קאמלה האריס רק הכריזה על ריצתה במקום הנשיא ג'ו ביידן, וההתלהבות בהוליווד ובתעשיית הבידור והפופ מתלקחת בקצב שיא. ביממה הראשונה מאז הכרזתה גייסה המועמדת לנשיאות האריס כ-81 מיליון דולר בתרומות קטנות מהציבור, סכום שיא למועמד אמריקאי בכל הזמנים, וסלבז רבים מכל ענפי התעשייה מיהרו לתת לה את האנדורסמנט שלהם. ואולי חשוב מכך: ביונסה נתנה לה שיר מנצח לקמפיין.

>> מאדאם פרזידנט: 13 הנשיאות הכי טובות של ארצות הברית בכל הזמנים

https://www.youtube.com/watch?v=4eX23_HoRbM

אתמול צעדה האריס בפעם הראשונה אל תוך מטה הבחירות החדש שלה, באירוע מתוקשר היטב, לצלילי "Freedom", המנון החירות של ביונסה עם קנדריק למאר מהאלבום Lemonade שיצא ב-2016. במטה שלה סיפרו ל"וראייטי" שיצרו קשר עם ביונסה כדי לקבל את רשותה להשתמש בשיר באופן חד פעמי לטובת האיוונט ההיסטורי המצולם, וקיבלו ממנה אישור להשתמש בו לאורך הקמפיין כולו. ביונסה עדיין לא פרסמה הודעת תמיכה רשמית בהאריס, אבל אחרי שתמכה בביידן בבחירות הקודמות ובהילארי קלינטון בבחירות שקדמו להן, האישור הפתוח להשתמש בשיר בהחלט מצביע על הכיוון, והביצוע בסרט "Homecoming" נשמע לגמרי מתאים לאירוע ההכתרה בינואר 2025.

האריס צריכה כמובן לנצח את טראמפ בדרך לשם, אבל עם ביונסה וטיילור סוויפט בצד שלה ספק אם יש לו סיכוי. סתם סתם, אל תבכו טראמפיסטים, שום דבר לא סגור, אבל במהלך היומיים האחרונים מתחולל צונאמי של תמיכת סלבז בהאריס בהתלהבות שאינה דומה לשום דבר שהקמפיין לנשיאות 2024 ראה עד כה. בין השמות הגדולים של עולם הפופ שהזדרזו לתמוך בה אפשר למצוא כבר את אריאנה גראנדה, צ'ארלי XCX, קרול קינג, ליזו, ברברה סטרייסנד, קייטי פרי, קארדי בי, ליל נאס X, קישה, ג'ון לג'נד, מובי וקווסטלאב האגדי, וזאת כנראה רק ההתחלה.

האריס ידועה כחובבת גדולה של מוזיקה שחורה, ולאחרונה תועדה בביקור משעשע בחנות תקליטי ויניל בוושינגטון המתמחה באלבומי ג'אז, סול ואר'אנ'בי ישנים, ממנה בקרעה עם סלקציה קלאסית שכללה אלבומים של צ'רלי מינגוס, לואי ארמסטרונג, אלה פיצג'רלד ורוי איירס. בצד של טראמפ נאלצו להסתפק עד כה בכוכב הקאנטרי הוותיק לי גרינווד בן ה-82 ובקלישאת הראפ-מטאל הפאתטית קיד רוק, אבל את הנשיא לא בוחרים בספוטיפיי בינתיים, והאריס תצטרך הרבה יותר מתמיכה של פופסטארים וסלבז כדי לנצח במדינות המתנדנדות החשובות. אבל מבחינה מוזיקלית זה נגמר ואנחנו עומדים מאחורי הכותרת.

