שגיא זהבי הוא די.ג'יי ישראלי שמדלג בין טכנו לנגינת בוזוקי חיה ובין ישראל לזירה הבינלאומית. בחודש ספטמבר האחרון הוא שיחרר את "פאטה מורגנה", שיתוף פעולה ראשון שלו עם אמן ישראלי, שהוא במקרה הזמר המצליח איתי לוי. עם הבטחות לטומורולנד וערבוב בין מזרח למערב (וגם צלחת חומוס טובה), זו העיר שלו.

1. חוף גורדון

זה המקום שבו אני מרגיש הכי חופשי. הים, האווירה של המקום הפסטורלי, עם האנשים שעושים ספורט, ולצד המוזיקה, השקיעות, האוכל והתרבות. אתה נהנה מכל מה שקורה מסביב, מקבל השראה. יש משהו בחיים של תל אביב שמצליחים לשלב בין פשטות לפעלתנות, בין אנרגיה לרוגע. זה גם המקום שבו אני מקבל השראה. אני אולי מנגן על במות בינלאומיות, אבל הלב שלי תמיד נשאר בתל אביב.

2. גואט (GOAT)

זה הבית השני שלי. לאונג’־בר ברוטשילד שבו אני גם מנגן הרבה כדיג’יי קבוע. אני מבלה שם המון עם המשפחה והחברים הקרובים שלי, נהנה לבלות שם כל פעם מחדש. זו סצנה חיה: דיג’ייז מהשורה הראשונה, אמנים שמתערבבים אחד עם השני, שיח פורה לצד אווירה מגניבה וקהילתית. מבחינתי זה המקום שבו התרבות האלקטרונית המקומית באמת נושמת.
רוטשילד 24, תל אביב

3. קולנוע לב

יש בו משהו נוסטלגי, עתיק ואותנטי. קולנוע שנשאר נאמן לעצמו, בלי רעש ובלי פוזה. אני אוהב ללכת לשם לבד, לראות סרטים ישראליים. לאחרונה צפיתי ב‘קרוב אליי’ של תום נשר ויצאתי ממנו מרוגש ובוכה. הסרט הזה פתח לי את הלב. אני נהנה מהזמן איכות שלי שם.
דיזנגוף 50, תל אביב

4. קאסה מיה

מסעדת שף בלב רוטשילד עם גג פתוח, שמשלבת אוכל אסייתי מעולה. מקום מושלם לדייטים, זה המקום שאליו אני לוקח את רוב הדייטים שלי. יש משהו באווירה שלו שמאפשר פשוט להיות. זו תל אביב ברמה אחרת.
רוטשילד 24, תל אביב

5. חומוס אבו חסן

אני מכור לחומוס. אני אוכל שם כבר חמש עשרה שנה, וקוראים לי שם כל הזמן 'השייח זהבי' או 'אדון זהבי'. אני אוהב את השילוב בין התרבויות של הערבים והישראלים. מבחינתי, זה תל אביב האמיתית – הדיסוננס, השילוב תרבויות, והאהבה הפשוטה לאוכל טוב.

מקום לא אהוב בעיר:

