>> טל גנור היא זמרת, נולדה וחיה בתל אביב, סולנית באופרה הישראלית מאז 2016, ובקרוב תופיע בתפקיד בלינדה בהפקה החדשה של "דידו ואניאס" מאת פרסל, בבימויו ובעיצובו של סטפנו פודה, לפתיחת עונתה ה-40 של האופרה הישראלית.כדאי לכם להיות שם. בנוסף מופיעה גנור עם מיטב התזמורות בארץ והופיעה גם עם יוני רכטר ושם טוב לוי.

1. המנזר

מהמקומות הבודדים שהיינו יוצאים אליו בתיכון ועדיין קיים, ואף פעם לא יימאס לי ממנו. הוא יודע להכיל הכל – בירה עם חבר שלא פגשתי המון זמן, יום הולדת עם חברים, דייטים… הוא גם חלק מהדייט האהוב עלי ועל בן הזוג שלי (עם ג'סמינו לפני). למרות שאני יודעת שסוף כל מקום להסגר אני מקווה שהמנזר תמיד ישאר במקומו.
אלנבי 60 תל אביב

2. סטודיו אנט

חלל יפה לקונצרטים בקריית המלאכה עם אקוסטיקה של מלאכים. אפשר לשמוע שם רסיטלים לפסנתר, רביעיות מיתרים, הרכבים ווקאליים וגם הופעות קטנות של יוצרים עצמאיים, הכל באווירה אינטימית ונינוחה. בא לי שעוד אנשים יכירו את המקום ויהיו סקרנים לכל המופעים המיוחדים שקורים שם.
שביל המרץ 2 תל אביב (קריית המלאכה)

3. ללכת בעיניים עצומות בכיכר רבין

מאז שאני ילדה יש לי תחביב לחצות את הכיכר בעיניים עצומות. אפשר ללכת בה כמעט דקה מהמדרגות הדרומיות ועד שמתחילים לשמוע אופניים בלי להיתקל באף אחד (בהנחה ששאר האנשים בה הולכים בעיניים פקוחות), זה משחק מחדד חושים וגם קצת מסוכן 🙂 בינתיים הכיכר סגורה למעבר בגלל עבודות הרכבת הקלה ועוד לא מצאתי מגרש משחקים חלופי.

4. דגי בטשון

ארוחת צהריים כייפית של דגים טריים ואויסטרים וכמובן שאפשר לקנות הכל הביתה. טעים, טרי והמחיר הוגן
קרליבך 29 תל אביב

5. המספרה של קטיה בזמנהוף

כל החברות מסתפרות אצל קטיה, גם מתולתלות וגם חלקות ותמיד כיף לי לבוא אליה.
זמנהוף 10 תל אביב

>> פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק // העיר של מיכל אפשטיין חמו
>> תל אביב של פעם ותקווה להחלפת המשטר // העיר של יצחק בן-נר
>> היא בת 27 והיא זכתה באולימפיאדת הברמנים // העיר של קורי לויס

מקום לא אהוב בעיר:

גרתי המון שנים ברחוב בלוך שזה אחד הרחובות עם הכי הרבה פינוי-בינוי בתל אביב והוא גם בשכונה שבה גדלתי. יש משהו עצוב בזה שמחליפים את כל הבתים ומשנים נוף שמחובר לזיכרונות ילדות. כשהיינו ילדים היינו עושים מחנות וקיצורי דרך בחצרות שסביב הבתים ועכשיו מחליפים את כל החצרות, עצי הפרי והגדר החיה בבטון, ולאט לאט הרחובות הופכים מירוקים לאפורים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בהופעה של נור דרוויש בגלריה צימבליסטה, הם עושים כל כמה זמן הופעות אינטימיות בחלל הגלריה או בחצר, וזו הופעה שפתחה לי את הלב. משהו בקול של נור ובמוזיקה חדר תחת שכבות של ייאוש, זה היה כל כך יפה שפשוט ישבתי שם ובכיתי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "טיפות בזרם" של זאב טנא. בודהיזם, תקווה ושותפות גורל.

