>> בתערוכת היחיד החדשה שלה "מינון יתר", המוצגת בפיקוק (מרמורק 14 תל אביב), פורמתהאמנית והמשוררת שרי פישמןאת הסיפור במקום לספר אותו. בעקבות גיוס שני בניה בדצמבר 2023, ביתה הפך לחדר המתנה, והציור לכלי נשימה. העבודה שלה איננה פוליטית במובן הפשטני אך היא בהכרח תגובה לנפילה המוסרית, האינטימית והקולקטיבית שעוברת החברה הישראלית. התערוכה כוללת עבודות שנולדו לצד שירים ויצירות חזותיותמתוך ספרה החדש של פישמן, כאשר הצבע הכתום של שערה משמש כחותם זהות. פישמן אינה מחפשת להמתיק את המציאות. היא מזמינה את הצופה להרגיש, לא להבין (אוצר: שמעון משל). כדאי שתעקבו.

1. כיכר הבימה

מאז שאני קטנה, דרך הבגרות, וגדילתם של הילדים שלי. הצפייה בהצגות ואין סוף שעות בתיאטרון עצמו, האזנה לקונצרטים בהיכל התרבות (הצגתי שם תערוכת יחיד בחגיגות ה-80 לפילהרמונית: "גרפיטי קלאסי"), ביקורים במוזיאון ת"א, לבד, עם הילדים במנשא, עם הילדים מתרוצצים בין החדרים, בהופעות ובהרצאות, ההשתובבות שלהם כילדים ברחבה וכמובן, בילוי בברים ליד. אין כמו הצגה/קונצרט ואחר כך כוס יין בפיקוק.

2. חוף מציצים

הלוקיישן הכי המוני, אבל מעליו היה הג'חנון של מרים, שזה העונג המושחת ביותר, אחרי לילה לבן של בילויים. וים…המקום הכי מדיטטיבי מבחינתי בעולם. ברגעים הכי קשים השנה, כשהבן הצעיר שלי בלבנון, סוריה או עזה וכלום כבר לא עוזר לי להירגע, הים עושה את העבודה ברחצה לילית או בירה בשבת בבוקר.

3. ברבוניה

מחוף מציצים, לרחוב בן-יהודה המקביל – גם הוא מתבגר יחד איתי ושומר על זהותו. אווירה שאי אפשר להסביר, שקיימת רק שם. ואם לא אכלתי ג'חנון בבוקר, אחטא עם מאכלי ים, שם.
בן יהודה 192 תל אביב

4. פורט סעיד

לפחות פעמיים בחודש, שבת בצהריים, עראק פורט סעיד (מתכון ביתי: עראק אשקלון, מקלות אניס ומרווה) וליד, מה שבא. די.ג'ייאים מדהימים, מתקלטים עם תקליטים מהספרייה המופלאה. כל שיר פוגע לתוך הנשמה.
הר סיני 5 תל אביב

5. 223

בדיזינגוף – ימי חמישי בלילה, המארחת הכי מושלמת בעיר, ברמנים מקסימים וגם הסזראק המושלם!
דיזינגוף 223

>> החוף הכי טוב בעיר וחומוס עם דמעות בעיניים // העיר של עמר גשן
>> דייט בשישי בבוקר ופיקניק אורבני בכיכר // העיר של מיכל גבע

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

חנייה, חנייה, חנייה!!!!! בלי האופנוע, חוויית העיר נוראית! אני ממפה את העיר בהתאם לחניונים. אין יותר עוגמת נפש מלהגיע, להסתובב שעות ולצאת ממנה בבושת פנים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של אבישי כהן במשכן האופרה. אני מנגנת בקונטרבס בשלוש שנים האחרונות (או נכון יותר, מנסה לנגן) ואין כמו לצפות בווירטואוז ברמה עולמית בתל אביב. גם שאר ההרכב היה מאלף ובסוף, לשתות לידם בפיקוק, היה הכי ישראלי שיש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?

ספרים, אני קוראת אחד אחרי השני, זו התרפיה שלי, האהבה שלי, הבריחה שלי והחברים הכי טובים שלי. פרנץ ליסט מלווה אותי מתחילת המלחמה ונותן לי גם כוח, גם תקווה ואין סוף השראה. השיר שכתבתי ומופיע על כריכת הספר "מינון יתר" הוא בהשראתו:

תן לי פואמה ב-^####F
לִכְלִי אֶחָד.
לֹא סִימְפוֹנְיָה מֻרְכֶּבֶת.
חַד־פְּרָקִית.
רְצִיפָה,
מִתְמַשֶּׁכֶת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני לא שייכת לשום ארגון, ולא מתנדבת במיוחד בשביל המלחמה, שוב, תחת איזו עמותה או ארגון. התנדבתי לפני המלחמה ואני מנסה להתנדב בכל מקום שאני יכולה להועיל בו ולהיתרם מההנאה שבכך בכל מיני תחומים. היכן שאני יכולה לעזור או סתם לתת השראה, אני שם. מאז הגיוס של שני הבנים שלי בדצמבר 2023, אני מנסה בעיקר להגיע לעוד אימהות ולתת להן נקודת מבט שונה ואסטרטגיות העוזרות לי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל אחד ואחת שזקוקים להרמה! תפתחו את העיניים, תפתחו את הלב ותסתכלו מי נפלה רוחו בשעה האחרונה, לא משנה מדוע. ענייני הלב לא פחות גרועים מעניינים ברומו של עולם. תלמדו להרים! תהיו אמפתיים, תצחיקו, תעוררו, תאתגרו, תושיטו יד. אנחנו משפחה אחת – תל אביב רבתי, אזור המרכז ומדינת ישראל כולה.

