>> דוד עדיקא (תעקבו) הוא צלם, יוצר, ראש המחלקה לצילום בבצלאל ומהאמנים הבולטים בתחום בישראל. במסגרת "נקודת עגינה", התערוכה המרכזית של "אוהבים אמנות. עושים אמנות" שתתקיים בחלקו הדרומי של נמל יפו כחלקממגה-אירוע האמנות השנתי של עיריית תל אביב-יפו(החל ממחר, 23.10 ולאורך הסופ"ש כולו), יציג עדיקא את עבודות החדשה, "יומן ריצה".

במשך כמעט עשור, יוצא בכל יום עדיקא לריצה מנמל יפו הסמוך לביתו, מאזור מעגן סירות הדייגים עד תל אביב. במהלך הריצה, שמשמשת כמרחב לעיבוד היומיום, הוא מביט במרחב הטיילת, בוחר רגעים ומתעד אותם במצלמת הטלפון. התיעוד היומיומי הצטבר לכדי יומן ריצה, שאותו ממשיך עדיקא לעדכן גם היום. עבור "אוהבים אמנות. עושים אמנות", נבחרו צילומים מתוך היומן והודפסו על גבי מגבות חוף שהוצבו על מתקני תלייה. רוצו.

1. הטיילת של תל אביב-יפו

רצועת החוף הזו שנמתחת מיפו בדרום ועד גבול הרצליה בצפון, היא המקום שבו העיר והים נושמים יחד. זהו קו מתמשך של אור, תנועה ורוח, מקום שעבורי, הצילום מתרחש בכל רגע ובכל מבט. אני נוהג לרוץ לאורך הטיילת בשעות היום, אבל בעיקר בסמוך לשקיעה. לאורך הריצה מתחלפים הנופים והפנים: דייגים, משפחות, הרצים והרצות, המתבוננים מול הים, המתאמנים ועוד טיפוסים רבים. כל מקטע מאופיין באנרגיה אחרת, באור אחר. הריצה בטיילת היא הדרך שלי להתאפס מול מחשבות שמתבהרות בזמן שקצב הרגליים מתחבר לנשימה. בין המים לכביש, בין הרוח לגוף אני מוצא כל פעם מחדש, סיבה לזוז, לראות ולהאמין.

2. קפה אדא חנינא

בגלל הקפה והמוזיקה והאנשים, הקרבה לשוק הפשפשים, לבית ולים. אני אוהב ללכת לשם לבד, לקבוע שם עם חברות וחברים, להיפגש עם קולגות לפגישות עבודה קלילות וגם סתם, בדרך לריצה – או מהריצה.
רבי חנינא 9 יפו

3. סטודיו ב' (Bet Ceramics)

הסטודיו לקרמיקה של בן שלום דוידי, קדר מחונן וצלם בחסד, הוא מקום מיוחד במינו וסטודיו שבו אפשר להתנסות בעבודה עם חימר, או ללמוד ברצינות ולהעמיק איך לעבוד על אובניים. מעבר ליופי של הכלים של בן ולאסתטיקה המובחנת שלהם, בן הצליח לבנות סביבו קהילה של אנשים טובים וחמודים שחולקים ערכים משותפים של כבוד, שוויון והדדיות.
בן עזאי 5 יפו

4. אתא

החנות של אתא ממוקמת באחת הפינות היפות בעיר, במפגש שבין רוטשילד וכיכר הבימה. החנות היא שילוב בין הבגדים היפים של אתא לבין החלל הנעים, עם חצר קטנה והרבה עציצים וצמחים שמקבלים את פני המבקרים כבר בכניסה. יש איכות בהרמוניה בין הבגדים, המיקום והעיצוב שהופך את המקום לייחודי. הוא משקף במידה רבה את התפיסה האסתטית וההוליסטית של יעל שנברגר, המעצבת של אתא ואת האהבה שלה לקרמיקה ישראלית, לאמנות מקומית, ולדברים יפים ולא מתאמצים.
כיכר הבימה 2 תל אביב (פינת רוטשילד)

5. לחם אביגיל

מאפיית בוטיק קטנה שכולה הלב והנשמה של אביגיל. הלחמים של אביגיל הם לחמים מבוססי מחמצת והם הכי טעימים בעולם, בימי שישי יש חלת בריוש וכדי לא לפספס אני שולח לאביגיל הודעת ווטסאפ בבוקר כדי להבטיח שתישאר לי אחת לשבת.
יהודה הימית 33 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

