>> ליאור שדמי שפיצר היא עורכת ומפיקה בתוכניות האקטואליה של רדיו 103fm ויועצת הלשון של הרדיו. נשואה לאלי ואמא להלל, מאור ושחר. הוציאה לאחרונה את ספרה "שנה וחצי וארבעה ימים" בהוצאת שתים, והוא זוכה לביקורות נלהבות.אתם רוצים לקרוא אותו

>> בר שחוזרים בו בזמן וחלום על חנות ממתקים. העיר של נטע בכרך
>> קשר רגשי עמוק לחומוס ויחס מיוחד מהשף // העיר של רענן נוסל
>> אירופה בשמש ים תיכונית ומפלט קסום ביפו // העיר של אמה אביטל

1. אוניברסיטת תל אביב

יש מעט מקומות שיותר מעשרים שנה אחרי שנכנסת לראשונה בשעריהם את עדיין תמיד רוצה להיות שם. כבר למדתי משפטים, מדעי המדינה, עריכת לשון וקצת היסטוריה ופילוסופיה של המדעים; עכשיו אני לקראת סיום תואר שני מחקרי בלשון עברית, כותבת תזה על אלתרמן ומחכה לראות מה מחכה לי בהמשך. אני עובדת מהספרייה, כותבת על הספסל מול הדשא ומתייחסת לקפיטריה של גילמן כאל הבית שאפשר תמיד לחזור אליו בצהריים ולקטר למה שוב יש קוסקוס. שרק לא ייגמר.

2.קפה גרונימן

הקפה-בר-פיצה בלב רמת אביב, ליד הספסל הקבוע שאני אוהבת לכתוב בו בערב, הוא מקום משמח שנכנס ללב ואין בו טיפה של ציניות. העובדים תמיד בגוד ווייבס, האווירה מחבקת, והאירועים שהם מארחים בונים אותנו פה כקהילה שמחזקת ומנחמת במיוחד בימים אלה – מערב סרט לכל המשפחה בחופש הגדול, לטעימות של יין מהעוטף ולצפייה משותפת בטקס הזיכרון לשבעה באוקטובר – כדי לבכות יחד, להבין מהי ערבות הדדית וקהילה ולהרגיש שיש בשביל מה להילחם.
רדינג 34 תל אביב (רמת אביב)

3.דיזנגוף סנטר

הסנטר הוא לא קניון, הוא כמעט יצור חי. ביליתי בו ימים שלמים כילדה בשנות השמונים, ברחתי אליו בתיכון לראות סרטים בקולנוע דיזנגוף ב-11 בבוקר, מכרתי תכשיטים שעיצבתי בדור הראשון של יריד המעצבים ומעולם לא הלכתי בו לאיבוד. אני עוד מעט בת 50 אבל עדיין קצת ילדת סנטר בלב.

4. האחים גרין

עורכי לשון הופכים להיות בסיום הכשרתם עכברי חנויות ספרים משומשים, כי כמעט כל ספר חשוב בתחום תקנת הלשון הוא ספר שכבר אין להשיג אותו בשום חנות או הוצאת ספרים. בחנות של "האחים גרין" מצאתי סוף סוף את "יד הלשון" של יצחק אבינרי אחרי לא מעט חיפושים, ועוד המון פנינים שאת חלקן לצערי השארתי בחנות. מומלץ בחום לא רק לציידי מציאות אלא לחובבי ספרות וספרים באשר הם.
ידידיה פרנקל 39 תל אביב (פלורנטין)

