Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הגב כואב, אבל הלב קדוש. "סקראבס" גרסת 2026. צילום: יח"צ דיסני+
לרוב אנחנו לא סובלים את ההרגל של הוליווד להעלות מן האוב סדרות מתות, אבל הפעם אנחנו אשכרה מתרגשים כי "סקראבס", קומדיית בית החולים הכי מתוקה שהיתה על המסך, חוזרת בעונה חדשה - ועם כמה שאף אחד לא נראה כאילו הזדקן (מה זה?!), היא בכל זאת התרעננה קצת
המסורת הארוכה של סדרות רופאים הופכת את הז'אנר הזה לכמעט מיתולוגי – הלחץ של בית החולים, הדרמה שברגעי הקצה בקיום האנושי, משקל כל העולם יושב על כתפי הרופאים המסוקסים, שאיכשהו מנסים גם לנהל חיים משל עצמם, שלא פעם מלאים בסקס ודרמה וז'רגון שאף פעם לא נבין. "סקראבס" היתה יצור שונה – נכון, גם בה יש סקס ודרמה וז'רגון, אבל לפני הכל היה בה חוש הומור מטופש שהצליח להקליל את הרגעים הכי מדכאים, ולב ענק שהצליח למלא אותה בעומק, גם אחרי בדיחות עם גמד שנותן מכת קראטה למפשעה.
אולי זו הסיבה שאובדנה – שלא לומר, מותה האיטי והמייאש – היה כה מבאס: כי חוץ מ"סקראבס", אף סדרה לא הצליחה לייצר את אותה תערובת רגשית יוצאת דופן, ונשארנו נתונים לחסדי "האנטומיה של גריי" במקרה הרע, ו"דה פיט" במקרה הטוב. וזו כנראה גם הסיבה שאחרי 16 שנה מאז שעזבה (וזה אם כוללים את העונה התשיעית האיומה), היא חוזרת למסך – אם אין לך תחליף, זה רק מתבקש שתחזרי. היוצר ביל לורנס אמנם המשיך לדברים גדולים ומצליחים לא פחות (ביניהם "טד לאסו", "קוגר טאון" ו"שרינקינג"), אבל נראה שהוא מעולם לא שכח איפה מצא את השפה הטלוויזיונית שלו.
היום (חמישי) עלו בדיסני+ שני הפרקים הראשונים מתוך 9 של העונה העשירית והחדשה של "סקראבס", שמחזירה את כל המתמחים שאהבנו, הפעם כרופאים מנוסים וקצת עייפים. ג'יי די, טורק, אליוט, קרלה, ד"ר קוקס ואפילו השרת (!) חזרו כולם לעונת ההחייאה, שבלי לספיילר כלום – רק נגיד שהובילה את הדמויות למקומות שג'יי די לא פינטז עליהם. למרבה המזל, הם גם מתעלמים לחלוטין מקיומה של העונה התשיעית, כך שיש סיבה להיות מרוצים. הביקורות בחו"ל כבר מתמוגגות מהתחושה הנוסטלגית, וטוענות שהסדרה חזרה בדיוק עם כל הרכיבים שגרמו לנו להתאהב בה, אז אפשר רק להניח שההומור הדבילי והלב הענק נשארו בסביבה. אחלה של ברייק קליל וכיף מהצפייה ב"דה פיט". "סקראבס", עונה 10, שני פרקים ראשונים עכשיו בדיסני+
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
דוקטורט בטלוויזיה: דירוג 10 סדרות בתי החולים הטובות ביותר
יש פה רופא? "האנטומיה של גריי". (צילום: יח"צ דיסני+)
עם חזרתה של "האנטומיה של גריי" לעונה 22 (בדיסני+), כבר ברור שסדרות בית חולים הם לא ז'אנר שאפשר להבריא ממנו. אז כנראה שהתרופה היחידה היא להתמכר לעוד הרפתקת רופאים מסוקסים, דרמות סביב פציעות מורכבות והמון ז'רגון רפואי
