בתור דור שני של תל אביבים מלידה, ובת לשושולת שמתחילה בסבה יוסף לפיד, נטע רוט נעוצה ברחובות העיר בערך כמו שהיא מושרשת בעולמות התיאטרון. את התפקיד הראשון שלה היא גילמה כבר בגיל 14, ואת המחזה הראשון שלה כתבה בגיל 16. מאז הופיעה בסדרות ("לבד בבית", "פלמ"ח"), הצגות ("מי כמוני", "החטא ועונשו" ועוד בגשר) וסרטים ("תמונת ניצחון", "חדר משלו"), וגם הצטרפה לחדרי הכותבים של "קופה ראשית". בימים אלו היא משחקת בסדרה "יאפא" שמשודרת בכאן 11 (ימים א' ו-ד', 21:30), ובעוד ימים מספר גם בסדרה "צייר היערות" של HOT, ועם כל כך הרבה תפקידים קשה להבין איך היא לא מתבלבלת.

1. תאטרון גשר

לא חוכמה, כי זה הבית שלי כבר שבע שנים. אבל יש לי תעודות לזה שהאהבה אובייקטיבית. מעבר לזה שהייתי ראשונה בקהל הרבה לפני שזכיתי לעמוד על הבמה הזאת, גם היום אני בעיקר מנצלת את הקשרים שלי בתאטרון כדי ללכת להצגות בחינם. ראיתי את "ריצ׳ארד השלישי", ו"רוזנקרנץ וגילדרנשטרן מתים" מספיק פעמים בשביל להיחשב חלק מהקאסט לדעתי (אני ממש לא חלק מהקאסט במציאות לצערי) – שלא נדבר על "הדיבוק" שהספקתי כבר לשנן בעל פה בגיל 15, ועוד מציג פעם בכמה חודשים (פעם הבאה בפברואר, לתוהים. כבר מצאתי עם מי ללכת שוב, נתראה שם).
שדרות ירושלים 9, יפו

תיאטרון גשר (צילום: דר אבישי טייכר)

2. Studio AcroByJoe

קורס אקרו-יוגה מטריף של בנאדם מטורלל בשם ג׳ו. זאת ההתמכרות החדשה שלי, ובדיוק סימסתי לחבר הכי טוב שלי שאני פורשת מכתיבה ומשחק ומשקיעה את חיי באקרו-יוגה. לבנות: זה ספורט שבו מעיפים אותך באוויר, בנים: זה ספורט שבו אתם פוגשים בנות. כולם מנצחים. ממש ממליצה, לחפש אקרויוגה ג׳ו בגוגל – אין על זה!
רוטשילד 122, תל אביב

3. ⁠המרכז הגאה

קודם כל זה בגן מאיר שזה מקום מתוק, דבר שני יש שם את תאטרון המשולש שזה תאטרון עצמאי מתוק, שמעלה הצגות מקוריות ומיוחדות ולהט״ביות, וגם לימדתי שם עכשיו קורס עם חברה הכי טובה שלי טליה, אז בכלל המקום תפס פינה מאוד נעימה בליבי.
טשרניחובסקי 22, תל אביב

המרכז הגאה בגן מאיר (צילום: גיא יחיאלי)

4. מוזיאון תל אביב

סיפרתי לחברתי הכי טובה אחרת אופיר צוויגנבום (גם שחקנית גשר, ובאופן כללי גאונה בחסד), שלא לקחתי את עצמי לשום פעילות פנאי שאינה בעצם עבודה בתחפושת כנראה מעל שנה. אז היא הפתיעה אותי, ולקחה אותי לשם ליום הולדת האחרון שלי. מאז אני מוצאת כל רגע פנוי לבקר – התערוכה הקרובה שאני הולכת אליה (עם סבתא) היא ״סוף היום: מאה שנים לתנועת האובייקטיביות החדשה״.
שדרות שאול המלך 27, תל אביב

מוזיאון תל אביב לאמנות (צילום: אלעד שריג)

5. ⁠אנסטסיה

חוף גורדון היה ברשימה עד לפני כמה שבועות, אבל עכשיו קר לחמש דקות אז אני אמיר את זה במסעדה הטבעונית אנסטסיה. תזמינו את הלאפה שווארמה, אין בעד מה (נפתח להם גם סניף חדש בשם ״אניצ׳ה״).
פרישמן 54, תל אביב

כבר בת 10. אנסטסיה (צילום: אסף ארואטי )

מקום לא אהוב בעיר

בן יהודה.יש שם בנייה מכוערת. בכללי ת״א התמלאה מחילות, שבטח מספקות אחלה מגורים לחולדים ענקיים בלילה – אבל זה חבל, עיר יפה, ופקקים, ואפילו החולד מתגעגע לת״א של פעם, היה לו קל יותר לנסוע מרחוב לסל לסנטר, והרופא עיניים שלו נמצא שם. בקיצור – חלאס.

