>> משי כהן היא אמנית רב תחומית שפועלת וחיה ביפו. עכשיו היא מציגה את התערוכה "נימה" יחד עם ערבה אסף בגלריה אלפרד (אוצרת: קמיע סמית), ועל אף שהעבודות נוצרו בנפרד על ידי כל אחת מהאמניות בסטודיו שלה, מוטיבים חוזרים בעבודות של שתיהן מייצרים ביניהן יחסים סימביוטיים של השלה והתחדשות, היפרדות, פירוק וריבוי שכבות. מחר (שבת, 22.2, 12:00, שביל המרץ 6) ייערך שם שיח גלריה עם צמד האמניות.

>> היא בת 93 והיא מטריפה את הסצנה // העיר של חואניטה כהן סמית'
>> פינה קסומה בחורשה וסטודיו ניו יורקי מגניב // העיר של אפרת לוי

1. גן הפסגה

התאהבתי בו בקורונה. באותה תקופה גרתי בדירה הראשונה שלי בעיר, שממש במקרה הייתה ביפו העתיקה. זהו הגן הכי יפה בעיר – יש בו את הנוף המרהיב על הים ועל כל תל אביב, ותמיד אפשר למצוא בו צל לשבת ולהירגע.

2. שוטטות ברחובות

זה לא “מקום”, אבל בעצם זה כן: כשיש לי את הזמן, וגם כשאין, אני תמיד נסחפת – הליכה של 20 דקות יכולה להפוך לשלוש שעות. אני אוהבת להתבונן בעסקים וברנדומליות שמתרחשת ברחובות. בסוף מוצאת את עצמי נכנסת לחנויות, אך לרוב אני יוצאת בלי לקנות דבר – החל מגלריות ועד חנות מטאטאים. הרגעים הללו מביאים איתם אינטרקציות חדשות ומיוחדות עם אנשי העיר.

3. שוק הפשפשים

איך לא אבחר במקום הזה? אני יוצאת עם הכלבה שלי ותמיד מגיעה לשם, אוהבת לעבור אצל הסוחרים ובמה שהם מוכרים ובמפגש האנושי שתמיד מצליח להפתיע. אני מרגישה שם בבית, מכירה את כל הסוחרים, והם תמיד שואלים אותי איפה הייתי אם לא עברתי שם כמה ימים.

הסטודיו שלי

אחרי הכל, המקום האהוב עלי הוא הסטודיו שלי, ממש מתחת לבית. אני סוגרת מאחורי את הדלת ונכנסת לממלכה שלי. הסטודיו מחכה לי בכל שעה בדיוק כפי שהשארתי אותו – בדיוק איך שאני רוצה, ושם נאספות כל המחשבות והרגעים של היומיום; כל הרעיונות יכולים להפוך לחומר. אפשר לבהות בשקט (למרות ששומעים את הרחוב כמעט כמו בחוץ). אני אוהבת לצייר בו בלילה, בזמן שהעיר נחה.

5. שאפה בר

משפחה מאמצת. האמת היא שכמעט בכל השנים שגרתי בעיר (קצת לפני הקורונה) – כל הזמן קרה משהו – ושאפה תמיד הצליחה להיות בית מנחם ומחבק. תמיד יש שם אווירה חמה, לבבית ואף פעם לא מוותרים שם על אוכל טעים ויין טוב. גם בתקופת המלחמה היא הצליחה לתפוס מקום רלוונטי וחשוב לקהילה, דרך עשייה למען מי שצריך. לעולם לא מתעלמים מהמצב ותמיד מרגיש נכון להגיע לשם, גם כשקשה ורוצים להתכנס בבית.
נחמן 2

