מבחינת גיוון בקולינריה, תל אביב היא מלכת המזרח התיכון. יש כאן ייצוג למטבחים מכל קצות הגלובוס, ואוכל רחוב שמכסה כמעט כל מאנץ' אפשרי. לעומת זאת, מי שמבקר באתונה ונשאר בגבולות רחוב ארמו התיירותי נדון להסתפק בגירוס ולוקומדס, עם זליגות קטנות לצדדים, לרוב לא מוצלחות במיוחד. גם אנחנו החזקנו בדעה הזאת עד שלגמרי במקרה הגענו לעיר בדיוק בזמן ל-Athens Street Food Festival–אירוע מתוקשר שמתקיים במשך שלושה סופי שבוע בחודש מאי.

>>הגודל לא קובע: בית הקפה הכי קטן בתל אביב נפתח ליד כיכר דיזנגוף

בהאנגר שממוקם במרחק רבע שעה הליכה מכיכר מונאסטיראקי מצטופפים דוכני אוכל צבעוני, מגוון ומשגע, שמושך את האתונאים הגרגרנים ותיירים סקרנים. גם אם מתעלמים ממחירי המנות – ואי אפשר, למרות שניסינו, כי מדובר ב-7 יורו (28 ש"ח) למנות שלא מרגישות כמו דוגמית – מסתבר שאתונה לא פראיירית בכלל בכל הנוגע להפתעות קולינריות. הצלחנו לשים יד על כמה וכמה ביסים שהיינו שמחים לפגוש בתל אביב, חוץ מהשילוש הקדוש של פיצה-המבורגר-שווארמה.

1. ג'אנק איטלקי

עם כל הכבוד לפיצה, ויש המון כבוד, לאוכל רחוב איטלקי יש עוד המון מה להציע. לדיפ דיש פיצה שפגשנו כאן לא התגעגענו כלל, כי מה שקרה בניינטיז צריך להישאר שם, אבל מקל מוצרלה – שלא לומר נבוט מצופה פירורי לחם מתובלים ומטוגן בשמן עמוק – שבר אותנו. כשבוצעים את האינסטרומנט נשפכים ממנו נהרות מוצרלה מותכת שאי אפשר להפסיק לטבול ברוטב עגבניות ולזלול עד שלא נותר פירור. ואם במוצרלה עסקינן, למה לא להוסיף ארנצ'יני, פיצה פריטה ופנצרוטי על חתיכת קרטון בעמידה ברחוב כמו בנאפולי. זה לא עד כדי כך מסובך.

2. מק אנד צ'יז

מסיבות שלא הצלחנו להבין, הטריט האמריקאי מאטריות מסולסלות ורוטב גבינה מותכת נותר בארץ בגדר קוריוז. מדי פעם אפשר לפגוש מק אנד צ'יז כמנת צד או מילוי, כמו בלחמניות המושחתות בנונונו הזכור לטוב, אבל כמנה עצמאית בקערית לזלול על הדרך כמעט ואין (חוץ מפורטר סמוק האוס, כפרה על הפולד פורק שלהם) ואין עונג גדול מלנעוץ מזלג בתערובת הלוהטת ולהעלות ביס פסטה לוהטת ברוטב סמיך, שמנוני ומסמם חושים. כנראה שבארץ, מטעם המדינה המתחרדת, רוב העסקים יוותרו על בייקון, אבל בהחלט נשמח לתוספת ירקות מטוגנים קלות. ואם מישהו מחליט להרים את הכפפה, זאת גם לא צריכה להיות מנה יקרה במיוחד.

3. אויסטרים ולובסטרים

שף גיא גמזו כבר הוכיח יותר מפעם אחת שאפשר למכור אויסטר בארבעה שקלים, שהם שווי ערך ליורו. בפסטיבל באתונה לא מצליחים לרדת לכזה מחיר, אבל מפצים בכל השאר – למשל סרטנים כחולים ברוטב ביסק, רגלי קינג קראב שלוקות בחמאה ולימון והמנה היקרה ביותר – לובסטר רול ב-13 יורו, קצת יותר מ-50 ש"ח. בחלומנו אנו רואות דוכן פירות ים פשוט פשוט, כמו לפני שנים בנמל יפו – ספוט שבישראל המפולגת של שנת 2025 נדון כנראה להישאר בגדר חלום.