5. רחוב טשרניחובסקי

הספר שלי "שנה וחצי וארבעה ימים" מתרחש ברובו בדירת סטודיו דמיונית בטשרניחובסקי, מרחק הליכה מבית דמיוני לא פחות ברחוב רש"י. כשהתחלתי לכתוב אותו העברתי את ימי שישי בטשרניחובסקי על פי מסלול כמעט קבוע – שיטוט במעלה הרחוב מגן מאיר ועד אלנבי ואיתור מקומות חדשים שעוד לא צילמתי, חיפוש מציאות ב"מדף הספרים של פאני" (טשרניחובסקי 5), וקפה עם עוגייה לקחת בקפה גילי שמתחת למלון סול (טשרניחובסקי 17), אחר כך הייתי מוצאת לי ספסל ומתחילה לכתוב את כל הרעיונות והמשפטים הטובים שהיו עולים, אוספת לי ערמות של השראה שיספיקו עד לשישי הבא.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תל אביב שהכרתי נעלמת. מקומות שאני אוהבת נסגרים כל הזמן, ומחירי הדירות הפכו את המציאות שהייתה הנורמה לפני עשרים שנה, כשהייתי רווקה שגרה בדירות שותפים, לזיכרון ישן ולא רלוונטי. אני אומנם גדלתי פה, אבל אנשים היו עוברים לתל אביב כשלב, כתחנת מעבר בדרך להבנה של מי הם ומה הם ומה הם רוצים להיות. היום זה כמעט בלתי אפשרי לעשות את זה – לדשדש ולחפש את עצמך, לספוג אווירה ורעיונות בדרך לרומן או לסרט או לרעיון המוצלח הראשון. עכשיו נראה שחייבים להצליח מהר – או להידחק החוצה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
המופע YouMake ReMake – אנסמבל ציפורלה ורננה רז בדיאלוג מרתק ומצחיק בין הבמה לסרטוני רשת, שיש בו אמירה מקורית על התרבות שאנחנו חיים בה. המופע הזה ענה לי על השאלה שמטרידה אותי שנים: מה אדם שלא רואה כדורגל, אירוויזיון או תוכניות ריאליטי יכול לראות על מסך ענק בבר עם בירה ופופקורן ומלא אנשים נחמדים שהוא לא מכיר? כי גלילה אין־סופית בטיקטוק הייתה צריכה בכלל להיות פעילות חברתית – לצחוק יחד, לחשוב יחד, להגיד על זה משהו בעל משמעות. מומלץ!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
שירי "הטור השביעי" ו"רגעים" של נתן אלתרמן. השירה העיתונאית של אלתרמן, שחלק גדול מהתזה שלי עוסק בה, לימדה אותי שאפשר ליצור אמנות ולכתוב שירה פורצת דרך תוך כדי עבודה בחדשות באחת התקופות המסויטות, הקשות והמאתגרות בתולדות העם היהודי. אפשר להיות שקוע באקטואליה עד צוואר ולא להפוך ציני, אפשר לכתוב באירוניה, בחמלה או בביקורת, ועדיין לעודד ולתת ביטוי לרחשי הלב של ציבור שלם.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ארגון "לב אחד"– ארגון סיוע אזרחי שהוא רשת ביטחון אנושית. עשרות אלפי המתנדבים של הארגון התייצבו מאז שבעה באוקטובר לצו 8 אזרחי – הקימו חמ"לים, יצאו לשדות עם החקלאים להחליף את העובדים הזרים, סייעו לפצועי צה"ל בבתי החולים ובמחלקות השיקום, תמכו במפונים במלונות והפעילו תוכניות חינוכיות לנוער, ליוו את משפחות המילואימניקים והקימו מרכז סיוע למשפחות החטופים. הפעילות שלהם, המבוססת קודם כול על הלב הענק של המתנדבים, היא זו שנותנת את המשמעות למושג חוסן לאומי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נאמני ארונות הנתינה והספריות הקהילתיות, אלה שדואגים מכל הלב ובהתנדבות שהספרים יהיו מסודרים והבגדים יהיו תלויים על הקולבים או מקופלים בערמות לפי קטגוריות – כדי שהחלופה של קיימות תמיד תיראה זמינה, נעימה ונגישה. וכמה זה משמח לראות ילדים שבוחרים לעצמם משהו שהם אוהבים מתוך השפע שמישהו אחר הניח עבורם, ואז חוזרים כדי לשים שם משהו אהוב שהם מוכנים לשחרר ולהעביר הלאה!

מה יהיה?
אני די בטוחה שאת השאלה הזאת לא מומלץ להפנות למישהו כמוני, שעובד בחדשות 5-6 ימים בשבוע, קורא את כל העיתונים ואת כל אתרי החדשות וחי ברשתות החברתיות. אבל כשאני מנסה להדוף את החרדה והייאוש אני נזכרת שאנשים עוד באים למפגשי סופרים, מתרגשים מטקסטים ונרשמים לאוניברסיטה ללמוד את ביאליק ואלתרמן ולאה גולדברג – וזו ההוכחה שמתחת לכל הקושי הלב של המקום הזה עדיין פועם, ויש לנו מספיק אורך רוח ואוויר לנשימה כדי לכתוב את הפרק הבא.

• העיר שלי
• ספרים
• ספרות ישראלית
• טשרניחובסקי
• האחים גרין
• דיזנגוף סנטר
• אוניברסיטת תל אביב
• גרונימן

>> איידן סוייר (למה שלא תעקבו) הוא פעיל למען זכויות בעלי חיים ובעל תואר בתסריטאות. "מאחורי המסכה" הוא ספרו הראשון, מותחן שבמרכזו הצלת בעלי חיים, ובו הוא רותם את הרקע האקטיביסטי והקולנועי שלו ליצירה ספרותית. בנוסף הוא עוסק בתרגום שירה ובכתיבת משחקי תפקידים.את הספר אתם רוצים לרכוש כאן.

>> הדיבוק לדיבוק וכל החברים הכי טובים // העיר של נטע רוט
>> ראמן רצחני וחוף להינצל בו // העיר של אופיר ואורי אן ששון
>> סחר הוגן פמיניסטי והד מבאר קדומה // העיר של לורן מילק

1. החתול הירוק

הפיצריה הכי שווה בעולם, עד כדי כך שכשטיילתי באיטליה התגעגעתי לפיצה שלהם.
לבונטין 7 תל אביב (גן החשמל)

2. גודנס

אני אוכל הרבה בחוץ וזו עוד מסעדה שאני מאוד מחבב, אני גם בקשר טוב עם הבעלים ושם ערכתי את אירוע ההשקה של הספר שלי.
קינג ג'ורג' 32 תל אביב

3. חוף ירושלים

במשך 11 שנים בעבר גרתי במרחק כמה דקות הליכה משם, ולא ניצלתי את זה כי לא ממש התחברתי לים. רק לאחרונה התחלתי להעריך את המקום הזה.

