ארבע כוסות זה לחלשים. אנחנו כאן כדי לדפוק את הראש ולעבור את קריאת ההגדה בריחוף קל. קבלו כמה דרינקים עם אחוז אלכוהול גבוה במיוחד שירימו את ארוחת החג לכם ולמי שמסביב.

>> רק היום (ומחר): יריד יצרנים קטנים לפסח בשוק הנמל
>> איפה קונים את הקינוחים הכי שווים לפסח בתל אביב?
>> המתנות הכי טעימות לפסח (קנו לעצמכם וכו')

1.דלתון ורמוט

ביקב דלתון עושים בעיקר יין, אך לא רק. ורמוט דלתון הוא שיר אהבה לסביבה שנוצר מעשבי בר שלוקטו בחלקות השונות של היקב, הושרו ביין מענבי סמיון בבציר ידני והפכו לדרינק אביבי פרחוני וקליל. מומלץ לשתות צונן עם קוביית קרח במרפסת בשקט שלפני ארוחת החג. 140 ש"ח.
להגיש עםכפית חרוסת, לפני שכולם יתנפלו ולכם לא יישאר

2. אוזו פלומארי

בפסח 2022 המותג היווני המוכר מתכשל"פ לראשונה בתולדותיו, מבלי לוותר על מי מעיינות, אניס, שומר, קינמון ושאר תבלינים שמעניקים ללאוזו את טעמו המיוחד. מומלץ לשמור במקרר ולהגיש כצ'ייסר או להוסיף מים וקוביית קרח. 79 ש"ח.
להגיש עםכבד קצוץ וחזרת, ונאמר יאסו

3. מזקל ורדה

לכזה כבוד לא ציפינו: המותג מזקל ורדה משתף לראשונה פעולה עם אמנים ישראליים, שבמסגרתו מעטרות את הבקבוקים המופצים בארץ תוויות מאוירות בידי המעצבים יובל רוביצ'ק, אנדרי מיסינג ו-Brothers of light. אם צריך עוד סיבה לרכוש את יצירת האמנות המבוקבקת, הרי שהמזקל עצמו מצוין, חלק ומעושן וכשר לפסח. 125 ש"ח.
להגיש עםטאקוס כשל"פ

4. ארק כרמל

לא, זו אינה טעות כתיב אלא טאץ' נוסטלגי שמלווה גרסה חדשה של עראק, מחווה לשמו ההיסטורי של המותג הוותיק. את ארק כרמל החדש פיתחו יפתח פרץ, היינן הראשי של יקבי כרמל, וצוות הייננים, שהגדירו בעקבות מבדקי טעימה את הטעמים ואחוז הכהל בעראק הישן/חדש. 60 ש"ח.
להגיש עםמלפפון פרוס לאורך וזיתים, בכל זאת קלאסיקה ים תיכונית

5. גלנפידיך American Oak

ויסקי ופסח הם כמו שמן ומים, לא מתחברים. אם במקרה אינכם מקפידים על כשל"פ שימו לב אמריקן אוק, גרסה חדשה לגלנפידיך 12 שכשרה לכל יום אחר בשנה מלבד החג שבו לדגנים אין כניסה. הוויסקי מתיישן בחביות אקס-ברבן מאלון אמריקאי בלבד (ללא חביות שרי שאינן כשרות באופן כללי) ויש לו ארומות קרמל וסיומת ארוכה ועדינה. הוא מחליק בגרון ומותיר על הלשון טעמי תבלינים ווניל, שילוו אתכם עד אחרי חד גדיא. 189 ש"ח.
להגיש עםמצה מרוחה בנוטלה, הקינוח האולטימטיבי

6. סטולי כשל"פ

אם הגמילה מוודקה בחג קשה עליכם, סטולי כשר הוא התשובה: תערובת תירס וכוסמת שמזוקקת שלוש פעמים בלבד, כדי לשמר את האופי העדין של הספיריט. ועוד בונוס: במשקה אין אף טיפת גלוטן. 85 ש"ח.
להגיש עםדג קניידלעך ומרק עוף לזכר אבותינו במזרח אירופה

• אוכלים שותים
• אלכוהול
• אוזו
• ארק
• גלנפידיך

• Facebook
• Twitter
• Email

עדין יותר, מתקתק יותר ומבטיח לכם בקרים נטולי האנגאובר. כך שבפעם הבאה שהברמנית במקום הקבוע שלכם תציע צ'ייסר כפינוק על התנהגות טובה, ייתכן וחובבי האניס יחושו במורד הגרון בתחושה נעימה, קרירה ועדינה יותר ואולי והם בכלל לגמו מאוזו, האח הגדול, היווני והיוקרתי של הערק.

