האמת, לא הרגשתי מועצמת. לא הרגשתי מועצמת כשמולאן הראתה לגברים סביבה מה היא יודעת לעשות. לא הרגשתי מועצמת כשפשטה מעליה את השריון הגברי ופיזרה את שיערה ברוח, בתוספת סלואו מושן. ולא הרגשתי מועצמת כשפניה השתקפו בחרב שלה, שוב ושוב, ועוד פעם, כמו בסרט המצויר.

המונח האופנתי "העצמה נשית" עיטר רבים מהטקסטים שהוקדשו לסרט עתיר התקציב, שתוכנן להיות שובר הקופות הגדול של הקיץ, אך עקב המצב דילג על המסך הגדול והגיע הישר לשירות הסטרימינג דיסני+. במבט ראשון, סרט האנימציה האהוב של דיסני מ-1998 על לוחמת סינית מיתולוגית נדמה חומר מושלם לרימייק לייב אקשן בעידן הנוכחי. אבל משהפשיטו ממנו את השירים, את הדרקון המדבר וכל רמז להומור, נשארנו רק עם העלילה הפשטנית, וארבעה תסריטאים עשו כמיטב יכולתם לכתוב את התסריט הכי שדוף ורעוע שאפשר היה לדמיין. זה לא רק שהתסריט מותח קווים בין נקודות, זה שלפעמים אפילו הקווים חסרים.

הבעיה מסתמנת כבר בדקות הראשונות, כשאביה של הילדה האנרגטית מולאן מתחיל לדקלם מנטרות על כבוד המשפחה. סוג הדיבור החלול הזה אינו משתנה לאורך הסרט כולו. עוד אנחנו מגלים באותו דיאלוג שהצ'י של מולאן חזק, שזו כנראה המקבילה האסיאתית (נוסח הוליווד) ל"the force is with you" של "מלחמת הכוכבים". אך בניגוד ללוק סקייווקר, מולאן מתבקשת להסתיר את הצ'י שלה כי הוא משום מה נועד ל"לוחמים, לא לבנות". כשהנערה מפרה את הוראת אביה ומתגייסת לצבא הקיסר במקומו, הצ'י הוא שנותן לה את היתרון בשדה הקרב. הצ'י הזה מאפשר לה לחמוק מחיצים כמו ניאו ב"מטריקס", לעופף כמו גיבורי "נמר דרקון" ו"מחול הפגיונות", ולסחוב דליי מים במעלה ההר כמו בצה"ל. אבל נראה שעצם נשיותה אינה תורמת דבר לדמותה. באותו אופן הסרט יכול היה לספר על נער עני שהתחזה לאביר כדי להתגייס לצבא.

כמו באגדה הסינית ובסרט האנימציה, מולאן מתגייסת כדי להציל את אביה, אבל משם והלאה היא הופכת לחיילת בכל רמ"ח אבריה, כולל לבה. הצבא דורש נאמנות לקיסר מעל לכל, ו"מולאן" מתעצב כסרט מיליטריסטי, אפילו לאומני, ומצאתי את עצמי לגמרי לא מזדהה עם השאיפה של הגיבורה שלו להפוך לחלק מזה.

חוסר ההזדהות נבע גם מכך שאף דמות בסרט אינה יותר מגזיר קרטון. מהקיסר (ג'ט לי), דרך מנהיג שבט נוודים שהכריז עליו מלחמה (ג'ייסון סקוט לי), המפקד הראשי (דוני ין) ועד החיילים הפשוטים שאוכלים מאותו מסטינג עם מולאן ואמורים לספק אתנחתא קומית מהפומפוזיות של נאומי המנהיגים – אף לא אחד מקבל הזדמנות לאייר דמות חיה ונושמת. חלק מהכוכבים הסינים קצת מתקשים להישמע טבעיים באנגלית, אבל הבעיה היא, כאמור, בתסריט. יוסון אן, שמגלם את החייל שמבקש את קרבתה של מולאן, דווקא חמוד ושולט היטב באנגלית (הוא גדל בניו זילנד). אבל בשם הפמיניזם העכשווי, התסריט אינו מקדם אותו לדרגת בן זוג פוטנציאלי, כי מולאן היא לוחמת היא לוחמת היא לוחמת.

בשם אותו פמיניזם, לסרט נוספה דמות חדשה של לוחמת מהצד השני. מתישהו, כנראה בגלל שסבלה מיחס מבזה מצד הגברים, היא הפכה למכשפה, אמיתית, כזו שיכולה להפוך לציפור טרף. היא מגולמת על ידי גונג לי המרהיבה, שגם היא נדרשת לדקלם. בסצנה שלא מתחברת לכלום, המכשפה מאתגרת את מולאן לחשוף את נשיותה, ואז המספר, שלא פעם מסביר לנו דברים שלא ממש קרו על המסך, אומר גם הפעם איזה משפט סמלי שאינו מצליח להסוות את העובדה שהקשת הדרמתית של מולאן מלאה פערים.