4. אלפקה בר

דיברנו על מסעדות, עכשיו נדבר על בר. יש להם קוקטייל קפה מדהים וגם אוכל שרק בשבילו שווה לבוא.
פלורנטין 40 תל אביב

5. יפו העתיקה

אם כבר ללכת לאיבוד ברחובות, אז באווירה הייחודית של יפו.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תחנת האוטובוס ליד הבית שלי, בהשאלה לאוטובוסים באופן כללי. אני לא מתנייד עם רכב וכמות התלונות שנאלצתי להגיש לדן בשנה האחרונה, רק על חלקן הם הציעו פיצוי כלשהו, היא לא הגיונית. אני כן יכול לציין לטובה את הרכבת הקלה, שבעיניי מציעה מענה טוב למקומות שאליהם היא מגיעה, ומקווה שבקרוב יסתיימו העבודות אליה והיא תנגיש עוד מקומות. רצוי גם בשבת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פסטיבל אייקון שנערך בחוה"מ סוכות. אני הולך לשם כל שנה מאז 2006, והוא תמיד מציע שלושה ימים מרוכזים של חוויות מעולמות אחרים. השנה הפסטיבל היה קצר יותר בגלל אילוצי לו"ז, אבל עדיין הציע אירועים שווים, בין היתר הנחיתי שם משחק תפקידים בו השחקנים שיחקו חתולים שמשתלטים על העולם אחרי שבני האדם איבדו שליטה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
זה קצת נישתי, אבל לחובבי "מלחמת הכוכבים" אני מאוד ממליץ על הקומיקס Duel of the Fates, שהוא בעצם עיבוד לתסריט המקורי של פרק 9 שנכתב לפני מותה של קארי פישר ולפני תגובות השנאה של מעריצים לפרק 8. הוא שונה מאוד והרבה יותר מוצלח מהסרט שהופק בסופו של דבר, נותן לכל אחת ואחת מהדמויות את הרגע שלה לזרוח בלי לרמוס את היסודות שהוא נבנה עליו ובלי לנסות רק לרצות מעריצים שרוצים עוד מאותו דבר.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני תמיד ממליץ לתרום או להתנדב למען בעלי חיים. בימים שאחרי שבעה באוקטובר ראינו התגייסות מדהימה של אזרחים למען בני אדם, אבל בעלי החיים עדיין נשכחים וכמעט אף אחד לא עוזר להם ובקושי חושב עליהם, והם צריכים אותנו לא פחות. אני אישית מתנדב ב"טבע הקשר", חוות שיקום לבעלי חיים שניצלו מתעשיות ומפינות חי, שהיא אמנם ברמת גן ואני מבין שלהרבה מאיתנו זה כמו חו"ל, אבל באמת שווה לפחות לתאם ביקור.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ידידה שלי שמארגנת אירועים שווים. לא קל להיות מארגנת, במיוחד שלכל אחד יש רצונות משלו והרבה פעמים באים אליה בתלונות, ובכל זאת היא ממשיכה לארגן ומי שבא מרוויח.

מה יהיה?
יהיה מה שנחליט שיהיה. ניתן שלום וזה מה שנקבל, ניתן אלימות וזה מה שנקבל. אני לא מדבר רק ברמה המדינית-ביטחונית, אלא בבחירות של כל אחת ואחד מאיתנו: האם אנחנו עוזרים למי שזקוק לעזרה, האם אנחנו מסוגלים לקבל את מי שלא חושב כמונו ולא פוגע באחר, האם אפילו מה שאנחנו אוכלים או קונים לא גורם סבל מיותר לבעלי חיים. ביום שבו נפסיק לנרמל אלימות כלפי אלה שלא יכולים להגן על עצמם מפנינו, אולי היא לא תחזור אלינו כמו בומרנג.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• אקטיביזם
• החתול הירוק
• גודנס
• טבעונות
• חוף ירושלים
• יפו העתיקה

>> עמוד הפייסבוק המצחיק עד דמעות (ולפעמים קצת עצוב)"דיאלוג עם הכלבה"הוא מתכון בדוק לאסקפיזם מחויך, שמציג את העולם מבעד לעיניים של הולכות על ארבע, הכלבות פיץ' ורו. מאחוריו עומד אופיר ששון, תסריטאי, אנימטור וכותב סאטירה ("היהודים באים" עונה 4 וסדרת הרשת של כאן דיגיטל "סוף הדרך"), אבא לכלבה, חתולה ושני ילדים אנשים, שלאחרונה הוציא לאור את"רוּ עושה בלגן"(הוצ' דוב לדעת) – ספר ילדים על שגרת בוקר ושני אחים שמתארגנים לצאת למסגרות, אבל הכלבה שלהם רק רוצה לשחק ומפריעה במקלחת ובהתלבשות. את האיורים יצרה בת זוגו אורי אן חיל ששון, אנימטורית בתחום המשחקים ומאיירת ותיקה, והספר נכתב ואויר יחדיו על כלבתם רו, היורשת של פיץ׳ המנוחה, ועל ילדיהם הקטנים יערי (4) וים (8), גיבורי הספר.

