>> סהר בר-ניסן (כדאי שתעקבו), היא אמא לשני ילדים וכלבה, נכדה לאחד מבנאי נמל תל אביב, רוכבת אופניים קבועה, חובבת בתי קפה ופינות ירוקות, אוהבת אורבניות, קומיקס ואמנות, חגורה שחורה בקראטה, ואישה של אנשים. היא גם הבוסית של "בפנוכו" (כדאי מאוד שתעקבו), מרחב אזרחי-תרבותי חדש יחסית ברחוב איתמר בן אב"י שמייצר מפגש בין קבוצות, זהויות ונקודות מבט שונות – דרך תערוכות, מפגשי הקשבה, חשיבה ופעולה, המכיל בין היתר גם את המרכז לחברה ודמוקרטיה של "המרחב החברתי". הערב (שלישי 30.12 19:30) יתקיים שם האירוע "ישראלים 2026: זוויות שונות, אותו סיפור?" שיפתח את שנת התוכן של "בפנוכו".אתם רוצים להיות שם.

>> הדיבוק לדיבוק וכל החברים הכי טובים // העיר של נטע רוט
>> ראמן רצחני וחוף להינצל בו // העיר של אופיר ואורי אן ששון
>> סחר הוגן פמיניסטי והד מבאר קדומה // העיר של לורן מילק

1. בפנוכו

הבייבי שלי בשנה האחרונה – מרחב מארח מבית intu של קבוצת ריאליטי, שהוקם בבניין הישן של דובר צה"ל, כחלק מתפיסה של שימוש ביניים בנכסים ליצירת ערך והשפעה. מרחב יפהפה ששואב השראה מ"סלון מזל", הסלון התרבותי של תקופת הנאורות והקונספט של פלוגתא, משלב תערוכות, מפגשי שיח ודייבטים וגם מרחב מיטיב לאופסייט למגזר עסקי וחברה אזרחית. במציאות הנוכחית ובמאבק שיהיה פה טוב יותר, זה הנווה מדבר שלי בשנה האחרונה והדרך שלי להתמודד עם הייאוש ולהחזיק את התקווה.
איתמר בן אב"י 9 תל אביב

2. מעונות עובדים ח'

הוקמו ב-1936 והיו ממעונות העובדים של ההסתדרות. לקרוא את התקנון זה כמו לחזור אחורה בזמן. תכנון עירוני חכם בן 100 שנה שמייצר קהילה, מיני קיבוץ באמצע העיר, ליד מציצים, גן העצמאות והפארק, וגם הבית שלי במשך 13.5 שנה ועד לפני שנה. גם היום, אחרי שעברתי שכונה, זו עדיין הקהילה והבית שלי.
רחוב נחום/שדרות נורדאו/הירקון

3. דוג'ו KI ME KAN

דוג'ו הקארטה שלי מזה 25 שנה ועוגן משמעותי בחיי. הגעתי במקרה ונשארתי וזו אחת ההחלטות החכמות בחיי.מאמנים מופלאים, אומנות לחימה שהיא דרך וחברים לאימון שהם משפחה. בלי הקראטה הייתי אישה ואדם אחרים לגמרי. מדהים לנשים, גברים, ילדים וכל מה שביניהם.
דרך נמיר 149 תל אביב (סמינר הקיבוצים)

4. בוסתן מוז"א

הגינה הפתוחה של מוזיאון ארץ ישראל, יציאה נפלאה של העיר תל אביב, פנינה של טבע באמצע הכל. רק עוברים את השערים ומגיעים לעולם אחר. האפשרות לטייל בין העתיקות, הספסלים בין לבין, גינת צמחי התבלין וצמחי ארץ ישראל המופלאה, והבריכה באמצע ששופצה וקמה שוב. כשאני צריכה רגע לקחת אוויר, זו הפינה שאני בורחת אליה.
חיים לבנון 2 תל אביב

5. גן העצמאות

בין הפסל האדום למדרגות ירידה לים. אחת הנקודות המופלאות בעיר, אפשר לראות אינסוף של ים, למתוח קו הרצליה עד יפו, להיזכר כמה אנחנו נקודה בעולם הזה וכמה הים הוא רחב. בזמן הקורונה והמלחמה לשם הייתי הולכת להיזכר שיש עולם שלם וטוב ממש ליד.

מקום לא אהוב בעיר:

כל מקום שבו שביל אופניים נגמר בלי שיש לו המשך.
כל מקום שבו שביל האופניים נתקע בתחנת אוטובוס, תחנת פיס או מקום חניה לאופנועים.
כל מקום בו אין ירידה מסודרת לעגלות, כסאות גלגלים ואופניים.

השאלון:

אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ישראלים 2026, זוויות שונות, אותו סיפור?" עם עוז סימינובסקי, בצלאל שטאובר, ליפז אלה ועדן מנדלוביץ, ב-30.12 אצלי בבפנוכו, אירוע שפותח את תכנית התוכן של 2026. ההכנה לקראתו, הבנייה שלו, שיחות ההכנה ומי שיהיו בו פותחים לי את הלב, מבלבלים אותי והכל במקביל. זה חלק ממה שאנחנו רוצים שיקרה בבפנוכו, לתת מקום לנקודות מבט שונות להתקיים יחד, לחזור לשיח מורכב ובתקווה לפרוץ תיבות תהודה. ההצלחה של בפנוכו תהיה שכל מי שנכנס בשעריו ייצא קצת שונה ועם יותר סימני שאלה משנכנס. הבניה של התוכן בבפנוכו והאירוע הזה – מזיזים לי את הגבינה כל הזמן. מאוד מחכה לו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
חודשיים אחרי ה-7.10.23 חזרתי לקרוא וספרים זו הבריחה שלי. אני קוראת המון. בחודשים האחרונים חזרתי לקרוא את "כשדברים מתפרקים" של פמה צ'ודרן; מתבלת ב"כמה זה חמור" של נועה כ'"ץ שעוזר בגעגועים לאמא שלי; וספרי יד שניה מהחנות המופלאה בוק שוק בברודצקי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש כל כך הרבה לאן לתרום ולהתנדב. אם הייתי צריכה לבחור ארגון אחד זה היה"בונות אלטרנטיבה". ארגון שטח אמיץ ויצירתי ששם על דגלו שותפות נשים במוקדי קבלת החלטות, ייצוג נשי וזכויות נשים. במציאות הנוכחית בה אנחנו "חיים את החלום" של ממשלה בה יש מיעוט נשים, אין מנכ"ליות במשרדי ממשלה והאישה היחידה בתפקיד בכיר מותקפת ללא הפסקה, זו התקווה והחובה של כולנו. עבורי, כאישה, אמא ל-2 ילדים ואוהבת אדם וישראל, לא יכול להיות פה עתיד נכון ללא שותפות נשים בקבלת החלטות ובתפקידי מפתח. וגם לובי 99, נט"ל, "עומדים ביחד", "הביתה. חוזרים לגליל", "הננו" של רועי עזיזי ועוד רבים הם חלק מהמאבק ההכרחי להחזרת השפיות למדינה. תתרמו, תתנדבו, קחו חלק בבניה ובעתיד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זה לא תל אביבי אחד, זו קבוצה. קבוצות. יש אנשים ונשים מדהימים פה בעיר שמרכיבים ומובילים קבוצות מחאה שכונתיות, קבוצות תמיכה שכונתיות, מעדיפה לא לרשום שמות כי במציאות ההטרלה הנוכחית – מרוב רצון להרים, זה עלול להוריד וגם כי האנשים והנשים פה בתל אביב, והאנשים והנשים בישראל – אלה שדוחפים, משקיעים, יוצאים לרחובות, שולחים חבילות עידוד, קשובים, רגישים ולא מפסיקים לעשות טוב. הם והן מובילים פה את האור והעתיד. וראוי להרים להם.

מה יהיה?
וואו, מאוד מקווה שיהיה טוב, אנחנו ברצף של שנים מאתגרות מלאות כאב. אני מתבוננת בחברים וחברות שאיבדו את היקר להם מכל ב-7.10 ורואה איך הם והן ממשיכים. אני מסתכלת על הילדים שלי ועמלה לבנות להם מציאות טובה יותר. בשנים האחרונות הבנתי שתקווה היא מיומנות ומשהו אקטיבי שצריך לעבוד עליו. לחלום, לדמיין עתיד טוב יותר ולקום לעשות. ברגעים שאני דואגת, ויש כאלה רבים, מפגש עם אנשים מחזיר לי את התקווה שנעשה פה טוב יותר.

• העיר שלי
• בפנוכו
• הצפון הישן
• אמנויות לחימה
• מוזיאון ארץ ישראל
• גן העצמאות
• שבילי אופניים

>>

1. גבעת הדשא שצופה לים בפאתי גן העצמאות

כמגשר גירושין אני נמצא בחלקים גדולים של היום בחדרים בהם האנרגיה יכולה להיות קשה וסוגרת לפרקים. בשנתיים האחרונות מאז התחילה המלחמה נראה שהאוויר כולו נהיה דחוס ורווי בצער, כאב וחרדה. אלה מצבים בהם הפריים שלנו כבני אדם מצטמצם מאוד וקשה לראות רחוק או רחב ובטח שקשה לראות אופטימי. כשאני מרגיש שהתמונה שלי הולכת ומצטמצמת, אני תופס את עצמי לקראת סוף היום, יוצא מדירתי שברחוב פנקס וצועד על שדרות נורדאו לעבר הים. זו שעה בה מתחילה השקיעה ובראש ובלב תמיד מתנגן לי השיר "ערב עירוני" של אלתרמן. באחת מהגיחות שלי, בעודי צועד בשדרה נתקלתי מחוץ לאחד הבניינים שלט עליו כתוב "כאן חי המשורר נתן אלתרמן". הרגשתי שהשקיעה הוורודה בין הגגות שאני רואה היא אותה השקיעה שהוא ראה מאותה נקודה. היה בזה משהו מרגיע, כי המציאות יכולה להשתגע בכל מיני צורות ולייצר חוסר ודאות, אבל יש דברים שאף פעם לא ישתנו. בסןף הדרך הזו אני מגיע לגן העצמאות, חוצה אותו ומגיע אל גבעת דשא קטנה שמולה נפרש הים במלוא תפארתו. אני מתיישב, באופן אוטומטי גם הפריים שלי נפתח ביחד עם כל הכחול הזה, ופתאום אפשר לראות אופק.