הפקקים. הגיע הזמן למצוא פתרון אמיתי לפקקים האלו בעיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט 'קרוב אליי’ של תום נשר. סרט אישי, אמיץ, כזה שמוציא ממך רגשות שלא ידעת שיש לך. הלכתי לראות אותו לבד בקולנוע לב, ובאיזשהו שלב פשוט מצאתי את עצמי בוכה. יצאתי ממנו מרוגש, בוכה, שמח – הכל ביחד. כשאמנות נוגעת לך בלב ככה, אתה יודע שהיא אמיתית. סרט משמעותי עבורי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה ‘אור ראשון’, גילמתי בה תפקיד של קצין יס"מ. הסדרה מגוללת 4 אירועים אמיתיים מהשבעה באוקטובר שהשתלבו אחד בתוך השני. היא נותנת את הסיפור המתומצת של מה שחווינו באירועי השבעה באוקטובר מכל מיני זוויות שונות. אני חושב שכל אחד חווה את השביעי באוקטובר בצורה אינדיבידואלית. יש אנשים שלראות את הסדרה לוקח אותם לתהומות ומקומות חשוכים ואפלים, ומנגד, יש אנשים שהסדרה נותנת להם איזושהי תקווה ובעיקר תחושת הזדהות. יש מקום לשני בצדדים. אנחנו חיים בחברה מסובכת ורגישה שעברה טראומה. הסדרה מצליחה לתפוס את הרגעים האלה בצורה שמזכירה לכולנו גם את הכאב וגם את הכוח.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום ולעזור ל'אחים לחיים’. ניגנתי בעצמי לחבר׳ה שנפצעו במלחמה, והייתה לי חוויה מדהימה איתם. אתה מבין כמה כוח יש לדברים הכי קטנים, הבנתי כמה זה עוזר להם ונותן להם טיפה יכולת לצאת מהמחשבות והכאבים שהם חווים. אני הבאתי מוזיקה, אבל כל אחד יכול להביא מעצמו משהו אחר – שיחה, חיבוק, אוכל, אוזן קשבת. בעקבות הפידבקים שקיבלתי מהעמותה לאחר שניגנתי להם, הבנתי כמה זה משמעותי עבורם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דני קושמרו, אני נשבע לכם, כל ערב אני מחכה לשמוע אותו. זה הפך לטקס יומי – ארוחת ערב עם חדשות. יש משהו בקול שלו שמרגיש כמו ‘הכול יהיה בסדר’. אני אוהב להיות מול הטלוויזיה ולשמוע אותו, זה מרגיע אותי.

מה יהיה?
יהיה מוזיקה. יהיה אור. ויהיה טומורולנד! ניפגש שם.

• העיר שלי
• די.ג'יי
• אלקטרוני
• אבו חסן
• קולנוע לב

מריחים כבר את הבידוד התרבותי? כלומר, הוא עוד לא פה, כי כרגע לאמנים מחו"ל יש תירוץ די מוצלח ללמה הם לא באים, אבל הבידוד התרבותי העתידי (שלא לומר חרם) כבר בדרך, וישראל של פעם, שהיתה רגילה לזרם מוזיקאים ודי.ג'יים בינלאומיים, כנראה תיאלץ להסתפק באמנים המקומיים שלנו, ולא הרבה מעבר. וזה בסדר, כי לאורך השנים הספקנו להנפיק לא מעט אמנים מקומיים שמרגישים כמו חו"ל, בדגש על סצינות המוזיקה האלקטרונית השונות, שייצרו די.ג'יים ומפיקים שמצליחים בכל העולם, ולעת מלחמה חוזרים הביתה כדי לתת לנו להרגיש לרגע שוב טעימה קטנה מחו"ל.

>>פספסנו: יגאל שילון ז"ל היה הרבה יותר ממלך המתיחות של ערוץ 2

זה בדיוק הסיפור של אירוע Rumers – מותג מוזיקה אלקטרוני של הדי.ג'יי הישראלי המצליח גיא גרבר (שעבד בעבר עם מדונה! אבל גם עם דידי), שמפעיל מסיבות ברחבי העולם מזה 10 שנים, כאשר בליבו של הדבר נמצא הרדיזדנט במתחם הפופולרי פלאייה דה סוליי באיביזה. ואתם שמעתם על מה שקורה באיביזה. האירוע הספיק לעבור בערים כמו מיאמי, ניו יורק, לונדון, לונדון וריו דה ז'נרו, ועכשיו נוחת בתל אביב ב-21.11, לאירוע שיתקיים בהאנגר 11 שאולי יקרה פה, אבל לגמרי ירגיש כמו שם. ובשם אנחנו מתכוונים חו"ל.

