מונדיאל בפה שלכם: מצעד 20 ערי האוכל הטובות בעולם

מדי שנה יוצרת רשת טיים אאוט העולמית דירוג דפנטיבי של הערים שהכי טוב ולשתות בהן בעולם. המטרה היא לחגוג את השפים, המטבחים ודוכני אוכל הרחוב שמזינים את העיר, ומחברים בין מקומיים למבקרים כדי ליהנות מאחד התענוגות הגדולות ביותר בחיים שיש לגביהם קונצזוס גלובלי נדיר וחוצה יבשות ואוקיינוסים: ארוחה מצוינת.

>> ומה עם תל אביב? 43 מסעדות הקז'ואל דיינינג הכי טובות בעיר
>> המדריך לתל אביב של דוד טור: איך להחיות את העיר ואיך לצאת ממנה

אז איך הרשימה נקבעת? השנה נבנה הדירוג שלנו על בסיס סקר של יותר מ־24,000 תושבים מקומיים מכל רחבי העולם. ביקשנו מהם לדרג את איכות סצנת האוכל במקום שבו הם חיים, עד כמה משתלם לאכול בחוץ ובאילו מוקדי קולינריה הם חושבים שהעיר שלהם מצטיינת בהם במיוחד. לאחר מכן צירפנו אל אלפי התשובות את התובנות של פאנל מומחי האוכל של טיים אאוט – עורכים ומבקרי מסעדות מרחבי הרשת הגלובלית – שהצביעו עבור הערים שלדעתם הן יעדי האוכל המרגשים ביותר בעולם כרגע. רק העיר שקיבלה את הציון הגבוה ביותר בכל מדינה נכנסה לרשימת 20 הערים הסופית, כדי להבטיח שהרשימה תשקף בירות קולינריות מכל העולם.

כפי שהדירוג שלנו מוכיח, זהו זמן נהדר במיוחד לאכול בחוץ בעיר. מסעדות מליסבון ועד לימה מגישות כמה מהצלחות המרשימות, הנועזות והטעימות ביותר שאפשר למצוא בעולם. מה עוד בתפריט? ארטיק סאצומה בניו יורק, נודלס מעצמות דג בקופנהגן ומרק פו יוקרתי בהו צ'י מין, קולינריה עילית במלבורן ופאן-דיינינג בקייפטאון, טרנדים קולינריים מטירוף הסנדוויצ'ים ועד הטאקו המשודרג וסצנות קפה וקוקטיילים ששווה לטוס בשבילן.

הדירוג משקף את דעתם של תושבי הערים על העיר שלהם. המקומיים מחפשים בדרך כלל משהו מעבר לטרנדים כמו "מנות קטנות לשרינג" ולחם מחמצת, ובמקום זאת מציפים ניאו־טברנות, מחסלים מנות דגל במסעדות עצמאיות אהובות ועומדים בתור לסלייס הפיצה הטוב בעיר. זה היופי ברשימה: הבירות הקולינריות של היום מוכנות לכל טעם, מהסועד המזדמן עם התקציב המצומצם ועד פודיז עם כיסים עמוקים. וחשוב לציין: מאז פרוץ מלחמת שבעה באוקטובר לא משתתפת תל אביב בסקר הבינלאומי. ככה זה כשלנצח אוכלים חרב. ואלו הן ערי האוכל הטובות בעולם לשנת 2026.

1. לימה

למה לבקר עכשיו:כמעט ולא עובר שבוע בלי שתקום מסעדת־דגל חדשה ומסקרנת בבירה הפרואנית, אבל ברובע באראנקו שבלימה נרשמה לאחרונה פתיחה בולטת במיוחד: רודריגו פרנרדיני, שהתפרסם בניהול מסעדות עילית פרואניות בפלורידה ובניו יורק, השיק בחודש מרץ את המסעדה הראשונה שלו בעיר, Fernandini. גולת הכותרת שלה היא תפריט טעימות שמושפע מהנוף הקולינרי המגוון של פרו, עם מרכיבים כמו ירקות שורש אנדיים, פרי דקל המוריצ'ה וקקאו מהאמזונס, לא פחות מהפרשנות עטורת הפרסים של וירג'ילו מרטינז לאותו נושא ממש במסעדת Central עטורת הפרסים. זה הדרבי הגדול של העיר עכשיו.

אל תחמיצו:הצוות של קונדיטוריית El Pregón de las Once מעניק חיים חדשים לקינוחים פרואניים היסטוריים שנשכחו ברובם כיום. ה־Ranfañote מבצק עלים שלהם הוא פשוט אלוהי.

איך דירגנו:המסעדות בלימה מדורגות בעקביות בין הטובות בעולם; למעשה, מסעדת הפיוז'ן Maido היא בעלת התואר הנוכחית לשנת 2025. המעמד המרשים הזה על הבמה הקולינרית העולמית בא לידי ביטוי בציונים חזקים בכל המדדים גם מהמשיבים בסקר וגם מפאנל המומחים של טיים אאוט. המקומיים בלימה דירגו את סצנת האוכל של העיר ב־80% מבחינת איכות ו־85% מבחינת נגישות כלכלית, מה שהופך אותה לזולה ביותר ברשימה לארוחה בחוץ. פאנל המומחים שלנו העניק לה לא פחות מ-70 אחוז מקולותיו. יעד חובה.
>> פרידריך רייפ, מומחה מקומי

2. בנגקוק

למה לבקר עכשיו:בנגקוק מרגשת במיוחד כרגע, לא רק כי אוכל הרחוב שלה חווה תחייה רצינית, אלא גם בזכות פרשנות חדשה לאוכל עילי תאילנדי שמראה עד כמה אפשר לקחת את הטעמים המקומיים רחוק. בשנה שעברה הפכה המסעדה הדרום־תאילנדית Sorn לראשונה בתאילנד שקיבלה שלושה כוכבי מישלן, ובמקביל בנגקוק רואה גל של שפים צעירים שמחזירים לתודעה את המטבח המקומי דרך בישול עכשווי המתמקד במנות אזוריות פחות מוכרות. גם אזורי אוכל חדשים פורחים בעיר. רחוב Song Wat אהוב הקהל תוסס יותר ויותר, עם שילוב גדל של מסעדות קונספט, ברים ובתי קפה שבהם טעמים של פעם מופיעים לצד מקומות בילוי מעוצבים יותר. אזור Talat Noi עדיין מושך קהל לדוכני אוכל ותיקים כמו Daeng Racha Hoi Tod, מקום קטן ואהוב שבו אנשים עומדים בתור בהמוניהם, רעבים לחביתה פריכה של צדפות.

אל תחמיצו:הזמינו שולחן ב־Khao San Sek שבאותו רחוב Song Wat ובקשו את השפמנון הצלוי, מזוגג בסוכר דקל שרוף ומוגש עם עלי עץ הלאוקאנה, מעושן, מתקתק וקצת מריר. אין טעם יותר תאילנדי מזה.

איך דירגנו:בעוד 66% מתושבי בנגקוק אמרו שאכילה בחוץ היא משתלמת בבירה התאילנדית (כנראה שעבור המקומיים הרבה פחות), 81% דירגו את עירם גבוה מבחינת איכות ומגוון האוכל, ורובם המוחלט הכירו בכך שסצנת אוכל הרחוב בעלת השם העולמי היא הקלף הקולינרי החזק ביותר של העיר. עם ציון של 80% מפאנל המומחים שלנו, בנגקוק היא המועדפת המובהקת של צוות טיים אאוט.
>> טואי סארונראט // כתבת אוכל, בנגקוק

3. מקסיקו סיטי

למה לבקר עכשיו:המטבחים של מקסיקו סיטי הם חגיגה גלובלית אמיתית כרגע, עם השפעות של מטבח ים־תיכוני, אסייתי וצרפתי שמשתלטות על השכונות חוארז, קונדסה וסן-מיגל. בין השפים המלהיבים בזירה נמצאים פאביולה אקובוסה (מ־Cana ו־Gia), שהמטבח שלה משלב טעמים בינלאומיים עם מרכיבים מקומיים; ריקרדו ורדחו (מ־Charco) שמבין הכל על ירקות; ואנה דולורס (מ־Esquina Común), זוכת כוכב מישלן. יום של אוכל ושתייה כאן יכול לכלול קרוקט פיפיאן לארוחת בוקר ב־Café Ocaso; עמידה בתור כדי לנסות את הצדפות של Lindy או את תפוחי האדמה של Lotti; טעימה של קמפאצ'י חדשני ב־Etranger; מעבר ל־La Pantera בשביל סטייק טומהוק על הגריל; ולסיים את הערב ב־Pistilo עם קוקטייל דובדבנים סלאשי.

לא להחמיץ:הטאקו הוא הסמל המובהק של העיר, אולי אפילו יותר מהאקסולוטל החמוד; נסו את הקלאסיקות של אנריקה אולברה ב־Pujol, עם טורטיות שמכילות מרכיבים מקסיקניים אקזוטיים ומסורתיים שלא תצליחו לבטא.

איך דירגנו:הבירה העצומה של מקסיקו קיבלה ציונים חזקים בכל המדדים של סצנת האוכל שלה: 80% מהמקומיים מדרגים את סצנת המסעדות שלה גבוה מבחינת איכות; 73% אומרים שאכילה ושתייה בחוץ משתלמת; ובקרב פאנל המומחים של טיים אאוט היא זכתה במקום השני המשותף.
>> מאוריציו נאבה // עורך, טיים אאוט מקסיקו סיטי

4. לונדון

למה לבקר עכשיו:לונדון נמצאת כרגע באחד משיאי השיק שלה בזכות פריחה של פתיחות איטלקיות מפוארות וכיפיות. מעבר לקצ'ו א פפה הקלאסי, ב־Osteria Vibrato הרועשת בסוהו יגישו לכם ריזוטו לבן קרמי במיוחד, בעוד Auguste בלונדון פילדס מצטיינת בשיפודי אברוצו עסיסיים; ב־Martino’s האלגנטית בצ'לסי יש יופי של מיטבולז, אבל Tiella בבת’נל גרין היא השיא: טרטוריה היפסטרית עם passatelli in brodo מושלם ודיוקן ענק של Cher. במקביל, פיצת הפאבים היא תופעת השנה של 2026, עם רזידנסי של פיצריות ארטיזינליות כמו Dough Hands, Short Road, Hot Saint ו־Little Earthquakes בתוך הפאבים עצמם, שהופכים את הפאבים בלונדון למקומות בילוי טובים עוד יותר.

לא להחמיץ:אין ספק שצריך לבחור משהו נועז ומבוסס איברים לא שגרתיים מהמסעדה הצרפתית הנהדרת Camille, הביסטרו שבבורו מרקט, שבו השף הראשי אליוט האשטרודי עושה קסמים אלכימיים עם חוטמי חזיר. למשל בקאסולה.

איך דירגנו:לונדון קיבלה את הדירוג הכולל הגבוה ביותר מבחינת איכות סצנת האוכל מצד המקומיים, כש־96% מהלונדונים אמרו שאכילה בחוץ בבירה הבריטית היא “טובה” או “מדהימה”. מבחינת נגישות כלכלית זה סיפור אחר לגמרי: פחות ממחצית – רק 42% – הסכימו שקל לאכול בה בזול. אמנם יש בעיר לא מעט אפשרויות זולות, אבל ללונדון יש עדיין מוניטין של מוסדות יוקרתיים, ו-60 אחוז המקומיים סבורים שמסעדות יוקרה הן התחום שבו הבירה מצטיינת.
>> לאוני קופר, עורכת "אוכלים שותים", טיים אאוט לונדון

5. ברצלונה

למה לבקר עכשיו:כרגע ברצלונה בעיצומה של מגמות מרתקות וסותרות בסצנת האוכל שלה. מצד אחד, זו בירת ספרד של המטבח האוונגרדי והעילי, עם יותר כוכבי מישלן ממדריד, עמוסה במסעדות אסייתיות מינימליסטיות ויוקרתיות. מצד שני, שפים מוערכים חוזרים אל לב המטבח הקטלאני המסורתי ומחזירים עטרה ליושנה בתבשילי סופרגיטס המבעבעים לאיטם במשך שעות ומחדשנים "מתכוני אמא" כמו capipota (תבשיל עשיר מאוד, סמיך וג’לטיני, המבוסס על ראש עגל ורגליים). במקביל, המטבח הלטינו־אמריקאי מזנק בפופולריות שלו גם כאן ומרוכז בעיקר ב־L'Hospitalet, עיר האחות של ברצלונה שמתפתחת כחלק תוסס של המטרופולין הרחב.

לא להחמיץ:בלי ספק, אצם חייבים לבקר ב־La Cova Fumada, טברנת דייגים משנות ה־50 בשכונת ברצלונטה שעל חוף הים. שם נולדה ה־bomba, הטאפה המקורית היחידה במאה אחוז מברצלונה, ושם אפשר לטעום מטבח קטלאני אמיתי שאינו מרוסן על ידי טכניקות מודרניות או גלי תיירות.

איך דירגנו:סצנת האוכל של ברצלונה קיבלה חיובי חזק מהמקומיים, כאשר 82 אחוז דירגו אותה גבוה מבחינת איכות. התמיכה של פאנל האוכל בטיים אאוט היא זו שאפשרה לבירה הקטלאנית להדיח השנה את מדריד מהרשימה, עם 80 אחוז מהמומחים שהצביעו עבור העיר כמקום מרגש לאכול בו כרגע.
>> ריקרד מרטין, עורך מדור האוכל, טיים אאוט ברצלונה

6. הו צ'י מין סיטי

למה לבקר עכשיו:2026 היא השנה שבה סצנת הפיין דיינינג הוייטנאמית הפסיקה להיות "מתפתחת" והפכה לבשלה ומבוססת. באפריל, CieL – דלפק בן 15 מקומות שבו השף הצעיר לה וייט הונג קיבל כוכב מישלן בתוך שבעה חודשים בלבד מהפתיחה – הוכתר על ידי Food & Wine כמסעדה השלישית הטובה בעולם. ימים ספורים לאחר מכן, Tales by Chapter, המטבח הצמחוני־ללא־פסולת הראשון בווייטנאם, נכנסה לרשימת המסעדות החדשות הטובות בעולם של Condé Nast, והחודש זכתה בכוכב מישלן ירוק. גם מרק הפו העממי נכנס לעולמות האוכל העילי: השנה נפתחה Pot Au Phở 2.0 עם תפריט טעימות בן 12 מנות שבנוי סביב המנה. באותו רחוב בדיוק, על שרפרף פלסטיק, יגישו לכם גרסה לא פחות בטוחה בעצמה במאית המחיר, מתוך סיר שמבעבע עוד מלפני שנולדתם. לעיר יש מספיק ביטחון כדי להחזיק שתי קערות כאלה בו־זמנית.