2. קפה איזי

יש המון בתי קפה אטרקטיביים בעיר ובאמת שבדקתי הרבה מהם, אבל מהרגע הראשון שבו התיישבתי באיזי הרגשתי שזה המקום שלי. מאז עברו 7 שנים בהן הפכתי אותו למשרד שלי בימים בהם אני לא נמצא בקליניקה, לנקודה אליה אני מגיע כשאני צריך להרגיש תנועה מול העיניים כדי לשחרר איזה מחסום של כתיבה, לבסיס שלי לפגישות וללוקיישן המועדף עליי לקפה ומאפה בשישי-שבת. למה דווקא האיזי? זה לא רק הקפה המעולה או ריחות האפייה שמקשים עליי בכל פעם שאני מרגיש שהגיע הזמן לדיאטה – זה קודם כל הצוות. למרות שהדמויות התחלפו במהלך השנים, האנרגיה של הצוות נשארה תמיד כזאת שמייצרת אווירה מזמינה של קפה שכונתי כמו שקפה שכונתי אמור להיות – כזה שאתה מגיע בבוקר ומקבל את הקפה שלך בדיוק כמו שאתה אוהב אותו מבלי שהיית צריך להגיד מילה.
ארלוזרוב 76 תל אביב

3. המספרה של ניסים וחיים

התקשיתי למצוא בעיר ספר שהצליח להבין עד הסוף מה אני מבקש. אני לא בטוח שהצלחתי להבין בעצמי. בשלב מסוים כשכמעט השלמתי עם זה שלעולם לא אצא מרוצה ממספרה, זיו בת הזוג שלי עשתה מעשה שמעטות הנשים שמוכנות לעשות וחיברה אותי לניסים, הספר שלה. הגעתי למקום די קטן ברחוב בן יהודה בו שתי עמדות תספורת – אחת של חיים בעל המקום ואחת של ניסים. יצאתי משם אחרי חצי שעה לא רק עם התספורת המדויקת לה חיכיתי כל השנים אלא עם הרגשה שפגשתי פסיכולוג, מטפל זוגי ויועץ עסקי. מאז אני חוזר לפחות פעם בחודש (לפעמים פחות, תלוי כמה יש לי לפרוק), מתקבל באמירה "הנה השמאלני שאנחנו הכי אוהבים" ויוצא אחרי חצי שעה כמו אדם חדש.
בן יהודה 196 תל אביב

4. בית אריאלה

מאז שאני זוכר את עצמי, להיות בסביבת ספרים תמיד נסך בי רוגע. מגיל מאוד צעיר אהבתי לקרוא ולכתוב וללכת לאיבוד בין המילים ולתת לדמיון לשוט עליהן הרחק מהמציאות המוגבלת והמגבילה. כשאני נכנס לספריה בבית אריאלה אני מאבד את תחושת הזמן. כמו ילד בחנות ממתקים אני שולף ספרים, צולל אל איזה טקסט שתופס לי את העין ומאבד תחושת זמן. יצא לי גם להשתתף בשתי סדנאות כתיבה שנערכו בבית אריאלה אותן הנחו הסופרות המעולות אדוה בולה ונועה ידלין.

בזמנים מסוימים היה קשה לי להסביר לעצמי את הפער העצום בין המציאות הגסה שכולנו חיים בה בשנתיים האחרונות לשקט ולעדינות שחוויתי כשנכנסתי לבית אריאלה למפגשים של הסדנה. ואז צפיתי בראיון עם דויד גרוסמן בו הוא נשאל איך הוא מצליח לכתוב בתוך המלחמה הקשה הזאת. התשובה שלו, "אני מצייר קווים דקים במציאות עבה", ענתה לי באופן הכי מדויק שיש על הדיסוננס שחשתי. ספרים, מילים ובכלל כל דבר שקשור ליצירה ולתרבות הם הרפואה המונעת הטובה ביותר מפני ההשחתה של הנפש בימים בהם היא עלולה להיאטם ולהתקשות.
שאול המלך 27 תל אביב

