Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

דודו בוסי

כתבות
אירועים
עסקאות
קבב (צילום: shutterstock)

שיפוד. קבב. משלוח. בדקנו את המנות הטובות בעיר ויש לנו מנצחת

שיפוד. קבב. משלוח. בדקנו את המנות הטובות בעיר ויש לנו מנצחת

קבב (צילום: shutterstock)
קבב (צילום: shutterstock)

לפעמים כל מה שאנחנו רוצים בחיים זה כמה קבבים בצלחת, וכשאנחנו אומרים לפעמים אנחנו מתכוונים לכל יום ב-13:30. אבל מיהו הקבב האולטימטיבי במשלוח? יצאנו למבחן טעימה עיוורת - כלומר נשארנו במשרד - בין הקבבים הטובים בעיר וחזרנו - כלומר לא זזנו מהמקום - עם תשובה מפתיעה

אין הרבה מנות שמצליחות לאגד כל כך הרבה וריאציות שונות כמו הקבב, ועל אחת כמה וכמה כמו בישראל. הכור ההיתוך הייחודי שלנו איגד תחת אותו השם את הקבב הרומני, הבולגרי, הטורקי ועוד מגוון קבבים מארצות צפון אפריקה למקשה אחת שאנחנו מאוד שמחים לאכול את כולה. בהתאם, גם תל אביב מתפקעת מהמון אופציות, ולא תמיד קל לדעת מה מביניהם הקבב מוצלח ביותר.

נשמח לאכול הכל ישר במשיכה אחת, תודה רבה. שיפודי קבב. צילום: שאטרסטוק
נשמח לאכול הכל ישר במשיכה אחת, תודה רבה. שיפודי קבב. צילום: שאטרסטוק

לכן אנחנו, האנשים האמיצים בטיים אאוט, הראשונים לפני כל מחנה אם המחנה הזה אכיל, יצאנו לבדוק אחת ולתמיד מי הקבב המוצלח מכולם, לפחות מבין אלו שמגיעים במשלוח. מצאנו 6 מקומות עם הקבבים המוכרים והמוערכים בעיר (נאלצנו לוותר על הקבבים האהובים והמכובדים של שמואל, M25 וגם שיפודי דלידה, שכן הם לא היו זמינים למשלוח במשך רוב היום), הזמנו למערכת משלוח של צלחת (סורי פיתות, אתן תבואו בפעם אחרת) וצוות הבודקים השמנמן שלנו בחן את הקבבים אחד אחד.

שיטת הבדיקה:כל המשלוחים הוזמנו יחדיו, הגיעו בטווח של כחצי שעה אחד מהשני, ופוזרו ללא אמצעים מזהים על גבי שש צלחות. הבוחנים טעמו את הקבבים אחד אחד, שפטו וניקדו, כך שהקבבים זכו לשיפוט נטול הטיות. רק בסיום הבדיקה והניקוד, גילנו איזה קבב הגיע מאיזה מסעדה – וכמו שתיכף תראו, היו לא מעט הפתעות. אבל לפני שנתחיל, חשוב לציין שלמרות ההערות הביקורתיות והדירוג, כל הקבבים שהזמנו – גם זה שהגיע למקום השישי – היו טעימים ומהנים מאוד, כי מדובר בכמה מהקבבים הכי טובים בעיר. שיהיה בתאבון

קבב (צילום: shutterstock)
קבב (צילום: shutterstock)

מקום 6: בוסי

המנה:שיפוד אחד עם שלוש תוספות צד (חומוס, צ'יפס, סלט ושות', ללא דברים מיוחדים), מגיע עם חמוצים ולאפה בצד. 50 ש"ח.
רשמים:מדובר בקבב אולדסקול על גריל, מהסוג שמזכיר את טעמי הקבב בסעודות מנגל בפארק הירקון מילדותכם. יש בזה יתרון, במיוחד לחובבי הנוסטלגיה, אבל בפועל לא היה מדובר בקבב יוצא דופן או אפילו מרשים – ולמרות המחיר האטרקטיבי, זו גם היתה המנה הקטנה ביותר שקיבלנו. הקבב עצמו היה דק מאוד, קטן במאסה, שזוף בצבעיו אבל בלי פריכות במעטפת, ובגלל שהוא דק, זה לא שבמרכזו היה מי יודע מה רך. זה לא קבב רע, אבל הוא מתעלה מעבר לרמת הבסיס של קבב מוצלח.
שורה תחתונה:אם בא לכם לקבל פלאשבק.