תחנת רכבת ההגנה / התחנה המרכזית. האזור כולו הוא ערבוב של רעש, כאוס, הזנחה וסירחון. אני נדהם כל פעם מחדש מהעובדה שלעיר יפה, חיה ועכשווית כמו תל-אביב יפו, יש תחנה מרכזית מוזנחת באופן לא סביר. האזור סביב תחנת ההגנה והתחנה המרכזית הוא אחד המקומות הבלתי נתפסים בעיר – סירחון, בלגן והזנחה מוחלטת של המרחב הציבורי, דווקא במקום שבו העיר מתחילה עבור אלפי אנשים בכל יום שמגיעים ברכבת או באוטובוסים. קשה להבין ולקבל איך זה המראה הראשון של תל אביב-יפו. אני מפנטז על היום שבו תחנת רכבת מרכזית בתל אביב-יפו תהיה כמו ביפן: נקייה, מדוייקת, יעילה ויפה, מקום שמזמין אותך להיכנס אל העיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה"דמיון חומרי: עצב דלוק / אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון"נפתחה לפני מספר חודשים, והיא הפרק השלישי בתערוכת האוסף "דמיון חומרי" באוצרות דלית מתתיהו (אוצרי משנה: טל ברויטמן ועדי דהן). התערוכה עלתה לתצוגה בעיצומו של השבר העמוק ביותר שידעה החברה הישראלית. מלחמה, קיטוב חברתי ושסע עמוק. בתערוכה מוצגות עבודות שנוצרו כאן במשך יותר ממאה שנים, בינהן נוצרים הקשרים ומשמעויות חדשות וישנות (גילוי נאות: סדרת דיוקנאות של 4 מחברי הפנתרים השחורים שצילמתי מוצגת בתערוכה).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בשנת 2023 לנה דל ריי הוציאה את השיר let the light in – ומאז, השיר הזה מתנגן אצלי בראש, באוטו, בבית, ובכל הזדמנות:
Ooh, let the light in
At your back door yelling ’cause I wanna come in
Ooh, turn your light on
Look at us, you and I, back at it again

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד!שהיא תנועה פוליטית יהודית-ערבית בישראל, סוציאליסטית, שדוגלת בשלום, שוויון, צדק חברתי ועצמאות לישראלים ופלסטינים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רעות ענברהיא פרשנית פוליטית עצמאית במיזם המחאה "יאללה תקווה", פעילה חברתית ואשת תקשורת, היא יפה וחכמה וחדה – והפעילות שלה ברשת חשובה וחיונית.

מה יהיה?
אני מקווה שבסוף יהיה טוב. אני מאמין שתקווה היא פעולה, לא רק wishfull thinking.

• העיר שלי
• צילום
• אוהבים אמנות עושים אמנות
• לחם אביגיל
• אדא חנינא
• טיילת תל אביב
• קרמיקה
• אתא
• מוזיאון תל אביב

>>רון מיכאלהוא מנהל מותג האופנה "אתא" ואחראי גם על החנויות וצוות העובדים. בשנים האחרונות הוא מלווה את תהליך התרחבות החנויות בארץ ואת הבולטות של אתא ברשתות החברתיות וביסוסה כמותג האופנה הכי ישראלי שיש. הוא אחראי גם על הפיכת חנות הדגל בהבימה לסלון תרבותי תל אביבי שבו אופנה, אמנות ואנשים נפגשים למטרות וולונטריות. לאחרונה הוא אירח בחנות ערב "היכלות שירה" של המשוררמיכאל קגזנובבו השתתפו משוררים ישראלים ואמנים צעירים. האירוע זכה להצלחה גדולה וכל הכנסותיו נתרמו לתושבי הצפון.שווה לעקוב.

>> היא בת 93 והיא משגעת את סצנת האינדי // העיר של חואניטה כהן סמית'
>> פינה קסומה בחורשה וסטודיו ניו יורקי מגניב // העיר של אפרת לוי

1. כיכר הבימה

לעבודה באתא יש יתרונות רבים, וביניהם זיהוי המותג עם המיקום הגיאוגרפי של חנות הדגל. אין אזור בעיר שאני מבלה בו יותר מאשר כיכר הבימה. כשאני רוצה לברוח מהשגרה, להתארח במקום שייתן לי את התחושה והחוויה הקולינרית הכי טובה, אני מזמין מקום במלגו ומלברשל שף מוטי טיטמן. מוטי הוא קודם כל אדם מדהים, חבר יקר ואהוב ושף מצוין (שבעבר הצטלם גם לאתא). כשאני רוצה קפה, בדרך כלל אני בוחר באמריקנו הקר שללחמנינהאו הפוך חם בבוטקה שלWe Like You Tooבבנצי.

