לפני חמש שנים בדיוק, יצא אסף זמיר למערכה על ראשות העיר בתמיכתו הגורפת של מחזיק תיק הקהילה הגאה דאז, יניב ויצמן. בעוד זמיר ביקש להחליף את חולדאי,הוא גם חרץ את גורלה של הקהילה הגאה בעיר לחמש השנים הבאות. תיק הגאווה, שהיה מהתיקים הבולטים והנוצצים של סיעת רוב העיר ז"ל, נלקח ממנה לאחר תבוסתו והועבר כמנחת נקמה למפלגת מרצ, שלא הביעה את תמיכתה במועמד הצעיר לראשות העיר. התיק הופקד בידיו המוכרות של איתי פנקס, מי שיזם את הקמתו 15 שנה קודם לכן.

>> בחירות עכשיו: המדריך המלא לבחירות 2024 בתל אביב-יפו

בפינת הרחובות פנקס-ויצמן קם בימים אלה פרויקט נדל"ן גדול שנושא את השם "פנקס-ויצמן". בכל פעם שאני חוצה את הצומת הזו, אני חושב על השנים הרבות שבהן הגאווה העירונית עברה ביניהם, מפנקס לויצמן ובחזרה.

ולא רק התיק חזר אל העבר: גם הקהילה הגאה מצאה את עצמה פותחת ארונות ישנים ומתמודדת עם השדים שעוד נותרו שם. אפליקציית ההכרויות אטרף נפרצה וכך גם נפרצו חומות השתיקה. מהפכת המי-טו הסעירה את הקהילה, סוחפת אחריה את מנהיגיה הבולטים וביניהם גם את מחזיק תיק הגאווה בעירייה. ראשת סיעת מרצ המקומית חששה לאבד את התיק לסיעה המתחרה, שבה כיהנה יו"רית לשעבר של אגודת הלהט"ב, ובחרה לאייש את התיק בעצמה על אף שאיננה להט"בית.

השדים שהשתחררו היו קשים. הכתבות בעיתונים תיארו מיניות הומוסקסואלית בגסות ובשיפוטיות. הרצון לסייע לנפגעים היה ברוב המקרים זניח ביחס לרצון למשוך קוראים. הקהילה עברה למצב של התגוננות מול הביקורת הקשה מבחוץ, בעוד שגם בתוכה התחוללו סערות, כאבים צרובים של נפגעים פוגשים שאלות על מוסר ופחדים נטועים מהומופוביה.

אל לנו להיות כלי לניגוח או חנופה. אנחנו מוכרחים לשמור על התיק שלנו בידיים שלנו, מחויבים לבייס הפוליטי הגאה, מנהלים את ענייננו בעצמנו

בין טענות על ציד ראשים לבין טיעונים על ציפוף שורות סביב מפורסמים, עשרות עדויות של נפגעים יצאו לאור וחשפו את מה שהקהילה ידעה שנים רבות: אנחנו מוכרחים ללמוד לדבר על מין, אנחנו מוכרחים לדבר על יחסי מרות, על הסכמה ועל השילוב המסוכן שבין מין לסמים. אנחנו מוכרחים לדבר על זה ואנחנו בשלים להתמודד עם זה.

לטראומה שנפתחה היתה השפעה רחבה: כל מדדי הגאווה העירוניים צנחו בשנים שלאחר מכן. עלייה במספר מקרי האלימות כנגד להט"בים, עלייה במקרי האפליה בבתי עסק, עלייה בתקיפות כנגד טרנסים, עלייה במספר הנדבקים ב- HIV ובאבעבעות הקוף, נתונים על הגירה שלילית של להט"בים לערים אחרות, ירידה במספר המשתתפים במצעד הגאווה וצניחת תל אביב במדד הגאווה של הרשויות המקומיות מהמקום ה-1 למקום החמישי. בתוך כך, את המשרה הגאה החשובה בעיר מאיישת פוליטיקאית, בעלת כוונת טובות ורצון לתמיכה בקהילה אך ללא כל כישורים לעסוק במיניות הומוסקסואלית, בשימוש בסמים במועדונים או באלימות טרנסופובית.

בעוד שהפצעים היו חשופים לאוויר, הם גם החלו להגליד. אירוע הפתיחה של המרכז הגאה המחודש בשבוע שעבר ריכז לראשונה מזה שנים את בכירי הקהילה במקום אחד. באירוע נכחו גם אלה שהעידו על תקיפות מיניות וגם אלה שהעידו כנגדם. היה לי ברור שהקהילה נמצאת במקום טוב יותר. אנחנו רוצים להמשיך ולתקן, להשתפר ולעצב מחדש את התפיסות שלנו, את הנורמות שלנו ואת הייעוד שלנו.