מה יהיה?
אני מקדשת את ההווה, את הרגעים הקטנים של היום יום. אני נושמת מהודעת השלישה היומית, משיחת טלפון שבועית, שומעת את האינטונציה של הילד שלי, שומעת ברקע את הצחוקים והצעקות העליזות של "האחים שלו", מוודאה שרוב הזמן הם פשוט ביחד, מדברים, שומעים מוזיקה, עושים את מה שצריך ומרגישים שליחות וחוזרים הביתה להתרעננות בכל כמה שבועות. אני תקווה שכל זה יסתיים הרגע! כאן ועכשיו! שנחזור לחיים משעממים, אפורים, מלאי הרגלים, שהחטופים יחזרו, שהילדים שלנו יחזרו כל סופ"ש מעיר הבה"דים, שם יש בריכה וזה הבסיס הכי שווה במדינה, עד שיעבור הפז"ם והם יטוסו לטייל בחו"ל ואח"כ ילמדו משהו שיאהבו ויבחרו לעבוד רק בעבודה שהיו מסכימים לעשותה גם בחינם, ויעשו לי נכדים ויגורו לידי ואזכה לעוד הרבה שנים ולחוות אותם.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• שירה
• כיכר הבימה
• חוף מציצים
• ברבוניה
• פורט סעיד
• 223
• חניה בתל אביב

מעטים הם היוצרים שהשפעתם על התל אביביות העכשווית גדולה כמו זו של דוד אבידן ז"ל, ומעטים הם היוצרים שמקבלים על כך כל כך מעט קרדיט. מאז מותו ב-11.5.1995, בחוסר כל ובמצב נפשי קשה, לא נעשו מאמצים רבים להנציח את פועלו המבריק והרב-תחומי ולמרות ההערכה הרבה ליצירתו ומקומו בפנתאון של השירה העברית. בסופ"ש הקרוב זה הולך להשתנות מעט, באירוע שיתקיים בחמישי ובשבת במתחם "מטמון" שבבית רומנו תחת הכותרת הכיפית "קידה רבת משתתפים לדוד אבידן".

>> תעודת הצטיינות: 7 סרטים שאסור לכם להחמיץ בפסטיבל דוקאביב
>> התפתחות דרמטית: פסטיבל דרמה קווין יפתח את אירועי הגאווה בעיר

מדובר למעשה בפסטיבל קטן, פסטיבלון בעצם, שיכלול חמישה אירועים המתפרשים על פני יומיים בחנות הספרים הנהדרת מטמון, בהשתתפותם של עשרות אנשי תרבות ורוח, שינסו להציף מן האוב את שלל מפעלותיו של אבידן בתחומים השונים. בין המשתתפים תוכלו למצוא את דבל'ה גליקמן, אהרן שבתאי, ליאור דיין, ציפה קמפינסקי, ניסן שור, תאי רונה, יוסי מר חיים, ירון לונדון ועוד.

"עם חלוף 30 שנים לעזיבתו של דוד אבידן תקיים הנהלת החשבונות הרב-דורית אירוע רב-ממדי ורב-הקשרי עם דוברים ודוברות מדיסציפלינות שונות, שידברו על פעילותו המגוונת של הפנומן החד-פעמי – קולנוע, טלוויזיה, לילה, הגות, אמנות, בינה מלאכותית, גאדג׳טים, פרמקולוגיֿה, מדיה, וכמובן שירה, אחרי שנגדיר אותה ככל מה שאינו שירה", כך נמסר מטעם המארגנים. רוצים ליינאפ? בבקשה:

חמישי 22.5 21:00 // לילות תל אביב עם דוד אבידן וידידים

ערב הפתיחה של הפסטיבל יארח גלריה נהדרת של ידידות וידידים, שילושו באופן חופשי היבטים שונים של היקום האבידני, עם קריצות רצוניות ובלת-רצוניות לספר הקאלט "לילות תל אביב עם דוד אבידן", שמהווה את אחד משיאי יצירתו הבלתי-מוכרים.
יציגו: ברוריה אבידן בריר / דבל’ה גליקמן / ליאור דיין / יוסי זיו / ארי ליבסקר / יהושע סימון / יותם פלדמן / ציפה קמפינסקי / אהרן שבתאי / ניסן שור

חמישי 22.5 23:00 // תאי רונה מגיש: האזנה עמוקה לדוד אבידן

סיאנס מוזיקלי אבידני. סשן של האזנה עמוקה ליצירות מוזיקליות וקטעי אודיו נדירים של אבידן, עם ליווי של פס-קול קוסמי לייב שיונק מיצירתו.