מה שנשאר זה רק ערכי ההפקה הגבוהים של הסרט – בכל זאת 200 מיליון דולר. הכוריאוגרפיה של סצנות הלחימה מרשימה למדי, אבל אין כאן אף רגע עוצר נשימה כמו בסרטים של ג'ון וו או ז'אנג יימו. יש להניח שעל מסך ממש גדול זה בכל זאת מרשים יותר. עד כה לא הזכרתי את הבמאית ניקי קארו ("לרכוב על הלווייתן"), כי נראה שהיא נגרפה אל תוך מכבש ההפקה של דיסני ולא הצליחה להשאיר חותם. הצלמת מנדי ווקר עושה עבודה טובה אם כי לא בלתי נשכחת. ואני מאחלת כל טוב לליו ייפיי שמגלמת את מולאן. היא כוכבת גדולה בסין, ויש לזה כנראה סיבה, אבל קשה לאתר אותה בסרט הזה.

ציון:2/5
Mulan בימוי: ניקי קארו. עם ליו ייפיי, גונג לי, דוני ין, ג'ייסון סקוט לי. ארה"ב 2020, 115 דק'

• ביקורת סרטים
• סרטים
• קולנוע
• המסך
• מולאן
• דיסני

• Facebook
• Twitter
• Email

אם היינו צריכים כאפת מציאות שתעמיק את הבנת גודל משבר הקורונה, הרי שהיא הגיעה בדמות ההודעה האחרונה של דיסני: גרסת הלייב אקשן הכל כך מצופה של "מולאן" כבר לא תצא בקולנוע, ובספטמבר הקרוב מנויי דיסני+ יוכלו לשכור את הסרט בעבור 30 דולר.

מדובר בצעד שהמילה חריג אפילו לא מתקרבת לתאר אותו. הסרט, שהפקתו נאמדת ב-200 מיליון דולר, היה אמור להיות שובר הקופות הגדול של הקיץ. יציאתו לאקרנים נדחתה שוב ושוב במשך חודשים בשל הגבלות הקורונה, עד שבדיסני אמרו די. בניגוד לשאר התכנים בדיסני+, המנויים יצטרכו לשלם סכום נכבד יחסית כדי לצפות ב"מולאן". לצד המהלך הזה, דיסני הודיעה כי תפיץ את הסרט בבתי קולנוע במדינות שבהן השירות לא זמין והדבר מתאפשר, בהן סין. ככל הידוע אין כוונה להביא אותו כרגע לישראל, שבה בתי הקולנוע עדיין סגורים.

הרימייק של מולאן נשאר נאמן לסיפור על הנערה הסינית שמפרה את המסורת ומתחפשת ללוחם במטרה לתפוס את מקומו של אביה החולה בשדה הקרב. לסרט לוהקו כמה מהכוכבים הגדולים של אסיה, בהם ג'ט לי, דוני יין וגונג לי, ובתפקיד הראשי ייפיי ליו, שתמיכתה הפומבית בעיתונאי הונג קונגי שהוכה על ידי המשטרה עוררה בסין עצומות אינטרנטיות להחרים את הסרט. בדיסני חיפשו במאי אסיאתי, אך בסופו של דבר שכרו את ניקי קארו הניו זילנדית ("לרכוב על הלווייתן"), שתירשם בהיסטוריה כאישה השנייה שזוכה לביים (לבדה) סרט של דיסני.

• המסך
• קולנוע
• מולאן
• קורונה
• דיסני
• סרטים

• Facebook
• Twitter
• Email

קיץ 1998. אני כמעט בת שמונה וכמו כל החברים לכיתה, אני חולה על סרטידיסני. אולי קצת יותר מהחברים, בעצם. נרגשת וסקרנית הגעתי לקולנוע בקניון מלחה כדי לראות סוף סוף מה זה ה"מולאן" הזה שכל הזמן מדברים עליו במגזין "עולמו של דיסני". תובנה ראשונה: מבטאים את זה Mulan ולא Maluan (עוד לא קראתי כל כך טוב אז). תובנה שנייה: מדובר בסרט הכי טוב בעולם. את החודשים הבאים העברתי בהתאבססות על הסרט, היסטריה שתירגע זמנית רק שנה אחר כך עם היציאה של האובססיה הבאה שלי, "טרזן". בדיעבד, הסרט על איש הקופים נראה מעולה אבל לא כתוב כל כך טוב. גם יש לו פסקול בעייתי. "מולאן", לעומת זאת, מרגיש עדכני ורענן כאילו לא חגגנו לו השבוע יום הולדת עשרים.

