"אין יריקה גדולה יותר בפרצוף של אזרחי ישראל מהטקס השנתי המביך והמנותק של פרסי אופיר", אמר אתמול שר התרבות והספורט מיקי זוהר בתגובה לזכייה של "הים" בפרס הסרט הטוב ביותר. "העובדה שהסרט הזוכה בפרס מציג את החיילים הגיבורים שלנו בצורה מכפישה ושקרית בזמן שהם נלחמים ומסכנים את חייהם כדי להגן עלינו, כבר לא מפתיעה אף אחד". הוא גם הוציא הודעה לעיתונות בה נכתב שהוא "עוצר את מימון הטקס המקומם מתקציב המדינה".

זוהר הוא לא השר הראשון בממשלות נתניהו שמשתמש בחיילים הגיבורים שלנו בצורה מכפישה ושקרית כדי לתקוף את הקולנוע הישראלי. שוב ושוב על פני השנים נשמע הטיעון שסרטים ישראלים מציגים את חיילי צה"ל באופן שלילי. זה טיעון קל ופופוליסטי, שתופס מיד את האוזן ואת הלב של הציבור הישראלי, אבל הוא פשוט לא נכון. הוא לא נכון באופן גורף, והוא לא נכון לגבי "הים".

קחו לדוגמה שניים מהסרטים שעוררו זעם בקרב פוליטיקאים וטוקבקיסטים כשזכו בפרסי אופיר בשנים קודמות. "פוקסטרוט" של שמואל מעוז מ-2017 ו"ויהי בוקר" של ערן קולירין מ-2021 מפגישים בין פלסטינאים לחיילים ישראלים במחסומים. בשניהם מאוירות דמויות של חיילים חמודים וחפצי שלום, שממש לא מתכוונים להרע, אבל הם מושמים בסיטואציות בלתי אפשריות, שמביאות אותם להרוג בטעות פלסטינאים חפים מפשע, וזאת טרגדיה משני הצדדים.

בשני הסרטים הבמאים הקפידו לביים את הסצנה באופן שברור לחלוטין שהחיילים בשטח גם הם קורבנות (וזכו על כך לביקורת משמאל). החייל הבודד במחסום ב"ויהי בוקר" אפילו מנגן בגיטרה שעליה יש איור של סמל השלום. אבל הוא קיבל פקודה לא לתת לאף אחד לעבור, ובלילה כשמגיע עַבֶּד החביב ומעיר אותו מתנומתו, החייל נבהל ויורה בו צרור. התקריב על פני החייל מיד אחרי הירי מראה עד כמה הוא מבועת מעצם המעשה, שמן הסתם יגרום לו להפרעת דחק פוסט טראומטית שלא תזכה לטיפול מטעם המדינה (זה כבר לא חלק מהסרט).

אין פה שום הכפשה של חיילי צה"ל. זה פשוט הטיעון שהכי נוח להיאחז בו כדי לקבץ את העדר. על אחת כמה וכמה בזמן שבו הממשלה היא זו שיורקת על חיילי ישראל מדי יום ביומו

גם החייל במגדל השמירה על גדר הגבול ב"עץ לימון" של ערן ריקליס מ-2008, שזכה ליותר הערכה בחו"ל מאשר בארץ, הוא חמודי כזה. לאורך הסרט החייל מתכונן למבחן הפסיכומטרי, וכשהאלמנה הפלסטינית בעלת מטע הלימונים נכנסת בניגוד להוראות לשטח שלה (הסמוך לגבול שמצידו השני מתגורר שר הביטחון של ישראל), הוא יורד אליה ולוחש בעדינות שאסור לה להיות שם. היא אינה מבינה עברית, ולכן הוא ממש יוצא מגדרו בניסיון לתקשר איתה. חמוד. באתר הביקורות "Rotten Tomatoes" יש לסרט 91% ביקורות טובות, והן מסוכמות במשפט "סרט ישראלי חיובי ואישי, המציע חזון מאופק ומעורר מחשבה על צרות הגדה המערבית".

זה מביך אותי לכתוב את המובן מאליו, אבל הבמאים הנ"ל, כמו רוב הקולנוענים הישראלים, שירתו בצבא ואין להם כל רצון להציג את החיילים בשטח באופן שלילי. להיפך, לפעמים נראה שהם מגוננים עליהם יותר מדי, כי כידוע לא כל החיילים חמודים. עבור צופים בחו"ל, הסרטים הביקורתיים שמציגים חיילים ישראלים מתחבטים וטועים דווקא פותחים את עיניהם למורכבות האנושית של הסיטואציה, בעוד סרט שיהלל את גבורת חיילי ישראל יבוטל על ידם כתעמולה גרידא.