שבת 24.5 16:00 // מר אבידן, מה זה שיר?

אבידן שנא את התואר משורר ועסק באקספירמנציה קדחתנית בשדות רבים, כולל תכנון משחתות, ריצה לכנסת כסיעת יחיד ועיסוק פסיכונאוטי קדחתני. מושב זה יוקדש לפעילותו האקספרימנטלית של אבידן. הסשן יוקדש לפן האימפריאליסטי ביצירתו של אבידן.
בהשתתפות: אדם אבולעפיה / אילן בר דוד / עדי דהן / אורי דרומר / אורי דסאו / ענת ויסמן / יוסי מר חיים

שבת 24.5 19:30 // מייקי מגיש: דוד אבידן

השקת קצר-הנגן החדש של מייקי, המתבסס על פתיתי הקראה של אבידן את מיטב שירתו. קצר-הנגן יודפס במהדורה מיוחדת על גבי תקליטי ויניל. אירוע ההשקה יכלול גם מופע לייב כל-קולי של היוצר והתקליטן מייקי. כניסה חופשית.

שבת 24.5 20:30 // שבע אצבעות פתוחות אל העתיד

אבידן חזה את עתיד הבינה המלאכותית ואת האינטרנט כבר בשנות השישים של המאה הקודמת. בסשן העסיסי הזה נדסקס את הזיקה המיוחדת של אבידן לעתיד ואת יכולתו יוצאת הדופן לבחון את המציאות לא על פי נתוניה הקונקרטיים אלא על פי רפרטואר האפשרויות הפוטנציאליות שהיא מציעה.
משתתפים: ננה אריאל / ג׳ון בראון / ירון לונדון / מיכל זמיר / אורית זפרן / שי טרא / עודד כרמלי / בועז לביאֿ / יבשם עזגד

שבת 24.5 23:00 // מין. זוז. הכל אפשרי

הקרנה של סרטיו הקצרים של אבידן. הכניסה חופשית.
>> קידה רבת-משתתפים לדוד אבידן, בית רומנו, חמישי/שבת 24.5/22.5,פרטים וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• בית רומנו
• דוד אבידן
• מטמון
• ספרות ישראלית
• שירה
• משוררים

לפני קצת יותר משבועיים,כששאלתי בעלי עסקים בשדרות ירושליםמה לדעתם צריך לעשות כדי להחיות את האזור, התשובה המרכזית ואולי הרלוונטית ביותר הייתה "לעודד פתיחת עסקים חדשים". והנה, כמו פטריה אחת אחרי הגשם, נפתחה לה חנות ספרים במתחם נגה – או כמו שבעלת החנות, לני בלה כהן, מכנה את השכונה – "התחת של תיאטרון גשר".

>>רגע אחרי פרסי אופיר: איזה סרטים חובה לראות ביום הקולנוע הישראלי?

שם החנות היא "אובלומוב", על שם האציל הרוסי והעצלן מספרו של איוואן גונצ'רוב, והוא הולם אותה להפליא. בעלי החנות, לני בלה כהן ואלחנן מאיר דוידזון, מלאים ברוח האובלומובית שסוחפת לשיחות סלון של שעות על כל נושא אפשרי – החל מספרות ועד ההשוואה בין גבעתיים לחולון. טוב, אולי ההשוואה בין גבעתיים לחולון פחות מאפיינת את הספרות הרוסית, אבל הבנתם.החנות ממוקמת ברחוב נחמה פינת תרצה, ממש מאחורי תיאטרון גשר, והדבר הראשון שמבחינים כשנכנסים אליה הוא כמות הספרים, בתצוגה פרונטלית – עניין לא נפוץ בחנויות הספרים הישראליות, שנוטות להציג את הספרים שלהם על הצד במטרה להכניס יותר כותרים. ב"אובלומוב" זה לא המצב, כי שני השותפים הטריים רוצים לתת כבוד לכותרים. "אתה יודע, אורין מוריס קפץ לבקר פה ואמר שזה נראה כמו מעשה אוצרות, כמעט כמו חנות תכשיטים", אומרת לני בלה כהן. "יש פה ממש בחירה בפינצטה של כותרים שמוצגים בצורה מאוד מסוימת".