לא להחמיץ:הזמינו את תפריט הטעימות ב־CieL. תודו לנו אחר כך.

איך דירגנו:עוד אהובת פאנל טיים אאוט, הו צ'י מין סיטי, קיבלה ציון של 70 אחוז מפאנל המומחים שלנו. מבין התושבים, כשלושה רבעים הסכימו שאכילה בחוץ בהו צ'י מין היא "טובה" או "מדהימה", ובאופן לא מפתיע רוב התושבים (63%) ציינו שאוכל הרחוב הוא הדיל הקולינרי הכי טוב שהעיר מציעה (קרוב אחריו בתי הקפה וחנויות הקפה שקיבלו 61% תמיכה).
>> ג'ואי גאן, כתב טיים אאוט אסיה

מלבורן

למה לבקר עכשיו:בעיר שמזמן נחשבת למעוז קולינרי, מעולם לא היה זמן מרגש יותר לאכול במלבורן מאשר עכשיו. שפים כמו טום סאראפיאן, רושין קאול, גאיאן פיאריס וזואי בירץ' מרחיבים את האופקים של הסועדים הרעבים עם פרשנויות מודרניות וחדשניות מאוד למטבח הארמני, המצרי, הצרפתי, הסיני, הסרי־לנקי והאוסטרלי-מקומי. יש כאן תורים ענקיים ומוצדקים להמבורגרים ברמה עולמית ב־Charrd, סנדוויצ'י עוף עם קהל מעריצים אדוק ב־Chicky Boi ומאפים בהשראה יפנית ב־Bakemono. הטרנד בורח מתפריטים כלליים במעבר ל"אותנטיות ספציפית" ומטבחים אזוריים מאוד מקומיים, שהביאו לפריחה של מקומות כמו Marmelo (פורטוגזי) ו־Otakoi (המסעדה האוקראינית הראשונה והיחידה במלבורן).

לא להחמיץ:חייבים את שיפוד העוף ב־Zareh הערבית-ארמנית. הוא מצופה בטאום (ממרח שום לבנוני), נצלה ומוגש על מצע חד של עשבי תיבול ופלפל ירוק כבוש, והוא זו בדיוק המנה שגורמת לך להטיל ספק ברעיון שעוף יכול להיות משעמם.

איך דירגנו:לצד מספר גבוה של קולות מפאנל המומחים שלנו, מלבורן הצטיינה בכמה קטגוריות בסקר. רוב עצום מתושבי העיר תמך בסצנת האוכל הכללית שלה, כש־94% אמרו שאכילה בחוץ כאן היא “טובה” או “מדהימה”. זו גם בירת בתי הקפה של העולם, עם 79% מהתושבים – השיעור הגבוה מכל הערים שנבדקו – שהסכימו שבתי קפה הם מה שמלבורן עושה הכי טוב.
>> ליאה ג'ין, עורכת, טיים אאוט מלבורן

8. בייג'ינג

למה לבקר עכשיו:סצנת האוכל של בייג'ינג עברה ה-2026 החוצה. הבילוי בקניונים הוחלף בארוחות בראנץ' ובתי קפה לצד פארקים, כמו La Casa Verde בתוך Nanguan Park או Noddin Coffee ב־Liuyin Park, שבהם ירק, קירות זכוכית ואווירה רגועה קובעים את הטון. גם חוויות אוכל אימרסיביות שוב פורחות: Oriental Art Palace Beijing הופך היסטוריה קיסרית לסיפור חי וטעים, ואפשר אפילו להתחפש לאורח חצר קדום בזמן הארוחה. בינתיים, חללים היסטוריים עוברים שיפוץ והופכים למרכזים יצירתיים, למשל Jollo Cafe & Bar, שם מגישים טעמים של דרום סין בתוך חלל אמנות עתיק בעיצוב צרפתי. עם רדת הערב, סצנת הקוקטיילים של העיר פורחת, עם ברים מרשימת Asia’s 50 Best Bar שמצטיינים במיוחד כמו בר הסמטאות TIAO בתוך Mandarin Oriental Qianmen.

לא להחמיץ:לכו על סעודת פטריות בר מיונאן ב־In & Out ליד Liangmaqiao. זו ארוחה אדמתית, עונתית, ומומלץ לסיים אותה בהליכה איטית לאורך הנהר ליד Embassy Street.

איך דירגנו:לאכול טוב בפחות כסף זה שם המשחק בבייג'ינג: סצנת האוכל כאן קיבלה 82% על איכות ו־83% על נגישות כלכלית, כשהרוב המוחלט של המקומיים מגדירים את אוכל הרחוב כנכס הקולינרי המרכזי של העיר. 60 אחוז ממומחי האוכל של טיים אאוט דירגו את הבירה כמקום מרגש לאכול בו כרגע.
>> וונדי שו, מומחית מקומית, בייג'ינג

9. אתונה

למה לבקר עכשיו:טברנות בנות מאות שנים, גסטרו־טברנות טרנדיות ומסעדות עילית קובעות את הטון בבירה היוונית, כששפים ממציאים מחדש איך אוכל יווני מסורתי יכול להיראות ולהיטעם. Delta היא המסעדה היחידה במדינה עם שני כוכבי מישלן, ובמקביל נבנה באזז סביב המסעדות החדשות Kuchisabishii, Thirio ו־Zigoala. מקומות מסורתיים יותר כוללים את Giagia Koukou, Manari ו־Pharaoh; בעוד Tudor Hall ו־Okio מגישים פרשנויות מודרניות למטבח ים־תיכוני. שפים בעלי חזון כמו טאסוס מאנטיס ב־Soil ופטרוס דימאס ב־Makris Athens משלבים במיומנות קיימות של פארם-טו-טייבל עם טכניקות מתקדמות. מעולם לא היה מרגש יותר לאכול באתונה.

לא להחמיץ:את הסלט היווני כולם מכירים, אבל ב־Ateno הוא מקבל את מרכז הבמה. עגבנייה אדומה שלמה על צלחת לבנה מסתירה מילוי של עגבניות חתוכות, מלפפון ובצל, על מצע של קרם פטה מעל פירורי לחם יבשים עם ציר מלפפונים. קסם מוחלט.

איך דירגנו:אתונה הייתה בין הערים שקיבלו את הציון הגבוה ביותר מפאנל המומחים של Time Out, כש־80% הצביעו עבורה כמקום מרגש לאכול בו עכשיו, אמון מוצק שמגובה בהצבעה של 78% מתושבי אתונה שהשיבו על השאלון. ומה אתונה עושה הכי טוב? לפי המקומיים – בתי קפה ומסעדות משפחתיות.
>> דמטריוס יואנו, כתב טיים אאוט יוון

10. ליסבון

למה לבקר עכשיו:בשנה האחרונה מצאו תושבי ליסבון הרבה שמחה בין שתי פרוסות לחם: מקומות טרנדיים כמו Tosta או Bibs נמצאים בלב טירוף סנדוויצ'ים שסוחף את העיר. יש גם שינויים גדולים באוכל העילי: אמנם תמצאו בעיר יותר ויותר כוכבי מישלן, אבל תפריטי הטעימות מתקצרים והופכים רגועים ונגישים יותר. אם צריך לבחור את הטרנד הקולינרי הייחודי ביותר של העיר, זה יהיה ה־neo-tasca: מסעדות אותנטיות, לא פורמליות ומזמינות, עם דיוק טכני ותפריטים יצירתיים שבמרכזם המטבח הפורטוגזי המסורתי. אפשר לחתום על כל מה שמוגש על מגש נירוסטה מעל מפות נייר לבנות ב־O Velho Eurico, Polémico או Vida de Tasca.

לא להחמיץ:אם אפשר לנסות רק neo-tasca אחת, Gancho של לואיס בוראט היא בחירה מצוינת. מנות כמו קאבידלה ארנצ'יני וביף טרטר א בראס מראות איך אפשר לשלב מסורת פורטוגזית עם טכניקה ויצירתיות חדשנית על אותה צלחת.

איך דירגנו:86% מהתושבים בליסבון מתים על סצנת האוכל שלהם ומדרגים אותה גבוה, 63% סבורים שלא יקר במיוחד לאכול בחוץ בבירה הפורטוגלית. כשנשאלו מה היו ממליצים לאכול בעיר, רוב המשיבים בחרו במאפיות ובמקומות לקינוחים.
>> ורה מאורה, עורכת, טיים אאוט פורטוגל

11. קייפטאון

למה לבקר עכשיו:נקודות האוכל המובילות של קייפטאון מבשלות עם הגאות, לוכדות את מהות הליקוט לאורך חופי הכף, ומתבססות על מרכיבים פשוטים כדי ליצור תפריטים נועזים וממכרים. השף זוכה כוכב המישלן אנג'ל לאון עם Amura במלון Mount Nelson, הכניס את העיר לרשימת 100 המקומות הטובים בעולם של מגזין "טיים". ב־Test Kitchen Fledgelings השף הראשי Nathan Clarke מוסיף פאן-דיינינג לארסנל עם תפריט שמושפע מאוכל רחוב. ההכללה של מסעדת Fyn בפיילוט של אונסקו לקיימות מזון כאחת מארבע מסעדות בלבד שנבחרו בעולם, מוכיחה שלעיר יש יכולת להוביל טרנדים קולינריים ולא רק לרדוף אחריהם. הוסיפו לזה את ההמבורגרים של Zuney Wagyu בסגנון פארם-טו-טייבל, שמחזקים עוד יותר את הרעיון המוביל: אוכל שמקורו אחראי הוא גם טעים וגם מהנה יותר.

לא להחמיץ:הזמינו שולחן ב־Seebamboes ותיהנו ממנה מיוחדת של השפית אדל יוז: טונה מיושנת שבעה ימים עם קוקוס, ליים, עלי קארי פריכים ואצות קליפקומברס. התוצאה היא צלחת צבעונית ובהירה שמציגה את האוקיינוסים העשירים באצות של קייפטאון, כשמעליהם מרחפת חמיצות מלוחה. גאונות צרופה.

איך דירגנו:קייפטאון קיבלה את הציון השלישי בגובהו עבור האיכות הכוללת של סצנת האוכל שלה, כש־93% מהתושבים דירגו אותה גבוה בסקר שלנו – אף שרק 44% הסכימו שקל ונגיש לאכול בחוץ בעיר. היא קיבלה ציונים גבוהים במיוחד עבור בתי קפה, עם 65%, ואחריהם מסעדות לאירועים מיוחדים שקיבלו 59%.
>> סלין ברופי, עורכת, טיים אאוט קייפ טאון

12. אוסקה

למה לבקר עכשיו:אוסקה מתפתחת במהירות מעבר למוניטין שלה כבירת אוכל הרחוב של יפן והופכת ליעד קולינרי רציני. העיר רואה גל חדש של שפים פורצי גבולות, שמפרשים מחדש טעמים יפניים דרך טכניקה, מלאכת יד ומקור חומרי הגלם. Tonkatsu Minato מעלה את כתיתת החזיר המטוגנת הפשוטה לרמת גורמה באמצעות בשר צרוב בטיגון מדויק ואיטי בטמפרטורה נמוכה. Sushi Shigenaga מוותרת על השארי המתוק יותר המקובל באזור לטובת אורז חד יותר, חומצי יותר, בסגנון מזרח יפן, תוך חגיגה של מאכלי ים מקיושו. אפילו אוכל נחמה קלאסי כמו אודון מתחדש ב־Aozora Blue, שם השף מיישם טכניקת סובה מסורתית כדי ליצור אודון מדגנים מלאים עם עומק וטקסטורה אגוזיים באופן יוצא דופן.

לא להחמיץ:ב-Kyomachibori Nakamura הופכת מנת הטונקאטסו הצנועה לארוחת אומקאסה מתוחכמת, שבה מגישים חלקים שונים של חזיר מזנים משובחים פרוסה אחר פרוסה כדי להדגיש את המרקם והטעם הייחודיים שלהם.

איך דירגנו:“המטבח של האומה”, אוסקה, קיבלה הצבעת אמון חזקה מפאנל האוכל של טיים אאוט, והגיעה למקום הראשון המשותף בקרב המומחים שלנו. המקומיים התלהבו מעט פחות ודירגו את סצנת האוכל בעיר ב־68% לאיכות, אבל אוסקה בלטה במיוחד בתחום הנגישות הכלכלית כש־71% הסכימו שאכילה בחוץ בעיר היא זולה.
>> לים צ'י וואה, עורך, טיים אאוט אוסקה

13. בנגלור

למה לבקר עכשיו:סצנת האוכל של בנגלורו עשירה, עמוסה, מוזמנת מראש עד אפס מקום ופשוט כיף אדיר לאכול בה. בשולחן אחד מגישים קוקטיילים מעושנים עם שמן עלי קארי, ובשולחן אחר אנשים מחכים 40 דקות לסמאשבורגרים פרימיום. מסעדות ב־Indiranagar, Koramangala ו־MG Road משדרות עכשיו ביטחון במומחיות הייחודית שלהן: LUPA מלאה כל ערב בזכות קערות קאצ'ו אי פפה מבריקות, בעוד Bar Sama מועדפת בגלל טעמים תאילנדיים חדים וקוקטיילים קרים וטעימים. גם ברי הקוקטיילים הם עניין רציני עכשיו: המשקאות מגיעים עם כורכום, פלפל, צ'ילי, תמרהינדי ופנדן, כי מיקסרים סוכריים גנריים פשוט כבר לא מרשימים אף אחד. בנגלור מיישרת קו עם כל אופנות האוכל העולמיות: ברי פיצה מחמצת, ברי יין טבעי וברי בירה עם עמדה לניגון תקליטי וניל, כולם תפסו כאן מקום, ובצדק.

לא להחמיץ:קחו שולחן ב־Pizza 4P’s (הסניף ההודי היחיד של הרשת מווייטנאם) והזמינו את פיצת השרימפס עם שום או את פיצת הבוראטה. הבצק חרוך ומעושן, הגבינה מיוצרת במקום, וכל העסק טעים בדיוק בצורה המפנקת שבנגלור אוהבת כרגע.

