Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

ארז ביטון

כתבות
אירועים
עסקאות
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק

ואיש השנה שלי הוא…

ואיש השנה שלי הוא…

הפעם הראשונה שאני זוכר את עצמי מסכם היתה בתיכון, כשלפתע פרץ לו מנהג מוזר וחדש, אידיוטי למדי, שהתחיל כבדיחה אך עד מהרה הפך לאובססיה: "בחירת איש השנה בחבר'ה"

סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
21 בספטמבר 2016

1.

מתי היתה הפעם הראשונה שנתקלתי בקונספט ״סיכום השנה״? בטח לא בבית ספר, כי ראש השנה יוצא תמיד בתחילת שנת הלימודים, והלא זה זמן להתחלות חדשות,

ולאופטימיות, ולעטיפת מחברות, ולהמתנה בכסיסת ציפורניים לחופשים הרבים שיתחילו. הייתי בטוח שיש אלמנט חינוכי חשוב בכך ששבועיים אחרי שחזרנו מהחופש הגדול, נכנסנו להפצצה מאסיבית של חופשים קטנים יותר – בתור ילד, אתה מניח שהמבוגרים עושים כל דבר מסיבה טובה. רק כשאתה גדל,

אתה מבין שהמבוגרים עצמם, אלה שכל כך טורחים לבנות מסביבך עולם מסודר שבו לכל דבר יש משמעות, הם בעצמם בובות נידפות על חוט אקראי. שבמקרה הספציפי הזה נשלטות על ידי לוח זמנים משונה, שהחליטו עליו הרבה לפני שכל מי שאני מכיר נולד,

מן הסתם באותה שיחה מפורסמת בין החזון-איש לבן גוריון, שבה נסגרו כל כך הרבה דברים לדורי דורות: שעון קיץ, ועבודה ברכבות בשבת, ושאסור לאונן ביום כיפור – אבל בפורים דווקא מותר – או שזה אסור לשתות ולנהוג? כל כך מעט פגישה, כל כך הרבה סיכומים.

ולמרות שאין אדם אחד במדינה שחושב שלוח החופשים של משרד החינוך הוא שפוי, לא ההורים ולא המורים ולא התלמידים ואפילו לא שרי החינוך לדורותיהם, אין לאף אחד סמכות לשנותו, כמו שלאף אחד אין סמכות לשנות את משפט פיתגורס (אם כי מעיונים בדו״ח ועדת ארז ביטון הבנתי שפיתגורס היה מרוקאי, ושהשופטים היו נגדו).

2.

אז ממי למדתי לסכם סיכומים? לא מבית הספר, בטח שלא מעצמי – עצם פעולת הסיכום זרה לנפשו הטבעית של אדם צעיר, היא טעם נרכש, כמו וויסקי או סיגריות או במבה במילוי במבה. יש דבר כזה. לא יודע למה, אבל יש.

הפעם הראשונה שאני זוכר את עצמי מסכם היתה בתיכון, כשלפתע פרץ לו מנהג מוזר וחדש, אידיוטי למדי, שהתחיל כבדיחה אך עד מהרה הפך לאובססיה: בחירת ״איש השנה בחבר׳ה״. וכן, אנחנו עושים את זה עד היום. אידיוטיזם לא עובר עם הגיל, אם תהיתם.

3.

הסיבה בגללה מישהו זכה בתואר ״איש השנה״, תמיד היתה סובייקטיבית: אחד, בשנה מסויימת, גמר משפטים ורפואה, המציא אפליקציה ועשה אקזיט; אחר, באותה שנה, התגבר סוף סוף על ביישנותו הידועה והזמין את אהובת ליבו הנסתרת לדייט. יש מצב שאת התואר לקח השני. זו לא היתה תחרות הצטיינות, להפך,

אני זוכר את אותה שנה בה זכה ג׳, כי במשך שנה שלמה לא עשה כלום – התגורר במחסן כביסה קטן על גג בשלמה המלך, התפרנס מהקראה של ספרים פעמיים בשבוע בספריה לעיוורים (היה לו דוד חירש שהשיג לו את העבודה; מעולם לא הבנתי מה הקשר, אבל פרנסה זו פרנסה), והזמין מדי יום את כולם לבוא אליו ולראות את השקיעה – שם קוד לעישון, אבל באמת היתה שם שקיעה נפלאה. זה היה לפני שהיית צריך דירה בקומה עשרים במגדלי זוביאל כדי לראות עשירית שמש נופלת לים.

4.