בדרך החדשה הזו, טוב שהקהילה הגאה, כמו גם קהילות נוספות, תלמד שיעור חשוב: אל לנו להיות לעולם תיק שמועבר בין מפלגות. אל לנו להיות כלי לניגוח או חנופה. אנחנו מוכרחים לשמור על התיק שלנו בידיים שלנו, מחויבים לבייס הפוליטי הגאה, מנהלים את ענייננו בעצמנו. הקהילה הגאה בשלה לייצג את עצמה, בעסקים, בתקשורת ובפוליטיקה.
>> אימרי קלמן הוא יו"רהרשימה השווהשמתמודדת בבחירות למועצת עיריית תל אביב-יפו

• טור דעה
• בחירות 2024
• בחירות לעיריית תל אביב
• להט"ב
• אמרי קלמן
• הבועה
• המרכז הגאה

בשנות ה־80 הייתה תל אביב העיר הזקנה בישראל. גני ילדים היו דבר נדיר, בתי הספר המעטים לא הצליחו למלא את הכיתות, וצעירים לא חלמו לעזוב את הבית של ההורים בשביל לגור בבתים המתפוררים והאפורים שלה. מאז עברו הרבה מים בנהר. שנות ה־90 הגיעו, העירייה שילמה לצעירים לבוא לגור בשינקין ולחגוג שם יומם וליל, והשאר היסטוריה. תל אביב כיום היא סמל לצעירים בכל רחבי המדינה, המקום שאליו באים כדי לעשות את זה בגדול. אבל החשש תמיד קינן שם – האם תל אביב תזדקן יום אחד? אולי העלייה המטורפת בשכר הדירה בעיר תראה את אותותיה יום אחד והצעירים שמטפטפים לרמת גן ולגבעתיים יהפכו לזרם? אם רק תושבים מבוגרים ועשירים יישארו כאן, מה תהיה תל אביב בלי צעיריה?

אל העלייה במחירי הדיור הצטרפו בעקבות הקורונה שלל בעיות חדשות – אבטלה הולכת וגוברת שנגרמה מסגירה פתאומית של כל עסקי הבילוי והאירוח בעיר, השבתה של תחום התרבות וחיסול מיידי של ההזדמנויות העסקיות שהוא הציע, וסטודנטים מושבתים מלימודים שאינם מסוגלים לפתע לממן לא את שכר הלימוד, לא את המחיה ואפילו לא את דמי הכיס שלהם.

"אנחנו במצב חירום", אומרת שני לוי, מנהלת השיווק של מאז"ה 9, בית הצעירים במרכז העיר. "36 אחוז מהצעירים בעיר מובטלים. בשבוע שעבר עבדתי על סרטון שבו ראיינתי צעירים מהעיר – סטודנטית שלומדת חינוך מיוחד, סאונדמן שאין לו איפה לעבוד – שאלתי אותם על מה שהם עוברים ברגע הזה ואיך הם מתמודדים ויכולתי ממש לראות את המשבר הזה. הצעירים באמת בקושי גדול. החיים שלהם השתנו מאוד והם לא יודעים לאן להמשיך מפה".

אז מה עושים?
"אנחנו מתייחסים לזה כריסטארט. אנחנו פועלים בשלושה מישורים – כלכלי, תעסוקתי ונפשי. פתחנו קבוצה בפייסבוק שנקראת 'היום שאחרי, מה עושים עכשיו'. בקבוצה מדברים על כל הדברים שקשורים בבנק, בעבודה ובלב. בשבוע שעבר אירחנו פסיכולוג שהסביר איך לדבר עם חרדות וכלכלן שלימד איך להתנהל בזמן משבר. בזמן שהמדינה קורסת, אנחנו מרגישים שיש לנו איזושהי שליחות קטנה להאיר את הדברים שניתן לעשות בעיר".

"אנחנו במצב חירום", אומרת שני לוי, מנהלת השיווק של מאז"ה 9, בית הצעירים במרכז העיר. "36 אחוז מהצעירים בעיר מובטלים. הצעירים באמת בקושי גדול. החיים שלהם השתנו מאוד והם לא יודעים לאן להמשיך מפה"

במאז"ה 9 מנסים לטפל בבעיות המיידיות של צעירי העיר, אבל יש צורך גם בתוכניות ארוכות טווח. "אנחנו כל הזמן מדברים וחושבים בעירייה על הצעירים", אומרת ציפי ברנד, סגנית ראש העיר. "אין לנו פה מונומנטים גדולים, מה שעושה את תל אביב זו האווירה שבה, האנרגיות המטורפות האלה, והן מגיעות מהתושבים הצעירים של העיר".

אז איך בעירייה מתכוונים להשאיר את הצעירים בעיר? לטווח הקצר בתי הצעירים של העיר מציעים מה שהם קוראים לו "גישור בין שוכר למשכיר". "אלו פגישות מסובסדות עם עורכי דין במטרה לתת כלים לשוכרים לעמוד מול המשכירים", מסבירה לוי.