• בחירות בארצות הברית
• ביונסה
• קאמלה האריס
• דונלד טראמפ

ביום חמישי האחרון תושבי ניו יורק שרצו להשכיר ספרים מהספרייה הציבורית של ברוקלין הופתעו לגלות שני דברים: א. שהספרייה סגורה בחמישי. ב. שמישהו כיסה את חזית הספרייה בטקסטים משירים של ג'יי זי, מ-"Hard Knock Life (Ghetto Anthem)" מ-98 ועד ל-"Smile" מ-2017. המחווה החביבה התקבלה בברכה, שכן ג'יי זי הוא לא רק הראפר הכי עשיר בעולם, אלא גם אחד הגיבורי ניו יורק, וברוקלין באופן ספציפי – כמות השיריםשכתב על העירועל הרובעמתחרים רק בכמות הכסף ששפך בחזרה לסביבה שלו, בין אם ברכישת קבוצת כדורסל עבורם, ובין אם במגוון רחב מכדי למנות של תרומה בחזרה לרחובות שמהם הגיע.

אבל זו היתה רק טעימה ראשונה ממה שהגיע למחרת (שישי, 14.7), כאשר נפתחו שערי הספרייה לגלות את תערוכת הענק "The Book of HOV", שמציגה את חייו ואמנותו של שון סי. קרטר. התערוכה מציגה אלפי פריטי ארכיון מאורך הקריירה בת 35 השנים שלו, כולל הקלטות מאסטר מקוריות, תמונות שלא נראו מעולם, תלבושות אייקוניות, פרסים יוקרתיים וסרטונים מיוחדים. בניגוד למה שאולי הייתם חושבים, עבור ג'יי זי פתיחת התערוכה היתה הפתעה מוחלטת – מי שאצר, ערך, מימן וארגן את ההפתעה זה חברת Roc Nation, שאמנם שייכת לג'יי זי, אבל הפיקה את התערוכה בשיתוף עם הספרייה כהפתעה עבור הכוכב הענק, כחלק מחגיגות 50 שנה להיפ הופ שמתקיימות בתקופה זו בניו יורק, הלוא הוא מקום הלידה של הז'אנר והתרבות.

התערוכה, שפתוחה בחינם לציבור הרחב, מתחילה בכניסה לספרייה עם הטקסטים של ג'יי זי על הקירות וכיתוב ענק של BLM. כשנכנסים פנימה עוצרים מול פסל עשוי אפר וולקני ופיריט המציג את ידיו של ג'יי זי המסמנות את סמל ה-Roc, שמייצג את חברת התקליטים שלו, רוק-א-פלה. משם ממשיכים ללובי העצום של הספרייה, שמלא בתצוגה של עטיפות אלבומיו, יצירות אמנות שמציגות את ג'יי זי והפסל האייקוני שצולם לעטיפת אלבומו "הבלופרינט 3". באמצע ניצב עמוד מסכים עצום בשם "Tower of Power", שמקרין ליריקס, תמונות וסרטוני הופעות.

מהלובי ישנם שישה חללים שונים אליהם המבקרים יכולים לטייל, אשר כל אחד מתעד ומאיר על זווית שונה בסיפור של האמן שהתחיל מהפרוג'קטס של מרסי והגיע עד לפסגת העולם. אחד החדרים, למשל, הוא שיחזור עוצר נשימה ומדויק להפליא (כך על פי מתופף הרוטס קווסטלאב) של אולפני בייסליין – האולפן במנהטן בו ג'יי זי הקליט מספר אלבומים, ולמעשה היה הסביבה בה יצר ג'יגה את כמה מרגעיו האייקונים ביותר. השחזור בנה למעשה את האולפן מחדש, כולל ציוד הקלטה אמיתי ותא הקלטה שממש אפשר להרגיש בו כמו הראפר. התערוכה מלווה ברכיב אודיו, כמובן, שמסביר בקולו של ג'יי זי (בעזרת קטעי ריאיונות) את חשיבות המקום והמיצגים.