וזה מביא אותי ל"הים" של שי כרמלי-פולק, ששירת אף הוא בצבא. הסרט היפה הזה מספר על ילד פלסטיני מרמאללה שנוסע עם הכיתה שלו לים, אבל במחסום חייל ישראלי מורה לו לרדת מהאוטובוס משום שאין לו אישור מעבר. הפעם לא מדובר בחייל חמוד במיוחד. "זה לא קשור אלי, אחי", הוא אומר למורה שמבקש ממנו לעשות משהו. "זה לא קשור אלי. תוריד את הילד בבקשה. אתה מעכב את כולם ואתה חוסם לי פה את הבידוק". זהו. בסך הכל דיבר בנימוס ומילא את הפקודה שהוטלה עליו. אתם יודעים, בורג במערכת.

אין בסצנה הזו, או בשום סצנה אחרת בסרט, משהו שאינו מייצג נאמנה את המציאות של רוב הפלסטינים השב"חים. נכון, יש ביניהם גם מחבלים, והיה ה-7 באוקטובר, והסרט לא עוסק בזה. אבל אין פה שום הכפשה של חיילי צה"ל. זה פשוט הטיעון שהכי נוח להיאחז בו כדי לקבץ את העדר. על אחת כמה וכמה בזמן שבו הממשלה היא זו שיורקת על חיילי ישראל מדי יום ביומו.

• טור דעה
• פרס אופיר
• המסך
• קולנוע ישראלי
• צנזורה
• משרד התרבות

ביום ראשון שרף את הרשתות החברתיות סרטון המחאה של מיטב שחקני הקולנוע בישראל,תחת כותרת הקמפיין #SaveIsraeliCinema, בקריאה לעצור את הרפורמה בקרנות הקולנוע שמתכוון שר התרבות מיקי זוהר להעביר בשבועות הקרובים. בתגובה בחר השר להשתלח בשחקנים וביוצרים וטען כי "הוטעו בקמפיין שקרי", ואמש בכנס החירום של איגודי היוצרים בפסטיבל הקולנוע בירושלים אפשר היה להבין די בקלות מי כאן משקר.

>> בלתי הפיך: מיקי זוהר יחזיר את הקולנוע שלנו עשרות שנים לאחור // יעל שוב
>> מיקי זוהר בסרטים: שעתה הגדולה של המועצה הישראלית לקולנוע // טור דעה

איגודי היוצרים בחרו לנסח תגובה חריפה משותפת למתקפה של זוהר, ומסרו כי "השחקניות והשחקנים המוכשרים שהופיעו בסרטון אינם כאלו מטומטמים כחלק מעדר פרדות שמולך שולל, והקמפיין השקרי פה הוא לא שלהם. הקולנוע הישראלי הוא העבודה שלהם. הם חיים אותו, משתכרים ממנו (מעט מאוד) וחרדים חרדה עמוקה מהשלכותיה ההרסניות של הרפורמה שלך. במשך כל הזמן הזה תעשיית הקולנוע הישראלית ממשיכה לצמוח ומתרוממת לגבהים מפתיעים כל הזמן, בזכות עבודתם הקשה שלנו אותם השחקנים, היוצרים ועובדי התעשייה כחול לבן, שאתה כל כך מזלזל בתבונתם".

עוד הוסיפו כי "אם הרפורמה תצא לפועל, תוך זמן קצר יהפוך הקולנוע הישראלי למחולל בידור שתרומתו האומנותית לא תהיה שונה בהרבה מתכניות ריאליטי כמו 'האח הגדול' ו'המירוץ למיליון'. עדיין לא מאוחר להקשיב לכל גורמי המקצוע ולהטמיע שינויים הכרחיים ברפורמה, לכן מציעים שהשר זוהר יתמקד בתיקון הצעתו ופחות בהמצאת קמפיינים שקריים".

בכנס החירום שנערך בסינמטק בירושלים נכחו רבים מבכירי היוצרים ומובילי האיגודים המקצועיים של הקולנוע הישראלי. הבמאי יוסף סידר, שזכה בפרסים היוקרתיים של פסטיבל קאן ופסטיבל ברלין וסרטיו זכו גם להצלחות קופתיות יחסיות בארץ ובעולם, הסביר לבאים ש"הרפורמה הזאת מנסה לכבות כל שיח ביקורתי ודיון, זאת מטרתה. סרטים ביקורתיים אומרים את האמת, וברוב הסרטים הביקורתיים האלו זה מגיע מהמון אהבת ישראל".

רוני אבולעפיה, יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים, הוסיפה ושאלה "יש דבר יותר הזוי בלעסוק בתבחיני קרנות הקולנוע דווקא עכשיו? יש יותר סכין בגב מזה? חלק מהסעיפים כלל אינם ישימים, מה שרק מוכיח שאין מושג למי שכתב את הרפורמה הזאת מה הוא עושה. הרפורמה הזאת היא חלק מאותו הפאזל לגבי הנעשה במשרד התקשורת. השר מנסה להשתיק את הדוקו הישראלי, דווקא כי הוא מגיע להמוני אנשים".