4. אוכל רחוב אתיופי

אחרי שסוף סוף זכינו למסעדת שף אתיופית, נפתח לנו התיאבון. בדוכן באתונה נצפו מיני־אינג'ירה עם קיטפו (בשר נא), תבשיל דורו וואט ותבשיל כבש (טיבס), שמייצגים מעט ממה שלמטבח האתיופי האותנטי יש להציע גם בגזרת אוכל הרחוב. לקהילה בארץ ולפודיז סקרנים מגיע שיקום שף אמיץ יוצא העדה, ויפתח ספוט אוכל רחוב שיפרוץ את גבולות החמארות בדרום העיר. אנחנו מבטיחים להיות הראשונים שיתייצבו וינשנשו הכל בהנאה ניכרת.

5. קורן דוג

נקניקייה על מקל עם ציפויים ורטבים משוגעים נחשבת חטיף לגיטימי לא רק באתונה אלא ברוב בירות הקולינריה, חוץ מתל אביב משום מה. מה, לא מגיע לנו ביס מטוגן על מקל? הגרסה במזללת JMT הקוריאנית נהדרת, פיקנטית וסקסית עם גבינת מוצרלה נמתחת, ואין סיבה שלא יהיו עוד כמותה בעיר. סליז במיטבו.

6. גירוס

אותו דווקא לא פגשנו בפסטיבל כי אין סיבה למכור קרח לאסקימוסים וגם לנו אין פלאפל בפסטיבלים, אבל תכלס מדובר באוכל רחוב מושלם – בשר או עוף בסגנון שווארמה, עגבניות, צזיקי וצ'יפס בקונוס מפיתה קטנה ורכה שסופגת את כל הטעמים. פה ושם אפשר למצוא בתל אביב מנה שקוראת לעצמה גירוס, לרוב עם שיפורים שאינם קשורים למקור (סלסה ורדה? סירייסלי?), ובמחיר שביוון היה גורם לשבירת כמה צלחות, ולא בקטע טוב. רק בתל אביב אפשר לקחת אוכל רחוב שמוכיח את עצמו כבר 100 שנים, לפרק אותו בעילה של פרשנות מקומית – ואז לתמחר אותו כמו סטייק.

• אוכלים שותים
• אוכל רחוב
• יוון
• אתונה

אני מת על יוון העתיקה. כשהייתי ילד היו לי את כל ספרי "המיתולוגיה היוונית לילדים", שיחקתי בכל שלושת משחקי God of War ובגיל 18 החלטתי לכתוב מחזה (שגנזתי מהר מאוד) על פי הטרגדיה של איקרוס. אני חנון של תיאטרון, ולכן גם שמחתי ללמוד על יוון העתיקה בשנה הראשונה שלי במכללת סמינר הקיבוצים ולא, אני לא מספר את זה כדי להשוויץ בכמה חנון אני יכול להיות, אלא כי אולי זה יסביר למה אני הולך בעוד רגע לעוף על הסדרה החדשה של נטפליקס, "קאוס", שיש בה פשוט את כל מה שחנונים של מיתולוגיות כמוני יכולים רק לבקש.

>> את זה צריך לראות: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג עכשיו
>> מה ראינו בלילה: 7 סדרות וסטנדאפ שהחזיקו אותנו ערות השבוע

אחרי שעולמות הטלוויזיה והקולנוע נדדו למיתולוגיות אחרות כי את היוונית סחטו עד תום, צ'ארלי קובל ("סוף הפאקינג עולם") מחזיר אותנו אל האולימפוס והסיפורים שכבר שמענו והכרנו עם טוויסט מודרני, טריק שיכול היה להיות שחוק אם לא היו הולכים איתו עד הסוף כמו שעשו כאן.הסיפור של "קאוס" מתחיל עם הקריינות של פרומתאוס והיכרות קצרה עם הגרסה החדשה לזאוס – ג'ף גולדבלום. עד היום הטייפקאסט של זאוס היה די ברור: שרירי ומזוקן עם שיער ארוך ומתולתל, לעתים שמנמן ומתולתל עם זקן ארוך, אבל זאוס היה "מלך האלים" ורוב ההשראה נלקחה מהפסלים הרבים שבנו לכבודו. אף פסל לא נראה כמו ג'ף גולדבלום.

