלית", שעובד בערך כמו "לימור וליעד בחתונמי", היה מרתיע. יוצרים ישראלים חוששים לעסוק בקומדיות רומנטיות: אנחנו קהל ציני ומורכב יותר מהקהל האמריקאי. וגם אז, איך יסיימו את הסדרה? הגיבור הראשי ירדוף אחרי מישהי לגייט בנתב"ג? יעכבו אותו בבידוק בטחוני שעה וחצי בזמן שהאהובה שלו תתנחם בסנדוויץ' סלט ביצים בארומה? בפעמים המעטות שניסו לעשות את זה בשנים האחרונות היו מעורבים בזה פערים מעמדיים ועדתיים ("אהבה זה כואב", "להיות איתה", "ואז היא הגיעה"), שאולי לקחו את העיסוק בהם צעד אחד קדימה מסרטי הבורקס, אבל מצד שני, זה רק צעד אחד מסרטי בורקס. 

ובכל זאת, "בלאדי מורי". במבט ראשון היא קיטשית ורדודה, אולי גם במבט שני, אבל יש בה קסם, דווקא בפרטים הקטנים – שמבדילים אותה מהקומדיות הרומנטיות האמריקאיות הטיפוסיות שחונכנו עליהן, שמשטיחות דמויות נשיות ויוצרות ציפיות לא ריאליסטיות בנוגע לאיך החיים אמורים להראות גם כשהם לכאורה מודעים ומתקדמים. אולי (רק אולי) "בלאדי מורי" היא סמל לתחילתו של גל חדש של סדרות שמבינות שלמרות שישראלים ציניים יותר מהאמריקאים, גם לנו מגיעות קומדיות רומנטיות שישקפו את התרבות שלנו. האמריקאים אפילו יכולים ללמוד דבר או שניים מ"בלאדי מורי". אולי אפילו חמישה דברים: 

1. "אנטי-גיבורה" שבאמת מעוררת אנטי 

קומדיות רומנטיות חייבות אנטי-גיבור (כי נבל זה יותר מדי בשביל הז'אנר), כזה שהמגרעות שלו יהפכו אותו למישהו שאפשר להזדהות איתו ובסופו של דבר אפילו לחבב אותו. רק שברום-קום האמריקאי המגרעות של הדמות הראשית הן כאלו ששוות ערך ללומר "פרפקציוניזם" בראיון עבודה, כלומר – מגרעות שלא גורעות. אויש, אז הגיבורה קצת קלמזית, מעופפת או "לא יודעת מה היא שווה", תכונות שטוחות שאמורות להקסים. ב"בלאדי מורי" לעומת זאת, אנחנו מקבלים את מורי (נעמי לבוב), מרצה לקולנוע בשנות ה-30 לחייה. היא מבולגנת, מתוסבכת, עוקצנית, מניפולטיבית, תלותית ואין לה טיפת מוסר. הצופה הממוצע ככל הנראה רצה לזרוק עליה משהו לפחות חמש פעמים בזמן הצפייה. סתיו אידיסיס, יוצרת הסדרה, אפילו ביטאה בריאיונות את הפחד שהיה לה בתהליך היצירה שהקהל לא יחבב אותה. אבל האם זה לא כל היופי?

מעצבנתתתתתת, איזה כיף. נעמי לבוב (צילום מסך מתוך "בלאדי מורי")

2. התאהבות בבחור הלא צפוי. מאוד לא צפוי

*אזהרת ספויילר* – אם לא הגעתם לפרק האחרון, דלגו על הפסקה הזאת. אלא אם כן אתם מזוכיסטים.