איך דירגנו:עם ציון של 60 אחוז מפאנל המומחים של טיים אאוט ו־82% בדירוג האיכות מצד המקומיים, סצנת האוכל של בנגלור היא מקום שכדאי לעקוב אחריו, במיוחד בזכות מקומות האוכל הליליים ובתי הקפה שלה לפי התושבים. אנחנו באים.
>> מאנאסווי פוטה, כתבת, טיים אאוט בנגלור

14. נאפולי

למה לבקר עכשיו:הנפוליטנים נאמנים למסורת וגם אם חנויות הסנדוויצ'ים האהובות בעיר והפיצריות והטרטוריות שעוברות מדור לדור לא הולכות לשום מקום, דור צעיר של בני משפחה השתלט עליהן והכניס חדשנות בלי לנתק שורשים. ב־Salumeria Malinconico, אלסיו מאלינצ'וניקו יוצר דרך חדשה לחוות את ארבעת דורות הסנדוויצ'ים של משפחתו, בשיתופי פעולה עם ברי יין טבעי, מסעדות חדשניות ואפילו מועדון הספרות הטוב בעיר. ב־Mimì alla Ferrovia, השף סלבאטורה ג'וליאנו שנצפה לאחרונה בסדרה של סטנלי טוצ'י בנשיונל ג'אוגרפיק,מכבד קלאסיקות כמו פרמג'נו די מלנזנה ופסטה אלה ג'נובזה לצד נגיעות מודרניות כמו טאקו באו באנס..

לא להחמיץ:כמו שרמזנו, אף אחד לא עושה pasta alla genovese כמו שף סלבטורה ג'וליאנו במסעדה שלו, שם בצל ובשר שמתבשלים לאט נמסים לרגו עשיר שמוגש על זיטי ומעליו בזיליקום.

איך זה דורג:72% מתושבי נאפולי דירגו את סצנת האוכל של העיר גבוה מבחינת איכות, ו־78% אמרו שקל לאכול בה בזול (במיוחד כשמזמינים קפה שקיבל ציון מרשים של 90% מבחינת נגישות). ומה נאפולי עושה הכי טוב? לא, לפי המקומיים זה לא פיצה: הם נתנו את מירב הקרדיט למאפיות ולמקומות קינוחים (49%) קצת אחרי בתי קפה וחנויות קפה (54%).
>> גבריאלה ר. פרלוטי, מומחית מקומית

15. ניו יורק

למה לבקר עכשיו:ניו יורק היא תמיד המקום להיות בו, וזה לא רק כי כרגע נמצאת שם המסעדה הטובה ביותר בארצות הברית, Kabawa, שמגישה תפריט טעימות קטריבי (כולל מנת עז חריפה), וגם לא כי Sip & Guzzle בווסט וילג', בר דו־קומתי הידוע בארטיק הסאצומה שלו ובמשקאות tomatillo מוגזים, זכה בתואר בר הקוקטיילים הטוב בעולם. כן, גם זה עוזר. אבל הדבר הכי טוב הוא שזו עיר שבה בוריטוס משופעי שומן שמוגשים ברחוב ומנות Spice Bags מוגשות בבר, בכל זאת מצליחים לתחזקם יוקרה קולינרית רצינית.

לא להחמיץ:Carnitas Ramirez באיסט וילג' עוסק כולו בחזיר, כל החזיר ורק חזיר באמונה שלמה, כולל לשון, אוזן, מוח וחוטם. אנחנו ממליצים במיוחד על הסורטידה טאקו שמשלב קראסט פריך וחלקים שמנוניים וג'לטיניים של לחי בביס אחד נהדר.

איך דירגנו:ניו יורק קיבלה את הציון החמישי בגובהו מבין כל הערים שנבדקו מבחינת האיכות הכוללת של סצנת האוכל שלה, כש־90% מהניו־יורקים דירגו אותה כ"טובה" או "מדהימה". העיר בולטת במיוחד במסעדות היוקרה שלה, כש־72% הסכימו שארוחות ערב מפוארות הן מה שהיא עושה הכי טוב, ואחריהן טייק אווי ומשלוחי אוכל שקיבלו 56%.
>> מורגן קרטר, עורכת "אוכלים שותים", טיים אאוט ניו יורק

16. הונג קונג

למה לבקר עכשיו:בעוד שאר העולם עדיין בהתלהבות מקסימום מסין, הונג קונג נמצאת בתקופה מאוד קוריאנית בחייה, במיוחד בכל מה שקשור לאוכל. תמיד היו כאן מסעדות ברביקיו קוריאניות, אבל הזינוק הנוכחי הוא במטבח קוריאני נישתי וממוקד. חשבו על קולינריה עילית חדשנית ב־Sol, השפעות של מחוז Jeju ב־O’rm, תמנון מוקפץ ב־Obongzip, מרק חזיר ואורז בסגנון בוסאן ב־Um Yong Baek, או פירות ים נאים ב־Minyoung Fish Factory. יש לנו גם המון ברי פסטה טרנדיים ושלל ממתקים עטופים בפיסטוק, אבל סצנת האוכל הנוכחית בעיר כוללת גם הרבה מהסניפים הבינלאומיים הראשונים והיחידים של מסעדות קוריאניות, והבטן שלנו אסירת תודה עד בלי די.

לא להחמיץ:ה־Samgye-Tang ב־Sol הוא דבר יפהפה, שמפרק בצורה טעימה את מרק עוף הג'ינסנג הקוריאני המסורתי לעוף, מרק ואורז בנפרד. למשהו יותר הונג־קונגי, נסו את Big JJ Seafood Hotpot שנפתחה מחדש בלוקיישן חדש ומרשים, ועדיין מגישה חומרי גלם איכותיים במנות נדיבות לטבילה בציר רותח.

איך דירגנו:הונג קונג משלימה את רשימת הערים (יחד עם ברצלונה, אוסקה, בנגקוק ואתונה) שנבחרו למקום הראשון המשותף בקרב מומחי האוכל של טיים אאוט. גם המקומיים הרימו כוסית לסצנת האוכל שלה, כש־73% דירגו אותה גבוה מבחינת איכות ו־61% אמרו שאכילה בחוץ משתלמת. מסעדות קז'ואל ומסעדות לאירועים מיוחדים קיבלו תמיכה שווה מצד המקומיים, מה שמוכיח שהונג קונג היא באמת עיר שיודעת לעשות את שניהם.
>> קתרינה צ'ונג, עורכת מדורים, טיים אאוט הונג קונג

17. בואנוס איירס

למה לבקר עכשיו:סצנת האוכל בבואנוס איירס בשנת 2026 היא הרבה מעבר לסטייקהאוס. העיר מתקרבת מחדש לשורשי ההגירה שלה עם עליית מטבח ה־Neo-Bodegón: דור חדש של שפים צעירים שמתמקד בבישול אוכל טעים המכבד את המורשת הקולינרית המקומית ברוח מסעדת הבודגה השכונתית, ומגיש מנות נוסטלגיות בטכניקה מושלמת. אפשר לחוות את זה ב־Garabato הרגועה וב־Silvino, שתיהן בלב Chacagiales, הרובע הגסטרונומי הטרנדי שמחבר בין השכונות Chacarita ו־Colegiales.

במקביל, תרבות הפיצה בעיר חווה את הרגע המוזהב: אנשים מוכנים לעמוד בתור יותר משעה בשביל פרוסה ממקומות חדשניים כמו Kalis Pizza, ולצד זאת בשביל קלאסיקות נצחיות ב־Güerrín וב־El Cuartito. למשהו באמת מיוחד, לכו ל־La Paternal כדי לגלות את מסעדת Santa Inés הבלתי ניתן להגדרה, או חפשו את מסעדת Gran Dabbang, סמל מקומי של מטבח פיוז'ן המוגש בצלחות קטנות. ולמי שמחפש מקומות שבהם כל פרט חשוב: Núñez היא מקום מושבם של האיטלקית האלגנטית האלגנטית Evelia ושל Ness המבריקה.

לא להחמיץ:אם יש לכם רק לילה אחד בבואנוס איירס ואתם רוצים לקחת את העיר איתכם הביתה, אל תפספסו את המילנז ריב-איי עם צ’יפס ב־El Preferido de Palermo, מאת המוחות שמאחורי Don Julio המפורסמת בעולם כולו.

איך דירגנו:סצנת האוכל של בואנוס איירס אהובה גם על המקומיים וגם על פאנל מומחי האוכל שלנו: העיר דורגה במקום השני המשותף בקרב הפאנל וקיבלה 72% אהדה מהתושבים. המקומיים דירגו גבוה במיוחד את סצנת בתי הקפה, ואחריה את האוכל הלילי ואוכל הרחוב. טעים.
>> גוידו קורסיני, מומחה מקומי

18. מארסיי

למה לבקר עכשיו:עם גל חדש של שפים ובעלי מסעדות, מארסיי ממשיכה להרחיב את סצנת האוכל שלה שכבר מזמן נחשבת עולמית, וכעת היא מגוונת יותר מאי פעם. בעקבות חלוצים כמו Café des Épices ו־La Mercerie, אפשר כיום להתפנק – מאזור Endoume ועד Saint-Charles – בקלאסיקות ביסטרו חיות ב־Le Suffren או Bistrot Chave; לטעום פיוז'ן אסייתי ב־Le Consolat או Meo Midnight; או להתמלא במנות מבוססות פירות ים ב־Poissonnerie Kennedy שהתרחבה. בקיצור: לצלול פנימה.

לא להחמיץ:לכו לנמל הישן ולמקום הזעיר בעל שתי הכניסות, Tetro, שבו הפלא הצעיר רפאל פרנסואה, שעובד לבדו, מגיש תפריטים בהשראת שוק הבוקר והטעמים הנצחיים של הים התיכון – וכל זה במחיר נוח מאוד.

איך דירגנו:עם ציון איכות של 71% וציון נגישות כלכלית של 73%, אכילה ושתייה במארסיי הן חוויה טובה מכל כיוון. לפי המקומיים, אוכל רחוב הוא התחום שבו העיר החופית מצטיינת ביותר, ואחריו אוכל לקחת וארוחות קלילות.

19. קופנהגן

למה לבקר עכשיו:קופנהגן מארחת השנה את טקס Michelin Nordic והפכה אובססיבית לכוכבי מישלן, עם קולינריה עילית שחודרת לכל שכבות סצנת האוכל בעיר. מסעדת Kong Hans Kælder בהשראה צרפתית, עם שני כוכבי מישלן, עושה גלים טעימים גם עם המאפים העיליים של Kong Hans Bakery, ושלל שפים לשעבר של noma מבשלים רעיונות חדשניים בכל הרמות. המסעדה האלגנטית והלא־פורמלית Bar Vitrine של דהריטי ארורא מגישה אוכל הודי מצוין ותמיד יש תור מחוץ לדלת, בעוד Esse של מאט אורלנדו מגישה תפריט של אפשרויות מקיימות ופורצות דרך (אטריות מעצמות דג, מישהו?). יש אפילו פופ־אפ עם כוכב מישלן בין המתקנים של לונה פארק גני טיבולי.

לא להחמיץ:ה־pâté en croûte ב־Kong Hans Bakery הוא מרקחת נדיבה של בשר וג'לי ענברי עטופים בבצק חמאה, ומומלץ ליהנות ממנו עם קורנישונים וחרדל כמו שאלוהים התכוון.

איך דירגנו:סצנת המסעדות המפורסמת של קופנהגן קיבלה ציון נדיב ולוקאל-פטריוטי מהמקומיים, כש־88% דירגו אותה גבוה מבחינת איכות. למרות שבירת דנמרק ידועה כביתה של סצנת הגסטרונומיה הנורדית המובילה בעולם, דווקא סצנת בתי הקפה שלה קיבלה את הציונים החזקים ביותר מהמקומיים.

20. מדיין

למה לבקר עכשיו:העיר שתמיד נחשבה שמרנית מבחינה גסטרונומית הרחיבה את החך שלה ונהנית היום ממגוון וחדשנות קולינרית יותר מאי פעם. מסעדות כמו Idílico, Test Kitchen Lab ו־Salón Centro לא מוחקות את המנות הקולומביאניות המסורתיות. כמו El Cielo ו־Carmen הוותיקות, הן פשוט ממציאות אותן מחדש. בקרוב תצטרף גם Boro של השף חיימה רודריגז, שהמסעדה שלו בקרטחנה דורגה כחמישית בטיבה באמריקה הלטינית. בשביל משהו פחות פורמלי, נסו את הסנדוויצ'ים בהשראה קולומביאנית של השף פדרו פרננדז ב־All Day Café. לצמחונים יש ארוחת צהריים משתלמת ב־Oh! Food, פנינה נסתרת באנוויגאדו הסמוכה.

לא להחמיץ:עמדו ליד הדלפק ב־Empanadas El Machetico de Nico ונשנשו את האמפנדה הכי פריכה בעיר, עם בשר ותפוחי אדמה. אוכל רחוב קולומביאני במיטבו.

איך דירגנו:הפתעה! אחרי לונדון, מדיין קיבלה את הציון הגבוה ביותר מכל הערים ברשימה מבחינת איכות סצנת האוכל שלה, כש־94% מהתושבים שדיברנו איתם דירגו אותה גבוה. זו גם העיר הטובה ביותר ברשימה לקניות במכולת, לפי 95% מהתושבים, וציון נגישות מרשים של 79% חיזק את מעמדה.

גאים להציג: 15 רגעים ששינו את ההיסטוריה הלהט"בית בישראל

למרות כל הטילים, המספידים והשונאים מצעד הגאווה יצא אתמול לדרך ברחובות תל אביב החופשית, 120 אלף איש רקדו על הטיילת והמשיכו לסמל את המאבק של הקהילה הלהט"בית, שאמנם עשתה דרך ארוכה אבל עדיין צריכה לעמוד על זכותה הטבעית: פשוט להיות מי שהיא, להיות גאה במי שהיא, מול כל מי שרוצה שתסתתר.לצד המאבק הזה והמצעד שעדיין צריך לצעוד (בוודאי בימים שבהם שולטת בנו קואליציה דתית קיצונית שרוצה להחזיר את הלהט"בים עמוק לארון), אפשר גם להודות שנעשתה דרך ארוכה. הימים שבהם כל הלהט"בים נאלצו להתחבא, תודה לאל, כבר לא איתנו. וכמו בכל העולם, גם לטלוויזיה היה בכך חלק.זה הזמן לחזור לרגעים הטלוויזיוניים – קטנים כגדולים – שפילסו את הדרך, צעד אחרי צעד, עד שמה שפעם נחשב לסטייה הפך, לפחות על המסך – לנורמלי לחלוטין.

