היום בבוקר השתחרר לעולמות הסטרימינג "ראש מזכוכית", אלבום הבכורה של עולמי סיני – מלצרית, דוגמנית, שחקנית (ילדי בית העץ) ועכשיו גם זמרת. היא עוד לא בת 20, אבל עולם הבידור רץ בגנים שלה (היא הנכדה של האמרגן המיתולוגי אברהם דשא פשנל), ועם אלבום באווירת אינדי-פופ ועיסוק מוזיקלי בנושאים של זהות, אהבה, דימוי גוף וחוסן רגשי, היא מדברת תל אביביות כשפה ראשונה. שימו אוזן, ושימו לב.

>> קונדיטוריה כמעט מסוכנת וכיכר עם ברווז // העיר של זאב שצקי
>> מסעדה שהיא הצגה וספורט לפי רמת חמידות // העיר של תמר עמית יוסף
>> מדרגות מהפנטות וברים לבלות בהם כל החיים // העיר של עידו פטרושקה

1. רחוב לבונטין

רחוב קטן ופסטורלי שעברתי בו חוויות רבות – עשיתי בו את ההופעה הראשונות שלי, בלבונטין 7 בכיתה י"א, והגיעה (כמעט) כל הכיתה שלי. אחר כך עבדתי בלבונטין 6 בעבודה הראשונה שלי, כמלצרית במועדן דראג של אייל שני, שממנה פוטרתי אחרי שלושה ימים, ומרוב חיבתי לרחוב עברתי מיד למלצר בלבונטין 11, מסעדה אסייתית שבה בכיתי בשירותים מספר רב מאוד של פעמים. בקיצור, לבונטין הוא רחוב מקסים ותמיד אמצא שם פרצוף של הומלס מוכר וניחוחות מוכרים של סיגריות.

2. שביל האופניים של יצחק שדה

שביל האופניים הנעלה ביותר בתל אביב, ואטרקציה נפלאה למבוגרים, ילדים ופעוטות בפרט. אין כמו לנסוע, לרוץ או לזחול עליו בשתיים בלילה בדרך הביתה אחרי ערב ארוך. השביל מאופיין בכך שהוא לא בדיוק ירידה, עלייה או מישור – הוא מן שילוב של הכול, כמו החיים. השביל נמשך בין 10 דקות ל-4 שעות, תלוי כמה לאט נוסעים, ואני ממליצה מאוד לנסוע עליו בפעם הבאה שאתם שם.

שביל האופניים ביצחק שדה. צילום: עיריית תל אביב

3. גן רוחלה

גן רוחלה הוא גן ילדים בתל אביב, לא יצא לי ללמוד שם אבל נראה לי כמו אחלה גן, אם אתם בגיל ממליצה לכם לנסות אותו ואשמח שתשתפו אותי בחוויה.
פנחס רוזן 45 א', תל אביב

4. סופר פארם מגדל שלום

הסופר פארם הכי טוב בעיר. יש בו את כל מה שאני צריכה ולא צריכה אם זה פדים או חטיף חלבון בטעם אגוזי לוז. אף פעם אין שם תור והוא נמצא במיקום מושלם, מרחק הליכה מהתדר. עשיתי שם סרטון ויראלי לטיקטוק עם השיר שלי מלחמה או שלא שבו שרתי את השיר על רקע של פלסטרים.

5. שוק הכרמל

אם יש משהו שכולם יודעים עליי, זה שאני אוהבת פירות. אני צורכת לפחות 20 קילו פירות ביום (חשוב לציין: אני לא מבינה במשקלים), לכן אני מחפשת את הפירות הטעימים ביותר והזולים ביותר שיש בעיר, ובשוק הכרמל יש את היחס הכי טוב בין מחיר לטעם. ממליצה מאוד לקנות שם את המכסה היומית הפירותית שלכם, רק תזהרו לא להגזים ולקבל הרעלת פירות – זה לא קל.