אז למה לשתות אוזו? בעלי ברים מזהים את הצורך לספק לחובבי האניס חוויה גבוהה יותר. אלעד (בולי) סולימן, בעלי בר הקליפורניה האופנתי של הרגע ואחד מהחלוצים שהחליטו למקם את האוזו בפרונט (לא משהו אישי נגד ערק כמובן) הסביר: "כל העיר מוכרת ערק ובא לנו משהו אחר וקול יותר. אוזו הוא מוצר איכותי יותר מערק, מרגישים את זה כבר בשלוק הראשון וגם ביום שאחרי"(מתוך כתבה שפורסמה מוקדם יותר השנה בטיים אאוט תל אביב).

גם בעלי ברים אחרים שפונים לליבם של הבליינים התל אביביים ואניני הטעם, כדוגמת הנואיבה שבמתחם התדר ומסעדת פארוק בשוק (הפשפשים) בוחרים באוזו 12 כדיפולט במדף הספיד והשף אבי ביטון אף רמז כי הביקוש למשקאות אניס הולך וגובר בשנה האחרונה, מה שהוליד צורך לגוון ולהרחיב את ההיצע והביא את האוזו לפריחה מחודשת.

שנת 2013 והרפורמה שגרמה לאלכוהול הזול שלנו להתייקר אבל פתחה עולם של אלכוהול יוקרתי שהפך נגיש, גרמה למיקום נוח של האוזו על מדף האניסים, כאשר הערק שסומן כזול ונגיש – נאלץ להימכר בעלות גבוהה שפגעה בתדמיתו הקלילה. מה שהנגיש משקאות אניסיים יוקרתיים יותר, כדוגמת אוזו 12. חוויה גבוהה יותר, במחיר כמעט דומה.

אז אם התעורר בכם החשק להתנסות במשקה אניס יוקרתי, אוזו 12 הוא האופציה האולטימטיבית. הוא מעורר בנו זיכרונות נעימים מחופי יוון, גם אם אין לנו כאלה, עם טעם אניסי במידה ומחליק בגרון בהנאה. מדובר בתזקיק עשוי מענבים שתובל בפירות וצמחים כמו: שורשי אניס, כוכבי אניס, שומר, ליקריש, אגוז מוסקט והל. הוא כמו החבר הטוב שתמיד זמין לבלות וזורם בכל מצב: עם מים, קרח, שניהם ביחד, עם אשכוליות או לימונענע, או לפיוריסטים, עומד בפני עצמו. ויש גם אנקדוטה יפה: בראשית דרכו ב-1880, הרבה לפני שהפך לאוזו הנמזג ביותר בעולם, נמכר המשקה האניסי בחביות על ידי האחים קאלוג'יאני, כאשר לכל אחת מהן אופי מעט שונה. החבית ה-12 נבחרה לאהובה ביותר והיא זו שנתנה לאוזו את שמו.

• אוזו
• ברים בתל אביב
• אלכוהול
• פרויקט הברים הגדול

• Facebook
• Twitter
• Email

אלבי

מסתמן ששוק הפשפשים הפך ללוקיישן האידיאלי לפתיחת חגיגות סוף השבוע. כך שגם האוזו-בר היווני שהתמקם בשוק הפשפשים מגדיר מחדש את הקונספט של "לפתוח שולחן" ואף יעזור לכם לקבל את הוויקנד באווירת טברנה וריח של מלח וים. הדיספליי של אלבי מצויד באוזו קריר שישמח את חובבי האניס. את הבטן תרפדו עם פיתות בייבוא פרטי, סופלקי וגירוס מסורתיים ומזטים שיקשטו את השולחן שלכם בנדיבות.

עולי ציון 6, יפו

אכבר

לא רחוק מאלבי ממוקם האכבר. טאפאס בר יווני- יפואי שיעשה לכם חשק להעביר את הסלולארי למצב טיסה, להשקות את עצמכם באוזו עם קרח ופלח לימון ולאזן את ערפול החושים עם תפריט סופ"ש מפתיע וג'חנון לוהט שגרם לנו להתאהב בו כמו פעם, רק דרך הבטן.

רבי נחמן 2

יאסו

גם באזורים צפוניים יותר אפשר ורצוי ליהנות מהזוגיות היציבה של צהרי שישי וחופי הים בעיר. כך שחובבי הבלאגן יעופו על בר-מסעדה-טברנה היוונית של השף אביב משה (מסה, קוואטרו). שם תוכלו לבחור בין סלטים כיפיים, פירות ים, בשרים או דגים ואוזו שיעשה לכם חשק לשריין כרטיס טיסה לסנטוריני.