עם השנים, יש להודות, הורגשה ירידה מסויימת בחשיבות הטקס. הזוכים, גם כאשר הם זוכים, לא תמיד באים לקחת את הפרס. אבל הצורך לסכם לא רק שלא פחת, אלא אף הפך למגמה עולמית: דומה שככל שאנשים מתבגרים, הם מתאהבים יותר ויותר ביכולת להביט מלמעלה על החיים, לנתח ולהבין ולשלוט בהם. שליטה פיקטיבית לחלוטין, כמובן:

מי שמסכם את השנה, לא הבין את השנה. מי שבוחר את איש השנה, לא ראה אפילו איש אחד כל השנה, חוץ מאת עצמו. וכולנו, שקוראים את השטויות האלה כל שנה בחגים, בסך הכל נהנים מהאשליה שאנחנו מרחפים מעל החיים, שמצאנו הגיון בשגעון (איש השנה שלי, אגב, אם אתם שואלים, הוא היטלר: נולד לפני 127 שנים, ועדיין מארגן טיולים לתלמידי בית ספר. כבוד!).

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הפעם הראשונה שאני זוכר את עצמי מסכם היתה בתיכון, כשלפתע פרץ לו מנהג מוזר וחדש, אידיוטי למדי, שהתחיל כבדיחה אך עד...

מאתעוזי וייל21 בספטמבר 2016
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק

חמישה דברים טובים שקרו בקיץ הנוכחי

חמישה דברים טובים שקרו בקיץ הנוכחי

זכינו באולימפיאדה! בשתי מדליות ארד! אם כי בענף ספורט שבעיקרון בנוי על להזיע ולדחוף, לא ברור איך לא השגנו יותר

סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
25 באוגוסט 2016

1.

השד העדתי התפוגג! (או שהמזגנים השתפרו. בכל מקרה, כל עוד אתה לא יוצא לרחוב
זה בסדר

2.

לא היתה מלחמה – בינתיים – אבל סביר שגם לא תהיה, כי אם יש דבר אחד טוב בממשלה מלאה דתיים זה שחודש לפני החגים הם נהיים די עסוקים, וכל הקטע של להיכנס לעזה יורד מסדר היום כי זה או ארוחה לעשרים איש או מלחמה, ואם – נגיד – נפתלי בנט יבחר במלחמה,

אז אשתו שהיא שפית של עוגיות כשרות לא תוכל לתזז אותו עם המגשים החמים, ותצטרך להגיש עוגיות עבאדי ולבכות שבוע מהבושה, ואז היא תשאל את עצמה: “איפה אלוהים היה, כשאצלי בחג נחנקו מרוב יובש?!" ואז היא תנקום בו על ידי שתאפה מלא עוגיות לארז ביטון, שעקב מוגבלותו (הבריאותית! לא העדתית!) לא יראה שחיסל שלוש צלחות,

ובפעם הבאה שיצטרך לעמוד מול מיקרופונים ולהסביר למה הועדה שלו התעלמה מיוצרים מזרחים שאינם מרכזים את מיטב מאמציהם האמנותיים בשנאת אשכנזים, הוא יתחיל לגמגם ולהגיד שהוא עדיין מגבש את דעתו, כמו שקרה בפרשת מחמוד דרוויש – כמה זמן לוקח לגבש דיעה על ערבי, פור גוד סייקס? או שזה ערבי מאוד מתוחכם, או שדעתו של ארז ביטון היא מאלה הקשות לגיבוש –

ואז כולם יגידו: וואו! איזה שמן הוא! (ולך תגיד שזה בגלל שאכלת עוגיות של אשתו של הבנאדם שחתם לך על הצ'ק. לא נעים)

3.

עשיתי המון כסף מאמזון! טוב, לא ממש מאמזון, מקורסים על איך לעשות כסף באמזון.
טוב, לא ממש מקורסים על איך לעשות כסף באמזון, מקורסים על איך לעשות קורסים כאלה (טוב, האמת, גם מזה לא עשיתי המון כסף, אבל בגלל שזה עבודה באינטרנט זה איפשר לי לשבת בבית ולאונן מול יו-פורן בזמן שאני אומר לעצמי שאני עובד בשיווק רשתי. ונכון, הכסף לא משהו, אבל הסיפוק בעבודה עצום. שלא לדבר על הידע הנצבר: ידעתם שלבוקקה אין שום קשר לקקה?)

4.

זכינו באולימפיאדה! בשתי מדליות ארד! אם כי בענף ספורט שבעיקרון בנוי על להזיע ולדחוף, אז לא ברור איך לא השגנו יותר (הכל בגלל הרבי של מירי רגב. מה כבר אפשר לצפות מרב שלא נענו תפילותיו להחליף לטלפון יותר מתקדם מנוקיה שחור-לבן?)

5.