נפלא פה. שביל אופניים אבוד בבן יהודה פינת אלנבי (צילום: עמית הפנר)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כאן 11 כרגיל מביאים את התוכן הכי מיוחד בארץ (וזאת לא רק דרכי להזכיר שהסדרה "יאפא" יצאה השבוע, ואני זוכה לעשות שם תפקיד קטן ומרגישה זכות גדולה לקחת חלק ביצירה כל-כך משמעותית וחזקה) – אבל כמובן שמקום שמח זאת הסדרה שהחזירה את הלב שלי למקום, כמו כולנו. ואחרי שהיא יצאה, הם הביאו לנו סדרת מופת נוספת, שאני מופתעת לגלות שלא מספיק אנשים יודעים שרצה לה – רועי כפרי וגון בן ארי הוציאו את הסדרה "יקומות". אנתולוגיית מופת, נונסנס כמו שלא עשו עדיין בארץ.

רועי כפרי ואסי כהן, "יקומות" (צילום: רומן לינסקי/באדיבות כאן 11/יסמין טי.וי)

בינתיים חמישה פרקים יצאו, וכל אחד מהם הוא יקום מקביל מטורף, מעניין ועשיר יותר מהקודם. אם זה הפרקים האחרונים – אבוקסיטה א' ו-ב׳ – שיוצרים מפגש הזוי בין שמות שגדלנו עליהם לעלילה דייוויד לינצ׳ית, אבל שמצולמת כמו הסנדק 2, או הפרק הראשון שמרגיש הכי רועי כפרי קלאסי מצד אחד, אבל עם טוויסט רגשי וגם עונג של משך 22 דק, ממה שעד היום קיבלנו בפיסות של 5-7 דק גג, או הפרק השני שלא הבנתי למה סדרת נונסנס גורמת לי לבכות מול המחשב, או השלישי שראיתי בבית הוריי ואבי בן ה-68 (אתמול, מזל טוב) הציץ, והתיישב על הספה, והתמכר בעצמו וביקש את הסדרה מהתחלה. הזיה שמומלצת לכל הגילאים כנראה, יאללה לצפות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ראחת א-רוח, נחת הרוח – של מריה סאלח מחאמיד.מיצבי ציור מונומנטליים בפחם, מהיצירות האלה שמזכירות לנו שעוד יש מקום לאומנות מקורית, שעוד יש בה צורך, שעוד יש מה לכאוב ולבכות ולהתפעל ממנה. הציורים שלה מקיר לקיר, או הקטנים הם חלומות בלהות כואבים, שאפשר לבהות בהם שעות, ולמצוא בהם עוד פרטים ועוד פנים, ואני בטוחה שכל אחת תמצא משמעות אחרת לצקת לתוכם. גם בלי קונטקסט המלחמה והקונטקסט החברתי של מי שהיא ומה שהיא אומרת, כבת לאם אוקראינית ולאב ערבי מאום אל־פחם בישראל, סוג הנשיות שהיא מייצגת באומנות שלה משמעותית גם לנשים שמגיעות מכל הרקעים שהם. היא אמיצה ומכאיבה ושולחת לאסוציאציות של ז׳אן דארק פצועה, או יונה וולך, או פרידה קאלו – וזה מרגש וחזק ומרטיט ולכו לראות את זה בעצמכן.

מריה סלאח מחאמיד, מוזיאון תל אביב. צילום: דניאל חנוך

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קשישים הם קהילה שתמיד מקבלים פחות תרומות ופחות מתנדבים.לחיות בכבודלמשל זה ארגון שדואג לסיוע הומניטרי לניצולי שואה. ישנם גם קשישים עריריים שמחפשים פשוט חברה וידידות, היה קל יותר ליצור את החיבורים האלה בתקופת הקורונה, אבל בשדרות ירושלים ישנו מרכז לקשישים דמנטיים שאפשר לבדוק אם מחפש עוד מתנדבים לקרוא להם, לדבר איתם או לעזור להם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חברתי הטובה נועם קלינשטיין הוציאה שיר חדש שאני מכורה אליו כבר שנים רבות, וסוף סוף יכולה להקשיב לו באפל מיוזיק ולזמזם ברחוב. ״כמה לבד לי״, אם אתן צריכות שיר חדש לצרוח במקלחת – זה האירוע.

מה יהיה?
המציאות היא מה שאנחנו עושים ממנה. מה יהיה? טוב יותר, אני מקווה.

• העיר שלי
• כאן 11
• תיאטרון גשר
• אנסטסיה

>> ג'אי דמיין היא אוצרת ואמנית שחיה בתל אביב, מנהלת את גלריה "סלון כנפיים לאמנות" ביפו (אלעזר בן עזריה 11) ואוצרת בארגון "כנפיים – בזכות האמנות" שמציג תערוכות חדשות, מופעים מוזיקליים ובכורות להצגות חדשות במסגרת אירועישבוע המודעות לבריאות הנפש. מחרתיים (5.12) תיפתח התערוכה הקבוצתית "אלטר אגו – האני האחר" אותה אצרה יחד עם אורי רוזנטל, המציגה את עבודותיהם של אמני "כנפיים" מסטודיו האמנות, בליווי הכנופייה, הרכב המוזיקה מבית "כנפיים".אתם רוצים להיות שם.