בלי קשר למסרים וייצוגים, הסרט פשוט עובד – הוא מצחיק, מרגש, אפי, יש לו קצב כיפי, דיבוב עברי מצוין ושירים מעולים (נראה אתכם צופים בו בלי לצרוח על המסך "הם מהירים כמו זרם מיםםםם"). ובכל זאת מילה על הייצוג – "מולאן" הקדים את זמנו אחושילינג והוא האב הקדמון של הגל החדש של גיבורות דיסני מגניבות ובלתי מושלמות. מולאן הייתה הגיבורה הקולנועית הראשונה שבאמת הזדהתי איתה – במקום שאקווה להיות כמותה יום אחד, היא פשוט הזכירה לי אותי. עקשנית, מרחפת, חושבת יותר מדי, קצת קלאמזי – אלה לא בהכרח תכונות רעות, אלה בדיוק התכונות שעזרו לה לעשות דברים גדולים, אז אולי גם אני אוכל. אהבתי גם נסיכות כמו בל, פוקהונטס וסינדרלה, אבל הסיפורים שלהן לא היו סיפורי התבגרות וגילוי עצמי; הן כבר ידעו מי הן, זה העולם מסביב שעוד לא התאים את עצמו.

המערכה האחרונה של הסרט, זאת שבה מולאן צריכה לאזן בין הפרסונה הגברית שאימצה לבין מי שהיא באמת, היא הברקה אמיתית ואחד הדברים הכי מרגשים שראיתי בקולנוע עד היום. זאת ועוד – כשדמויות בדיסני מחפשות בן זוג, הן שרות שיר על הרצון ל"יותר". מולאן שרה על הרצון להרגיש שלמה עם עצמה. היא מצאה בן זוג על הדרך, אבל זה לא היה העיקר. היום אני יודעת שלי שאנג הוא בעצם ביסקסואל ושמולאן היא אחת הנסיכות החרמניות. איך אפשר לא לאהוב את הסרט הזה?

• תרבות
• דיסני
• מולאן
• סרטים
• המסך

• Facebook
• Twitter
• Email

מזדהים עם דמויות אנימציה גם בגילכם המופלג? אתם לא היחידים שחיים בסרט. הנה לכם כמה דמויות מצויירות שמצויות בוודאות בנפש של כל אחד מאיתנו.

כתבות נוספות שיעניינו אותך:
למה לנשים קשה למצוא סקס?
עדויות מצמררות מהטינדר
הדוש הגנרי – קווים לדמותו

[tmwdfpad]

1. מולאן

לא משנה שכבר חודש לא הזזת איבר מלבד שרירי הלסת. ברגע שתעשי את הצעד המכונן ותקימי את עצמך לחדר כושר, תרגישי כאילו את מינימום לוחמת עזת מצח ומנהיגת המין הנשי.

2. גברת פריזל

השעה 03:00 ומשום מה מפעמת בך רוח הרפתקנית. אז נכון, כבר תקענו כל הלילה בבנדיקט ודי בביט אחד של מוזיקת טראנס כדי לגרום לנו להקיא הכל, אבל עד שלא ננסה, איך נדע? חייבים לחקור!

3. גרגמל

הגרגמל הוא הצד בתוכנו ששונא פשוט כי הוא שונא. אין לו הסבר ברור לרגשותיו, הוא פשוט רוצה להכין מכם מרק. עם זאת, סביר להניח שדרדסים כמוכם כבר פגעו בו בעבר ולכן הוא משליך עליכם את הזעם.

4. אלזה

גם האדם האדיב ומסביר הפנים ביותר מוצא את עצמו אחת לכמה מזמן מייבש את זולתו למוות. אל תקחו את זה אישית, זה לא קשור אליכם, פשוט ברחה לו האלזה.

5. פינקי והמוח

זהו פיצול האישיות הווכחן שמקנן בנו לפני אירוע חגיגי. האחד מתרגש לקראת ההזדמנות לחוויות מסעירות והשני יודע שכמו כל דבר שמצפים לו, גם זה עומד לאכזב. ובכלל, כמה פעמים בחיינו כבר נהננו לצאת מהבית יותר מאשר לישון?

[interaction id="59d1104b933e3000017a7e49"]

• אנשים
• דרדסים
• מולאן
• קומיקס
• טורים אישיים ובלוגים