זה ליהוק מפתיע, במיוחד ביחס לאופציות טבעיות יותר כמו ליאם ניסן, לוק אוואנס וראסל קרואו, וכמובן ביחס לגרסאות אנימציה כמו ב"הרקולס" של דיסני ושלל גרסאות די דומות בטלוויזיה ובמשחקי מחשב. בכל מקרה, זאוס-גולדבלום חי את החלום, הוא מלך האלים, כל בני האדם סוגדים לו ומקדישים לו את חייהם ואנחנו פוגשים אותו בזמן קריטי במיוחד: יום אולימפיה, בו מקריבים למען האלים קרבן אדם. האל הממונה על האלים עוקב אחרי החגיגות בחדשות ולהפתעתו הרבה רואה איך חיללו את האנדרטה החדשה שנשיא האי כרתים, מינוס, הציב למען האלים. מצב הרוח של זאוס מתקלקל עוד יותר כאשר הוא מוצא קמט על המצח שלו, ובכך הוא רואה סימן ראשון להתגשמות הנבואה שקיבל, לפיה שלטונו עומד להגיע אל קיצו.

העולם של "קאוס" הוא עולם מודרני שבו האמונה באלים של הפנתיאון היווני עדיין חיה ובועטת. הדת היוונית בסדרה משמרת מנהגים ישנים כמו קורבן אדם וחגים עתיקים, ומציגה את בני האדם כמי שחיים עבור האלים. יש לנו את המלך מינוס, את תזאוס, אריאדנה, המינוטאור, מדוזה וכמובן כמה אלים יווניים מוכרים כמו הרה, דיוניסוס והאדס. כמובן שגם כל שאר האלים מוזכרים באופן כזה או אחר וקצת חבל שלא ראינו יותר מהם. ביקום בו ג'ף גולדבלום הוא זאוס, מעניין לראות את העיבוד לאלים נוספים כמו הלנה או הפייסטוס. טוב, צריך לשמור משהו לעונות הבאות.

למרות שהלכו כאן ממש רחוק עם הטוויסט המודרני, הכולל בתוכו את הפיכת השאול לעיר בשחור לבן, הפיכת אלות הגורל (המוירות) לדראג קווינס (בכיכובה של סוזי איזרד האדירה), ומציאת פתרון מודרני הלקוח מעולם התיאטרון (שגם היוונים המציאו) עבור המינוטאור, זה לא מה שהופך את "קאוס" לחוויה שונה מכל מה שראינו על המיתולוגיה היוונית.

אלים יוונים מאופיינים בדרך כלל איזשהו אלמנט הירואי ואלטרואיסטי. גם בסיפורים בהם האלים הם מושחתים, יש להם פאסון מסוים. היום, כשכמעט נכחדו כל המאמינים בזאוס ושות', יוצרים שכותבים מתוך המיתולוגיה עדיין מפחדים להודות: בסטנדרט השפיות של העידן המודרני, האלים הם חבורה של אנשים פסיכוטיים שעושים דברים מזעזעים. האלים אינם חפים מפשע, הם פגומים, מפוחדים ואנושיים עד כדי טירוף. וזה היופי של הסדרה. היא לא מנסה לייפות את הנטיות של זאוס לפסיכוזה, והיא מכירה באלים כישויות אגוצנטריות וגדולות מהחיים.

יש שני אלים שפויים בפנתיאון: אל התענוגות והיין דיוניסוס, וכמובן אל השאול, האדס אותו משחק דייוויד ת'יוליס (הלא הוא הנבל וי.אם. ורגה מהעונה השלישית והמצוינת של "פארגו". בסדר, גם רמוס לופין בסרטי "הארי פוטר"). האדס הוא הפתעה משמחת, לא רק כי זה האדס שונה לחלוטין ממה שדמיינתי, אלא גם כי הוא אחד השחקנים האהובים עליי ופשוט תענוג לראות אותו בתפקיד. בכלל, השאול של "קאוס" הוא השאול הכי מעניין שראיתי והפילטר השחור-לבן שמכסה אותו עוזר לייצר סצנות מצוינות שמשלבות היטב בין הקולנוע הישן בשחור-לבן לבין האפקטים המעולים שמייצרים בעידן הטלוויזיה החדש. השילוב מייצר דימויים שלא ראיתי באף סדרה אחרת.

נהניתי מכל שנייה של "קאוס" וגמעתי בשקיקה כל רפרנס שאני מצליח לזהות, אבל צריך גם להכיר בחולשות שלה: קהל היעד שלה לא ברור. היא מנסה לעשות היכרות מחודשת עם המיתולוגיה היוונית, ובאותה נשימה אנשים שלא מכירים את הנפשות הפועלות יכולים לפספס רגעים מצוינים למביני עניין. אני ממש מעדיף את הפתרון של "מי שיבין יבין", מבלי להפוך את האקספוזיציה הארוכה גם ככה לבלתי נסבלת. הבעיה השנייה היא שצ'ארלי קובל די אופטימי לגבי עונה שנייה, מול ביקורות די פושרות מצד המבקרים בחו"ל – והסיפור של העונה הראשונה רחוק מלהיות שלם.