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

מתוך התערוכה "אלטר אגו", לריסה ציון (צילום באדיבות סלון כנפיים לאמנות)

1. מתחם ברחוב הרצל

זה מתחם שנוצר באזור בית מרס, שהעירייה הסבה לסטודיואים לאומנות, בתי ספר לאומנות ומרכזי אומנות. הספסלים בחוץ הפכו למעין קמפוס אליו מגיעים תלמידי אומנות ואומנים יוצרים, ומשמאל לבניינים נמצא גם בית רדיקל וישנה תחושה של מחבוא כזה של אומנים במהלך עבודתם האמנותית.
בית מרס, הרצל 158 תל אביב // בית רדיקל, התחיה 27 יפו

בואו נתחבא. קפה רדיקל במתחם 3426 (צילום: רפאל שחרי)

2. הרחובות של שכונת נגה

הרחובות שמאחורי מתחם נגה משנים צורה בכל פעם: לפעמים ישנה תחושה שהגעת לאזור תעשייה של בתי מלאכה קטנים, אך ישנם ימים בהם ללא כל אזהרה המקום הופך להייפ, ופתאום הגלריה שברחוב היא זאת שבולטת בנוף, חנויות הבגדים השוות ועוד.

לא תאמינו מה הולך בתוך השכונה. מתחם נגה (צילום: אייל תגר)

3. ⁠סלון כנפיים לאומנות

בגלריה מציגים אומנים שלא ממש שייכים למלייה האומנות של תל אביב, קצת כמו סלון הדחויים של המאה הקודמת בה הציגו האקספרסיוניסטים הראשונים. בגלריה אפשר למצוא אומנות איכותית, קצת Outsider Art מעניין ושווה ומתחלף כל הזמן.
אלעזר בן עזריה 11 יפו

4. משק ברזילי // אנסטסיה

המעדניות הטבעוניות ששומרות לי על הלהבה ועל הגאווה להיות טבעונית. תמיד כשאני מארחת בבית וקונה את העוגות, הסלטים והתבשילים שלהם, ההתלהבות תמיד מגיעה בצורת המשפט "עם אוכל כזה אני בהחלט יכולה להיות טבעונית".
משק ברזילי / אחד העם 6 תל אביב (נווה צדק) // אנסטסיה / פרישמן 54 תל אביב

בטוחים שזה טבעוני? אנסטסיה (צילום אסף ארואטי)

5. שכונת שפירא

אני גרה בה בפעם הראשונה אחרי שנים רבות של מגורים בתל אביב. היא מאפשרת לי להרגיש ולהיות לא מנותקת בגלל מגוון האוכלוסיה הגדול.

בשכונה שלנו. פסטיבל האביב בשכונת שפירא (צילום: שי פיירשטיין)

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית החדשה. דחוף דחוף! למרות שהוא מכיל אוכלוסייה מוחלשת ולעירייה אין עניין באוכלוסיות שאין להן קול תרתי משמע, בבקשה שהעירייה תטפל. בסוף זה אפילו ישתלם לה. למקום הזה יש את הפוטנציאל להפוך לאחד המקומות המעניינים והמגניבים בתל אביב. אפילו את המבנה, שנחשב למכוער במבני תל אביב, עם השקעה נכונה אפשר לממש את הפוטנציאל הברוטליסטי שלו ולהפוך אותו למעניין ומרשים. קצת אלתור, עיצוב וארכיטקטורה חכמות, וזו תהיה פנינה.

אפשר לעשות מזה משהו. התחנה המרכזית בתל אביב (צילום: Spiroview inc/שאטרסטוק)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כשהיינו בעיצומה של המלחמה שכחתי בכלל למה אני כאן, למה פעם אהבתי את המקום הזה בכלל, מה לי ולמי שחיים כאן ואיזה שפה משותפת יש לי ו"להם". בדרך כלל המוזיקה שאני שומעת היא רוק, אינדי, היפ הופ ו-rnb, ואז התחילו טיפין טיפין להישמע שירים ישראלים של פעם, מימים שבהם הכל היה תמים יותר, עד לשיא: "שיר לשלום", שלא שמעתי שנים על גבי שנים ושכחתי את קיומו, ופתאום שוב הרגשתי את השייכות את המשהו הזה של פעם שאהבתי במקום הזה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"נדודים" של הסופרת אולגה טוקרצ'וק– שלמרות הרצון העז לברוח בלי אפילו לדעת לאן, השאירה אותי כאן ואפשרה לי לנדוד תוך כדי קריאה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום ולהתנדב ולסייע ליצורים הכי אומללים על כדור הארץ: החיות המדהימות שבני האדם מגדלים על מנת לאכול, ללבוש ולקחת להם את החלב שבו הם מניקים את הצאצאים, שנשלחים עוד כתינוקות לשחיטה. ובמיוחד ל"חוות החופש"שמצליחה להציל את חלקם מהגורל האכזר, וכשמתנדבים שם אפשר לחבק תרנגולי הודו שהם הכי הכי רגישים ומתוקים, להסתלבט עם החזירים המקסימים ולנשק פרות על המצח ולהתבונן בעיניים הכל כך חכמות ורגישות שלהם ולהרגיש שמותר לבכות איתן על הכל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חיים חננאל. הוא צייר והוא חדש בתל אביב, וכשמסתכלים על העבודות שלו רוצים שוב להתחבק ולאהוב, כי עוד יש כאלה ששווה להמשיך להתקיים במחיצתם.