ז'אנר סדרות בתי החולים זוכה לרגע מעניין עכשיו: "האנטומיה של גריי" בדיוק נחתה בדיסני+ עם עונתה ה-22, דווקא בתקופה שריעננה מחדש את הז'אנר עמוס הרופאים. זה הגיוני מאוד בסך הכל, שהטלוויזיה נדבקת לרופאים. עוד מימי ER הגדולה, הסקרנות בנוגע למה האנשים בחלוקים הלבנים חווים ורואים נשארה נקודת מוצא שממנה מוצאים דרמה וקומדיה בקצב מסחרר. יצאנו לחפש את 10 הסדרות הרפואיות הגודלות – חלקן עדיין רצות, חלקן קלאסיקות וחלקן אשכרה מבדרות, אבל כולן יודעות איך להציל לכם את החיים, או לפחות איך עושים קטטר. >>לראות אותן היום: מצעד 20 הסדרות הכי טובות בדיסני+ עכשיו
10. האנטומיה של גריי (2025-הנצח) // דיסני+
לא בטוח שנכון לקרוא לטלנובלת בית החולים הזו אחת הגדולות, אבל קשה מאוד להתעלם מסדרה שמתחילה את עונתה ה-22. למרות העלילה הלעיתים מגוכחת ולפעמים קרינג'ית (אנחנו עוד זוכרים את קו העלילה שכלל יחסי מין עם רוח רפאים), היא עדיין מעבירה את הזמן בכיף והיתה המקום בו שונדה ריימס שיכללה לשלמות את פורמט ה"רופאים אבל גם חתיכים עם חיי מין סוערים" – ז'אנר שהופך לפופולרי יותר ויותר ככל שהזמן עובר. עכשיו אפשר רק לנסות להבין אם אי פעם יש להם תכנון לסיים את הסיפור, ולגלות אם כל הרופאים מצאו אהבה.
9. הרופא הטוב (2017-2024)
הגרסה האמריקאית אמנם מבוססת על סדרה קוריאנית, אבל היא לא פחות מעניינת מהמקור. במרכז העלילה עומד מנתח צעיר מבריק ואוטיסט בעל כשרון רב בתחומו, ומה שמעניין כאן אלה היחסים שנוצרים עם הצוות מסביבו. ולמרות שגיבור עם אוטיזם זה כבר לא דבר חדש בימינו, ההופעה של פרדי היימור בתפקיד המנתח בעל המוגבלות שמגיע לעיר הגדולה בהחלט שווה צפייה.
8. ניפ/טאק (2003-2010) // אמזון פריים
כשחושבים על דרמות רפואיות לרוב נחשוב על רופאים חמורי סבר שמטפלים במקרים חמורים כמו התקפי לב וסרטן. אבל הסדרה הזו חושבת על ניתוחים פלסטיים, כמו שעשה בתחילת שנות האלפיים מי שלימים יתגלה כמפעל טלוויזיה שלם – ריאן מרפי. הסדרה המצוינת האת עוקבת אחר מרפאת ניתוחים קוסמטיים, אחרי הצוות וכמובן – המקרים של המטופלים בקליניקה. יש לה 6 עונות, וקל לראות ממנה שכבר אז מרפי ידע לעשות טלוויזיה מושכת אש.
7.הסקס של מאסטרס (2013-2016)
גם הסדרה הזאת לא בדיוק מתמקדת בבית חולים, והיא מבוססת על סיפור אמיתי – על צמד החוקרים מאסטרס וג'ונסון שהמחקר החלוצי שלהם לגבי מיניות האדם. ויליאם מאסטרס הוא גניקולוג והסדרה אכן מתרחשת בבית חולים אוניברסיטאי, אבל הדבר המרכזי כאן (מלבד מערכות היחסים בין הדמויות) הוא המחקר, ולאו דווקא המטופלים (למרות שגם הם מעניינים בפני עצמם). סדרה קלילה, כיפית, סקסית ומי יודע – אולי תלמדו משהו.