בסיום העונה (כל הפרקים עלו בפורמט בינג') נראה היה שצוות התסריטאים ניסה להעביר תחושת "עכשיו התחלנו", ואם נטפליקס לא יאשרו עונה שניה במהרה בימינו, אנו עלולים לקבל סיפור טרגי מהסיבות המאד לא נכונות, שמסתיים הרבה יותר מוקדם ממה שצריך. גם אם אתם לא פריקים של המיתולוגיה, תנו ל"קאוס" צ'אנס, לא רק בגלל הקאסט המדהים, אלא גם כי סיפורים מוכרים כמו המינוטאור ו"אורפאוס בשאול" הופכים למורכבים יותר בשל המודרניזציה והכתיבה הלא מתחנפת של קובל. חוץ מזה, תנו לחנונים של יוון העתיקה משהו להיאחז בו, מה אכפת לכם?
>> "קאוס", עונה 1, שמונה פרקים, עכשיו בנטפליקס

• ביקורת טלוויזיה
• נטפליקס
• סדרות מומלצות
• יוון
• ג'ף גולדבלום

זה כמה שנים שיוון הופכת ליעד הכי נחשק של הישראלים. איי יוון הם המפלט החלומי והניתוק המושלם. ספר חדש,"סיפור אהבה, מסע באיי יוון", מציע מבט אישי ומסלולי טיול ב-23 איים יוונים. הסופרת והעיתונאית אבירמה גולן ובן זוגה איש התקשורת שמוליק שם טוב לוקחים אתכם למסע בלתי נשכח ב-370 עמודים עשירים במסלולים, סיפורים, המלצות, מפות ותמונות. לקראת הקיץ הם שלחו לנו כמה המלצות ספציפיות ליום הזה שיש לכם באתונה לפני או אחרי האיים. אתם אפילו לא צריכים גזור ולשמור, רק לקחת איתכם את הספר

>> איי יוון מלאים במסעדות מעולות. הנה 5 המלצות של מומחים
>> גם ברביבה וסיליה החליטו לדמיין שאנחנו ביוון בקיץ הזה

בכל פעם שאנחנו עוברים באתונה, בדרך לאחד האיים או בחזרה לישראל, גם כשמדובר בעצירה של שעות ספורות בלבד, אנחנו קופצים לטעימה של קבב יווני.התמכרות לקבב (ולמעשה לבשר בכלל) היא מחלה מוכרת ביוון. אתונה משופעת מסעדות בשר. אחדות ענקיות, אחרות קטנות ומשפחתיות ויש אפילו כוכים קטנים ואפלוליים.יתכן שעברתם לידם ולא שמתם לב אליהם כשטיילתם בעיר, אבל מי שעצר והתיישב לאכול באחד מהם לא ישכח את הטעם לעולם. אפשר לכתוב ספר שלם על הקבב היווני, טעמיו, ההיסטוריה שלו ואופן הכנתו.אבל עד שמישהו יכתוב את התנ"ך של הקבב היווני, הנה כמה טעימות מחמישה היכלי קבב אתונאים.

סאבאס נגד תנאסיס (ולהפך)

אל סאבאס (SAVVAS) הגענו לראשונה בשנות השמונים של המאה הקודמת. רחוב מיטרופוליאוס הצמוד לכיכר מונסטיראקי היה כבר אז מרכז הקבב של אתונה. חמש מסעדות הגישו על שולחנות עטויים מפה משובצת, שהמלצרים פורשים עליהן מפת נייר לבנה, את אותה מנה עצמה: ארבע קציצות קבב שחומות ומתובלות היטב, מונחות על פיתה יוונית (שמכינים אותה אחרת מהפיתה המוכרת לנו, קודם במים רותחים ואחר כך, עם שפע שמן זית, על הגריל). על הבשר הונחו טבעות בצל סגול, עגבניות חרוכות ופטרוזיליה קצוצה. מיצי הבשר ניגרו אל הפיתה, התערבבו בעסיס העגבניה, וביחד עם הבצל הפריך הפכה כל נגיסה לעונג שלא מהעולם הזה.

