כנראה שמישהו בדיזנגוף סנטר הבין לאחרונה שיש להם נכס יוצא דופן לעת מלחמה – שוק אוכל מבוסס ויציב באזור מקורה ולצד מרחב מוגן נרחב – ולכן החליט להרחיב את ההיצע, ולפתוח את השוק למיזמים נרחבים מהרגיל. בסוף השבוע האחרון התארח בסנטר שוק האיכרים שנעדר מהפשפשים ביפו, וכבר בסוף השבוע הזה מתקיים במקום מיזם קולינרי חדש שרגע לפני פסח יחגוג את הפחמימות עד תום – מושלם למי ששומר חג ורוצה לעשות העמסת פחמימות לפני, ועוד יותר מושלם למי שלא שומר ורוצה סתם להעמיס פחמימות למזווה.

>> ויוה מקסיקו: "טאקו דה לוליטה" רוצה להאכיל את שוק הכרמל בקטנה
>> לידיעת הבורחים למצפה רמון: יש איפה לאכול במדבר כמו בתל אביב

בימי חמישי ושישי (26-27.3) הסנטר יארח את אירוע "חמץ אקספרס", ביוזמת איש התוכן והיזם הקולינרי לירן אוהלי. שפים פרטיים, קונדיטוריות ועסקים קטנים מכל קצוות הארץ יציעו את מיטב פחמימותיהן לציבור התל אביבי הרעב, מה שאומר שיהיו בו לא מעט מנות וטעמים שלא מגיעים לרוב לת"א.

כך, למשל, תוכלו לטעום מכריכי הבשר הנאים של "מזליקה" מבנימינה, או מאלו של השרקוטייר איתן ברגמן שמגיע ממשגב עם שבגבול הצפון, השפית קרן אופן לוזון תגיע לסנטר עם מנות מהמטבח ההודי, והקונדיטורית נעה עינת ("הלוחשת לבצקים") תגיש קינוחים מיוחדים שלה.

אבל מכיוון שזו חגיגת בצק, אנחנו באנו עבור המאפים וכאן כבר יש יציאה עם "סאנפלור בייקרי" שיגיעו מחיפה עם שלל עוגות שמרים ומאפים מיוחדים, "הלחם והחמאה" שיגיעו ממודיעין עם כריכים, בגטים, עוגיות ומאפים, וגם מ"סניורה בייקרי" הנהדרת שלנו כאן בת"א, שאם עוד לא טעמתם אתם פשוט חייבות לעצמכן.

כמו שאפשר לראות בתמונה הראשית, גם אסף גרושקובסקי, נסיך הספוליאטלה והקנולי ודמות קבועה בשווקים ופופ-אפים מצולחים, יגיע עם פחמימות מתוקות ומלוחות מהמטבח האיטלקי, ודוכנים נוספים יציעו שוקלדים של "יעל הקקאו" ויינות של "יקב קדמא". מה צריך יותר מזה (אולי יום בלי אזעקות וטילי מצרר, נגיד. זה יהיה נחמד).
יום ה' (26.3), 12:00-20:00, יום ו' (27.3), 10:00-16:00, דיזנגוף סנטר, דיזנגוף 50, תל אביב

• אוכלים שותים
• חמץ
• פחמימות
• פסח
• דיזנגוף סנטר

בחודש נובמבר האחרון, כשעוד התחיל להרגיש פה יחסית נורמלי, שוק הפשפשים העייף של יפו קיבל ריענון בדמותשוק איכרים חדש, בוטיקי וארטיזנלי, בהפעלת עיריית תל אביב-יפו יחד עם קבוצת מפה. היוזמה העירונית הכל כך מתבקשת הזו הייתה אחד הדברים שהכי שימחו אותנו עם המעבר ל-2026, וגםכשביקרנו שם בחודש ינוארהתרגשנו לגלות אווירה אירופאית מקומית ונקודת מפגש נהדרת בין הקהל הרחב לאנשים שמכינים לו את האוכל. אבל איך אומרים? זה למה אסור שיהיה לנו דברים טובים.