5. הסילון

בשנים האחרונות נראה שכל בר שנפתח בעיר בונה את עצמו כך שישרת את המציאות האינסטגרמית שאנחנו חיים בה. זה נראה טוב ומצטלם טוב, אבל לי זה מרגיש מתאמץ ומזיע מדי. אולי אני אשמע בומר, אבל לצלם כוסות עם אלכוהול, מעוצבות ומעוטרות בשמשיות ככל שיהיו, נראה לי כמו אינסטינקט לא בריא. כשמניחים כוס עם אלכוהול על השולחן שלי האינסטינקט הראשוני שלי הוא לשתות אותה. אני גם מאמין ששגרת חייו של הציבור לא תושפע באופן דרמטי אם לא ייחשף למרגריטה שלי. הסילון הוא בר שכונתי שמתקיים מחוץ ליקום האינסטגרמי. הכל פשוט, מהשולחנות והכסאות ועד המשקאות והמזון. פשוט במובן הכי טוב של המילה. אחרי שתי מרגריטות וטוסט שממחיש בכל ביס את האימרה שטבעו חז"ל, "אין דבר כזה יותר מדי חמאה", לאף אחד אין צורך להוציא את הטלפון ולצלם, וכל מה שבא לך הוא פשוט להיות.
קינג ג'ורג' 89 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית ה"חדשה" היא ללא ספק המפגע הויזואלי/סביבתי הגדול ביותר שקיים בעיר. נאלצתי להגיע אליה מדיי פעם בימי שישי בלילה כשמועדון הבלוק האגדי ז"ל פעל בו. בזמן העמידה בתור והציפייה לתדרוך המפורסם שכל מי שהגיע לבלוק הכיר בעל פה, נפרשה מול עיני המבלים תמונה שכללה מזרקים של נרקומנים, דרי רחוב זרוקים על המדרכה, ריחות של שתן והזנחה. כבר שנים שמדברים על הריסת המתחם המקולל הזה ואין לי מושג איפה התהליך הזה עומד, אבל אני מקווה בשביל העיר, בשביל אלו שגורלם לא שפר עליהם וגורלם נקשר בגורל התחנה הזאת ובשביל תושבי תל אביב ואלו שמגיעים אליה מבחוץ – שהמבנה הזה יהפוך לאפר ואבק ודרי הרחוב יקבלו את העזרה והסיוע שהם כל כך זקוקים לו. ושיחזור הבלוק לאלתר!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ציפורלה לילדים".אני מאוד אוהב את ההרכב של ציפורלה. הייתי בהמון הופעות של האנשים המוכשרים האלה ובכל פעם נפעמתי מהיכולת שלהם לשלב בין הומור ונונסנס לאמירה נוקבת על מציאות חיינו בארץ הזאת. כשהם יצאו במופע לילדים ידעתי שזו הזדמנו לחשוף את בנותיי (בנות 14 ו-12) לחבורה הזאת. קצת חששתי שבתרגום החומרים שלהם לשפת ילדים משהו מהעוקץ הייחודי שלהם ילך לאיבוד. החשש הזה התפוגג מהר כשראיתי את בנותיי צוחקות מאותן הבדיחות שגרמו גם לי לצחוק ולהתעכב על המקומות שדרשו מחשבה. המופע הזה, ובכלל העשייה של ציפורלה, מוכיחה שגם באקלים של השתקה ורידוד השיח – אפשר להגיד המון, בלי להתחנף, בלי להתפשר על איכות אמנותית ובלי שום פחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כמה חודשים מפרוץ המלחמה חזרתי אל הספר"האדם מחפש משמעות"של ויקטור פרנקל. קראתי אותו לאט ובעדינות. בדיעבד אני יודע שחיפשתי תשובות אצל מי שחווה את הגדולה שבטראומות, השואה, וידע איך לזקק ממנה את הנוסחה להתמודדות עם קושי שסוגר עליך מכל כיוון: "מי שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך". מאוחר יותר סיפר שורד השבי אלי שרעבי שזה בדיוק המשפט שאמר לו הירש פולין-גולדברג ז"ל בשבי, משפט שעזר לו לשמור על עצמו עד ששוחרר. חשתי צמרמורת בכל הגוף.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני חושב שצריך לסייע, בכסף או בהתנדבות, לכל ארגון שמסייע לאזרחים ולחיילים להתמודד עם המעמסה הנפשית שיצרה המלחמה, עם הטראומה ועם הפוסט טראומה. כשהמלחמה תסתיים זו תהיה המשימה הגדולה ביותר של כולנו, להחלים ולשקם את הנפש הפצועה שלנו על מנת שנוכל לחזור לשמוח, לצחוק ולאהוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רון כחלילי. דווקא במלחמה הוא החליט לפתוח אתקפה תת-תרבות בפאתי שוק הכרמל(רחוב הכרמל 12 תל אביב). מעבר לעובדה שכל המאכלים והמאפים שמכין שם רון בעצמו נעשים מתוך אהבה וטעימים עד מאוד, הוא הפך את המקום לבית לדעות שמאוד קשה להשמיע היום באווירת החרבו-דרבו הכללית. הדוקומנטריסט המוכשר הזה והכותב המחונן הוא גם איש אמיץ מאוד שמתעקש לדבר על דו-קיום, על חזון אחר לאזור המדמם הזה ועל תקווה. בין אם מסכימים איתו או לא, אי אפשר שלא להעריך אדם שבוחר להעז ולדמיין עתיד אחר ולהדליק אור במקום בו החושך מתפשט מדי יום.

אם אפשר להוסיף דמות תל אביבית נוספת, הייתי מרים גם ליהודית כץ. אני מאזין קבוע לפודקאסט המעולה שלה "חושבים טוב" ובמלחמה הוא הפך להיות עבורי מקור לידע ולכלים מאוד חשובים להתמודד עם התקופה הזאת וכל המשברים שהיא הביאה איתה. אני בטוח שיש עוד הרבה אנשים שמאזינים לו ויזדהו עם מה שאני כותב פה ולכן מרגיש צורך לשלוח לה מכאן תודה גדולה על זה בשמי ובשמם.

מה יהיה?
התמונה הגדולה כל כך כאוטית שכל ניסיון לחזות מה יהיה משול לקריאה בקפה. אני מאמין בלב שלם שאם כל אחד ואחת מאיתנו יתאמץ לייצר תקווה עבור עצמו ועבור הסביבה שלו, יושיט יד לאלו שמתקשים לעשות את זה, לא ייפול למלכודת האדישות והייאוש שמשרתת את אלו שמבטיחים לנו ולילדינו עתיד רווי בדם ובכאב – נצליח לייצר עוד ועוד מעגלים שיתרחבו ויהפכו לתנועה עצומה שבסוף תשנה כאן את המציאות. גם את המציאות הפוליטית. אנחנו חייבים להיאבק על עצם היכולת להיות אופטימיים ולהחזיק תקווה – כי בלי אלה באמת שאין לנו מה לחפש כאן.