אנחנו אהבנו במיוחד לשבת אצל סאבאס הארמני, שמגיש את אותו הקבב משנת 1925. מאז ועד תחילת שנות האלפיים אכלנו קבב רק אצלו, ותמיד הזמנו גם פלפלים ירוקים ארוכים (חריפים, לא מתוקים) ו"חוריאטיקי", הסלט היווני שאין שני לו. סאבאס שלט על חצי הרחוב, ותנאסיס (O THANASIS) יריבו שלט על החצי השני, ממש ממולו.

חלפו שנים. בכל פעם שחזרנו למיטרופוליאוס ראינו שהשולחנות של תנאסיס מלאים תמיד, בעל הבית מוסיף עוד ועוד שולחנות, ואילו המלצרים של סאבאס עומדים בצד מבוישים. בסופו של דבר החלטנו לטעום את הקבב של תנאסיס, והסתבר שהוא מעולה.לא היינו היחידים שחשבו כך. עם הזמן תנאסיס השתלט על כל הרחוב, עם מאות שולחנות מלאים בכל עונה. היום O THANASIS הוא מקום העלייה לרגל המרכזי של חובבי הקבב באתונה. אין ספור מנות יוצאות מהמטבח בכל רגע, והן עשויות בדייקנות וטעמן משובח. מומלץ לטעום גם את סלט החצילים, ואל תשכחו בירה קרה להשלמת ההתמכרות המוחלטת.

סאבאס ויתר על התחרות, והעדיף לעבור למקום אחר. אנחנו שומרים לו אמונים ומגיעים אל המסעדה הקטנה והנהדרת שלו בכיכר המרכזית של שכונת נאה סמירני. התפריט שם יותר קרוב למסורת של אסיה הקטנה אבל הקבב אותו קבב והוא פשוט אלוהי, בשתי הגרסאות – עם יוגורט (YAOURTLOU) או בלי.סאבאס פתח עוד מסעדה גדולה ליד מונסטירקי, ברחוב ארמו, ועוד אחת בחלק התחתון של ככר סינטגמה.

קוסטאס 1 וקוסטאס 2

הדעות חלוקות: אבירמה אוהבת לשבת בנחת כמו היוונים (שעה לפחות). שמוליק חושב שהתענוג הכי גדול של חוויית הקבב הוא מנה בפיתה, בעמידה ליד שולחן מוגבה או ליד דלפק מצופה פורמייקה. את החוויה הזאת מזמנות לכם שתי מסעדות רחוב קטנות ומעולות שמגישות מנת קבב שמיימית במחיר מגוחך. לשתי המסעדות קוראים קוסטאס, אבל אין ביניהן שום קשר.

קוסטאס הראשון נמצא ליד סינטגמה, ברחוב פילאלינון 7. מאז 1950 הוא מגיש מנות קבב או סופלאקי חזיר בכמויות של סרט נע במפעל והטעם נהדר.קוסטאס השני נמצא בקצה רחוב ארמו, מאחורי הכנסייה המרכזית של אתונה, (כיכר אגיוס איריניס 2). המסעדה היא בעצם כוך קטן, ומשתרך אליה תמיד תור עצום. הקבב פשוט מדהים. הסוד של קוסטאס – תוספת של רוטב עגבניות ייחודי וחמצמץ. המנות בפיתה קטנות יחסית, ולמי שבא ממש רעב כדאי להזמין מראש שתי מנות.

לפטריס (LEFTERIS O POLITIS)

עוד מקדש קבב אתונאי עם תורים אינסופיים נמצא בסמטה קטנה (Satovriandou 20) מאחורי כיכר אומוניה. לפטריס מגיש את הקבב שלו עם רוטב עגבניות חריף, והטעם העז נשאר בחך שעות ארוכות. קחו מנה או שתיים, עימדו עם כולם בכניסה לצד השולחנות המוגבהים, ואל תשכחו ללקק את האצבעות. טעים-טעים.

>> עוד על מאכלים יווניים מסעדות מעולות וטיולים ב-23 איים יוונים בספר "סיפור אהבה מסע באיי יוון".הספר אזל בחנויות, ניתן לרכישה רק באתר ומגיע עם שליח עד הבית

• אוכלים שותים
• קבב
• אוכל יווני
• יוון
• אתונה

החיים נוראיים, הכל קורס ואין כרגע שום תקווה באופק? כוס או שתיים של אוזו בבר הקיץ של רביב וסיליה אולי יעזרו להשכיח קצת את הבאסה. בעצם, אולי עשרה. בכל מקרה, הלוקיישן הוא הדבר המעניין – ספוט אלכוהולי שמפציע בעונה החמה במרפסת המסעדה, שיתמקד השנה ביוון, ומביא לשכונת המגדלים קצת מהשקט והחופש שכולנו כל כך כמהים להם. גם עם כל הצפירות.