הירקון 105

מונדו 2000

לא רק יוונים יודעים לקבל את השבת. כשקבוצת הברקפסט חברה לקבוצת הדיזי ולשף און משען, הם החליטו להקים ספייס חדש שיהיה פתוח לקהל הרחב בסופי השבוע בלבד. המונדו, שהופך באופן רשמי את אזור שוק לוינסקי לאחד מהנחשקים עבור בלייני העיר, מציע ליין הרמות כבר משעות הצהריים המוקדמות של סוף השבוע, לכאלו שלא אוהבים לנוח יותר מדי. פלוס הקובנה חמאה מעושנת יסייע בהפגת ההאנג אובר מהלילה הקודם.

שוק לוינסקי

רעמסס

לפני שלוש שנים הקימו אנשי הבוקסה את אחד ממתחמי הבילוי הכי מסקרנים ביפו. עם ציורי גרפיטי שמצטלמים מעולה, תקלוטים שעושים חשק לפזז והתפריט הים תיכוני בניצוחו של אלי שטיין, עם נוכחות מרשימה של דגים, ירקות, יינות ואוזו שמשתלבים לא מעט גם בתוך המנות עצמן. לא יהיה פשוט למצוא שם מקום בצהרי שישי, אבל אומרים שהסבלנות לגמרי משתלמת.

רעמסס, הגימנסיה העברית 7, יפו

• פרויקט הברים הגדול
• אוזו
• אלכוהול
• האפי האוור
• ברים בתל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

| ניר קיפניס

בפעם הראשונה כתבתי על "שובו של הערק" ב־1993: רבין היה ראש הממשלה, ערוץ 2 הניסיוני הפך למסחרי, נבחרת ישראל השפילה את הצרפתים בפארק דה פרנס, ובתל אביב, לא הרחק משוק הכרמל, שגשג לו מועדון לילה בשם פרסקו, שבו התערבבו חובבי מוזיקה מזרחית מבית עם סלבס אשכנזים שגילו את הקסם המזרחי, והסברה הייתה שהערק חוזר כחלק מהרהביליטציה של התרבות המזרחית, עם האוכל, עם המוזיקה, עם המימונה. עד לאותה התקופה נחשב הערק למשקה בעל מאפיינים אתניים ברורים שהאזכור שלו בתרבות המיינסטרים היה לרוב שלילי: מ"סלאח שבתי" עד ל"חגיגה בסנוקר" היה הערק המשקה של המובטל ממוצא מזרחי. אמנם גם היחס למשקאות אלכוהוליים אחרים לא היה חיובי, אבל בעוד בירות, יין, וודקה, וויסקי וקוקטיילים צבעוניים היו כבר לחלק מהתפריט, ערק נשאר בחוץ.

מ"לגיטימי" בלבד הפך הערק לסימן היכר של התרבות הישראלית החדשה: הפרנו, הריקארד, הפסטיס וכל שאר בני המשפחה הים תיכונית לא היו פופולריים כאן מעולם, הראקי הטורקי־יווני ובעיקר האוזו היווני "אסלי" נכנסו עם המוזיקה והטיולים לאיים ולקלאבים למיינסטרים, אבל הערק מלך על כולם. ישראלים רבים גילו את הקסם של החמארות, את ערק איילות (הכינוי הנפוץ ל"עלית הארק" המיוצר בידי יוסף גולד ובניו
יצרני וודקה גולד; וכן עוד לייבל של ערק בחוזק של 50 אחוז בשם "אלוף הארק". הכינוי איילות דבק במשקה על שום האיור על התווית), האוטו־אמנסיפציה המזרחית העלתה באוב סיפורים על תרופות סבתא שבכולן כיכב הערק: לעיסוי על הרקות במקרה של כאבי ראש, למריחה על הבטן למחלות מעיים, לטיפול בכאבי שיניים. אם מרק העוף היה האנטיביוטיקה של הסבתא הפולנייה, הערק היה התרופה האלטרנטיבית של כל מי שבביתו לא אכלו עוף מכובס.

