הרבה זמן לא היו לנו חדשות טובות בתחום התרבות, ובאמת שמגיעות לתחום הזה חדשות טובות, והנה הן באות: עיריית תל אביב-יפו והמון ווליום מציגות פסטיבל חדש, שאפתני וגרנדיוזי, אולי אפילו פורץ דרך, בארבעה ימים של חגיגה רב תרבותית ורב תחומית של מוזיקה ואמנות בניהולו האמנותי של שלומי שבן, וכל זה בלב של לב תל אביב. סמנו ביומנים ובטלו פגישות: 8.11-5.11, זה יוצא רביעי עד שבת,אולי כדאי שקודם תרכשו כרטיסואחר כך תמשיכו לקרוא.

ובכן, לפסטיבל החדש קוראים פסטיבל תל אביב, וכותרת המשנה שלו היא "מוזיקה. אמנות. עיר", כי לפסטיבלים צריכה להיות כותרת משנה. יותר מ-120 אמנים, אמניות, יוצרים ויוצרות יופיעו במהלכו וייקחו חלק ב-40 מופעים שונים, רובם מופעים מיוחדים לפסטיבל, מופעי מחווה חד פעמיים, הפקות בכורות וטרום בכורות לצד שיתופי פעולה ייחודיים שנוצרו במיוחד עבורו.

מופעי הפסטיבל יתקיימו במוקדי תרבות מרכזיים בעיר: מוזיאון תל אביב לאמנות (באולמות, בגלריות ובמרחבים הפתוחים), היכל התרבות תל אביב (בו יערך מופע הפתיחה) ובארבי נמל יפו (בו יערך מופע הנעילה). מלבד רכישת כרטיס להופעות באולמות המוזיאון, ניתן יהיה לרכוש "כרטיס טיול" שיקנה לרוכשים טיול אמנותי ותרבותי רב-ז׳אנרי בין הגלריות ומרחבי המוזיאון השונים בהם יהיו מופעים ומיצגים מיוחדים לפסטיבל (ורוכשי הכרטיסים לאולמות יוכלו לקבל "כרטיס טיול" ללא תשלום נוסף). מדי ערב יתקיימו ברחבת המוזיאון והמשכן מופעים פתוחים לקהל הרחב (מותנה בתנאי מזג האוויר).

מזל טוב נשמה. "כמו צמח בר", עטיפת האלבום

במופע הפתיחה, "כמו צמח בר" במלאת 50 שנה לאלבום של חוה אלברשטיין, יופיעו בהיכל התרבות אסתר רדא, אפרת גוש, דורון טלמון, דנה ברגר, ואלרי חמאתי, מאיה בלזיצמן, מירי מסיקה , מקהלת בת-קול בניצוח ענת מורג, נטע ברזילי, נינט טייב, סי היימן, עלמה זק, רונה קינן ושי המבר; במופע הנעילה בבארבי תחגוג זהבה בן יום הולדת ותארח את דודו טסה. ביניהם, לאורך ארבעה ימים, יעלו עוד עשרות מופעים מסקרנים שעין אדם טרם שזפה, בתוכניה המגוונת ואף מסחררת שרקח שלומי שבן כמנהל האמנותי של הפסטיבל.

"אני מקווה שהפסטיבל יטעין את כל מי שיבקר בו בהשראה, בתקווה וברצון ליצור דברים יפים וחדשים", אמר שבן בהודעה לתקשורת. "ניסינו לזקק שלושה עקרונות מרכזיים: הראשון – מנעד מוזיקלי רחב, מהניסיוני ועד הזרם המרכזי באותה נשימה; השני – רוב מוחלט של הפקות מקור, בכורות, טרום-בכורות, ניסויי כלים והצצות ראשונות; והשלישי – עקרון שאני מקווה לפתח עם השנים – מפגשים בין מדיומים וסיעורי מוחות ולבבות אמנותיים.על הפסטיבל גילתה לי שוב, כמה אומנים יוצאי דופן חיים ויוצרים, בתל- אביב-יפו ובמדינת ישראל".

בעיריית תל אביב-יפו החליטו להשקיעבפסטיבל הייחודי כבמה מרכזית ליצירה המוזיקלית והאמנותית העכשווית בישראל, ברוח ערכי החופש המייצגים את תל אביב ובתמהיל עשיר של שילובים מוזיקליים ומפגשים ייחודיים שנעים בין קלאסיקה לחדשנות ומשקפים את הרב-תרבותיות של העיר.
>> פסטיבל תל אביב, רביעי-שבת 8.11-5.11, מוזיאון תל אביב לאמנות.כרטיסים והטבות למחזיקי ומחזיקות דיגיתל כאן

אבל רגע, אל תלכו, הנה הליינאפ:

מופעי מחווה חגיגיים:
>> מופע הפתיחה "כמו צמח בר",שרות חוה אלברשטיין, 50 שנה לאלבום "כמו צמח בר" //בהשתתפות:אסתר רדא , אפרת גוש, דורון טלמון, דנה ברגר, ואלרי חמאתי, מאיה בלזיצמן, מירי מסיקה , מקהלת בת-קול בניצוח ענת מורג, נטע ברזילי, נינט טייב, סי היימן, עלמה זק, רונה קינן ושי המבר.