הרעיון להקים חנות ספרים עלה לכהן כשהלכה ברחוב, והבחינה בפופ-אפ התורן עוזב את החלל. "זה לא משהו שבהכרח ידעתי שאני רוצה, אבל כשהסתכלתי על המקום דמיינתי חנות ספרים". היא התקשרה לשכן שלה מהבניין, אלחנן מאיר דוידזון, אותו הכירה על רקע המלחמה בתקופה שבה נשמעו אזעקות במרכז, והציעה לו מה שלהגדרתה היתה הצעה רדיקלית – לפתוח יחד חנות ספרים."אלחנן גר חצי קומה מעל הקרקע, ויש לו מבואה שמרגישה הכי בטוחה בבניין כי יש בה בטון", מספרת כהן, "אז באזעקות מצאנו אחד את השנייה". דוידזון ממהר להוסיף: "אני, בן זוגה, הכלבה, השכנים מפה, מלמעלה…". השיחות המשיכו במדרגות ולאט לאט נוצרה חברות על רקע ספרותי. דוידזון גילה שללני יש כתב עת, לני גילתה שהוא משורר, והשניים המשיכו לשוחח ולהתווכח על עולם הספרות והשירה.

הם גם גילו יחד שיש חור ענק בצורת ספר בשכונת נגה, כי כל פעם שהם רוצים לחדש את הספריה הביתית שלהם, אין להם יותר מדי אופציות מלבד לעלות על האוטובוס (זה היה לפניהמעבר של האחים גרין לפלורנטיןהשכנה).למרות שהשניים עדיין חדשים יחסית בשכונה, הם פעלו מהר וביעילות. "וואו",אומר דוידזון בהתפעלות כשחושב על חמשת הימים המטורפים שעברו עליו מאז הפתיחה, "שבוע לפני שפתחנו ורק הפצנו את הבשורה, היה רעש גדול בשכונה, שפשוט חיבקה את הרעיון. כשפתחנו הם באו ברגליים. שלישי-רביעי-חמישי-שישי של עלייה לרגל של סופרים מחוץ לשכונה ושל אנשים מתוך השכונה. זה היה מרגש".אפילו בתיאטרון גשר אהבו את הרעיון, והחליטו לתת 50% הנחה על הצגות מתוך הרפרטואר העשיר שלו עבור לקוחות החנות.

על המדפים אפשר למצוא שלל הוצאות שלא תמצאו בחנויות הספרים הגדולות – כמו ברחש, הבה לאור או תשע נשמות – ואפילו ספרים ברוסית, שהמבחר שלהם הספיק לקצור מחמאות מדוברי הרוסית שמתגוררים באזור. בזמן הריאיון נכנסו מספר לקוחות, וזכיתי לקבל הצצה ליום העבודה בחנות. תוך כמה שניות כבר היינו כולנו בחוץ, מדברים על אמנות עם הלקוחות. לאחר שנפרדנו לשלום מהלקוחות והתיישבנו בחזרה בחנות, לני סיכמה: "זה אובלומוב. זה מה שקרה בכל החמישה ימים האלה, מישהו נכנס, פותחים בקבוק יין ויושבים לשיחות של שעות".

הפידבק היפואי הגיע גם מכיוונים מפתיעים ומדמויות יפואיות מוכרות, כמו האוצרת מורן שוב רובשוב, שבעבר יזמה את חלון האמנות שפעל בשכונה – "נגה היקרה". לדבריו של דוידזון היא תיארה את החוויה בחנות כ"מעשה של אהבה – כשרואים את כל הכותרים מסתכלים עליך וככה אתה יכול להסתכל עליהם".ללני בלה כהן יש אהבה חסרת פשרות למילה הכתובה (כך גיליתי עוד בהיכרותינו המוקדמת, כשלמדנו במקביל בבית הספר מנשר), וגם כשדוידזון מדבר על ספרות, האדישות שלו נסדקת. כעת הוא סטודנט ב"מקום לשירה", והסיבה שבגללה בחר ללכת ללמוד כתיבה לעומק מסבירה את כל הוויית החנות: "כשלני ואני הכרנו היא שאלה אותי למה עצרתי את לימודי הפסיכולוגיה והלכתי ללמוד במקום לשירה. עניתי לה שכשאתה כותב אתה בדרך כלל לבד, אבל בסופו של דבר חסר לנו את זה, החיכוך הוא מה שמאיץ את המנוע. הלכתי למקום לשירה כי חיפשתי אנשים שמדברים את השפה, מישהו שיתחרמן איתי על השירה של ישראל אלירז".

דוידזון צודק בכך שפעולת הכתיבה היא פעולה שיש בה מן הבדידות, אבל גם הקריאה היא כזאת. אולי המטרה של אובלומוב היא לנפץ את מיתוס האמן/האינטלקטואל המיוסר ולאפשר מקום שאפשר להיכנס אליו, לעיין בספרים, לשוחח, לקבל ולתת המלצות. למרות התשוקה הרבה, לפתוח חנות ספרים ביפו זאת החלטה מורכבת, במיוחד בשל המצב הנוכחי של שדרות ירושלים."שדרות ירושלים היא נקודה כואבת גם מבחינתי", משתפת כהן ברגע של רצינות, "להגיד שהשדרה לא מממשת את הפוטנציאל שלה זה אנדרסטייטמנט. זאת נקודת התורפה של צפון יפו, אבל אני חושבת שכתושבי השכונה אנחנו חווים בחודשים האחרונים בניסיון להתרומם".אובלומוב היא חלק חשוב ומבורך בניסיון הזה והיא נותנת במה לאמנות וממשיכה את דרכה של יפו הקהילתית, גם כשמדובר בדור חדש לגמרי של תושבים.