חיים חננאל, סלון כנפיים לאמנות

מה יהיה?
יהיה טוב.לאחרונה שמעתי בכמה הזדמנויות את המשפט "אופטימיות כבחירה מוסרית", ואכן מדובר בבחירה מוסרית נעלה נעלה, כי באמצעותה נוכל להציל הרבה שאיבדו את הרצון להמשיך.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• בית רדיקל
• שכונת נגה
• גלריות
• משק ברזילי
• אנסטסיה
• שכונת שפירא
• תחנה מרכזית תל אביב

באופן מסורתי, סוף עונת הקיץ היא די עונת המלפפונים של תעשיית האוכל. את המקומות שרצו לפתוח לקיץ כבר מזמן השיקו, ואלו שנועדו לימי החורף מחכות לאחרי החגים, אבל גם בימים אלו השוק המקומי לא שוקט, כי בהיעדר מסעדות מסודרות – ובהתאם לשנות המלחמה – נפתחו הרבה מקומות שהם כמעט מסעדה, ליד מסעדה, כמו מסעדה ועוד כל מיני קשקושים שבפועל אומרים שזה מקום חדש לאכול ולשתות בו. ובהחלט יש איפה לאכול ולשתות פה, עם רשימת 12 המקומות החמים של חודש ספטמבר 2025, מסודרות לפי רמת הסקרנות. יצאנו לטרוף, תיכף נשוב.
>>זאת אמורה: 17 המסעדות האיטלקיות הטובות ביותר בתל אביב

1. Bandit

עוד כשסגר את קונתאי, שיתוף הפעולה עם השף תומאס זוהר שהסתיים בצורה עקומה, יוסי שטרית הבטיח שהוא ישתלט על החלל ויצור משהו משלו, ועכשיו המשהו הזה הגיע – גסטרו בר אינטימי וקז'ואלי בהרבה מהיבה, שם השף יוכל להשתעשע באוכל מבלי להיות מוגבל לאזורי הפיין דיינינג, שזה אומר אוכל טעים בגובה העיניים, ואפילו המחירים נשארים באזורים קלילים יותר. לא רע, שף.
לפרטים נוספים

וככה חתכתי את היחסים עם תומאס. בנדיט (צילום אסף קרלה)

2. קפה שילה

ואם כבר אנחנו בנושא של שפים שמדלגים לקז'ואלי, השף של מסעדת שילה הנהדרת שרון כהן הבטיח לנו לנסות לכוון לקהל צעיר ופחות עמיד, ונקסט דור שכזה הוא בדיוק הפיתרון – מנות בגובה העיניים שרחוקות מהיצירות המורכבות שמוגשות בשילה, אבל גם מתומחרות בהתאם. שרימפסים מטוגנים במחירים שבמסעדת האם בקושי היו משיגים לכם אויסטר. לזה אנחנו קוראים שיפור.
לפרטים נוספים

רגע, אנחנו לא רואים פה קפה. קפה שילה (צילום חן גרוס)

3. בבנג בנג

אנשי זופה עמדו בהבטחתם, וחזרו עם מקום אסייתי חדש שלא מרגיש כמו עוד שכפול גנרי של אותן מנות פאן-אסייתיות משמימות, מתוקות וזרחניות מדי. מזללה יצירתית עם איכויות של מסעדה, מלא חשיבה מחוץ לקופסה, וכוכב אחד חדש שאתם חייבים להכיר בשם ספודו – לחמנייה הנאפית בשיטה קוריאנית מסורתית, וממולאת במגוון חומרים יצירתיים וערבים לחיך. הרבה זמן רציתם לנסות משהו חדש, לא?
לפרטים נוספים

הכוכב שנשפך. בבנג בנג. (צילום: עוז אוחיון)

4. פראזנו

האנשים שמאחורי Mela הקימו מקום חדש שכולו סלטים טריים, תוספות וקינוחים, ריבות, יינות ומוצרי בוטיק משלימים, והכי חשוב – תבשילים קלאסיים ונועזים שיסגרו לכם ארוחת צהריים במחיר של פחות ממסעדה. רגע, לא ידעתם ש"Pranzo" זה "ארוחת צהריים" באיטלקית? שניצל, קוסקוס ולזניה לצד תבשילי מאמות משודרגים כגון חזה עוף בחמאת מיסו וקציצות דגים בקארי ירוק, נשמע כמו לאנץ מהיר ומעולה.
לפרטים נוספים

כמו בבית של מאמה מרוקאית. פראנזו (צילום דניאלה אבוהב)

5. אניצ'ה

האחות הקטנה, החצופה והעונתית של מסעדת האם אנסטסיה, שמקומה בהיכל התהילה של טבעוני העיר. המקום החדש שלהם הולך אפילו רחוק יותר, עם אוכל שחף מתוספים ועשיר בממריצים (טבעיים וחוקיים בלבד, לצערנו). את היום פותחים פה בקפה (או מאצ'ה) ומאפה, ממשיכים בצהריים לסלטים ונשנושים קלילים, ובערב לובש המקום אווירה של טאפאס בר. מאז תחילת המלחמה איבדנו המוןמסעדות טבעוניות בתל אביב, אז משמח שעוד אפשרות צצה.
לפרטים נוספים

טבע האנוש. אניצ'ה (צילום אפיק גבאי)

