לפורים יש מסורות מטופשות וחמודות בנות מאות שנים – ליצנים, רעשנים, ילד בוכה כי כל האיפור נזל לו מהזיעה/גשם – אבל אנחנו בעד לידה של מסורות מטופשות וחמודות חדשות, ובשנה שעברה החלה מסורת מתוקה של עיריית תל אביב יפו: התברואידע – מצעד המשאיות המחופשות של תל אביב, שתתקיים השנה בבוקר יום שישי (14.3), ולנו יש את המסלול המלא שלה עבורכם.

>>אין כמו ג'אפה בלילות: הקייטרינג היפואי הנחשק מפציע גם במשלוח

התברואידע מתקיימת זו השנה השנייה, כאמור, ותאפשר לתושבים והתושבות להציץ מקרוב על הכלים והתשתיות שפועלים מדי יום לשמירה על ניקיון העיר, במעטפת קצת אחרת. במצעד ישתתפו משאיות איסוף האשפה ניקיתא ואיזבלה (אנחנו בכל פעם שוכחים שזה השם שלהן, ובכל פעם שמחים מזה מחדש), כמו גם מנוף גזם, מנוף טמונים, טרקטור ורכבים נוספים, במצעד שיחל בשעה 8 בבוקר מהמרכז הלוגיסטי העירוני, ויסיימו בסביבות 11:00 בפארק התחנה, אחרי סיבוב מאסיבי בליווי מוזיקה חיה, בצירים מרכזיים ברחבי העיר – קיבוץ גלויות, משה דיין, עזריאלי, רוקח ועוד. ראו מפת מסלול מצורפת:

עם הגעת המשאיות לפארק התחנה, הם יחנו במקום יוצגו לקהל הרחב עד מוצאי שבת (15.4), כאשר במקביל יתקיים בפארק הפנינג פורימי הכולל מופעי קסמים, קרקס אורבני, תהלוכה חגיגית ועוד. רק אז המשאיות יסיימו את הסופ"ש הפורימי הכיפי שמובטח להן, ויחזרו לעבודתן היומיומית של איסוף, גיזום, ניקוי ופינוי – יום אחר יום, שעה אחר שעה, בעודן מפנטזות על רק עוד רגע קטן במצעד הפורים, רק עוד טעימה קלה מהתהילה. לגעת עוד פעם אחת בזיכרונות של תחפושת לחיפושית זבל. גם אנחנו, משאיות. גם אנחנו. יהיה כיף!
לפרטים נוספים ורשימת התחנות הצפויה

• ❤ תל אביב
• תברואה
• פורים
• זבל
• עיריית תל אביב

פיצ'ר הטופ עשר של נטפליקס יכול להיות כלי מאד שימושי כשאתם לא מוצאים מה לראות, ולשם כך הוא גם נועד – אבל בשנים בהן הוא קיים יצא לנו לא פעם להיתקל בסדרות שהנוכחות שלהם ברשימה לא רק מביישת את נטפליקס, אלא גם אותנו כצופים. יש בנטפליקס לא מעט סדרות שלא אמורות להיות בכלל על המסך, אז עוד ברשימת ה-Top 10 שנקבעת על ידי הצופים? השפלה. אז בואו נפתח את זה, מה אתם אומרים? הנה כמה סדרות שאנחנו נבוכים שעשו את דרכן לעשירייה הפותחת השבועית של נטפליקס.

>>אריק שגב יצר סדרה שמתה לפני שנולדה. עכשיו הוא מחיה אותה לרגע

10. פובאר (2023)

מישהו ביקש שמונה שעות של ארנולד שוורצנגר? אה, לא? אף אחד? אתם בטוחים? אבל שמעתי שלסליי יש סדרה! טוב נו, אז קחו את ארנולד שוורצנגר כסוכן CIA על סף פרישה שצריך לחזור לשטח בשביל משימה אחת אחרונה רק כדי לגלות שהבת שלו גם סוכנת. בקיצור, קומדיית אקשן משפחתית סתמית לחלוטין שאיכשהו גם צלחה, וחודשה לעונה שנייה.

9. האם זאת עוגה? (2022)

אם לא שמעתם על זה עד עכשיו, ברכותיי – הרגע גיליתם את השעשועון המטופש בעולם (לא כולל שעשועונים יפניים, זאת חיה אחרת לגמרי). בתכנית "האם זו עוגה?" המנחה מייקי דיי מציג מספר עוגות והמתמודדים צריכים לנחש (כולם ביחד) –IS IT CAKE?אין לי מה להגיד, זה יכול להיות לפעמים מבדר, אבל זה מטומטם להחריד ולמען האמת, זאת די המטרה.