שאר האזורים כוללים אגף יצירה שמיועד למשפחות עם ילדים, ואזור שמתמקד בעשייתו למען צדק חברתי, פילוסופיה, וכמובן, העסקים של הביזנס, מן. אחת הנקודות היותר מעניינות היא "המדף של ג'יי זי" – אזור שמרכז כמה מהספרים שג'יי זי הכי מעריך, כולל לא מעט ספרים אפרו-אמריקאים, וכמה ספרי עסקים. אה, ואפשר כמובן לקחת את הספרים האלה הביתה, כי בכל זאת – מדובר בספרייה. ישנם בתערוכה גם עמדות האזנה למוזיקה של ג'יי זי, כמו גם ליותר מ-220 אלבומים מהם סימפל, ואזור עם מגזינים ופרטי ממרביליה אישיים, כמו למשל חולצת הצ'ה גווארה שלבש בהופעת הMTV אנפלאגד המיתולוגית, או הגיטרה עליה ניגן בהופעתו המפורסמת בפסטיבל גלסטונברי.

עבור המבקרים האמריקאים, יש עוד כמה דברים חביבים כמו 14 כרטיסי ספרייה ממותגים לפי אלבומיו של ג'יי זי, או האפשרות להשאיל עותקים פיזיים של אלבומיו, אבל אנחנו תקועים כאן מלאי קנאה, ולכן יש לנו דווקא בשורות טובות – לתערוכה נפתחאתר יעודי פשוט מצוין, שמאפשר סיור דיגיטלי בין כל הפרטים המצויים שם, להאזין לכל קטעי הריאיונות והטקסטים הנלווים ולצלול לתוך סיפורו של אחד הראפרים הגדולים ביותר אי פעם. זה אמנם לא טוב כמו ללטף את כובע היאנקיס הכחול המקורי שלו, אבל גם זה משהו.

• ❤ תרבות
• ניו יורק
• ראפ
• ג'יי זי
• ביונסה
• היפ הופ

1

מזל טוב להארי סטיילס, שלקח את הפרס הנחשק ביותר, אלבום השנה. הוא ניצח את קולדפליי, אדל, קנדריק למאר, ליזו, אבבא. רגע, מה? אבבא? הם היו מועמדים? בכל אופן, ניצחון של זמר פופ שאולי דוחף קצת את גבולות הנזילות המגדרית (היי, זה משהו חדש!) אבל לא באמת מרגיז אף אחד הוא בעיקרון סיפורו של הגראמי בשנים האחרונות – הם אמנם עושים מאמצים להישאר רלוונטים, לשלב קולות ואוכלוסיות שהתעלמו מהם עד כה, ולגוון את התוצאות, אבל בסוף הפרסים הגדולים ילכו לבחירות הכי בטוחות.

סטיילס הוציא אלבום מצוין, אין ספק. האם זה האלבום הכי טוב ברשימת המועמדים? האם זה האלבום הכי משפיע? הכי עמוק? ברור שלא. זה האלבום הכי מתאים לגראמי, וזה פחות או יותר כל מה שהפרס הזה מעיד. מרוב ניסיון לפנות לכולם, בוועדות הגראמי בוחרים את הצבע הכי קל לעיכול, והפופ המתוקתק של סטיילס עונה לצורך שלהם. זה לא אומר דבר על המוזיקה של סטיילס, ויותר מהכל מעיד על מה חושבים בוחרי הגראמי שיסבך אותם הכי פחות.

2

תכלס כולם ציפו לזה, והיה ברור שאם לביונסה חסר רק עוד שני פרסים כדי לשבור את השיא ההיסטורי של הזוכה המעוטר מכולם, אלבום הדאנס שלה יביא את הסחורה. זה לא האלבום הכי טוב של ביונסה, אבל אחרי תקופה ארוכה של המתנה, ועם ההרפתקניות שאפיינה את האקט של לשלב את סגנונה עם מוזיקה אלקטרונית רקידה (אהם, דרייק עשה את זה חודש לפני), לאקדמייה לא היתה ברירה אלא לתת לה את מה שצריך.