>> "אני ברבורה": תתחילו לשנן את שיר הגאווה הרשמי של 2026
>> "הומו זה כן קללה": הגאווה הולכת להיות מוזרה מאוד השנה

הפעם הראשונה של דנה אינטרנשיונל // "סיבה למסיבה" (1993)

אולי ה-רגע שפרץ את הסכר, גם עבור דנה באופן אישי אבל גם עבור קהילה שלמה שנעמדה מאחוריה: השנה היא 1993, ובתכנית האירוח המרכזית של יום שישי בערוץ הממלכתי, רבקה מיכאלי האחת והיחידה מארחת זמרת חדשה שלא מסתירה את העובדה שהיתה פעם גבר. היום, אחרי קייטלין ג'נר והרבה מאוד דוגמאות גם בארץ, זה נתפס כנורמלי, אבל אז זה ממש לא היה מובן מאליו. ואינטרנשיונל, בהופעה החדה, הברורה והלחלוטין לא מתנצלת שלה, פתחה עיניים למשהו שבארץ ואפילו בעולם עוד לא ממש הכירו בו. גילוי הלב שלה היה רגע מהפכני בטלוויזיה שלנו. אחריו יבואו רבים אחרים.

הדראג של בנות פסיה // "סוגרים שבוע עם אמנון לוי" (1995-2001)

עוד רגע שבדיעבד לא נראה כל כך מהפכני, אבל זה בדיוק מה שמעיד על המהפכנות שבו: חבורת גברים שהופיעה במועדונים מחתרתיים הגיעה למיינסטרים הישראלי עם אותו חומר בדיוק – מופע דראג קווינז נועז, כלומר גברים המתחפשים לנשים. באמצע-סוף שנות התשעים זו הייתה הצלחה כל כך גדולה, עד שקשה היה לדמיין תכנית פריים טיים ישראלית בלי שהם/הן התארחו בה. פינה קבועה אצל אמנון לוי, הופעות בקדם אירוויזיון ואפילו אלבום שהלהקה הוציאה לאור בשנת 1997. ביולי 2015 הלהקה נבחרה לאחת מ-40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב – בעיקר, כי היא הצליחה להכניס את הנוכחות הלהט"בית, מילולית, לכל סלון.

הרומן של איגי ותומר // "פלורנטין" (1997-2000)

בסך הכל שלוש עונות ו-39 פרקים היו כאן, אבל לסדרה שיצרו אודי זמברג, איתן פוקס, עדו בורנשטיין וגל אוחובסקי יש מניות יסוד במהפכה של הקהילה הלהט"בית. "פלורנטין" הייתה סדרה חשובה לתקופתה. בעיקר לילדים כמוני, שבאו מהפריפריה, היא סימלה את תל אביב (גם אם שכונה יחסית אפורה בתוכה דאז) כמקום שבו אפשר להיות הכל, וההמחשה לכך הייתה ציר עלילתי שכלל שתי דמויות של גברים מחוץ לארון, אחד מוחצן, והשני פחות, כששניהם מתמודדים בדרך זו או אחרת עם מי שהם. סצנת האהבה החד מינית שלהם הייתה רגע מכונן בהבנה שלהיות גיי – מה שפעם אפילו היתה עבירה פלילית – זה חלק שגרתי בהוויית החיים בעיר. ובכך, היא עשתה שירות ענק לכל מי שהיה בארון והצליח לצאת ממנו.

היציאה של קורין אלאל ז"ל // "פגישה לילית עם קובי מידן" (2001)

תחילת שנות האלפיים היו שנים שבהם היו חוקים מאוד ברורים לאירוע היציאה מהארון. בדרך כלל זה קרה בראיון בעיתון, עם כותרת גדולה, עם הצהרה בומבסטית. קורין אלאל ז"ל היתה אחרת מהעולם הזה.שנים היא הסתירה את נטיית ליבה וגם כשבחרה לצאת היא עשתה את זה בדרכה. בראיון שערך איתה קובי מידן ביוני 2001, היא אומרת את זה ממש בדחילו ורחימו. לא עושה עניין גדול. מידן ציין את העובדה שהיא חיה עם בת זוג, והיא הנהנה בחיוך הצנוע שהיה כל כך אופייני לה. וזהו. ובאותה דרך מהוססת, צנועה וכל כך קורין אלאלית – היא עשתה את הדבר המהפכני ביותר. רגע קטן, לא בומבסטי ולא מפורש – שפרץ דרך לכל כך הרבה אנשים. כדאי לראות את הריאיון כולו ביוטיוב (למרות התיארוך השגוי ל-1996).

הסיטקום הגאה הראשון // "סטרייט ולעניין" (1993-1994)

עוד לפני ש"פלורנטין" פרצה דרך בתחום הדרמה, היתה סדרה בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית ששברה את כל המוסכמות והציגה דמות הומוסקסואלית. זה היה הסיטקום שיצרה כנרת טריפון בתחילת שנות התשעים, כשהנוכחות ההומוסקסואלית הגלויה היתה רחוקה מאוד מלהיות מובנת מאליה. זו סדרה שידעה גם לפרוץ דרך, אבל גם לצחוק על המבוכה שהייתה בקרב הסטרייטים בהתמודדות עם התופעה החדשה והלא מוכרת ואולי גם דרך להגיד שגם המבוכה העיתה לא בסדר, כל עוד מסבירים נכון, וכל עוד מבהירים שאין בזה שום דבר רע. כן, היה עוד סיטקום שעשה את זה רחוק מהארץ, אבל זה כבר לדירוג אחר.

מורדי יוצא מהארון // "שנות התשעים" (2022)

עוד מעוז, שאולי נראה לאחרים בלתי צפוי, נכבש בעוד סדרה קומית, הפעם בלב הפריים טיים ובלהיט טלוויזיוני גדול. לעיניי מאות אלפי צופים חובבי בורקס, קיבלנו קו עלילה שבו הגיבור – מורדי אוחנה – מתוודה בפני אביו שהוא הומו. וכן, זה לא נגמר בהפי אנד וזה נתקל בקשיים – אבל זה היה הרגע שבו הצליחו, דווקא בסדרה קומית עממית וקלילה, להביא את הקונפליקט. את ההתנגשות בין הבחירה הכל כך לא מובנת מאליה לצאת לאור, ובין הכוחות השמרניים והישנים שהיו מעדיפים להישאר בחושך. ובעיקר להגיד שבסיטואציה הזאת אין צודקים ולא צודקים – כולם חווים את הדבר הזה בדרך אחרת ובסוף, לאט לאט, גם הפצעים האלה מצליחים להגליד. והאהבה של אבא לבן מנצחת הכל.

אורנה בנאי צוחקת // "מצב האומה" (ינואר 2012)

אחרי תקופה ארוכה שבה זה היה מעין סוד גלוי, בדצמבר 2011 אורנה בנאי החליטה להפסיק להתחבא. בראיון ב"7 לילות" היא אמרה את האמת שבחרה להסתיר במשך שנים – את העובדה שהיא לסבית. דווקא אחרי הקשיים הגדולים שהמהלך הזה עורר (והתגלו אחר כך, בלא מעט יצירות שיצאו לאור מהתקופה ההיא), היא עשתה מעשה אמיץ עוד יותר – וצחקה על זה. חודש לאחר מכן, היא חזרה לתכנית הסאטירה "מצב האומה" והייתה מוכנה לצחוק גם על עצמה. עינב גלילי, גורי אלפי וליאור שליין שלחו לעברה עקיצות מתחכמות והיא שיתפה עם זה פעולה, צחקה על עצמה (ועל האחרים) והוכיחה גדלות נפש. לא פשוט לצחוק על משהו שהיה כל כך חשוף וכואב, אבל כזאת היא בנאי וזאת הסיבה שהיא אחת הקומיקאיות הכי טובות שהיו כאן.

לידתה של מירי פסקל // "אחד העם 1" (2003)

עוד דמות שהחלה בתור משהו תמים יחסית, אבל הפכה לאייקון להט"בי של ממש. הדמות של פסקל, אותה פקחית תנועה וולגרית בסדרה הקומית ששודרה ב"רשת", חצתה גלים והפכה גם את מי שגילם אותה – השחקן אילן פלד – לאייקון של הקהילה. פלד יופיע שנים במצעדי הגאווה על בסיס אותה דמות, שאמנם היתה הטרוסקסואלית, אבל גם דיווה, ומישהי שהופיעה לא מעט באירועים של הקהילה ותרמה מכוחה כדי לקדם את הקייס שלה. ההערצה שלה בקרב הקהילה, והשימוש הנכון בהשפעה שהיתה לה, הפכו אותה לדמות להט"בית פר אקסלנס.

המשפחה הכי נורמלית // "אמא ואבאז" (2013)

סדרה לא מאוד אייקונית או זכורה אולי, אבל בהחלט אחת שעשתה דרך להנכיח ולנרמל את הלהט"בים בתרבות הישראלית. יהודה לוי ויפתח קליין גילמו בסדרה זוג חד מיני שמביא ילד עם אישה (מיה דגן), ו"אמא ואבאז" הציעה הגדרה חדשה למושג המשפחה: לא רק אבא ואמא, אלא גם אפשרות לזוגיות אחרת ולמהלך של הורות משותפת, משהו שהיום נתפס כיותר נפוץ וטבעי, אבל אז הרבה פחות. הסדרה שיצר אבנר ברנהיימר היתה עוד שלב חשוב בקבלה של אנשים על בסיס הנטייה המינית שלהם, ועשתה שירות גדול לקהילה בפרט ולחברה הישראלית בכלל.

עלייתה של בל אגם // "פרויקט Y"י(2004)

הפרויקט היה בעצם האמא של תכניות הריאליטי: הרבה לפני שמישהו חשב להביא לארץ את "האח הגדול", היה כאן פורמט של וילה שבה התכנסו עשרות צעירים שחיפשו חלום גדול. בין כל הגברברים המסוקסים והבחורות המצודדות הייתה גם בל אגם – טרנסג'נדרית. אנחנו אמנם אחרי הניצחון הגדול של דנה אינטרנשיונל, אבל גם היא הייתה צריכה להיאבק בהמון דעות קדומות כמתמודדת הטרנסית הראשונה שהופיעה בתכנית ריאליטי. אחר כך אגם השתתפה בשלל סדרות (ואפילו ב"גולסטאריות") והפכה לאקטיביסטית בולטת בתחום זכויות הטרנסיות. היום, בזכות הפעילות פורצת הדרך שלה, היא נחשבת לאייקון מובהק של הקהילה.

האוחצ'ות שולטות // "זאת וזאתי" (2019-2020)

עוד דוגמא לדרך שבה ייצוג להט"בי פרץ מהמחתרת למיינסטרים. תותית היתה דמות נשית שפרצה מהרשתות החברתיות, וגולמה על ידי הקומיקאית האדירה גיתית פישר. הסלנג שבו השתמשה חיבר אותה לקהילה והפך אותה לאייקון – שבהמשך, התגלגל גם לסיטקום שהפך לקאלט ב"רשת 13" יחד עם אושרית סרוסי (שלימים תככב ב"מי זאת"). "זאת וזאתי" הפכה גם למועמדת לפרסי אקדמיה, אבל בעיקר היתה סדרת קאלט עבור הקהילה הלהט"בית ונתנה לה ביטוי שהגיע עד לבמות הכי מרכזיות של התרבות המקומית.

יהודה פוליקר יוצא מהארון // "דברים שרציתי לומר" (2010)

גם אצל פוליקר, כמו בקרב לא מעט אמנים שהיו עמוק בארון וחרושת השמועות סביבם געשה, המאבק והיציאה מהארון לא היו דבר פשוט – עד שהם קרו. והם קרו בסרט דוקומנטרי בשם "דברים שרציתי לומר" שהפיקה טלי בן עובדיה לערוץ 10. בסרט, שמבוסס על ראיון ארוך עם פוליקר ותיעוד של העבודה על האלבום "אהבה על תנאי", פוליקר חושף את ליבו ומגלה גם את העובדה ששמר שנים בבטן, על האהבות של והדרך שבה הן נחשפות גם באלבום הרגיש והמקסים שיצא באותה העת. זה היה מהלך לא פשוט, אבל עוד רגע שבו אדם אחד יצא מחושך לאור – וכשזה אדם רגיש וטוב כל כך כמו פוליקר הוא האיר בכך דרך לרבים אחרים.

ידין ירושלמי מת // "בטיפול" (2005-2008)

עוד קו עלילה שתרם משהו בדרך. הדמות של ירושלמי (ליאור אשכנזי, אולי סמל הגבריות מאז ועד היום) בסדרת הדרמה המצליחה שיצרו חגי לוי, אורי סיון וניר ברגמן – בכיכובו של אסי דיין ז"ל, כמטפל האגדי ראובן דגן – היתה של טייס מיוסר שמגיע לטיפול אחרי הפצצה ברמאללה שגבתה את חייהם של חפים מפשע. בדרך, מתוך הווידוי הזה, הוא מספר בגילוי לב גם על המיניות שלו, כולל על התנסויות חד מיניות ועל חוסר היכולת שלו לצאת מהארון בפני סביבתו, כשמותו נותר הפתרון היחיד מבחינתו. "בטיפול", גם בימיה ב-HOT3 אבל בוודאי אחר כך כששודרה בקשת, היתה סדרה שנגעה בהרבה אנשים והיכולת שלה לספר גם את הסיפור הכואב הזה גם היא היתה חשובה.

אסי עזר נבחר // "אקזיט" (2004)

"אקזיט" היתה מגזין צעירים פרוע וקצת נשכח בימיו הראשונים של ערוץ 10. היו אלה הימים שבהם הערוץ חיפש את דרכו, ואחד הפורמטים הראשונים שעבדו אצלו היתה דווקא התכנית הזאת ששודרה בצהריים, וכללה מנחים כמו מיכאל הנגבי, מלי לוי, שירי מימון (שיצאה מ"כוכב נולד") וגם עזר שנבחר על ידי הקהל כמנחה "החמוד" שותף. זה היה הרגע שבו התפתח אחד האייקונים המובהקים של הקהילה הלהט"בית בטלוויזיה, מי שלימים יהיה אחד המגישים העסוקים על המסך ואפילו ינחה את האירוויזיון. זה גם היה הרגע שבו נחשפנו לצד האפל של ההצלחה הזאת – לשיכרון הכוח, ליכולת להשתמש בכוח הזה לרעה, לזחיחות וליהירות. מתברר שגם בזה הלהט"בים הם ממש כמו כולם.