6. ER (משנת 1994-2009)
עוד סדרה ותיקה ונפלאה היא ER, קלאסיקה שהחלה בשנות ה-90 וסיימה את דרכה במילניום הנוכחי. הסיפור הוא הקלאסי מכולם כמובן – צוות בחדר מיון בבית חולים בדיוני בשיקגו והיחסים בין העובדים. אבל לא פעם הסדרה הרגישה כמו סרט אקשן או מתח עם קצב מהיר, רגעים דרמטיים ומלחיצים והמון איברים ודם. ER היתה *ה*דרמה הרפואית, במלוא מובן המילה.
5. זה הולך לכאוב (2022) // BBC ו-AMC
רפואה זה נושא שתמיד יהיה מהול בכאב, וכשמשלבים בזה הומור אתם יודעים מה יוצא – קומדיה בריטית. "זה הולך לכאוב" מתמקד במחלקה פחות סופנית הפעם – מחלקת יולדות. יש בזה המון לב, המון כאב ורגעים יפים ושמחים שמייצרים תמהיל אבסורדי-קומי-עגום שלא ראיתם כמותו בטלוויזיה.
4. The Pittי(2025-?) // HBO
כמעט 30 שנים אחרי ER, נואה ויילי חוזר למדי הרפואה בסדרה שמצד אחד מזכירה הריאליזם של ER, רק בקצב "זמן אמיתי" בסגנון של "24", ועם המון פוקוס על הפוסט-טראומה של עבודה רפואית. ההצלחה חסרת התקדים שלה לא מתבטאת רק בפרסים, אלא גם בריענון הז'אנר והיצמדות באמת יוצאת דופן למציאות האמתית של רופאים ב-2025. כבר מחכים לעונה הבאה, שבטוח תהיה חתיכת יום אחד ומטורף.
3. האוס (2004-2012) // נטפליקס
הסדרה שהכירה לנו את הרופא האפרורי גרגורי האוס ידעה עליות ומורדות (שהגיעו בעיקר לקראת סופה), אבל היא גם כנראה הסדרה שהשפיעה הכי הרבה על הדרמות הרפואיות כיום. "האוס" הייתה התוכנית הראשונה שהתייחס לאנליזה רפואית כאל תעלומה שצריך לפענח, ולמרות שקל לשנוא את הנוסחתיות של הסדרה, אין מנוס מלהכיר בהישגים שלה – שכוללים פרס פיבודי, שני פרסי גלובוס הזהב וארבעה פרסי אמי ותפקיד אייקוני אחד של יו לורי – ולתת לה את המקום השלישי והמכובד.
2. מ.א.ש (1972-1983) // CBS
מלחמה היא דבר אבסורדי ואחת הדרכים הכי טובות להתמודד עם סיטואציות אבסורדיות היא קומדיה. "מ.א.ש" המבריקה, שבדרכה מבוססת על "מלכוד 22", הצליחה לייצר סאטירה טלוויזיונית חסרת תקדים על הסיוט האמריקאי שהוא מלחמת ויאטנם דרך התמקדות בצוות בית חולים צבאי דווקא במלחמת קוריאה. היא האבטיפוס לכל סדרות בתי החולים שנעות בין דרמה קורעת לב לרגעים קומים שעוזרים לעבד את הטראומה מלעבוד בתוך מערכת בריאות דווקא דרך הצחוק. היא גם אחת הסדרות הכי חשובות בתולדות הטלוויזיה. עם זאת, אנחנו ניתן את המקום הראשון לזו ששכללה את הנוסחה הזו לכדי שלמות.