>> לירון עמרם ואורי בראונר כנורות ב"צלילי תימן",מופע מחווה לגדול משוררי תימן אהרון עמרם ז"ל //אורחים:יהודה קיסר, רביד כחלני ותאיר חיים.

הופעות מיוחדות לפסטיבל:
שלומי שבן והפסנתר עם אורח מיוחד
שולי רנד, אירוע מתגלגל, מופע מוזיקלי תיאטרלי
KEREN ANN, LIVE
הילה רוחSTRINGSאורח מיוחד

מוּרה, מופע איחוד חד פעמי לרגל עשור לאלבום,אלון לוטרינגר, עומר קליין ושחר ברבש
עלמה גוב, שירים של אחרים עם חברים אהובים:ניר כנען, מיקה טל, דניאל יצחקי ויובל גוב.
רומי קופלמן ואנסמבל גלאס מנגנים מינימל קומפקט, אורח:סמי בירנבך
שאיי "פסנתר, כינור ושאיי", אומנות מודרנית שברה לי את הלב
שיעור גאגא בהנחיית אוהד נהרין, פסנתר: שלומי שבן

נקמת הטרקטורמארחים אתעמרי סמדר
הקרנף על הבמה, פודקאסט לייב מוזיקלי עםיואב רבינוביץ׳ ובניהולו המוזיקלי של נדב הולנדר. בימוי: יונתן בלומנפלד
אלון עדר"קסיו זעם" עשור לאלבום
מופע נעילה: זהבה בןחוגגת יום הולדת בבארבי, אורח מיוחד:דודו טסה.

מופעי בכורה:
ג'ימבו ג'יי "ג'ימבו ג'אז"
אפרת בן צורבמופע השקת אלבום חדש "אילה",אורח: יהלי סובול.
הטריו של אסף תלמודי, בכורה לאלבום The smoke detector’s lullaby
נועם ענבר והסופרגרופ , "איה רוחי", בכורה לאלבום החדש

מופעי טרום בכורה:

נעם רותם"אופק רחוק"
דאנה איבגימארחת אתנינט טייב, לקראת אלבום חדש
אהד פישוף"כִּישוּף וגננוּת", בכורה לקראת אלבום חדש

מופע לילדים:
סולני תל אביבוברק טלמציגים:פטר והזאב עם עוזי נבון

"כרטיס טיול":

הכניסה לגלריות ומרחבי המוזיאון השונים במסגרת "כרטיס טיול" יהיו על בסיס מקום פנוי – מספר המקומות מוגבל
Garden City Movement,Hybrid Set
עטר מיינר
Daskal, live electronic set
גלעד כהנא"חתירה אל ההווה"
יובל מנדלסון"אזרחות טובה, בקטנה"
GESHEM ואנסמבל מיתר במחווה לWarp records
רות פתיר/ארץ אם, מופע מיוח
נטע וינרבמופע של אמנות רב-תחומית ומוזיקה חיה
"אחד על אחד", אירוע חד פעמי של אמן אחד מול צופה אחד מהקהל. בהשתתפות:יבגניה דודינה,אמן בהפתעהועוד.
אסף ליברמן"דבר לקיר", גלריה ישראלית הופכת למרחב פתוח לדיאלוג בהנחייתאסף ליברמן, ובהשתתפות אנשי אקטואליה ותרבות, ביניהם:גורי אלפי וגלית חוגי, מנדי גרוזמן וישראל כהן, נדב העצני.
Both sides תם אורן ויובל כהן,תרגיל בהקשבה
Both sides עדי קיסר וגיא מינטוס,תרגיל בהקשבה
Both sides עידית מינצר ושי חזן,תרגיל בהקשבה
מקהלת בת-קול בניצוח ענת מורג. פסנתרנית: אפרת לוי
תקלוטעם שרון קנטור
תקלוטעם סמי בירנבך
Natalie WambaLive dj set

• ❤ תרבות
• מוזיקה ישראלית
• שלומי שבן
• עיריית תל אביב
• המון ווליום
• מוזיאון תל אביב
• היכל התרבות
• בארבי

שיהיה ברור, אנחנו כבר מזמן הפסקנו לרדוף אחר חגי אהבה. כן, זה נחמד לחגוג אהבה וטוב שיש מתי להתמקד בה, אבל את תחושת החובה להביא "משהו" שיחררנו עוד כשהבנו עד כמה זה לא בריא. מצד שני, ימי אהבה הם הזדמנות לתפוס אירועים שחוגגים את הרגש הכי מועיל במנעד האנושי, וגם בט"ו באב הקרוב, שיתקיים בעוד כשבוע וחצי, יהיו מגוון אירועים שיחגגו אהבה, ובהיכל התרבות של תל אביב ארגנו רצף סופ"ש של הופעות חד פעמיות, לכבוד האהבה.
>>כאב משותף: רביע ויהלי הם הרומיאו ויוליה הגאים של המזרח התיכון

סדרת המופעים, שיתקיים בין יום ה' ה-7.8 למוצאי שבת ה-9.8, ומציגה ליינאפ של הופעות מגוונות שפונות לקהל מיינסטרימי אך לא פראייר, ולטווחי גילאים מגוונים. כך למשל, שתי ההופעות שיפתחו את הסופ"ש הם מופע חדש של אמיר דדון באולי לאוי הגדול, שיארח את סולני "היהודים" אורית שחף ותום פטרובר, ומופע מחווה לכבוד 40 שנה ליציאת האלבום "Brothers of Arms" של הדייר סטרייטס, שיבוצע על ידי להקת המחווה The Sultans live.

