לפני זמן מה ראיתי סרטון טיקטוק של ילד בן 10, שהוריו עשו לו מבחן טעימה עיוור של פיצות. מולו ישבו 3 משולשי פיצה של שלושת הרשתות הגדולות, והילד מכוסה העיניים טעם, וניחש איזו פיצה שייכת לאיזו חברה. בעוד הוריו התלהבו מכל תשובה נכונה, כל מה שעבר לי בראש זה "מה הבעיה?" – הפיצה העבה ביותר היא פיצה האט, הדקה ביותר תהיה דומינוס והשלישית פאפא ג'ונס. גם ילד בן 6 יכול לנצח במבחן הזה. אבל עכשיו מישהו בדומינוס החליט לטרוף את המשולשים, ולשנות סדרי עולם.
>>פטיסרי נוט סורי: לא ככה עושים קינוח פיצה, ולא ככה מתמחרים אותו

"העבה של דומינוס" היא פיצה חדשה ושוברת הרגלים שכשמה כן היא – מציעה עיגול 13 אינץ' של פיצה עם בצק עבה, שמתיימרת להביא את אותה אווריריות ופריכות קלה שמאפיינת פיצות מן הסוג הזה. באופן טבעי, זה אומר שאת הפיצה הזו נשווה למתחרה שהפכה את העובי למיתוג המרכזי שלה, זאת עם ההאט, ולא בטוח שההשוואה הזו מחמיאה לפיצה החדשה שעוד מוצאת את דרכה בזירה העבה יותר. רוצה לומר שהשורה התחתונה פשוטה – קשה לי להאמין שחובבי האט יעברו לדומינוס לטובת הפיצה הזו, אבל חובבי דומינוס שירצו לגוון אולי ימצאו בה פתרון נחמד.

המדד הראשון והמובן מאליו של פיצה עבה הוא, ובכן, העובי – ודווקא כאן העבה של דומינוס נופלת. בעוד שאזור הקראסט מצליח להתעלות לגובה מוצלח (ויש לו עוד הפתעה מבריקה, אבל נגיע לזה תיכף), מרכז הפיצה – האזור אליו מתנקזים כל המשולשים – לא עומד בעומס, וקורס תחת התוספות. כלומר, יש ירידת נפח משמעותית מהקשה של הפיצה ועד לשפיץ. ביניהם יש כמה אזורים שזוכים לאותה אווריריות מתבקשת ובועתית של בצק עבה, וגם תחתית הפיצה זוכה לצבע די נאה, אבל כשזה מגיע לתוספות גדולות (למשל, פפרוני וחלפיניו) – זה הרגיש כאילו מרכז העיגול איבד מעוביו, והתכווץ חזרה לגודל הטבעי של דומינוס.

וזה חבל, כי האזורים בהם היא נשארת אוורירית מוצלחים למדי, לא שמנוניים באותה ההרמה של המתחרה (אם כי זיהיתי כמה כתמי שמן צהבהבים) ועם טעם מלוח ולא רע לבצק עצמו. אם תזמינו את הפיצה הזו, תדאגו לא לבקש תוספות כבדות, ותסתפקו בזיתים קלילים ככל האפשר, ופשוט אל תצפו שהשליש התחתון של הפיצה, האזור עם השפיץ, יישאר עבה ופריך כמובטח. בצד השני לעומת זאת, יש כבר יציאה שבאמת מצליחה לבלוט גם על רקע המתחרים – קראסט בציפוי חמאת שום ופרמז'ן קריספי.

חשבתי שזה יהיה סתם, אבל איזה קטע מעולה. אתם מכירים את הבעיה; סיימתם את החלק הנאה עם הרוטב והגבינה, וכל מה שנותר זה הקשה, החלק היבש, הבצק הזה שנתקע לכם בגרון. אני אישית מחובבי הקראסט פיצה, אבל יש אנשים שלא מסוגלים לשאת אותו בלי איזה רוטב, מילוי או הסחת דעת. ובכן, העבה של דומינוס נמרחת לקראת סיום במעטה של חמאת שום, עליו מודבק פרמז'ן שזוכה לשיזוף נאה בתנור הפיצה. התוצאה היא כיסוי שהופך את גוש הבצק העבה (הפעם באמת עבה) של הקצה לבעל טעם ייחודי ומעורר תיאבון שיגרום לכם לסיים הכל בקראסט מוצלח. גם אם טעם החמאה לא מי יודע מורגש, הפרמז'ן נותן בראש והופך את הסיומת לתענוג. או אם לסכם זאת אחרת, חבל שלא עשו את כל הפיצה העבה של דומינוס מהחלק של הקראסט.
העבה של דומינו'ס, 78.9 ש"ח במשלוח, 63.1 ש"ח באיסוף למזמינים בדיגיטל, כלסניפי דומינו'ס