1. סקראבס (2001-2010) // דיסני+
סקראבס היא לא רק סדרת הרופאים הכי טובה, היא גם אחת הקומדיות הכי טובות שעלו על המסך. היא בין הסדרות הבודדות שאני מסוגל לצפות בהן יותר מפעם אחת ובכל סיבוב אני מגלה מחדש כמה היא גאונית. הצוות של "בית החולים הקדוש" הוא בין המגוונים ביותר שיש על המסך וקשה לא להתאהב בכל אחת מהדמויות הללו. כל דבר בה עובד כל כך טוב, הצחוק, הבכי, ואפילו כיף לצפות בפרקים פחות מוצלחים (כמו פרק האגדה שהיה יחסית משמים ועם אפקטים גרועים, אבל איזה כיף), אז תכינו את שרירי הצחוק ואת הממחטות לבכי שבא מיד אחר כך, כי אם לא ראיתם אצ זה – זה הזמן. עם זאת, אסיים כמובן באזהרה הקבועה מלצפות בעונה התשיעית והמיותרת כי הסדרה נגמרת באמת בסוף עונה 8.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מה רואים הלילה: זהירות לכל הדרמות הרפואיות, כי הנה באה נטפליקס
כשענקית הסטרימינג מצטרפת סוף סוף לז'אנר הטרנדי של "רופאים חתיכים שמצילים חיים תוך כדי ניהול רומנים סוערים", ברור לנו שזה יהיה שני דברים: להיט ומוגזם. ולפחות באחד מהם אנחנו יודעים שכבר צדקנו, כי ב"דופק" החדשה יש גם הוריקן. יהיה סוער
אני רופאה, אתה רופא. מה כבר יכול להשתבש? "דופק". צילום: יח"צ נטפליקס
מעניין מאוד לראות בלייב את הגלים שמכים בהוליווד. בעתות משבר חברתי וספק כלכלי, תעשיות הבידור נוטות ללכת על בטוח, ולהישען על פורמטים ידועים ומצליחים, אולי עם איזה טייק חדש במקרה הטוב. כך קרה שבתקופה האחרונה צצו על המסך שלנו יותר דרמות רפואיות חדשות, ובראשן "The Pit" המדוברת של Max שהיא למעשה גלגול מחודש של "ER" המיתולוגית (כלומר, היא לא – עד שבית המשפט יחליט אחרת). עכשיו, בדיוק כשהסדרה ההיא נגמרת, נטפליקס מצטרפת למירוץ עם דרמה רפואית מותחת ורומנטית ומושקעת (יחסית לתקופת משבר) משלה שאמורה להרים לכם את הדופק – "דופק".
>>
טוב, השם די מסביר טוב לאן נטפליקס מכוונת, ואם זה לא מספיק ברור אז הטריילר ישלים לכם את ההבנה – מדובר בדרמה רפואית מהסוג הכי קלאסי, רק מוגזם למקסימום: חבורה של רופאים צעירים בחדר מיון במיאמי צריכה להיאבק באתגרי העבודה של להציל חיים, תוך כדי שהם מנסים להכיר את עצמם כמבוגרים צעירים, ואם ירצה השם, להכיר גם את הגוף הלוהט של האחרים בחדר המיון. נכון, הם לא בדיוק המציאו את הגלגל ששונדה ריימס כבר המציאה מחדש, אבל כן יש להם טוויסט – בדרכה לבית החולים גם נמצאת סופת הוריקן. הו, הנה אתגר שלא ראינו (בטח כי פספסנו את הפרק הזה באנטומיה).