"אני חושבת שזה נושא שהעירייה יכולה להיכנס אליו", אומרת ברנד. "בתחום מערכת היחסים שבין שוכר ומשכיר, אנחנו יכולים לעזור לגשר ולייצר עוד מנגנונים. ברמה המיידית אנחנו חייבים להיכנס לנושא האכיפה של דירות להשכרות קצרות טווח, כמו דירות אייר בי אן בי. להיכנס לאכיפה טובה יותר, לא על סטודנט שמשכיר את הדירה שלו לסוף שבוע אחד אלא לאלה שבבעלותם מספר רב של דירות שהוציאו מהשוק לטובת השכרות קצרות ויקרות. אנחנו חייבים לעזור לשחרר חלק ממלאי הדירות הקיים חזרה לשוק".

בעירייה מדברים גם על תוכניות לטווח ארוך יותר. "העירייה צריכה לכוון את עצמה לנושא של שכירויות ארוכות טווח. כבר עכשיו אנחנו פועלים להגדלת היצע דיור בר השגה. יש לנו מנגנון תכנון, שזו הדרך שלנו לנתב ולתכנן את העיר, ובאמצעות הוועדה המקומית אנחנו יכולים לתכנן דירות קטנות יותר שיהיו גם זולות יותר. בחלקן לא יהיה תקן של חניה באחד על אחד, וזה יעזור לנו לתכנן אסטרטגית מרכזים עירוניים שבנויים לשימוש צעירים".

פתרון יצירתי לבעיית הדיור, שמיושם בבניין ברחוב הקונגרס, מעלה את השאלה: האם במודל העתידי כל צעיר שירצה לגור בעיר יקרה כמו תל אביב יצטרך לחשוב כיצד הוא הופך את הבית שלו גם לעסק מתפקד?

יש פתרונות יצירתיים נוספים שאולי יהיו מודל עתידי לדיור אחר בעיר. אמרי קלמן מחברת פיתה מרקטינג, מספר על מודל דיור שהחברה מפתחת שבו הדיירים לא רק מוציאים כסף על שכר דירה, אלא גם מכניסים כסף בחזרה: "יש בניין ברחוב הקונגרס בתל אביב שבו אנחנו מערבים את כל הדיירים בשיתופי פעולה עם בסיס מסחרי של הכנסת כסף. קורים שם דברים מדהימים. יש שם כבר חמישה דיירים שממש מתפרנסים מהפרויקט, השאר עדיין בתהליכי פיתוח. למשל, שני דיירים לקחו את המחסן האחורי של הבניין והפכו אותו לבר ושלוש דיירות שעוסקות בהוראת יוגה ופילאטיס פותחות סטודיו על גג הבניין. אנחנו כחברת שיווק מלווים אותם בתהליכי בניית העסק והפתיחה".

המיזם שואב השראה מתנועת האנטי סקווטינג – מודל שהתפתח בערים שבהן דיירים לא חוקיים פולשים לשטח שאינו בשימוש – ובמטרה להשמיש את הבניינים הישנים מחדש מכניסים דיירים חדשים ונותנים להם כלים להפוך את הדירות לא רק לראויות למגורים אלא ממש לעסקים. האם במודל העתידי כל צעיר שירצה לגור בעיר יקרה כמו תל אביב יצטרך לחשוב כיצד הוא הופך את הבית שלו גם לעסק מתפקד?

תחום נוסף שספג מכה קשה בעקבות הקורונה הוא החינוך בעיר. בתי הספר הגדולים והחדישים של תל אביב, הכוללים עשרות כיתות, אינם יכולים לתפקד בשל המגבלות על מספר התלמידים הנמצאים יחד באותו החלל. אפשרויות החינוך הטובות והמתקדמות שהעיר הציעה תמיד הופכות לפתע ללא רלוונטיות, כי מה יעזרו בתי ספר חדישים אם אי אפשר לשלוח אליהם את הילדים?

"לא תהיה ברירה, אנחנו חייבים לשלב טוב יותר במערכת החינוך את אפשרויות הלמידה מרחוק", אומרת ברנד. "הלמידה מרחוק נפלה באמצע מרץ על מערכת חינוך שלא תורגלה בכך. ברוב בתי הספר היסודיים בארץ, ואני מדגישה בארץ, תלמידים לא נגעו במחשב, לא תרגלו ולא ידעו איך לפעול במצב הזה. גם בבית אין אינטרנט מספיק חזק, לא לכל ילד יש מחשב, ופה אנחנו רואים שהפערים המעמדיים יוצרים גם פערים טכנולוגיים שהופכים עכשיו גם לפערים חינוכיים. למידה מרחוק צריכה להיות חלק אינטגרלי משגרת היום במערכת החינוך. אם נדע לשלב אותה עם למידה פיזית, נוכל לדלל את מספר התלמידים שנמצאים בתי הספר. אנחנו בתל אביב עובדים על פלטפורמה ללמידה מרחוק שתיתן מענה אמיתי ומלא לתוך הסיפור הזה. הכל צריך להיות אחיד, מסודר וברור בהרבה, לא שעה אחת בשבוע אלא כמה שעות חובה בתוך מערכת השעות הרגילה. התלמידים ירוויחו מזה גם מיומנויות טכנולוגיות".