אט אט החלו לצוץ טוויסטים נחמדים בעלילה. אפשר שמיץ האשכולית האדומה חייב את חיי המדף הארוכים שלו לערק: לא היה כמעט פאב שלא רקח את המשקה בתוספת עלה של נענע, לפעמים בגרסת ברד עם קרח כתוש. הערק, לשעבר המשקה של יושבי הקרנות, הפך למשקה הלאומי. התעשייה לא איחרה להגיב לביקוש: בקבוקים של ערק זחלאווי הגיעו לישראל דרך ירדן או קפריסין, הירדנים שראו כי טוב הצטרפו לחגיגה, רשימת מותגי האוזו המיובאים לישראל כמעט הכפילה את עצמה בתוך כמה שנים: פלומארי, מיני, אוזו 7, אוזו 12 , אוזו מבית מטקסה, סן־ריבל ועוד רבים אחרים. אפאראקי טורקי על שלל מוצרי המשנה שלו הוגש לצד לחמעג'ון וקובהנייה בלא מעט מסעדות; וגם מי שלא יכול היה לשאת את טעם האניס, לא הצליח לחמוק מריחו המתקתק שנישא בחלל הפאבים.

גם היצרנים המקומיים הגיבו: אם לפני תחיית הערק היה כאן בעיקר ערק איילות, הרי בתחילת
שנות ה־2000 צצו מזקקים חדשים שייצרו ערק בטעמים. חלק מהמותגים הצליחו לא רק לעלות על הגל אלא גם להישאר עליו. בגליל המערבי ייצרו צד"לניקים במיל' את אל־נמרוד, בנצרת הקימה משפחת קעוואר את מפעל הערק שלה שהחל את דרכו בירדן. שני המותגים האלה לא רק בלטו באיכותם יוצאת הדופן, אלא סימלו גם את כניסתם של גורמים חזקים לשוק הערק: אל־נמרוד סופח במהרה לפורטפוליו של IBBLS – זרוע האלכוהול של קוקה קולה (מהלך שדרבן את הנמסיס טמפו לאמץ לחיקה את ערק אשקלון). קעוואר שווק בידי חברת הכרם. כל זה היה רלוונטי לימים היפים של טרנד הערק, מגמה שהגיעה לשיאה בתחילת העשור.

מה עושות האיילות?

ואז, בדיוק לפני שלוש שנים (יולי 2013), נכנסה לתוקף הרפורמה במיסוי על אלכוהול שעיקרה מעבר ממיסוי פרוגרסיבי לפי המחיר הסיטונאי של הבקבוק למיסוי אחיד על פי נפח האלכוהול במשקה. המשמעות המיידית לצרכני המשקאות הזולים יחסית הייתה הכפלה של מחירם. נהוג לייחס ליאיר לפיד את הסיכול הממוקד של הערק (שאירע בתקופת כהונתו כשר האוצר), אולם לפיד שימש בסך הכל חותמת גומי להמלצות מחייבות שנכתבו בתקופת קודמו בתפקיד, יובל שטייניץ. הרגלי צריכה לא משתנים בן לילה, אבל עם כל חודש שעבר הורגשה צניחה בביקוש לערק.

הגרעין הקשה של אוהבי האניס לסוגיו עודנו קיים, אבל פריחת סצנת הערק שגררה תיאוריות שזיהו אותה עם הרנסנס המזרחי התבררה כגשמית הרבה יותר ממה שרצינו לחשוב. אפילו ערבי הקריוקי שהפכו לסמל של אותו רנסנס הזדרזו להחליף את בקבוק ערק האיילות בבקבוק גריי גוס, וגם הפחתה מסוימת במס שביצע כחלון לא שינתה את המגמה. האישור הרשמי לסוף העידן התקבל בשבועות האחרונים דווקא מסמלי האיכות של הייצור המקומי: מזקקת אל־נמרוד חדלה לייצר, וגם בקאווער, המצליח יחסית, נודע על צמצומים. נראה שעם כל הכבוד ללוקאל פטריוטיות, הרי שהטרנד המקומי נכנע לטרנד העולמי: וודקה ומשקה אנרגיה.

4 משקאות אניס ששווה ללגום

| אבירם כץ

1. ערק אל זעמוט

אלוף הערק. לא תמצאו אותו בשבת חתן בבתי כנסת והתענוג לא זול, אבל זה ערק ירדני אמיתי: אניס טהור ומעודן ללא טעמי לוואי, ובעל טקסטורה רכה הממלאת את הפה.

150 ש״ח

2. סמבוקה מולינרי

האניס האיטלקי המפורסם מציע שלל תבלינים וארומות לצד האניס הנקי, ואם מישהו מחפש תירוץ אז מספרים שכוסית קטנה בסוף הארוחה עוזרת לעיכול. יש גם גרסת קפה, אבל אני מעדיף דווקא את הגרסה הלבנה.