מקום לא אהוב בעיר:

חוף הים ביולי אוגוסט

כל החופים בתל אביב בקיץ מתמלאים באנשים, וכולם מזיעים ואי אפשר באמת להיכנס למים, כי הוא מלא בילדים קטנים. ממליצה ללכת לים באמצע ינואר כשאין שם אף אחד, או לטוס לאיסלנד. מה שיותר נוח לכם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של עירית רוז שרון בכולי עלמאהייתה אחת ההופעות הטובות שראיתי. שלושה נגנים מדהימים וזמרת מטורפת שמתופפת על שולחן. הכול היה כל כך מרגש, וכל שיר הכניס אותי לעולם חדש. למרות שזה היה במקום קטן, הרגשתי שאני ראה משהו ענק ויוצא דופן. זאת הייתה באמת הופעה כל כך מיוחדת שאני אזכור להמון זמן. יצאתי משם וחשבתי "ככה הייתי רוצה שאנשים ירגישו אחרי הופעות שלי".

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
Song for my friends של Allan Tune (איתמר שדות).שיר פשוט מדהים שמדבר בצורה כל כך רגישה ומדויקת על המצב של כולנו בארץ. הוא נותן זווית אופטימית מלאה בתקווה. המילים היפות בשילוב עם הפקה שגורמת לי להרגיש ביער מלא בפיות ודרקונים עושה לי חם בלב, ונותנת לי לרגע תחושה שהכל הולך להיות בסדר והחיים כל כך יפים. בלי קשר שהוא בן הזוג שלי, זה פשוט שיר ממשש טוב.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת שכן טוב. עמותה שהתנדבתי בה בחטיבה ובתיכון שאוספת תרומות מזון לתת למשפחות נזקקות, קשישים ומילואימניקים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זהר אהרונוב אלפר. הגיטריסטית שלי, היא רק בת 19 וכבר יותר מוכשרת מרוב האנשים שאני מכירה, עם טאץ' מיוחד משלה וכדאי להכיר אותה עכשיו לפני שהיא תהיה הנגנית של כל האומנים הכי גדולים בארץ.

מה יהיה?
ניכנס לשלולית שמשתקף בה ירח מלא ונעבור לעולם מקביל שכולו טוב.

• העיר שלי
• מוזיקאים ישראלים
• שוק הכרמל
• סופר פארם
• לבונטין

לפני קצת יותר מחודש נאלצנו לבשר לכם בתדהמה שמוסד הקפה "בתה וגריגה"נסגר אחרי עשור וקצת של פעילות. עוד אז הבטחנו כי נעקוב אחר בית הקפה החדש שיפתח במקומה, וכעת אנחנו שמחים לספר לכם על "קפה אלנבי" – מקום שגם הבעלים שלו מבין שיקח זמן עד שאנשים יפסיקו לקרוא לו "בתה". זה רק טבעי, אבל אם אתם רוצים להתרגל מהר, כדאי לכם לטעום את הסקונס החלומי שאופים במקום – סמכו עלינו, אחרי ביס או שניים כל מה שתוכלו להגיד זה "אני רוצה את הסקונס של קפה אלנבי, ועכשיו!". מבלי להתבלבל.

>> כולנו ברלינאים: תל אביב, תכירי, זאת התאומה החדשה שלך

מאחורי "קפה אלנבי" החדש עומד ינאי הימלפרב, שגדל בנטף לזוג הורים שבבעלותם מחלבת גבינות עיזים מצוינת, וכאשר התבגר עבד במגוון תפקידים במונא הירושלמית, במסעדת מחניודה ובקפה מזרחי שבשוק מחנה יהודה, שם התאהב בקפה. הימלפרב תמיד ידע שהוא רוצה מקום משלו, וכאשר מצא את הלוקיישן של בתה הוא קרא לו "קפה אלנבי", גם בשל הלוקיישן שבקצה הרחוב המשופץ וגם כקריצה נוסטלגית לבית קפה מיתולוגי באותו שם, שהיה מוסד עירוני אי אז בשנות החמישים.