כולנו טיפות בזרם
כולנו נהר עובר
שאת מימיו לוקח
משם למקום אחר
ואין בנו כל פחד
ואין בנו מורא
לעת ייפול השקט
לעת תבוא החשכה

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות. הן נותנות כתף לכל כך הרבה קצוות של האוכלוסיה ויודעות לעשות את זה בהמון יצירתיות, להצביע על מה שדורש תיקון ועל הדרך להוסיף יופי לעולם. יש להן מערך מתנדבים.ות גדול שאפשר לקחת בו חלק בהמון צורות – הצלת מזון, אריזת סלי מזון, תמיכה טלפונית, תרומות בגדים, וגם תרומות כספיות דרך מכירת תוכן של יוצרים.ות מקומיים.ות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאמא שלי, שהיא כל כולה טוב לב, צניעות ונדיבות. ואני מקווה שירשתי קצת מהאופטימיות שלה.

מה יהיה?
אני לא יודעת איפה המטוטלת נמצאת כרגע, אם בקצה הנורא או שיש לה עוד כמה סנטימטרים לשם, אבל היא תמיד בתנועה. וצריך לזכור שכל הזמן יש גם וגם. אפילו בתקופות שקורים בהן דברים נוראיים, נולדים ילדים ואנשים יוצרים אמנות.

• העיר שלי
• האופרה הישראלית
• המנזר
• סטודיו אנט
• כיכר רבין
• מספרות
• תרבות של סולידריות
• זאב טנא

כבר כמעט ארבע חודשים שבכל מוצ"ש ממלאים את צומת קפלן-עזריאלי-השלום בין 150 ל-250 אלף איש בהתנגדות לניסיון ההפיכה המשטרית, אבל הערב (שלישי, החל מ-20:15, כלומר ממש עוד מעט) יערכו ארגוני המחאה והשטח באותו מקום ממש משהו שונה לגמרי: חגיגת עצמאות הדמוקרטיה בהשתתפות אישי ציבור, מובילי מחאה, מוזיקאיות ומוזיקאים ודי.ג'ייאים לקינוח, מסיבה של תקווה ואופטימיות זהירה במעבר חד מהתחושות הקשות שהותירו ההתקפות הביביסטיות- כהניסטיות על משפחות שכולות לאורך יום הזיכרון.

מטה המאבק המשותף יחגוג הערב הישג לא קטן בהצלחה שנרשמה בשבועות האחרונים בשימור אש הההתנגדות, מול גלי הסתה וספינים ופייק הידברות בבית הנשיא על רקע הקפאת החקיקה הזמנית, ולפחות בתחילת הערב הוא צפוי לחגוג אותה באותו איפוק שמאפיין את מובילי המחאה עד כה. את האירוע תנחה לינוי בר גפן והוא יתקיים בסימן מגילת העצמאות, ובמהלכו תוקרא המגילה בחלוקה לקטעים על ידי דמויות מוכרות בציבוריות הישראלית. בין הקוראים: משה יעלון, אלונה סער, דן חלוץ, חנה אזולאי הספרי, פרופ יורם יובל ועוד.

על הבמה צפויים לעלות בין היתר גם איה כורם, זאב טנא והלהקה, דאנה איבגי, הדי.ג'ייאים עמרי ביסמוט ודי.ג'יי דקל ברייב עצמאות אל תוך הלילה. לאורך הערב צפוי לפעול בשטח "קרקס המחאה" בשורה של אקטים קרקסיים, כמו גם "לולייניות הדיקטטורה, זמרות האופרה של האקדמיה למוזיקה ועוד". הסבירות למיצגים ומיצבים גבוהה מאוד. בשולי הדברים, לרגל מפגן העצמאות הדמוקרטי בקפלן נדחתה בימת הבידור שהייתה אמורה להרים את שרונה למוצאי יום העצמאות, למרות שאנחנו דווקא חושבות שג'ירפות וג'ימבו ג'יי וטדי נגוסה דווקא היו משתלבים מצוין בליינאפ.

מטעם מארגני הערב נמסר: "מדינת ישראל מציינת 75 להיווסדה תחת מתקפה אדירה על הדמוקרטיה הישראלית שקורעת את העם. למול התוקפים נעמדים מיליוני ישראלים אוהבי המדינה, שלא מוכנים לוותר על פסיק מהדמוקרטיה והשוויון. אנו מזמינים את הציבור הרחב להיאבק איתנו בשלישי הקרוב למען עצמאות הדמוקרטיה הישראלית". נשמע כיף.