6. הונג פאו

מה לעשות, אנחנו ממש ממש ממש אוהבים כיסונים. תתבעו אותנו. לכן ברור שדוכן הדים סאם והבאו החדש בשרונה מרקט יתפוס אותנו, עם אחד מארבעה סוגי כיסונים עם חמישה סוגי מילויים שונים (יש גם שרימפ!), כולם עשויים בעבודת יד של האו צ'אנג צ'ה, ובהתאם מרגישים אותנטיים וטעימים להפליא. עד שלא אכלתם סרייה של כיסונים שונים בשרונה מרקט, אל תזלזלו.
לפרטים נוספים

הנה הם באו. הונג באו. צילום: יעל שטוקמן

7. ג'ושוע דלי

באזור האוכל של בית המכולות יש רוטציה, ומעבר לדוכן "שרי הרינג" מתבקש גם בדרום העיר, קיבלנו החודש גם סנדוויצ'יה שעושה כבוד למעדניות בניו יורק, עם כריכים בלחמניות בריוש רכות ונדיבות בבשר, ושפע תוספות ורטבים כמו שהדוד מאמריקה היה לוקח אתכם לאכול. באמת צריך אוכל קצת יותר פרוע בנמל, עכשיו רק שיהיה זמין גם אחרי הופעות בבארבי.
לפרטים נוספים

תנעצו שיניים בזה. ג'ושוע דלי. (צילום: שי חן)

8. גאזטי

הנקסט דור של בר היין הוותיק גאזטה לא נמצא בצמוד אליו, אבל בהחלט קולע לכל שאר הסעיפים של נקסט דור טוב – התפצלות מהקו המסורתי לטובת רוח משוחררת וקלילה יותר, במה שמהווה גם בית קפה, גם בר יין וגם מקום לאכול בו פניני מול כיכר הבימה. אנחנו מאוד אוהבים את המוד האיטלקי שמשתלט על העיר. אם כבר פאשיזם, אז עד הסוף.

קצת ריענון מהחום של הבימה. גאזטי. צילום: יעל שטוקמן

9. פופולה

זה אמנם רק בוטקה קפה שנפתח לצידו של בניין ההסתדרות, ובכלל קרוי על שם פולה בן גוריון, אבל הוא מתכנן להפוך את גינת ההסתדרות למקום מפגש קהילתי בעזרת סלי פיקניק, משחקים לילדים ותפריט נכבד של קלאסיקות פשוטות במחירים שישאירו לכם עודף מ-50 ש"ח. עמוס באפשרויות ונטול קונצים, אהבנו מאוד.
לפרטים נוספים

הפינה השכונתית החדשה שלכם. פופולה. (צילום: אורי לפידות)

10. קפה פלור

על טיילת הפארק החופי, ממש בחוף הצוק, בית האוכל החדש במלון Play (לשעבר West) מספק צורך בסיסי בקפה ומאפה, אך גם ארוחות בוקר וצהריים לתושבי המתחם ולמי שמזדמן לאזור. כן כן, גם בדרך בחזרה מהים. רק תסתכלו על האווירה ותגידו שלא בא לכם להגיע לאיזה כוס קפה ו/או מלפוף בתנור.
לפרטים נוספים

קצת קפה ומטעמים בדרך לבריכה. קפה פלור חוף הצוק (צילום שרון בן דוד)

11. ג'ורנו בייקרי

רשת הפטיסרי הולכת בדרכם של פושון, שוורצברד ומטרלו, ופותחת סניף דגל רחב היקף בשרונה מרקט שיאכיל אתכם בכל הפחמימות הסקסיות שאדם צריך כדי להיות מאושר. קרואסון ריקוטה עם קראמבל שקדים טר נשמע כמו סיבה טובה מספיק להגיע לשרונה. מקררי גראב-נ-גו מציעים מיצים סחוטים, סלטים וכריכים וארוחות קלות לעובדי המגדלים, ויש מקום חדש לעצור בו, גם ביום שבת.
לפרטים נוספים

תכירו את ארץ הפטיסרי החדש של מרכז העיר. ג'ורנו שרונה מרקט (צילום שרון בן דוד)

12. קפה טרה

בריאות היא שם המשחק בבית הקפה הטרי שנפתח בשכונת כוכב הצפון, כך שאין ארוחת בוקר מז'אנר החביתה־סלט, ובמקומן יגישו לכם גרנולה בול עם גרנולה מתוצרת בית עם פירות טריים ויוגורט יווני, פודינג קינואה על בסיס חלב קוקוס ופירות טריים או טוסט אבוקדו עם בצל מוחמץ, פיצוחים וביצה רכה. גם תושבי עבר הירקון צריכים לאכול טוב, אנחנו מבינים לליבכם.
לפרטים נוספים

שיהיה מעניין. כריך טונה פתוח, TERRA (צילום שחף סעדון)

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• בתי קפה בתל אביב
• השף יוסי שטרית
• שרון כהן
• אנסטסיה

הרבה מים זרמו בירקון מאז שתל אביב זכתה לתואר בירת הטבעונות העולמית מטעם האינדיפנדנט הבריטי. בשמונה השנים שחלפו, מפת הטבעונות בעיר השתנתה מקצה לקצה עם סגירת מוסדות טבעוניים ותיקים ואהובים כגון 416, באנה ואלגריה. זה לא שלטבעונים לא נשאר איפה לאכול – ממש לא (ולראייה10 המסעדות הטבעוניות הטובות בעיר), אבל מותק, האפשרויות התכווצו.