8. אובססיה (2023)

לא כל ספר צריך להפוך לסדרת טלוויזיה, ואם כבר, אז שלפחות ינסו להכניס לזה קצת תוכן או לחדש משהו, ולא רק למכור סקס. זה בדיוק מה שעושה אובססיה (והיא לא היחידה ברשימה), הסדרה מספרת על מנתח מוצלח שמתחיל רומן עם הארוסה של בנו ומפתח אובססיה כלפיה. העלילה כאילו מכריחה אותך לאהוב שתי דמויות ממש מזעזעות שהורסות את כל חייהן וחיי הסובבים אותם בשם החשק, וזה אפילו לא הדבר הכי נורא בסדרה. רק כדי לתת לכם טעימה: באחד מרגעי השיא, וויליאם (ריצ'רד ארמיטאג') נכנס לחדר בו שהתה הארוסה של בנו ומחפש סימן לנוכחותה, עד שהוא מוצא את המיטה עליה ישנה, ומתחיל לעשות אהבה מתוקה עם כרית. כן, כן. סצנת סקס עם כרית. זה גרוע בדיוק כמו שזה נשמע.

7. טוי בוי (2019)

פעם חשבתי שהסרט "מג'יק מייק" הוא ניסיון מעורר רחמים למשוך נשים לקולנוע באמצעות גברים ערומים, אבל ביחס ל-"טוי בוי" אני חושב שמגיע לצ'אנינג טאטום אוסקר. אני יודע שסדרות ספרדיות יכולות להיות גרועות אם אני לא מוכן מראש למבנה טלנובלה, אבל "טוי בוי" מראה כמה קל להרוס דרמת פשע ספרדית על חשפנים. הסדרה עוקבת אחר חשפן שנכלא לשבע שנים וצריך להוכיח את חפותו, ובדרך יש המון חשפנים, כמובן, ריקודים וקצת פשע. הכתיבה לא טובה, ומלא בטוויסטים מאולצים, המשחק גורם לי להרגיש כאילו אני צופה בכמעט מלאכים, ובאמת שקשה לעבור אפילו פרק אחד. אין ספק, הקהל שנתן לגיטימציה לעיבוד קולנועי עבור "חמישים גוונים של אפור" אחראי גם לעובדה שהסדרה הזאת היה אי פעם ביקרה ברשימת הטופ 10.

6. ויקינגים: ולהאלה (2022)

איכשהו הסדרה "ויקינגים" הצליחה מספיק כדי שיצרו לה סדרת ספין-אוף המתרחשת מאה שנה אחר אירועי המקור, כאשר הויקינגים פולשים לאנגליה – וזה גם ממש לא מפתיע גם שזה היה בטופ 10. הקהל הישראלי ממש אהב את "ויקינגים", שהייתה סדרה מוערכת יתר על המידה ודי משעממת. סתם ניסיון ליצור "משחקי הכס" עם ויקינגים. אבל הכתיבה בספין-אוף גרועה הרבה מהמקור, וזה נותן בעיקר תחושה שמישהו ממש התאמץ כדי להמשיך פרנצ'ייז שהצליח. טיפ ממני? תשחקו Assassin's Creed Valhalla, שבאופן חשוד יצא שנתיים קודם לכן, עם אותה עלילה – ולמרות שיש לו את הפגמים שלו, הוא עדיין עשוי הרבה יותר טוב.

5. הלב המסומן (2022-2023)

אני באמת לא מבין למה בישראל אוהבים כל כך טלנובלות, אבל הנה טלנובלה קולומביאנית על סחר באיברים, וזה קלישאתי ומרוח בדיוק כמו שזה נשמע. בסדרה הזאת יש לנו את סימון, גבר שאשתו נרצחה על מנת שישתילו את הלב שלה בגוף של אישה אחרת, הנשואה לגבר עשיר במיוחד. סימון, שרעב לנקמה כמובן, מתאהב באשתו של העשיר, כי הלב לא משקר. איכשהו הקשקוש חסר ההגיון הזה הצליח להזדחל אל הטופ 10 למרות כל מגרעותיו: כתיבה מזעזעת וחסרת הגיון, דמויות שפועלות באופן לא סביר, וקרינג' בכל רמה אפשרית. בניגוד לסדרות גרועות שעשויות להיות טיפה מהנות (ויש מעט כאלה), הצפייה כאן היא פשוט עינוי מתמשך.