>>אנשי "המשביר" תפסו פינה מקוללת כדי להגיש פיתה מקודשת על גחלים

"פתיחת הבר מחדש מאפשרת לנו לגוון את הקונספט, להתנסות בתפריט חדש וליצור אווירה משוחררת ונגישה", מסביר מנהל המסעדה איתמר בועז. "לקח לנו רגע להחליט מה יהיה הכי מתאים, ואיך נכון לאפשר לאורחים טיפה מנוחה ושמחה בתוך האווירה הכללית. החלטנו להתחבר לפשטות ולאהבה הגדולה שלנו לאווירה, לטעמים ולמוזיקה של יוון. לתפריט בחרנו לצרף את המונח סיגה סיגה, 'לאט לאט' ביוונית, שנראה לנו מתאים יותר מתמיד".

Front by Reviva, בשמו הרשמי, משתף הפעם פעולה עם אוזו 12, מותג ותיק ואהוב. האוכל, האלכוהול ואווירת הבר מדמים מיני־טברנה יוונית אורבנית, והבריזה שמנשבת בין מפלצות הבטון נעימה ומלטפת. אחרי כמה כוסות אוזו, אפילו צפירות המכוניות ברקע נשמעות כמו הקולות של פיראוס.

התפריט מתכתב עם טברנה יוונית ופורש על השולחן מזאטים קטנים וטעימים: לחמניות רכות על הגריל עם זיתים וסקורדליה; צזיקי ופאבה, דאקוס (לחם קלוי עם עגבניות וגבינת פטה) ולביבות זוקיני עם שמנת חמוצה ושמיר, עלי גפן ממולאים, סלט יווני, קלמארי מטוגנים, מוסקה וסובלאקי (28-78 ש"ח).

נסיבות כאלו מצריכות ביוון אוזו עם קצת מים וקרח או בירה מיתוס צוננת (26 ש"ח), אך מכיוון שבכל זאת מדובר בשכונת מגורים בתל אביב – בלי קוקטיילים אי אפשר. ובינינו, האוזו הקשוח נעשה כך הרבה יותר נעים לשתייה. אוזו שפריץ (אבטיח, לימון, יין מבעבע וסודה), גריק מיול (לימון, למון גראס, וג'ינג'ר ביר) ופונץ' אוזו (וורמוט, ליקר תפוזים ושקדים ולימון) מחמיאים לפלטת הטעמים האגאית.

מי שבכל זאת לא מתחבר יכול תמיד לבחור באופציה קלאסית כקוסמופוליטן, מרגריטה קפואה ורביבה קולדה – דרינק רום, אננס וקוקוס שיזרוק אתכם לקריביים במקום לאגאים (48-52 ש"ח). בשעות ההפי האואר (17:30 – 19:00) מחירי המשקאות נחתכים בחצי, ואז הייאוש כבר נעשה הרבה יותר נוח. ואם שותים מספיק, מגיעים למקומות נפלאים.
נסים אלוני 10 (קניון G צמרת), ראשון-חמישי17:30-חצות,להזמנת מקומות

• אוכלים שותים
• רביבה וסיליה
• אוכל יווני
• יוון

>> זה כמה שנים שיוון הופכת ליעד הכי נחשק של הישראלים. איי יוון הם המפלט החלומי והניתוק המושלם. ספר חדש,"סיפור אהבה, מסע באיי יוון", מציע מבט אישי ומסלולי טיול ב-23 איים יוונים. הסופרת והעיתונאית אבירמה גולן ובן זוגה איש התקשורת שמוליק שם טוב לוקחים אתכם למסע בלתי נשכח ב-370 עמודים עשירים במסלולים, סיפורים, המלצות, מפות ותמונות. לקראת האביב הם שלחו לנו כמה המלצות קולינריות, תפריט טעימות צנוע ואיכותי למאות האלפים שיגיעו השנה ליוון. ואתם אפילו לא צריכים גזור ולשמור, רק לקחת איתכם את הספר

>> ביחד ננצח: שידוכי הקפה ומאפה הכי טובים בתל אביב
>> השף שחזר מבנגקוק כדי לכתוב אנציקלופדיית אוכל תאילנדי

הטרנד של השנים האחרונות באיי יוון הוא מסעדות גורמה. טברנות משפחתיות מזמינות שפים ידועים מאתונה לעונת הקיץ ואלה מגיעים לאיים הקטנים, מחליפים את התפריט המסורתי במנות שף מתוחכמות, מעוצבות ויחסית לנהוג ביוון – גם קטנות ויקרות.בחלק מהמסעדות החדשות האוכל נפלא. אתה נכנס למסעדת איים פשוטה ומגלה מסעדת שף מפתיעה. יש גם מקומות שבהם התוצאה מאכזבת, השף שעיצב את התפריט כבר נעלם, אם המשפחה הבשלנית מתקנת את המנות לפי טעמה והתוצאה לא תמיד מלהיבה.