הימלפרב בנה תפריט בית קפה מהנה המושתת על מטעמים יחודיים פרי ידיו, עם טעמים שלא פוגשים בכל מקום. הסקונס, שכבר פיתינו אתכם אתם, נאפים במקום, מעלים ריח נפלא ופריכים במידה מדויקת – ומגיעים עם ריבת תות ביתית ו"קלוטד קרים", שזה ממרח (או רפרפת, אם תרצו לדייק) בנוסח בריטי מובהק שאין לה תרגום מדויק לעברית, אבל מדובר בשילוב אלוהי בין חמאה לשמנת מתוקה. וכן, טעים כמו שזה נשמע (16 ש"ח ליחידה).מלבד הסקונס יש מדלן ארל גריי נפלא (8 ש"ח), גלט תותים נהדר (26 ש"ח) עוגייה ביתית (5 ש"ח) ועוד מתוקים קלילים.

ישנם גם ארוחות בוקר שכיף לפתוח (או לשרוד) איתן את היום: מוזלי שמבוסס על יוגורט יווני וגרנולה ביתית משגעת עם מגוון פירות העונה טריים ומוגשים בנדיבות (36 ש"ח), מאפה תרד ופטה בנוסח יווני (18 ש"ח), פיתה חביתה קלאסית (28 ש"ח), סלט יווני טרי ורענן (46 ש"ח), טוסט גבינה נמתח ומזמין (32 ש"ח), קרוק מאדאם מלכותי (52 ש"ח) ואפילו טוסט "גם וגם", שממשיך את המנה המוכרת של הבתה ("לא רציתי לקטוע את המורשת", מסביר הימלפרב), עם טוסט שמשלב גבינה ופרושוטו (44 ש"ח).

מחירי הקפה סטנדרטיים לעיר, אך נשארים באזורי הטווח הנמוך עם 10 ש"ח לכוס אספרסו, 12 ש"ח לאמריקנו קטן ו-14 ש"ח להפוך קטן. המקום עוד מתוכנן להתפתח ולהרחיב את שעות הפעילות, וגם להוסיף יין כמתבקש, אז בנתיים פשוט תתרגלו להגיד "סקונס של קפה אלנבי", כי תצטרכו את זה.
קפה אלנבי, לבונטין 2, א'-ו', 8:30-17:00, שעות פתיחה נתונות לשינוי

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• בתי קפה בתל אביב
• רחוב אלנבי
• לבונטין

לאורך השנים נתקלנו בלא מעט שמות מיוחדים למקומות, אבל זה ללא ספק אחד הזקנים וחמודים בהם:פנסיה החדשה בלבונטין, נחלתם של עודד ליפשיץ, גיא סחף ורוני שמיס. שלושת החברים אמנם הרבה מתחת לגיל הפרישה, אבל תמיד חלמו על לפתוח מקום משלהם בפנסיה. ובכן, הם החליטו להקדים את המאוחר, ופתחו ממש בימים אלה חלל נעים ומתוק אותו הם מכנים "בית יין". אנחנו כבר יודעים שכל מקום שמגיש יותר מדי יין מחלל קטן זה בר יין, לא יעבדו עלינו, אבל בואו לא נריב – כי עם שם שמאפשר לנו להגיד "יאללה, יוצאים לפנסיה?" אנחנו בעדם.

>>יש הרבה סיבות להתייאש ולברוח מכאן. וכל כך הרבה סיבות להישאר

השלושה דווקא לא מגיעים מרקע של מסעדות ומטבח – ליפשיץ עבד בעמותה, בעוד שחסף ושמיס עסקו בקולנוע, תחום שלדבריהם עזר להם להתכונן גם להקמת העסק הזה, כמו שכמה אמהות לחוצות ישמחו לשמוע. "הניסיון בהפקה של סרט בהחלט עזר לי המון עם ההבנה של איך בונים עסק" מספרת שמיס, ומוסיפה, "וגם של איך עובדים עם טבלת אקסל, דבר שהוא יומיומי כאן".גם בלי הניסיון המקצועי, השלושה תמיד אהבו לבשל ולארח בביתם, וגם להתארח במסעדות בארץ ובעולם. הם טיילו וראו מקומות, ומדי פעם שיתפו זה את זו בחזון לאיך יראה מקום משלהם בבוא היום.