• יום העצמאות
• מחאת הדמוקרטיה
• איה כורם
• דאנה איבגי
• זאב טנא

"העיר שלי" הפך להיות אחד המדורים האהובים היותר בטיים אאוט, עם רשימת המתנה לא קצרה, אבל מה שבאמת מעניין בו הוא התמונה הגדולה – ואחרי יותר מ-250 מדורים היא גדולה כמו שלט חוצות באיילון. ישבנו, בדקנו ושיקללנו את בחירותיהם של התל אביבים שהופיעו במדור לאורך השנהומתוכן ערכנו את הפרויקט שלפניכם בשלל קטגוריות. מסקרנת מכל הייתה השאלה שהרשימה שלפניכם עונה עליה: מהם המקומות שהתל אביבים הכי אוהבים? מתברר שבניגוד לתדמית רודפת הטרנדים של תושבי העיר, התל אביבי הממוצע מעדיף דווקא את המקומות שנדמה שהיו כאן תמיד או לכל הפחות הפכו למוסד מיד עם הקמתם.

>> לכל מדורי "העיר שלי"

10. אלון שבו בוחר בקונדיטוריה של אלון שבו

"פלורנטין היא כנראה אחת השכונות המכוערות בתל אביב, אבל איכשהו מכל המקומות מצאתי את עצמי דווקא שם ובחרתי להקים בה את שני העסקים שלי: הסטודיו, שבו אני מארח כמעט בכל ערב סדנאות קונדיטוריה. אני אוהב את החלונות הגדולים שלו, שגורמים לכל מי שעובר להיעצר בפליאה ולהסתכל דקות ארוכות על מה שקורה בפנים. וגם הקונדיטוריה שלי שנפתחה לאחרונה ונמצאת בנווה שאנן (מיקום שהפתיע הרבה אנשים) – משהו שם פשוט עובד לי. כנראה שהחספוס גורם לתחושה שהכול עוד יכול לקרות". (אלון שבו, קונדיטור)
צל'נוב 22

9. עופרי ביטרמן ממליץ על קולנוע יפו

"בשלהי הקורונה חבר ילדות, שחקן אדיר ומועמד לאמי – רועי ניק – הציע לי להצטרף אליו למסע ההקמה של קולנוע יפו. במשך חצי שנה הקמנו בחלל יפואי בית ליוצרי קולנוע המשלב הקרנות בוטיק של סרטי איכות מהארץ והעולם שיחות עם במאים ועוד. תוך כדי ההקרנה ניתן שירות מלא לצופים, הישיבה בשולחנות ביסטרו קלאסיים, אפשר ליהנות מתפריט אלכוהול ויין מעולה של שירה צידון (נורמן, עדינה) ומנות בליווי הקולינרי של שף רז רהב ומשפחת OCD. אפשר לשריין מקום באתר, להגיע בספונטני להקרנה או סתם לדרינק, פופקורן ו-BLT בחצר שלנו או על הבר". (עופרי ביטרמן, שחקן וממקימי קולנוע יפו)
מרזוק ועזר 14

8. שרי אנסקי בוחרת בשרי הרינג

"אני שוחה בבריכת גורדון מגיל 21 ואוהבת אותה במיוחד בחורף, והכי כשיורד גשם. לפעמים נדמה היה לי שאני נגמלת ממנה והיום אני יודעת שבשבילי היא סמל לאהבת הארץ, לא פחות. אני אוהבת ללכת לאורך הים עד לשוק הנמל, לדוכן שפעם היה שלי והיום שייך לבתי וחתני, לקחת סנדוויץ' ולחזור לבריכה, לשבת במקום מסוים שמשקיף למרינה ולאכול. אחרי שאני שוחה בבריכת גורדון ואוכלת כריך של העסק שלי, אני מרגישה כאילו הוספתי משהו לתל אביב". (שרי אנסקי, עיתונאית והבעלים של שרי הרינג)
שוק הנמל, הנמל 12

7. אייל שכטר מפרגן לתיאטרון תמונע

"תמונע היא בית. אני משחק בתוכה, עובד בה, מבלה. הרבה פעמים אחרי הצגה אני שותה בירה קרה וצ'ייסר טעים, וכבר נשאר לראות את ההופעה שאחרי ההצגה שלי. זה מקום נפלא, עם אנשים מופלאים, הצגות מרשימות והכל בעמל גדול ותנופה כבירה ששמורה לאנשי מלאכת הפרינג'. בית אמיתי שמצאתי לפני הרבה שנים וכנראה שיישאר ביתי לנצח. יש לי עוד בית כזה בבאר שבע, אבל אנחנו עכשיו בענייני תל אביב". (אייל שכטר, מוזיקאי ושחקן בתיאטרון תמונע)
שונצינו 8