לפני שהלכתי, ביקשתי מהשניים המלצות על ספרים שרק בשבילם היה שווה לפתוח את החנות. כהן שלחה את ידה אל "בורא מיני יללות" מאת המשוררת לורן מילק. "מה יש לי לומר?", התמוגגה, "היא המשוררת החיה העברית האהובה עליי, והייתי רוצה שעוד אנשים יכירו את השפה והשירה שלה". דוידזון התביית על הוצאת ברחש, ולאחר התלבטות קצרה בחר בספר "בית בית" מאת זלי גורביץ'. "זה ספר שירה שיש בו מאה מרובעים, שכולם עוסקים בבית, בשפה. בית הוא גם מה שלני ואני בונים פה. זה בית של שיר, וגם ארבע קירות זה בית, יש כאן כיוון מחקרי בתוך השפה, יש פה מאה מרובעים על בית. בחרתי את זה כי… כך יצא. אני מאוד שמח שהוא פה".
אובלומוב, נחמה 4 מתחם נגה.פרטים בעמוד האינסטגרם

• ❤ תרבות
• ספרים
• ספרות
• חנויות
• מתחם נגה
• יפו
• שירה

לפני ארבעה חודשים התרגשנו עד עמקי נשמתנו מחזרתו של ערב הקראת השירה של הפיקוק, אירוע איקוני בדברי ימי התרבות העירונית שחזר אלינו בזמן המלחמה בדיוק כשהיינו צריכים משהו שיפתח את הלב וילטף את הנפש. מאז חלף הזמן והייאוש לא נעשה יותר נוח, ארבעה חודשים שבהם החטופים לא חזרו, הממשלה לא לקחה אחריות והמלחמה הפכה לדשדשת מדממת שרק איש אחד מרוויח ממנה. הייתם חושבים שנתרגש פחות עם ההכרזה על ערב הקראת שירה נוסף בפיקוק שיתקיים כבר השבוע – אבל לא. עדיין מתרגשים כמו ילדים מקפיטריית גילמן.

>> קחו חדר: הצצה ראשונה לתערוכת אימפריאל וונדרלנד 3
>> אמנות הבלתי אפשרי: 17 תערוכות חדשות שיצילו לנו את השבוע

"קוראים שירה בטווס", שפעם היינו שמחים לקבל פעם בשנה-שנתיים, נענה לצו השעה ויתרחש בפעם השנייה תוך פחות מחצי שנה ביום שלישי הקרוב (25.6, החל מ-20:30), וידגים כנראה שוב כיצד מילים יפות שכתבו משוררים לפני שנים רבות מצליחות לגעת ולפעמים אף להלום ברלוונטיות אקטואלית גם עכשיו. בניגוד למהדורה הקודמת, שהייתה צנועה ושכונתית באווירה כמעט ספונטנית, הפעם יש ליינאפ מושקע והפקה רצינית עם לא מעט סטאר פאוור.

בין קוראי השירים, תחת הכותרת "עוד יהיה אור" – וכדאי אולי לציין כדי למנוע אי הבנות, הם מקריאים שירים שבחרו בקפידה ולא שירים פרי עטם – תוכלו למצוא את יעל אבקסיס, אגם רודברג, דרור קרן, יוסי מרשק, נתן דטנר, שני קליין, דורין אטיאס, דורון בן דוד, רוי מילר, רתם איזק וסיון טלמור, כשעל ההפקה כולה תנצח שירי פדלון מילר ועל הליווי המוזיקלי יוצב אמיר לקנר. אם היו כרטיסים לאירוע הם היו נחטפים, אבל אין.

https://www.instagram.com/p/C8WICqjIDDO/?utm_source=ig_web_copy_link

כמו במהדורות הקודמות של "קוראים שירה בטווס" – טובי המוחות טוענים שזו תהיה המהדורה ה-16 או ה-17 של האיוונט – גם הפעם אין הזמנת מקומות, אין מקומות שמורים ואין ספק שכדאי להתייצב מוקדם. אחר כך תוכלו לספר לנכדים מאיפה שאבתם תקווה בימים הקשים ההם.
>> "עוד יהיה אור: קוראים שירה בטווס", שלישי 21:00, פיקוק בר, מרמורק 14