• אוכלים שותים
• ביקורת משלוח
• דומינוס פיצה
• פיצה

בעולם של משפיענים ופוריו, טרנדים ומילות באז הן האלוהים. קראנץ', רול-אפ, פנקייק פלאפי, "שלא הכרתם", קפה קוראני מוקצף, שוקולד דובאי, באבל-טי, "אימרסיבי" וכמובן מילת הקסם "ויראלי". באופן עקרוני, אני מנסה להתרחק ממילים שכאלו. לא סומך על משפיענים, לא קונה את הקמפיין, לא רוצה שתדחפו לי מאכלים מוזרים לתוך משהו מתוק רק לשם ההפתעות. אולי אני בומר, אולי אני סתם עייף. אבל לפני כל אלו, היתה מילה אחת שהפכה ויראלית (יאק) לפני כל האחרות – קריספי.

עוד לפני שמשפיעניות גירדו ציפורניים על עוף מטוגן, הקריספי הצליח לשבור מחסומי ויראליות מוקדמים, ולייצר כמה טרנדים לא רעים בעולמות האוכל – אחד מהם אפילו שרד כחלק לגיטימי משוק אוכל הרחוב המקומי, ותודה לאינטרנט על החייאת הקריספי צ'יקן סנדוויץ'. אולי זו הסיבה שברגע ששמעתי על הקריספי פיצה החדשה של דומינו'ס ישראל, חשדתי שמדובר בקפיצה על הטרנד. אבל תחקיר אינטרנטי קצר גילה כמה טעיתי – מדובר במנה שמוגשת בסניפי דומינו'ס ברחבי העולם מאז 1993, כמעיין גרסה משלהם למה שבמרכז-מערב ארה"ב (ובאופן ספציפי, שיקגו) מכנים "פיצה בסגנון טברנה" (Tavern-style pizza), או פיצת ברים.

על אף שהשם "קריספי פיצה" מסגיר את אחת התכונות המרכזיות של המנה, היא לא מתארת את החלק השני והלא פחות משמעותי – צורת ההגשה. הקריספי פיצה, או הטברן-סטייל, עשויה על בצק דק להחריד ומעט קשיח (מכאן מקור הקריספיות) שנחתך ב-5 תנועות סכין לאורכו ו-5 לרוחבו, מה שמייצר שטיח של 36 מרובעים קטנים ולא שווים בגודלם. זה הופך את חוויית הפיצה ליותר נשנוש מארוחה, כאשר במקום 2-3 סלייסים שמנים כדי לשבוע, תמצאו את עצמכם קוטפים עוד ועוד ריבועים קטנים – מה שבמקור נועד להשאיר לקוחות יותר זמן בתוך ברים, בעודם מכרסמים ריבועי פיצה קטנים עד הבירה הבאה. לנו יש פיצה טורטיה, להם יש את זה.

>>בוקר סוף: סגירת צמד סניפי בנדיקט בעיר מסמנת את מותו של הלילה

כשקיבלתי את מגש המשלוח הממותג ("זהירות שביר! פיצה קריספית ודקה במיוחד" כתוב עליו) ניכר כי בדומינו'ס עבדו לפי הספר, ויצרו פיצה שטוחה ודקה – בערך שליש מעובי פיצה ממוצעת בדומינוס, עם שוליים פריכים וכמעט לא קיימים וגבינה שמכסה את כל כולה. התוספות שביקשו (זיתים על חצי) פוזרו באופן שנגע בכל ריבוע, ולמרות שחלק מהפיצה התפזרה לאורך המשלוח, לא היה קשה לסדר אותו בחזרה כי לא מדובר בפיצה שנדבקת לקרטון. לקחתי חתיכה קטנה ונגסתי בה, אבל הקריספיות שנובעת מהבצק לא הצליחה להצדיק את השאר – יש מעט מדי רוטב, מעט מדי בצק ותחושה מנקרת של פיצה יבשה. בפועל, זה ריבועי גבינה עם תיבול. אבל אכלתי עוד.