המלחמה, באופן טבעי לשוק פתוח, קצת הקפיאה את התוכניות והאפשרות להסתובב ולחפש ירק איכותי ברוגע בפשפשים – לכן שמחנו לגלות שביום שישי הקרוב (20.3), שוק האיכרים של הפשפשים ביפו יקח את מטלטליו למרכז העיר, ויתארח ביריד האוכל הוותיק של הדיזנגוף סנטר – כמה כיף לשמוע שהשווקים חברים. אם כן, בין השעות 10:00 ל-15:00 בשישי, רחבת בניין B בסנטר תהפוך לנקודה של קולינריה איכותית אפילו יותר מהרגיל, מוזיקה ותמיכה ביצרנים מקומיים – וכל זה תוך שמירה על הנחיות פיקוד העורף, עם חניונים מוגנים בגישה מהירה, וגם די.ג'יי יותם אוהב ציון שינגן מוזיקה להוספת האווירה.

הבחירה של הסנטר לארח את השוק גם עוזרת לתמוך ביצרנים קטנים, אבל גם יביא לתושבי מרכז העיר כמה מטעמים נהדרים שלא כדאי לפספס: כך תמצאו במקום את התותים המפורסמים של "משק אריאל" (כולל זני מרשמלו ותות לבן), פטריות אקזוטיות של Yaar, שמן זית של "משק לוין", פסטה טרייה וקינוחים איטלקיים של מאסטר הקנולי אסף גרושקובסקי, לחמי בריאות של "צחם", ירקות מותססים של השפית נועה לוי וגם שוקולדים בעבודת יד של Caja ומאפים ללא גלוטן של "יוצ" (Yotz). היי, לכו תדעו מתי נוכל להסתובב בשוק איכרים באוויר הפתוח, אז נסתפק בנתיים בסנטר.
דיזנגוף סנטר, יום ו', 20.3, 10:00-15:00

• אוכלים שותים
• שוק הפשפשים
• שוק איכרים
• דיזנגוף סנטר

זה מטורף איך שהעולם עובד: יפני מוזר אחד ממציא משחק גיימבוי על מפלצות קטנות בכדור, ו-30 שנה אחר כך בן אדם קונה קלף של פיקאצ'ו אילוסטרייטר במחיר של 16.5 מיליון דולרים. כבר שלושה עשורים שפוקימון מבססת את מקומה התרבותי, מבלי לאבד מומנטום – ממשחק הגיימבוי הצנוע, דרך סדרת האנימה שהפכה אותה להצלחה בינלאומית ועד לטירוף ה-Pokémon GO שהדביק דור חדש – המפלצות הקטנות של נינטנדו מתחרות כבר במעמדו של סופר מריו.

לרגל חגיגות 30 השנה של פוקימון, החל מהשבוע הבא (יום ה', 26.2) תיפתח בדיזנגוף סנטר חנות פופ-אפ מיוחדת של המותג – 120 מ"ר שימוקמו בסמוך לגשר הפיל בקומה השלישית, ותכלול את המגוון הרחב ביותר של מוצרי פוקימון שנראה בישראל – משחקים, בובות, קלפים ומוצרי טקסטים שינועו במחירים שבין 19 ש"ח ועד 400 ש"ח, וגם קונסולות ופרטי אספנות נדירים, שיעלו קצת יותר. בנוסף, במקום יוצעו גם עמדות משחק קבועות שיאפשרו למבקרים להתנסות במשחקים, ובחנות יתקיימו אירועים ומפגשים קהילתיים סביב פוקימון, בדגש על חיבור בין דורי והקהילה שמלווה את המותג