4. קאובוי ביבופ (2021)

רוב הסדרות ברשימה הן פשוט סדרות פח שנועדו למלא את הספרייה של נטפליקס, ולגרום לקהל להרגיש שאשכרה יש תוכן. לרוב ערך ההפקה שלהן גם לא גבוה במיוחד. ולכאורה, קאובוי ביבופ לא נראית כמו סדרה שעונה על הקריטריונים האלו, מאחר ונטפליקס מכרה אותה כשירות למעריצי האנימה – אבל אין בה פיסה אחת מושקעת. הכתיבה היא גרסה משמעותית רדודה יותר של המקור, השחקנים לא יודעים מה לעשות עם השטויות בתסריט, וכתוצאה מכך הם משחקים פשוט לא טוב. "קאובוי ביבופ" לא הצליחה לספק את המעריצים ולא להרוויח צופים חדשים. זאת לא היתה אמורה להיות סדרת פח, במיוחד אם בתקציב ובאפקטים המושקעים, אבל תסמכו עליי – זה פח. למזלנו הסדרה בוטלה, ולא נצטרך לספוג עוד עונה של השיט הזה. לקח שנטפליקס הייתה צריכה להפיק גם עם סדרות אחרות ברשימה.

3. מניפסט (2018-2023)

מה שמפתיע במניפסט זה לא רק שהסדרה הגיעה לטופ 10, אלא שהיא הצליחה לשרוד שלוש עונות ב-NBC לפני שבוטלה ונטפליקס הצילה אותה. הסדרה הזאת היא בעצם "דיאט אבודים" – נוסעי טיסה מג'מייקה לניו יורק מגלים שהם היו באוויר חמש שנים, וצריכים להתאקלם מחדש בחברה, כשבמקביל הם מתחילים לחלום חלומות מוזרים ולחוות חזיונות. הקונספט עצמו יכול להיות מעניין, למרות שכבר ראינו אותו באלף גרסאות אחרות, אבל הביצוע פשוט מביך. נדמה שבחדר התסריטאים לא נסגרו על הפורמט של הסדרה, חוץ מעל זה שכל דבר בה כל כך מטומטם. במיוחד אחרי ששמים לב שהסדרה מאמצת תמות נוצריות ללא כל צדקה ככל שהיא מתקדמת, כאשר הדוגמה הכי טובה לכך היא העיבוד הפוסט-מודרני-משהו לסיפור העדים מהברית החדשה בפרק האחרון. די כבר.

2. סקס/לייף

חמישים גוונים של אפור הכניסה לחיינו את תת-הז'אנר התת-רמה שנקרא טראש אירוטי. אני מבין למה הוא קיים, אני מבין למה אנשים אוהבים אותו, אבל בחייאת – אפשר לפחות להתאמץ לכתוב את זה טיפה יותר טוב. "סקס/לייף", כשמה כן היא, מתמקדמת בדילמה הבלתי אפשרית שכולם יכולים להזדהות איתה – ההפרדה בין הסקס לחיים האמיתיים, כאשר הגיבורה נאבקת בין המשיכה הבלתי נשלטת לאקס המיתולוגי, בעוד היא מתפקדת כאמא נשואה מהפרברים. באמת שקשה לתאר כמה הסדרה הזאת פשוט מופרכת לחלוטין. בשלב מסוים הזוג הנשוי מנסה לפלפל את חיי המין שלהם, כשהם פורצים לתוך אחוזה כדי להזדיין בה. אה, וגם יש את הקטע שהאקס המיתולוגי קעקע על המפשעה שלו שני דבורים (והסיבה עוד יותר מטומטמת – כי השמות שלהם, בילי ובראד, מתחילים עם האות B). לא חסרות עוד הברקות. הסדרה הקרינג'ית הזאת הגיעה למקום הראשון ברשימת הטופ 10, ורק אלוהים יודע איך כל כך הרבה אנשים שרדו את הזוועה הזאת.