זה קצת הקטע בפיצה הזו – היא נועדה לאכילה בכמויות. בדומה לחטיף שלא מהדרג הראשון (כיפלי, אני מדבר עליך), גם כאן החתיכות לא כאלו טעימות, אבל אתם רוצים עוד, כי פיצה זו פיצה גם כשהיא לא משהו. בפועל מדובר בגרסה משודרגת לפיצה טורטיה, עם בצק קצת יותר מוצלח ולא מספיק רוטב כדי שידבק, אבל עדיין כיף לנשנש אותה, עד שלא. אני חושב שבמצטבר אכלתי את המקבילה לשני סלייסים, אבל שלב מסוים נגמר החשק לעוד – כי די, כמה אפשר לנשנש פיצה שמתקררת כל כך מהר (נו, מה חשבתם? שפיזיקה לא פועלת פה?). ניהניתי הרבה יותר מהפיצה הרגילה ומקינוח הפופים נוטף השוקולד שהגיעו לצידם. לא להיט, אבל נו – דומינוס, זה עושה את העבודה.

האסימון האמיתי בנוגע לקריספי פיצה נפל לי רק אחרי שמיציתי, בזכות תגובה של אחת מחברות המערכת, שגרסה שדומינוס זו פיצה שמזמינים בעיקר כשרוצים לעשות מסיבה לילד. לקח לי רגע, והבנתי שאני בכלל לא קהל היעד לפיצה הזו – הרי בצק דק וקשיח, פחות רוטב ומוצר שלרוב יגיע קר הם דברים שיפריעו לכל חובב פיצה ממוצע, למעט לילדים. להם לא אכפת, פיצה זה פיצה זה פיצה, ולרוב היא חינם. עבור מסיבות כיתה או יום הולדת לילד, זה הנשנוש המושלם – פיצה שחתוכה לפי כמה יותר חלקים, שקל להחזיק ביד מבלי להתלכלך, שאפשר לאכול כמה וכמה חתיכות ממנה ועדיין ישאר עוד. חלום של כל הורה. ובסוף, כשכל הילדים אכלו, תוכלו גם אתם לקחת ריבוע קטן ולהבין שלא פספסתם כלום – שהילדים יהנו.
קריספי פיצה, 72.9 ש"ח במשלוח, 58.3 ש"ח באיסוף מהסניף (עם הזמנה אונליין). בכל סניפי דומינוס

• ביקורת משלוח
• פיצה
• אוכל רחוב
• דומינוס פיצה

שום דבר לא יכול לעצור את סצינה האוכל המקומית, שגם אל מולסגירותמבאסותומשבר מתמשך ממשיכה לייצר לכם אוכל, ולנו סיבות לספר לכם. אז אלו הדברים המעניינים שקורים בתחום הטעים מכולם, במידה ורציתם לפתח קצת רעב.

>>יונתן רושפלד ראה בר שכונתי שהוא אהב, אז הוא החליט להצטרף למטבח

קצת גאווה ישראלית | כוכבי מישלן לשף גלעד פלד

אם מדריך מישלן לא יגיע לישראל, ישראל תגיע אליו בעקיפין:גלעד פלד, שף מסעדת קולונאד שבעיר לוצרן בשווייץ, זכה בשני כוכבי מישלן. במקרה והשם מצלצל מוכר, הרי שזה משום שלפני כ-20 שנה שימש פלד שף מסעדת פושקין היקרה והיוקרתית, שפעלה ברחוב מונטיפיורי והאכילה בעיקר אוליגרכים. עם סגירת המסעדה עזב פלד את הארץ, עבד בצרפת ובצ'כיה ולבסוף נחת בלונדון, במסעדת Le Pressoir d'Argent של גורדון רמזי, וזכה עבורה בשני כוכבי מישלן. את כוכב הראשון בקולונאד הוא קיבל לפני כשנתיים, ארבעה חודשים בלבד לאחר פתיחת המסעדה, וכעת כאמור מגיע הכוכב השני. אז נכון שפלד כבר הרבה שנים לא בארץ, אבל ישראלי הרי תמיד נשאר ישראלי וככזה הוא מקור גאווה לכולנו.