• העיר שלי
• גירושים
• גן העצמאות
• סילון
• איזי
• ציפורלה
• תתתרבות
• בית אריאלה
• מספרות

>> נעמה בצלאל במהלך שלושה עשורים של יצירה, נעמה בצלאל עיצבה לא רק בגדים אלא זהות. היא חידשה את שפת האופנה המקומית כשהציבה את הנשיות על המפה עם פרשנות רכה, חכמה ונוסטלגית, ופתחה שערים לדיאלוג שבין עבר לעתיד, זיכרון לחדשנות, אינדיבידואליות לקולקטיב. לראשונה ובתום למעלה משלושה עשורי יצירה, מבחר מעבודותיה של בצלאל, לצד קטלוגים ארכיוניים, סרט תיעודי קצר יוצגו בתערוכה חדשה בגלריה החברתית ע״ש סטפני כהן ז״ל בטרמינל עיצוב בת-ים, הכל בעיצוב רטרו נוסטלגי ובטביעת האצבע הייחודית לה. 3.7 (אירוע פתיחה ב-19:00)

>> חנות קסמים ירוקה וקפה עם נשמה אורבנית // העיר של דורון אשכנזי
>> מקלט שמרחיב את הלב ובר בקצב הסמבה // העיר של דניאל גורי דה לימא

1. שוק הפשפשים יפו

נהגתי להסתובב כל שבוע המון שנים. הוא מאוד השתנה ואני מגיעה לשם לעיתים הרבה יותר רחוקות, אבל עדיין שמורה למקום הזה פינה מאוד חמה בלב שלי. אוהבת במיוחד למצוא מציאות ברצפת הרוכלים, צריך עין חדה כדי ללקט שם דברים שווים, וגם אוהבת תמיד לבקר בחנות הצבעונית והמקסימה של סופי בשוק, שתמיד מביאה דברים מאוד יפים של המותג rice ועוד מותגים מעניינים.
סופי דיזיין // נחמן 3 יפו

2. גן העצמאות

בין מלון הילטון לגן העצמאות יש רחבת דשא עם תצפית מקסימה על הים. מאז תקופת הקורונה כשמזדמן אוהבת להגיע לשם בשישי אחה"צ/לפנות ערב, לפני ארוחת שישי, לצפות בשקיעה. יש שם אווירה מיוחדת, אנשים מגיעים עם שמיכת פיקניק, בקבוק יין, נשנושים וזו התחלה נעימה לסופ"ש.

3. קפה אסיף

בית קפה שגיליתי לפני כמה חודשים. הוא נמצא בתוך המרכז לתרבות אוכל בלילינבלום. המקום מקסים בעיניי, עם אווירה תל אביבית נעימה. אכלתי שם ארוחת בוקר באחד מימי שישי, אהבתי את העיצוב של המקום, יש גם ספרייה בקומת גלריה.
לילינבלום 28 תל אביב

4. שוק הווינטג' בכיכר גבעון

שוק פשפשים נוסף, הפעם במרכז תל אביב, שמתקיים רק בימי שישי. שוק מאוד נעים וכיפי עם מבחר לא קטן של מציאות, וגם עוד בילוי כיפי לשישי. לאחרונה גיליתי את סורסטו,בר יין חמוד בכיכרשאפשר לשבת לאכול בו משהו אחרי סיבוב בשוק.
סורסטו // הארבעה 16 תל אביב

5. מסלול: כיכר הבימה // כיכר ביאליק

מסלול כיפי במזג אויר נעים. אפשר להתחיל בכיכר הבימה, שאני תמיד אוהבת לשבת שם בגינת הפרחים המקסימה. משם צעידה לאורך שדרות בן ציון עד לקינג ג׳ורג׳, פונים שמאלה ומגיעים לגן מאיר, הפסקה בקפה עלמהששוכן באמצע הגן, יש להם מנות בריאות ומגוונות, אפשר לשבת בחוץ ולתצפת על הגינה, מאוד נעים… את הקפה נשאיר ליעד הבא – ממשיכים לכיוון כיכר ביאליק הקסומה. יש שם כמה בתי קפה חמודים ואפשר גם לבקר במוזיאון העירששוכן בבית העיריה הישן והוא קטן וחמוד.
קפה עלמה // סמטת גן מאיר תל אביב /// מוזיאון העיר // ביאליק 27 תל אביב

6. מסלול: אלנבי // שינקין

מסלול כיפי נוסף שמתחיל קרוב לפינת אלנבי/בן יהודה: נתחיל בהצצה לחנות פרחים/חלל לאירועים קטנים שנקראrango (אלנבי 31), משם באותה הכתובת יש את הבייקרי שלשף-קונדיטור מורן גיל, מקום קסום שמשלב גם עבודות קרמיקה מקסימות. לא טעמתי אבל הכל נראה מאוד טעים ואהבתי את עיצוב המקום. משם נמשיך לאלנבי 33 פינת הס אללאופרד,חנות של כלים של פעםשמחזיקה דברים מיוחדים, סירי אמייל יפים, צלחות פורצלן עם עיטורים ועוד כל מיני. משם ממשיכים לחנות ספרים בשם רידינג(אלנבי 43) שיש בה גם תערוכות מתחלפות. כשהייתי שם היתה תערוכת צילום של צלמת עם עין רגישה ועדינה בשם נאווה רוטברט. ממשיכים לרחוב שינקין שחזר להיות כיפי עם שלל מעדניות ובתי קפה חמודים. ממליצה לעשות הפסקת קפה/תה ועוגה במקום שלאלון שבו בשינקין 26.