עם זאת, היא הפסידה את אלבום השנה, והפרסים המרכזים שזכתה בהם היו שיר הארנ'בי של השנה ואלבום הדאנס/אלקטרוני של השנה – שני פרסים צדדיים יחסית, ז'אנריסטים במובהק. אני מרשה לעצמי להמר שאינספור יוצרים מז'אנר האלקטרוניקה (שמאז ומתמיד זכה לכתף קרה מצד הגראמי, וזה חתיכת אנדרסטייטמנט) לא שמחו לראות את כוכב הפופ הגדולה בעולם משתלטת להם על הז'אנר, אבל גם אם תמכו בה, זה פשוט אומר שלא היה להם מקום. כך תרמית הפרמידה של הגראמי עובדית – אם הארי סטיילס זוכה בפרס האלבום, צריך לתת לביונסה פיצוי בדמות זכייה בפרס הבכיר של ז'אנר שהיא טרם נגעה בו. קצת מוזר, לא?

3

גם בפרס יוקרתי נוסף – "האמן החדש הטוב ביותר", כלומר האמן המבטיח – התגלתה בחירה שמרנית להפליא. האמת היא שהקטגוריה הזו, שמפגישה בין מוזיקאים מז'אנרים שונים אך סביבות אותו גיל ואותו שלב בקריירה, מגלה על הגראמיז יותר מהכל. השמרנות, שלא לומר גילם המופלג, של הבוחרים אמנם בולטת בכל אחת מהזכיות, אבל אין מקום שהיא בולטת בו כמו בפרס האמן המבטיח, בו זכתה זמרת הג'אז סמארה ג'וי.

כן, זמרת ג'אז. מי ידע שהן עוד קיימות בעולם? שלא תבינו לא נכון, סמרה ג'וי היא יוצרת מוכשרת ובעיקר ווקאליסטית מהממת, אבל ביחס למתחרים שלה – חלק מהם הציגו פריצת דרך בולטת, יצירתית, מקורית ומבטיחה יותר – היא בסך הכל זמרת ג'אז ממש מוצלחת. ספק אם תיתקלו בשם שלה בעתיד עוד הרבה. עדיף לכם לשנן את שאר הרשימה, היא הרבה יותר מעניינת (אישית, ממליץ בחום על Tobe Nwigwe ששובר לרסיסים את ההיפ הופ).

4

אה כן, הגענו לנושא האהוב עלי. להיפ הופ ולגראמי'ז יש היסטוריה… איך נאמר? מורכבת. בקצרה, הטקס הגיע להיפ הופ מאוחר, הוחרם על ידי ראפרים בתחילת הדרך, עשה לאורך השנים כמה בחירות זוכים איומות (מקלמור 2014, לא נשכח ולא נסלח) ובאופן כללי, מעולם לא הבין את הז'אנר. ובהתאם, הז'אנר עשה מה שהוא עושה הכי טוב, והשתין על הגראמי. לפעמים באופן מילולי. גם השנה הז'אנר הכי מצליח בעולם לא זכה בשום פרס שלא מיועד רק לו, וגם שם הלכו על הבחירה הבטוחה ובחרו באלבום האחרון של קנדריק לאמאר. לא לאלבום השנה, חס וחלילה, רק לאלבום הראפ של השנה. הגטו עדיין נוכח. מעבר לכך, גם שאר האופציות היו הזויות, בלשון המעטה (האלבום הזה של די.ג'יי חאלד כל כך גרוע עד שלא בטוח שאפילו הוא שמע את כולו).

עם זאת, היו שני רגעים קטנים בהם הטקס כן נתן לז'אנר את הכבוד הראוי: הראשן היה הפרס החדש על שמו של ד"ר דרה, שמכוון ספציפית למצוינות שחורה, והשני היה רגע יפה של ניצחון בחגיגות 50 השנה להיפ הופ, שנוהלו תחת ידו של קווסטלאב – כך שידעתם שזה יהיה כמו שצריך. ואכן, במהלך החגיגה הרצופה הזו ראינו רצף אמסיז ואמסיות מכל השנים שקיבלו את כבודם, אחרי שנים של התעלמות מהפרסים. הרבה מהאנשים שעברו על הבמה הזו זכו ממנה לכתף קרה (דה לה סול, למשל, שהפסידו ללהיט המצועצע של יאנג אמ.סי) חלק מהם עדיין זוכים לכתף קרה (גלורילה, שנדחקה הצידה בפרמידה לטובת זכייה של קנדריק), ולראות אותם חוזרים לשם כמנצחים הדגיש עד כמה ההיפ הופ מעולם לא היה צריך את הגראמי, אבל הגראמי ממש זקוק כיום להיפ הופ.