בית קפה־מסעדה חדש מביא לדיזינגוף את בשורת האוכל הטעים־אך־בריא לטבעונים, ולמי שמעדיף את האוכל שלו חף מתוספים ועשיר בממריצים (טבעיים וחוקיים בלבד). אניצ'ה, מושג מבודהיזם שפירושו "שינוי תמידי", הוא הבייבי החדש של תמר איילון ורועי עזר, בעלי אנסטסיה. "זו מילה שמתארת מעברים בעולם שאנחנו חיים בו. אחרי הרבה שנים של קיבעון רצינו לייצר מקום שמשתנה כל הזמן, בעונות השנה ובמעבר בין יום ללילה. למעט חומרי הגלם, התחלנו כאן משהו חדש לחלוטין".

סוף סוף משהו שונה בנוף. אניצ'ה (צילום אפיק גבאי)

>>לבד בחושך: 15 מקומות בתל אביב שעדיין פתוחים אל תוך הלילה

500 מטרים מפרידים בין אנסטסיה לאניצ'ה, וההבדל לא יכול להיות גדול יותר, על אף הדי.אן.איי הטבעוני המשותף. אניצ'ה היא האחות הצעירה, התוססת והפחות מעונבת: היא פותחת את היום בקפה (או מאצ'ה) ומאפה, ממשיכה בצהריים לסלטים ונשנושים קלילים, ובערב לובשת אווירה של טאפאס בר. השירות כמעט עצמי, אך קשוב, וההזמנה נעשית בעמדות אוטומטיות או באמצעות קוד QR.

עונתי ומשתנה. אניצ'ה (צילום אפיק גבאי)

בתפריט שיצרה השפית ענבר מעודד, שמלווה מזה שנים את אנסטסיה, תוכלו למצוא טוסט בריוש עם גבינות אגוזים תוצרת בית (44 ש"ח) וכריך סלט "ביצים" עם עירית, שמיר ובצל מטוגן (30/36 ש"ח), מאפה קפרזה מבצק קרואסון עם "מוצרלה", פטה אגוזים פסטו ועגבניות צלויות (28 ש"ח) וסלט אטריות שחורות עם פולי סויה, נבטים, שומשום שחור וקראמבל לוז ברוטב אסיאתי (48 ש"ח). מחלקת המתוקים מציעה עוגת גזר רכה ועסיסית עם קרם "גבינה" ופרלינה פקאן, קרואסון פטיסייר פירות, עוגת הדרים לל"ג עם שנטי וניל וקולי תפוזים ומריטוצו איטלקי שמנמן ומושחת, שאי אפשר לנחש עליו שהוא טבעוני (18-26 ש"ח).

בסרוויס הערב, שייכנס לתוקף בימים הקרובים, מפנים כלי החד"פ המתכלים את מקומם לצלחות זכוכית וסכו"ם. התפריט מתחלף למנות ביניים לחלוקה, בדגש על עונתיות וטכניקות בישול איטיות, למשל קרעי קולורבי צלוי במרינדה וקראמבל שקדים על לב קיסר פתוח (39 ש"ח), לאפה דרוזית עם קרם קשיו, פטריות ירדן על הפלנצ׳ה, עשבי תיבול ועמבה (42 ש"ח); וטורטליני ארטישוק ברוטב חמאה ומיסו עם גרידת לימון (44 ש"ח).

טעים? חכו לסרוויס הערבץ אניצ'ה (צילום אפיק גבאי)

ברוח האניצ'ה, גם המשקאות משתנים לאורך היום. בשעות הבוקר אלו בעיקר משקאות קפה ומאצ'ה משודרגים כגון קפה טחינה־מייפל טרנדי, ומאצ'ה פסיפלורה־בזיליקום שאין סיכוי שהוא טרנדי בשום נקודה בעולם (12-28 ש"ח). תמורת שקלים בודדים תוכלו לשדרג אפילו את האספרסו הסטנדרטי למשקה בריאות בעזרת תוספת תמציות פטריות מרפא, וכמאמינות בנות מאמינות – שוט קקאו סמיך מחוזק בתמצית רעמת האריה החזיק אותנו ברמת אנרגיה גבוהה עד אחר הצהריים, ורק הפקקים בדרך הביתה הוציאו את הרוח מהמפרשים.

מוצרים שפותחו מסקרצ'. אניצ'ה (צילום אפיק גבאי)

בערב תפריט המשקאות מתחלף ליינות וקוקטיילים קלאסיים ומקוריים בווייב בריאותי. אם כבר אלכוהול, אז שיהיה עם קמבוצ'ה, לתוספת חיוניות לנפש היגעה. "יש לנו המון ידע שרכשנו במשך השנים, שאנחנו רוצים להוציא לעולם", מסכמים איילון ועזר, ומתייחסים למוצרים שפיתחו מסקרצ' ואשר מיוצרים במפעל שבבעלותם.