• ❤ תרבות
• פיקוק
• שירה
• משוררים
• אוכלים שותים

דווקא השנה הנוכחית הייתה טובה אלי, בניגוד למה שקורה "בחוץ", והאמת שבא לי קצת לעוף על עצמי, משהו שיקה טוב כמוני לא עושה בדרך כלל. ספר השירים השמיני שלי,"היונה משתוקקת למבול" בהוצאת "כתב", התקבל בחיבוק ענק של המבקרים ושל הקוראים, ופתאום פרסמו אותי בבמות שקודם לא הייתה לי בהן דריסת עט. ממש בימים אלה יוצא לאור קובץ שירים שלי בגרמנית בברלין, ובאוקטובר אני מוזמן לגרמניה להשקה ולקריאות, וגם המו"ל האמריקאי מקיש בדלתי בחוסר סבלנות.
חוץ מזה אני מכנס את כל מאמריי לספר, ועושה עוד המון דברים שאני אוהב: אני בחזרות על התפקיד של טרזיאס, הנביא העיוור וראש המקהלה בטרילוגיה של אדיפוס עם מרט פרחומובסקי המדהים, עומד להקליט אלבום משיריי המולחנים עם מוזיקאי הנשמה אסי מסקין, ולמרות הגיל אני עוד מלמד. אבל אחרי כל אלה – אין כמו האישה היפה והחכמה שלי איתה אני 53 (!) שנה ביחד, והילדים והנכדים (זה נשמע בנאלי, אבל מה לעשות, זה כיף גדול!), ואין כמו לא לעשות כלום, לקרוא, או לצאת כל יום להליכה בקוטב הצפוני של העיר שלי, רמת אביב גימל.

>> העיר של גליה הראל דור: בר סודי בשוק הכרמל וחיים עם פסקול
>> העיר של דנה שוופי: תפאורה לסרט אימה ומדרחוב לשיטוטי אוכל

1. השכן

כשחברי, שהוא גם הבמאי שלי, מרט פרחומובסקי, רצה להיפגש איתי לדיון בפרויקט עליו אנחנו עובדים עכשיו – ויעלה בספטמבר הקרוב באמפיתיאטרון ווהל בגני יהושע – הוא הזמין אותי למסעדת השכן. המסעדה, השוכנת בפינה צנועה, חמימה ומחבקת ברחוב אבן גבירול, היא עסק משפחתי גם בניהולו ותפעולו, וגם באווירתו: חלל קטן, פשוט וענייני, בפנים ארבעה שולחנות, בחוץ עוד כמה, ודלפק מלא כל טוב: תפריט מזרח-אירופי, בלקני, צפון אפריקני, מיקס, סלטים טעימים ועסיסיים, והכל חם, טרי, ריחני, במנות נדיבות, בלי קשקושי "נובל קוויזין" קמצניים. ואם בא לך משהו קטן – אז יש מאפים וכריכים שונים, פריכים, דליקטס, עשויים בהמון אהבה ומוגשים בחיוך רחב. עשו לעצמכם טובה, תנו קפיצה, אני בטוח שתחשבו שהתבלבלתם ונקלעתם למטבח של אמא או סבתא. בתיאבון…אבן גבירול 8

2. שלושה פרינג'ים

מאחר שאני מין יצור אנדרוגינלי מבחינה מקצועית, נאלצתי לפני שנים להגביל את תאוותי למשחק בעיקר להצגות פרינג', עד שגיליתי שמה שחשבתי לדפקט הפך לאפקט. המסגרות הדלפוניות הללו – באשמת יחסן הנפשע של ממשלות ישראל לתרבות – הן המקומות שבהן עושים את הניסיונות האמנותיים האמיתיים, שבהן מעלים את הטקסטים החתרניים בלי צורך לרצות את הקהל והיכלי תרבות, הם המקומות שבחללים האינטימיים והרב-תכליתיים שלהם, בין מוסכים, מכוני עיסוי, ואנשים קשי יום, התקציבים הדלים מושקעים בעשייה ולא במושבים מרופדים ומבואת שיש מפונפנת, שם עושים אמנות נטו.

לכן אני גם שמח להיות זה מספר שנים חבר בוועדת "קיפוד הזהב" שהיא פרס הפרינג', וקודם לכן הייתי יו"ר של וועדת מת"ן, המרכז לתיאטרון ניסיוני של קרן יהושע רבינוביץ' תל אביב. כשחקן אני פועל מזה כ-15 שנה, עם הפסקות, ב"היכל התרבות" הרב-תחומית של הפרינג' – תיאטרון תמונע – הפנינה המלוטשת שיצרו נאווה צוקרמן ואילן רוזנטל במוסך שהוסב להאב רב-תחומי ברחוב שונצינו של מיטב הצגות התיאטרון , המוזיקה לסוגיה, המחול, הפרפורמנס, השירה ומה לא.אני חסיד גדול גם של השכן מעבר לפינה, ברחוב חומה ומגדל, תיאטרון מלנקי שיסד הבמאי מיכאל טפליצקי, ומתמחה באולמו הזעיר בהעלאת קלאסיקות משובחות ועיבודי ספרות.