שיפוד אצל בוסי (צילום: ניב טובול)
שיפוד אצל בוסי (צילום: ניב טובול)

מקום 5: הקבב של עדל

המנה:שיפוד אחד עם שלושה ממרחים (חומוס, טחינה, חריף) ובנוסף שלוש תוספות ליד (סלט עגבניות ובצל, כרוב לבן וצ'יפס), 43 ש"ח.
רשמים:שלא בשונה מהקבב של בוסי, גם השיפוד של עדל היה בטעם על-האש קלאסי ופשוט, כשעיקר השוני הגיע ברמת הבשר עצמו ובעובדה שהוא נצלה על שיפוד, מה שהוביל לצלייה אחידה יותר גם מבפנים ורמת עשיה רצויה. הוא היה קצת דל ברמת התיבול, הכמות לא היתה מרשימה (אם כי גם פה המחיר אטרקטיבי מאוד, ויש יותר תוספות), אבל הוא נשאר עסיסי יחסית למרות גודלו. קצת יותר דיוק בתיבול היה מרים אותו בכמה רמות.
שורה תחתונה:אידיאלי בשביל ארוחה קטנה וזולה באופן יחסי, עם לא מעט תוספות.

הקבב של עדל. צילום: מתוך וולט
הקבב של עדל. צילום: מתוך וולט

מקום 4: באבאג'ים

המנה:חמש קציצות קבב (אנחנו קיבלנו ארבע רצועות קבב ארוכות ודקות) מוגשות עם לאפה דקיקה, סלט טורקי, תוספת חמה אחת (בורגול אדום, שעועית לבנה או במיה ברוטב עגבניות, אורז לבן או שעועית ירוקה) וממרח (חומוס או טחינה), 65 ש"ח.
רשמים:העובדה שהגיע אלינו קבב שירד משיפוד (בניגוד לקציצות קבב על האש) היתה דווקא חיובית, והקבב הטורקי הזה בהחלט היה עם ייחוד ואופי – אבל גם מתובל באופן לא מאוזן, עם הרבה יותר מדי פפריקה ופחות מדי מלח. גם השיפודים היו מעוכים מעט, מה שסחט מהם עסיסיות מתבקשת. עם זאת, מדובר בקבב אדנה מוצלח בסך הכל, עם אופי שונה מכל הקבבים האחרים, קיצוץ דק ודחוס וטעם שונה ממה שרגילים. קצת יותר איזון בתיבול והיה יכול להיות פה קבב יותר חזק.
שורה תחתונה:כשבא לכם משהו שונה, ואתם אוהבים פפריקה.

מקום 3: מי ומי

המנה:ארבע יחידות קבב על גריל פחמים, מוגש עם פיתה ושתי תוספות לבחירה (סלטים, אורז לבן, מג'דרה, צ'יפס או פירה), 69 ש"ח.
רשמים:המנה הלא זולה הזו היתה אכזבה גדולה, גם כי אנחנומאוד אוהבים את מי ומי, ובעיקר כי הקבב הגיע שרוף. כלומר, ממש שרוף. כל אחד מהקבבים – שבנויים בצורת הנקניק השמנמן הקלאסית – נחתכו לחצי הונחו על גריל הפחמים ליותר מדי זמן. הציפוי היה מפוחם קלות, והחלק הפנימי נעשה יתר על המידה והפך לצמיגי יותר. וזו אכזבה גדולה, כי מאחורי הפיחום הזה נדמה שהיה דווקא קבב בולגרי מצוין. טעם הבשר – לפחות מה שנשאר ממנו – היה עוצמתי והקציצה כנראה נעשה היטב, אבל אז הגריל-מן כנראה שכח את זה על האש, ואם זה מה שמגישים, לצערנו זה לא יכול להגיע למקום גבוה מדי.
שורה תחתונה:יכול להיות מצוין, גם אם יקר מאוד, כל עוד לא שורפים אותו.