יותר מעשרים שנה אנחנו מבקרים באיי הים היווני. בחלקם חיינו תקופות לא מבוטלות. עברנו כ-70 איים ואכלנו במאות מסעדות יווניות. לכל קבוצת איים מאכלים אופייניים וסגנון הכנה ייחודי. בכל מסעדה משפחתית מוכנים לגלות לאורחים הנלהבים את הסוד של סבתא שעומדת במטבח מאז שהיא זוכרת את עצמה.האמת היא שדווקא רוב המסעדות המשפחתיות האלה הן פשוט מעולות. קשה ליפול עם אוכל באיים. לקראת נסיעתכם הקרובה (וגם אם אתם לא נוסעים – שווה לחלום) הנה חמש המלצות למסעדות בחמישה איים יוונים קטנים.

"הקנקן" של דימטריס (ובנו) // האי לרוס

אם תצליחו להגיע לאי היפהפה לרוס (ואנו ממליצים בחום לעשות כל מאמץ) הדבר הראשון שתעשו אחרי שתניחו את המזוודות במלון הוא לקחת מונית למסעדה "או קאראפלס" (הקנקן), הממוקמת על נקודת התצפית היפה ביותר באי. דימיטריס, השף והבעלים גדל הגוף, יקבל אתכם במאור פנים ואם יתמזל מזלכם (או תזמינו כמה ימים מראש) גם יושיב אתכם במרפסת המשקיפה על מפרץ ורומוליתוס. אין נוף יפה מזה בזריחה ובשקיעה. בלילה זרועים בחשיכה אורות התרנים של עשרות המפרשיות הגדולות והקטנות העוגנות במפרץ.
דימטריס מבשל בעצמו ויש אצלו הכל: דגים, בשר, פירות ים, מנות מיוחדות וכמובן יין טוב. אל תבואו לזמן קצר. ארוחה של שעתיים תעליב את המארח. תנו לעצמכם לטעום את מעדני הבית, שתו הרבה יין וצאו מהמקום רק כשדימטריס והצוות החביב שלו מתחילים לקפל את הכיסאות.

"לזארקיס" // האי קסטלוריזו

ספק אם תצליחו להגיע אל האי הקטן והמרוחק קסטלוריזו. צריך לטוס לרודוס ומשם לקחת מעבורת או מטוס קטן. מסע לא קל אבל מסעדת לזרקיס מצדיקה את המאמץ. שייטים, לעומת זאת, מכירים את האי היטב. הוא הדרומי ביותר בין הדודקנזיים ופותח כל הפלגה מהארץ ליוון.על הרציף הקטן במרכז המפרץ היפה ביותר ביוון תזהו את שיח הבוגנוויליות האדום המכסה את הסככה. השולחנות הכחולים עם המפות הלבנות מוצבים על קו המים ובשעת האוכל תצפו בצבת הים הענקית וצאצאיה במי התכלת הצלולים.
יורגוס לזרקיס והצוות שלו יטפלו בכם בתשומת לב ובאהבה. גם כאן עדכנו התפריט בשנים האחרונות והוא אירופי ומהודר יותר, אבל לא מוותר על האופי היווני המובהק האופייני לקבוצת האיים הזאת: צלפים בסלט היווני, שרימפס זעירים שנאכלים כמו פיצוחים, תמנון על הגריל ועוד. לזרקיס יהפוך בעצמו את הדג שהזמנתם על הגריל ויוסיף לו רוטב חמצמץ מעודן.האחות מבשלת, האח עוזר בהגשה, האם הקשישה מטאטאה מחמש בבוקר כל גרגר אבק, ואשתו של יורגוס משגיחה על עיצוב הסככה הלבנה. האווירה נפלאה, מיוחדת במינה. והאוכל? נו באמת. כמובן.