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

טיילת יפו. זה לא שאני לא אוהבת את הטיילת; היא הייתה אמורה להיות המקום האהוב עליי, אבל רוב הזמן היא מלאה בערימות זבל. זה מדכא, וצריך ללכת בלי להסתכל למטה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
רונה קינן בבארבי. אני אוהבת את האשה הזאת, היא נוגעת לי בלב. ומי שלא הגיעה עדין לבארבי החדש – שתדאג לשנות את זה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
עמוס עוז,"שלום לקנאים"– מצאתי אותו בבית ובחרתי אותו, כי היה עליו ציור יפה של אנה טיכו. לא ידעתי מה אני עומדת לקרוא, אבל מסתבר שקראתי בדיוק את הספר שיעשה לי סדר ברגשות וגם בסדר הדברים. אני מתחברת לנקודת המבט של עמוס עוז וגם לאופן שבו הוא מביע את התקווה לשינוי. אחד הדברים שהכי נגעו בי היה לגלות בסיום הקריאה הקדשה של רון חולדאי, שבה הבנתי שהעירייה חילקה את הספר לנוער – דבר שיוצר אצלי תקווה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה החטופים(כל מילה מיותרת).

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לכל אחד ואחת שיוצאות מהבית ועומדות לצד משפחות החטופים ברחובות, ולא מתרגלות ולא מנרמלות את המציאות – עד שכולם יחזרו הביתה.

מה יהיה?
בכנות, רוב הזמן אני די פסימית. אלימות מביאה אלימות, שנאה מביאה שנאה. אנחנו חיים במלחמה ובכיבוש – יום יום. וזה לא מאז ה-7 לאוקטובר. אני משתדלת למצוא נקודות אור במציאות שלכאורה אין ממנה מוצא.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• גן הפסגה
• שוק הפשפשים
• שאפה
• רחובות בתל אביב
• בארבי

>> אייר אלעזרא היא מהאגדתיות שברקדניות בת שבע כבר כמעט שני עשורים, ובשבוע הבא היא תככב עם הלהקה ברימייק המבריק של "אנאפאזה" שעלה לראשונה ב-2023, בהפקה משותפת של להקת מחול בת שבע ו-toMix. כרטיסים אחרונים נותרו להופעות דצמבר (החל מחמישי הבא, 12.12)והם מחכים לכם כאן.

>> העיר של ג'ולי שלז // עץ שעליו התנשקתי וקפה שהוא בית כנסת
>> העיר של אריק אבר // הגן שבו הפכתי לאבא ומקומות לשוטטות לילית

הפעם האחרונה שהופעתי עם "אנאפאזה" הייתה בשנת 2007 כשהייתי באנסמבל. ועכשיו, 20 שנה אחרי, הכל השתנה והכל אותו דבר. מתרגשת מאוד. אני בת מזל להמשיך להיות חלק מהלהקה, אני מאוהבת ברקדנים וממשיכה ללמוד המון מהמורה הכי טוב לחיים אוהד נהרין, להמשיך לחקור ולעבוד עם הגוף וכמובן להופיע.

1. הרחובות של תל אביב

הדבר שאני הכי אוהבת בעיר זה את הרחובות שלה. אני תמיד אוהבת לשוטט בה ולגלות בה צדדים ומקומות חדשים, ומצד שני גם להתקל בחברים ומכרים. בשבילי, סוד הקסם שלה זה שיש לה את האנרגיה והדינמיות של עיר אבל גם שלפעמים היא מרגישה פשוט כמו שכונה גדולה.

2. בוקה

יושבת שם כל בוקר, כמעט תמיד פוגשת חברים, שכנים, הורים ומכרים. המקום מלא באופטימיות ושירים שמחים, עושה לי טוב בלב. במיוחד בתקופה הזאת.
אחד העם 91

3. גרציאני

בית קפה אהוב מתקופת חופשת הלידה שלי עם בתי הבכורה. לוקחת קפה וישר לגינת קרית ספר.
יהודה הלוי 123

4. נילוס

המקום הכי סקסי, עם מוזיקה, תאורה, ואווירה מדהימה, וכמובן מורן, המארחת הכי טובה במזרח התיכון.
אלנבי 33

5. מגדל המים במזא"ה

אוהבים לקחת לשם את הילדים. לספר להם שיש שם מפלצת מים שכלואה בתוך המגדל ואם ממש נהיה שקטים נוכל לשמוע אותה שוחה. בסוף החודש אני ואחי היקר, האמן אדם אלעזרא, נציג שם עבודה שלנו – "שמתי עליך עין" – וזה מרגש אותי מאוד מאוד.
מזא"ה 36