החזון היה כה מגובש עד שכאשר החליטו לצאת לדרך, אי שם לפני חצי שנה, הם חתמו חוזה כבר במקום השני שראו, בעוד שליפשיץ עדיין לבוש במדי המילואים. פנסיה התמקמה בנקודה שאיכלס עד המלחמה חומוסייה, כך שהחבורה היתה צריכה לזרוק צ'יפסר שמנוני, לחדש את החלל ולשפץ את הכל. השולחנות המשולשים, אגב, הם בחירה מוחלטת שכן אבא של סחף היה אמון על עבודות הנגרות, ובנה את כל הכיסאות והשולחנות, שקיבלו את הצורה הייחודית. את התפריט היין הם בנו יחד עם הייננית רוני ססלוב, והרכיבו תפריט של 25 לייבלים בניחוחות שונים, מאדומים קלאסיים עד לכתומים טבעיים ופאנקיים. המחיר לכוס נע בין 41-55 ש"ח, ותוכלו להתפנק למשל עם וייבו קורטידו כתום ומסקרן ב-158 ש"ח, טריז ב-174 ש"ח ומאריה גומז ב-136 ש"ח.

החלל של פנסיה מורכב מכמה אזורים: שני שולחנות בחוץ על שפת המדרכה כיאה לז'אנר, חלל פנימי נעים לישיבה, מדרגות לקומה עליונה (שתיפתח בהמשך) וגולת הכותרת – חצר אחורית מרווחת שאשכרה מאפשרת לשמוע את ציוץ הציפורים מסביב. "היה לנו מאוד חשוב לייצר מקום שיש בו אפשרויות ישיבה רבות", אומר סחף. "אני מוצא את עצמי מתעצבן כשאני יוצא בערב ויושב על המדרכה, משלם 200 שקל לבקבוק יין וצלחת גבינות וכל הערב כמעט נדרס על ידי שליח של וולט. לכן אחוז קטן מהישיבה פה היא על המדרכה, כי אנחנו יודעים שגם יש מי שאוהבים לשבת ככה, אבל היה לנו חשוב להשקיע ולייצר כמה אפשרויות ישיבה נעימות ומגוונות".

תפריט האוכל הרכיב גיא סחף עם השף קונדיטור מיה הופמן (שבהמשך צפויה גם להתארח לפופ אפים), והוא בנוי על צלחות קטנות ומשתנות: לחם וחמאה (23 ש"ח), טוסט גרילד צ'יז (33\58 ש"ח), גרילד צ'יז עם אנשובי (36\59 ש"ח), כרישה ופרמזן (37 ש"ח), סרדין ולימון חרוך (42 ש"ח), תאנים וגבינות (46 ש"ח), פירות קיץ וזוקיני טרי (35 ש"ח) ולקינוח – פנקייק איסלנדי (37 ש"ח), שזה פנקייק שנאפה במחבת לוהטת בתנור, כך שהשוליים שלו הופכים קרסיפיים במיוחד בעוד שהבפנים אוורירי, ואז הוא מוגש עם דבש, לימון, שמנת חמוצה, הל ופירות העונה. עם מנות נדיבות בתחום ומחיר נוח, יש פה הבטחה שמגולמת בשם, וגם ליפשיץ מבטיח בחיוך ש"כל עוד האקסל מאפשר, נשאיר את זה כך". אמן שהאקסל יפתח עלינו, וישאיר לנו מספיק גם לפנסיה.
לבונטין 2, זמני הרצה ב'-ה' 18:00-00:00. בהמשך ייפתח גם בשעות היום לקפה ומאפה.לפרטים ומעקב