זוהי הדרמה הרפואית הראשונה של נטפליקס באנגלית, ונראה כאילו היא בונה עליה להפוך ללהיט שלא יפתיע אף אחד, גם אם לא יביא שום דבר חדש או מעניין במיוחד למסך. מאחוריה עומדים זואי רובין, שאחראית לריבוט המצליח של "הוואי חמש-אפס", והמפיק קרלטון קיוז, אחד מיוצרי "אבודים". בין החתיכים והחתיכות תמצאו את ווילה פיצג'רלד ("הנפילה של בית אשר"), קולין ווידל ("הקונטיננטל") ועוד אנשים שיראו לכם קצת מוכרים מהזה… נו מההוא. לא משנה, זה לא העיקר. תיכף הסופה באה והופכת הכל ל-10 פרקים שיזרימו קצת דם בעורקים שלכם לבינג' סופ"ש קלאסי אך חדש. "דופק",עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
צחוק בצד: הוא חוקי, השימוש בו גובר וחשוב לדעת עליו כמה דברים
מיכל של גז קצפות. צילום: shutterstock
סביר להניח שרובכם השתמשתם בו בטיפולי שיניים, השימוש בו בשעות הפנאי הפך לשכיח יותר בימי הקורונה (בדומה לחומרים אחרים) והוא גם מזהם ענקי לסביבה. יצאנו לבדוק מדוע אנשים שואפים גז קצפות (צחוק), ועד כמה זה מסוכן?
דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית
אחד החומרים שיש עליהם הכי הרבה תרעומת בתקשורת, בעיקר בהקשר של שימוש על ידי בני נוער, הוא גז הקצפות, הידוע גם כניטרוס או גז צחוק. כמו עם כל סם בתקשורת, התיאורים הם אותם תיאורים – החל מ-"תופעה חדשה ומדאיגה", דרך "מכת מדינה" ועד "סם מסוכן וקטלני". האם שוב מדובר בהפחדות חסרות בסיס, או שמה יש פה מקור אמיתי לדאגה? יצאנו לבדוק.
ניטרוס, או בשמו המלא Nitrous Oxide, התגלה לראשונה בשנת 1775 ומהר מאוד נמצאו לו שני שימושים עיקריים שממשיכים עד היום – שימוש רפואי לצורך הרדמה ואילחוש, ושימוש פנאי. כבר ב-1799 התחילה התופעה של "מסיבות גז צחוק" שנהייתה פופולרית מאוד בקרב בני המעמדות הגבוהים בבריטניה. השימוש הרפואי התגלה דווקא בעקבות שימוש הפנאי, לאחר שמישהו נפל ונפצע באחת מאותן מסיבות, ולא הרגיש כאב.
תמונה של שקע ניטרוס בבית חולים. צילום: shutterstock
ב-1844 הוא נכנס בשימוש לראשונה כחומר מאלחש בקרב רופאי שיניים, ונמצא בשימוש על ידם עד היום. החומר גם נמצא בשימוש רפואי נרחב להרדמה ותוכלו למצוא שקע של ניטרוס בכל בית חולים לצד שקע החמצן בקיר. בנוסף לכך, ניטרוס נמצא בשימוש גם כתוסף דלק (למשל במכוניות מירוץ), כחומר מחמצן בדלק טילים, וגם… כגז להקצפה שעושים בו שימוש בבישול, מכאן הכינוי גז קצפות. בשל השימוש הנרחב שלו, ובמיוחד בשל השימוש שלו להקצפה, גז צחוק הוא חומר חוקי וזמין למדי למי שמחפש מספיק טוב.
לענייננו כאן בטור, נתייחס לשימוש הפנאי של ניטרוס בלבד, ואם היינו צריכים לשייך אותו למשפחה ספציפית זו תהיה משפחת הדיסוציאטיבים, אליה משתייכים חומרים כגוןקטאמיןו-PCP. חומרים דיסוציאטיבים הם חומרים מעוררי הזיות שההשפעות שלהן דומות אך גם שונות מאוד מההשפעה שלפסיכדלים, ומאופיינות בין היתר על ידי תחושה של דיסוציאציה, כלומר ניתוק בין הגוף לנפש (מכאן שמם). כמו עם פסיכדלים, גם עם דיסוציאטיבים יש הרבה עדויות על שימוש שלהם בהקשר רוחני – כך למשל הפילוסוף וחוקר הדתות וויליאם ג'יימס אותו הזכרנו בטור על פסיכדליה ורוחניות, חווה את החוויות המיסטיות הראשונות שלו תחת השפעת ניטרוס. הוא כתב רבות על החוויות שלו עם החומר וניכר שהן היו מההשראות המרכזיות שלו לחקר החוויה הדתית.