6. פיקוק

בר שכונתי. משנת 2010 מתחת לבית.
מרמורק 14

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אלנבי. מה קורה שם? מאוד אוהבת להסתובב שם, כרגע לא יכולה, לא עם אופניים ולא ברגל.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז המלחמה, אם אני לא עם הילדים, או לא בסטודיו רוקדת ועובדת – אני שוקעת. מרגישה שאני יוצאת מדעתי ובא לי לצרוח. המון כאב, זעם, וכעס מהטרלול והמפלצתיות שיש פה. אבל יצא לי לראות את ההצגה "מלאכים באמריקה" א' וב' בקאמרי, הפקה מדהימה עם שחקנים פשוט מצויינים כמו יואב לוי ומיה לנדסמן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט "Stop Making Sense" של הלהקה Talking Heads. יום אחרי שחזרתי מהסרט רציתי לסטודיו והרגשתי מפוצצת בהשראה, זה לא קרה לי הרבה זמן.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
העמותה שאני תומכת בה היאמטה משפחות החטופים. כמעט בכל שבת אני שם, לצערי המצב לא משתנה ורק נהיה גרוע יותר. ללכת לשם ולהיות עם המשפחות זה המינימום שאני יכולה לעשות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דנה קפלנסקי. היא מאמנת כושר, בעלת סטודיו ברוטשילד 3, מקצועית, מרימה, אהובה עם לב ענק.

מה יהיה?
אם יהיה פה טוב? צריך להיאבק על הטוב הזה.

• העיר שלי
• בת שבע
• בוקה
• רחובות בתל אביב
• גרציאני
• פיקוק
• מזא"ה

המאבק בהדרת נשים הוא אחד הדגלים של עיריית תל אביב-יפו, אך בכל מה שקשור לשמות הרחובות בעיר – הדרך עוד ארוכה מאוד. מתוך כמעט 3,000 רחובות בתל אביב-יפו, פחות מ-70 קרויים על שמן של נשים (תשעה מתוכן חולקות את הכבוד עם בעליהן) ולמרות הצהרות חוזרות ונישנות של העירייה על כוונתה לתקן את העיוות – הפער נותר על כנו ומאז 2014 התווספו רק נשים ספורות לרשימה הקצרצרה.

>> נחנקנו: חוויית הקנייה בסופר הפכה לטריפ רע. זאת מלחמה על הלחם

אתמול הכריז ראש העיר רון חולדאי בגאווה על קריאתם של שלושה רחובות נוספים בעיר על שמן של נשים ישראליות פורצות דרך, כשבכבוד יזכו המשוררת והסופרת מרים ילן-שטקליס, שהייתה גם האישה הראשונה לזכות בפרס ישראל לספרות; השופטת העליונה המנוחה מרים בן פורת, שהייתה האישה הראשונה בתפקיד מבקרת המדינה; וזהרה לביטוב, טייסת הקרב הישראלית הראשונה (שסיפורה זכה למעמד איקוני בזכות הרומן של דבורה עומר, "אהבה עזה כמוות").

ראש העיר רון חולדאי, שדיווח על ההחלטה לתושבים בטוויטר עוד בטרם יצאה הודעה רשמית ממסדרונות העירייה, אמר ש"בעירנו אין כמעט רחובות חדשים שקמים, וכל מתחם חדש שמתפתח בעיר, מייצר הזדמנות למתן שמות חדשים לרחובות", והוסיף כי "בשנת 2020 אישרנו נוהל לייצוג הוגן לנשים במרחב הציבורי, בעקבותיו נקראו כבר 19 רחובות בעיר על שם נשים משפיעות. בהתאם לנוהל, יצאה העירייה בקול קורא לציבור, ועדת השיום בחנה את ההצעות באופן מקצועי וגיבשה המלצה, אותה אישרנו הערב בישיבת המועצה".

למרות ההחלטה משנת 2020, בשנת 2021 בחרה העירייה לקרוא שלוש רחובות חדשים על שם נשים מתוך 16 בסך הכל, כך שבפועל הפערים בייצוג המגדרי ממשיכים להתרחב חרף הכוונות הטובות בכל הקשור לשיום רחובות.