5

למעשה, הגראמי זקוק יותר מהכל להתחדשות. בדומה לטקסי פרסים מסורתיים אחרים, חשיפת ההטיות המוקדמות שלהם וביקורת על השמרנות הכל כך מאפיינת הופכת אותם לאט לאט ללא רלוונטים. אם בעבר הגראמי היו קובעי הטון, או לפחות האנשים ששמים את החותמת הרשמית על הטון, היום הם מנסים לרדוף אחרי הטון, אם בכלל יצליחו להבין אותו. וככל שהם רודפים, ככה הם מפספסים יותר, כי המערכת הזו לא בנויה לעידן היוצרים החדש, נטול הז'אנרים. עבור טקס שכל תפקידו הוא למיין ולדרג מוזיקה, זה מכת מוות. וזה רק עניין של זמן עד שגם האינטרסט הכלכלי יחלש, ואחריו היוקרה, ואז נקום לעולם שבו כל הפרסים של ביונסה לא משמעותיים. פוף.

טקס הגראמי הערוך והמתורגם ישודר הערב (שני) ב-21:30 ב-yes וב-StingTV

• מוזיקה
• ❤ תרבות
• גראמי
• ביונסה
• היפ הופ

• Facebook
• Twitter
• Email

תרשמו ביומנים: ב-31 ביולי ביונסה מנחיתה אלבום ויזואלי חדש בדיסני+. "Black Is King", ששואב השראה מ"מלך האריות", נכתב, בוים והופק על ידי קווין בי – שנה בלבד לאחר שעלה הרימייק לסרט שבו היא השתתפה.

ביום שבת שוחרר הטיזר הרשמי לאלבום, שנפתח במילים: "מסע הוא מתנה". הוא מבוסס על הפסקול שיצרה ביונסה עבור "מלך האריות", "The Lion King: The Gift", ומתארחים בו צ'יילדיש גמבינו, קנדריק לאמאר, פארל, טיירה וואק, ג'יי זי והבת בלו אייבי קרטר, ועוד.

אלבום ויזואלי הוא יצירה שבה שירים מאלבום מלווים בסרט, וזה של ביונסה הוא מכתב אהבה לאפריקה. "'Black Is King' הוא ספר זכרונות חגיגי לעולם על החוויה השחורה", נכתב בהצהרה על האלבום. "הסרט הוא סיפור לדורות שבונה מחדש את ההווה. איחוד של תרבויות ואמונות בין דוריות משותפות. סיפור על איך גם לאנשים שנותרו שבורים יש בכל זאת מתנה בלתי רגילה ועתיד מלא תכלית". על פי אותה הצהרה, האלבום החדש מדמיין מחדש שיעורים מ"מלך האריות" עבור "המלכים והמלכות הצעירים של היום בחיפושם אחר הכתר שלהם".

הסרט מספר את סיפורו של מלך צעיר החווה בגידה, אהבה וגילוי עצמי, שאבותיו מדריכים אותו לעבר גורלו. בעזרת הלימוד מאביו והאהבה שקיבל מילדיו, הוא זוכה למעלות שהוא זקוק להן כדי לדרוש את ביתו בחזרה.

האלבום הויזואלי הזה הוא חלק מעסקה שעליה חתמה ביונסה מול דיסני, ושמוערכת ב-100 מיליון דולר. על פי החוזה, ביונסה מחויבת לשלושה פרויקטים בדיסני – בהם גם סרט ההמשך ל"הפנתר הוורוד".