ציפי ברנד: "בניו יורק הרעיון של להזמין משהו ברשת ולקבל אותו עוד באותו יום מקובל הרבה יותר. אנחנו חייבים לחשוב כיצד לעזור לעסקים לפתח אפשרויות משלוח מהירות יותר, למשל באמצעות הקמה של מחסני סחורות – זה העתיד של עיר"

אחד היתרונות שהעניקה תל אביב לצעירים שהיגרו לעיר הוא תעסוקה מהירה. סטודנטים יכולים למלצר במסעדות הרבות בעיר, יש מגוון רחב של משרות בתחום נותני השירות ועבודות שמתאימות למי שרק מתחיל את דרכו בעולם התעסוקה. אחוז האבטלה הגבוה בקרב צעירים נובע מהעובדה שרבים ממקומות העבודה כעת משותקים או פועלים באופן חלקי.

"אנחנו עדיין במצב החדש, ולא רגע אחרי", אומרת ברנד. "אנחנו לא יודעים איך שוק התעסוקה הולך להיראות בעתיד הקרוב או הרחוק, אנחנו לא יודעים כמה עסקים יכולים להיפתח ומתי, ואנחנו מוגבלים מאוד מתוקף התו הסגול של משרד הבריאות, שגם הוא יכול להשתנות בכל רגע. אנחנו מנסים לתת פתרונות מידיים לבעלי עסקים, שהתו הסגול מאתגר אותם מאוד מבחינת הדרישות שלו, ואנחנו מנסים ללכת לקראתם כמה שאפשר, למשל אפשרנו להגדיל את השטח של עסקים במרחב הציבורי ללא עלויות".

ולטווח הארוך יותר? ברנד משוכנעת שהעיר צריכה להתחיל לשקול לאפשר ליותר עסקים להציע פתרונות של משלוחים מהירים יותר. "בניו יורק הרעיון של להזמין משהו ברשת ולקבל אותו עוד באותו יום מקובל הרבה יותר, ואצלנו התשתיות עדיין לא בנויות לכך. אנחנו חייבים לחשוב כיצד לעזור לעסקים לפתח אפשרויות משלוח מהירות יותר, למשל באמצעות הקמה של מחסני סחורות – זה העתיד של עיר. מתחילת המשבר ראינו שיש עלייה בכל הנושא של נכסים דיגיטליים, בעלי חנויות שבשביל שיוכלו להמשיך למכור פתחו אתרים לממכר אונליין, כך שכבר עכשיו יותר עסקים חושבים בכיוונים האלה, ואנחנו צריכים לחשוב כיצד אפשר לתמוך בהם".

אמרי קלמן: "אולי עכשיו נראה תחלופת דורות בתחומים כמו חיי הלילה. אם הביורוקרטיה תהיה קלה יותר זה יאפשר לצעירים שעד עכשיו בירמנו, לקחת את המושכות לידיים ולהתחיל לפתוח מקומות משלהם"

משבר התעסוקה משתלב עם משבר אדיר של יזמות. כשאף אחד אינו יודע איך עסק יוכל לפעול בחודשים הקרובים, הרבה מאוד יזמים מעדיפים לשבת בינתיים על הגדר ולראות לאן נושבות הרוחות, ולכן מקומות חדשים אינם נפתחים ומקומות עבודה חדשים אינם נוצרים.

"אולי עכשיו נראה תחלופת דורות בתחומים כמו חיי הלילה", אומר אמרי קלמן, שעכשיו מדבר איתנו מבכובעו השני כיו"ר איגוד חיי הלילה. "העירייה יכולה להקל על יזמים על ידי הקלה ברגולציות. אם הביורוקרטיה תהיה קלה יותר זה יאפשר לצעירים שעד עכשיו בירמנו, לקחת את המושכות לידיים ולהתחיל לפתוח מקומות משלהם".

אך איך ייראו הברים והמועדונים בעתיד הקרוב, שבו אנשים עדיין חוששים לשבת בחללים סגורים?
"ייתכן שיהיה פחות אטרקטיבי בתקופה הקרובה ואולי גם הרחוקה יותר לשבת במקומות סגורים. כאן העירייה בהחלט חייבת לחשוב מחדש", אומר קלמן. "יש מקומות רבים בעיר שבהם הטראפיק הוא גבוה, כמו חוף הים. העירייה השקיעה המון בטיילת שעוברים בה המוני אנשים, ושם יכול להיות בר חיצוני מצוין. כל בעל עסק יכול לקבל בוטקה ויום אחד בשבוע שנקבע מראש למכור משקאות. יש רחובות שבאופי שלהם הם בלייניים, כמו דיזנגוף שבו הברים גם ככה זולגים אל הרחוב. אם יסגרו את הרחוב לכמה שעות בשבוע יוכל הרחוב להפוך לבר אחד בחלל הפתוח וישיב משהו מהאופי הבלייני של העיר בחזרה לרחוב".