"בעידן בו פרצופי נשים על שלטי חוצות מושחתים וזכויות נשים נפגעות, אנו בתל אביב-יפו מכירים ומוקירים את הנשים שתרמו למדינת ישראל, ופועלים ליצירת מרחב ציבורי שוויוני", כתב חולדאי בטוויטר/X. "זהו צעד קטן, אך חשוב, שיאפשר לכל ילדה ונערה להסתובב בעיר ולדעת שגם היא יכולה". הכל נכון, אבל דרושים לעיר צעדים גדולים ומהירים יותר.

• הבועה
• רחובות בתל אביב
• הדרת נשים
• עיריית תל אביב

אני יודעת שבימים אלה במיוחד, רחוב אלנבי נדמה כמו אנטיתזה מוחלטת לחופש. בניית הרכבת וההריסות מסביב חיסלו את הרחוב, והתנועה בו לא חופשית כבעבר. חוץ מזה, אין ממש ירוק או עצים גבוהים כיאה לחופש, ובמקום אוויר פסגות תנשמו כנראה פיח, שתן וסיגריות. על זה אי אפשר להתווכח. אבל גם במצבו הנוכחי, מצליח אלנבי להישאר מקום של תל אביביות מזוקקת שבה יש מקום ולגיטימיות מוחלטת להכל. וזה רבותיי, החופש האמיתי.

>>לב חופשי: קולנוע לב הוא הסנטר של החופש בתל אביב

רק באלנבי חנויות סקס סליזיות מתקיימות בסבבה ליד בתי קפה ומאפה מפונפנים, ובוטיקים מעוצבים לעילא חיים בשלום ליד חנויות בדמי מפתח שמוכרות שרוכים או משכפלות מפתחות – ואפילו אף אחד עדיין לא סגר את שני חדרי הבריחה ששוכנים שם, כאילו השנה לא 2024. ובל נשכח את באלנבי, בר שכונתי שמתפקד כמאורת קריוקי שמזמרים בה עד אמצע הלילה טיפוסים מכל קצוות העיר, או את שאר המוזרויות הקטנות שעדיין חיות בה. אנחנו, למשל, עדיין לא הבנו איך הפיצה טורטיה הזו שורדת כל כך הרבה שנים.

אז נכון שבימים האלה, אלנבי לא מי יודע מה נעים, ויש שיגדילו להוסיף שאפילו די מגעיל. ונכון כשתלכו בו עכשיו (כלומר, על המדרכה שלו) תיאלצו להתחמק מרוכבי אופניים, חולדות ושליחי וולט ממונעים – לא בדיוק ההגדרה האולטימטיבית לבני חורין. ועדיין, קרוב לוודאי שבין תחושת מיאוס וגועל תצליחו להרגיש בו ולו לרגע את הרוח החופשית החד פעמית של תל אביב. שילוב של פעם ושל עכשיו, של מבנים מרשימים וצבעוניים לשימור לצד בורות בכביש, ושל הכורח להמשיך לשתות יין בנילוס ולהתחכך בברנז'ה המקומית, כשמול עינכם בעיקר שקי מלט, דרי רחוב וטרקטורים.

בנעוריי כירושלמית תמימה שמגיעה לתל אביב בחופשת פסח או בקיץ, היעד הראשון היה רחוב אלנבי, שהקסים אותי כבר כנערה בת שש עשרה. באלנבי של אז היה אפשר למצוא הכל, והוא היה נראה לי כל מה שתל אביב. חברותיי ואני היינו עוברות בין חנויות בגדים מעפנות ברמות, צורפים קשישים, חנויות פירסינג וקעקועים לבין מספרה לשזירת צמות וראסטות בשיער, ובשנים יותר מאוחרות אף מגיעות בהתלהבות לאחד בחדרי הבריחה שברחוב. ייאמר לזכותי שכבר אז תהיתי למה זה קיים, אבל זה כבר לסיפור אחר.