גן יעקב

עוד באותו האזור נמצא גן יעקב בו התאהבתי בתקופת הקורונה. בדרך כלל הייתי קובע שם לדייטים שכללו מסיכות, ריחוק חברתי (שלא תמיד עבד) ובקבוק יין. לשמחתי התאהבתי בירוק ובשקט שהיה בגן, ולצערי פחות בבחורים. ממש ליד החנות של אתא, יש אתPlant 45, שבזמנו יחד עם חנות נוספת שינו מהיסוד את שוק הצמחים בתל אביב. יש לי הרבה צמחים בבית ובחנויות, ואני משתדל לגדל אותם בקנאות. כשמתחשק לי צמח חדש או שאני צריך לבחור מתנה לחבר או חברה ‎– אני מדלג כמה מטרים לשכנים שלי ובוחר לי עציץ.

3. הטיילת

אם יש מקום אחד שאולי אני אוהב יותר מהבימה, זה את הים והטיילת של תל אביב. השקט והרוח בים עושה לי טוב, ואני משתדל לבקר בטיילת פעם ביום לפחות, בבוקר מוקדם או בערב לשקיעה, כי זו הפריווילגיה הכי גדולה שלנו. בחוף הים של תל אביב יש יופי אנושי שלא קיים בשום מקור אחר. הים לא מזוהה עם אוכלוסייה מסוימת וכולם מגיעים אליו.

4. רחוב אלנבי

אתא התחיל כמפעל הכי גדול בארץ לטקסטיל. המותג ההיסטורי התחיל את דרכו ב-1934 ונסגר בשנות השמונים. בשנת 2016 חברו מעצבת הבגדים יעל שנברגר ואיש העסקים שחר סגל ופתחו את החנות הראשונה והמחודשת של אתא ברחוב אלנבי שבו אני מבקר לעיתים קרובות. כשאני מגיע לחנות באלנבי או כשאני ממהר ונמצא בין פגישות, אני משתדל לקפוץ ולאכול פיתה בג’סמינו. זו הפיתה ואולי המנה המהירה הכי טובה בארץ, וכל מילה נוספת מיותרת.

5. כיכר החטופים

המקום הכי אמביוולנטי שיכלתי לדמיין. מקום שמזכיר לי את האסון שנקרא "שבעה באוקטובר", האסון הגדול ביותר שקרה לנו. אני משתדל להגיע לפחות פעם בשבוע לעצרת של משפחות החטופים להביע הזדהות, להדליק נר לזכרם של הנרצחים וההרוגים – ובעיקר לתמוך במשפחות ובעסקה לשחרור החטופים. לצד הקושי הרב, המקום הזה גם ממלא אותי תקווה. אנחנו עם של אור, שמתמודד עם סיטואציה קשה. אבל רק יחד, כתף אל כתף ותמיכה אחד בשני נצליח לעבור את זה ולהחזיר אותם הביתה.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני מאוד אוהב את שדרות רוטשילד, אבל בימי חמישי בערב כשעמוס אני משתדל לא לעבור שם. בכללי קשה לי עם דוחק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע האיחוד של הכבש הששה עשר. חוץ מההתרגשות לצפות שוב ביהודית רביץ על הבמה (ביצוע בלתי נשכח של ”באה מאהבה”), יצאתי בתחושה שבסוף השירים הכי נוגעים הם הכי פשוטים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מוריד את הכובע בפני שני אנשים ופעילים חברתיים:יונתן שימריז ותנועת קומו, לצד הפעילות של אלון טירר למען הלומי הקרב ומתמודדי הנפש. בשני המקרים מדובר בחבר׳ה צעירים, שבוחרים לשים את עצמם בצד ולקדם דברים חשובים מאוד. אני סבור שעדיין לא התחלנו להתמודד עם חלק ניכר מההשלכות של המלחמה, במיוחד לא בתחום הכל כך חשוב של בריאות הנפש. כי מה חשוב יותר מנפש בריאה?

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל העסקים הקטנים, ובמיוחד של משרתי המילואים, שנפגעו מאז תחילת המלחמה. יש כל כך הרבה מקומות כאלה בעיר. רק תבחרו.

מה יהיה?
יהיה טוב. אין ברירה אחרת.