האופי הבלייני של תל אביב מתקשר גם לאופייה התרבותי. מוסדות התרבות של תל אביב סגרו את שעריהם במהרה עם תחילת המשבר. הם נפתחים מחדש לאט לאט, אך לא בטוח שבצורה שתאפשר להם להתקיים כלכלית.
"חשוב לזכור שהרבה מוסדות תרבות בתל אביב מסתמכים גם על אוכלוסיה מבוגרת יותר, בני 55 ומעלה, שהולכים להצגות ולסינמטק וחוששים לצאת עכשיו מהבית", אומרת ברנד, "ולאנשי התרבות קשה לחיות בארץ, לא רק בתל אביב. תל אביב היא עיר שמכבדת את היוצרים והתרבות, אבל המדינה לא. אמנות חייבת פטרונים, היא לא יכולה להתקיים בריק והמשבר לקח את זה עוד יותר לקיצון. עיריית תל אביב־יפו הקימה את קרן תל אביב – קרן מיוחדת של ראש העיר אשר נועדה לתת עזרה סוציאלית לאמנים בשביל לשרוד את המשבר הזה. זה נעשה כבר לפני חודשיים וכל הזמן עובד. נוסף על כך התגייס אגף התרבות כדי להנגיש עבודה. אנחנו רוצים לייצר עבודה לאמנים, במה שאפשר לעשות, בנתוני התו הסגול, ומעודדים חברות פשוט לבוא ולאסוף עבודות מאמנים. זו המשימה היחידה והעיקרית של אגף התרבות".

"בסופו של דבר", אומרת ברנד, "אנחנו רק בתחילת המשבר הזה, וגם רעיונות שמגיעים אלינו שהם מחוץ לקופסה, הם בכל זאת קרובים למדי לקופסה. אנחנו לא יודעים איך ייראו החיים שלנו בעיר בזמן הקרוב, ואלה שאלות שאנחנו בעירייה כל הזמן שואלים את עצמנו".

• ❤ תל אביב
• עיריית תל אביב
• ציפי ברנד
• קורונה
• אמרי קלמן
• תרבות
• חינוך
• משבר הדיור

בחיי הלילה של העיר הזו אני נמצאת כבר מעל עשור. גדלתי בכפר סבא ועברתי לתל אביב בגיל 19. היא חלק ממני ואני חלק ממנה. אולי בגלל זה כשאימרי קלמן (יו"ר איגוד הברים והמועדונים), הציע לי לנהל את "איגוד הלילה" – הבטן שלי התהפכה.לקחת את זה? לא לקחת את זה? האם יהיה זה נכון להיכנס אל מאחורי הקלעים של העולם אותו אני כל-כך אוהבת? למרות שהקרובים אליי ביותר ניסו לגרום לי לרדת מזה, התשובה הייתה לי ברורה.

אז מה הייתה המטרה בעצם? המטרה היא להתאגד. לאחד את הלא מאוחדים. "הם זאבים בודדים", אמרו לי. "הם יבגדו אחד בשני, אין סיכוי שהם יתאגדו". שיתפתי את אימרי בתחושות. בקולות שאני שומעת. הוא אמר שהטבע ציווה שיחיו בלהקה ושאין להם יותר ברירה. כך גם התחיל הסיפור.

"אנחנו חיים את הלילה אבל הלילה הזה שחור מתמיד! אנחנו לא נוותר על מה שמגיע לנו! המקומות שלנו הם המנוף של הכלכלה הישראלית. מר כחלון, אנחנו משלמים את מיליוני השקלים שאתם מבזבזים במשרדי הממשלה! מר לוין, אנחנו מביאים את התיירות לארץ! חיי הלילה שמו את ישראל על המפה העולמית. בזכותנו, ראש הממשלה, אתם מפתחים את המדינה! אל תהרגו אותנו!" (מתוך הנאום של אור-אלי השכל בהפגנה)

בחודשים האחרונים נחשפתי ליצירתיות האדירה, השיתופיות הגדולה והערבות ההדדית האמיתית והכנה של אנשי הלילה. אם עד אתמול הם היו עסוקים במלחמות האישיות ובהישרדות היום-יומית, היום ההבנה היא כי הגורל שלהם משותף. ותודה לקורונה על העזרה. הטבע הביא איתו את המשבר ואיתו את צדקתי (לצערי הגדול). מעטים הם אלו שצעדו והאמינו בדרך של איגוד הלילה להציב אותם בקדמת הבמה הציבורית, כארגון שיש לו מה להשמיע תרבותית וכלכלית כאחד.

אנחנו עדיין רחוקים מהחזון ומחוף המבטחים כמובן. צל כבד ואפור מרחף מעל עולם הבילויים בתקופת הפוסט-קורונה ובעלי העסקים רוצים שישמעו אותם: איזה חיי לילה אנחנו רוצים למצוא פה ביום שאחרי? בדיוק בשביל זה בנינו את הפורום שעתיד להילחם על תחום העיסוק והבילוי של כולנו.