ביום ו' (8.8) יערך מופע לכבוד יצירתו של דן אלמגור, שאף יתקיים בנוכחותו של המחזאי והפזמונאי בן ה-90. בערב ישתתפו עוזי פוקס, רבקה רז ועוד מבצעים נוספים, חלקם המבצעים המקוריים של שיריו, במופע המחווה של תיאטרון הזמר העברי. במוצאי שבת גיל המבצעים והקהל ירד דרסטית, עם הופעה חדש של תמיר גרינברג באולם לאוי לרגל אלבום הבכורה שלו, שיצא בתחילת השנה. מאיזה כיוון שלא תראו, ואיזה גיל שלא תהיו בו, זו אחלה של דרך להעביר את יום האהבה היהודי. קצת תרבות מרבה אהבה.
היכל התרבות תל אביב, הוברמן 1 תל אביב.לפרטים ורכישת כרטיסים,03-5430777

• ❤ תרבות
• היכל התרבות
• ט"ו באב
• מוזיקה

>> שיר פופוביץ׳ היא שחקנית ויוצרת תוכן שחיה ופועלת בתל אביב ואם אתם לא עוקבים אין לכם מושג. בימים אלה – כלומר בימים שאין בהם מטחים של טילים איראנים – היא מפציצה סרטונים בטיקטוק ומככבת בהצגה"פותחות" של תיאטרון המשולש, קומדיה סקסית ולסבית למדי שכדאי לכם לראות ברגע שדברים פה יתחילו להסתדר (הם יתחילו להסתדר, נכון?)

>> חנות של חתיכים ושכונה שהיא תגלית השנה // העיר של מור קורל
>> לחם שהוא חוויה רוחנית וחנות גת סודית // העיר של יואב וינפלד

1. מלכה

בתור שומרת כשרות (טפו השם ישמור;), אני מתקשה למצוא בעיר מקום שבו יכולה לאכול הכל הכל וברמה גבוהה, והמלכה של אייל שנינותנת לי את הכל, פלוס אווירה אדירה, צוות מלצרים שבסוף הארוחה הופך לחברים, ושף בשם מוויסה שיש לו ידי זהב. פעם ראשונה בחיים שלא הייתי צריכה להוסיף מלח לכלום. בימי רביעי וחמישי יש אווירה חשמל על גבול מסיבה, ממליצה לשבת על הבר ברמות עם הנאדי באדי.
דרך בגין 146 תל אביב

2. ⁠אוטו בלי אוטו

ליין מסיבות גאוני של נטעלי וולנסקי. בכל שלישי מיטב הדיג'ייאים של העיר גורמים לנו לרקוד לשירים שאתה בדרך כלל צורח באוטו, בין היתר "מבול" של קרן פלס ושירי פסטיגלים וטלנובלות. זאת מסיבה שפשוט מצליחה להרים את כולם על הרגליים ולהרחיב את הלב, אין כיף ומשחרר מזה.

3. תיאטרון המשולש

המקום שקצת הפך לבית שלי. תיאטרון המשולש בניצוחם של יובל קורן, רום רזניק ונמרוד דנישמן המדהימים שאין דברים כאלה, צעירים ומוכשרים שהקימו תיאטרון גאה ובועט. אנחנו מציגים שם את ההצגה ״פותחות״ שהיא באמת קורעת וצבעונית במיוחד, ובערבים של ההצגה המבנה (היפהפה) של המרכז הגאה בגן מאיר לובש חג. לבוא להצגה שם זה לבוא לאירוע ממש. והיי, יש גם 30 אחוז הנחה בקפה עלמה המהמם שצמוד לתאטרון על האלכוהול (שמותר להיכנס איתו להצגה). אין מושלם מזה.
טשרניחובסקי 22א' (גן מאיר) תל אביב

4. היכל התרבות

בהיכל התרבות אני מציגה יחד עם נגני הפילהרמונית ויונתן רוזן/דני לשמן את ההצגה "הנס כריסטיאן אנדרסון" בבימוי יוסי גוז (מחזה של עודד אהרליך והדס קלדרון) ,יחד עם המנצח גיא פדר ובשיתוף התיאטרון הארצי. המקום הזה שהוא פיסת היסטוריה תל אביבית הוקם ב-1957 ולבוא אליו באמת נותן מין תחושה של להיות חלק ממשהו גדול. על הקירות תמונות של כל האמנים הכי גדולים במדינת ישראל וזה כבוד וזכות להיות חלק מההיסטוריה הזאת.
הוברמן 1 תל אביב