מקום לא אהוב בעיר:

כיכר אתרים. מקום מוזנח ומבוזבז עם לוקיישן מטורף ולא נעים להסתובב שם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הרצאה של יערה קידרעל דיוות במשכן האופרה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
נהניתי לצפות בסדרה "בנות הלוויה", סדרת בנות ספרדית וכיפית. אהבתי את הארט והצבעוניות האופטימית והרומנטית של הסדרה. העלילה קלילה לימים שצריך קצת לנקות את הראש.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה שקשור לחיילים ולחטופים. לצערי חיילים עדיין נאלצים לגייס כסף לבד כדי לרכוש ליחידות שלהם ציוד מיגון שצה"ל לא מספק להם. בנוסף, כל פינוק לחיילים שלנו בשטח שמסכנים את עצמם וחיים בתנאים קשים הוא מתבקש ומבורך, וכמובן חיזוק משפחות החטופים שנלחמות להשיב את יקיריהם הוא הכרחי ונחוץ.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שהכי צריך להרים לו זה בעלי העסקים הקטנים והחנויות הפרטיות שמתמודדים עם מציאות קשה והזויה, שכל רגע יש פה מצב שמרחיק את הלקוחות, שמוריד את מצב הרוח וקשה ככה לשרוד…

מה יהיה?
חייבים לשמור על אופטימיות כי אין לנו ארץ אחרת ואין לנו תל אביב אחרת. לשמחתי, למרות כל מה שאנחנו עוברים מאז הקורונה ועד המלחמה, לתל אביבים יש איכשהו זיכרון קצר ויכולת מופלאה לחזור לשגרה. תל אביב היא עיר שמאפשרת להתאוורר, לנקות את הראש ולעשות דברים שמסיחים את הדעת מהמציאות הקשה שאנו חווים מאז השבעה באוקטובר.

• העיר שלי
• אופנה ישראלית
• נעמה בצלאל
• שוק הפשפשים
• גן העצמאות
• אסיף - מרכז קולינרי
• כיכר גבעון
• כיכר הבימה
• כיכר ביאליק
• שינקין
• כיכר אתרים

בימים שכאלה, יציאה קלה לשמש או ישיבה בחיק הטבע הן פעולות חיוניות לגוף ולנשמה. אתם יודעים, הפרשת סרוטונין וכאלה. והיי, אם חיפשתם במה להתנחם (וכרגע, כולנו עושים זאת), כבר אפילו לא כל כך חם, אז זה הזמן המושלם לתהות על קנקנו של העולם העולמי בטבע. מצאנו לכם ספוטים ירוקים בעיר, שעדיין תרגישו בהם בטוחים מספיק כדי להירגע, כי ממש לידכם יש מרחב מוגן. צאו לנשום.

>> תל אביב תחת הפצצה: סופ"ש של פחד, שקט ובתי קפה פתוחים
>> יומן טהראן: כך נראים החיים שלי ושל חבריי בבירה האיראנית

גן מאיר

גן מאיר הוא פנינת הטבע העירונית של מרכז תל אביב. ירוק, שוקק (בימים שבשגרה), יש בו פינת מתקנים לילדים, מתקנים לאימוני כושר, אזור ישיבה בצל צמחייה מוריקה ואפילו אגם מים עם ציפורים שרות מלמעלה.
המלצתנו:לשבת באחד הספסלים של הפארק – רצוי עם ספר ולא עם הסמארטפון כדי לא להתעדכן בחדשות – ולנשום קצת.
מרחב מוגן:מקלט שכונתי במלך ג׳ורג׳ 33 תל אביב, ממש בתוך הפארק.

פארק המדרון

פארק המדרון היפואי הוא שילוב מושלם של דשא וים. יש בו מרחבים ירוקים אדירים שאפשר להתרווח בהם ולהתאוורר מכל הצרות, מול ים כחול גועש ומרפא נפש. יש גם מתקנים לילדים וגם דשא ירוק שאפשר לשכב עליו, להביט בעננים ולחשוב קצת מחשבות.
המלצתנו:קחו קצת פירות לנשנש מול הגלים ומבטיחים שתרגישו קצת יותר טוב.
מרחב מוגן:מקלט הספינה בצד המזרחי של הפארק, ברחוב הספינה 18 יפו.

פארק המסילה

בימים כתיקונם פארק המסילה עמוס לעייפה, אבל בימי מלחמה התנועה די דלילה יחסית. לא נשקר, יש בזה גם יתרונות. אפשר לשבת ברוגע, לעשות הליכה רגלית בתוואי הפארק או לרכוב על אופניים באוויר הפתוח. כל אלה דרושים למנת אוקסטיקונטין הנחוצה.
המלצתנו: הליכה רגלית באוויר הפתוח את פעם לא הייתה רעיון רע, בטח שלא עכשיו.
מרחב מוגן:מקלט יהודה הלוי,יהודה הלוי 23 תל אביב. צמוד לכניסה לפארק מרחוב הרצל

גן העצמאות

גן העצמאות הירוק והשלו נמצא בחלק הצפוני של הטיילת, כך שהוא המקום האידאלי להתאוורר בו אם יצאתם להליכה, לג׳וגינג או סתם חיפשתם מקום ירוק וקרוב לים כדי לנשום בו מעט אוויר צח.
המלצתנו:הביאו איתכם מזרון יוגה ותתרגלו מעט כלב מביט למעלה על הדשא.
מרחב מוגן:מקלטהירקון 248 תל אביב, בצדו המזרחי העליון של הפארק

גן יעקב

גן יעקב הפך בקורונה לפינה ירוקה בתוך ההמולה האורבנית. גם בימינו אנו, תמצאו שנעים לשבת בו, בין העצים והצמחייה, להשקיף על הנוף, להאזין לכל פכפוך מי המזרקה המרגיע ולקוות לטוב.
המלצתנו: הצטיידו באוזניות ובקפה מבבקה או מלחמנינה, שבו בגן והקשיבו למוזיקה מרגיעה. אבל לא בפול ווליום.
מרחב מוגן:מקלט הוברמן 1 תל אביב