1. פרופיל מזויף (2023)

הקולומביאנים השתלטו על הרשימה הזאת, והם לגמרי הרוויחו את זה ביושר. קשה להאמין שהסדרה הזאת אמיתית, אבל קשה יותר להאמין שהיא הגיעה למקום הראשון בטופ 10 שלנו. אין ברירה אלא להודות בזה, לפעמים הקהל הישראלי אוהב סדרות פח. הפעם אנחנו מקבלים את קמילה, רקדנית שיוצרת פרופיל מזוייף ומתאהבת לפתע בגבר שעונה באופן מחשיד על כל דרישותיה. אקצר לכם את הסיפור ברו – אחרי ארבעה חודשים הוא זורק אותה, והיא מחליטה לצאת למסע חיפושים אחריו רק כדי לגלות שיש לו משפחה ושהוא לא מי שהוא טען שהוא. אז מה היא עושה בתגובה? כמובן ששוכרת אחוזה מפוארת ממש ליד, ללא שום כסף. כן, ככה. אם אתם רוצים לקנות אחוזה – קטן עליכם. והדבר הכי גרוע בסדרה הוא ששני הפרקים הראשונים מרמים אותך, וגורמים לך לחשוב שאתה הולך לצפות במשהו טוב. אבל לא, אחרי פרק-שניים זה פשוט הופך לסדרה הכי גרועה שקיימת בנטפליקס. טוב די, פשוט לכו ותראו את זה רק בשביל להאמין שהחרא הזה קיים, ושלא השתגעתי במהלך הכנת הרשימה.

• המסך
• נטפליקס
• סדרות
• זבל

לניו יורק יש בעיית זבל. אנחנו רואים (ומריחים) אותה כל יום: הזבל נערם לגובה, הרחובות מטונפים והעכברושים מתרוצצים, חצופים יותר מאי פעם. בעיית התברואה בעיר גרועה כל כך שראש העיר אריק אדאמס הבטיח, פשוטו כמשמעו, לנקות את הרחובות עם תוכנית לפחי זבל ענקיים חדשים ורכישת רכבי ניקוי רחוב חדשים, מה שלטענתו אמור להוריד את אוכלוסיית העכברושים, שנצפו השנה במספרים הגבוהים ביותר מאז 2010.

כל זה מעסיק את תושבי העיר עד כדי כך שקוראי Time Out ניו יורק דירגו אותה בתור העיר השניה המלוכלכת ביותר בעולם (אחרי רומא) באינדקס הערים שלנו – סקר של 27,000 תושבי ערים ממלבורן עד מדריד, שיקגו עד קופנהגן, תל אביב ועד טוקיו. אחרי ניו יורק ברשימה נמצאת גלזגו; לפי האינדקס, העיר הנקייה ביותר היא שטוקהולם.

כל זה מתחבר – ניו יורק נמצאת בעיצומם של מהלכים מקיפים שאמורים לטפל בבעיה.פחי אשפה חדשים וענקיים מותקנים בכל חמשת הרובעים במטרה לשפר את איכות החיים, לבלום את חגיגת העכברושים וגם לפנות את מדרכות העיר הצפופות. ניו יורק גם תוציא 11 מיליון דולר על רכבי ניקוי חדשים שמעוצבים כך שהם יכולים להיכנס גם במרחבים צרים כמו נתיבי אופניים, מה שיאפשר להם לנקות מקומות שהיו בעבר לא נגישים. גם שינויים בהסדרי החניה יאפשרו לרחובות לעבור צחצוח בתדירות גבוהה פי שתיים מהמצב הנוכחי.

ניו יורק גם שוקלת חוק עירוני חדש שידרוש מחברות עירוניות לסמן שורה של מקומות בהם ניתן להוסיף שירותים ציבוריים, מה שאמור לסייע בצמצום ההשתנה הציבורית ותופעות נוספות."הגיע הזמן לזרוק לפח את הדרכים הישנות בהן אספנו זבל בעיר", אמר חבר מועצת העיר שון אברו בהצהרה רשמית. "פיילוט 'מדרכות נקיות' יכניס לעיר שיטות חדשות להתמודדות עם בעיית הפסולת. התושבים והעסקים שלנו יוכלו לנשום לרווחה בידיעה שהפחים החדשים יעזרו לשמור על השכונה נקייה וירחיקו את המכרסמים".