5. יורם לוינשטיין

ה-בית הרשמי שלי. המקום שהכיר לי את תל אביב בו למדתי כסטודנטית צעירה למשחק, לב לב שכונת התקווה וגם בית חנה רובינא. שם, באמת בתוך שכונת התקווה לצד שוק הבשר, נרקמים חלומות של סטודנטים ובמאים צעירים בזכות יורם לוינשטיין ולילך סגל. מקום שבעיניי הוא פאר היצירה והאומנות.
מבשר 22 שכונת התקווה תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

דיזנגוף סנטר. קודם כל ,חשוב לומר שהמקום הזה נגדי. יש בי חיבה למקום שהוא קפסולת זמן של תל אביב של שנות ה-90, אבל אני גם חשה סלידה עמוקה וחרדה אמיתית עם כל כניסה לשם. ממה אתחיל? אם זה המדרגות שבאמת נבנו בהשראת המדרגות של הוגוורטס ואני נשבעת שמשהו זז שם כל שניה כשאני מנסה להגיע לארומה, או אם זה העניין שבלילה יש כניסה אחת לחניון והכל חשוך ומפחיד. מקום חרדה ממש.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האירוע שפותח את הלב שלי כל פעם מחדש הוא הצגה שבה אני משתתפת, "טוק טוק" של התאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי, עם איציק כהן, יפית אסולין, גיא לואל, יובל סגל, דנה סמו, מיכל זיס ואבי גרייניק. אנחנו כבר מעל 300 הצגות של הטרפה הזאת והקהל לא מפסיק לשאוג מצחוק, בזכות דניאל רבינוביץ ואיתי ברלינר ואודי גוטשלק שבאמת ליהקו חבורה של אנשים מוטרפים שאוהבים אחד את השני.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא נעים לי לומר, אבל "חברים". אמא'לה התמכרתי מחדש. צפיתי בלי הפסקה ועזר לי לנשום.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
האמת שאני רוצה להפנות זרקור למשהו שהוא לא עמותה. הייתי מבקשת שתפתחו את העיניים וכשיש "הותר לפרסום" שמפלח לנו את הלב תקומו ולכו לתת כבוד אחרון לאנשים האלה שהקריבו את עצמם למעננו. אני משתדלת ללכת ללוויות של אלו שנתנו הכל למעננו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ענת ניר, רעות נגר ואדם כהן אבני שדואגים שהעיר שלנו תהיה יותר טובה יותר יפה ויותר תרבותית.

מה יהיה?
אני אדם מאמין ואני מאמינה שבאמת אנחנו עם מאוד חזק עם לב טוב ושיהיה טוב. מאחלת שהחטופים יחזרו כבר ונוכל להתחיל לאחות את הדברים ולהיבנות כעם.

• העיר שלי
• תיאטרון המשולש
• מלכה
• מסיבות בתל אביב
• היכל התרבות
• סטודיו יורם לוינשטיין
• דיזנגוף סנטר

>> בשבוע שעבר הלך לעולמו יאיר ורדי ז"ל, מאנשי החזון הגדולים של המחול הישראלי, רקדן וכוריאוגרף שהפך למנכ"ל של מרכז סוזן דלל במשך יותר מ-30 שנה. תחת ניהולו הפך מרכז סוזן דלל למוסד תרבות מרכזי בעיר ולמוקד של עשייה איכותית בתחום המחול. ב-2022, שנתיים אחרי שפרש מתפקידו, הוא העלה כמנהל אמנותי סדרת מופעי מחול בהיכל התרבות, ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות כדי לשמוע ממנו על המקומות האהובים עליו בתל אביב, בראשית ימיו של המדור "העיר שלי". אנחנו מביאים כאן את המדור כפי שפורסם. הוא יחסר לעיר מאוד.

>>

1. שדרות ההשכלה 9, ביצרון // תחילת חיי המקצועיים

לעולם אזכור את יומי הראשון בתל אביב בו הגעתי, היישר מביתי בגליל ועודני בתיכון כפר בלום, לשדרות ההשכלה 9 בשכונת ביצרון במזרחה של העיר. מי הכיר ומי ידע ששם בין המוסכים, הפיח וריחות השמנים והגריז החזקים, עובדת להקת המחול בת שבע, שרק נוסדה ארבע שנים קודם על ידי הברונית דה-רוטשילד וכינסה תחת כנפיה את מיטב רקדני ישראל דאז לבנות, בחלוציות מדהימה, את אחת הלהקות המעניינות, החזקות והטובות שיידע העולם. להקה שלישראל יהיה הכבוד ליהנות מאיכותה שנים רבות לאחר מכן.

ואיזו להקה, ואיזה רפרטואר ורקדנים, אש ותימרות עשן מדי יום ושעה יצאו מאולפנות המחול בשדרות ההשכלה 9. מקום אהוב, אך לעתים גם שנוא. מקום עם כל כך הרבה כתרים וכל כך הרבה תהומות, עם כל כך הרבה אהבה אך גם לא מעט שליליות, עם לחנים מרקיעי שחקים ביופיין אך גם עם נאצות וכעס. ומי לא הגיע לשם? כולם! מלחינים, מעצבים, מורים והעיקר – כוריאוגרפים מהעולם. וכולם הגיעו, אחד אחד, ועמדו בתור כדי לעבוד עם רקדני ישראל, וכדי ליצור ולתת מכישרונם ללהקה הצעירה שכבר אז שמה יצא למרחקים.