6. אריאל לייזגולד מזכיר את קלמטה

"המסעדה שהתל אביבים הכי אוהבים ונדיר שמבקרים בה. לא רבים יודעים שאני הבעלים שלה, בגלל שאני בעיקר מזוהה עם הברים שלנו בלב העיר (בלבוי, פנטסטיק, 223, פליקס), אבל בכל פעם שאני מעלה את קלמטה בשיחה אומרים לי: וואו איזה מקום נפלא, כמה זמן לא ביקרנו שם… אז קלמטה עדיין שם, פתוחה ומזמינה, עם אוכל ים תיכוני משגע, מלא יין ואוזו, והשקיעה הכי יוונית בארץ". (אריאל לייזגולד, ברמן אגדי והבעלים של קלמטה)
כיכר קדומים 10

5. אפרת אנזל בוחרת את כל התקלוטים של עמרי סמדר

"אני נשואה למוזיקאי יוצר שהוא גם דיג'יי, או בעצם דיג'יי שהוא גם יוצר. כך או כך מדובר בבחור שיודע לספר סיפור דרך האוזניים ולקחת אותי ואת הקהל למסע מלא ברגש. אז למרות שעמרי משמיע לי כל טרק חדש שיוצא, החוויה של מוזיקה בסאונד של מועדון היא עוצמה אחרת לגמרי. פעם בחודש ככה אני קופצת לקלאב שבו הוא מתקלט, ללילה של מוזיקה שגורמת לאנשים – ואני ביניהם – להתעלות רוחנית. כדי לדעת איפה התקלוט הבא אפשר לבדוקבאינסטגרםשלו". (אפרת אנזל, אשת קולינריה)

4. ירון טראקס ממליץ על הבלוק

"הבלוק הוא מגרש המשחקים שלי, האקוסיסטם האלטרנטיבי, המרכז הקהילתי, החברה המתוקנת, הפנטזיה, הבית. אני באמת לא יודע אם כל זה יגמר בקרוב או יימשך עוד שנים, ויש משהו מעורר בחוסר הוודאות הזו. זה גורם לי להודות על כל רגע שזה עדיין קורה". (ירון טראקס, הבעלים של הבלוק)
דרך שלמה 157

3. גיא גמזו בוחר בבינגו

"לא בגלל האוכל עצמו (של שף גמזו) אלא בגלל הלוקיישן: אני אוהב לשבת שם במוצ"ש על הטריבונה, לראות שקיעה ולשתות בירה". (גיא גמזו, השף של בינגו)
הירקון 145

2. זאב טנא נאמן לפרנק

"מי היה מאמין שדווקא אני, מי ששר את השיר 'אני שונא גרמנים', יקדם אוכל המזוהה כל כך עם העם הגרמני. אבל החיים חזקים יותר ובעבודתי כמהנדס מזון למדתי לעמוד מקרוב על רזי הנקניקייה המושלמת. אני אוהב לשבת בסניף באבן גבירול כשברקע ציור קיר ענק, הומאז' לעבודתו של דודו גבע על האלבום 'חתול שחור', ללגום בירה ולהתבונן בעוברים והשבים. אבל את ההנאה הגדולה ביותר מסבים לי לקוחות כאלה ואחרים שחולקים איתי את חווית האכילה שלהם. אכן סגירת מעגל מושלמת". (זאב טנא, מוזיקאי ומהנדס מזון)

1. אורן ישולה זוכה בפרס מפעל חיים להמלצה עצמית

מלי מלו

"מקום שנועד לתת דינר ומסיבה יחד ומזכיר מקומות בגגות של מלונות בלוס אנג'לס. הוא מעוצב בסגנון יוקרתי ויש בו דואליות בכך שאחרי ארוחת הערב האורות מתעמעמים והמוזיקה מתגברת, כשבחוץ יש כל הזמן אווירת לאונג'. את מלי מלו הקמנו עם שף מאיר אדוני וזה המקום היחיד שיש לו בארץ. שיתוף הפעולה בין מלונות בראון ושפים מובילים נמשך בצ'נה, המסעדה החדשה של תומר אגאי, ובסניף של מלכה הכשרה של אייל שני, שיפתח בקומת הכניסה של מלון דברה בראון. אייל יביא את המסעדה והקולינריה ואנחנו נביא בר שיקבל את האוכל מהמסעדה, עם הסטייל והאווירה והטוויסט האלכוהולי שלנו".
יבנה 42 תל אביב