זו היא אמנם לא הפעם הראשונה שפופ-אפ כזה נפתח בסנטר,שכן אחת כזו נפתחה לפני כ-5 שנים, אבל זו צפויה להיות גדולה ונגישה יותר, ושואפת להפוך לנקודת מפגש למעריצים מכל הגילאים, וללכת אחר ערים אחרות בעולם כמו טוקיו ולונדון, בהן חנויות שכאלו היו הצלחה מסחררת. וזה לא יהיה מוגבל רק לחנות, כי ברחבי הדיזנגוף סנטר יושק משחק דיגיטלי שיעודד מבקרים לעזור לפוקימונים במשימות מיוחדות, כשהמשתתפים במשחק יהנו מהטבות בחנות. מעניין אם זה יהיה פשוט לעזור לבלבזאור למצוא את היציאה מהסנטר.
חנות הפופ-אפ של פוקימון, דיזנגוף סנטר (דיזנגוף 50, תל אביב), קומה 3 בבניין B, א'-ה', 10:00-21:00, ו' 10:00-15:00

• המסך
• פוקימון
• דיזנגוף סנטר
• חנות פופ-אפ

מיכל טמיר (כדאי שתעקבו), ציירת ומבעלי מכינת העיצוב "פושפין", תפתח ביום שבת הקרוב (21.2) את "אוהל אדום", תערוכת היחיד הראשונה שלה בבית האמנים בירושלים, בה היא בוחנת את השבט הנשי במשפחתה. באותו יום תינעל התערוכה הזוגית "גוף זר" (עם נטע בכרך) המוצגת בימים אלו בגלריה בנימין בתל אביב. את שתי התערוכות אוצרת נעמה הנמן.כל הפרטים כאן.

>> קרינג' בשדרה ומסעדה לאלטר אגו ג'יימס בונדי // העיר של ליאת פלדמן
>> בוקר מושלם בים וספה להתרסק עליה לשנ"צ // העיר של קרן אלכסנדר
>> גן עדן של ממש בתוך העיר וברושים מרגשים. העיר של תמר סון

1. פושפין מכינה לעיצוב

זהו הבית המקצועי שלי כבר 20 שנה. בן זוגי רוני אדרי ואני הקמנו את המכינה ב-2004. בשנים הראשונות שכרנו כיתה בתיכון לאומנויות, ולפני 16 שנים עברנו לחלל מקסים בבניין באוהאוס, עם מרפסת וגינה, בלב העיר – שהיא בעיניי השכונה הכי יפה בתל אביב. יש לי את העבודה הכי כיפית בארץ: אני פוגשת אנשים צעירים ויצירתיים ומדברת איתם על דרכים להביא את עצמם לידי ביטוי. זו פריבילגיה גדולה, עם הרבה סיפוק ותחושת שליחות, לעזור לאנשים להיפתח ולמצוא את הקול האישי שלהם. ומעבר לכל זה – זה גם העסק שלי. אני עובדת בשעות שנכונות לי, במספר הימים בשבוע שמתאים לי. החלטתי בגיל צעיר מאוד לחיות את החיים שאני רוצה – ולא לחיות כדי לעבוד. אני גאה על כך שעמדתי בהחלטה.
אחד העם 56 תל אביב

2. חוף בוגרשוב

כמעט כל יום כשהים פלטה, חברה שלי כרמית ואני הולכות לצוף. אנחנו נכנסות לעומק ומדסקסות עניינים שבלב במשך שעה, מקפידות להישאר בעומק – גם כדי שנמשיך להזיז רגליים וגם כדי שהדגים הקטנים לא יאכלו אותנו. כשאני צפה בים והעיר פרושה מולי – אני מרגישה שאני חיה במקום הכי מושלם על פני כדור הארץ, ושהכל יהיה בסדר.

3. מוזיאון תל אביב

אני אוהבת אותו כל כך. הדרך אליו מגינת דובנוב, המבנה החדש לצד המבנה הישן וגן הפסלים. תמיד הביקור בו מצליח לתת לי השראה ולהזכיר לי שאני חלק ממשהו גדול יותר.
שאול המלך 27 תל אביב