>> סחר הוגן פמיניסטי והד מבאר קדומה // העיר של לורן מילק
>> כדור הרגעה במים וזיכרונות מניסיון כושל // העיר של לי גילת
>> פוטנציאל של יצירתיות ודיסוציאציה בים // העיר של תמרה מובשוביץ

1. שוק הכרמל

אורי אן:הכל שם בתנועה, חי ותוסס, תמיד כיף ללכת שם לאיבוד בין הדוכנים והסימטאות ולגלות מקומות חדשים טעימים ומעניינים או מקומות ותיקים שהספקנו לשכוח.
אופיר:מקום מפחיד מלא אנשים שכל הזמן זזים עליך. והולכים לאיבוד שם. ופעם הלכתי עם חבר ומצאנו מרק ראמן מעולה, זה היה כל כך חריף שברוך השם נהרגתי מספר פעמים ולא הרגשתי את הטעם של המרק הזה בכלל, וגם עד היום טעמים בכללי לא מרגיש. ריח נעים לפרקים.

2. בית רומנו

אורי אן:התדר ידוע בליין מוזיקלי מעולה, עם די.ג’ייז והופעות חיות שמכוונות לאוהבי מוזיקה אמיתיים. פיצה טעימה בטירוף ואנשים יפים. התדר הוא פלטפורמה ליוצרים, אמנים ומוזיקאים, מקום שמקדם תרבות אלטרנטיבית ונותן במה לקולות חדשים ולא שגרתיים.
אופיר:אני לא חושב שצריך הרבה יותר מפיצה מעולה וענקית, אווירה נהדרת ומלא מובטלים בשביל להרגיש טוב.
דרך יפו 9 תל אביב

3. חוף צ'ארלס קלור

אורי אן:אחד החופים היפים והנעימים בתל אביב. משלב בצורה מושלמת בין טבע, עיר ואווירת חופש אמיתית.
אופיר:היינו שם עם פיץ׳ כשהייתה צעירה עם רגליים בריאות נהדרות והיא רצה איתנו, ולראשונה ראתה את הבעלים שלה נכנסים לים, וברוך השם נתקפה חרדה וטסה לתוך המים להוציא אותנו החוצה. מבחינתה הצילה אותנו, כשבתאכלס היא שרטה אותנו בכל הגוף, בכל בכל הגוף, והצילה אותנו מכלום. אהובה מושלמת.

4. אסופה

אורי אן:עיצוב ישראלי מקורי, חנות שהיא פנינה אמיתית למי שאוהב עיצוב, סטייל ואווירה עם סיפור. מדובר במקום שמצליח לשלב בין אסתטיקה מוקפדת לבין חום ואופי מקומי, בדיוק כמו שוק הפשפשים עצמו. תמיד יש שם את הדברים הכי יפים לבית, אבל הכי חשוב: יש להם את פרויקט הדגל של הגדה של פסח, כל שנה אפשר לקנות מהמם מהדורה מאוירת חדשה עם מאיירים חדשים (כל שנה), וכל שנה העיצובים פשוט מרהיבים.
אופיר:מקום יפה דברים יפים.
נחמן 2 יפו (שוק הפשפשים)

5. מעדניית יום טוב

אורי אן:מעדניית יום טוב מצליחה לשמור על האופי המסורתי שלה, ובו בזמן להישאר אהובה ורלוונטית.הייתי פותחת את הבוקר (יש שיגידו צהריים) בירידה מהדירה בחלוצים-לוינסקי, הולכת כמה צעדים למעדניית יום טוב, אוספת כמה מצרכים – בין היתר כמות לא סבירה של זיתים – וחוזרת לאכול ארוחה במרפסת המתפוררת.
אופיר:אני כשגרתי בתל אביב הייתי פותח את הבוקר עם הוודקה הזאת של הקיוסקים ורדבול, וככה שותה את זה בחוץ באזור של מוסכים. ולא היה לי את החוויה של מעדניית יום טוב. וחבל.
לוינסקי 43 תל אביב (שוק לוינסקי)

מקום לא אהוב בעיר:

פעם כשאופיר היה קטן הוא איחר להופעה עם חבר, כי החנה בדיזנגוף סנטר ולא הצליח לצאת משם במשך 28 דקות, והתחיל לבכות ולהתחנן לאלוהים שיוציא אותו משם. הטוויסט הוא שזה קרה לפני חודשיים והוא בן 42.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לכם את הראש או פתח לכם את הלב?
למשפחה: ההצגה "על עלה ועל אלונה", שמבוססת על הספר של אתגר קרת ושירה גפן – הפקה קסומה ויפהפיה שעובדת על כל החושים, בעיקר כשהיא מגיעה כחלק מהפרויקט "מקומות שמורים". בשביל הגדולים – נוגה ארז, היא ובעלה מעניקים במתנה מוזיקה אמיתית מקורית מבוצעת בעושר בועט ונהדרת. שני אנשים כה מוכשרים ומוצלחים וטובים, קחו את אופיר לעשות לכם קליפ באנימציה.

איזו יצירה נתנה לכם כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אופיר:"אקס מן 97". אין הרבה דברים יקרים בתקופה זו כמו היכולת האמיתית לברוח, כשאתה חש חוסר אונים מול מציאות מזוויעה. "אקס מן 97" היתה חוויה נוסטלגית ועדכנית מושלמת של אנימציה נהדרת, סיפור מושלם והרבה אושר לילד שבפנים.
אורי: "מד מן". ג׳ון האם. תמיד.