MATTA

"מועדון שמרגיש כמו סלון פרטי והוא חלק מחבילת בילוי במלון לייטהאוס, שכוללת גם את הרוף טופ הייקו. יש לי עסק די גדול עם כמות גדולה של מעצבים ואדריכלים, ומטה הוא המקום היחיד ברשת שבחרתי בו כל פרט בעצמי. אם שואלים אותי איך הטריפ שלי נראה אז התשובה היא מטה. זה ההפי פלייס שלי".
בן יהודה 1, תל אביב

פארק הירקון

"יש לי חברת הפקות בשם The Tripping שעושה פסטיבלים ענקיים כמו Day Zero, פסטיבל שהתחיל בטולום שבמקסיקו ואנחנו הצלחנו להביא אותו לישראל. בפארק הירקון עשינו את פסטיבל Elecrtic Sunrise, אירוע שהשתתף בו בלאק קופי שהוא די ג'יי ענק. בפורים נעשה בפארק את פסטיבל לונאר עם סוללת אמנים בדרגת איי ליסט מכל העולם". (אורן ישולה, איש חיי לילה)

• העיר שלי
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 903 // העיר שלנו
• אלון שבו
• שרי הרינג
• תיאטרון תמונע
• קלמטה
• אריאל לייזגולד
• ירון טראקס
• הבלוק
• גיא גמזו
• זאב טנא
• פרנק

את זאב טנא כמעט אין צורך להציג. ובכל זאת, אנחנו אנשים רציניים אז נעשה את זה: הוא מוזיקאי, שחקן, זמר שירי מחאה ובין השאר גם מהנדס מזון. הערב הוא יעלה להופעה חגיגית במיוחד בלבונטין 7.

עמו יעלו יהוא ירון, סתו בן שחר ואתי ברקוביץ, או כפי שהגדירו אותם בדף האירוע – "הטריו של החיים". כרטיס יעלה לכם 31 שקלים, הדלתות נפתחות באזור 20:00.
לפרטים נוספים

• המלצה יומית
• המלצות המערכת
• לבונטין 7
• זאב טנא

1. חוף גורדון

או במילים אחרות: חוף ימה של תל אביב. על החוף הזה נכתב לפני הרבה שנים השיר הראשון שלי "לא לגעת": "חוף ימה של תל אביב; אווירון הולך סביב; ואני לא נים לא ניע; רק שוכב שם ומזיע”. הזיעה אותה זיעה, אבל החוף השתנה לבלי הכר. המשטח הצר שבקושי הספיק לשחקני המטקות, התרחב עד מאוד ומספק כר פעולה נרחב ומקסים לשחקני פוצי-וולי וכדורעף חופים. אחרי טיול קליל לאורך שדרות בן גוריון, אני יורד אל קו המים ושם תחת דגל ברזיל, שוכבים להם הסאפים שנראים כמו לווייתנים מעולפים שנפלטו זה עתה אל החוף. בעבור סכום סמלי של 80 שקל אני מפיח רוח חיים באחד מהם וחותר אל הלא נודע. רק אתמול, בתקופת הסגרים הקשוחים ,זו היתה הדרך היחידה לפגוש את המים המרעננים של חופי תל אביב (ספורט יחידני, זוכרים?). בדרך חזרה, בעודי שם את ידי על ארטיק שוקולד מרענן, אני עוצר לא פעם ועוקב בהשתאות אחרי ביצועיהם המדהימים של שחקני הפוצ’י-וולי והכדורעף. גם הם, כמו מסעדות החוף, מתקני הספורט, שבילי האופניים וצי הגולשים – מספרים לי עד כמה שינה "חוף ימה" את פניו. ורק את החול אל תשנו, בבקשה. ועוד לא דיברנו על שקיעות.