פארק הירקון

הריאה הירוקה שהיא פארק הירקון היא מקום אידאלי להתאווררות בכל יום מלחיץ שהוא ובוודאי עכשיו. אפשר לשבת מול הנהר ולצייר את הנוף, אפשר לפתוח את הבוקר בג׳וגינג מחייה, בהליכה מהירה או באימון טאיצ׳י. מה שמרגיע אתכם.
המלצתנו: איכשהו מרגיש לנו שאולי זה באמת הזמן לתרגל קצת טאיצ׳י.
מרחב מוגן:מקלט ברחוב הכנסת הגדולה מספר 3, גישה מרחובבבלי 42 תל אביב

גן ז׳ילבר

גן ז׳ילבר נמצא בחלקה הצפוני והירוק של עירנו, מדובר בגינה ציבורית רחבת ידיים עליה משתרעות מדשאות גדולות, איזור של מתקנים לילדים ומתקני כושר למבוגרים, ברזיות, ספסלים ושבילים נעימים ונקיים שמאפשרים שהייה נחוצה תחת ויטמין די.
המלצתנו:לקחת את הכלב לטיול ירקרק ומרחיב לב ונפש. אין לכם כלב? תגנבו אחד. סתם, פשוט תבואו, יהיו לא מעט שם.
מרחב מוגן:יהודה בורלא 25 תל אביב

• תל אביב נלחמת
• שקט נפשי
• פארקים
• גן העצמאות
• פארק הירקון
• פארק המסילה
• גן יעקב

>> עופר ספיר, בן 56, גר במרכז תל אביב באהבה עם בן-זוגו ובנם, והוציא לאחרונה את ספרו"תמיד עוד פעם אחת – החיפוש אחר חלקי העצמי"בהוצאת שתיים, בו הוא מתבונן (ושוב מתבונן) על חייו. כתב היד שהוא עובד עליו כעת עוסק בנקודת המבט ובהתבוננות של מטופל, שהוא פסיכולוג בעצמו, על המטפלים שלו עצמו ועל הדרך שהוא עובר יחד איתם. נקודת מבט זו מאתגרת את הזווית המקובלת של מטפל המתבונן על מטופל. במקצועו עופר הוא פסיכולוג קליני וחינוכי, עוסק בטיפול בקליניקה פרטית ובהוראת תחום הטיפול הדינמי בתוכניות לפסיכותרפיה. עופר מתמחה בטיפול בבני ובנות הקהילה הלהטב"קית. הוא אוהב לשוטט בתל אביב ברגל, כאשר נקודת המוצא העכשווית שלו לשיטוטים בשנים אלה היא ההורות.

>> בית עם סקס אפיל וקפיצה קטנה לניינטיז // העיר של קרן מור
>> מרחב אורבני יפהפה והצצה ללב האנושות // העיר של אפרת קליפשטיין

1. ספריות רחוב

ספריות הרחוב המפוזרות בכל רחבי העיר הן תרומה של ממש לאיכות החיים. הן מאפשרות לספרים חיים חדשים, ולאנשים – ספרי קריאה חדשים. כמו עצים, הן מורידות את הטמפרטורה המקומית, מזרימות חמצן לאוויר, ומזכירות לנו כמה חיי העיר יכולים להיות קהילתיים, תרבותיים ויפים.
רשימת ספריות הרחוב בתל אביב

ספריית רחוב בגני יהושע, מהראשונות בתל אביב, 2015 (צילום: דוברות עיריית ת"א-יפו)

2. האנדרטה לזכר הלהט"ב

האנדרטה לזכר ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסקסואלים שנרדפו ונרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה עקב נטייה מינית או זהות מגדרית ניצבת בסמוך למרכז העירוני לקהילה הגאה בגן מאיר. באנדרטה שלושה ספסלים ורודים היוצרים צורת משולש, שעל כל אחד מהם כתוב המשפט (בעברית, אנגלית וגרמנית) "לזכר נרדפי המשטר הנאצי בשל נטייתם המינית וזהותם המגדרית". ההליכה ליד האנדרטה, והישיבה בה, מעוררות מחשבות ועצב. אחים ואחיות אבודים, נשכחים. חיים שנאלמו והועלמו. מה יהיה בסופנו?
טשרניחובסקי 24

3. הספריה של מגדל שלום מאיר

מהממת בנופי תל אביב והים הנשקפים ממנה דרך חלונות הזכוכית הגדולים. היא ממוקמת במיקום היסטורי: ממש באותו מגדל (בעבר הגבוה באסיה, ובהמשך במזרח התיכון, וכיום – גבוה ועדיין מרשים) שכנו בעבר 'מאירלנד' – הלונה פארק של ילדותי המוקדמת, ומוזיאון השעווה הישראלי הראשון. כך שלהגיע לספריה זה גם להיזכר ברגעים תל אביבים מרגשים של ילד, יחד עם אביו שפנוי רק אליו.
להגיע לספריה זה גם להגיע (בדמיון) לתחילת אחוזת בית, להיסטוריה המוכרת שלה, המשוחזרת והמדומיינת: על קירות רחבת הכניסה שני פסיפסים גדולי ממדים של נחום גוטמן ושל דוד שריר. בשתי הקומות התחתונות של הבניין מוצגות תערוכות מרתקות הקשורות לראשיתה של תל אביב.
אחד העם 9

ספריית מגדל שלום (צילום באדיבות עיריית ת"א-יפו)

4.גן העצמאות

הגן הזה הוא למעשה פארק יפהפה ושליו בלב תל אביב. הוא צמוד לחוף הים ובנוי על רכס כורכר בגובה כ-20 מטרים, ומאפשר טיול ייחודי לאורך הרכס הצמוד לים. בעבר הפארק היה אחד ממקומות המפגש המרכזיים של הקהילה הגאה, והמבקרים בו סבלו גם מהטרדות הומופוביות וגם מחיכוכים עם המשטרה. יש לי תחושה שבשל תיוגו ההיסטורי כמקום מפגש לגייז, עד היום מעטים בלבד מגיעים להנות מהפארק היפה הזה.