לאיזה ארגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אצלנו בבית לחיות יש משמעות במקום מאוד גדול, אז כמובן תמיד נמליץ על העמותות שעוזרות לבע"ח – חוות השאנטי, החתוליה ואביהו שרווד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ניר ברגר, בן הזוג לכתיבה של אופיר בהרבה פרויקטים, כולל "היהודים באים" ו"סוף הדרך" שיצרו יחד. הוא אדם אלוהי בטוב ליבו ומבריק.

מה יהיה?
מזעזע לעוד איזה חצי דור ואז עלייה למעלה למי שנשאר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• שוק הכרמל
• בית רומנו
• תדר
• פארק צ'ארלס קלור
• אסופה
• מעדניית יום טוב
• דיזנגוף סנטר

>> רני בלייר אלקבץ (אתם עוקבים, כן?) הוא מגדולי יוצרי הטלוויזיה בישראל ("שבתות וחגים", "פרשת השבוע", "שביתה"), ראש בית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר, ועכשיו גם סופר: "עלעלים", ספר הביכורים שלו, הואאסופת סיפורים אוטוביוגרפיים יפים וכואביםעל נעוריו בקיבוץ ניר עוז, כשברקע שלהם מהדהד יום האסון וההפקרה של שבעה באוקטובר שנמצא איפשהו בעתידן של הדמויות. "לפני חצי שנה עברנו אסתר רעייתי ואני לגור ביפו, סלאמה פינת שדרות ירושלים", הוא מעדכן. "אז לא אספר על מקומות מהעיר שלי אלא יותר מהשכונה החדשה שלי, שהיא מהמקסימות בתל אביב-יפו" .

1. קפה יאפא

קפה יאפא הוא קפה וחנות ספרים מהממת ומתוקה בבעלותם של יוצר הסרטים הדוקומנטריים טוני קופטי ואיש הספרים והמורה מישל אלרהב, שהשנה גם יצרו סרט מקסים בשם"המבריחים"ביחד עם הבמאי יניב ברמן. יאפא מקום נעים וקרוב לליבי שנים רבות, כשבשנה האחרונה עם המעבר של אסתר אשתי ושלי לגור ביפו, הפך בית הקפה/חנות הספרים למקום שאני פוקד אותו לפחות אחת לשבוע.
יהודה מרגוזה 33 יפו

2. אובלומוב

חנות ספרים מתוקה בשכונת נגה.לפני כמה חודשים עברתי ליד החנות ונכנסתי להתרשם. בחנות ישבה לני, בעלת החנות, ושאלתי אותה אם אני יכול להציע לה למכור שם את ספרי "עלעלים". היא מיד הסכימה, ומאז כבר הספקתי להשתתף ביום ההולדת (שנה לפתיחת החנות) בערב קריאה שכולו הוקדש לבטלנות, כיאה למקום ששמו הוא על שמו של האציל אובלומוב, בטלן הבטלנים.
נחמה 4 יפו (שכונת נגה)

3. עמיתה

פעם בשבוע בשישי בצהריים אני מהלך לבית המאפה עמיתה לקנות כיכר לחם מאה אחוז שיפון לשבת.בית המאפה הזה הוא ממש בוטיק של מאפים. מצד אבא שלי אני הונגרי, ולא צריך להסביר את הקשר בין המוצא לעוגות ומאפים, אבל כבר די נגמלתי ואני מאוד נזהר לאכול כמה שפחות פחמימות וכמה שפחות גלוטן. אבל המקום הזה… אני נכנס אליו לא רק כדי לקנות לחם שיפון מאה אחוז טעים להפליא, אלא גם לגנוב מבט אל המאפים הפרושים לפני כמו תכשיטים ולאתגר את הדחף לתקוף איזה קרואסון ממולא.
סלמה 10 יפו

4. רחוב הצורפים

רחוב קסום ביפו שאני אוהב ללכת בו, ותמיד מרגיש בו כאילו נגזר מזמן אחר. רחוב הצורפים יוצא מדרום העיר העתיקה, פינת מזל תאומים, ועולה צפונה, עובר ליד עץ התפוזים התלוי, ליד מועדון קרוואן, ליד בית קנדידוף, וגולש לחצר של שבתאי היפה עד רחוב רוסלאן… מימין לרחוב חומה, מאחוריה רחוב יפת, משמאל גן החמאם וגן המוזיאון. שבע דקות של עדן.

5. אל קלחה

חומוס במרחק הליכה קצרה זה איכות חיים, ואם מדובר באל קלחה אז זכיתי פעמיים.הפאתה של אל קלחההיא מנה עתיקה מהמטבח השאמי, המבוססת על שילוב מאוזן להפליא של חומוס, חתיכות פיתה מושרות, גרגירי חומוס, שקדים קלויים, רצועות בשר שייטל, יוגורט וסמנה. ולחשוב שהדייגים היו אוכלים את זה על הבוקר אחרי לילה של דייג.
סלמה 3 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