4. מרכז הגר"א

המרכז הקהילתי הדי קסום של נווה שאנן. פעם בשבוע יש שם מקהלה ששרתי בה, בניצוחו של ירדן לנדאו המצחיק והמופלא. חיפשתי מקום שבו אוכל לשיר עם אנשים שלא ממש יודעים לשיר – כמוני – והגעתי לאודישן. שרתי את “שרה ברחובות” של ריטה, ובסוף האודישן ירדן אמר לי שהתקבלתי… ושכולם מתקבלים… ושזה בכלל לא באמת אודישן…לשיר במקהלה הזו הייתה אחת החוויות היותר מרוממות נפש שעשיתי לעצמי.
הגר"א 28 תל אביב

5. יער הפיות

חנות הפיות בדיזנגוף סנטר. אין לי באמת מה להגיד להגנתי. זו הסטייה הקטנה שלי. אני נכנסת לשם ומיד חוזרת להיות מיכל בת 10 שמתלהבת מאבנים עם כוחות קסם וטבעות מנצנצות.
דיזנגוף 50 תל אביב (דיזנגוף סנטר)

מקום לא אהוב בעיר:

הסטודיו שלי יושב ברחוב הנגב 7 – מקום שהוא מרחב אחר לגמרי מהעיר שאני מכירה. מציאות מקבילה. קשה להבין איך במרחק 3 דקות הליכה משדרות רוטשילד יש מקום כל-כך קשוח ומוזנח של אנשים שקופים. העולם הזה מתקיים לצד העיר המוכרת – כמו צל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע פלייבק של החבר'ה מאיכילוב, שלמעשה אין להם שום קשר לאיכילוב עצמו, פרט לשם של הקבוצה. פלייבק הוא תיאטרון אימפרוביזציה שבו אנשים מהקהל מספרים סיפורים אישיים, והשחקנים על הבמה ממחיזים אותם מיד, ללא כל הכנה מוקדמת. משהו בתהליך הזה, שבו סיפור פרטי מקבל צורה, גוף וקול, יוצר תחושה של נראות עבור המספר. לפעמים ממש נוצר קסם על הבמה – בזכות היכולת המופלאה של השחקנים המעולים הללו להפוך רגעים מחייהם של אנשים זרים לחוויה תיאטרלית מפעימה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
הספר "האוהל האדום" מאת אניטה דיאמנט מגולל את סיפורו התנ"כי של יעקב ונשותיו מנקודת מבטן. שם הספר מתייחס למרחב נשי נטול גברים – מקום של התכנסות נשית סביב מחזור ולידה – ושימש השראה לשמה של תערוכת היחיד שלי, "אוהל אדום", שתיפתח בבית האמנים בירושלים בשבת הקרובה, ה-21 בפברואר בשעה 12:00. בתערוכה אני בוחנת את השבט הנשי במשפחתי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום לארגון"חוזרים בתבונה" של נאור נרקיס– בעיניי זהו הארגון החשוב ביותר שפועל כיום בארץ. נאור והתנועה שהקים אומרים בקול ברור, ישיר ולא מתנצל את המובן מאליו: שלאזרח החילוני ליברלי אין עוד רצון או אפשרות להמשיך לממן חברה חרדית שפועלת על חשבונו – ובאופן מובהק נגדו. זהו מאבק מוצהר לחילון החברה החרדית, שנאור מוביל באומץ, בזקיפות קומה מעוררת הערצה. אני ממליצה לתרום לארגון ו/או להתפקד למפלגת הדמוקרטים ובבחירות הפנימיות לבחור בו – כדי שתהיה לו נוכחות והשפעה בממשלה הבאה, לכשתקום במהרה בימינו, אמן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רוני אדרי, בן זוגי, כתב ספר מצוין בשם "זר", שיצא בהוצאה עצמית. הספר מספר את סיפורו כאן בישראל מנקודת מבטו הייחודית – כחייל בודד וכעולה חדש מצרפת – ומשלב חוויות מהצבא וזיכרונות ילדות מצרפת.את הספר ניתן לרכוש באתר האישי שלו.