יחד עם זאת, הליינאפ ישראלי למהדרין, ומורכב בעיקר מאמנים ישראלים מאוד גדולים שזכו להצלחה בינלאומית, כך שגם אם הם דוברי עברית, אתם יכולים להיות בטוחים שרף המסיבות של רומרס ישמר, ואפשר להיות שמחים שדווקא בתקופה כזו מותג בינלאומי מוכן לתת את הגב לאמנים ישראלים, גם אם הוא מופעל בעצם על ידי ישראלי. באירוע יתקלטו מיטה גמי (עמית אגמי), שניגן ממש לאחרונה בברנינג מן וקאוצ'לה, וגם אדם טן, שון דורון (שמתקלט עם גרבר באופן קבוע), קאטיה בראצ'ו ובהפקה מבטיחים עוד הפתעות. בשלב זה, כרטיס לערב מתחילים ב-299 ש"ח, אבל כדאי להיתכרטס בהקדם, לפני שיגמר.
רומרס, 21.11, החל מ-23:00, בהאנגר 11.לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• חיי לילה
• אלקטרוני
• מסיבות
• גיא גרבר

קשה לשכוח את פסטיבל DGTL. אחרי הכל, אפשר להגיד שהוא מיקם את תל אביב על מפת הפסטיבלים הבינלאומיים אי שם ב-2017. עם אלפי אנשים שהגיעו לפזז במצטבר, ליין-אפ שכלל רכבת אווירת של אמנים בעלי שם עולמי ורמת הפקה שטרם נראתה בישראל, המותג ההולנדי הבינלאומי DGTL כבש את ליבם של חובבי הטכנו. ועכשיו, שלוש שנים אחרי שביקר פה לאחרונה, הוא חוזר להרקיד אותנו.

הפסטיבל, שיתקיים ב-10 באוקטובר במהלך סוכות א', ויכלול לא פחות מארבע במות, אז תתכונו לפומו. בהתאם לסטנדרט, יהיו גם ארט מטורף, במות ענק וכמובן סאונד מוקפד.כרטיסים לפסטיבל זמינים כבר עכשיו באתרבעלות של החל מ-260 ש"ח. בין האמנים שיגיעו אלינו אפשר למצוא את אגדת הטכנו ג'ף מיילס, הצמד המלודי Adriatique, ענק האלקטרוניקה משוודיה אדם בייר, Mano Le Tough האהוב על הישראלים, הילדים הרעים של סצנת הטכנו הברלינאית FJAAK ועוד ועוד ועוד. לצידם יהיו גם חיזוקים מהסצנה האלקטרונית המקומית, כמו רד אקסס, אנה הלטה, קינו טודו ורואי פרז.

לפני כ-5 שנים תל אביב הצטרפה רשמית לרשימה האקסקלוסיבית של הערים שמארחות את פסטיבל המוזיקה שמקורו בהולנד, הנחגג בערים כמו אמסטרדם, סאו פאולו, ברצלונה, סנטיאגו ועוד. הפסטיבל מתמקד, בין היתר, גם בשמירה על הסביבה וקיימות וזכה בפרס הפסטיבל הירוק ביותר באירופה, אז כחלק מהאג'נדה הירוקה תוכלו לאכול בדוכני המזון במקום הם על טהרת הצמחוני.

• ❤ תרבות
• פסטיבל
• טכנו
• מוזיקה אלקטרונית
• אלקטרוני
• די.ג'יי
• פסטיבל DGTL

• Facebook
• Twitter
• Email

סצנת הביטים צמחה בעשור הקודם בלוס אנג'לס, והיא משלבת השפעות של היפ הופ וג'אז לצד אלקטרוניקה ניסיונית. מהסצנה הזו פרצו שמות מוכרים כמו ת'אנדרקאט ופליינג לוטוס, שאותו יהיה ניתן לתפוסבפסטיבל מטאורהמתקרב. מאותה העיר צמח גם הלייבל האגדי Stones Throw, שמאז 1996 נחשב למשפיע ביותר ולתו תקן של איכות.

בישראל סצנת הביטים הקטנה הצמיחה כמה שמות בולטים, בהםרייסקינדר, דיגיטל מי, התפוחים, גארדן סיטי מובמנט והלייבל Raw Tapes. מייסד הלייבל והכוח המניע שלה הוא המפיק יובי חבקין, שפעל בעבר בשם גוואדלופ ומוכר היום בשם הבמה Rejoicer. חבקין, שחבר גם בלהקת באטרינג טריו, הגשים חלום אישי של שנים ויוציא בסוף החודש בסטונס ת'רו את "Energy Dreams", אלבומו הראשון כריג'ויסר.