אז הבנו שמדובר בחומר נפוץ למדי וגם לא מאוד חדש, אבל מה ההשפעות האמיתיות שלו? בטווח הקצר, לניטרוס מגוון השפעות על הגוף ועל הנפש, כך הן מתוארותבאתר משרד הבריאות– אופוריה, איבוד תחושה בגוף, צחוק בלתי נשלט, פגיעה בהכרה, איבוד קואורדינציה, טשטוש ראייה, סחרחורת, איבוד זיכרון, וצפצופים באוזניים. זאת בנוסף להשפעה ההלוצינוגנית-דיסוציאטיבית עליה דיברנו בפסקה הקודמת. בפני עצמו, כל עוד עושים בו שימוש מושכל ואחראי, לא מדובר בחומר רעיל או מסוכן במיוחד, אבל יש לו את הסכנות שלו.
משום שהחומר גורם לאיבוד שליטה בגוף, חשוב לצרוך אותו במצב של שכיבה או ישיבה, שבו אפשר פשוט להרפות ואין צורך לעשות שום דבר. באתר משרד הבריאות למשל מצוין שהחומר עלול לגרום לנהיגה מסוכנת, ובכנות קשה לי מאוד לדמיין מישהו שיצרוך ניטרוס בזמן נהיגה, אבל אם חשבתם לעשות את זה – אל. הסטינג האידיאלי לחומר הזה הוא כנראה בבית על הספה, בטח לא בזמן נהיגה או הפעלת מכונות כבדות, או כל פעולה אחרת שדורשת מכם ריכוז, או עמידה על הרגליים.
אמצעי בטיחות פשוט נוסף שיכול למנוע מכם סכנות רבות הוא לעולם לא לצרוך את הגז ישירות מהבלון בו הוא מגיע, תמיד תעבירו אותו לכלי ביניים, למשל בלון גומי פשוט, ותשאפו אותו משם. צריכה של ניטרוס ישירות מבלון המתכת בו הוא מגיע היא מסוכנת – הגז משתחרר בלחץ גבוה ובטמפרטורה נמוכה מאוד, ויכול לגרום נזק לשפתיים, לגרון ולריאות. כמו כן, עדיף להימנע מלעשות כמה בלונים ברצף אחד אחרי השני, משום שהמחסור בחמצן עלול לגרום לעלפון, כמו גם השילוב עם אלכוהולוחומרים מדכאיםאחרים.
בהנחה ואתם מקפידים על כללי האצבע הפשוטים הללו, לניטרוס אין סכנות משמעותיות בשימוש מבוקר. כשהשימוש הופך להיות אינטנסיבי ותדיר, לעומת זאת, אתם חושפים את עצמכם למגוון סכנות אחרות, כאשר המרכזית שבהן היא רעילות עצבית. זה לא פשוט להגיע למצב של נזק מניטרוס, אבל כשזה כבר קורה הנזק למערכת העצבים יכול להיות ממש קשה ולעתים בלתי הפיך. כדי לא להגיע לשם, מומלץ לא לעשות יותר מסשן ניטרוס אחד בשבוע, וגם אז עדיף להישאר במספר חד-ספרתי של בלונים.