מה יהיה?
יהיה מדהים. הממשלה המושחתת תיפול, ובמקומה יבואו אנשים הגונים שיעשו סדר ויתקנו. המדינה תהיה פחות קיצונית ויותר פתוחה, נשים יובילו וינהיגו ממקום של אחריות ואכפתיות, המזרח התיכון יתמתן, ניסע ברכבת לדמשק לביאנלה לאמנות ויהיה סוף־סוף שלום.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• עיצוב
• חוף בוגרשוב
• מוזיאון תל אביב
• נווה שאנן
• דיזנגוף סנטר

ערן קול (למה שלא תעקבו), יליד תל אביב, הוא הבעלים של בית העמודים, בר הופעות ג׳אז הפועל כבר כ־15 שנה וזכה לשבחים מאתר Business Insider וממגזין הבלוז והג׳אז האמריקאי DownBeat. הוא גם היה שותף בבר היין "טו סקוור רוט" שנסגר בשנה שעברה, וכותב ומלחין בפרויקט המוזיקלי שלו "פלנקטון". בקרוב אב לראשונה בחייו. ביוני שעבר נאלץ המועדון המעולה לפנות את מקומו בבניין ההיסטורי ברחוב רמב"ם שנכנס לשיפוצים, לוקיישן חלופי עדיין אין, אבל בינתיים תוכלו ליהנות כבר הערב (שלישי, 3.2) מהשת"פ הנרקם בינו ובין בית ליבלינג, במסגרתו ייערכו שתי הופעות ג'אז משובחות בערב אחד.תהיו שם. כרטיסים כאן.

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג
>> מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק // העיר של גיאגיא

1. חוף הסלעים ביפו

אני גר ביפו כבר עשור, ואין מקום בעיר שאני אוהב יותר מרצועת הסלעים שעל שפת הים שם. רחוק מההמולה של תל אביב, כמעט בתולי ושקט. בדרך כלל רק כמה דייגים, והרבה ים. אני אוהב לצלול שם בצלילה חופשית, לרדת מתחת לפני המים ולפגוש שכבה אחרת של המקום: היסטוריה ששוכבת על הקרקעית, להקות דגים, מדוזות גדולות ומה לא. זה נותן לי אוויר ונשימה מכל הלחץ היומיומי של העסקים והחיים הלא פשוטים כאן.

2. פארק המסילה

כמו הרבה תל אביבים, אני מוצא את עצמי מבלה לא מעט באזור של פארק המסילה. בפועל, אני מגיע לשם בעיקר בשבילבר שחורישנמצא ליד האוגנדה – מה שאני אוהב לקרוא לו האוגנדה למבוגרים יותר. יש שם אווירה לילית משוחררת, מקום קטן וצפוף, בדיוק כמו שאני אוהב, והצוות ברובו מאוד נחמד. אני עובר לא מעט גם ב־Kissa. בתור חובב ג׳אז, למרות שאין שם הרבה ג׳אז, אני מגיע בעיקר בגלל האנשים – הרבה מהג'מעה שם מבית העמודים, ויונתן לוי חבר טוב ואחראי על התוכן, ועושה עבודה טובה מאוד.
>> שחורי, סמטת בית הבד 5 תל אביב // ג׳אז קיסה, דרך יפו 7 תל אביב

3. דיזנגוף סנטר

דיזנגוף סנטר הוא חוויה שקשה להסביר. מצד אחד הוא כמעט לא השתנה מאז שאני זוכר אותו מהניינטיז – המסיבות של הדראם אנד בייס בחניון, ילדי הסנטר, הקולנוע, חנויות הדיסקים ושוק האוכל. מקום מלא בזיכרונות טובים. מצד שני, היום אני מגיע בעיקר בשביל היומיום: לאסוף חבילה מ־KSP, לקנות שלט חדש לנינטנדו שנהרס, או איזה בגד. והוא עדיין שם, אותו סנטר.

4. חוף הסלע בבת ים

אמנם זה כבר לא תל אביב, אבל חוף הסלע בבת ים הוא הכי קרוב שיש. זה החוף הכי יפה באזור בעיניי, ובעיקר כזה שמפתיע כל פעם מחדש. בתור חובב צלילה חופשית זה מקום שאני נותן בו סשנים יותר ארוכים. יש שם ריף סופר מפתיע עם תמנונים, טריגונים ודגים גדולים. בעיניי זו אחת מרצועות הים התיכון הכי טובות שיש לנו כאן.