• אוכלים שותים
• בר יין
• פנסיה
• לבונטין

1. אולפני אדיט

אולפני העריכה "אדיט" ממוקמים כבר למעלה מ-20 שנה במתחם גן החשמל. הקירות מתקשים להכיל את כמות הפוסטרים הממוסגרים של יצירות הטלוויזיה והקולנוע שנערכו כאן. טיפוס בארבע הקומות של הבניין התלאביבי היפה הזה הוא כמו טיול ברחבי היצירה הישראלית. בחודשים האחרונים, בגלל העבודה האינטנסיבית על הפרקים האחרונים של "שישה אפסים", אני פחות או יותר גר באדיט ובאמת המקום הוא בית, וככה הוא מנוהל על ידי סאשה פרנקלין וטליה גושן, זוג בחיים ובעסקים. טליה גם מנהלת בערך 40 קבוצות מחאה שונות ובאדיט נערכים בהתנדבות רבים מסרטוני המחאה. כשאני מטפס במדרגות אדיט אני רואה גם את הפוסטר הדהוי של "כנפיים שבורות", גאה שהוא מהוותיקים על הקירות, נזכר שהסרט נערך כשאדיט עוד היה בית עריכה קטן ברחוב גולדברג. היינו צעירים ותמימים.ברזילי 1

2. שה שנטל

מטר מאולפני אדיט יש קפה קטן שממש קל להחמיץ אותו וחבל. תמצאו בפנים את שנטל, בעלת המקום וקרוב לוודאי שכל מי שיעזור לה יהיו בני משפחתה המקסימים. הכל בניחוח צרפתי, אפילו מפיות ניגוב הידיים. בקומה למעלה, פעם בחודש, יש ג'אז לחובבי הז'אנר. הקפה מצוין והכל טעים ובמחיר ידידותי. אני אוהב להגיע כשעוד ריק (שנטל פותחת ממש מוקדם) ואז לאתגר את הצרפתית העלובה שלי ולהזמין קפה וכריך בצרפתית. שנטל מתקנת אותי עד שאני מצליח ואז אני מרגיש כאילו אני במאי צרפתי כזה, יושב לי במארה או ברובע הלטיני ומזמין אמריקנו. בונז'ור.מקווה ישראל 3

3. שפת המדרכה

היה איזה רגע שהסתכלתי על איזה רחוב, לא זוכר איזה, ופתאום הרגשתי איזה שקט בעיניים. זה היה הכי מוזר כי הרחוב היה בשיפוצים ורועש מאוד. פתאום הבנתי שאין על שפת המדרכה סימונים באדום לבן. זה קורה עכשיו בלא מעט מקומות בעיר. פשוט מציבים שלט שמסמן אם מותר או אסור לחנות. זה ממש נעים לעין בעיקר כשאתה מדווש על שבילי האופניים הירקרקים שממלאים את העיר.

4. פורט סעיד

לנויה אורן שיצרה וכתבה את "שישה אפסים" ולי, היה מנהג קבוע כזה שכשמסיימים כתיבה של פרק ומשגרים אותו לתגובה מהתאגיד, חוגגים בפורט סעיד. נויה הייתה מתלבטת קצת אבל תמיד מזמינה בסוף מסבחה לימה. אני הייתי מזמין כל פעם משהו אחר. אני לא מכיר את אייל שני באופן אישי אבל אני מחבב אותו דרך האוכל שלו. יש בו משהו כזה פרוע ומלא חיים. לעולם הפורט יתחבר לי אל נויה, אל ההתרגשות שלה שהסדרה שלה תיכף עולה ואל ההתרגשות שלה מהמסבחה לימה שלא פחתה מעולם.הר סיני 5