2. קפה שפירא

אי שם בלב שכונת שפירא נטוע לו בית הקפה הזה. שמורת טבע בלב הכרך, ממש קרחת יער. יונתן הלו הוא "מיצי" רוקח כאן מיצים אלכוהוליים מפוארים פרי התנסותו רבת השנים. לגימה הגונה תהפוך במהרה את הביקור במקום לחוויה מתקנת. יונתן ,המארח האולטימטיבי ,יצר מקום הגזור על פי דמותו. מקום שמקבל את מבקריו באהבה ומשרה עליהם שלוות נפש פסטורלית-מדברית בלב הכרך ההומה. ריהוט הגן המרשים מורכב רובו ככולו מרהיטי רטרו/וינטג’/יד 7 שנבחרו בקפידה וכך גם מתחמי הפעילות לילדים ועוללים הפזורים בשטח הרחב. בלילות יש סיכוי רב שמתקיימת לה פעילות תרבותית כזו או אחרת ,אבל על זה, בכתבה הבאה. אני הכי אוהב להופיע ב"שפירא".

3. דוק

כשחזרתי הביתה לתל אביב לפני כחמש שנים, בעודי ממתין לגימור המטבח, הפכתי בעל כורחי לצרכן אוכל רחוב לתקופה מוגבלת. באותו הזמן עשתה מסעדת הרחוב "דוק" את צעדיה הראשונים. כך נחשפתי לתעלוליו המופלאים של אסף דוקטור השף והאדם. אסף חרט על דגל המקום את השימוש בחומרים מקומיים בלבד. הקפדנות בבחירת החומרים, שילובי הטעמים הנועזים והלא צפויים הפכו אותי מיד למעריץ מושבע. משהפכתי לסועד קבוע במקום (קבלן המטבח התבקש להאיט את הקצב), אפילו צורפתי לטיול צוות כשאחת ממשימותיו היתה איסוף פרחי חרדל בהרי ירושלים. בימים אלה, עקב אילוצי הרכבת שבאה לקראתנו, התקרבה "דוק" לעברי. מיקומה החדש בצמוד לחנות הפסטה הטרייה "איל פסטיו" הוא חדשות טובות מאוד בשבילי, שכן המרחק משם לרחוב מגורי "השופטים", הוא ממש זניח. הרחבה המוריקה שיצרו "האחים" מנתקת אותך משפת הכביש ההומה ,המנות תמיד מפתיעות מחדש והשירות והאירוח לא פחות ממושלמים. זכיתי.

4. פראנק

מי היה מאמין שדווקא אני, מי ששר את השיר "אני שונא גרמנים", יקדם אוכל המזוהה כל כך עם העם הגרמני. אבל החיים חזקים יותר ובעבודתי כמהנדס מזון למדתי לעמוד מקרוב על רזי הנקניקייה המושלמת. אני אוהב לשבת בסניף באבן גבירול כשברקע ציור קיר ענק, הומאז' לעבודתו של דודו גבע על האלבום "חתול שחור", ללגום בירה ולהתבונן בעוברים והשבים. אבל את ההנאה הגדולה ביותר מסבים לי לקוחות כאלה ואחרים שחולקים איתי את חווית האכילה שלהם. אכן סגירת מעגל מושלמת.

5. מרסנד ז"ל (בשלב זה)

בחרתי את המקום הזה שבצומת הרחובות פרישמן ובן יהודה למרות שהוא איננו עוד. לפתע, בחסות הקורונה, נעלם מחיינו בית הקפה המונומנטלי הזה שהתחיל כמעוז היקים והפך להיות לאחד ממרכזי חיינו. כאן הוגש אחד האספרסואים הטובים בעיר, כאן ישבנו מידי שישי, עם מיטב המוחות האסטרטגיים, מרימים כוסית "שטיקלה" ומברכים "לחיים איתן!”. כאן יכולת למצוא תמיד את בועז הבעלים ולהבין עוד משהו על החיים. לאן יתגלגלו פני הדברים? איפה נעשה את צרכינו באזור בן יהודה? איפה נשתה בירה בדרכנו חזרה מהים? לפתע אנחנו עדר ללא רועה. בועז תעשה לנו קפה!!! השיבו לי את "מרסנד", אפילו במחיר ירושלים.

מקדם בימים אלה את אלבומו "מקולקל" שיצא באחרונה בגרסת ויניל תחת הלייבל "זהב שחור" של האוזן השלישית. משחרר בקרוב את האלבום "וולפקינדר" – פרי עבודה משותפת עם רייסקינדר

• העיר שלי
• קפה שפירא
• חוף גורדון
• זאב טנא
• קפה מרסנד
• פרנק
• דוק