זה היה האולפן בשדרות ההשכלה. תמיד אזכור כתובת זו והיא תהה חרוטה על קיר ליבי כל חיי. שם התחלתי ומשם רק צמחתי לגבהים, אך תמיד אזכור את מרק הבשר של בעל המסעדה, בליבו של מוסך קובלנץ לרכבי פיאט שידע את טעמו של כל רקדן. בית. ממש. בית חם נעים מתוק ואנושי. ומשם הפלגתי לעולם הרחב ומשם נשאתי את אשר אספתי וינקתי שם למקומות חדשים ואחרים אך תמיד עם טעם המוסך, המרק והאולפנות שבשדרות ההשכלה 9. אחר כך בשתי קומות האולפנות של להקת בת שבע ולהקת בת דור התמקמה חברת מוטורולה.

2. תיאטראות אהל שם ונחמני

ומהאולפנות בשדרות ההשכלה היינו יוצאים למופעי הלהקה במרכז תל אביב בעוגני התרבות של העיר אז, אולמות אהל שם ברחוב בלפור ואולם נחמני ברחוב נחמני. כל פעם וכל מופע – חגיגה אמיתית. ולעיתים היינו יושבים שבוע ויותר באולמות ומופעים עם מיטב רפרטואר הלהקה וברוך השם ללהקה היה רפרטואר מיוחד, עשיר, משתנה, של מספר יוצרים מבכירי היוצרים בעולם. והיו שבועות של פסטיבלים והיו גם מופעים בודדים אבל תמיד היה מלא ותמיד זו הייתה חגיגה. ולאחר כל מופע היו נשארים אוהדים בחוץ להמתין לנו הרקדנים לשוחח, לטפוח על שכמנו ולעודד. שנים מופלאות של תחילת דבר ותחילה נפלאה ומיטבית של מחול ישראלי במיטבו.

הבכורות היו תמיד חגיגיות לקהל הנוכחים ולקהל שוחרי התרבות ובמיוחד המחול – בעיר תל אביב ובארץ. זכור לי מופע אחד במיוחד: במהלך מלחמת יום הכיפורים הגעתי הביתה ליומיים, ומיד רצתי ללהקה שהופיעה באוהל שם והצטרפתי למחול "מדבריות" של אנה סוקולוב. איזו תחושת ניצחון, איזה סיפוק מדהים, מחולות סיני לבימת האולם עם הלהקה שאהבתי והתגעגעתי, ולאחר שבועות של ירי, אש ועשן ואז לרקוד, לדבר בגופי את אשר אהבתי. מרגש.

3. נווה צדק, התקופה הארוכה והיפה בחיי

לאחר 6 שנים כרקדן סולן בבלט רמבר בלונדון בתפקידים מובילים ומופעים לצד רודולף נורייב ואמני צמרת נוספים מהעולם, ולאחר 6 שנים נוספות בצפון אנגליה, בניוקאסל בה הקמתי מרכז מחול גדול, שבתי לישראל עם אשתי סטלה לנסות ולהמשיך את עולמי ופועלי כאן בביתי. קליטה לא קלה עם הרבה חששות ופחדים. הגשתי את בקשתי לניהול מרכז תרבות על שם סוזן דלל בשכונת נווה צדק ששכנה בין תל אביב ליפו. הגעתי לשם בפעם הראשונה בחיי, למרות שחייתי בעיר שנים רבות קודם. מי היה בכלל נכנס לשכונה. תמיד היינו נוסעים ליפו דרך כביש הים, לא חשבנו אפילו לעבור בשכונה המרוטה שרק רעות ניבאו למי שחשב לעבור בה ולבטח לגור בה. והנה היישר מאנגליה לנווה צדק. 'איך מגיעים לנווה צדק?' שאלנו בדרך עוברים ושבים ותשובות כמעט שלא קיבלנו. הלכנו לאיבוד.

למרות הנאמר בלילה הראשון הלכנו לאכול במסעדת "הקיוסק", ליד מה שהיום בניין ירושלמי. אז נעמדנו מול שלט גדול המודיע על הקמתו של מרכז תרבות על שם סוזן דלל. חומה עדיין הפרידה בין הבניין לבין רחוב יחיאלי, שמצידו הצפוני עמד בשיממונו הקיר היחיד שנותר מבית הספר אליאנס ובינו לרחוב רחבה מוזנחת שליד בית הספר, עם חבורת כלבים וסוסים שעליהם שמרה אישה באה בימים. לא המראה המעודד בלילה ראשון בעיר תל אביב. הארוחה במסעדת הקיוסק טעימה ועמה הביקור המעניין שייזכר עמוק בליבי וכנראה לעד. והרי ניתן לספר בשבחה של השכונה ומרכז התרבות שהוקם בה, "מרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון", אותו הקמתי וניהלתי ב-31 השנים האחרונות ששינה את פני השכונה ואת פני המחול בארץ לעולמים.