• העיר שלי
• אתא
• כיכר הבימה
• גן יעקב
• טיילת תל אביב
• רחוב אלנבי
• כיכר החטופים
• שדרות רוטשילד

>> יפעת קלדרון היא בת דודתו של החטוף עופר קלדרון וממובילות מחאת משפחות החטופים. כבר 220 ימים שהיא נאבקת למען שחרור החטופים מול ממשלה שהחליטה להפקיר אותם פעם נוספת. בערב יום העצמאות הזה היא ועוד רבים ממשפחות החטופים יערכו באמפי שוני טקס משואות אלטרנטיבי מול ההפקה הצפון-קוריאנית של מירי רגב, תחת הכותרת "טקס כיבוי המשואות והדלקת התקווה". בואו איתנו, אסור לחגוג את יום העצמאות הזה כשיש 132 חטופים בשבי.פרטים נוספים, לינק לצפייה אונליין והרשמה לאירוע כאן

>> טקס כיבוי המשואות: חגיגות העצמאות הן חגיגה על חשבון החטופים והנופלים
>> ביום העצמאות מכבים את הטלוויזיה. נתניהו ורגב ירקדו לבד על הדם

1. שער בגין // הקריה

הבית השני שלי.כבר מעל שבעה חודשים שאני עומדת יום יום בשער בגין בין השעות 18:30-20:30 בדרישה לעסקה עכשיו והשבתם המיידית של החטופים. זהו המאבק הכי חשוב וצודק שיש בעיניי בימים אלו. התחלנו מספר חד ספרתי של נשים והיום עומדים איתי מאות אנשים כל ערב ובשבת עשרות אלפי אנשים.

2. אתא

כשאני לא מפגינה אני סטייליסטית בפרסומות. אתא הוא המותג המוביל בארון הפרטי שלי וגם בעבודה. יעל שנברגר מעצבת חכם ונקי, מהמעצבות הטובות והכישרוניות שיש היום בישראל.אלנבי 93/רוטשילד 141/ השל"ה 3

3. האחים

מהרגע הראשון הם לקחו תחת חסותם את משפחות החטופים, דאגו ודואגים למפונים, חיילים וכל מי שצריך. מעבר לזה שטעים שם ברמות הישיבה שם מבחינתי היא מרפא לנפש.אבן גבירול 26

4. הפיקוק

אם כבר לסיים ערב של הפגנות אז רק שם. המון פרצופים מוכרים והג'ין וטוניק הכי טוב בעיר.מרמורק 14

5. קולנוע לב

עד לפני שבעה חודשים מקום שהייתי פוקדת הרבה. אני מאוד אוהבת קולנוע. המנוי שלי מחכה שעופר יחזור ואוכל לשוב לאולמות הקולנוע.דיזנגוף סנטר

מקום לא אהוב בעיר

בית ז'בוטינסקי, מצודת זאב.מטה הליכוד, הבייס של נתניהו.במוצאי חג שני של פסח הגענו למקום להפגין. הגיעו פרשים ומכת"זית, הופעלה אלימות משטרתית חסרת פרופורציות כלפי אנשים נורמטיבים שרק רצו להיות סולידריים עם משפחות חטופים. אלימות שכמותה אני לא זוכרת שראיתי בלב העיר.דגלי המפלגה המתנוססים ברחוב קינג ג׳ורג׳ הם מבחינתי תזכורת יומיומית אכזרית למקום בו אנו חיים.אמנם אנחנו מתגוררים בתל אביב החופשיה והליברלית, אך אנחנו נשלטים על ידי ממשלה קיצונית ורעה, ממשלה שמעדיפה הישרדות פוליטית על פני חיי אזרחים.המלך ג'ורג' 38

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הל
התערוכה הנפלאה "סירנות" של גליה חי שמוצגת בגלריית פריסקופ בבן יהודה. גליה מלווה אותי ועוד משפחות מהיום הראשון, עומדת איתנו יום יום בבגין, הפכה לחברה מאוד קרובה שלי.חוץ מזה שהיא אישה מדהימה היא אמנית מוכשרת מאוד.האמנות שלה חכמה ומעניינת והתערוכה הזאת ספציפית מעולה ביותר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"לילה זך" של בר קלדרון, הבן של בן דודי ניסן והאחיין של עופר שחטוף בעזה. בר כתב שיר על חברו הטוב, הדר זך, שהוא ואחותו שרדו את השבת השחורה אבל התייתמו מהוריהם ואחיהם.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום ולהתנדב לטובת כל מי שתל אביבי בעל כורחו, שפונה מביתו ב7.10 (או אחרי) ועוד לא חזר. וכמובן לצאת להפגין לטובת החזרת החטופים, הפסקת המלחמה ועסקה עכשיו!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לחבורת הנשים החכמות וטובות הלב, האקטיביסטיות שהיו איתי מהרגע הראשון, מפגינות איתי בבגין למען השבת החטופים כל ערב ומלוות אותי לכל מקום. לא הייתי שורדת את זה בלעדיהן.