• סקר הערים הבינלאומי
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 904 // העיר הטובה
• ניו יורק
• זבל

בילדותי חשבתי שאבא שלי ארכיאולוג. בכל סופ”ש נהגנו לנסוע לאתר ארכיאולוגי אחר. מטרת הביקורים באתרים השונים הייתה להרחיב את סקרנותנו, תוך התבוננות וחקירה של החיים של "פעם" על פי התכולה שהייתה לאנשים בבתיהם. התרשמתי מהבתים הממוינים והמתומצתים שמהווים קונטרסט משמעותי לבתים כיום, אלו העמוסים לעייפה. כילד תהיתי, לא פעם, מה עלה בגורל הזבל שלהם; לאן נעלם ואיך כל זה קשור לזבל אותו אני מוציא בכל יום מהבית וזורק לפח השכונתי עלפי מצוותה של אמי. שקית הזבל הייתה אז צנועה בגודלה בזכות הערך היקר של שימוש חוזר שרווח בבתים.

כיום אני מהרהר בתכולת שקית הזבל הגדולה, שלרוב גם מתאפיינת באנונימיות, שמשקפת פן מסוים של פני החברה שלנו. התערוכה "שפע – הארכיאולוגיה של העתיד" היא תערוכת אמנות שנקודת המוצא שלה היא תערוכה שהוצגה בזמנו במוזיאון העיצוב בחולון, תחת השם "הבור -חפצים שעלו מבטן האדמה".התערוכה הציגה מממצאי חפירה ארכיאולוגית שהתבצעה במטמנה של מקווה-ישראל, בה היתה המזבלה הראשונה של תל-אביב המנדטורית במשך כ-30 שנה, מאמצע שנות ה-20 של המאה הקודמת. חלק מן הממצאים שהוצאו מהבור הארכיאולוגי מציגים את "העבר של הזבל" שאפיין את העיר העברית הראשונה לפני כ-120 שנה.

בחלקה השני של התערוכה אנו מתקדמים לשנות החמישים של המאה הקודמת. שנים אלו מומחשות על-ידי מיצב קונספטואלי העוסק בזבל ובמשמעותו הסובייקטיביתֳ; מה שמיותר ונתפש כזבל שאין בו שימוש עבור האחד, לא כך הוא עבור האחר שיכול לעשות בו שימוש מחדש. וכמו שניסח זאת הרמב"ם: פסולת היא כל דבר שאינו מונח במקומו.זוהי עבודתו של המעצב יואב שביט, שממוקמת בתוך משאית זבל משנות החמישים ויוצרת שיח שמקרב אותנו להווה ולאתגרים שמתקיימים בעודפי זבל, במיחזור, בשימוש חוזר ובמידע על פילוח האספקטים הסביבתיים על השפעותיהם.

האמן ניהאד דביט יצר עבודה פיסולית העושה שימוש חוזר בצואה של סוסים. הוא יוצר מהם דימוי של שטיח עתיק יומין שמהווה את אחד מהאובייקטים הראשונים והשכיחים שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים. ניהאד מחדש את שניהם – הן מבחינת החומר כחומר פיסולי והן בצבעוניות החדשה והעכשווית שבה הוא משתמש לדימוי של השטיח. במרכז השטיח הוא יוצר קערה המזכירה קערת-חרס שזה עתה התגלו חלקיה בחפירה ארכיאולוגית כלשהי.העבודה נעה בין הקדום לבין העכשווי ומרגשת באינטרפרטציה שלה שמחברת בין שניהם; שימוש בפסולת, שלכאורה הכרחי להיפטר ממנה, והפיכתה לחומר פיסולי שדווקא הוא זה שאחראי לאסתטיקה העדינה.

החלק האחרון של התערוכה מתייחס לעתיד הרחוק, שלא פעם נדמה שהוא קרוב יותר משאנחנומוכנים להודות. המאייר עמוס אלנבוגן יצר עבודה המדמה שכבות ארכיאולוגיות מתחילת ההיסטוריה ועד לעתיד כשהוא עושה שימוש באלפי פרטי צרכנות, על פי תקופות וזמנים שנעים אחורה וקדימה לאורך אלפי שנים. אלנבוגן עושה זאת בהומור ובאובססיביות כנוגע בדילמה האמיתית המתפתחת בקרב חברת השפע חסרת המעצורים שלנו, הצורכת בקנה מידה עצום וזורקת במהירות ובקלות. הוא מתריע בנימה הומוריסטית על האפשרויות האפוקליפטיות שצפויות לנו כחברה שלא מבינה את דחיפות המודעות ואת ההכרח לשינוי שאנו נדרשים לו, כי אם לא כן – הארכיאולוגיה של העתיד עתידה לקבור אותנו עוד בהווה.