"הצלחנו לייצר דברים שאינם קיימים בטבעונות, להעביר אותם תהליכים מורכבים ולהגיע לקולינריה גבוהה. אם אנסטסיה נפתחה ממקום של הנגשת הטבעונות, באניצ'ה אנחנו לא מנסים לחנך, אלא להגיע לקהל מגוון ולהציע חוויות מסוגים שונים ובכל שעות היום. אנחנו רוצים שאניצ'ה תהיה דינמית, בועטת, פתוחה לשינויים ומחוברת לעונות השנה ולגלם, ותביא לקדמת הבמה את הפיתוחים האחרונים שלנו בתחום, מגבינות טבעוניות ועד קונדיטוריה". באמת הרבה זמן לא היתה לנו מהפכה בתחום הטבעונות, הגיע הזמן.
דיזינגוף 130 (פינת גורדון), ראשון-שישי 15:30-08:30 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• אוכל טבעוני
• מסעדות טבעוניות
• טבעונות
• אנסטסיה

הקיץ בפתח, ולמרות המשבר העמוק בענף המסעדנות, בהחלט אפשר להרגיש ברחבי תל אביב את התכונה לקראת העונה החמה שהיא גם המאני טיים של מקומות רבים בעיר. הדיווחים על ירידות של עשרות אחוזים בהזמנות מקום ישיבה לא עוצרים את היזמים הקולינריים ואת השפים היצירתיים, מקומות חדשים נערכים לפתיחה בטיימינג הנכון בהנחה שאפשר לתכנן כאן משהו, וספיישלים מבטיחים ומסקרנים צצים בכל פינה. שימו סאן סקרין ובואו נאכל.

>> אהבה יוונית: אוכל הרחוב של תל אביב חייב ללמוד מאתונה
>> הגודל לא קובע: בית הקפה הכי קטן בעיר נפתח ליד כיכר דיזנגוף

בקרוב 1 | Bob

שבועות ספורים לאחר שהודיע על עזיבת מסעדת רדלר, שף מושיקו גמליאלי (בר 51, מונא) כבר עובד על Bob – בר יין קז'ואלי בבן יהודה-טרומפלדור. הפתיחה עוד לא נראית באופק אבל אנחנו עוקבים ונעדכן בהתפתחויות.

מושיקו גמליאלי (צילום אסף קרלה)

בקרוב 2 | אניצ'ה

חדשות טובות לטבעונים: אם לא יהיו הפתעות בעוד כחודש ייפתח Anicca, מקום חדש מבית אנסטסיה, המסעדה הטבעונית המצוינת. את הכתובת אפשר לרשום כבר מעכשיו, דיזינגוף 130, ועם הקפה תוכלו לשתות גם יין ולנשנש מנות שאחריהן אפשר לישון טוב ועם מצפון נקי באמת. כל הפרטים בקרוב.

אניצ'ה (צילום מתוך האינסטגרם anastasiatlv)

בואו לאכול איתם | פופ אנד פופ

אם תמיד תהיתם על איכות האוכל בריאליטי בישול, שף שחף שבתאי מבשל לכם הזדמנות להיווכח: בשני ערבים יתארחו במסעד האסיאתית משתתפי עונת פסח המוצלחת של "בואו לאכול איתי", ויכינו את המנות שראיתם בטלוויזיה, לדוגמה המז'וזין של סמדי בומבה, סשימי "האמולסיה שנשברה לי" (גל זהבי), מרק פו וייטנאמי (ניסן שור), לחי בקר צרובה עם פרוסות תפוח אדמה, סלט פול, ירוקים, צלפים וחומץ פטל (נועה לוי) ואסאדו הונג קונג (שבתאי). כל זה קורה במשך שני ערבים בלבד, בנוכחות המשתתפים, כך שאם הסקרנות ממש אוכלת אתכם מהרו להזמין מקום.
הארבעה 28,שני-שלישי (9-10.6) מ-18:00,להזמנות

מהמסך הקטן לחיים עצמם. בואו לאכול איתם, פופ אנד פופ (צילום: גל זהבי)

אש מדורה | קלארו

מסיבות אקולוגיות מדורות ל"ג בעומר כבר לא כל כך בון טון, אבל בקלארו בכל זאת מציינים את האירוע בשבוע אש: תפריט ספיישלים שמבוסס על עישון, חריכה וצלייה בפחמים, טכניקות שמעניקות לאוכל את הטעם השרוף ששום סו וויד לא יכול להשיג. סלט ירקות מעושנים עם לבנה מעושנת וגבינת קדוש (86 ש"ח), מח עצם ודלעות שרופות עם איולי מעושן ואורגנו (84 ש"ח) וסמורס משודרג – פאדג׳ שוקולד עם קנל גלידה שרופה ומרשמלו על האש (62 ש"ח) יכניסו אתכם לאווירת החג מבלי להסריח את הבגדים והשיער.
הארבעה 23, עד רביעי (21.5), 03-6017777

פאדג' וסמורס, קלארו (צילום גל קלדרון)

ערב חברים | מלגו ומלבר Loulou 47 X

ככה זה כשיש שניים: שף מוטי טיטמן מתארח אצל הקולגה שף רוסלן אוסוב, ומביא איתו את המיטב ממלגו ומלבר והג'ונז. תוכלו לטעום כאן את קרוקט הוואנה האיקוני מתירס שרוף, פרמז'ן וקרם הבנרו (58 ש"ח), טרטר דג ים בקושו הדגים וקרם פרש (78 ש"ח) ועוד ביסים לפנתיאון לצד לינגוויני קאצ'ו א פפה (76 ש"ח), טליאטלה פירות ים בביסק סרטנים (128 ש"ח) ומנות נוספות שמשקפות את היד הנהדרת של אוסוב.
נחלת בנימין 47, ראשון-שלישי (18-20.5) מ-19:00, להזמנות