מתחם התחנה.המתחם הכי מוזר בעיר. ניראה כי מיליונים הושקעו במתחם התיירות שהפך לפיל לבן, ריק ובעיקר חשוך בלילה. עם הקמתו של פארק המסילה השוקק והיפהפה, חיוורונו של מתחם התחנה בולט לעין כמעין שכונה מוזרה וחשוכה הצמודה לפארק המסילה. מתחם התחנה הוא המקום האידיאלי לתקומתו של מתחם סטודיואים לאומנים שכל כך חסר בנוף התל אביבי. אפשר להעתיק את המודל הנצרתי של גלריות קטנות, בתי קפה מתוקים, אמנות, אירועי תרבות ומוזיקת רחוב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"אתי", סדרת הדרמה של חגי לוי על פי הספר "השמים בתוכי", המוכר גם כיומנה של אתי הילסום. הסדרה היאיצירת מופת ייחודית ומטלטלתשלאורך שש שעות מגוללת את סיפורה של הילסום, צעירה יהודיה. במקור מתרחשת העלילה באמסטרדם של מלחמת העולם השנייה, אבל בסדרה היא מתרחשת באמסטרדם של היום, המודרנית, ועם זאת בהוויה תקופתית בה אין ניידים, אין מחשבים, היהודים חווים השפלה ואיסורים, קיים מצור על העיר וחיילים נאצים מסתובבים ברחובות. כל זה מקנה לאירוע הטלוויזיוני המופלא תחושות מכוונות שאירוע מסוג זה יכול לחזור על עצמו גם בימינו אנו, ולתפאורה העכשווית של אמסטרדם יש תפקיד עלילתי בחוויה העוצמתית כולה.הבחירה בשחקנית הגרמניה הצעירה והממגנטת יוליה וינדישבאואר לגלם את אתי היא מהבחירות הנפלאות של הפרויקט.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה קראתי את ספר העיון"איך נולדים מחדש" של יאיר אסולין. בספר 36 מחשבות על הזמן הגדול והשבור הזה, כפי שכותב יאיר, ואצטט מדבריו בשער הכריכה: "מטרת הטקסט הזה, היא יותר מכל לסמן את המקום שבו אנחנו עומדים, לסמן מגמה, להבין שכל מה שמתחולל לנגד עינינו, בישראל ובכלל, כולל הכאוס הפוליטי הישראלי והכאוס הפוליטי בעולם כולו, והמבוכה ותחושת חוסר האונים, וכל השדים שמרחפים סביבנו, הכל סימפטומים של תהליך רחב הרבה יותר, עמוק הרבה יותר, של שקיעת הסדר הנוכחי".כאחד ששואל את עצמו מדי יום "דרכנו לאן?", הספר נטע בי תקווה שיש לאן!אבל החברה הישראלית זקוקה לעוד יאיר אסולינים שיאירו את הדרך. החברה הישראלית אחרי שבעה באוקטובר זקוקה ל"ברנרים" חדשים שיכתבו על זמנים חדשים ויאפשרו שיח שיוביל למעשים.יאיר ואנינפגשנו לשיחת פודקאסט בנושאשהייתה עבורי מעוררת השראה

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
דעתי היא שעל מנהיגי המדינה להצהיר על הקמת מפעל לאומי לחוסן הנפש, אליו יופנו תקציבי ענק כיאה למפעל לאומי, כדי להשיב לחברה הישראלית אוויא לריאות. עד שמפעל לאומי כזה יקום, על כולנו למצוא דרך לתרום ולהתנדב לכל עמותה או ארגון שעוסקים ומטפלים בחוסן הנפשי הפרטי והלאומי של החברה הישראלית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
השחקנית עדי ארד,שלפני שנתיים עזבה הכל והתגייסה ברוח ובגוף למען משפחות החטופים. במאבק על השבת יקיריהן, היא הקימה קבוצות, היא הרימה מחאות, היא הייתה בקשר עם כל הורה והורה, היא יזמה קבוצת ווטסאפ ששמה "הכח הנשי" ובה מאות נשים חזקות, מעוררות השראה, משפיעות ומובילות דעה. הקבוצה הזאת הצליחה לטעמי, כאחד הגברים היחידים שזכו להיות בה, לשנות את המציאות הישראלית בדקות הכי קריטיות במאבק על השבתם של החטופים. לעדי ארד הכבוד על הנחישות והחריצות, והלוואי שתקום מהקבוצה הזאת תנועת כוח נשית עוצמתית שתלך לבחירות ותוביל את המדינה.

מה יהיה?
להפתעתי אני מוצא את עצמי עונה על השאלה הזאת ב"יהיה בסדר". להגיד "יהיה טוב" זה קצת מוגזם. להגיד "יהיה איום ונורא" זה פסימי. אז יהיה בסדר. תשובה ישראלית קלאסית שיש בה מן האופטימיות הזהירה.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• סדרות ישראליות
• קפה יאפא
• ספרים
• עמיתה
• יפו העתיקה
• אל קלחה
• מתחם התחנה

>> נתלי רשבסקי (למה שלא תעקבו) היא שחקנית לשעבר וסופרת (ואשתו של טל רשבסקי,נוכל ואמן הפסטה), ובשבוע שעבר היא הסבירהבטור אישי נוקב במגזין "את"בדיוק למה היא שחקנית לשעבר ("בסצנת האונס הבמאית לחשה לי: 'עוד מעט זה נגמר' – ואז פרשתי ממשחק"), ואיך יצא מזה שהיא עכשיו סופרת. ספרה הראשון, "מחר הורסים את הבית", ראה אור ממש לאחרונה בהוצאת עם עובד ואתם רוצים לקרוא אותו.

אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים // העיר של רוני ידידיה
חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות

"מחר הורסים את הבית", נתלי רשבסקי (צילום כריכת הספר באדיבות הוצאת "עם עובד")

1. פתוח/סגור (או הטומטומטו בשמו המלא)

בשדרות וושינגטון המטונפות, בין הנרקומנים, המשוגעים והעטלפים שמסתתרים בעצים, יש את הפסטה הכי טובה בעיר. אני כנראה משוחדת, אבל באמת שעוד לא יצא לי לטעום פסטה טעימה יותר מהחמאת מרווה. לפני שנתיים בערך התווספה גם ראגו לבנה ושתיהן ביחד הן סיבה מספיק טובה לאכול גלוטן אפילו שאני רגישה (מקרה קלאסי של אשת הסנדלר הולכת יחפה).
שדרות וושינגטון 26 תל אביב (פלורנטין)

2. פארק המסילה

אסתכן בכך שהרבה כתבו את זה לפני (כמקום אהוב או לא אהוב, הבנתי שמדובר בנושא שנוי במחלוקת), אבל בתור מישהי שגדלה בקניון אני שרופה על הקונספט הזה של כל מה שאת צריכה במקום אחד. שביל ארוך וירוק שאפשר לרכב עליו באופניים עם הילדים, ברים, מסעדות (ביניהן גםאחותו הקטנה/גדולה של הטומטו– לאבה), גלידות, ירידים, הופעות, גינות משחקים ואינספור כרי דשא שאפשר לשבת עליהם עם חברים על בקבוק יין ונשנושים מהקיוסק ליד. אפשר אולי להוציא את הבחורה מהשרון אבל אי אפשר להוציא את השרון וכו' וכו'.

3. עלמא

לפני שנה הצטרפתי לתוכנית העמיתים של עלמא וככה התוודעתי אל המקום עצמו. מעבר לכך שזה באמת אחד הבניינים הכי יפים בתל אביב (תקרות גבוהות, חלונות עץ, מרצפות מצוירות וגג ענקי לשקוע אתו אל הערב), עלמא לא רק יפה אלא גם אופה: יש תערוכות אומנות מתחלפות, קורסים, הרצאות והשקות לספרים חדשים. והכי חשוב יש להם אוסף ספרים מרהיב ואני יכולה לבלות שעות רק להסתכל על הכרכים.
שד"ל 6 תל אביב

4. בית רדיקל

בתקופות קשות כשהייתי צריכה מקום לברוח אליו זה היה המקום אליו נעלמתי כדי לא להרגיש לבד. ראיתי סרטים, למדתי על הסכסוך או העליתי אנשים מתים באוב, ולפעמים יש גם שוק איכרים חמוד ונחמד של תוצרת מקומית. מקום מושלם לרגעים בהם העיר מרגישה בודדה. חוצמזה יש להם את החצר הכי יפה בתל אביב והם מגישים יין טבעי במחיר שווה לכל נפש (יעני יותר זול מיין הבית בבר התל אביבי הקרוב לביתך). וכמובן, יש גם חנות ספרים קטנה וחביבה מאוד.
התחייה 27 תל אביב

5. הסלון של ענת

הכת של ענת – סליחה, הסלון – היא מקום חמים ונעים לעבוד בו על טקסטים, להשתכר עד כלות ולרכל עם ענת עינהר שחוצמזה שהיא באמת אחת הסופרות הכי טובות שכותבות היום בארץ, היא אוצר של ידע, הבנה, חמלה ואהבה אמיתית לכל מה ומי שקשור למילה הכתובה.

6. חנויות ספרים

מאז שאני ילדה קטנה חנויות ספרים מספקות לי את אותה התרגשות כמו חנות ממתקים. אני אוהבת לעבור בין המדפים ולמצוא קלאסיקות שעוד לא הספקתי לקרוא, ספרים חדשים ששמעתי עליהם או חברים ותיקים שקראתי מזמן ואני רוצה להמליץ עליהם לחברים בשר ודם שלי. שום דבר לא ישתווה לתחושה שיש לי כשאני יוצאת מחנות ספרים עם שלל חדש. והעיר גדושה בחנויות שתופסות לי מקום נכבד בלב: המגדלור, האחים גרין, ב׳ ספרים, אובלמוב, סיפור פשוט, רידינג, סטימצקי אלנבי (שיש להם את קומת המרתף שהיא אוצר בלום לחובבי ספרים באופן כללי ולחובבי תיאטרון בפרט) ועוד הרבה אחרות.

7. סטודיו 108

ליין של מסיבות פעם בשבועיים. זה מטונף. זה רועש. זה ממש לא לגילי ואיכשהו אני מגיעה כמעט לכל המסיבות וגם דואגת לנתב את רוב חיי החברה שלי לשם (כי מולטיטסקינג זו לא מילה גסה).
התנופה 5 תל אביב (קריית המלאכה)

8. קולנוע הפסגה

כל קיץ יש את קולנוע הפסגה בימי רביעי וכל קיץ אני שוכחת שיש את זה ומישהו מזכיר לי ואני באה וזה הכי הכיף והכי מגרד ואני נעקצת מלא מסוגים שונים של חרקים, אבל למי אכפת, כי פעם אחרונה שהייתי היה את "מלך האריות" וכל הקהל שר ביחד וזה היה אחד הרגעים הכי מתוקים ויפים בעולם לא כל כך מתוק ולא כל כך יפה.