הקבב של מי ומי. צילום: מתוך וולט
הקבב של מי ומי. צילום: מתוך וולט

מקום 2: זלמניקו

המנה:ארבע קציצות שמנמנות, סלט כרוב, בצל ועגבניה על האש ושלושה ממרחים ופיתה, 60 ש"ח.
רשמים:זה היה הקבב הראשון שטעמנו בטעימה העיוורת, ולפחות לכמה רגעים היינו משוכנעים שיהיה קשה מאוד להוריד אותו מהמקום הראשון. קבב דחוס, חתוך בגסות שאמנם לא היה שומני כל כך (ולכן פחות עסיסי), אבל הורכב מבשר ברמה בלתי רגילה, נצרב למידת עשייה מושלמת (שחרחר מבחוץ, אדמדם מבפנים) עם קציצות בגודל נוח-אך-נאה וטעם עוצמתי מאוד מצד הבשר. המנה מוגשת עם תערובת של בצל מקורמל, ועם חריף וטחינה ששידרגו את הביס לרמת שלמות. וביחס לכמות האוכל שהגיע, זו גם המנה הכי משתלמת שבדקנו.
שורה תחתונה:מנת הקבב הכי VFM שמצאנו, עם איכות בשר פנטסטית. בקיצור, רוצים קבב, תזמינו מהקצב שיעשה לכם. מה שמזכיר לנו – יש עוד מקום ראשון.

הקבב של זלמניקו. צילום: מתוך וולט
הקבב של זלמניקו. צילום: מתוך וולט

מקום 1: אבו חלווה

המנה:שני שיפודי קבב (מחולקים לשלוש חתיכות כל אחד) עם שלוש תוספות, שנעות בין ממרחים לסלטים, 78 ש"ח.
רשמים:וואו, איזה חוויה חלומית. המנה של אבו חלווה היא בהחלט היקרה מכולן, אבל בעיקר כי הם מגישים 2 שיפודים, ולא מאפשרים להזמין אחד. אבל עבור 2 השיפודים האלה אתם מקבלים ארוחה משגעת, שבליבה קבב שלא היה לו מתחרים בטעימה עיוורת. כל אחד חתיכות הקבב היתה בצורת כדור פוטבול, ובגודל של קובה סטנדרטי. ומילא הגודל – הטעם היה עילאי, מידת העשייה היתה יותר ממושלמת (האדמדמות העדינה במרכז עדיין עולה לנו בחלומות) ותערובת הבשר הגסה, עמוסה בבצל ותיבול מדויק ובשר באיכות בלתי רגילה. זה היה קבב חלומי, אוורירי, עסיסי וכל מה שאנחנו רוצים כשאנחנו מזמינים קבב.
שורה תחתונה:זה יקר, אבל גם כל כך משתלם. קבב שלא תשכחו, מקום ראשון בפער ניכר.

הקבב של אבו חלווה. צילום: מתוך וולט
הקבב של אבו חלווה. צילום: מתוך וולט
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

לפעמים כל מה שאנחנו רוצים בחיים זה כמה קבבים בצלחת, וכשאנחנו אומרים לפעמים אנחנו מתכוונים לכל יום ב-13:30. אבל מיהו הקבב...

מאתמתן שרוןומערכת טיים אאוט26 בפברואר 2023
נוה צור ב"פרא אציל" (צילום: עמית יסעור)

"פרא אציל": הופעה מצוינת אחת אינה מכפרת על סרט גרוע
ביקורת

"פרא אציל": הופעה מצוינת אחת אינה מכפרת על סרט גרוע

הבמאי מרקו כרמל לש את החומרים הדרמטיים של "פרא אציל" לכדי עיסה דחוסה של משחק בינוני ולא משכנע. את נקודת האור מספק השחקן נוה צור

נוה צור ב"פרא אציל" (צילום: עמית יסעור)
נוה צור ב"פרא אציל" (צילום: עמית יסעור)
14 בפברואר 2019

אני לא עוקבת אחרי סדרות ילדים ונוער, ולכן הפעם הראשונה שראיתי את כוכב הטלוויזיה והראפר נוה צור היתה ב"עמק" של סופי ארטוס (2015). אני זוכרת שבאמצע הסרט פניתי לידיד שישב לצידי, ושנינו הבטנו זה בזה פעורי פה למול השחקן הצעיר והעוצמה הכבירה של הופעתו כנער פגוע וזועם במגדל העמק. ב"פרא אציל" צור שב לגלם נער בסביבה עתירת יצרים ואלימות, והופעתו מרשימה אף יותר משום שהוא הדבר היחיד שעובד בסרט הלקוי הזה. כשכל השחקנים סביבו מזייפים – בהם שחקנים ותיקים ומנוסים ממנו, שנדמה שכל אחד מהם משחק בסרט אחר – מעורר השתאות שהוא מצליח לעצב דמות שלמה, חיונית ואותנטית. גם כשהוא חוזר על משפטים מסורבלים שנשמעו מופרכים כשנהגו על ידי עמיתיו למסך, הוא מצליח איכשהו לשכנע אותנו שהוא מאמין בהם באמת ובתמים, וכך להפוך אותם לאמינים. פרס אופיר שהוענק לו על הופעתו מוצדק ביותר. פחות ברור מדוע הסרט זכה בתשע מועמדויות נוספות.