ובכלל, לא לשווא אלנבי הוא הרחוב הכי יקר במונופול (כן, יותר מדיזינגוף) – כנראה שהוגי המשחק היטיבו להבין גם הם את הייחודיות של הרחוב שמאז ומתמיד היה אפשר למצוא בו הכל. אפילו חנות קסמים. באלנבי יש לכם את החירות להפוך להודיני יום אחד, או לפחות לציקו ודיקו. ושלא לדבר על החירות לזלול בו ג׳סמינו מטפטף טחינה באמצע הלילה, ובכלל – על לא מעט פיתות מופלאות שמצאו בו בית. סביח טשרניחובסקי, פלאפל שומשום, סופר פלאפל – כולם היו בניו של הרחוב. כנראה שאם הייתם אומרים חופש, אלנבי לא היה קופץ ראשון, אבל משהו בתמהיל הייחודי והמשונה שבו הולם את צו החירות של העיר הליברלית בישראל. בין חנות סדקית אחת לעוגיות מפונפנות במחיר מופקע, אפשר להרגיש לרגע בני חורין.

• הבועה
• רחובות בתל אביב
• רחוב אלנבי
• חופש

>> ניר וגלי, מהאנימטורים המצליחים בישראל ("ארץ נהדרת", אפליקציית "חדר וחצי") ישתתפו בפסטיבל אנימיקס הבינלאומי לאנימציה, קריקטורה וקומיקס בסינמטק תל אביב. ב-12.8 תתקיים בפסטיבל תכנית בעריכתם תחת הכותרת "כלבים חיות אחרות", במסגרתה יוקרנו סרטי אנימציה קצרים בנושא אנשים ובע"ח, ובסופו יתקיים מפגש עם צמד היוצרים.עוד פרטים באתר הפסטיבל

1. הגינה שמאחורי גן העיר

נהוג לקרוא לה גינת הדסה, השם הרשמי הוא כיכר חסידי אומות העולם. אנחנו פשוט קוראים לה "הדשא". בתקופת הקורונה היא התמלאה פתאום באנשים שקראו לה "פארק", אבל מאז הם עזבו והפארק חזר להיות שוב סתם דשא, עם כלבים שמתרוצצים מחוץ לגינה שהוקצתה להם, מיינות חסרות בושה ועורבים חסרי פחד. פה ושם דוכיפת או קיפוד, ואנחנו עם הבנות שלנו ובועות סבון שהכנו מקורנפלור וגליצרין.

2. חוף הים

ליתר דיוק, החלק שמתחת למלון הילטון, בשעות הבוקר שבהן המלון מטיל צל שמגיע ממש עד המים, וכמעט כל מי שמגיע מיד חולף, בין אם בהליכה על קו המים ובין אם בריצה או רכיבה על הטיילת שמעל. ומתוך המים אפשר לראות בעיקר גבעה ירוקה וציפור אבן לבנה וגדולה.

3. גולטיים

ניר:כבר 15 שנה אנחנו נפגשים אותם חבר'ה כל שבוע, בשביל לשכוח לשעתיים מהכל ולרדוף אחרי כדור. פעם הייתי מתבאס לא לנצח, היום תן לי ערב בלי להיפצע ואני מבסוט.דרך הטייסים 24

4. רחובות העיר

הדבר הכי טוב בעיר הזאת, זה פשוט העיר הזאת, על רחובותיה הקטנים ושדרותיה היפות, והאפשרות לשוטט בהם בלי מטרה מוגדרת. כמעט לכל מקום בעיר אפשר להגיע ברגל; לים, לגן, לפגישה, לסרט, להופעה, אבל הכי כיף לא להגיע לשום מקום. אמנם עם השנים צריך להתאמץ קצת יותר לא להידרס מאיזה שליח וולט או קורקינט, אבל עדיין אפשר להסתובב עם או בלי מוזיקה באוזניות, להביט באנשים ולקבל השראה.

5. חניה

יש הרבה פינות חמד בעיר, אף אחת מהן לא מרגשת כמו ארבעה וחצי פסים חשופים של כחול לבן בוהק שנגלים לעיניך רגע לפני שהתייאשת ונכנסת לחניון. זר לא יבין זאת.

• העיר שלי
• חוף הים בתל אביב
• גן העיר
• חניה בתל אביב
• רחובות בתל אביב