נתניהו עשה סבב של שיחות אינטימיות עם התקשורת. שזה נפלא, כי סוף סוף אספו את כל הפמיניסטיות של עיתון הארץ בחדר סגור, ובגלל שמרן ימני אחד בחליפת שלושה חלקים הם נאלצו לפתוח מזגן על מקסימום (מה שמזכיר לי, וסליחה על הסטיה לזכרונות אישיים,

שפעם קפצתי ראש בבריכת גלית בידי אליהו, ונחתתי בטעות על הילדה הפמיניסטית הראשונה שהכרתי, שבמקרה לגמרי היתה גם הילדה עם החזיה הראשונה בכיתה, וזה קרה בשעה ששחתה מתחת למקפצה בנסיונה לשפר את שיאה האישי בהשפרצה חיננית – מקצוע שלא נכנס עדיין לאולימפיאדה, אבל מאוד קל לניקוד: כל מה שצריך זה לספור את מספר הגברים שנעצרים במקומם ולוטשים מבט. ודווקא בה,

על כל חינניותה המתפרצת והמשתפרצת, יצא שפגעתי בשעה שצייתתי לחוק המשיכה. ויום אחר כך, כשמועצת ערסי השכונה התכנסה כדי לקבוע אם זה נקרא שנגעתי לה או לא, נערך דיון ארוך ואחריו ניתנה הפסיקה: זה לא נקרא, כי בגד ים וחזיה זה לא אותו דבר. וכדי לקבוע אחת ולתמיד מי הגבר, איציק חזן קפץ עליה ראש מהקומה השניה של בית הספר, ואולי נגע לה בחזיה ואולי לא – זכרונו מהאירוע נפגע עקב זעזוע מוח. אז המנהל אסף את כולם ואמר שזה לא מקובל. וחבל, כי אם היתה אז ועדת ארז ביטון, הקפיצה שלו היתה נכנסת לתוכנית הלימודים).

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

זכינו באולימפיאדה! בשתי מדליות ארד! אם כי בענף ספורט שבעיקרון בנוי על להזיע ולדחוף, לא ברור איך לא השגנו יותר

מאתעוזי וייל29 באוגוסט 2016
חיים נחמן ביאליק

יודעי ח"ן: מיזם חדש של ערבי תרבות ברוח ביאליק נחנך החודש בתל אביב

יודעי ח"ן: מיזם חדש של ערבי תרבות ברוח ביאליק נחנך החודש בתל אביב

אירועי השבת שארגן המשורר הלאומי קמים לתחייה בסדרת תרבות חדשה מטעם התנועה ישראל חופשית ועיריית תל אביב

חיים נחמן ביאליק
חיים נחמן ביאליק

מיזם עירוני חדש שיצא לדרך בתחילת החודש מנסה להחיות את אירועי "עונג שבת" שנהג לערוך חיים נחמן ביאליק בתחילת המאה הקודמת, כשאירח מדי שבת מפגשי תרבות ברוח ההשכלה היהודית.

מיקי גיצין, חבר מועצת העיר ומנכ"ל התנועה ישראל חופשית שעומד מאחורי היוזמה, מספר: "הייתי מעורב במלחמה על השבת בעיר וחשבתי שחוץ ממסחר יש לנו עגלה שלמה של היצע תרבותי שהתפתח במשך הרבה שנים. החלטתי לארגן פעילות קהילתית בעיר, וכשאתה חושב על תרבות בשבת הרפרנס הראשוני הוא כמובן ביאליק".

את אולם אוהל שם, שבו התארחו אירועי עונג שבת של ביאליק, מחליף מרכז פליציה בלומנטל שממוקם, איך לא – ברחוב ביאליק, ואת אנשי הרוח של אז, בהם הסופרים שמואל נבון והמשורר יצחק ליב ברוך, יורשים שמות עכשוויים כמו איה כורם, ארז ביטון, ערן צור ועדנה מזי"א. פרט להרצאות, הקראת שירה ומופעים מוזיקליים, תיערך בכל שבוע שעת סיפור לילדים.

"אני מגיע מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, וחוץ מהוויכוח המוכר על דמוקרטיה, אני מאמין שחשוב שהשמאל ייקח חלק בעיצוב דמותה היהודית של המדינה, לאו דווקא בהקשר הדתי", מסביר גיצין. היוזמה מתאפשרת הודות לשיתוף פעולה בין עיריית תל אביב לפדרציה היהודית של ניו יורק (UJA), בין השאר מתוך מטרה ליצור גשר מחבר בין הערים בדמות עושר תרבותי יהודי. בהתאם לרוח הקהילתית של הפרויקט, מזמינים המארגנים את הציבור הרחב לקחת בו חלק פעיל. "אנחנו קוראים לקהל ולארגונים להציע תוכן רלוונטי ומתכננים לתמוך בקהילות שכבר מקיימות פעילויות הקשורות בתרבות יהודית".

עונג שבת

מרכז פליציה בלומנטל, ביאליק 26, הכניסה חופשית

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אירועי השבת שארגן המשורר הלאומי קמים לתחייה בסדרת תרבות חדשה מטעם התנועה ישראל חופשית ועיריית תל אביב

מאתיואב זהבי8 ביולי 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!