אחד האתרים הפרינג'איים ההיברידיים והמקסימים ביותר הוא תיאטרון הבית, השוכן ברחוב נעם ביפו, לא רחוק משדרות ירושלים והרכבת הקלה. כאן תמצאו הכל בכל מכל: את הסטודיו למשחק ע"ש ניסן נתיב בצילומי ענק של הפקות על הקירות, אולמות המארחים ומפיקים הפקות הנבחרות בפינצטה, בית קפה-מסעדה עם רחבה רומנטית וציורי קיר המושכים אליהם את מיטב הנוער, אווירת מונמרטר בנופך ברלין, בריזה…

3. ת"א תרבות דה וינצ'י

האח הצעיר הזה לתאי התרבות התל אביביים בקרית המלאכה ובפלורנטין נפתח בספטמבר 2023, ערב אתם יודעים מה, ושוכן בפינת ליאונרדו דה וינצ'י וקפלן המיתולוגי, אתם יודעים למה. זו המתנה של עיריית תל אביב-יפו ליוצרות והיוצרים העצמאיים הפועלים בעיר. בפרוטות (כמעט…) אתם יכולים לשכור בלק או ווייט בוקס לחזרות, אולמות רב-תכליתיים למופע, סטודיואים למוזיקה, אקווריומי הרצאות, קירות המשוועים לתערוכות ומה לא. כשנכנסתי לראשונה לאתר הזה, עליתי במדרגות הפופ-ארטיות הצהובות, נחתי בגרין רום המרווח ושזפתי קופסה שחורה או שתיים, שפשפתי את עיניי: כנראה שנחתתי בלי משים בברלין, כי המקום הזה הוא לא ישראל: עיצוב היפר-היפר, נושם חדשנות ואסתטיקה מדהימה, הכל מתוקתק ושמור להפליא, ואיזו אדיבות ונכונות לעזור מצד הצוות, ואתם – רק לכו תיצרו משהו יפה. כבוד לשם של המקום! דה וינצ'י, איי לאב יו, טרמינל להשראה!

4.הגג שלי

בפסגת הגבעה שבפאתיה הצפוניים ביותר של רמת אביב ג' ניצב הבניין בו אני גר בשכירות במה שקוראים פנטהאוז (אף פעם לא סבלתי את השם. מסריח מסנוביות), ומה שבאתי להרים לו הוא הגג "שלי", משטח רחב בסביבות 80 מ"ר, שממנו ביום בהיר אתה יכול לראות לנצח. טוב, לא בדיוק, אבל עד הארובות של חדרה כן וגלילות בצפון, והרצליה ורמת השרון בצפון-מזרח, בואכה באופק הרי שומרון, ובמערב הים התיכון המדהים, המחליף צבעים מדי כמה שעות ומזגי אוויר. ולולא אזורי חן, וסאן אנד סי, ולוינסקי ועוד כמה מבנים, אז… טוב, לא נקטר. גם הבניין שלנו מסתיר את הים לכמה בניינים.לשבת על הגג בשעות בין הערבים הארוכות בראשית הקיץ, ללגום משהו קל ופחות קל, ולנשום את הבריזה הנקטרית מהים – קורטוב מטעמו של גן עדן!

5. אקופארק גלילות

בין שכונת רמת אביב ג' בדרום ובמערב, שכונת אפקה וכביש גהה במזרח, ופי גלילות בצפון, משתרע אקופארק גלילות. ריאה ירוקה רחבת ידיים, שברוני הנדל"ן עוד לא הניחו עליה את ידיהם, לפחות לא על כל השטח. יש שם שבילי טיול מקסימים, צמחיה המתחלפת כל העת – רקפות, פרגים, חרציות זוהרות המזנקות לגובה של קומת אדם, חצבים, תורמוסים, מימוזות ועוד ועוד – מרחבי שדה וחורשה מצלה במערבו של הפארק. ויש מערות קבורה שומרוניות, ומגוון עשיר של עופות נודדים ותושבי המקום. אם מחפשים בימים אלה אסקפיזם, זהו המקום לבריחנות (מלשון בריחה)! שרק ריח הארנונה הדשנה שניתן להפיק מהמקום לא ידיח את פרנסי העיר למחשבות רעות, והאוטופיה תהפוך לדיסטופיה.

6. גרפיטי וכתובות על המדרכה

רבות מן התובנות העמוקות ביותר שרכשתי בשנים האחרונות היו כאלה שנאלצתי לרמוס… כלומר, גרפיטי, אמרות שפר, שירים וכיוצא בזה שאתה פוגש על מדרכות וכבישים, כמו לדוגמה, שירו הידוע של יהודה אטלס "הילד הזה הוא אני" המקדם (או שקידם עד לפני זמן קצר) את פני הנכנסים לבית הספר היסודי ברחוב פיינשטיין ברמת אביב גימל. או אחד שמגדיר בדיוק נמרץ את מצבנו: Last Hope , Last Chance – כמה הזדמנויות אחרונות ותקוות חדשות לבקרים הוחמצו! – ובאמצע קו גבול נחרץ.

7. ספרים על ספסל

לזכותה של עירייתנו ייאמר, שהיא פזרה כונניות ספרים רבות בגני העיר, שהם מעין ספריית השאלה תן וקח בשירות עצמי לספרים משומשים. אלא שבעיניי יש חן מיוחד במינו לספרים המוצעים על ספסלים, גם אם לא בצורה מסודרת ביותר. הספרים האלה, כמו חסרי הבית הגרים על ספסלים (במידה ואינם חצויים על ידי ההמצאה המגונה של מעין שרפרף דמוי מזבח אלילי שנועד למנוע את הפיכת הספסל למעון זמני), הם קצת מעוכים, קצת נואשים, מאוד ישמחו אם תסב להם מעט תשומת לב.