הרפורמה המוצעת של זוהר מבקשת לשנות את תבחיני קרנות הקולנוע, שתמיכתן הכרחית למרבית הסרטים הנוצרים בישראל, ולשנות את שיטת הניקוד שלהן כך שתמיכתן תינתן רק לסרטים בעלי סיכוי הצלחה מסחרי מובהק. שיטת הניקוד תוביל לטענת הארגונים לצמצום דרמטי של התמיכה בסרטי סטודנטים, סרטי ביכורים, סרטים תיעודיים וקולנוע פריפריאלי שמעניק במה ליוצרות ויוצרים צעירים מכל קצוות הארץ, ותתמוך למעשה רק בסרטים בידוריים שהיו מופקים במרבית המקרים גם ללא תמיכת הקרנות.

"אסור להלבין את הפוליטיזציה שעוברת בין הצהרות על שוק חופשי ואמירות מרקסיסטיות, לבין מה שקורה כרגע בערוץ 13 והמתנות הנדיבות על חשבון הציבור שהממשלה מעניקה לערוץ 14", אמר הבמאי והמפיק לירן עצמור, ואת הכנס סיכם היטב המפיק כתריאל שחורי, לשעבר מנכ"ל הקרן לקולנוע ישראלי: "כל התכנון של הרפורמה חסר היגיון, אי אפשר לדעת כמה הקהל באמת יצפה במבחן המציאות עד שהיצירה לא עולה. אין חיה כזאת בעולם של קרן המתוקצבת בהתאם לנתוני כרטיסים, מדובר בפרמטר בלתי ניתן לחיזוי. בהפקת 'מאחורי הסורגים', למשל, חשבנו שנביא לקולנוע 20 אלף צופים ולבסוף הבאנו מיליון איש. התמיכה המוסדית לא מתקרבת למה שקורה מעבר לים אפילו ביחס למדינות זעירות כמו לוקסמבורג. היא מביאה לנו השקעות בינלאומיות ומכניסה כסף פנימה לישראל וכעת כל זה ייעצר. בינתיים כבר פספסנו אפשרויות בינלאומיות יקרות ערך בגלל כל זה. אם לא נפעל כעת, עוד שנה וחצי-שנתיים כבר כמעט לא יהיו יותר סרטים ישראלים".

הסרטון שעורר את זעמו של מיקי זוהר, הופק בהשתתפותם של ששון גבאי, דאנה איבגי, אורי גבריאל, נועה קולר, יגאל עדיקא, יוסי מרשק, אלברט אילוז, אסי לוי, גילה אלמגור, יפתח קליין, נלי תגר, לאורה ריבלין, שרון אלכסנדר, עלמה זק, שרה פון-שוורצה, אבי גרייניק, אסתי זקהיים, ריטה שוקרון, סוזנה פפיאן, נטע רוט, איימוס איינו, פיני טבגר, לנה פרייפלד, מורן רוזנבלט, אורי הוכמן ועירית קפלן.

ואלה הדברים המדויקים שהחרידו את שר התרבות: "אלה רגעים בלתי נשכחים. זה הדי.אן.איי של החברה שלנו. זה אנחנו. ואיך היו נראים החיים שלנו בלי הרגעים האלה? בלי הסרטים האלה? בלי הסיפורים האלה? בזמן שישראל נלחמת בכל החזיתות, שר התרבות הכריז מלחמה על הקולנוע הישראלי. שיטת הניקוד החדשה של מיקי זוהר, מורידה את המסך על הקולנוע של כולנו. לא יהיה יותר קולנוע דוקומנטרי. לא יהיו יותר סרטים על הפריפריה. לא יהיו סרטי סטודנטים. לא יהיו סרטי אנימציה. פחות סרטים. פחות קולות. פחות קולנוע לכולנו. שר התרבות, מיקי זוהר, אל תוריד את המסך על הקולנוע הישראלי".

>> סרטון המחאה הופק ונוצר בהתנדבות מלאה מצד כל השחקנים והעושים במלאכה. הפקה: גייל פילוסוף, במאים: אמרי דקל קדוש והילה רויזנמן. שלושתם כתבו את התסריט בסיוע ועריכה של טל מילר. עריכה נוספת: איילה בנגד ושאולי מלמד. צילום: מאי עבדי גרבלר ויוסי אולך. עורך הסאונד: רעי אלבז. עורך תמונה: ערן פלר. אנימציה: אסא ריקין. עיצוב גרפי: דניאל ויינברג. איפור: קרין גבע וגלית זילברשטיין. נוצר בסיוע אולפני מובי מובייל, אולפני אדיט, ארנה רביב והאיגודים המקצועיים של הקולנוע הישראלי

• ❤ תרבות
• קולנוע ישראלי
• משרד התרבות
• יוצרים