5. קפלן

כשאני כותב את השורות האלה למדור "העיר שלי", אני מבין כמה התפיסה הבטוחה שלי שזו העיר שלי השתנתה. אני חושש לעתיד כאן, מתגעגע לתקופה אחרת ומציץ בקנאה בחברי למקצוע שמצאו אלטרנטיבות במקומות רחוקים עם שפות אחרות ומדרכות אחרות. עבורי אין באמת אלטרנטיבה. הצרפתית שלי לא תוביל אותי לצרפת והאנגלית לא לאמריקה ולא אטעם את הפורט של אייל שני בניו יורק. אני מגיע לקפלן בכל שבת. כמה שצריך.

• העיר שלי
• מחאת הדמוקרטיה
• פורט סעיד
• לבונטין
• גן החשמל

1. נואיבה רקורדס

לחלוטין הפנינה החבויה, המעניינת והסקסית של בית רומנו. על אף שאני גרה בסמיכות למתחם זה מספר שנים, רק בשנה האחרונה התחלתי להעריך אותו כאבן יסוד בתרבות הבילוי בעיר, ובנואיבה בפרט מצאתי את שאהבה נפשי – גוד וויבס, מוזיקה מעולה וליל"ט בכוסות. בבר הקטן והאינטימי המשמש גם כחנות תקליטים, תמיד מתקיימת התרחשות; בין אם מדובר על ערב רגוע עם חברים או מסיבה אל תוך הלילה – הנואיבה עבורי זה אי של שפיות (לא באמת) במתחם הזה שנקרא תדר.
דרך יפו 9

2. פיצוחי קליפורניה

במילה אחת – טריות. קיימים משנת 1980 ועושים את מה שיודעים הכי טוב – פיצוחים טעימים וטריים בטירוף. אני באופן אישי מכורה לג'מבו קשיו שלהם ותמיד שמחה להצטייד אם אני עוברת באזור.
לוינסקי 53

3. כרמלה

בשנה האחרונה עקב משבר שחוויתי, בחרתי לעשות שינוי תזונתי גורף בעקבותיו צריכת הירקות שלי עלתה פלאים. מאז, כרמלה בשוק הפכה עבורי למקום עליה לרגל – לונה פארק שלם של פירות וירקות, צבעים ומרקמים, ירוקים עונתיים ועוד. אחת לשבועיים עושה לשם סיבוב על האופניים, מעמיסה מכל טוב וחוזרת הביתה מבסוטית היישר לשייק הירוק שלי.
כרמל 3

4. B12 – Meat Station

בהמשך לשינוי התזונתי שעברתי אני אמנם צורכת הרבה פחות בשר מבעבר, אך ל-B12 תמיד יהיה מקום מיוחד בליבי, כך שאם אני כבר חוטאת בבשר – אז לפחות אצל הטובים ביותר. מדובר במזללת בשרים מעושנים שכונתית שעשתה עליה לת"א מביתן אהרון ומתמקדת בבשר איכותי עם צלייה מדויקת, בירה טרייה והכי חשוב: באורחים. לא לפספס את השרשרת פילה, ההמבורגר האלוהי שמוגש בפרנה או מנת המעושנת לפתיחה.
קרליבך 12

5. המרכז למיינדפולנס

עשיתי במרכז קורס MBSR מוצלח ביותר, ונשארתי לתרגל. אחת לשבוע מגיעה לשם בשעות הערב לתרגול מדיטציה שגורם לי להרגיש שעושה משהו חשוב עבור עצמי, מנקה אותי מרעשי הרקע ונותן לי כלים להתמודד עם החיים, על אחת כמה וכמה בעיר מפוצצת אנרגיות כמו ת"א. והתשלום? בדאנה – איש איש לפי יכולתו.
גלריה אלפרד, סמטת אהרן שלוש 5

https://www.instagram.com/p/CRZC7Mgr_WN/

• העיר שלי
• אוקינאווה
• לבונטין
• תדר
• B12 Meat Station
• כרמלה