• חדשות תרבות
• סרטים
• דיסני
• מוזיקה
• ביונסה

• Facebook
• Twitter
• Email

מה עושה ביונסה בימים אלה? לא הרבה, רק משנה את אידיאל היופי, תודה ששאלתם. באמת עבר זמן מה מאז שהתעסקנו בכוכבת הפופ הכי גדולה של התקופה, והקולקציה החדשה שהוציאה תחת המותג Ivy Park בשיתוף אדידס היא תירוץ מצוין לחזור אליה. מדובר באחד משיתופי הפעולה המסקרנים כרגע בעולם האופנה, משום שביונסה, בגיל 38 ובמשקל הכבד ביותר שהייתה בו אי פעם (לא כולל תקופת ההריונות), מדגמנת בעצמה קולקציה למותג ספורט, מבלי לאזכר ולו לרגע את הביטוי "פלאס סייז".

ההחלטה הזאת היא לא פחות מגיים צ'יינג'ר בעולם האופנה המתפתח של השנים האחרונות, אשר מזמין את כל נשות העולם להתאחד לשופינג בלי קשר למידה, משקל או היקף, אך מתעקש לקרוא לכל גוף שחורג מה"נורמה" בשם. בשיטוט קצר באסוס, אחד מאתרי האופנה והביוטי המצליחים בעולם, תוכלו למצוא בגדים שמותאמים לגזרות גוף שונות: Plus Size, Curve, Petite, Tall ועוד. מלבד אלה יש גם בגדים "רגילים" לנשים "רגילות", שלא זקוקות לכל היחס המיוחד הזה כדי לרכוש סוודר בסייל.

זה לא חדש שיש הרבה סוגי נשים, ובהתאמה הרבה סוגים של גוף. זה גם לא ניוז שלא רק נשים שמתאמנות זכאיות ללבוש בגדי ספורט; טרנינגים, טייצים, קפוצ'ונים וכובעי בייסבול כבר מזמן הפכו למה שמכונה באנגלית אופנת Athleisure, שרבות רוצות להתהדר בה, בין אם הן עוסקות בפעילות ספורטיבית או לא. מה שכן חדש ולא פחות ממפעים הוא שביונסה מציגה את הקולקציה החדשה שלה לאדידס מבלי להתייחס למשקל שלה, ממש כאילו היא חלק מאותן נשים "נורמליות" שלא זקוקות להגדרה.

אפשר רק לדמיין את ישיבת הקריאייטיב באדידס לקראת השקת הקולקציה הנוכחית, שכבר סולד אאוט, אגב. סמנכ"ל השיווק מציע לביונסה ללהק מגוון דוגמניות במיטב מסורת הפוליטיקלי קורקט של היום: אחת גבוהה ורזה, אחת אסייתית נמוכה, אחת שחורה ועבת בשר. כולן ילבשו את בגדי המותג במידות שונות, כדי להראות עד כמה אדידס מתקדמת ומגוונת חברתית. בתגובה, ביונסה מתופפת בציפורניה על השולחן ופוסקת: לא. אני רוצה להיות הדוגמנית היחידה. מי שתצטרך מידה פחות, תקנה מידה פחות. ובואו לא נכתוב יותר פלאס סייז, זה מביך.

ההישג הזה באמת מרגש, ולא היה יכול לקרות לפני עשור, למשל, כשביונסה הקפידה לתחזק גוף רזה וחטוב ופן בייביליס בשיער. בשנים האחרונות ניכר שהיא מגלה את עצמה מחדש ויחד איתה – דור שלם של נשים שלא מצאו את עצמן מזדהות פיזית עם אף איקונת פופ אחרת. נכון שיש לנו היום את ליזו ואפילו את ריהאנה שהתעבתה מעט לאחרונה, אבל אף אחת מהן היא לא ביונסה, לא בהשפעה העצומה שיש לה על נערות ונשים ולא בכוח הכלכלי שלה בשוק.

יש מי שיגידו "מה הפלא שהיא מרשה לעצמה לעשות את זה, היא פאקינג ביונסה", אבל זה בדיוק התפקיד שלה בתרבות שלנו: להיות זו שפורשת את כנפי השינוי על ירכיה הבשרניות ונותנת למותגים קטנים יותר ללמוד ממנה איך לייצר אופנה שמפארת את הגוף הנשי. זה הנורמלי החדש.

• אופנה
• בגדים
• אדידס
• ביונסה
• החיים היפים
• לייף סטייל