110 ש״ח

3. אבסינת טרנה

לצערי את האבסינתים המעניינים באמת לא תמצאו בארץ, אבל גם זו גרסה טובה דיה של הפֵיה הירוקה – אותו משקה אניסי ששלל סיפורים ומעשיות נקשרו בשמו ובהזיות שהוא עשוי לעורר. אמנם יש כאן 60 אחוז אלכוהול לפחות, אבל אין מה לחשוש מהזיות; טעמי אניסיים ירוקים ומעודנים לצד מתיקות מסוימת וכמובן לענה, מה שמעניק לאבסינת את אופיו.

150 ש״ח

4. אוזו 12

לכל אחד יש האוזו החביב עליו, ובדרך כלל זה יהיה קשור לזיכרונות נעימים מחופים ביוון, שהרי כל מה שמגיע לארץ טוב וראוי וההבדלים לא דרסטיים. החביב עליי הוא אוזו 12: נקי, אניסי במידה וחף ממתיקות מתחנפת. ואם תהיתם לגבי השם – האחים קלויאניס נהגו למכור את המשקה ישירות מהחבית, וכל חבית הייתה בעלת אופי שונה. בסקר שערכו בקרב שתייני הבר נבחרה חבית מספר 12 לאהובה ביותר, וכשבוקבקה זכה הבקבוק לשם “אוזו 12״.

100 ש״ח

• אוכלים שותים
• מיסים
• מס
• אניס
• ערק
• משקאות
• אוזו
• אלכוהול
• יאיר לפיד
• אלכוהול וקוקטיילים

• Facebook
• Twitter
• Email

יושב לו ברבאבא בסלון ביתו, צופה בחדשות וחושב מחשבות נוגות על ראקי, ערק, אוזו, סמבוקה, מסטיקה, ראקיה, פסטיס – תקראו לכוס האניס שלכם איך שתרצו.

טורקיה הייתה פעם ארץ הראקי שגבולותיו היו גבולותיה של האימפריה העותמנית – מהמזרח הקרוב עד לקצה הבלקן. בן זמננו אולי יתמה נוכח העובדה שלאימפריה מוסלמית היה מרענן רשמי אלכוהולי, אז הנה מסע היסטורי קצרצר: המוסלמים המציאו את הזיקוק, אך מכיוון שדתם אסרה עליהם את הטיפה המרה הם השתמשו בו בעיקר למטרות רפואה או קוסמטיקה. אפילו המילה "אלכוהול" היא שיבוש של המילה הערבית "אל כחל" (כחל הוא האייליינר של העולם העתיק, ע"ע "ללא כחל ושרק"). העניין הוא ש"רפואה" באותם ימים הייתה עניין גמיש, ובמרוצת השנים החזיקו לא מעט מוסלמים טובים (וכמובן גם יהודים) בבתיהם "תרופה" בצורת ערק.

יושב לו ברבאבא בביתו, ראקי במים וקרח בכוסו, מביט בהפיכה שהתהפכה ומקונן על גוויעתה של סצנת האניס המקומית, זו שהייתה הטרנד הלוהט של הקיצים האחרונים.

במשך שנים סיפרנו לעצמנו כמה האניס יפה לנו בקיץ, שאין טבעי יותר לקיץ הישראלי מערק או אוזו מהולים בקרח ומים, עם עלה קטן של נענע… בטיפשותנו מלאת הכוונות הטובות חיברנו לזה את הפתיחות לתרבות המזרחית, לאוכל, לנרגילה ולמוזיקה, בעוד שלמעשה מה שהתחברנו אליו היה בעיקר מחירו בטרם הרפורמה.

ברבאבא מביט בעצב במצאי האניס ההולך ומתדלדל על המדפים בפאבים ונזכר איך רק לפני שנתיים צץ כאן בכל יום מותג ערק חדש, איך היה עף בצ'ייסרים על הבר, והזיכרונות נושאים אותו עד לילדותו שבה אהב להביט בדייגים משפדים גמבארי (שרימפס שמי בכלל ידע שהוא מזון גם לבני אדם) עלי קרס ולוגמים מחייה מקל־קר – שליש ערק, שליש קרח, שליש מים.

לפנות בוקר ניצחו האזרחים את החיילים, תל אביב התכסתה בשמיכת לחות בלתי נסבלת וברבאבא הביט בכוס הראקי הריקה שלו ותהה מדוע נשאר ער כל הלילה: אילו כתבו בתקציר שארדואן ינצח, היה כבר הולך לישון מזמן.

בשיתוף עםסנהדרינק

• אוכלים שותים
• ברבאבא
• ברבאבא
• טורקיה
• פסטיס
• אניס
• ערק
• אוזו
• אלכוהול
• אלכוהול וקוקטיילים