מה יהיה?
שאלה טובה. הציבור הישראלי חייב להבין שהמאבק הזה הוא לא מאבק רק של המשפחות ולהצטרף אלינו, רק ככה נוכל ללחוץ על הממשלה ולהביא עסקה שכוללת את כולם, כולל כולם.בבגין אנחנו צועקים כל ערב "מה יהיה, מתי אותם כבר נראה". אני מקווה שבקרוב.
>> טקס כיבוי המשואות והדלקת התקווה של משפחות החטופים, שני 18:30, 13.5, אמפי שוני.כל הפרטים כאן

• העיר שלי
• שבעה באוקטובר
• מחדל נתניהו
• בסיס הקריה
• אתא
• פיקוק
• האחים
• קולנוע לב

"מאחד יוצא אחד" הוא מיזם חדש של חברת אתא המיתולוגית לכבוד יום כדור הארץ שיתקיים מחר (שישי, 12.5). הרעיון לא מורכב, אבל גם לא פשוט: כל מי שיש ברשותו בגדי אתא ישנים שהוא כבר לא לובש, יכול להחזיר אותם לחנות בתמורה לזיכוי. את הבגדים אתא תכבס מחדש, תשפצר ותשווק לעולם כקולקציה של קיימות, שנוצרה ללא פסולת וללא זיהום. יעל שנברגר, המעצבת הראשית של החברה, מודה שהיא לא יודעת כמה אנשים יגיעו ואין לה מושג אילו פריטים הם יביאו איתם, אבל בכל מקרה היא תשמח לקבל השראה מבגדים ישנים וליצור מהם משהו חדש. הדרישה היחידה שלהם היא: כבסו את הבגדים לפני שאתם מביאים אותם. נשמע לנו פייר.

"כבר זמן מה שאנחנו חושבים על מהלך שלם במסגרתו אנחנו יודעים מההתחלה ועד הסוף איך אנחנו מסייעים למניעת זיהום כדור הארץ", מסבירה שנברגר. "יש המון דרכים לעשות את זה, וכל הדרכים טובות, אבל אנחנו בחרנו בדרך שבה אנחנו שולטים בכל התהליך ומיטיבים עם כל אחד. תהליך שכולם נהנים בו.

"נתחיל במי שמחזיר את הבגד, שנהנה מזה שהוא לא צריך להחזיק אצלו בגדים שהוא לא לובש. לנטוש בגד שאתה לא לובש זה קשה, אבל פה קיימת האופציה גם להחזיר ולדעת לאן הוא הולך, וגם לקבל נקודות זיכוי בחנות. בגדים, כמו כל עניין אחר, יכולים להימאס על מישהו אחד אבל השני מתאהב בהם. אנחנו ניקח את כל הבגדים האלה, ולמרות שאנחנו מבקשים שיגיעו מכובסים – נכבס אותם שוב. מה שיפה – יישאר כמו שהוא. ומה שידרוש טיפול – נעשה ממנו משהו יותר יפה, נייצר מהם קולקציות חדשות".

"לא הייתי רוצה להשתמש במילים גדולות כמו בשורה או עולמות חדשים. בדרך שבה אנחנו בחרנו לעשות את זה יש לנו שליטה על כל השלבים: אנחנו ייצרנו, מישהו אחר לבש, המישהו הזה החזיר לנו אותו. אנחנו יודעים איך הבגד יוצר ואנחנו ידועים מה נעשה איתו הלאה, וחוזר חלילה. אין פה בליינד ספוט"

"יש עוד משהו שאני אוהבת בתהליך הזה: הבגדים של אתא לא נראים ישנים. אנחנו לא מדמים קרעים, או פרימות או דברים אחרים שקורים לבגד באופן טבעי. התהליך של לייצר קרעים הוא תהליך מלאכותי – אבל כשאתה לובש בגד והוא נקרע לך כשנסעת על אופניים, אז הוא נקרע לך. קרה משהו אמיתי לבגד. הדי.אנ.איי של הבן אדם שלבש אותם מעניק עוד שכבת חיים לבגד. לבגד של מישהו שישב כל היום במשרד, יש הוויה אחרת וגם נראה אחרת מבגד של אדם שמטפס על עצים או עובד בבניין".