גם פה מדובר על טריק קומדיות רומנטיות ידוע, להתאהב בבחור ה"לא נכון". אולי הוא חנון, אולי הוא החבר הכי טוב שלה ואולי הוא הבחור מהקבוצה היריבה בתחרות השירה. אלא שב"בלאדי מורי" לא אחת אלא שתי הדמויות הראשיות, דנה (רותם סלע) ומורי, מתאהבות בבבחור ה"לא נכון", הוא מבוגר מהן ב-20 שנה, דתי ולא מושך. זה כמעט נראה מעוות בפעם הראשונה שמבינים שיש אינטרקציה מינית בינו לבין דנה. זו החלטה פרובוקטיבית ואפילו שנויה במחלוקת, אבל אין ספק שהיא מעוררת משהו אצל הצופה – בין אם סלידה, תיעוב, בלבול או חמלה. אמנות טובה אמורה לגרום לנו להרגיש.

בלאדי מורי | צילום: באדיבות yes

3. דמויות נשיות אמינות (כי הן נכתבו על ידי אישה)

זה אמנם נשמע ברור שדמויות נשיות בסרטים שעוסקים בנושא רגיש כמו זוגיות ואהבה, יכתבו על ידי אישה – רק שההיסטוריה מוכיחה לנו אחרת. רוב הקומדיות הרומנטיות האיקוניות (שלא נכתבו על ידי נורה אפרון) נכתבו על ידי גברים: "אישה יפה", "נוטינג היל", "כמעט מפורסמים", "החתונה של החבר שלי" עיצבו לנצח נצחים את התפיסה שלנו לגבי איך נשים אמורות להראות ולהתנהג. ב"בלאדי מורי" אידיסיס לא מפחדת לכתוב דמויות נשיות כפי שהן באמת. מבולבולת, מבולגנות, אמיצות, חזקות וחלשות, הכל ביחד. מי שכותב על עצמו יודע שהדברים יותר מורכבים מכפי שהם נראים מהצד. 

בנות? אין על בנות. נעמי לבוב ורותם סלע (צילום מסך מתוך "בלאדי מורי")

>> בלאדי מורי: גם האחיות שלנו ב"את" כתבו על זה

4. התעסקות בנושאים שמרחיקים גברים

בהמשך ישיר לסעיף הקודם: הסדרה עוסקת בנושאים אמיתיים שמעסיקים נשים, בעיקר נשים שנמצאות ברווקות מאוחרת. זה אולי לא סקסי וגם לא מעורר את הצחקוק הקליל שהיינו מצפים לו מקומדיה רומנטית, אבל זה אמיתי, כואב וגם משעשע. ב"בלאדי מורי" יש הפלה, אובדן שחלה (אשתו של אטיאס) והקפאת ביציות – אולי אלו בדיוק הנושאים שקומדיות רומנטיות אמורות לייצר אספקיזם מהם, אבל כאן זה הופך אותן לנגישות יותר. כשמורי מקיאה באקווריום של האקס הדוש שלה אחרי שהיא עושה הפלה, יש בזה משהו מנחם. 

שיח על הפלות, בטיימינג מדוייק. רותם סלע (צילום מסך מתוך "בלאדי מורי")

5. חברות אמיתית של נשים

תחשבו איך חברות בין נשים מוצגת בקומדיות הרומנטיות האמריקאיות: ישר יעלו לכם פלאשבקים של חיבוקים וקפיצות, שימוש במילים כמו "גירלפרנד" ו"סיס", צ'ייסרים לפני שיוצאות למועדון, בכי וגלידה ושאר קלישאות. האם ככה נראית החברות שלכן עם החברה הכי טובה שלכן? כנראה שלא. אבל ב"בלאדי מורי" החברות בין שתי הנשים היא העיקר. הן כועסות אחת על השנייה, יורדות אחת על השנייה ומקללות אחת את השניה, אבל יש ביניהן גם שותפות גורל. הן אוהבות אחת את השנייה ולא מפסיקות לדאוג זו לזו. הן משפחה. זאת החברות שהיינו רוצים לראות על המסך. זאת החברה שהיינו רוצים שתהיה לנו. 

הן נראות שהן נהנות? "בלאדי מורי" | צילום: באדיבות yes