עוד כתבות מעניינות:
לנה דל ריי תופיע בפסטיבל מטאור
די.ג'יי סיינפלד מטפס לפסגה – וקצת מתחרט על השם שבחר
הקולקטיב, שי צברי וגלעד כהנא: הליינאפ של אינדינגב 2018

ספר לי על הדרך שהביאה אותך לסטונס ת'רו.
"ראו טייפס התחיל ב־2008, וכבר לפני כן הקשבנו לסטונס ת'רו. אנחנו מושפעים מהסאונד שם, וכל המעגל הראשון שהתחיל את ראו טייפס היה מאוד בעניין של הלייבל. שנים אחרי זה יצא לנו באמת להכיר את האנשים, והיה ברור שהם אוהבים את המוזיקה שלנו".

ההיכרות עם סטונס ת'רו קיבלה גוון אישי בעקבות מפגש עם כריסטופר מאנק, מייסד הלייבל, שגם מוכר כדי.ג'יי Peanut Butter Wolf. "פגשנו את וולף כשהוא תקלט בתל אביב ב־2013", מספר חבקין. "גיא 'חיליס' גליקשטיין, מעצב הבית של ראו טייפס, עבר לאל.איי ועשה איתם כמה עבודות, והמעגל גדל. הגעתי ללוס אנג'לס ב־2015 והסתובבתי הרבה עם הראפר והמפיק Oh No והוא אמר לי, 'תגיש אלבום לסטונס ת'רו, הם ייקחו את זה'. גם מיכאל כהן אמר שהוא מרגיש שזה יקרה, שלח אלבום והם באמת לקחו. וולף שמע קטעים שלי, ביקש שאפיק כמה בשבילו והרגשתי טוב להגיש לו אלבום. יש לו אוזן, וכשהוא שומע דברים שהוא אוהב הוא מיד רוצה לקחת בהם חלק. אני מרגיש שהיה לי הרבה מזל, הם אנשים מדהימים שנפלא לעבוד איתם".

אתה חושב שההחתמה של כהן עזרה לך להגיע לאלבום בלייבל?
"זה קשור ולא קשור. הכרנו את וולף בתל אביב באותה התקופה, והוא מאוד אהב את המוזיקה של שנינו. וולף ניגן בתוכנית רדיו בבנדקמפ את הריג'ויסר החדש והוא מאוד אוהב את ראו טייפס ואת באטרינג טריו. 95 אחוז מהאמנים בסטונס ת'רו הם אמריקאים, ואני חושב שהם שמחים לעבוד עם אנשים מחוץ לארצות הברית".

לא לחינם חבקין מזכיר את ראו טייפס ובאטרינג טריו, שמסמנים עבורו מקום של התפתחות אישית לצד משפחתיות. הלהקה, שכוללת מלבדו את קרן דוניץ ובנו הנדלר, פעילה מ־2011 וזוכה להערכה רבה בעולם. חבקין מספר כי הם עובדים על אלבום רביעי שיכיל חומרים בעברית. "זה מהלך טבעי", הוא מסביר. "כיף שיהיו ברפרטואר יותר שירים בעברית, וזה נכון להופעות בארץ – כיף לשיר שירים בעברית, משהו שיותר קרוב לקהל, מאשר סט באנגלית".

אבל לאלבום של ריג'ויסר יש כיוון מוזיקלי שונה. "Energy Dreams" אינסטרומנטלי לחלוטין ומכיל שמות שמצביעים על פסיכדליה קלה. ניתן לזהות באלבום את ההשפעות השונות על חבקין כגון מוזיקה הודית ואפריקאית ("אני שומע המון מוזיקה אפריקאית, כמו הקלטות של שבטים. זה כיף להאזנה, אבל זה גם יכול לחרפן אנשים"). הסאונד העמוק והבשל של האלבום, שבאופן מפתיע הופק בתל אביב ולא בקליפורניה, יכול היה להשתלב בקלות בזה של סצנת הביטים בלוס אנג'לס.