האם נעמוד בצד וניתן לפוליטיקאים לזרוק אותנו אל תוך מתווה יציאה כזה או אחר, או שמא נשמיע את קולנו החד והברור והמאוחד? התשובה ברורה גם כאן. אנחנו המחר של המדינה הזאת. זה הזמן להוריד את מד התחרותיות, לשחרר קצת את האגו ולשלב כוחות. הגיע הזמן שישמעו אותנו, הגיע הזמן שיקשיבו לנו. בשביל זה נצטרך את כולם איתנו, גם את אלה שעדיין לא הפנימו שאם לא נקום ונדאג שישמעו אותנו עכשיו – זה עלול להיות מאוחר מדי.

>> אור-אלי השכל היא יו"ר אגודת הלילה של איגוד הברים והמועדונים

• הישרדות: קורונה
• הבועה
• מועדונים
• חיי לילה
• ברים בתל אביב
• מחאה חברתית
• אמרי קלמן

• Facebook
• Twitter
• Email

בשנת 2015 האגודה למען הלהט"ב, שהוקמה ב־1975 בעיקר במטרה להילחם באיסור על משכב זכר בחוק הישראלי, עוד הייתה ארגון עבש ומאובק הנתון לשליטתם הבלעדית של גברים לבנים. אז התארגנה קבוצה השייכת לדור הלהט"בי החדש, כזאת שצברה את ההון הפוליטי שלה ביזמות הקשורה בעיקר בחיי הלילה, והפיחה בה רוח רעננה: מספר החברים שילש את עצמו, והאגודה החלה לשמש בפועל כארגון גג הלוקח על עצמו את שיתופי הפעולה עם ארגוני הקהילה השונים – מארגון הנוער הגאה עד הפורום הבי־פאן־פולי. עם הדמויות הבולטות במהלך נמנו אמרי קלמן (30), חבר ועידת מרצ ששימש כיושב ראש שותף של האגודה לצד תחזוק עסקיו המצליחים בעיר (שפגאט, כולי עלמא ועוד), וענת ניר (37), יושבת ראש המכללה הכלכלית לנשים פמיננסי וחלק מצמד ההפקה דנה וענת, שהייתה חברה בוועד המנהל של האגודה עד לאחרונה.

לפני כשבועיים הודיע קלמן שמכר את החלק שלו בעסקיו ופרש מתפקידיו הציבוריים; במקביל הכריזה ניר על מעבר מעשייה אזרחית לזירה הפוליטית. השניים מובילים קבוצת פעילים המכנה עצמה "אבוקדו" (יש מי שיגחך לנוכח השימוש הגס בעולם המושגים השיווקי של חיי הלילה) ומטרת ההשתלטות התורנית היא ארגון עבש, ביורוקרטי ומאובק אף יותר: מפלגת מרצ, בעצם הנהגת מפלגת מרצ.

"עד כה פעלנו לקידום שוויון ללהט"בים, אבל עם הזמן הבנו שיש משהו מעט אבסורדי בשיח הזה", אומר קלמן. "הרי גם אם נישאר עוד עשור באגודת הלהט"ב ונצליח להביא לשוויון זכויות מלא, לרבות נישואים חד מיניים ופונדקאות, נגלה שבקהל שעבורו נלחמנו עדיין יש פערים: הלהט"בים הערבים לא שווים ליהודים, הנשים עדיין לא שוות לגברים, הפריפריה עדיין לא שווה לתל אביב. הבנו שיש צורך בעיסוק בפוליטיקה שהיא מעבר לזכויות להט"ב, והתחושה היא שכעת יש הזדמנות. מרצ נמצאת היום בשפל שמאפשר לכוחות חדשים לפעול בתוך המפלגה ולעצב אותה".

"בתוך מרצ יש המון השקעה של אנרגיה בחיכוכים ומחנאות", מוסיפה ניר. "אנחנו פועלות בתוך פריזמה של שיח מקדם, של פוליטיקה חיובית. מרצ לא מייצגת ציבורים גדולים בחברה הישראלית, והמפלגה שאנחנו רוצים לבנות על היסודות של מרצ משרתת ציבור רחב יותר. יש כוחות בשטח שמתחילים להתאסף לכיוון פעולה משותפת שתוביל אותנו לקואליציה. אנחנו מסיירים בארץ ומוצאים שותפים מעניינים, שמאתגרים את השיח ומצטרפים לאמונה במשהו גדול, חזק וחדש".

כשהם נשאלים מי הם השותפים המעניינים מרחבי הארץ, הם עונים בעמימות כי מדובר ב"אנשים מן היישוב" וכי "שותפויות מסוג זה הן תהליך שמבוסס על יצירת אמון ובעיקר דיאלוג מתמשך. יש כבר לא מעט דיאלוגים כאלה בתקווה שיהיו עוד רבים ובעיקר ארוכי טווח".