פיתה בשר 1 | חמודי אבולעפיה X ג'ורג'

כשחמודי אבולעפיה מפציע בפופ אפ, אפשר להיות בטוחים שכאן יהיו פיתות אליפות. הפעם הוא מתמקם בג'ורג', החמארה החמודה בפלורנטין, עם בשרים, סלטים וחמוצים שכולם מעשה ידיו להתפאר, ותפריט שמתחיל בסלטים לא שגרתיים ונגמר בקבב המיתולוגי. סלט גזר עם חמאה חומה, יוגורט כבשים ופלפל שאטה; קישואים ביוגורט, נענע וליים; חציל קלוי בטחינה ורימונים וטחינה עגבניות וג'רג'יר הם רק כמה ממנות הפתיחה כהכנה לדבר האמיתי – פרגית במרינדת עמבה (48 ש"ח בפיתה/65 ש"ח בצלחת), צוואר טלה בבישול ארוך עם חמינדוס (60/74 ש"ח), מעורב ירושלמי אורגינל עם חווייאג' של חבשוש (48/68 ש"ח) ושיפוד קבב טלה עסיסי עם טחינה ונענע (45/65 ש"ח). תנו אבולעפיה יד חופשית להפתיע אתכם עם קומבינציית טעמים ואל תוותרו לו על קונפי סחוג, שנותן לפיתה את חותמת השף הבלתי מעורערת.
שד' וושינגטון 25, שני-חמישי 11:30-16:00

פיתה בשר 2 | גרטי בכרמל

איש הדונר זיו גרטי חוזר לסיבוב נוסף בשוק הכרמל ומביא עמו את הסיחים המפורסמים, שמתובלים בפיסטוקים ובתבלינים ביבוא אישי מטורקיה. הפופ אפ יתקיים בחלל שבו פעל המיטש (שמישהו כבר יגאל את הספוט המקולל הזה מייסוריו), עם מקומות ישיבה ומוזיקה שתעשה נעים באוזניים על רקע רעשי הלעיסה. אם התגעגעתם לביס הבאמת-מושלם שלו, נעצו את התאריך ביומן ותחזיקו אצבעות שהפעם לא יהיה ביטול של הרגע האחרון.
חבשוש 31, חמישי-שישי (7-8.11)

הזמן הכתום | Eats

לכבוד האלווין שקורה ממש היום ייצבעו הוויטרינות בסניפי Eats בכתום לוהט, עדות לתעלולים שהשפית מיכל אפשטיין מכינה לקראת החג: פמפקין פאי ומרשמלו כתום, עוגת דלעת עם שנטי וניל, קרמל דלעת מלוח וקראמבל מתובל, דלעת שנטי וקרמל, מרשמלו רוחות רפאים, פמפקין ספייס לאטה ועוד ועוד (6-28 ש"ח). אהבתם את עוגת הגזר שלה במשחקי השף? גם היא תככב באירוע כמובן.
אדם הכהן 1, שינקין 20, חמישי-שבת (31.10-2.11)

השיכורים חוזרים | שישקו

חיכינו וחיכינו וסוף סוף זה קורה – בראנץ' השיכורים בשישקו חוזר בגרסה מורחבת ומשופרת, בסימן לעזאזל הכול בואו נתחזר כי מי יודע מה יהיה מחר. בתפריט החדש יש מגדל פנקייקים וקורנדביף (במקום בייקון), צלחת כבושים מהים, קלמרי על הפלאנצה וביצת עין ועוד מנות ותיקות שעברו מתיחת פנים, לצד מנות חדשות שיצר שף דורון לוי – בורקס שקשוקה, סביצ'ה דג ים על יוגורט אוזו ותפוזים, קרואסון של לה מולאן עם בשר מפורק וביצה עלומה וארטישוק צלוי לאבנה עגבניות וירוקים, וכמובן כבד קצוץ ומנות מהמטבח הבולגרי שמלווה את השישקו מאז הקמתו (45-95 ש"ח). בלאדי מרי, סנגריה קרה, מימוזה ועוד קוקטיילים של בוהוריים ישלחו אתכם לשנ"צ שיכורים מתוק במיוחד.
הכובשים 48, שישי-שבת 12:00-16:00