מקום לא אהוב בעיר

הרשימה ארוכה, ואין חשק לחזור ולקטר על הפקקים, על הרחובות שנאטמו והפכו לבלתי עבירים ועל בתי עסק שהתרסקו, בשל הבנייה הבלתי נגמרת של תחנות הרכבת הקלה ותוואיה, בצד אינפלציית התמ"א ובניית המגדלים. אני הייתי רוצה להתמקד במפגע קטן יחסית, והוא התכנון הלקוי של החניונים הציבוריים התת-קרקעיים. ניקח למשל את חניוני התרבות – חניון הבימה והיכל התרבות וחניון הקאמרי. בתכנון שניהם לא נלקחה בחשבון כמות המשתמשים בו-זמנית בתיאטראות בעלי ארבעה-חמישה אולמות כל אחד, ובמקרה של חניון הבימה, גם צרכני השכן, היכל התרבות, 3,000 איש בתפוסה מלאה.וכל זה בלי לקחת בחשבון את מפגיני רחבת הבימה וכיכר החטופים.

לא זו בלבד שעל מנת לזכות במפרצון חניה חוקי או לא חוקי בחניון הבימה, עליך להגיע לפחות שעה לפני המופע, אלא שהצרה האמיתית מתחילה עם תום המופע. מאות מכוניות תקועות בין חצי שעה לשלושת רבעי השעה (תלוי באיזו קומה חנית), עד שכל המכוניות שקדמו להן ייחלצו מכוכי החנייה, עד שהמחסומים יורמו למשלמים, או ימתינו לאלה שעוד לא שלמו, או עד שתיפתר איזו בעיה טכנית בשיחה עם המוקד. בינתיים מתפתח הווי של הנואשים בתחתיות השאול המחניקות הללו… האלטרנטיבה?.. חניוני רחוב דובנוב, צוותא, הכובשים והסביבה, או – ישמור אלוהים – לקחת אוטובוס.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האירוע התרבותי המאתגר, המרגש והמשמעותי ביותר בו צפיתי לאחרונה הוא עיבוד לספרו של דוד גרוסמן"נופל מחוץ לזמן" מאת ובבימוי יעל קרמסקיובביצוע אנסמבל פספורט. זהו מופע הליכה בחללים המדהימים והריקים בערב של מוזיאון תל אביב לאמנות. זו דרמת תחנות ודרמת נפש, במהלכה יוצאת מסכת של דמויות – בלבוש ביניימי-פנטסטי של בעלי מקצועות שונים ובגילומם המזהיר של שחקני פספורט, עירן בוהם, דינה בליי-שור, אליזבט וייסמן, אייל זוסמן, אילן זכרוב ורונן יפרח –למסע פולחני-טקסי, באומר, תנועה מסוגננת ושירה א-קפלה, אל ילדיהם המתים מהם לא נפרדו. זה איננו מופע במובנו הרגיל, אלא השתתפות בטקס שבו הצופים הם עולי רגל במעין תהלוכה סהרורית של אבל מזכך, שבמהלכו את ואתה, בעיצומו של האבל הלאומי הגדול ביותר הפוקד אותנו, עובר תהליך של קאתרזיס, של ריפוי-מה של המחלה באמצעי המחלה. למיטיבי לכת, תרתי משמע, אם כי אתם יכולים להיעזר בכסאות מתניידים ומתקפלים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ראו את תשובתי הקודמת.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המלחמה הזאת היא חסרת תקדים בכל מובן שהוא, ובראש ובראשונה, במשך הזמן בו חייבים אנשי מילואים לשרת. הם עייפים, הם נשחקים, וכל פעולה שיש בה כדי להקל עליהם – כיבוס מדיהם, מימון חופשות בין הסבבים, מעון לחיילים בודדים, אפילו משחקים להפגת המתח, וכן הלאה – היא מבורכת, ואני ממליץ לתרום לה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מרים לכל התל אביבים. כולם. בעיקר המפגינים הבלתי נלאים. אבל גם להמשיך ולקיים חיי משפחה, עבודה ותרבות שפויים בסיטואציה הזאת משך שני שלישי שנה, זו גבורה שתוקה, סמויה, אבל גבורה. אנחנו כוכב הצפון של הלוחמים.

מה יהיה?
מה יהיה? כמו שאני אומר בכל פעם ששואלים לשלומי: תמיד יש מקום להרעה נוספת, שגם תבוא השבח לאל (לא התכוונתי אליך, ביבי!).

• העיר שלי
• שירה
• ספרות ישראלית
• ביסטרו השכן
• גרפיטי
• גלילות
• מערות אפקה
• תיאטרון הבית
• תיאטרון תמונע