"פוסידון" // האי פורוס

פורוס (לא להתבלבל עם פארוס) הוא אי קטן, קרוב יחסית לאתונה. אפשר להגיע אליו ברכב דרך היבשת או במעבורת מפיראוס. זהו אי מקסים עם מסעדות מצוינות. השייטים, כמונו, עוגנים בדרך כלל בצד הצפון-מערבי, לאורך רציף האבן המתעקל עד לנמל המעבורות.המבינים ובעלי הניסיון יורדים מיד לאחר שעגנו ומזמינים מקום במסעדת פוסידון הצמודה לרציף. זוהי מסעדה משפחתית שהפכה למסעדת גורמה מעולה עם מנות שמשלבות את טעמי יוון עם אלה של איטליה (כולל למשל קינוח לימונצ'לו קפוא, מעדן ממש).
כשתשבו מתחת לסככה האלגנטית ורחבת הידיים של המסעדה תוכלו לראות איך השייטים נכנסים למפרץ ועוגנים לקראת הערב, ומאחוריהם השמש שוקעת לאט אל תוך הים. בינתיים יגיעו המנות: חורטה (מעין תרד בר שגדל בהרים), תמנונים וקלמרי נהדרים, סלטים מתובלים בדייקנות מופלאה, פסטות משובחות עם פירות ים ומנות אחרונות מצוינות. בעונה המקום מלא תמיד עד אפס מקום, ואף על פי כן השירות תמיד מעולה והמנות – הנאה צרופה.

"פארוס" // פיתגוריון, האי סאמוס

פיתגורין (עירו של פיתגורס) היא העיירה המקסימה באי הגדול סאמוס. המעגן מלא במסעדות מצוינות, וברים משובחים והאווירה היא של קרנבל תמידי. לכו בכיוון צפון-מזרח לאורך המעגן, המשיכו בשביל העפר המוביל למרינה החדשה ועצרו במסעדה האחרונה במפרץ. זוהי "פארוס", מסעדה משפחתית על המפרץ. אפשר להזמין את המנות לכיסאות הנוח ושולחנות האוכל ממש על קו המים.
הכל מוגש כאן בשפע ואסתטיקה שמעלים חיוך בלתי נשלט של שלווה והנאה: שרימפס עשויים בדיוק במידה הנכונה ותלויים על שיפוד מעוקל, קלמרי ממולא שרובץ בנחת על פירה או אורז נהדרים, עוף בעטיפת פירורים שכל נגיסה ממנו נמסה בפה – והשירות פשוט עילאי.אחרי האוכל (גם בלילה) ובתנאי שלא שתיתם יותר מדי, רדו באיטיות למים והיכנסו לטבילה מרגיעה. המים צלולים וחמימים בעונה, הירח מספק לכם תאורה מושלמת, וכן, מה כבר רצינו?

"שירוקו" // האי נאקסוס

אם לא הייתם בנאקסוס פשוט עלו על טיסה מאתונה ותגיעו. אי גדול, יפהפה ועם חופי זהב נפלאים. העיר המרכזית, חורה, היא עיר הנמל ומרכז הבילוי של התיירים. המסעדות ברובן ממוקמות על רציף הנמל ורובן מלכודות תיירים. המסעדה "שירוקו" נמצאת דווקא באזור המגורים והחנויות, במרכזה של כיכר קטנה. כיסאות המסעדה עומדים על המדרכה ומתחת לסככה במרפסת.

לכאורה, שירוקו היא מסעדה יוונית רגילה. למעשה, המטבח של הוא "פוליטיקי קוזינה", המטבח של קונסטנטינופול, הבישול הייחודי של היוונים שחיו במשך מאות שנים באסיה הקטנה. הפליטים היוונים שגורשו מטורקיה בשנות העשרים של המאה שעברה הביאו איתם את הבישול המעולה הזה והוא נחשב מאוד באזורים רבים של יוון.כל מנה שתצביעו עליה בתפריט תהיה בחירה נכונה. הכל טעים-טעים. אנחנו ממליצים לא לוותר על הצוזוקקיה (קציצות הבשר ברוטב עגבניות אדום), מנה קלאסית שמשלבת את הטעמים הטורקיים עם המיומנות היוונית. בספר שלנו תוכלו למצוא גם את המתכון של המנה הנפלאה הזאת. בתיאבון!

>> עוד על 23 איים יוונים, מסלולי טיול, מתכונים, תרבות ומיתולוגיה בספרם של אבירמה גולן ושמוליק שם טוב: "סיפור אהבה – מסע באיי יוון":לרכישה ישירה באתר הקליקו כאן. להשיג גם בחנויות הספרים

• אוכלים שותים
• יוון
• אוכל יווני
• מסעדות יווניות
• מסעדות מומלצות
• חו"ל