יפה, שקט ודי נטוש, מעניין למה. גן העצמאות (צילום: ברק ברינקר)

5. סטודיו ליוגה בנחלת בנימין

לאחר (היעדר) מאבק של שנים, הורדתי חלק ניכר ממשקלי וגיליתי שאני יכול להנות מפעילויות ששנים נמנעתי מהן. אחת האהובות עלי ביותר היא שיעורי יוגה עם המורה מאיה רום, אחייניתי, שהגיעה לתל אביב בשנה האחרונה ופתחה שיעורים בקצה נחלת בנימין, בסטודיו שנעים להיות בו. לשיעורי היוגה אני מגיע בהליכה (עוד פעילות שחזרתי אליה) דרך רחוב אלנבי ההפוך והשבור, אבל אני נהנה מהיופי המלכותי והישן של הרחוב. תל אביב היא (עדיין?) עיר שכיף לשוטט בה.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני אוהב ללכת ולרכוב על אופניים (פעם גם חשמליות). שבילי אופניים שלא מתחברים זאת בעיה. למשל ברחוב שאול המלך. ולפני הכל – למרות שהולכי רגל ורוכבי אופניים חולקים מדרכות לעיתים, צריך להימנע ממצבים שרוכבים מסכנים או מפחידים הולכי רגל. גם האופניים החשמליים חייבים לרדת לכביש. הם ממש כמו אופנועים ואינם שייכים לשבילי אופניים. הנהגים של כלי הרכב צריכים להוריד 5 קמ"ש ולהבין שעיר אינה אוטוסטרדה, ושרכבים דו גלגליים זו עובדה. כולנו צריכים להיות בני אדם כדי שהמרחב יהיה אפשרי לכל המשתמשים בו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "יהוא" היא דרמה תנכית שכתב גלעד עברון, וצפיתי בה בסטודיו למשחק יורם לוינשטיין, בבימויו של רם גואטה. המחזה מראה אלו זוועות קורות כשאלימות משמשת פוליטיקאים, "מה קורה כשנותנים לחיית טרף להפוך למלך ישראלי". גרסה קודמת (ומצוינת ומעמיקה גם היא) של המחזה הועלתה ב 2015 ב"הבימה" בבימויו של אילן רונן. רק לפני עשר שנים היה ניתן לחשוב על הקשר בין המחזה למציאות חיינו, לכיבוש בשטחים ולזליגה שלו לאלימות בחברה. כיום קשה לדבר במונחים של קשר ודמיון בין המחזה ומציאות חיינו. למשל, כשרואים את עריפת הראשים הקונקרטית בהצגה, קשה שלא לחשוב על עריפת הראשים של שומרי הסף. כשצופים בהצגה הזאת כעת הלב לא נפתח אלא נערף.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
איני מאמין שיצירות תרבות יכולות לתת כוח, תקווה או השראה במצבנו הנוכחי. "יצירות תרבות" אכן יכולות לעורר רגשית, ואולי יש בהן כוח מסוים לתת השראה, אולי מילים, אך הן אימפוטנטיות במצבים מסוג זה. לכן, אני בוחר במחאה בעצם התקיימותה כאירוע התרבות וכיצירה הרלוונטית לתקופתנו. באופן מוזר המחאה גם היא אימפוטנטית מכיוון שהיא חלק מהעולם התרבותי, ולכן יש לה גבולות שאם נעבור אותם נהיה בעולם שאיננו רוצים להיות בו. במונחים רחבים יותר אני חושב על הנושא הזה כשואל האם לתרבות ולבני תרבות יש כוח אל מול הברבריות.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגוני המחאה והסיוע באשר הם חשובים מאוד בעת הזאת, וכל אחד שיתרום ויתנדב למי שמתאים לו. ומי שלא מסוגל לעשות, כדאי שיתמוך בעושים בדרך זאת או אחרת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נינה הלוי: אקטיביסטית טרנסית עם לב רחב ומאבק מתמשך/אחת הדמויות המובילות והמעוררות ההשראה בקהילה הטרנסית, החלה את דרכה באקטיביזם כמתנדבת בניידת של על"ם. כבר אז, מתוך מפגש ישיר עם החיים ברחוב, היא למדה על החסמים שעומדים מול אוכלוסיות מודרות ושקופות, ואת הצורך במענה של קשר, ליווי ותיווך מול מערכות בריאות ורווחה שאינן מכירות אותן ואת צרכיהן. תובנות אלה החלו להתגבש לכדי שירות לו העניקה את השם "טרנס דולה", שירות שצמח והתפתח מתוך עבודתה בארגוני שטח שונים, ופועל כיום כחלק מפרויקט גילה להעצמה טרנסית, במרכז הטרנסי ביד אליהו.

מה יהיה?
בן הזוג שלי לא אופטימי לגבי מה שקורה כאן, ואני מסכים איתו. מצד שני, פסימיות היא מותרות בימים אלה וכדאי להתמקד בעשיה ובמחאה.

• העיר שלי
• פסיכולוגיה
• יוגה
• גן העצמאות
• ספריות
• ספריות רחוב
• גן מאיר