"הנוכחות של מי שהבגד היה שלו עוברת יחד עם הבגד במסגרת הקולקציה החדשה. לא צריך להכיר את הבן אדם, אבל הדברים שקרו לבגד נשארים. אם אני שמה, לדוגמה, בגד על אדן החלון – הוא ידהה בצורה מסוימת. אם אני מזייפת את הדהייה הזאת זה דבר אחד, אבל אם זה קרה בעצמו – זה מעניק לבגד חיים. אם למישהו יש חולצה לבנה שבה אחד הכפתורים נפלו והוא תופר אותו בחוט בצבע אדום – הבגד קיבל עיצוב חדש ואופי של בן אדם אחר".

ככה זה ברוב המקרים בקניית יד שנייה, לא?
"נכון. על אף שביד שנייה יש דרישה שהבגד יראה חדש. אני לא דורשת את זה, להפך. אני רוצה את הבגד גם אם נפל לו כפתור, גם אם יש לו קרע במרפק. אני לא מתייחסת לדברים האלה כפגמים, אלא כסימני זמן. סימני הזמן האלה הם דברים שהם קולקציה. יש להם יופי משל עצמם. הם מעצבים את עצמם".

אתא מביאים כאן בשורה חדשה בכל הנוגע ליד שנייה?
"אני לא חושבת. יש המון דברים שקורים בתחום הזה. כל אחד מוצא את הדרך. הרבה מותגי אופנה מוצאים את הדרכים שלהם לזהם פחות. אצלנו זה פרויקט מתמשך – אני מתחילה איפה שאני מתחילה והוא יתפתח לאן שהוא יתפתח. אני לא יודעת כמה אנשים יחזירו בגדים, אני לא יודעת איזה בגדים יחזירו, אני לא יודעת באיזה מצב הבגדים יהיו".

לא ממציאים כלום

"השלב הראשון הוא שלב ההחזרה, שאחריו יתחיל תהליך החשיבה. יש לי עולם שלם של מחשבות. אני יודעת מה אני עושה לבגדים שלי שנקרעים – אני מתקנת אותם ביד גסה אפילו כי אני אוהבת את זה. אבל יש פה עוד עניין. נניח שזה נורא יצליח, ויחזירו המון המון בגדים, עצם המיון שלהם והחלוקה מחדש למה מתחבר למה – זה מה שייצור את הקולקציות החדשות. באירוע הבא אוכל לקחת, למשל, רק את הבגדים הכחולים שהחזירו לי ולייצר מהם קולקציה כחולה. יש המון אפשרויות".

את יוצרת עולמות חדשים.
"כל אחד שמחזיר בגד משמח אותי ויוצר עולם חדש עבורי ועבור האדם שיזכה ללבוש אותו. זה אירוע שנותן לי השראה. מלבד זאת – זה ניסיון, שאני מקווה שיצליח. לא הייתי רוצה להשתמש במילים גדולות כמו בשורה או עולמות חדשים. בדרך שבה אנחנו בחרנו לעשות את זה יש לנו שליטה על כל השלבים: אנחנו ייצרנו, מישהו אחר לבש, המישהו הזה החזיר לנו אותו. אנחנו יודעים איך הבגד יוצר ואנחנו ידועים מה נעשה איתו הלאה, וחוזר חלילה. אין פה בליינד ספוט. כשאתה עושה דברים, לפעמים יש משהו שאתה לא יודע. פה אתה יודע הכל. אתה יודע הכל כי אתה עשית".

אז הכל למען הקיימות?
"אתא נזהרת במילים גדולות כמו קיימות ופאסט פאשן. אלה מילים שנשחקו עם השנים, כולם עסוקים בקיימות וכולם עסוקים בשינוי, אני בסך הכל מקבלת חזרה את הבגדים שעשינו ועושה מהם בגדים חדשים. באנגלית קוראים לזה Upscale, בניגוד ל-Recycle. במקום לפרק משהו ולהפוך אותו למשהו חדש, אנחנו לוקחים את הדבר עצמו והופכים אותו למשהו טוב יותר ממה שהיה (או לפחות טוב כמוהו).

"לדעתי אתא היא עדיין מותג של בגדי עבודה, והבגדים נותנים את הדעת על הדבר הזה. העובדה שאנשים נוטים ללבוש את הבגדים האלה במהלך היום אומרת שהם יכולים לעבוד איתם"

בשנה שעברה עשינו פרויקט עם חברת the new denim project שקצת מתחבר לנושא. זו חברה שעושה Upscale לבגדים: היא קונה פסולת של תעשיית הג'ינס ובתהליך מיוחד הופכת אותה לחומר גלם חדש. היא טווה ממנו חוטים ואורגת ממנו בדים. התהליך הוא בעצם שימוש שני באותו חומר, ובמובנים מסוימים זה דומה לדבר הזה. אין דרך אחת לעשות קיימות. כל דרך היא טובה. אין דרך רעה לשמור על כדור הארץ. יש את הדרך שלך. כל מותג מוצא את הדרך שלו ואת השפה שלו לדבר את זה. אני יודעת לפעול ולהוציא מאתא את המיטב בדרך שלי בנושאים של קיימות.