דנה אינטרנשיונל מנצחת // האירוויזיון (1998)

סגירת המעגל המושלמת – התחלנו עם דנה ונסיים עם הרגע הענק שלה: אחרי חמש שנים במיינסטרים הישראלי כולל לא מעט להיטים, רשות השידור הממלכתית שנתנה לה את הבמה הראשונה, מחליטה לתת לה את המפתחות לקודש הקודשים – האירוויזיון. במהלך שמעורר לא מעט ביקורת בקרב גורמים שמרנים ודתיים, ישראל של סוף הניינטיז – כשבראשה עומד אדם בשם בנימין נתניהו עם ממשלה ימנית ודתית – בוחרת לשלוח לתחרות היוקרתית טרנסג'נדרית. וזה עובד ברמות – דנה כובשת את האירוויזיון עם הכריזמה המתפרצת ועם שיר על-זמני כמו "דיווה", ומוציאה את ישראל לרחובות בלילה של ה-9.5.98, יום שבו בני ובנות הקהילה הגאה יצאו החוצה בענק. בדרך היא פתחה שער ענק לכל מי שפחד לבטא את עצמו, לחוש גאה, להיות מי שהוא ולא לפחד להצהיר שהוא כאן. הניצחון שלה בבירמינגהאם סלל דרך למהפכה הלהט"בית – והיא צועדת בה עד עצם היום הזה.

עתיד מפחיד: דור ה-Z ותופעת הקריפי פסטה באו להציל את הוליווד

תעשיית הקולנוע האמריקאית ניצלה שוב, והפעם על ידי סרטי אימה. "אובססיה" ו"באקרומס", צמד סרטים דלי-תקציב מבמאים צעירים מאוד ורעננים, הרוויחו הון עתק בקופות החודש, בזמן שבלוקבאסטרים מסורתיים יותר ממשיכים לאכזב, מה שאולי מסמל כיוון חדש להוליווד. אבל יש עוד משהו משותף לצמד הסרטים המפחידים הללו: שניהם הגיעו מהמקום המפחיד ביותר בעולם… האינטרנט! אאאאאההה!

>> "התגלית": סטיבן ספילברג חזר הביתה. זה ירגש בעיקר את אוהביו
>> הכוכב זה אתה: 10 דמויות שמגיע להן סרט משלהן ב"מלחמת הכוכבים"

לא רק ששני הבמאים המדוברים, קיין פרסונס וקארי בארקר, התחילו את דרכם כיוצרים ביוטיוב, "באקרומס" הוא אפילו עיבוד לסדרת רשת שמבוססת על תופעה אינטרנטית. אפשר אפילו לקרוא לו "הסרט המצליח ביותר שמבוסס על מם". סוג של. אז איך תמונה איזוטרית של כמה קירות צהובים הפכה לתופעה אינטרנטית? איך סיפור מפחיד בפורום אינטרנטי הפך ללהיט קולנועי? ואיך פסטה קשורה לכל הסיפור הזה? בואו נגלה.

סיפורנו מתחיל ב-2019, כאשר משתמש אנונימי מעלה תמונה של מסדרון מסתורי לשרשור באתר 4chan, כחלק מההתרגשות האופנתית הקולקטיבית של דור ה-Z ממה שנקרא "חללים לימינאליים". משתמש אחר ממציא סיפור רקע לתמונה, על מקום אותו הוא מכנה "The Backrooms", חלל אינסופי בין יקומים המלא בקירות צהובים, שטיחים לחים והבהוב של נורות פלורסנט. שני המשתמשים האלו, שזהותם לא ידועה עד היום (אבל בטח ישמחו לכמה אחוזים מרווחי הסרט), יצרו את אחת האגדות האורבניות הגדולות של עידן האינטרנט. או במילים אחרות: קריפי פסטה.

מה זה בעצם קריפי פסטה? כדי לענות על זה נצטרך לחזור עוד יותר אחורה, אל ימיו המוקדמים של האינטרנט. באותו הזמן אנשים נהגו להעתיק ולהדביק קטעי טקסט, למטרות קומיות או כדי לעצבן אנשים (או שני הדברים גם יחד), וקטעים אלה קיבלו את הכינוי "קופי פסטה" (על משקל Copy Paste). טקסטים כאלה שנגעו בז'אנר האימה נקראו "קריפי פסטה", אבל המונח התפתח הרבה מעבר להתחלתו הצנועה כתיאור למכתבי שרשרת וצ'יזבטים אינטרנטיים.

קריפי פסטה הפכה בעשור האחרון לתרבות שלמה, שמכילה דמויות אייקוניות (לטוב ולרע) כמו ג'ף הרוצח או סלנדרמן, וסיפורים בלתי נשכחים על פרקים אבודים של "בובספוג" או משחקים רדופי רוחות של "סוניק".למעשה, "באקרומס" הוא אפילו לא הניסיון הראשון להוציא את הקריפיסטה מחוץ לאינטרנט. סלנדרמן, אותו יצור גמלוני ודקיק בחליפה, כיכב בסרט משלו ב-2018, ואף הופיע לפני זה בסרט האימה "Always Watching", שגם הוא היה מבוסס על סדרת רשת. שני הפרוייקטים האלו לא היו מרשימים במיוחד, אבל ראוי לציין לטובה את "Channel Zero", אנתולוגיית אימה ששודרה בערוץ Syfy האמריקאי ועיבדה סיפור קריפיפסטה בכל עונה. הסדרה לא זכתה להצלחה או תהודה כמו "באקרומס" אבל יש בה כמה רגעי אימה משובחים.

שרשור ה"באקרומס" המקורי הגיע די מאוחר בהיסטוריה של טרנד ה"קריפי פסטה". למעשה, היו שכבר הספידו את תת-הז'אנר לפני שהסיפור הזה, יחד עם כמה פרויקטים אחרים, החזיר אותו לחיים כמו ד"ר פרנקנשטיין. התמונה והסיפור שהתלווה אליה התחילו לצבור תאוצה באינטרנט, וב-2022 תיכוניסט בשם קיין פרסונס יצר סדרת רשת בהשראת המם. שלוש שנים לאחר מכן, פרסונס הוא הבמאי של שובר קופות בכיכובם של צ'ואיטל אג'יופור ורנטה רנסיב, והוא עוד לא בן 21, ואתה עדיין לא סיימת את התסריט הזה שאמרת שאתה עובד עליו. וזאת האימה האמיתית, הלא כן?

מבחינה קופתית, "באקרומס" הוא סרט האימה השני הכי מצליח השנה (226 מיליון דולר על תקציב הפקה של פחות מ-10 מיליון דולר), מאחורי "אובססיה" (242 מיליון דולר על תקציב של 750 אלף דולר), עוד סרט של במאי צעיר שבקע מהאינטרנט. קארי בייקר (במקרה הזה כבר חתייאר, בן 26), התחיל את דרכו ביצירת מערכונים קומיים ביוטיוב וטיק-טוק, לפני שיצר את "Mike and Serial", סרט פאונד פוטג' באורך שעה, שזכה להצלחה אינטרנטית והוביל אותו להוליווד.

האם העתיד של עולם סרטי האימה, או אולי אפילו עולם הקולנוע המערבי, יופקד עכשיו בידיים הדביקות של בני דור ה-Z? האם הסרטים האלה באמת מסמלים עידן חדש בהוליווד? "באקרומס" ו"אובססיה" הופקו על ידי אולפנים קטנים יחסית, A24 ו"בלומהאוס", אבל האם הסרט הבא של "מארוול" או "מלחמת הכוכבים" יבויים על ידי האחיין חובב המיינקראפט שלכם? מאיפה לנו. העתיד הרי בלתי ידוע. זה בדיוק מה שמפחיד.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

בקטע מזדמן: 43 מסעדות הקז'ואל הכי מומלצות בתל אביב

בעידן שבו כל יציאה למסעדה מצריכה משכנתה או לפחות הלוואה, מסעדות הקז'ואל בעיר מציעות פתרון שפוי, נגיש יותר ועילי לא פחות מאשר בגזרת הפיין דיינינג. אוקי, אולי טיפ טיפה פחות, אבל זה הקטע. אלו המקומות שלא מתיימרים להיות יוקרתיים או מעונבים: אין בהם סרוויס מחויט או תפריטים עם מושגים בקולינרית שוטפת, אבל יש בהם אוכל נהדר, חומרי גלם טובים, אווירה קלילה ותמורה ראויה מאוד לכסף.

לפעמים אלה מקומות שכונתיים שמבשלים באהבה ולפעמים מסעדות שף, אבל היצירתיות מפרידה בין המוץ לבר, ובין בנאליות לאוכל שמצליח לרגש. בעולם שבו ארוחה זוגית יכולה להגיע גם לאלפייה – מסעדות קז'ואל הן משב רוח רענן, ובעיקר מקום להזכיר לעצמנו שאוכל טוב לא חייב להגיע עם תג מחיר יומרני.אלו הבחירות של טיים אאוט למסעדות הקז'ואל הטובות בתל אביב, ללא סדר מיוחד (יעני, אל תתרגשו מהמספור, הוא לצורך הנוחות בלבד).

1. אברי

עם לוקיישן אוף נחלת בנימין וניסיון מעורר הערכה לצאת מהקופסה, אברי אולי מתחמקת מהגדרות כמו כל המקומות החדשים, אבל באמת מנסה להיות אחרת. המנות מקוריות, לא עוד שכפול למה שכבר ראינו באינסוף וריאציות, ותמיד תמצאו כאן אוכל יצירתי ומסקרן במחירים הוגנים (יחסית. הכל יחסי במדינה שלנו).
אחוזת בית 5, תל אביב

>> מסעדות הפיין דיינינג הכי מומלצות בתל אביב
>> המסעדות הזולות הכי טובות בתל אביב

2. אוזריה

השילוב בין אוכל ים תיכוני מצוין לאווירה משוחררת ורועשת הופך את האוזריה כבר יותר מעשור לתופעה ייחודית – מסעדת שוק שהיא בדיוק כמו שאתם מדמיינים שמסעדת שוק צריכה להיות, פלוס הטמעה חכמה של מסורות אוכל בלקניות מהסביבה הקרובה. השפית המיתולוגית של המקום אביבית פריאל עוזבת בימים אלו את המקום, אבל אל דאגה כי הוא ישאר יציב בידיים מוכרות, שכן את ההובלה לוקח השף התפעולי ארז אומיד, שעובד במקום כבר עשור.
מטלון 44, תל אביב

3. בואו

למסעדה החדשה של שף תומר טל, המחליפה של מסעדת היוקרה "פרדס", קוראים Bo’u – אבל אם אתם לא מתחכמים אתם יכולים לקרוא לה "בואו". עישון, צלייה ויישון, עשבי תבלין ותוצרת עונתית משקפים מטבח תל אביבי עכשווי בתפריט שנחלק לארבע קטגוריות, כולל קטגוריה מקורית, "מגדול לקטן", המאפשרת להזמין מנה אישית המוגשת בו זמנית לכל האורחים. פריים ריב בצלייה ארוכה, דג טורבוט ענק ונתחים גדולים אחרים יחולקו לצלחות אישיות על תקן טעימת־שף – ביס שמאפשר לטעום עוד משהו, מבלי להתחייב לכל הנתח. סקסי.
ישראל טל 5 (דה ג'ורג'), שני-שישי 17:00-21:30,להזמנות

4. בטשון

למרות התייקרות בלתי נמנעת, ארוחה בבטשון היא עדיין אחד הדילים המשתלמים בעיר: דגים ופירות ים נאים, צלויים ומטוגנים במינימום פוזה, כשסביבם רק מה שמנומק ומתאים ובקבוקי יין במחירי חנות. צריך עוד מסעדות כאלו, שגורמות ללקוח להרגיש שרואים אותו ואת חשבון הבנק המרוקן שלו.
קרליבך 29, תל אביב

5. ביינה

אחרי שניער את האבק – תרתי משמע – מנפילת הטיל האיראני (פגיעה קלה בלבד, תודה ששאלתם), הבר־מסעדה התל אביבי מתפנה לחגוג שנתיים להיווסדו. שפית נרקיס אלפי, שצברה ניסיון מרשים אצל ענקי המטבח המקומי כמו אייל שני, מושיק רוט ומאיר אדוני, מצליחה לשמור על קול אישי, מדויק ונטול דרמה ומגישה מנות מתוחכמות אך נגישות, יצירתיות מבלי לצעוק ובעיקר – טעימות מאוד.
טשרניחובסקי 4, תל אביב

6. בית קנדינוף

חלל עתיק שכל פינה בו מזמנת הפתעות, אמנות מתחלפת וגינה קהילתית צמודה, מעמיקים את אחיזתו של בית קנדינוף במרחב שבו הוא פועל. רמת ביצוע גבוהה מצליחה לחפות על חוסר מקוריות שיש פה ושם בתפריט, אבל כשבמטבח מעיזים – האוכל נוסק מעלה ומשקף את הגיוון שמרכיב את המטבח הישראלי.
הצורפים 14, יפו

7. בל עמי

קבוצת ירזין-סלע (קפה איטליה, מגזינו), מהאבות המייסדים של המסעדנות הישראלית, השיקו באוקטובר 25' בראסרי צרפתי מוקפד עד קצה המזלג, שהוא גם אחת המסעדות היפות שפגשנו בתקופה האחרונה. עם 170 מקומות ישיבה על פני 600 מ"ר, מטבח פתוח מהמם, תפריט ארוחות בוקר שעושה חשק להזמין את כולו ומנות נדיבות בגודלן, בל עמי נראית כמו אינסטנט מוסד עירוני.
בן עמי 14 תל אביב

8. בראסרי רוטשילד 48

הנוסחה המנצחת מיד חרוצים משתכללת ברוטשילד מבלי לאבד מהזהות והמקצוענות שמאפיינות את קבוצת R2M. אוכל עשוי היטב שנאמן למוסד הבראסרי אינו מתיימר להמציא את הגלגל מחדש, רק לדאוג למספיק אופציות טעימות. המבורגר ביין וסלט קיסר היו ונותרו מיתולוגיים ובשבילם שווה לחזור, ואם במקרה זכיתם בירושה שמנמנה – מסעדת השף הצמודה שנסגרה מאז פרוץ המלחמה פתוחה שוב ובגרסה משופרת.
רוטשילד 48, תל אביב

9-10. ג'אנגו // טריגר בשר ויין

המסעדות של איש הבשר שגיא טריגר מבוססות על מנות לא מתחכמות שמשאירות את הבמה לבשר מצוין במחיר שאפשר לעמוד בו, כשלוקחים בחשבון את האיכות ואת יוקר המחייה הכללי בארץ. בג'אנגו הקז'ואלית ובטריגר המעט יותר פורמלית תוכלו לשים את הז'יטונים על בשר עסיסי ושליכטת חמאת קצבים, ולגרוף את כל הקופה.
הלל הזקן 12, תל אביב | מונטיפיורי 21, תל אביב