מפעל חיים בשכונת חיים שלעד אזכור כל רגע וכל שעל וכל מטר בשכונה ובמרכז. נס יצירתי ונס ארכיטקטוני של יופי והדר ששולבו יחדיו עם יצירתיות וכישרונות של מיטב היוצרים בתחום המחול בארץ, ואבן שואבת ליוצרים ורקדנים מרחבי העולם שעמדו בתור לבוא ולעבוד עמנו במרכז. והשכונה הציורית עם סמטאותיה ורחובותיה הצרים והיפים כמו ציורים על קנבס, שאבה ושואבת לתוכה אמנים, יוצרים ובעלי ממון וששונתה ללא הכר, עושר ואושר והיא היא היקרה ביותר בתל אביב. כמו הברווזון המכוער שגדל והיה לנאה שבברבורים, כך השכונה שעם כל יום שעובר מתייפה ומתעשרת ומביאה כל כך הרבה גאווה ונועם לגרים בה ולמבקרים בה. השכונה היפה בעיר.

4. היכל התרבות תל אביב – אולם צוקר

לעולם אזכור את היכל התרבות עם כל מופעי המחול של הלהקות המובילות בעולם. לבוא להיכל התרבות למופע היה תמיד אירוע ייחודי ואחר. את מי לא ראינו שם? את כולם! הגדולים ביותר, החזקים ביותר, המעניינים ביותר וגם את עצמנו. גדולי היוצרים עם להקותיהם הופיעו בהיכל מדי שנה. וגם אנחנו הופענו שם. את יצירתי הראשונה בישראל, "אשר אליו נכספתי", העליתי לראשונה ולאחרונה במסגרת פסטיבל ישראל בהיכל התרבות. איזו התרגשות ואיזה כבוד ליצירת ביכורים לצידם של ג'רום רובינס, דונאלד מק-קייל, ואלרי וגלינה פאנוב. לאחר מכן היישר ללונדון להצטרף לבלט רמבר. מקום מיוחד שמור בלבי להיכל התרבות שראה כל כך הרבה אמנים ויצירות מכל הקיים.

הקשר עם המקום מתחזק לאחרונה לאחר שהוזמנתי לקיים סדרת מופעי מחול עכשוויים וחדשים במסגרת האולם החדש, אולם צוקר המאפשר מופעי מחול ואחרים בתנאים מופלאים ועל זאת השמחה. זה אולם רב תכליתי המאפשר מופעים בצורות ישיבה ומופעים שלא מן הרגיל, ובכך מעשיר את יכולות האמנים ליצירתיות אחרת שאינה קונבנציונלית. מכאן האפשרויות הן רבות, מגוונות, שונות ומפתיעות. בחרתי להזמין 8 אמנים שונים המביאים כל אחד שפה ותנועה אחרת וכך נעשיר את הסדרה ונבנה משהו שטרם היה.

המופעים מאפשרים ליוצרים בישראל עוד מקום למופעים לאור ריבוי הדרישות למופעים כיום בתל אביב ואי יכולתם של המקומות הקיימים לאפשר זאת. עדי בוטרוס ומיכל נתן – שני אמנים משני קצוות היצירה והתנועה – מביאים כל אחד דרך חשיבה ותנועה שונה מהידוע ומהרגיל. רנה שינפלד חברה לאבי קייזר וסרג'יו אנטונינו לעלות מפגש מקורי בשם "פגישה". מעניין יהיה לראות לאן ילכו ראשים חושבים ויצירתיים אלו במפגש שלהם, לבטח תהה זו יצירה מקורית, מעניינת ואחרת.

רננה רז חברה לארבעה נגנים מהתזמורת הפילהרמונית "רביעיית טוסקניני" בערב מקורי וכל כך שונה מהקיים. בו היא מנגישה את טעמי המוזיקה ומחברת ביניהם ליצירה מחולית מוזיקלית אחת. במקבץ האחרון יעלו חברי קבוצת "שקטק" את "7 בום" בבכורה עולמית לציון 25 שנות הלהקה. ערב המביא עמו עצמה ומרץ שטרם נראו מעל בימת אולם צוקר. והערב שיחתום סידרה ראשונה זו "פקרוני" מאת היוצרת אורלי פורטל עם שלושה רקדנים והיא עצמה במשותף. ערב חם, פלסטי, החודר לתוך הנשמה עם מוזיקה של אום כולתום. סדרה ראשונה, עכשווית, דינמית, המביאה את שקורה בעולם המחול כיום בישראל והכל באולם צוקר בהיכל התרבות עם כל צפונותיו ויופיו המיוחד.

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• בת שבע
• יאיר ורדי
• מחול
• סוזן דלל
• נווה צדק
• היכל התרבות

פצ'ה קוצ'ה, מאירועי האמנות הגדולים של השנה והאהובים ביותר בתל אביב, חוזר בעוד שבועיים למהדורת 2025 שלו (31.3-30.3, שני סבבים זהים בכל תאריך), ואם לא הזדרזתם לרכוש כרטיסים אז כדאי מאוד לדעת שהעסק כבר סולד אאוט לחלוטין, עוד לפני שנחשפה רשימת המשתתפים בו. ואם כך, זה הזמן לחשוף אותה במלוא הדרה.