מה ההבדל ברמה העיצובית בין אתא ההיסטורית של בגדי העבודה לאתא, המותג התל אביבי של היום?
"הבגדים של אתא נשענים בצורה חזקה על אתא ההיסטורית, אבל עברו מאז 100 שנים. יש דברים שלא נגענו בהם, ולקוחות בכלל לא שמים לב שהם אותו הדבר. מכנסי ההתעמלות שלנו למשל. הם נראים בדיוק אותו דבר מאז שנות ה-40. אנחנו לא ממציאים כלום. אני לא יודעת להמציא. העצה הכי טובה שקיבלתי היתה כפעם אמרתי 'עשו כבר הכל' וענו לי בתגובה 'הכל עשו. אבל את לא עשית'. זה הכוח של הפרסונליזציה. הפרסונה שלך היא זו שעושה וכל דבר הוא פרשנות.

אפשר לעבור בגד בגד של אתא ולראות איך כולם נשענים על אותם העיצובים של אתא ההיסטורית, עם שינויים קלים. איך הם הפכו לבגדים עירוניים תל אביביים? לא ניתן לדעת. מאיזשהו רגע אתה לא יודע. אתה עושה משהו, וכשאתה משחרר אותו לעולם – הוא יכול להתחבב על הבן אדם האחרון שחשבת שהוא יאהב אותו. מהשנייה ששחררת בגד לעולם, הוא לא שלך יותר. לדעתי אתא היא עדיין מותג של בגדי עבודה, והבגדים נותנים את הדעת על הדבר הזה. העובדה שאנשים נוטים ללבוש את הבגדים האלה במהלך היום אומרת שהם יכולים לעבוד איתם".

"מאחד יוצא אחד", שדרות רוטשילד 141. יום שישי 12.5, 10:00-15:00

• אופנה
• אופנה ישראלית
• קיימות
• איכות הסביבה
• אתא
• יד שנייה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 946 // 25 שנות דוקאביב

• Facebook
• Twitter
• Email

אתא
הרבה לפני שהפכו למדים של תושבי תל אביב, אתא היו המדים של ראשית המדינה. מפעל הטקסטיל הזה היה התגלמות האידיאולוגיה הסוציאליסטית באותם זמנים – בגדים אחידים לגברים ולנשים באיכות טובה ובמחירים נמוכים, שאפשר היה לרכוש באמצעות הקצבת נקודות ממשלתית. אמרתם כובע טמבל, חולצה מכופתרת וחאקי – אמרתם אתא.

קצת היסטוריה, ברשותכם: החברה הוקמה באמצע שנות ה־30 על ידי אריך מולר, תעשיין טקסטיל יהודי שעלה לארץ מצ'כוסלובקיה, ונקראה על שם כפר עטה שבו הוקמה (לימים קריית אתא). לפי סיפורו של מולר, כאשר הסופר ש"י עגנון הגיע לביקור בביתו והתעניין במפעל החדש, הוא התעקש למצוא הסבר מספק יותר למשמעות השם של המפעל וקבע שאתא יהיה קיצור של "אריגים תוצרת ארצנו". אתא ייצרו בגדים אך גם אוהלים, מדים וגרביים, ולמעשה כל מוצר טקסטיל שנזקקה לו המדינה שבדרך והמדינה הצעירה. הם תפרו וייצרו את בגדי חיילי המנדט הבריטי, ובהמשך את מדיו של צה"ל ואת התלבושת האחידה של תלמידי בתי הספר.

המפעל סגר את שעריו באמצע שנות ה־80, לא בלי מאבק ממושך מצד עובדיו תחת הכותרת "היום זה אתא – מחר זה אתה", ונותר כסמל נוסטלגי. ב־2016 חזר המותג לחיים בחסות הבמאי שחר סגל והמעצבת יעל שנברגר, שפתחו חנויות הנושאות את השם ואת הסמל. השניים שמרו על רוח המפעל המקורי עם ערכים עיצוביים של פשטות, איכות ובגדים שימושיים שמתאימים להתנהלות היומיום. "אני לא מעצבת בגדים, אני עושה בגדים", אמרה שנברגרבריאיוןל־Time Out ב־2018. "לא ממציאה כלום, אלא מקיימת דיאלוג תמידי עם מה שיש". שיתופי פעולה עם יוצרים תל אביבים צעירים, ייצור מקומי ושלוש חנויות ברחבי העיר הופכים את אתא למוסד תל אביבי שאנחנו לא יכולים בלעדיו.