11. גסטרו מכניקו

"גסטרו מכניקו" החדשה שהתמקמה בגינת צ׳לנוב היא מסעדה יוצאת דופן, כמותה לא ראינו זמן רב בנוף העירוני. השף פנחס "פיני" מלוטניק מצליח ללהטט ולייצר מחומרי גלם פחות מבוקשים, פוטוגניים או סקסיים מנות של אוכל יצירתי, מתובל במיומנות מרשימה וטעים בשיגעון. זאת מסעדה קטנה, אינטימית ואישית, בלי פוזה ודאווינים. הקז'ואל דיינינג היצירתי במיטבו.
צ'לנוב 22תל אביב

12. האחים

חוץ מהזזת הרים בתחילת המלחמה ותמיכה כנה בתושבי העוטף, האחים אסף ויותם דוקטור עושים אוכל מקומי, מקורי ומורכב. האחים היא גרסת הלייט לאייבי ודוק, מסעדה־מעדנייה־בית קפה־בר שכיף לשבת בו בכל שעה ביום. אחרי ששכחה המלחמה – לפחות זו שהיתה – בראנץ' השבת המיתולוגי חזר בכוחות מחודשים עם חיזוק פחממתי מרהיב של הקונדיטורית טולי נווה. כך מרגיש שלום, שרק יבוא.
אבן גבירול 36, תל אביב

13. הקטן

שוק לוינסקי הוא הדבר היחיד שמפריד בין הקטן לרשימת מסעדות הפיין דיינינג שלנו. פרט להקפדה על הכנת כל מרכיבי הארוחה והתססת כל מה שזז, שף עידו קבלן מצליח לשים יד על תוצרת מקומית משובחת ולעשות ממנה דליקטס. אין יותר כיף מאשר לבוא בכפכפים, לרדת על כמה ביסים וכוס יין ולהרגיש שדפקנו את הסיסטם.
לוינסקי 46, תל אביב

14. השחף

הלהיט הגדול של קיץ 2025 בפארק המסילה. נוסטלגית, ניינטיזית, כיפית, אמרו עליה כל מיני דברים. בסוף זה דגים על הגריל ופתיחת שולחן נאה בלי שום פנפונים, הסנונית שבישרה את בואו של הטרנד העממי אל מסעדות העיר. למרות חוסר יציבות מסוים בימים ובשעות עמוסים במיוחד, מקום כיפי כזה הוא צו השעה.
הרצל 22 פינת סמטת בית הבד, תל אביב

15. CUE

הבר-מסעדה בהובלת השף בן כהן אמנם לא מתכוון להתחייב על צד, אבל בוודאות מחויב לאוכל ברמה הגבוהה ביותר. מינימליזם נורדי-יפני שמאפיין את משייה (ממנה באים הבעלים) הפך אותה כמעט בן רגע למקום הכי מדובר בעיר, ביקורות מהללות גם מהמבקרים הקשוחים ביותר הפכו אותה לשם דבר גם בין פודיז, ויציבות מעודדת הפכו אותה לאחת הכניסות הכי מובהקות לרשימה הזו, שאילולא האווירה הבלתי מחוייטת היתה נכנסת בכיף גם לרשימת הפיין-דיינינג שלנו.
הרכבת 12, תל אביב

16. התאילנדית בהר סיני

כבר שנים שהיא ממוקמת במתחם הכי לוהט בעיר ומגישה גרסה אותנטית ולא מתחנפת למטבח התאילנדי. יש בה הרבה מבחר, הרבה מקומות ישיבה, הרבה קוקטיילים, הרבה אווירה והרבה הרבה חריף וכעת גם בר חדש, מולאם הצבעוני והסקסי. התאילנדית בהר סיני ממוקמת מבחינתנו גבוה בטופ של האוכל האסייתי בעיר, ולפי כל הסימנים היא שם כדי להישאר.
סמטת הר סיני 1, תל אביב

17. חוות צוק

בשר מעולה מגידול מקומי, ירקות אדירים ממשקים חקלאיים, ומה ששף אסף שנער עושה איתם במטבח הוא הבסיס למסעדה הנהדרת הזאת, שכבר יותר מ-15 שנה לא עושה עניין גדול מהיותה פארם-טו-טייבל אמיתי. תוכלו למצוא כאן נתחים משובחים ומיושנים ואת הדירטי בורגר המפורסם, באווירה בלתי מפונפנת ודגש מוחלט על חומרי גלם ללא פשרות. כיף.
משה פרלוק 5, תל אביב

18. חנן מרגילן

כמסעדה בעלת חזות ואווירה עממית שהיא קונצנזוס מוחלט, אולי האחרון בארץ, חנן מרגילן היא פורטל לעולם אחר ובוכרי, עם אוכל שכל ביס ממנו מעיף אותך למחוזות אחרים והדושפרה, הו הדושפרה. חוויה אותנטית בעולם מפלסטיק.
מסילת ישרים 15, תל אביב

19-21. טברנה רומאנה // כפרה מיו // קלבריה

שף בנצי ארבל, שכבש אותנו בפשטותה האיכותית של כפרה מיו, חוזר בקרוב עם קלבריה החדשה בלוקיישן בו פעל הוודו, ושנים לפני כן קולנוע מקסים. אז ישוב השף-סלב בהתהוות להגיש עוד אוכל מצוין ב-VFM כמעט חסר תחרות, כמו שהוא עושה גם עם הפיצות של טברנה רומאנה. ללהטט בין פסטה ביתית מעולה לאוכל צ'יזי וסליזי מובילות את שלושת המסעדות שלו, באווירה שמשקפת את תל אביב במיטבה. מבחינתנו שיפתח עוד כמה כאלו, גם להן יהיה מקום כאן.
כפרה מיו, קינג ג'ורג' 105, תל אביב | טברנה רומאנה, קפלן 8, תל אביב | קלבריה, קינג ג'ורג' 48, תל אביב

22. לונל

הבראסרי התימני-אירופאי קצת חרק בתחילת הדרך וגם המלחמה לא עשתה לו חיים קלים, אבל מאז ששף ינון אלעל חזר למטבח, המקום מתאפס על עצמו ונכנס למוד יציב עם הרבה רצון טוב וכישרון מגובים בטונות קסם ורומנטיקה. קחו ביס קובנה, שימו מעל כפית ריבת סלרי ותבינו למה אנחנו מתכוונים.
אברבנאל 72, תל אביב

23. למפור

כשאיתי חיימוביץ' וקרן שרון, בעלי האנוי האהובה שנסגרה, חברו לקבוצת "החבר'ה הטובים" של אייל שני/שחר סגל, היה ברור שזו תחילתה של ידידות נפלאה – שלנו ושל בטן החזיר הקריספית הטובה במזרח התיכון. מאז החבר'ה הטובים התנתקו מהמסעדה, אבל הבטן עוד שם. בהפי האואר (ראשון-חמישי 16:00-19:00) תוכלו לשים יד על דיל שלוש ב-100, שמתאים בול לזלילה אחרי העבודה.
קינג ג'ורג' 30, תל אביב

24. נואמה

בין המסעדות והברים שמציפים את נחלת בנימין, נואמה זורחת במקום החשוב באמת – בצלחת. לאחרונה נכנס למטבח שף מושיקו אברהם (אריא) והאוכל המריא בהתאם. יציבות ולוקיישן, לא צריך הרבה מעבר. נדבקנו במינימליזם.
נחלת בנימין 59, תל אביב

25. סוף

שיתוף הפעולה המסקרן של אנשי הבסטה והתדר הוא תוספת חדשה ומלהיבה למתחם הר סיני המתחדש, מין בר-מסעדה-טברנה צוהלת עם מנות באווירה יוונית-טורקית בפרשנות חופשית שזורמות ממטבח פתוח, ו"מיוחדי הבית" כמו חורטה וגבינת מנורי בגריל, גוזלמה תרד וטולום וכיסוני מנטי שמנמנים במילוי טלה שנשלפים מתוך סיר אידוי גבוה. מקום לאנשים שיודעים לבלות.
הר סיני 2 תלאביב, שני-שבת מ-18:00

26. רדלר

כניסתו של אבי ביטון (קפה פופולר, סוליקה) לשלוחה הנחלת בנימינית של קבוצת פופולר נועדה לחזק את העוגן במתחם הלוהט, ולהגשים לה את הפוטנציאל שכולנו ידענו ששם. דילול כמות השולחנות, מתיחת פנים עמוקה לתפריט לרסטו־ביסטרו, שמציג את הצג הבוגר יותר של ביטון, ועדכון אווירה החזירו אותה למקומה הראוי, כאן ברשימה. שרק תמשיך לגדול ולהתעדכן.
נחלת בנימין 48, תל אביב

27. סטודיו גורשה

מסעדת השף הפאן-אפריקנית הראשונה בעיר מממשת את ההבטחות שנזרעו בפופ אפים ובריאליטי. שף אלעזר טמנו מעניק למטבח האתיופי הביתי שעליו גדל פרשנות אישית מקורית, מודרנית ומסעירה, שמתחילה בחומרי גלם וטעמים לא מתחנפים ומגיעה עד לקינוחים ולקוקטיילים. עבודות האמנות שלו, שמקשטות את הקירות, מעניקות לאותנטיות משנה תוקף, מרחיבות את גבולות החוויה ומעוררות סקרנות להמשך. רוצו.
סלמה 13, תל אביב

28. סניור

שף אייל סניור (קרפצ'ו בר, מטבחצר) והמסעדן גל נוי (מנכ"ל קבוצת טאיזו בעברו) חלמו לפתוח מקום שיאפשר להם חופש פעולה וגמישות להחזיר את חוויית האירוח לצד הפשוט שלה. עם מסעדת "סניור" הם הגשימו את החלום בתפריט משתנה תמיד, כמה מנות הרפתקניות ועיצוב סבנטיז נעים בלוקיישן אוף יצחק שדה. הרפתקה!
רבניצקי 4 תל אביב

29. עילא

זאת לא בדיוק מסעדה, אבל זאת גם לא בדיוק מעדניה. זה המקום של אפרת אנזל, וממש כמותה הוא חי ונושם ומדבר קולינריה מקומית, איכותית ומוקפדת, או במילים פשוטות: טעים טעים, כולל סלקשן מפעים של פרודוקטים מקומיים ושפע של יינות טובים שאפשר גם לקחת הביתה. הסתדרנו בחיים.
שינקין 28 תל אביב

30. פאלט (Palette)

ככל שהשמש שוקעת והאורות מתעמעמים, פאלט פושט את סינר הציירים ולובש שמלת ערב נוצצת. הצלחות צבעוניות יותר, האוויר ספוג בריח תבלינים, חמאה חומה ויין טוב ולרגע קשה לזכור שזוהי יפו ילדה. מנות ביסטרו קלאסיות בביצוע טוב ותמחור שפוי מותירות מקום להנאה ולא רק להישרדות, ובין אור נרות לקריאת המואזין נולדת גרסה מקומית וחושנית לפריז של המזרח התיכון.
שד' ירושלים 22, יפו

31+32. צ'יקטי // ורמוטריה

צ'יקטי הפכה בשנים האחרונות לדיפולט לקהל שמחפש בילוי קולינרי איכותי מבלי להוציא הון. אנחנו לא אומרים שזול פה, אנחנו רק אומרים שאם תבואו בהאפי האוור תוכלו להנות מצלחות קטנות של אוכל מוקפד במחירים סבירים, שאינם מחייבים הרכבת ארוחה קלאסית (להפך, כל הכיף זה להזמין במספר פעימות כמה סטים של מנות קטנות ובינוניות). אותו עיקרון תופס בוורמוטריה, שמשכפלת את הפאן והסטייל ובקרוב משיקה בר צמוד חדש.
צ'יקטי, יהודה הלוי 58, תל אביב | ורמוטריה, נחלת בנימין 52, תל אביב

33. צפון אברקסס

מכלהברים, המסעדות והדוכנים של אייל שני, אנחנו תמיד חוזרים לצפון אברקסס כי אין מקום כיף ממנו. החגיגה מתחילה במוזיקה, ממשיכה באווירה עולצת ועוברת ישר לתוך הצלחת. חוץ מהסלון, המסעדה הזאת היא כנראה הכי אייל שני שיש.
לילינבלום 40, תל אביב

34. צ'קולי

כשנרגעים מהמהפך שעבר על הדולפינריום מעיי חורבות לפארק מטופח, אפשר להישען לאחור ולתת לצ'קולי להפעיל את קסמיה. שפית ירדן שי מולכת על מטבח פתוח, שממנו יוצאים בזה אחר זה דגים ופירות ים נוצצים מטריות ומטופלים בעדינות, במסע שמתפתל בין מדריד לתל אביב. עם כוס צ'קולי ביד והים שממול אפשר לשכוח קצת מכל מה שמסביב ואחר כך לברוח לסייסטה במזגן.
הרברט סמואל 3, תל אביב.להזמנות

צ'אקולי

תל אביב

הזמינו שולחן בצ'אקולי

עוד בצ'אקולי

ה-Giftcard שלנו - המתנה שהכי שווה לקבל

מחפשים מתנה עם טעם של עוד? העניקו חוויה קולינרית שווה במסעדה ופנקו את מי שאתם אוהבים בגיפטקארד לבילוי טעים ומושלם.

הלנה בר יין

HELENA - WINE BAR & PINTXOS - בר יין וטאפאס עם ניחוח ספרדי. קלאסי ומודרני, מקומי וחדשני - השילוב המושלם למקום מפגש אלגנטי קליל ותרבותי כאחד.

ASA Izakaya

אסא היא התחלה חדשה. איזקאיה יפנית מסורתית שבמרכזה אירורי, גריל פחמים מיוחד לצליית דגים ופירות ים. מסושי וגיוזה ועד ראמן, אודון, טמפורה ושיפודים – אצלנו תפגשו את תרבות הלילה של טוקיו והעושר של המטבח היפני בביסים קטנים ומנעד רחב של סאקה, בירה וקוקטיילים

ה-Giftcard שלנו - המתנה שהכי שווה לקבל

מחפשים מתנה עם טעם של עוד? העניקו חוויה קולינרית שווה במסעדה ופנקו את מי שאתם אוהבים בגיפטקארד לבילוי טעים ומושלם.

הלנה בר יין

HELENA - WINE BAR & PINTXOS - בר יין וטאפאס עם ניחוח ספרדי. קלאסי ומודרני, מקומי וחדשני - השילוב המושלם למקום מפגש אלגנטי קליל ותרבותי כאחד.

ASA Izakaya

אסא היא התחלה חדשה. איזקאיה יפנית מסורתית שבמרכזה אירורי, גריל פחמים מיוחד לצליית דגים ופירות ים. מסושי וגיוזה ועד ראמן, אודון, טמפורה ושיפודים – אצלנו תפגשו את תרבות הלילה של טוקיו והעושר של המטבח היפני בביסים קטנים ומנעד רחב של סאקה, בירה וקוקטיילים

קצת עלינו

מסעדת דגים ספרדית בלוקיישן אייקוני מול חוף הים בתל אביב, מביאה את העושר של המטבח הספרדי בצלחות טאפאס ומנות חלוקה שזורמות לשולחן לצד יינות, קוקטיילי שפריץ ומרגריטות.