>> נוסטלגיה אהובתנו: האיחוד של צעירי תל אביב הזכיר כמה אופטימיים היינו
>> חגיגות העצמאות: הזוכה הגדול באוסקר יוצא להציל את הקולנוע העצמאי

אחרי שבשנה שעברה ערכו האוצרים איתי מאוטנר וענת ספרןמהדורה מיוחדת מאוד של פצ'ה קוצ'השהתמקדה בחטופים, במלחמה ובטבח שבעה באוקטובר, חוזר ערב האמנות והיצירה המרתק אל היכל התרבות, וכמו תמיד יוזמנו אל הבמה תשעה יוצרים ויוצרות פורצי דרך, לכל אחד 6 דקות ו-40 שניות בדיוק להציג את עבודתו – לא שנייה יותר ולא שנייה פחות. המשותף לכולם? עשייה מקורית, מרתקת ומסקרנת שמרטיטה את המוח ומאתגרת את הלב.

אירועי הפצ׳ה קוצ׳ה מתקיימים בלמעלה מ-1,500 ערים שונות ברחבי העולם, והפצ׳ה קוצ׳ה בתל אביב הוא כיום הגדול מכולם. הנהירה הגדולה אל הערב האמנותי המסעיר מעידה, מעל לכל, שיש קהל אדיר, גדול וצמא לתרבות איכותית ושונה. לא מזיק גם שמתוך התפיסה שאמנות צריכה להיות נגישה לכולם, מחיר הכרטיס עמד על 60 ש"ח בלבד (אבל סולדאאוט, כמו שאמרנו). האירוע מופק על ידי חברת פאזה, שמלווה את הפצ'ה קוצ'ה מתוך אמונה ואהבה ליצירה המקומית, והוא פועל כארגון ללא מטרות רווח.

השנה, בהובלתם ובהנחייתם של מאוטנר וספרן, יעלו על הבמה אמנים, מעצבות, הפצ׳ה קוצ׳ה מביא אל הבמה אמנים, מעצבות, במאים, מוזיקאיות, צלמים, יוצרות מחול וכאלה שפשוט מסרבים להיכנס תחת הגדרה ברורה. בואו תכירו אותם ואת נימוקי האוצרים:

שונית פלקו זריצקי

"חפץ מעבר" הוא אחד המיזמים החברתיים האמנותיים שהכי קווצ'צ'ו לנו את הלב בשנה האחרונה. "חפץ מעבר" מגיע ביחד עם משפחות שחוו את הטראומה של השבעה באוקטובר, בחזרה לבתים השרופים שלהם ומבקש למצוא חפץ אותו הם ישמרו, יתקנו ו"ישיבו לחיים". שונית היא הצלמת של הפרויקט, מלווה משפחות ברגעים מאוד סדוקים שלהם ומוציאה פריימים שמספרים את הסיפור המורכב של כולנו בשנה וחצי האחרונות.

מורן סער

לסבתא של מורן, בת ה-92 יש המון זכרונות מילדותה בעיראק ועלייתה לארץ אבל אין לה צילומים. מורן הושיבה אותה במשך תקופה ארוכה מול שלל בוטים של ai שלמדו את סיפורה, את דמותה ואת מהותה. בעקבות כך יצרה מורן, עם חבריה הבוטים, אלבום צילומים מרהיב שמנסה להראות לסבתא כיצד הזיכרונות שלה נראים. סיפור מרגש ומכמיר לב על הימים של אז והטכנולוגיה של היום.

חואניטה כהן סמית'

אגדה מוזיקלית בת 93 שעדיין מנגנת, מופיעה וממשיכה לרתק ולשבות קהלים ברחבי העולם. במשך הקריירה הארוכה ומסועפת שלה היא עבדה עם השמות הגדולים בעולם הג'אז והצליח ליצור לעצמה מעמד אייקוני וייחודי. יחד עם זאת, חואניטה היא עדיין סוד שמור לחובבי הז'אנר (ולקוראי "טיים אאוט") וחשיפתה בפצ'ה קוצ'ה תביא אל קדמת הבמה את הכישרון הנדיר שלה ואת אישיותה הכובשת. הלוואי עלינו להיות ככה בגיל שלה.

ג'ונתן נוסן

תופעה שקשה להכניס לתוך מילים והיו רבים שניסו זאת בעבר. בחייו ויצירתו הוא משלב שלושה דברים עיקריים: מחקר אקדמי ביפן מטעם אוניברסיטת ברקלי היוקרתית, קדרות והתמחות בשיטות קדרות מסורתיות יפניות ו– (רול תופים) –נער גומי. בשלושת התחומים הללו ג׳ונתן מתמחה כבר שנים ארוכות ובכל אחד מהם הגיע להישגים יוצאי דופן. בשש דקות וארבעים שניות שלו בפצ׳ה קוצ׳ה ג'ונתן יכרוך את הכל יחד ויחבר את זה לאהבתו לאלוהים. כן, כן – נשבעים לכם שזה קשור ושהאיש הוא וואו.