בא לנחלה. מוטי טיטמן (צילום בר כהן)

חות'ים בסטייל | לונל

שגעת האויסטרים מגיעה ללונל, הבר מסעדה האהוב בפלורנטין, שלערב אחד מארח את TOS – The Oyster Society. בתפריט צפויים אויסטרים כמובן – פין דה קלר, אלגנט וג'ילארדו (19-21 ש"ח ליחידה), וגם אויסטר בגריל בזיגוג סמנה, אויסטר עם שמן חווייאג' ועוד שיגועים שמקורם בשורשים התימנים של שף ינון אלעל.
אברבנאל 72, שני (19.5), הזמנות באתרובטלפון 077-9800339

צעד תימני. לונל (צילום תומר נוי)

אהבה בת 20 | קוצ'ינה הס 4

במציאות הישראלי, שבה כל מקום שחוצה שנה קורא לעצמו מוסד, קוצ'ינה הס 4 היא לא פחות מאשר תופעה. במלאת 20 שנה למסעדה האיטלקייה הנהדרת, שהתחילה את דרכה ברחוב הצפירה, התפתחה והתבגרה בחן, מקדישה שף תמר כהן צדק את ימי שני לארוחת טעימות מרגשת עם מנות מפעם ומנות מחודשות באותו סגנון קלאסי ועדינות שמאפיינים אותה. אם בודינו פרמז'ן אוורירי וקטיפתי וטליאטלה ראגו כמו של מאמא איטלקייה עושים לכם את זה (ואיך אפשר שלא), פנו לעצמכם ערב ובואו להתרגש ולתמוך.
הס 4, משני (19.5), 052-4810047

בונג'ורנו פרינצ'יפסה. תמר כהן צדק והפסטה (צילום: אנטולי מיכאלו)

אפריטיבו צרפתי | קפה נואר

תרבות השתייה בתום יום עבודה אינה עוצרת בגבול האיטלקי. בצרפת, שעות אחר הצהריים מוקדשות ל-Apero, מהמילה אפריטיף – פרק הזמן שלפני ארוחת הערב, שמוקדש להשלת טרדות היום על כוס אלכוהול ומשהו קטן ליד. בקפה נואר מאמצים את המנהג ב-Petit Noir, תפריט אחר צהריים קליל ובו יקיטורי כבד עוף, קבב דגים, רוטולו בקר ועוד ביסים טעימים (42-45 ש"ח) לצד יינות, שפריצים ויין (22-38 ש"ח). גם לנו, במרוץ העכברים הישראלי, מגיע לנקות קצת את הראש אחרי העבודה.
אחד העם 43, ראשון-חמישי 19:00-16:00, 03-5663018

וכעת, מהפך | גודנס

מסעדת גודנס הטבעונית היא כבר לא הדיינר הסליזי והמושחת שהכרתם.בקיץ שעבר סיפרנו על קשיים שכמעט הובילו לסגירת המקום, אך אילאיל יהב הבעלים מספרת כי הלקוחות התגייסו ותמכו, ובגודנס הצליחו לשמור על המקום פתוח, ועכשיו גם לשנות קונספט: עדיין יש המבורגר טבעוני נהדר וגם גירוס "בשר" מפורק, אבל המקום בימים אלה המקום עובר מתיחת פנים משמעותית והופך לבית קפה טבעוני בדגש על איכות ובריאות. לדוגמה אומלט מופלא על בסיס שקדים עם פורטבלו, לזניית גבינות קשיו ושקדים עשירה בקרם תרד ומנגולד ועוד מנות נפלאות לארוחת בוקר, צהריים או ערב, בהתאם לשעות הפעילות שהוארכו.
המלך ג'ורג' 32, ראשון-שבת 22:00-10:00

בלבוש חדש ומשופר. גודנס (צילום יניר תדמור)

לטרוף את האירוויזיון | ביג איב

לכבוד האירוויזיון הבא עלינו לטובה, בבורגר ביג איב מבית פוד טרמינל משיקים קולקציית המבורגר אירוויזיון חגיגית, כלומר ארבעה המבורגרים שהולמים ארבע מדינות שמתחרות השנה: בורגר ביג שוויצרי, כיאה למארחת, עםפונדו אמנטל וגבינת בורסאן; ביג ספרדי עם סלסת חלפיניו-בצל מוחמץ ומיונז ספייסי;ביג יווני עם יוגורט וגבינת פטה צרובה וביג ישראלי במיוחד בשבילנו עם טחינה-עמבה וסחוג ירוק (55-61 ש"ח). ההמבורגרים זמינים לאורך כל החודש ולא משנה מה תזמינו – העיקר שיובל רפאל תנצח!
דרך בגין 150 ובוולט

דוז פואה. ביג איב (צילום ניקי טרוק)

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מושיקו גמליאלי
• מוטי טיטמן
• אנסטסיה
• קלארו
• קפה נואר
• גודנס
• בואו לאכול איתי