סרטו השלישי של מרקו כרמל, אחרי "הסודות של מישל" ו"אחותי היפה", מגולל סיפור סוער שסופו המר ידוע מראש (כי הוא מופיע בהתחלה). אלי בן ה־15 (צור) מתגורר בשכונת הארגזים שבפאתי תל אביב עם אמו סימה, נרקומנית בגמילה (ליאת אקטע, שגם הפיקה את הסרט יחד עם בעלה שרגא בר). אביו יום טוב (אלון אבוטבול) מתגורר בנפרד, ואלי עושה הכל כדי שהוריו יחזרו זה לזה, גם משום שהוא לא אוהב את בן זוגה החדש והאלים של סימה, שנמצא כמותה בתהליכי גמילה (יעקב זדה־דניאל). בין סימה היצרית ויום טוב התמהוני (הוא עוטה טלאי צהוב במין מחווה מלאכותית להוויה היהודית האירופאית) אמורה להיות איזו משיכה מטורפת, אבל היא אינה מגיעה לצופים בשל המשחק העייף של אבוטבול והבימוי הגס וחסר הניואנסים של כרמל. קשה אפילו להאמין שהם היו פעם נשואים.

עוד כתבות מעניינות:
הקולנוע מתעניין פתאום באפקט מתילדה, ויש סיכוי לתיקון היסטורי
"הפרד": קלינט איסטווד עושה קיטש גזעני וזה לא נעים בכלל
"המועדפת" צריך לקבל אוסקר ולו בזכות קלוז אפ עוצר נשימה אחד

יום טוב הספון בדירת החדר שלו מצייר לעצמו ציורים ללא כל כשרון נראה לעין. יום אחד צצים אצלו צמד בעלי גלריה לאמנות מהעיר הגדולה (אורי פפר וטל קלאי), המאופיינים כהומואים מוחצנים שמדברים במילים מפונפנות, כאילו קפצו לכאן מתוך מערכון של הקומדי סטור. השניים הצטרפו לסיפור הודות לסלטה תסריטאית שמתאימה למעשיות הוליוודיות או לחילופין לקומדיות פרועות, אלא ש"פרא אציל" מתיימר לכאורה להיות דרמת התבגרות רצינית שצומחת מתוך מציאות קשה, והדברים לא מתחברים.

לצד המשיכה האדיפלית שלו לאמו, אלי מגלה עניין באנה, תלמידה חדשה ממוצא רוסי (שירה האס הבלתי נלאית, שזכתה אף היא באופיר). באחד השיאים השליליים של הסרט, אלי מבקש מעט רוך ואהבה ובמקום זאת אנה מציעה לו מציצה. מעבר לבחילה שהסצנה מעוררת, היא גם מעלה ריחות של סטריאוטיפיזציה גזענית.

לא קראתי את ספרו של דודו בוסי שעליו מבוסס הסרט, אבל אני רוצה להאמין שהוא טוב יותר מהעיבוד הגולמי שלו למסך. הקולנוע הישראלי אינו משופע בעיבודים לספרים, לא כל שכן עיבודים טובים. נדמה שהחומרים הדרמטיים, שלא לומר מלודרמטיים, שמתוארים כאן הזמינו טיפול קולנועי שונה – מאופק ומרוחק יותר, או אולי דווקא מסוגנן יותר. כאמור, מתוך העיסה הדחוסה הזאת של טעמים מתנגשים, רק נוה צור מצליח ללוש דמות אינטנסיבית ונוגעת ללב של נער פגוע ועקשן, שמנסה לסדר את החיים של האנשים סביבו ולא כל כך מצליח. מקווה שיימצא לו סרט ראוי לכשרונו.