ניר וקלמן מגנים על הטקטיקה הטפילית בנחרצות ("אנחנו מאמינים במוצר הזה, אבל כל עסק צריך שיפוץ"), ואין כל ספק שמפלגה כמו מרצ, המתאפיינת במנגנון המחמם את פעיליה הצעירים על הקווים עד ייאוש, זקוקה לדם חדש. אך השאיפות הגבוהות, כולל הכוונה להריץ אחד מהשניים לתפקיד יושב ראש המפלגה (שאותה הם מקווים לכנות "ארצ"), נושאות עמן שתי נקודות עיוורות שמקורן בתמימות במקרה הטוב ובזחיחות במקרה הטוב פחות. תחילה, שאיפה לעקר את מרצ מן המסורת האופוזיציונית של המפלגה, מההתנגדות הבלתי מתפשרת לשלטון הימין, ולהפוך אותה למפלגה ממורכזת שתמצא את דרכה רצופת הפשרות והדילים לתוך הקואליציה. שנית, ניגוח הראש בתוך הקיר הביורוקרטי של מוסדות מרצ, הנשלטת בידי ועידה בת 1,000 מתפקדים המשמרת את כוחה באורח מעגלי, והציפייה להביס אשפי קולות כגון זהבה גלאון ואילן גילאון במגרשם הביתי.

שותפים לא צפויים

בחזון האוטופי של אבוקדו, המומשל על ידי ניר עצמה לאוטופיה הפוליטית המתוארת בסרט הבריטי "גאווה", המאבק הלהט"בי מושיע בדרכו את מאבקי כל המדוכאים האחרים ("הקהילה הגאה מתגבשת לא סביב העדפה מינית אלא סביב ערכים משותפים, יש להט"בים שלא שותפים לה ויש סטרייטים שכן"). אך גיבורי הסרט "גאווה" מעולם לא נדרשו לכתת את רגליהם לאספות קיבוץ או לשכנע פעיל להט"בי ימני להתפקד למפלגה המבקרת את צה"ל באופן סדרתי.

"אנחנו לא מעוניינים בפוליטיקת זהויות שטחית שבמסגרתה יקנו לנו שריון כלשהו במפלגות הקיימות", אומרת ניר. "אנחנו מדברים על קהילת הלהט"ב כפריזמה שדרכה אפשר להסתכל על שינוי חברתי כולל. השותפות הראשונה שלנו בהקשר זה תהיה עם חרדים וערבים, שתי קהילות שהיום מרצ כמעט לא אומרת להם כלום. ובעניין הישיבה בקואליציה, אפשר להפנות את השאלה לקוראים: האם הישיבה המהותנית של מרצ באופוזיציה לא נחשבת כשלעצמה לתמיכה אקטיבית בשלטון הימין?".

השאיפה לקרוץ לקהילות אחרות איננה בעייתית רק כלפי חוץ, אלא מקימה עליהם גם ביקורת בתוך הקהילה הגאה. לקלמן זוכרים את ההתקוממות כנגד שריקות הבוז שהופנו ליובל שטייניץ בעצרת שהתקיימה לאחר הרצח של שירה בנקי, ולאחרונה גם את סגירת השפגאט בערבי שבת. "זו הייתה העצרת הראשונה שבה הקהילה עמדה על הדרישות שלה בפני הפוליטיקאים שבאו לנאום, וביקשנו מחד גיסא לא לאפשר מקום לאנשים שלא מוכנים לחתום על טופס התמיכה בקהילה, ומאידך גיסא – גם לא לאנשים שבוחרים להשתיק אנשים שחושבים אחרת מהם", הוא מסביר. "בכלל, השאיפה שלנו היא לעבור משיח של שמאל מול ימין לשיח של רדוד מול עמוק. הרוח הזאת, שבה פוליטיקאים לוקחים חלק בשקרים גסים, כמו שעשה שטייניץ בעניין הטופס, היא סממן רדוד, וזו גם סיבה שבגללה אנחנו נכנסים לפוליטיקה".

למה ללכת ישר על ראשות המפלגה? קלמן עונה: "זו לא זחיחות אלא אומץ. הלוואי שעוד מנהיגי קהילות צעירים ומוכשרים יאזרו אומץ ויתגייסו לצו השעה. שיצטרפו להנהגת המפלגות החברתיות, למפלגות החרדיות ולמפלגות הערביות, כדי שתהיה מנהיגות חדשה, רחבה ומגוונת שמחפשת את מה שמחבר בינינו ולא את מה שמפריד".

ניסחתם נקודות פרקטיות שתרצו לקדם עם ההגעה לכנסת?

קלמן: "אנחנו עדיין לא בשלב להגדיר את זה, אבל יש דברים במצע של מרצ שהם מצוינים ואנחנו בהחלט חותמים על 80 אחוז ממנו, לרבות השאיפה לסיים באופן מיידי את הכיבוש הצבאי על עם אחר. הבעיה נעוצה בתרגום המצע למציאות. הרי במצע של אגודת הלהט"ב לא היה כתוב שהוא ארגון שוביניסטי אבל בפועל לא היו בו נשים. במצע מרצ לא כתוב שהמפלגה תפעל ללא מזרחים אבל בפועל זה מה שקורה. העניין הוא לתרגם את הרעיונות לפרקטיקה ולא לשבת בקפה תל אביבי ולנסח עקרונות יפים במנותק מהשטח".