המושג "שפע" הינו הפכפך; מצד אחד הוא משמש מדד לחוזק, להתפתחות, לאפשרות להתקדמות ולהשתכללות של חברה באשר היא, אך מהצד השני, במידה שניהול השפע איננו מרוסן באופן פרקטי וערכי – אנו עלולים לאבד כיוון וחיבור, מה שעלול לדרדר את החברה למצב של שבר אי-רוורסיבילי.נראה כי האנדורפינים, הנוצרים מהתרגשות הקניות בימינו, מייצרים התמכרות שאל מולה "שימוש חוזר" נשמע כאפשרות פחות מפתה.שפע ההתמכרויות היצרניות מהן החברה המערבית סובלת פוקדות כל דרגה ושכבה חברתית ומשום כך הן בהכרח בעלות השפעה משמעותית על השכבות הארכיאולוגיות של העתיד.

אמנות אינה משנה מציאות, אולם תפקידה לעורר חשיבה והרהור באמצעות חוויה חושית המבוססת על דמיון. אמנות לאורך הדורות משמשת, לא רק כאספקלריה של יופי ואסתטיקה, כי אם מתעדת את החברה על אתגריה החברתיים והאנושיים. מנקודת מבטם של אמנים – האמנות מייצגת תקופה כפי שהזבל והפסולת במקרה זה מייצגים את החברה הצרכנית.בתערוכה זו ניסיתי לחבר בין שניהם כשאני מזמן להן מפגש עם הארכיאולוגיה העתידית שלנו, שהרי הן המזבלות והן האמנות תהיינה "ארכיאולוגיה" ביום מן הימים.

>> ביום שישי ה-7.1 יתקיים מפגש ראשון בסדרת מפגשי שיח גלריה לסיכום תערוכת "שפע: ארכיאולוגיה של העתיד". המפגש הראשון יהיה בנושא"אמנות וזבל – מה העניין?"– תערוכת "שפע" כדוגמה לעניין שמגלה השדה האמנותי בפריטים שנדחו והושלכו לאשפה. בהשתתפות פרופ' תמר אלאור, חוקרת תרבות חומרית (האוניברסיטה העברית) ומובילת צוות המחקר האקדמי שעסק במחקר המזבלה ההיסטורית ועדי יקותיאלי אוצר התערוכה.פרטים נוספים כאן.

• ❤ תרבות
• הבועה
• מיחזור
• קיימות
• זבל
• פארק אריאל שרון

• Facebook
• Twitter
• Email

פחות משבועיים חלפו מאז הכריזה עיריית תל אביב-יפו עלתחרות למציאת שם למשאית האשפה החדשניתשנרכשה במסגרת פיילוט, והנה יש לנו מנצחת: תכירו את "ניקיתא".

את השם החדש בחרה ועדה מיוחדת ובראשה פרופ' משה פלורנטין המכהן כיו"ר הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה ללשון העברית. הועדה בחנה מאות שמות שהוצעו על ידי הציבור, כשבין ההצעות היצירתיות "פחסנית", "אשפנית", "איזבל" ואפילו "קלינ-טונית", כמחווה לניקיון המושג בעזרת דחיסה של טון אשפה בכל משאית.

השופטים נימקו את הבחירה בשם בכך שהוא "מגלם את אחד האידיאלים של תל אביב-יפו שאינה רק מרכז תרבותי וכלכלי, אלא גם עיר נקייה הרואה לנגד עיניה את רווחת תושביה", אך ספק אם נתנו דעתם לעובדה שעל החמידות מעיבה העובדה שניקיטה הוא שם רוסי, והחיבור בין עבודת הניקוי ושמה של אישה רוסיה עשוי להדיף ניחוח גזעני מעט.

את השם "ניקיתא" הציעו כ-20 תושבים שונים, ובהגרלה ביניהם זכתה דפי נוריאל – תל אביבית דור שלישי בת 26, המתגוררת בלב העיר. כפרס זכתה נוריאל בחבילת בילוי זוגי בעיר, כולל ביקור במוזאונים, טיסה בכדור פורח ושיט בירקון – ובעיקר, נסיעת בכורה ב"ניקיתא".

• הבועה
• פינוי זבל
• עיריית תל אביב
• ❤ תל אביב
• קיימות
• זבל