סרט על:נער מנסה לשכנע את הוריו הפרודים לשוב ולהתאחד

ללכת?לא. הופעה מצוינת אחת אינה מכפרת על הסמטוחה שמסביב

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הבמאי מרקו כרמל לש את החומרים הדרמטיים של "פרא אציל" לכדי עיסה דחוסה של משחק בינוני ולא משכנע. את נקודת האור...

מאתיעל שוב23 בספטמבר 2019
"החברה הגאונה"

רשימת קריאה: הספרים שאתם חייבים לקרוא לפני שהם הופכים לסרט או סדרה

הסופרת שאף שולחן קפה תל אביבי לא שלם בלעדיה, סדרות הפנטזיה שירשו את המקום של "משחקי הכס" וספר המתח הכי מדובר:...

מאתנעמה רק23 בספטמבר 2019
מתוך "הנשף" (צילום: ציון איתיאל)

"הנשף" ו"פרא אציל" מובילים במועמדויות לפרסי אופיר 2018

"הנשף" ו"פרא אציל" מובילים במועמדויות לפרסי אופיר 2018

מלבד "הנשף" עם סתיו סטרשקו, הטרנסג'נדרית הראשונה שמועמדת בפרסי אופיר, "האופה מברלין" ו"פרא אציל" יתמודדו על כרטיס לאוסקר הישראלי וגם "עץ תאנה" ו"שרוכים"

מתוך "הנשף" (צילום: ציון איתיאל)
מתוך "הנשף" (צילום: ציון איתיאל)

"הנשף" הוא המועמד המוביל בפרסי אופיר 2018 עם 12 מועמדויות, בהן אחת חשובה במיוחד: בקטגוריית השחקנית הראשית נמצאת סתיו סטרשקו, שהפכה לטרנסג'נדרית הראשונה שמועמדת לפרס. אחרי "הנשף" נמצאים "פרא אציל" עם 11 מועמדויות ו"האופה מברלין" עם 9 מועמדויות. מלבד שלושת הסרטים האלה יתמודדו על הכרטיס הנכסף לטקס האוסקר גם "עץ תאנה" ו"שרוכים". טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-6 בספטמבר במשכן לאמנויות הבמה באשדוד.

על אף שלפני כשנתיים וחצי הכריזה האקדמיה לקולנוע על רפורמה שתאפשר רק לסרטים שכבר הופצו בבתי הקולנוע להתמודד על פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר, גם השנה את רוב הסרטים ראו רק המצביעים מטעם האקדמיה. הרפורמה שיצאה לפועל השנה נראית קצת אחרת: חמשת המועמדים הסופיים יידרשו לקיים 15 הקרנות בתשלום, מתוכן עשר מחוץ לתל אביב, שיכללו גם מפגש עם היוצרים. מדובר בניסיון לפשרה בין רצון האקדמיה לחבר בין הקהל לבין הסרטים המומעדים, לבין רצונם של המפיקים, המפיצים והיוצרים להגיע אל בתי הקולנוע שמאחוריהם פרס או מועמדות לו כמקדם מכירות. יו"ר האקדמיה מוש דנון כבר הצהיר כי מדובר בשינוי הדרגתי וצפויים שינויים נוספים בשנים הבאות, אז אולי בפעם הבאה נוכל לצפות בטקס ולזהות יותר משניים-שלושה מועמדים.

בקטגוריותהסרט התיעודי הטוב ביותרעד 60 דק' ומעל 60 דק' מועמדים: "הארץ מעבר להרים", "נולד בדיר יאסין", "נעמי", "פרא", "שמנה"; "אחרייך", "ארץ זרה", "אתה מת רק פעמיים", "המוזיאון", "הקיר".

עלפרס הבימוימתמודדים אופיר ראול גרייצר ("האופה מברלין"), ינקול גולדווסר ("שרוכים"), ירון שני ("עירום"), מרקו כרמל ("פרא אציל") ושרון מימון וטל גרניט ("הנשף").