"הרגשתי שאני רוצה אלבום אינסטרומנטלי, וסטונס ת'רו זה לייבל שהרבה מהאלבומים שלו כאלה. אני מרגיש שהשקעתי ולקחתי את הזמן עם הקטעים. בניתי את השלדים ואז הבאתי חברים". עמם ניתן למנות את המפיק Mndsgn, בן בית בסטונס ת'רו, וכמה ממיטב השמות של סצנות הביטים והג'אז הישראליות, בהם נועם חבקין, אחיו של ריג'ויסר שפועל בשם נומוק, הפסנתרן ניתאי הרשקוביץ, הבסיסט יוגב "יוגי" גלוסמן, המתופפים אמיר ברסלר וטל כוכבי, וכן החצוצרן ספי ציזלינג. חבקין עצמו הפיק להרשקוביץ וציזלינג את האלבומים "I Asked You a Question" ו"Beyond the Things I Know" במסגרת Time Grove Selections – סדרת מפגשים שלו עם מוזיקאים המחברת אותו לעולמות הג'אז.

ריג'ויסר ישיק את האלבום החדש בסוף החודש במועדון ההיי הט בלוס אנג'לס, במופע אודיו ויזואלי שבנה עם חיליס. אף שהוא מבלה זמן ניכר בחוף המערבי, בינתיים הוא לא שוקל להחליף את השמש והחופים התל אביביים, ובייחוד את סצנת הביטים המקומית שהוא חלק אינטגרלי ממנה כבר עשור. "אני נמצא יותר ויותר בלוס אנג'לס, ובשנים הקרובות זה יהיה יותר תכוף. לעבור לשם לגמרי? כרגע אני לא רואה סיבה".

• מוזיקה
• מוזיקה אלקטרונית
• אלקטרוני
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

הרבה לפני שלורדבת ה-21 רקדה לצלילי ליבה הדואב בשיר "green light", רובין לימדה את המעריצים שלה איך עושים את זה באור הזרקורים עם נעלי פלטפורמה ועגילי מתכת כבדים. למרות שאת הקריירה שלה היא החלה אי שם ב-1994, הזמרת השוודית פרצה לתודעה רק ב-2010 עם הסינגל האלמותי שלה "dancing on my own", שאף קיבל מקום של כבוד בסדרה "בנות", ועם טרילוגיית האלבומים הקצרים "Body Talk". משם הדרך לטייטל מלכת האלקטרו-פופ העתידני הייתה קצרה. היא כבשה בסערה במות ברחבי העולם, מכרה קרוב ל-100 אלף עותקים מהטרילוגיה בארצות הברית בלבד, הופיעה בטקס פרסי המוזיקה של MTV, בסאטרדיי נייט לייב – והפכה למעשה לאייקון, בית חם, עליז ומחבק עבור מיספיטס בכל הגילאים.

בגיל 31 רובין החזיקה את עולם הפופ בידיה. היא הקימה חברת תקליטים משלה, הופיעה עם אמנים רבים, בהם מדונה, קייטי פרי וקולדפליי, ובעיקר צברה לעצמה עדת מעריצים בינלאומית עצומה שרק חיכתה לעוד ממנה. אלא שאז היא החליטה שקריירת הסולו יכולה לחכות. את שמונה השנים האחרונות בילתה רובין מאחורי הקלעים, יצאה לסיבוב הופעות קצר עם הצמד האלקטרוני Royksopp, שחררה רמיקסים חלליים ומעט משונים של יצירות קודמות שלה, והברזל החם שעליו היא הייתה אמורה להכות בשלב זה של הקריירה שלה הלך והתקרר.