רובי סטאר
מאז שהוקם בשנת 2000, מותג התכשיטים רובי סטאר של שירלי איציק ביסס את מעמדו כסמל סטטוס תל אביבי. תליוני החרב שלה, מוטיב הידיים ותכשיטי הנחש הפכו כבר מזמן לקלאסיקה עירונית מודרנית. איציק הקימה את רובי סטאר כשהייתה בת 19, כמותג של תכשיטים ואביזרים עם התמקדות בחגורות עור, שנזנחו מאז. ב־20 שנות קיומו של המותג שיחקה איציק עם שלל השראות ועולמות עיצוביים – מסמלים מעולם הדת עד מוטיבים אלימים כגון חבלי תלייה וצורות אורגניות מעולם הטבע. כל קונספט, מהאפל ביותר עד הרך ביותר, הצליח להפוך תחת ידיה לקולקציה של תכשיטים מדויקים.

למעשה ההצלחה של רובי סטאר אינה מובנת מאליה. המותג היה חלוץ בתחום עיצוב תכשיטי אופנה בתל אביב – תכשיטים מעוצבים שאינם יוקרתיים עד כדי שבירת חסכונות, אך גם אינם בייצור המוני. מצד אחד הם מיועדים לקהל הרחב, מצד שני הם מצליחים לא לאבד את האיכות ואת הייחוד שלהם. היום, לשמחתנו ולצער חשבון הבנק שלנו, התחום רווי בכישרונות מרגשים שפועלים בעיר (מאיה גלר, Knobbly סטודיו, Born from Rock – אנחנו מסתכלים עליכם).

דורין פרנקפורט
מעטים המעצבים שהצליחו להלביש כל כך הרבה דורות של תל אביבים (ולא רק תל אביבים) כמו דורין פרנקפורט, שלא רק בגדיה הם אייקון תל אביבי, אלא גם דמותה שלה – עם הבגדים השחורים, משקפי השמש והליפסטיק האדום. את המותג הקימה פרנקפורט בשנת 1983 עם שותפתה מרגיט סגל, והחנות הראשונה שלו נפתחה שנתיים אחר כך ברחוב דיזנגוף (ופועלת עד היום). מלבד מותג הבגדים, פרנקפורט אחראית על מראות איקוניים רבים בתרבות הישראלית – בין היתר תלבושת האירוויזיון של יזהר כהן ושל עפרה חזה, החליפה שלובש שלום חנוך על עטיפת "חתונה לבנה", בגדי הופעה לצביקה פיק ועוד.

לבית האופנה אג'נדה המשלבת עשייה ומעורבות חברתית, ופרנקפורט פעלה ועיצבה עבור מטרות שונות, בהן מחאה על מלחמת לבנון הראשונה, תמיכה בקהילה הגאה וייצוג מגוון באופנה. שיתוף הפעולה האחרון שלה הוא קולקציית קפסולה של טי שרטס בשיתוף פעולה עם ארגון אדם טבע ודין. עוד לפני שהמושגים "בר קיימא" ו"ייצור מקומי" היו סמל איכות, פרנקפורט נשאה בגאון את החותמת "מיוצר ומעוצב בתל אביב" והראתה מהי אופנה מקומית אמיתית.

נעלי שופרא
נשות תל אביב יודעות: נעליים קונות מהר, ובשופרא – לא חסר. סניפיה התל אביביים של הרשת מציעים מגוון רחב של נעליים מקוריות וצבעוניות, וסניף האאוטלט בדיזנגוף מצטיין במיוחד במחיריו האטרקטיביים עבור הפאשניסטות.ים העירוניים דלי הממון. אז נכון שחנות האונליין פעלה במרץ במהלך הסגר, אבל האכזבה שבלקבל משלוח עם זוג נעליים מטריפות שקטנות עלינו בחצי מידה ויש להחזיר לחנות עלולה למוטט את נפשנו השברירית בימים טרופים שכאלה. מזל שאפשר לחזור למדוד.

• ❤ תל אביב
• אופנה ישראלית
• החיים היפים
• לייפסטייל
• נעליים
• תכשיטים
• דורין פרנקפורט
• רובי סטאר
• אתא
• שופרא
• אופנה