גז קצפות ובלונים. צילום: shutterstock
לרגישי הסביבה שביניכם, ודאי תשמחו לדעת שמלבד כמויות הפסולת הבלתי מתכלה שנוצרות מבלוני האלומיניום בהם הגז מגיע בדרך כלל, ניטרוס הוא גם גז חממה פי 265 חזק יותר מפחמן דו-חמצני, וכן זה הגז שתורם כיום יותר מכל גז אחר להידללות שכבת האוזון, אם כי כנראה שההשפעות של שימוש הפנאי בניטרוס על האטמוספירה זניחות.
על פי משרד הבריאות, השימוש בניטרוס "עלה באופן מדאיג בתקופת משבר הקורונה", ואני לא יכול שלא להיזכרבטור בנושא התמכרויותובציטוט של יוהאן הארל – ההיפך מהתמכרות הוא לא פיכחות, אלא חיבור. בתקופת הקורונה כולנו מרגישים בודדים יותר, מנותקים יותר מהמשפחה, מהחברים, ובכלל מאנשים בחיים שלנו, אז זה לא מפתיע שאנחנו רואים עליה של שימוש בסמים הזמינים והתמכרויות בכלל. אפשר להאשים את הסמים בכך שהם חומרים זדוניים שמשתלטים לצעירים חסרי הישע על המוח ומשחיתים אותם, אבל אולי זה יהיה נכון יותר להגיד שמה שאנשים צריכים בתקופה הזו היא לא אכיפה מוגברת, אלא דווקא יותר תמיכה נפשית, יותר הזדמנויות להתחבר אחד לשנייה, ועוד דרכים לחזור לחיי קהילה וחברה תקינים.
***
זו ההזדמנות להזכיר שהשבוע פורסםמכתב פתוחשלהמרכז הישראלי להתמכרויותבשיתוף עם העמותות המובילות בתחום בריאות הנפש בישראל הקורא להעברת הטיפול בהתמכרויות בישראל לידי הקהילה, כלומר לידי קופות החולים, מהלך שיכול לשנות את עולמם של המתמודדים ואת תמונת ההתמכרויות בישראל.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
רופאי איכילוב יפשטו הערב על ברים ברחבי העיר בשלל הרצאות ושיחות מרתקות על סמי מסיבות, מיתוסים של דודות והשמנת יתר שהפכה למחלה הנפוצה בעולם. נותרו מקומות אחרונים
הערב יתקיימו בתל אביב אירועי "רופא על הבר 2019", במסגרתם יפשטו רופאי איכילוב על ברים נבחרים בעיר וירביצו בקהל את מיטב הידע הרפואי בסוגיות המעניינות והחשובות ביותר לציבור: האם ההורים שלכם באמת אשמים בהכל? איך סמי מסיבות נכנסו לחדרי הניתוח כחוק? והאם המזגן באמת אשם בכאבי הגב שלכם?
מיטב הפרופסורים של איכילוב יתפרשו בין הברים ויחשפו מידע מרתק ומפתיע על סוגיות רפואיות מרכזיות כמו המאבק בסרטן והמערכת החיסונית, למה כל כך קשה להילחם בהשמנה וכל מה שאפילו לא ידעתם שאתם רוצים לדעת על השתלות איברים.
כל אירועי "רופא על הבר" יחלו הערב ב-20:30 ונותרו מקומות אחרונים בודדים (הכניסה חינם אך כרוכה ברישום מוקדם) בשניים מהאירועים: בבר מנדלימוס תככב ד"ר קרן רגב, מומחית לנוירולוגיה, על החיים עם טרשת נפוצה; ובבר רובי שברחוב ירמיהו תקבלו את השואו של ד"ר חגית בריס-פלדמן, מנהלת המכון לגנטיקה ורפואה גנומית, על "הסוד לריפוי שמתחיל בהתבוננות פנימה אל תוך מארג הגנים שלנו במסע מרתק לרפואה מותאמת אישית שמאפשרת אבחון, טיפול ומניעה". מהרו לשריין לעצמכם את המקומות האחרונים, מי שפספס בשנה שעברה בוכה לנו על זה עד היום.