חגיגה אנדלוסית - השפית ירדן שי מביאה את דרום ספרד אל תל אביב

תפריט הצהרים החדש שלנו מושק ובלב ליבו של התפריט החדש הוא "המגש האנדלוסי" חוויית פתיחת שולחן עשירה, צבעונית ומתחלפת, המוגשת במרכז השולחן במחיר נגיש במיוחד של 39 ש"ח בלבד ל...

כתובת

הרברט סמואל 3, תל אביב-יפו

ניווט לכתובת

טלפון - מוזמנים לדבר איתנו במערך ההזמנות בימים א-ש בין השעות 10:00-22:00

036564740

חניה

החניון הקרוב למסעדה הינו חניון צ'ארלס קלור של סנטרל פארק, הממוקם בכתובת קויפמן 9 תל אביב יפו.

ימי פעילות

היום

12:00 - 15:30

חגיגה אנדלוסית

18:00 - 23:30

23:30 - 00:00

מטבח נסגר ב 23:30

יום שישי

12:00 - 17:00

17:00 - 23:30

23:30 - 00:00

מטבח נסגר ב 23:30

יום שבת

12:00 - 17:00

17:00 - 23:30

23:30 - 00:00

מטבח נסגר ב 23:30

יום ראשון

18:00 - 23:30

23:30 - 00:00

מטבח נסגר ב 23:30

יום שני

12:00 - 15:30

חגיגה אנדלוסית

18:00 - 23:30

23:30 - 00:00

מטבח נסגר ב 23:30

יום שלישי

12:00 - 15:30

חגיגה אנדלוסית

18:00 - 23:30

23:30 - 00:00

מטבח נסגר ב 23:30

יום רביעי

12:00 - 15:30

חגיגה אנדלוסית

18:00 - 23:30

23:30 - 00:00

מטבח נסגר ב 23:30

35. קאב קם

רבים טוענים שזהו המקום הכי כיפי בעיר, ואין לנו עניין להתווכח איתם. תקראו לו בר-מסעדה, תקראו לו גסטרו-בר, תקראו לו איך שאתם רוצים, אבל המקום הזה, מבית היוצר של בית תאילנדי, הופך את החוויה התאילנדית להרבה יותר צוהלת ורועשת. המנות קטנות (וחריפות) ומיועדות לחלוקה, חומרי הגלם איכותיים, הקוקטיילים מצוינים והווייב בלתי מנוצח. הבר הקטן נאי שנפתח בצמוד רק מעלה את קרנו.
לינקולן 11, תל אביב.להזמנות

קאב קם

תל אביב-יפו

הזמינו שולחן בקאב קם

עוד בקאב קם

נאי

Nai הוא הבר שבתוך קאב קם, חלל אינטימי שנוצר למפגש בין אוכל, אלכוהול ומוזיקה. המקום עטוף בעץ שהיה פעם בית בתאילנד, ובר אבן אחד וארוך המחבר בין האורחים לצוות בגובה העיניים. האוכל מבוסס על מנות מקאב קם לצד מנות ייחודיות למקום, עם טעמים עזים, חריפות גבוהה וחומרי גלם עונתיים. האלכוהול נבחר בקפידה וכולל קוקטיילים מעורבבים, סאקה ולונג דרינקס, והמוזיקה מתנגנת מתקליטים שמלווים את החוויה.

בראנץ׳ תאילנדי

קאב קם, בר מסעדה בתל אביב, מבית היוצר של בית תאילנדי. קאב קם זו חגיגה, צורת בילוי, מושג שנולד בתאילנד ומתייחס למפגש בין חברים או משפחה, לערב של אוכל, אלכוהול ומוזיקה. האוכל בארוחת קאב קם, חריף ומתובל, חסר מניירות, האלכוהול מלווה אותו, דואג לשטוף את החך ולהכין לטעימה הבאה. אצלנו, המושג קאב קם נמזג אל תוך תל אביב, לאווירה החופשית ונטולת הגבולות שהעיר יודעת להציע. מוזיקה לייב, קוקטיילים מבוססי עשבי תבלין מהחווה ואירוח אישי וחם, הם אלו שהופכים את החוויה בקאב קם למפגש קצה בין מזרח ומערב.

קארט בלאנש

קארט בלאנש מאפשרת מנעד רחב של "אירועי קוקטייל", מ-20 ועד 80 אורחים, אירועים מעט קלילים יותר, מנות "ביס" או מעט יותר גדולות, מסתובבות בחלל עם המלצרים הנהדרים שלנו ומוגשות אישית לכל אורח. תפריט האוכל, השאוב מתפריטי מסעדות האם - קאב קם ובית תאילנדי, הינו רחב ומגוון, וניתן לדגום ממנו שפע מנות מן הים ועד היבשה, מחומרי הגלם המובחרים של מסעדותינו

נאי

Nai הוא הבר שבתוך קאב קם, חלל אינטימי שנוצר למפגש בין אוכל, אלכוהול ומוזיקה. המקום עטוף בעץ שהיה פעם בית בתאילנד, ובר אבן אחד וארוך המחבר בין האורחים לצוות בגובה העיניים. האוכל מבוסס על מנות מקאב קם לצד מנות ייחודיות למקום, עם טעמים עזים, חריפות גבוהה וחומרי גלם עונתיים. האלכוהול נבחר בקפידה וכולל קוקטיילים מעורבבים, סאקה ולונג דרינקס, והמוזיקה מתנגנת מתקליטים שמלווים את החוויה.

בראנץ׳ תאילנדי

קאב קם, בר מסעדה בתל אביב, מבית היוצר של בית תאילנדי. קאב קם זו חגיגה, צורת בילוי, מושג שנולד בתאילנד ומתייחס למפגש בין חברים או משפחה, לערב של אוכל, אלכוהול ומוזיקה. האוכל בארוחת קאב קם, חריף ומתובל, חסר מניירות, האלכוהול מלווה אותו, דואג לשטוף את החך ולהכין לטעימה הבאה. אצלנו, המושג קאב קם נמזג אל תוך תל אביב, לאווירה החופשית ונטולת הגבולות שהעיר יודעת להציע. מוזיקה לייב, קוקטיילים מבוססי עשבי תבלין מהחווה ואירוח אישי וחם, הם אלו שהופכים את החוויה בקאב קם למפגש קצה בין מזרח ומערב.

קארט בלאנש

קארט בלאנש מאפשרת מנעד רחב של "אירועי קוקטייל", מ-20 ועד 80 אורחים, אירועים מעט קלילים יותר, מנות "ביס" או מעט יותר גדולות, מסתובבות בחלל עם המלצרים הנהדרים שלנו ומוגשות אישית לכל אורח. תפריט האוכל, השאוב מתפריטי מסעדות האם - קאב קם ובית תאילנדי, הינו רחב ומגוון, וניתן לדגום ממנו שפע מנות מן הים ועד היבשה, מחומרי הגלם המובחרים של מסעדותינו

קצת עלינו

קאב קם, בר מסעדה בתל אביב, מבית היוצר של בית תאילנדי. קאב קם זו חגיגה, צורת בילוי, מושג שנולד בתאילנד ומתייחס למפגש בין חברים או משפחה, לערב של אוכל, אלכוהול ומוזיק...

תאי - אפריטיבו

בימים ראשון-חמישי בין השעות 17:00-19:00 תוכלו ליהנות מ20% על התפריט!

שף

שף יריב מלילי

כתובת

לינקולן 11, תל אביב-יפו

ניווט לכתובת

חניה

חניון סעדיה גאון (אחוזות החוף) - רחוב ציקלג 7, תל אביב

טלפון

0737576830

ימי פעילות

היום

12:00 - 15:00

17:00 - 19:00

אפרטיבו 20% הנחה

19:00 - 00:00

יום שישי

17:00 - 00:00

יום שבת

12:00 - 15:30

בראנצ'

17:00 - 00:00

יום ראשון

17:00 - 19:00

אפרטיבו 20% הנחה

19:00 - 00:00

יום שני

12:00 - 15:00

17:00 - 19:00

אפרטיבו 20% הנחה

19:00 - 00:00

יום שלישי

12:00 - 15:00

17:00 - 19:00

אפרטיבו 20% הנחה

19:00 - 00:00

יום רביעי

12:00 - 15:00

17:00 - 19:00

אפרטיבו 20% הנחה

19:00 - 00:00

36. קוצ'ינה הס

תמר כהן צדק סומנה כשפית נהדרת עוד מימי קוצ'ינה תמר, ובמסעדה הקטנטנה שלה ברחוב הס היא מצדיקה את כל הסופרלטיבים ומגישה אוכל איטלקי אותנטי נפלא. הפער בין הרעש של הרחוב לשקט שבצלחת הופך את הארוחה לחוויה מסוג אחר, תל אביבית ואיטלקייה־כפרית בנשימה אחת. לרגל 20 שנים לפתיחה, בכל יום שני מוגש תפריט טעימות עם מיטב מנות הדגל ומנות חדשות, הזדמנות טובה להיזכר במה שהיה ולהכיר את מה שיהיה.
הס 4, תל אביב

37. קלארו

התלונה הנפוצה והיחידה שאנחנו מכירים על קלארו, היא שהתפריט שלה לא משתנה. וזה נכון, למעט תפריטי ספיישל עונתיים מקומיים, אבל הסיבה נעוצה בכך שהתפריט הקבוע הוא פשוט מוצלח. שף רן שמואלי מצא נוסחה מנצחת שכבר שנים שומרת על סטנדרט גבוה ומגוון שכל אחד יוכל למצוא בו מנה לטעמו ולכיסו. לכן תמיד כיף לחזור לקלארו עם המשפחה, עם חברים, בדייטים, בבראנץ', בערב ובצוהריים, ואם נותר משהו בתקציב לקפוץ לקלארו לונדון. מקצוענות שיא.
הארבעה 23, תל אביב

38. רובע אל"ף

על רקע המציאות החברתית-דמוגרפית בישראל קשה להתעלם מהבחירה לפתוח מסעדה כשרה, אבל כשהאוכל טוב אפשר לעצור לרגע מפחדי הדתה. דגים נאים, ירקות בג'וספר, מנת חמוסטה ים מצוינת וקוקטיילים מנומקים יסדרו לכם כמה שעות של עונג בחלל היפה של מלון אלקונין ההיסטורי.
יהושע התלמי 18, תל אביב

39. רומנו

בדיק לפני שנה אייל שני לקח צעד אחורה והכניס למטבח של רומנו את שף פאשה צ'קין עם תפריט גסטרו-פאב/בראסרי חדש ובראנץ' אנגלי מהחלומות. והמהפכה האמיתית: צלחות ממותגות במקום נייר קרטון. התוצאה היא מסעדה נהדרת שעוד מהדהדת את שני אבל מצאה לעצמה שפה משלה. ואנחנו מדברים אותה שוטף.
דרך יפו 9 תל אביב

40. שה ויוי

מאז כניסתו של שף אסף גבאי למטבח, הבראסרי שדישדש בתחילת הדרך נוסק לגבהים מרשימים. דגים נאים באיכות בלתי מתפשרת, בראנץ' שווה ותפריט טעימות במחיר משתלם מסמנים שלב חדש ומלא אופטימיות במוג'ו של פינת דיזינגוף-בן גוריון, ומעודדים לשוב פעם אחר פעם כדי לטעום מנות חדשות ולראות מה עוד גבאי מתכנן.
דיזינגוף 166, תל אביב

41. לופה

היא לא בדיוק מסעדה, ולא בדיוק מעדניה, אבל שילוב הכוחות שבין השף איתן ונונו (החלוצים 3) והמסעדנית דיה רז (האנוי) הוא האיזון המושלם למקום שמזין את הלב, ובעיקר יאכיל אתכם בלזניה מטריפה. לכריכים, בישולים, סלטים וצלחות מהוויטרינה, אווירה אנטי מסעדתית ואוכל שתמיד יתפוס לכם את הבטן – אין יותר קז'ואלי מזה.
לבונטין 13, תל אביב

42. AKA

באנו בשביל ההמבורגר, חד משמעית אחד הטובים בעיר, ונשארנו בגלל האווירה, הקוקטיילים והווייב החד פעמי שרק דוד טור מסוגל לייצר. האוכל ששף איתי קושמרו מגיש משקף גרף התפתחות ולמידה, והנקסט דור הצמוד הוא אחד המקומות החמודים ברחוב העמוס מדי.
נחלת בנימין 44, תל אביב

43. 85/15

אנו מלאות הערכה כנה למקומות שמתנהלים לאורך זמן ללא יח"צ ומצליחים לשמור על רמה גבוהה. 85/15 מחברת בין שורטס וכפכפים על המדרכה לאוכל שיש מי שיקראו לו מדויק, על קו התפר בין מטבח מקומי-עונתי לטכניקות בישול מתקדמות. קלאס באפס מאמץ בלב החפירות בכיכר רבין.
מלכי ישראל 15, תל אביב

>> Eat Big: The Best Casual Dining Restaurants in Tel Aviv

המדריך לתל אביב של דוד טור: איך להחיות את העיר ואיך לצאת ממנה

כמו כל מטרופולין שמכבד את עצמו, תל אביב לא מפסיקה להשתנות. בעשור האחרון, ובמיוחד מאז מגפת הקורונה, העבירה העיר ללא הפסקה את כובד משקלה מבליינות סוערת אל תוך הזריחה לבילוי סולידי שמתקפל בחצות. מועדונים צפופים וריקודים עד לשעות הקטנות של הלילה פינו את מקומם למסעדות קז'ואליות, ברי יין ודוכני אוכל רחוב, שמתאימים לאקלים החברתי והכלכלי הנוכחי. כאושיה מקומית מרכזית כבר יותר מ-20 שנה, דוד טור הוא דוגמה מובהקת למי שחייו שזורים בחייה של תל אביב – איש חיי לילה שהתבגר, התפתח והפך לאיש עסקים ומסעדן מוביל בתחומו.