טל ברדה

דוקומנטריסטית ייחודית שהמצלמה (והלב) שלה מופנים אל החלקים שרובנו מעדיפים לא להסתכל עליהם. זה נכון לגבי הסדרה המדוברת שלה אודות משפחת הפשע של יצחק אברג׳יל (תיק 512), נכון לגבי הסרט שלה על סוהרים בכלא צלמון. ונכון לגבי הסדרה האפית אותה היא יוצרת בימים אלה ממש, המספרת את סיפור התצפיתניות של צה״ל בגבולות ישראל בעשרים שנה האחרונות. בפצ'ה קוצ'ה ברדה תחשוף חלקים ואת הסיפור מאחורי "I shall not hate" – הסרט עטור הפרסים (שטרם שודר בארץ) על ד״ר אבו אל-עייש – הרופא מעזה שבנותיו נהרגו מאש כוחות צה״ל במבצע צוק איתן. הסרט עוקב אחרי האיש המרשים הזה, עוד הרבה לפני שבעה באוקטובר וכמובן אחריו ומנסה להבין איך ובכלל האם אפשר לא לשנוא אחרי כל מה שקרה…

תמר שאוקי

נצר לשושלת משפחתית ענפה, מגוונת ומיוחדת: מצד אחד, סבא וסבתא שלה הגיעו מלבנון. שם הם היו זוג מוכר המופיע על הבמות החשובות ומתרועע עם הברנז'ה הלבנונית היצירתית. בשנות החמישים של המאה הקודמת הם ויתרו על הזוהר הלבנוני לטובת חיים בארץ והופעות קבועות בתוכניות המוזיקה בערבית ששודרו בערוץ 1 (כן, פעם היה מקום לתרבות ערבית בטלוויזיה הממלכתית). מהצד השני, הסבא שלה הוא הקריקטוריסט "זאב", חתן פרס ישראל, ניצול שואה הונגרי שלמרות כל הזוועות שנחשף אליהם בחיים עדיין היה הומניסט גדול והאמין בכל ליבו בשלום (ולראייה יונות השלום שזכו למעמד מיוחד ביצירה שלו). הוריה של תמר הם שוקי ודורית, שהחזיקו אי שם בשנות ה-70 את אחד הלהיטים הכי גדולים של המדינה – "גן נעול". לכבוד הפצ׳ה תמר תחשוף את השושלת הזו ותיצור עיבוד עכשווי ומלהיב לשיר המפורסם "סהרנין" – אחד הלהיטים הגדולים של של סבא וסבתא שלה.

ניב תשבי

הדימויים של ניב צבעוניים, לוכדי עיניים, מרוממי נפש. במבט עמוק יותר נחשפת האימה שנמצאת מתחתם. הצבעוניות הופכת למאיימת, הכמעט ילדותיות הופכת לסכנה והכל טבול בקו דק של הומור המהול בחשש פנימי. תשבי, אחד האמנים היותר פוריים במדינתנו, יעניק מבט פנימי עמוק ומהורהר על תהליכי היצירה שלו והמתח בין היופי לפראי. בנוסף יצר ניב במיוחד לפצ׳ה קוצ׳ה סיכת דש של פרח שהופיע באחת העבודות שלו. אם תרצו דם המכבים החדש או דווקא סמל לתקווה אבל כזאת שבאה עם צלקת. הסיכה תחולק לכל באי הפצ'ה.

שרה סיגל

היא מתבוננת כבר כמה שנים טובות מבעד לחלונה הענק שברחוב אגריפס בירושלים. מהחלון נשקף העולם החיצוני המעיד על עולמה הפנימי של המתבוננת. את ערימות חומר הגלם שהיא צילמה לאורך שנים ואת ההבנות/ההערות/המסקנות שלה על החיים היא מכניסה לתוך 6 דקות וארבעים שניות המצליחות לנוע בקלילות בין רגעים קומיים, לצילומים מפתיעים ולסודות כמוסים על עצמה ועלינו.

אריאל קוצר

ירושלמי, מעצב, חוקר ואמן AI, חי ונושם דימויים מאז שהוא זוכר את עצמו. אחרי קריירה ענפה במיטב משרדי המיתוג והפרסום – מניו יורק ועד תל אביב – הוא מצא עצמו נשאב לעולם הבינה המלאכותית, והפך אותו למגרש משחקים יצירתי. הוא מציג תערוכות, משתתף בפסטיבלים ומדבר על AI לא כתחליף לאומן, אלא כשותף ליצירה, שיכול להפתיע ולרגש. במקום לנסות לשלוט בתוצאה, אריאל נוקט בגישה של “Non-Prompting” – מינימום הנחיות, מקסימום חופש למכונה. זה מוביל אותו למקומות לא צפויים, לפעמים אפילו נבואיים. בעבודותיו הוא בוחן איך AI יכול לעזור לנו להבין את עצמנו טוב יותר, לשחק עם זיכרון ורגש, וליצור חוויות שהן יותר מתמונה על מסך. בפצ׳ה הוא יחשוף תהליכי יצירה ויעשה ניסוי חברתי אמנותי משותף עם 2500 איש בקהל.

• ❤ תרבות
• פצ'ה קוצ'ה
• היכל התרבות
• איתי מאוטנר