עוד כתבות מעניינות:
החדש של סטטיק ובן אל דומה מדי ללהיט אחר
קווין איירס, הזמר החלוץ שכיף להחפיץ
הרגע בהופעה של אלאניס מוריסט שגרם לגברים להזיע

כמעט אמרנו נואש כשהזמרת צצה שוב מוקדם יותר השנה וחרצה לשון לעבר המעריצים. רובין חזרה לסגור מעגל עם "בנות" ועם היוצרת לינה דנהאם, וליוותה את סיום אחד הפרקים בעונה האחרונה בשיר חדש,"Honey". השיר אמנם לא שוחרר רשמית עד היום, אך ניבא סוף סוף את חזרתה של רובין לסצנת הפופ שלא הצליחה להמשיך את מה שהיא התחילה. שלושה חודשים אחר כך, כאילו מעולם לא הלכה, רובין התחילה את הבילד-אפ לקראת צאת הסינגל הראשון שלה מזה כמעט עשור. בסרטון בן שבע דקות, המציג את המעריצים הניו-יורקרים שלה שהקימו ליין מסיבות על טהרת שיריה, היא משמיעה חלקים מהשיר החדש – "מסר קטן למעריצים שלי, התגעגעתי אליהם".

בשבוע שעבר זה סוף סוף קרה – הסינגל החדש יצא. ההזמנה בצבעי ניאון לרקוד את הכאב על רחבת הריקודים הופצה בכל מקום אפשרי והתעוררה לחיים. "Missing u", פופ מזוקק ומדויק, הוא כל מה ששיר "רוביני" צריך להכיל. אצל רובין הולכים לאיבוד בשכבות הרבות של המקצבים ונשבים בקסמו של המתח המהמם בין הקול הרך והכמעט ילדותי שלה לבין הביט החד והפוצע, בין הליריקה המלנכולית לבין המקצב הקופצני. ארבע דקות וחמישים ואחת שניות שמרגישות כמו חיבוק ארוך הן המתנה שרובין מעניקה למעריצים שלה, שחיכו בסבלנות כמעט עשור כדי לקבל רצועת סולו שמנבאת את בואו של אלבום חדש.

זה שיר קאמבק במלוא מובן המילה, עם פתיחה דרמטית והמשך סוחף לגמרי. הוא נפתח בצלילים אלקטרוניים קצרים שחוזרים על עצמם במהירות שוב ושוב, אחריהם מגיע בס דרמטי, ואז הביט. "Missing u" ממחיש בצלילים האלקטרוניים הרפטטיביים את הלופ הבלתי פוסק של להתעסק בעבר, להתרפק על געגוע, לחוש את הכאב פעם אחר פעם ולהישאב למערבולת.

על פניו, לא מדובר בחידוש של ממש. רובין חברה שוב למפיק המוכשר קלאס אלונד (שברזומה ההפקה והכתיבה שלו תמצאו שירים של בריטני ספירס, אלי גולדינג, מדונה, קשה, מיקה ורבים אחרים), שכתב והפיק לצדה את שני האלבומים האחרונים והמעולים "Robyn" ו-"Body talk". אין פה שינוי דרמטי – לא בהרגשה, לא בנושא ולא בסאונד. ובכל זאת, נראה שמשהו משמונה השנים בהן רובין עשתה הכל חוץ מליצור ממתק פופי חמוץ-מתוק-קופצני נתנו לה משהו. "Missing u" בנוי אחרת משירים מוכרים ואיקוניים כמו "dancing on my own". הוא רך יותר, משוחרר יותר ומסודר פחות. הבתים נמהלים בפזמון, רגעי השיא נמתחים ומתקצרים, השיר מתחיל ונגמר באחת. הוא קורה ואז איננו, בלי סנטימנטים, בלי מקום להדרן או למחשבה נוספת, ככה – פרידה כואבת.

יותר מכל, נראה שבסינגל החדש שלה ובאלבום שעתיד להגיע אחריו רובין לא יוצרת מתוך לחץ למכור ולהופיע, אלא מתוך רצון להמשיך ולעשות את הדבר בו היא הכי טובה. היו לה שנים של ניסיון, התחבטויות, חומרי כתיבה, עליות, מורדות וידע שאיכשהו מצליחים להיות לא יותר מעיטורים מרשימים בסגנון וקול ייחודיים ומגובשים. היא לא חווה תקופת המצאה מחדש ולא מנסה להיות מישהי שהיא לא. היא כאן, כאילו הייתה פה תמיד, וזה מספיק כדי להאמין שהיא לא הולכת לשום מקום בקרוב.

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון|להורדה לאנדרואיד

• מוזיקה
• פופ
• אלקטרוני
• תרבות