>> חצר אחורית: Backyard 51 היא המפלט המושלם מהמולת נחלת בנימין
>> איילת פטאל, שף קונדיטורית בקפה אירופה, היא מלכת הבראנץ' החדשה

בדיוק כפי שעשה בתחילת דרכו, גם כיום ממשיך טור להתוות דרך עצמאית ומעצב את סצנת הבילוי והקולינריה בעיר. רבגוניות, גמישות עסקית ואמונה בחוסן של הכלכלה המקומית דוחפים אותו להקים ולנהל מגוון רחב של פרויקטים במקביל, ולתכנן תוכניות לעתיד. עם רזומה שבו רשומים כ-50 עסקים שפעלו בעבר, פעילים בהווה או עתידים לקום בטווח הקרוב, מדובר באימפריה תל אביבית מעוררת גאווה והשראה.

מי שזוכרים את טור מהתקופה הסוערת שבה כיהן כדמות מרכזית בסצנת הלילה המקומית, לא בהכרח יזהו את פעילותו הנוכחית כיזם, הכוללת פיתוח של מותגים איכותיים ואהובים בתוך גבולות העיר ופריצה עמם אל מחוץ לתל אביב, כמו גם תוכניות מעניינות מאוד לפתוח מועדון חדש שיחזיר משהו מעטרת העשור הקודם של חיי הלילה לתפארתה. אבל כדי להבין כמה התקדמנו צריך רגע ללכת אחורה.

מהסטולי עד הברקפסט: להמציא את חיי הלילה מחדש

הרומן של טור עם תרבות הבילוי העירונית החל בשנת 1999, כשהקים עם חברים את ה"סטולי", בר ברחוב קינג ג'ורג'. "תמיד הסתובבתי בחוץ והסטולי היה בר בילוי כמו שאני אהבתי לבלות", הוא משחזר.בדיעבד, המקום הקטן בקינג ג'ורג' סימן גם שינוי גדול יותר בתרבות הבילוי המקומית: בתקופה שבה רוב המקומות היו מוגדרים יותר – בר לשתייה או מסעדה לאוכל – הסטולי יצר חיבור טבעי בין בר, אוכל, שכונה ובליינים. מקום שאפשר היה להתחיל בו את הערב, להישאר בו שעות, לפגוש אנשים ולהרגיש חלק מקהילה. "הבנתי כבר אז שהמקום הוא רק התפאורה – האנשים הם האירוע. בר, מסעדה או מועדון הם בסוף רק כלים. הדבר האמיתי הוא ליצור מפגש בין אנשים".

ההצלחה הביאה לפתחו הצעות לשיתופי פעולה חדשים, ואיש חיי הלילה הצעיר סימן את נמל תל אביב כדבר החם הבא.את הרעיון והתכנון למקום הבא שלו, "מיזוארי", הגה טור בזריזות מפתיעה: כששותפיו מבשרים לו שהתכניות מיועדות להגשה למחרת בבוקר, הוא משתמש בכישוריו כאדריכל ומשרטט בתוך דקות ספורות תכנית שמתוכה קם המקום והפך למציאות. בכך ניתן האות לתחילת תור הזהב של נמל תל אביב כמרכז בילוי סוחף, שמשך רבבות מבקרים סקרנים גם מחוץ לעיר.

לפעמים העיר מתנהגת לפי מה שיש, לא לפי מה שצריך. אני מאמין שעיר טובה נוצרת מאנשים שיוצאים מהבית ,עיר טובה היא עיר שגורמת לאנשים לצאת מהבית. אין סיבה להישאר בבית ולחכות. מי שמנסה מצליח, וגם אם נופלים – תמיד יש עוד פרויקט שבשבילו שווה לקום בחזרה

התחנה הבאה הייתה הלנסקי, שם המשיך טור לבדוק את גבולות הפורמטים המוכרים של חיי הלילה. אם הסטולי חיבר בין בר, אוכל ומפגש חברתי והמיזוארי סימן את המעבר לחללי בילוי גדולים יותר, הלנסקי לקח את רעיון הבר לקצה: מגה־בר עם כ־200 מקומות סביב הבר עצמו, ששילב בין אינטימיות של ישיבה על בר לבין אנרגיה וכמות קהל של מועדון. במידה רבה, הוא היה המקום שסימן את תחילת עידן המגה־ברים בתל אביב. "אני אף פעם לא מסתכל רק על איפה אנשים נמצאים היום", אומר טור. "אני מנסה להבין איפה הם ירצו להיות מחר".

באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים מעביר טור הילוך וקופץ לבריכה של הגדולים. ה”ברקפסט קלאב” סימן את אחת התקופות הפרועות והמשמעותיות בתולדות חיי הלילה של תל אביב: באחת-שתיים בלילה, כשהברים נסגרו, הברקפסט רק נפתח. תל אביב הפכה לעיר לייט נייט. "החגיגת היה נגיש וכולם היו ערים ללא הפסקה ורק חיפשו איפה להמשיך לבלות", נזכר טור לא בלי נוסטלגיה. "לא היה דבר כמו הברקפסט ואני מאמין שגם לא יהיה, כי הברקפסט נולד בנקודה שבה הרשתות החברתיות עדיין לא השתלטו. הקו האנושי-החברתי של תל אביב היה עדיין מוטה ליציאה החוצה: בואו נצא ונראה מי נמצא. לירידה אל המרתף, שהיום כבר יצאה לכולם מהאף, היה אז אפיל מחתרתי של בריחה מהרחוב למקום מסתור. אנשים יצאו כדי לגלות מי נמצא בחוץ ולא עקבו אחרי זה דרך מסך".

תרבות הבילוי בעיר החליטה שלא הולכים לישון לפני שהשמש עולה והברקפסט פעל מדי יום, כל השנה, והפך לבית שני עבור דור שלם של בליינים, אמנים, מוזיקאים ואנשי תרבות, באווירת מי שלא שם לא יודע שהוא קיים.אחרי הברקפסט ובמקביל הגיע "החתול והכלב", שבמקום לשחזר את ההצלחה – לקח אותה אל הקצה: סוג של ברקפסט על סטרואידים. אותו די.אן.איישל מוזיקה, קהילה ולילות שלא נגמרים -אבל בעוצמות גדולות יותר, עם פעילות יומיומית סביב השנה והרחבה של עולם המועדון החוצה, דרך הפקות ענק ואירועים שיצאו מארבעת הקירות של המקום. יחד הם העמידו את תל אביב בשורה אחת עם שאר העולם.

החזון הפך למציאות: להמציא את נחלת בנימין מחדש

במקביל התחיל טור ללטוש עין לתחום המסעדות, מתוך הבנה שיחד איתו גם הקהל מתבגר. "את החתול והכלב עזבתי אחרי עשר שנים בחיי לילה, שבהן החיים והעבודה שלי היו משולבים זה בזה וחיפשתי מפלט. עם הזמן נמאס לי", הוא אומר. "נולדו לי ילדים ולא רציתי להתנהל בשעות האלו ובאווירה הזו. גם במועדון החדש שיקום אני לא רוצה לעבוד שבעה ימים בשבוע. הוא יפעל פעם בשבוע. מי שרוצה שיכוון את עצמו ליום הזה, ומי שלא – שלא יבוא".

אחרי שנים שבהן פעל בלב חיי הלילה, העביר טור את אותה תפיסה גם לעולם הקולינריה. קפה אירופה, שפתח עם שותפיו, לקח את האנרגיה של הבר והמפגש החברתי וחיבר אותה לעולם המסעדנות – אוכל, יין, מוזיקה וקהל שהפכו יחד לחוויה שלמה. יותר מעשור וחצי אחרי שנפתח, הוא עדיין נחשב לאחת התופעות הייחודיות בעיר: מקום שמצליח להישאר רלוונטי, להתפתח ולהמציא את עצמו מחדש בלי לאבד את הזהות שלו.

בהמשך הגיע גם "סוסו אנד סאנס", הבוטקה הקטן שפתח יחד עם השף עומר מילרשהפך לאחת ההתפרצויות הקולינריות הזכורות בעיר. שנים לפני שכל פינה בתל אביב קיבלה סמאש־בורגר משלה, סוסו הוכיח שגם דוכן קטן יכול להפוך למותג ענק עם תורים בלתי נגמרים, קהל מעריצים ושפה שזלגה הרבה מעבר להמבורגר עצמו.במקביל המשיך טור לבחון מחדש גם את אחד הנכסים הכי משמעותיים של תל אביב: הים. עם ה"קאליפסו" ובהמשך בחוף הצוק, הוא היה חלק מהדור ששינה את תפיסת הבילוי בחופים בעיר: ממקומות שהתבססו בעיקר על פונקציונליות של שמש, כיסא וחומוס-צ'יפס-סלט – למקומות בילוי של ממש שמשלבים אוכל, מוזיקה, עיצוב ואווירה. החוף הפך מעצירה בדרך ליעד בפני עצמו.

אני אף פעם לא מסתכל רק על איפה אנשים נמצאים היום. אני מנסה להבין איפה הם ירצו להיות מחר

מתוך אותה תפיסה של זיהוי מקומות לפני שהם משתנים, זיהה טור את הצורך לצאת מאזור רוטשילד ("אני מאוד אוהב את רוטשילד, הוא רחוב יפה אך אין בו הרבה חנויות והמרחק בין אלו שיש לא נותן תחושה שקורה משהו ברחוב"), ויותר מכך זיהה את נחלת בנימין – אז רחוב מרופט שרובו חנויות בדים וסדקית – כסוהו הבא של תל אביב.

"כשהגעתי לכאן רוב החנויות היו עם שלט להשכרה. את חלקן אפשר היה לקבל ללא דמי שכירות, תמורת תשלום ארנונה בלבד, מרוב שהבעלים רצו להיפטר מהנכס. לא היה פה כלום", הוא משחזר ומספר שעבורו קרבה גיאוגרפית בין מקום מגורים לעסקים היא קריטית. "אני מתגורר בשדרות רוטשילד ורוב המקומות שלי בסביבה הקרובה מסיבות של נוחות וגם כי ככה דברים צריכים לקרות, להיות קרוב למקום שבו שאתה נמצא".

בימי הקורונה המדכדכים, בעיתוי מושלם בדיוק כאשר הרחוב נסגר לתנועה בפורמט מדרחוב טקטי, פתח טור אתפיצה הר סיני ואת "מפגש אסי", בית קפה בוהמייני־נוסטלגי לזכרו של אסי דיין. החלטת העירייה להפוך את נחלת בנימין לרחוב מוטה הליכה באופן קבוע האיצה את מהלך העניינים והחזון הפך למציאות.

כיום יכול טור לעמוד במרכז הכביש, שבערב נסגר לתנועה לטובת רבבות בליינים מדי שבוע, ולהביט בגאווה באקו־סיסטם שנוצר ברחוב – מארג של עסקים, אנשים ואנרגיה עירונית שמזינים אחד את השני ויוצרים יחד חוויית בילוי שלמה: ה-AKAשהפך לעוגן המרכזי והדומיננטי של נחלת בנימין ומאגד בתוכו כמה עולמות בילוי וחללים שונים, פיצה הר סיני, הגלידריה המעולה קווינס, פיפטי אנד וואן, פרדיסו, ברבור ועוד ועוד. זה לא גורם לו לנוח. "מתישהו אנשים יבינו שכל האזור מפארק המסילה דרך אלנבי וכל אזור נחלת בנימין הוא הסוהו של תל אביב וכך צריך להתייחס אליו", הוא מסכם כמי שעדיין מחכה שיבינו את החזון שלו במלואו. "אני מאמין שעיר טובה נוצרת מאנשים שיוצאים מהבית. עיר טובה היא עיר שגורמת לאנשים לצאת מהבית".

טרנדספוטינג: מרמת אביב לקריית אונו ובחזרה לחיי הלילה

מתוך ניסיונו והיכולת לזהות מה הקהל רוצה וצריך והיכן, פיתח טור חוש טרנדספוטינג מתקדם לזיהוי מתחמים עירוניים עתירי פוטנציאל ובעלי קומפוזיציה ייחודית. ההבנה שתושבי שכונות עבר הירקון מעדיפים ממש כמותו לבלות ליד הבית, מובילה אותו אל מרכז מסחרי קטן ברחוב אינשטיין ברמת אביב, כאן הוא פותח סניף של לוקאל בורגר (מחלוצי בשורת הסמאש והפרייד-צ'יקן בעיר והיורשת של סוסו אנד סאנס המיתולוגי), כשלצידה הטרטוריה האיטלקית החדשה,"טרטוריה אונה" שנפתחת בימים אלה ממש, ואולי גם פיצה הר סיני לצידה בעתיד הקרוב.

במקביל לסימון אזורים מתפתחים בתל אביב, העיר שבה הכל החל ושאותה הוא אוהב בלב ובנפש, מחפש טור אזורים חדשים בעלי פוטנציאל להתפתחות גם מחוץ לתל אביב. כך הוא מביא את בשורת פיצה הר סיני למתחם ביג גלילות (וזה, אם שואלים אותו, כנראה רק הצעד הראשון באזור). על מה שיגיע אחר כך הוא עדיין שומר את הקלפים קרוב לחזה – ומסמן את קריית אונו כיעד קולינרי בהתהוות בעזרת שלוחה של הבר־מסעדה המצליחAKA, ולצדה פיצריה וגלידריה.

בד בבד, כאמור, חוזר דוד טור אל תחום חיי הלילה אותו הוביל לפני יותר משני עשורים, אבל בגרסה מותאמת לשנת 2026, לא מתוך רצון לשחזר את מה שהיה, אלא מתוך ניסיון להבין איך צריך להיראות מועדון נכון להיום.המועדון, מבהיר טור, עדיין בהתהוות, ואם הכל ילך כמו שצריך הוא יקום. לוקיישן כבר יש. "נקווה שהכל יסתדר", הוא מתנסח בזהירות ממרומי ניסיונו. "הברקפסט היה נכון לתקופה שלו, אבל אי אפשר להחזיר תקופה. אנשים השתנו, העיר השתנתה והדרך שבה אנחנו יוצאים השתנתה. האתגר הוא לא להחזיר את העבר – אלא ליצור את הדבר הנכון להיום”.

“כיום תל אביב חיה בעיקר חיי ערב והולכת לישון בחצות”, נאנח טור בצער. “אני מאמין שיש מקום לבנות מחדש תרבות מועדון שמתאימה לזמן הזה, ולהביא את המועדון הכי טוב שהיה כאן אי פעם.לפעמים העיר מתנהגת לפי מה שיש, לא לפי מה שצריך. אם מצליחים ליצור משהו מעניין, טוב ומפוצץ אנרגיה אמיתית – אנשים יבואו.אין סיבה לשבת בבית ולחכות. אני מאמין בעשייה. לפעמים נופלים, לפעמים זה קשה וזה חלק מהעניין. אבל תמיד צריך להמשיך לזוז קדימה – תמיד יש עוד רעיון, עוד מקום ועוד פרויקט שבשבילו שווה לקום בבוקר".

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?