9. ציונים לשבח כי חייבת:

הענן (בר שכונתי בשולי פלורנטיןובו חצר פנימית שכיף לשבת בה עם חברים, רענן 36)
Fe (בר חדש וטעיםשנפתח על חורבות המוס ז"ל שלא יחסר לאף אחד מלבדי, שדרות וושינגטון 26)
עזרא גבאי (חנות יבשים ותבלינים על נחלת בנימין 101 שנועדה לעזור לכולנו להילחם ביוקר המחייה)
וקפה הרבי בבית חנה הרבי(שבו כתבתי לפחות חצי מהספר שלי אם לא יותר), קומפרט 5.

מקום לא אהוב בעיר:

זה אולי דבר נוראי להגיד, אבל שער הכניסה לבית הספר של הילדים. יש לי חרדות מאנשים בכלל והורים של ילדים אחרים בפרט. האמת שמדובר בבית ספר חמוד ממש ורוב ההורים כנראה גם הם חמודים ממש, אבל בשביל מישהי כמוני לעמוד בתור למקום עם עוד מלא אנשים שאני מכירה אבל לא באמת מכירה ושלא באמת רוצים לראות אותי (או יותר גרוע, ממש שמחים לראות אותי אפילו שלא ברור לי למה) וצריך לנהל איתם שיחות חולין ולפזר מספיק חיוכים כדי שאף לא ישים לב שאני לא זוכרת את השם שלו (עוד יותר גרוע: כשאני לא זוכרת את השם של הילדים או של מי הם הורים בכלל). זה – ממש זה – הגיהינום האמיתי. גרוע משער בית הספר הם ימי הולדת של ילדים מבית הספר אבל א' זה לא מקום וב' תודה לאל הילדים כבר גדולים והורים לא אמורים להישאר במסיבות אלא להתנדף באלגנטיות אל הריק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לשמחתי יש הרבה אירועי תרבות בעיר הזו אבל אני אציין דווקא את האירוע האחרון שהלכתי אליו: יום הולדת שנה לאובלמוב שהייתה בסימן עצלנות/דחיינות ובו אנשים דיברו לשם שינוי על הספר שהם לא קראו. עבור מישהי שקונה יותר ספרים ממה שהיא מסוגלת לקרוא, הידיעה שיש עוד אנשים שסובלים מאותה בעיה (גם אם אצלי מדובר בעשרות במקום באחד בודד) הייתה מנחמת מאוד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שום דבר לא נתן לי תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה בכל מה שקשור למצב הפוליטי/חברתי בארץ. אבל כל ספר ישראלי חדש וטוב שיוצא נותן לי תקווה שלא משנה מה יהיה, אנשים תמיד ימשיכו לספר סיפורים מסביב למדורה. אז אציין כמה ישראלים חדשים יחסית שקראתי לאחרונה ואהבתי: "החדר הדרומי" של אדווה בולה, "בני טובים" של כנרת רוזנבלום, "האחו החריש אזני" של ענת עינהר, "שמרי נפשך" של קמה ורדי, "ופתאום בוקר" של נעמה דעי, "היו שניים בלי תפקיד" של תמר רפאל, "יש לך הכול" של דפנה לוסטיג ואני בטוחה שפספסתי פה עוד מלא אחרים טובים ונהדרים. אגב – בדיוק קניתי את "חלום עולם הפוך" של אילנה ברנשטיין ואת "העולם הבא" של נטעלי גבירץ ומצפה לקרוא גם אותם.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש יותר מדי ארגונים ומטרות שצריכים את כל העזרה שיש לנו להגיש. בסופו של דבר יש אינסוף דרכים לתת חזרה, כל אחד לפי יכולתו, תתרמו לילדים חולי סרטן, למשפחות החטופים, לנפגעי הנובה, לכל מי שנלחם שיהיה פה שפוי, תמיכה באמנות מקומית, אוכל לניצולי שואה, מעברים או איגי, הרשימה הזו לא תיגמר לעולם. אבל דבר ראשון לפני הכול, פשוט תסתכלו אחד לשני בעיניים, חייכו, תגידו תודה, בבקשה וסליחה. אני חושבת שאם האנשים שמנהיגים אותנו היו עושים את זה כבר היה פה הרבה יותר טוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעלי העסקים הקטנים שהופכים העיר הזו למה שהיא. אמנים שמתעקשים ליצור אומנות ללא תמיכה ונאבקים למלא אולמות של חמישים אנשים. מוזיקאים שניגנו בלוויות ובתי חולים בזמן שבחו"ל ביטלו להם את כל ההופעות. כל מי שאיבד משפחה וחברים במלחמה הזו. כל מי שעשה מילואים או שירת. כל מי שהגיע אפילו פעם אחת להפגין. והכי חשוב הבעלים שלי, כי הוא תמיד אוהב שמרימים לו, אז למה לא בעצם?

מה יהיה?
אני ממש לא הבן אדם לשאול. יהיה רע. ואז מתישהו יהיה טוב. ואז שוב רע. לא סתם אומרים שההיסטוריה לעולם חוזרת.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• טומטו
• פארק המסילה
• בית רדיקל
• ספרים
• גן הפסגה
• ענן בר
• עזרא גבאי
• בית חנה הרבי