אתם בעצמכם טוענים שמרצ היא מועדון חברים סגור. מה תעשו אם אחרי הכל, גם בתום מבצע התפקדות יעיל לא תצליחו להשתחל אליו כפי שרציתן?

ניר: "נגיד תודה רבה, ניקח את הניוזלטר היפה שלנו ואת הפעילים וננווט את הספינה למקום חדש בתוך הפוליטיקה הישראלית. אין לנו כוונה לסגת או ללכת לאחור. נפעל בכל דרך כדי להחזיר את החברה הישראלית לחזון הראשוני שלה, שייעד אותה להיות חברת מופת".

שניהם מגיעים מהלילה: קלמן החל בליין הגייז דרעק וניר בבר הלסבי המקום, שקדם לפעילותה במסגרת הצמד דנה וענת. היזמות הזאת לא רק קנתה להם את ההון הפוליטי שהכשיר את פעילותם באגודת הלהט"ב, אלא גם סימנה עבורם את אופי הפוליטיקה שבה הם מבקשים לדבוק: פוליטיקה אופטימית המתבססת על שיתוף והקשבה (אותה רוח שלטענתם תחבר אותם גם לחרדים ולערבים). "הדבר הראשון שאני גאה להגיד על עצמי זה שאני מפיקת מסיבות", מעידה ניר. "מסיבות מייצרות מרחב, במובן הפשוט ביותר. הן מפגישות אנשים. כמפיקת מסיבות ראיתי את העשייה שלי כל הזמן כפוליטית". "יחצן, כבר מראשי התיבות, הוא מישהו שמקיים קשר רצוף עם הציבור", מוסיף קלמן. "אתה כל הזמן באינטראקציה עם הציבור שאתה משרת".

בסוף השבוע, במהלך מצעד הגאווה, הם יעצימו את השאיפה לכונן פוליטיזציה של התרבות הלהט"בית, עם ארגון מסיבת השקה (צועדות, חוגגות, מתפקדות!) שתתקיים במועדון קלרה במקביל להתכנסות הגדולה בגן צ'רלס קלור, כאשר לצד המשקאות האלכוהוליים יעברו מיד ליד גם טופסי התפקדות. "אנחנו קוראות לכל מי שרוצה להשתמש במצעד הזה כדי להביא למעשה פוליטי להגיע", אומרת ניר. "הגיע הזמן להראות שגם הלהט"בים יכולים לנהור לקלפיות".

"צועדות, חוגגות, מתפקדות!", מועדון הקלרה, מתחם הדולפינריום,שישי (9.6) 13:30, כניסה חופשית

• אבוקדו
• להט"ב
• מרצ
• אמרי קלמן
• ענת ניר
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

ביום שלישי הבא (23.2) יתקיים לראשונה בתולדות ישראל יום זכויות להט"ב בכנסת. נכון, השנה היא כבר 2016 ואפילו הצלחנו להרכיב ארוחה שלמה מאבקה ומים, אבל אף פעם לא מאוחר לחגוג כאן תקדימים מהסוג הזה.

מדובר ביוזמה של אגודת הלהט"ב שזכתה לשיתוף פעולה מצד השדולה הגאה בכנסת. במשך היום כל ועדות הכנסת ידונו בנושאים שקשורים לנושא: ועדת הפנים תדון באזרוח בני זוג זרים, ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהכשרת אנשי חינוך לטיפול בתלמידים להט"בים וְוַעדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בטיפול מונע HIV בישראל. "זו גם הפעם הראשונה בהיסטוריה שוועדת חוץ וביטחון תדון בסוגיות להט"ב. זה מאוד מרגש אותנו", אומר אמרי קלמן, יו"ר משותף באגודה.

היום המיוחד יכלול פעילויות ותערוכות שיוצגו במסדרונות הכנסת. נוסף על כך תדון המליאה המרכזית של הכנסת בנושא שנבחר להוביל את אירועי הגאווה השנה – נשים לט"ביות. בכנס יידונו נושאים כמו היעדר טיפול הולם לטרנסג'נדריות מרשויות החוק ודיכוין הכפול של נשים לט"ביות.

כל הארגונים יחד

"כל הארגונים הגאים ייקחו חלק באירועים – המניין הגאה, חושן, איגי, ארגונים דתיים וארגוני טרנסים, בעיקר במה שקשור לכתיבת ניירות עמדה", אומר קלמן.

זו הפעם הראשונה שמנסים להרים יום כזה בכנסת?
"ככל שאני יודע, לא היה מפגש כזה בעבר. הטריגר היה הרצח של שירה בנקי במצעד בירושלים. מיד אחריו ביקשנו לפגוש את יו"ר הכנסת, שיקפנו בפניו את המשבר ודרשנו את התייחסות הכנסת. אחד הרעיונות שהצענו היה היום המיוחד הזה, והוא נעתר לבקשה".

• אמרי קלמן
• האגודה
• מרב מיכאלי
• הקהילה הגאה
• מיכל רוזין
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• יעל גרמן
• עירוני
• מצעד הגאווה
• האגודה למען הלהט"ב
• להט"ב
• הכנסת