5. בית ליבלינג

בית ליבלינג הוא מקום סופר חמוד עם צוות מתוק, ואני שמח מאוד שדוד עתי שידך בינינו לטובת האירועים של בית העמודים. דוד הוא שותף שלי מהבר־יין שהיה לנו, "טו סקוור רוט" שנסגר ביוני שנה שעברה – חודש אחרי שבית העמודים נסגר. דוד הוא שף אדיר, חבר קרוב ושותף נהדר. עכשיו אנחנו בעיצומם של שיפוצים לקראת פתיחה מחדש של בר־יין־מסעדה, עם חיזוק של שותף נוסף, ג׳סי בודק, יינן בחסד, שמייצר יין מקומי מעולה ביקב ביאליק, וגם יבואן וסומלייה שעבד במסעדות מהשורה הראשונה כאן. הפתיחה צפויה להיות באפריל הקרוב, ברחוב זבולון 14. בית ליבלינג עצמו פועל לקידום וחשיפה של תחומי האדריכלות, השימור והפיתוח העירוני, והוא גם בית תרבות. האופן שבו הם מארחים – בחום, בכנות ובלי פוזה – הופך את העבודה שם לתענוג אמיתי.
אידלסון 29 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

יש בעיה עם העבודות של הרכבת הקלה. ישנם רחובות שהפקקים מתנקזים אליהם – הרצל ונחום גולדמן, שלא נדבר על האיילון. זה פשוט סיוט, ועם העצבים של האנשים זה הצד המכוער של תל אביב שיוצא שם. אני מקווה שהרכבת הקלה אשכרה תגיע מתישהו ואז הכול ייראה נייס, אבל בינתיים עובר כאן נצח של רעשים. תוסיף לזה את כל הבנייה והתמ"א בכל מקום – וזה פשוט לא כיף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
החגיגות של יום הולדת 14 לבית העמודים בבית ליבלינג בדצמבר היו אירוע ממש מרגש בשבילי. אחרי חצי שנה בלי פעילות, לחזור לערב עם קהל, לראות את כל הפרצופים המוכרים, את הנגנים ואת ההתרגשות של לפני ואחרי הופעה – זו תחושה שקשה להסביר במילים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שוב לא אהיה אובייקטיבי ואגיד שפרויקט המוזיקה שלי, פלנקטון, שהאלבום השני שלו "צסטרום באפלה" יצא ממש חודשים לפני המלחמה, חיזק אותי במיוחד. אלבום שעוסק בשברון לב אבל גם באהבת הארץ הזאת והאדמה הזאת, עם שיר שנכתב ונקרא בשמו “כביש 90” – קטע אינסטרומנטלי שמתאר מסע שלם וארוך, ממש כמו הכביש. פלנקטון זה הצד האמנותי שבי שתמיד יהיה קיים וגם קדם להכול. אני שמח שהצלחתי לשלב את המוזיקה בחיים שלי, וב־2018 התחלתי את המסע שלי עם הפרויקט היקר הזה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל תרומה שחטופים שחזרו מבקשים. זה הזוי בעיניי שהם צריכים תמיכה מהעם, ושהמדינה לא דואגת להם אחרי מה שהם עברו והמחדל הלא הגיוני שקרה. זה פשוט מצער ומרתיח אותי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אשתי, דנה וילונסקי היקרה, שנושאת את בני בבטנה בחודש שמיני להריון. פסנתרנית קלאסית ומורה בחסד.

מה יהיה?
כמו שהחברים של נטשה אמרו: "שאלה אחת קטנה שנשאלת פעמיים – מה יהיה, מה יהיה".

• העיר שלי
• בית העמודים
• חוף העלייה
• פארק המסילה
• מיראז' ג'אז קיסה
• דיזנגוף סנטר
• בת ים
• בית ליבלינג
• הרכבת הקלה