השחקן הראשי הטוב ביותר:

1. גל תורן – פרה אדומה

2. ולאד דובינסקי – כאן ועכשיו

3. יורם טולדנו – הד

4. נבו קמחי – שרוכים

5. נוה צור – פרא אציל

השחקנית הראשית הטובה ביותר:

1. ג'וי ריגר – אין בתולות בקריות

2. ליאת אקטע – פרא אציל

3. לליב סיון – עירום

4. סתיו סטרשקו – הנשף

5. שירה האס – מראות שבורות

6. שרה אדלר – האופה מברלין

שחקן המשנה הטוב ביותר:

1. אלון אבוטבול – פרא אציל

2. אסי דיין – התשיעית של אסי

3. גורי אלפי – הד

4. דב גליקמן – שרוכים

5. מיכאל אלוני – אין בתולות בקריות

שחקנית המשנה הטובה ביותר:

1. אסי לוי – הנשף

2. יבגניה דודינה – אין בתולות בקריות

3. מורן רוזנבלט – פרה אדומה

4. נטע שפיגלמן – מונטנה

5. שירה האס – פרא אציל

התסריט הטוב ביותר:

1. אופיר ראול גרייצר – האופה מברלין

2. אמרי מטלון, אביעד גבעון – מראות שבורות

3. דודו בוסי, מרקו כרמל – פרא אציל

4. עלם-וורק דוידיאן – עץ תאנה

5. שרון מימון, טל גרניט – הנשף

צילום:

1. בועז יהונתן יעקב – פרה אדומה

2. גיורא ביח – הנשף

3. דמיאן דופרן – אין בתולות בקריות

4. דניאל מילר – עץ תאנה

5. עמרי אלוני – האופה מברלין

עריכה:

1. איתמר גולדווסר – שרוכים

2. אריק להב ליבוביץ' – עץ תאנה

3. מיכל אופנהיים – האופה מברלין

4. עינת גלזר זרחין – הנשף

5. ערה לפיד (שנפטרה לפני כשבועיים), גיא נמש – הסוסיתא של הרצל

פסקול:

1. אבי מזרחי – האופה מברלין

2. אביב אלדמע – הד

3. אביב אלדמע, ניר אלון – עירום

4. מוטי חפץ, אבי מזרחי – ליידי טיטי

5. מיכאל גורוביץ – כאן ועכשיו

מוסיקה מקורית:

1. אקים גולאייב, אלכסנדר רומננקו, ולאד דובינסקי, דידי ארז – כאן ועכשיו

2. אשר גולדשמידט – הד

3. דניאל סלומון – שרוכים

4. עברי לידר – הנשף

5. קרני פוסטל – פרה אדומה

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון|להורדה לאנדרואיד

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מלבד "הנשף" עם סתיו סטרשקו, הטרנסג'נדרית הראשונה שמועמדת בפרסי אופיר, "האופה מברלין" ו"פרא אציל" יתמודדו על כרטיס לאוסקר הישראלי וגם "עץ...

מאתמערכת טיים אאוט23 בספטמבר 2019
שרה שטרן בקפה תמר. צילום: נתן דביר

שרה שטרן מקפה תמר הלכה לעולמה

חודשיים בלבד אחרי שקפה תמר נסגר, שרה שטרן הלכה לעולמה והיא בת 91. הסופר דודי בוסי: "זאת מותה של תקופה"

מאתשירי כץ9 בספטמבר 2015
שרה שטרן בקפה תמר. צילום: נתן דביר

תוגת הבוהמה: הלקוחות הקבועים סופדים לקפה תמר

התמונות של רבין וקניוק יוסרו מהקירות, הבוהמיינים האחרונים יעתיקו את הפרלמנטים למקומות אחרים והגברת המסובכת תיאלץ למצוא בית קפה חדש לכתוב...

מאתאיילה חננאל30 באפריל 2015
קפה תמר. צילום: שלומית כרמלי

לאחר 74 שנים: קפה תמר ייסגר ביוני הקרוב

המוסד הבוהמייני עתיד להיסגר בעקבות החלטת שרה שטרן, המנהלת הותיקה של המקום. בכך קפה תמר מצטרף לגל של סגירות כואבות באזור...

מאתמערכת טיים אאוט27 באפריל 2015
דודו בוסי. צילום: אביבה אבן זהר

התקווה של בוסי: סיור קולינארי בשוק התקווה בעקבות זיכרונות ילדותו של הסופר דודו בוסי

23 בספטמבר 2019
עיר מקלט

עיר מקלט: סופרים מספרים איך תל אביב נכנסה להם לנשמה

‫זה שהתבייש בה וזה שמצא בה מפלט, זה שהתקשה לכתוב עליה וזו שלא יכולה להפסיק. לרגל סדרת מפגשים בין סופרים לקוראים...

מאתמערכת טיים אאוט4 בדצמבר 2014
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!