חגיגת דים סאם | ליי פו

מדהים איך הזמן עף: כאילו רק אתמול עשינו עליה כתבת פתיחה והנה ליי פו האסיאתית כבר מציינת שלוש שנים. לכבוד המאורע הגיע למטבח שף סיני, שבחודש החגיגות מכין גיוזות ודים סאם חדשים, קריספי וון טון, סופ דאמפלינגס שמנמנים כולל גרסת אקסטרה לארג' שמוגשת בכוס קוקטייל ועוד הפתעות מרהיבות. והשיא – כיסון ענק שבתוכו מתחבאים לא פחות מתריסר כיסונים קטנים, סוג של עוגת הפתעה או בבושקה סינית, אם תרצו. צמחוניים והריוניות לא נשארים מקופחים ויש מנות שמתאימות גם להם.
בוגרשוב 31, עד שבת (30.11)

בליקמח, בננהלוטי ומוצ'י | שוק האוכל בסנטר

לקראת העונה הקרה העניינים בשוק האוכל בדיזינגוף סנטר מתחממים, ולרשימת המציגים מתווספים לא פחות משבעה דוכנים חדשים: מאפיית Zeit für Brot עם שבלולי השמרים המושלמים והלחמים, בליקמח – המאפייה-קונדיטוריה לל"ג שתביא עימה מאפים מלוחים ומתוקים, לחמים, שוקולד וממתקים בלי אף טיפת גלוטן (ויותר לא צריך לעמוד שעות בפקקים בדרך לרמת החייל), מיץ מרק עם מרקים לחורף, המלקטים – דוכן דליקטסים ובו גבינות ממחלבות מקומיות וממשקים נבחרים מחו"ל, חלבה וטחינה של "ממלכת החלבה" ומוצרים של נאות סמדר, Rewine – דוכן יקבי בוטיק ישראלים, ודוכני מוצ'י ובננה לוטי. המון דברים טובים תחת גג אחד במרכז העיר, בדיוק המידע שלו אתם זקוקים לקראת הסופ"ש.
דיזינגוף סנטר, חמישי 12:00-20:00, שישי 10:00-17:00

פחמימות רכות ומתוקות | דומינו'ס פיצה

מתוך הבנה מעמיקה של קהל הלקוחות הגרגרני, דומינו'ס פיצה מתגברת את מחלקת המאנצ' שלאחר המנה העיקרית. כשסיימתם לכסח את הפחמימות המלוחות – אנחנו בעד הצ'יזי קראסט (שוליים ממולאים מוצרלה זו המצאה גאונית) וצ'יזי רולס (גלילי בצק במילוי גבינה ועשבי תיבול) – מתעורר חשק למשהו מתוק. וכאן נכנסים לפעולה הפופים – מאפים חמים, רכים מבפנים ופריכים מבחוץ מלאים במטבעות שוקולד לבן נמס ומענג. מכיוון שאף פעם אין יותר מדי שוקולד, תוכלו לבחור בין רוטב שוקולד חלב עשיר לרוטב פיסטוק ושוקולד לבן (22.90 ש"ח ל-8 יחידות). גזרו ושמרו למפגש החברים הבא או לנפילת הסוכר הבאה.
להשיג בסניפים ודרך האתר/אפליקציה

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• שיכורים
• שישקו
• מישלן
• גרטי דונר
• דיזנגוף סנטר
• דומינוס פיצה

באופן אולי מפתיע ובניגוד גמור למדיניות חג שבועות שלנו, אני לא חושב שאנחנו מדינה גבינתית מדי. כלומר ברור, הישראלים אוהבים חלב ומוצרי גבינות, אבל תחשבו על זה רגע – הבסיס הארצישראלי הוא קוטג', הגבינה האהובה עלינו היא "צהובה" והכי רחוק והרפתקני שאנחנו מעיזים זה בערך עוגת גבינה, וגם היא באסקית. אם אתם רוצים לראות אהבת גבינה אמיתית, פרועה וכמעט חולנית, פשוט תסתכלו על האמריקאים ואובססיית הגבינה המותכת שלהם. לא בכדי "צ'יזי" הפך להיות מילה נרדפת לאמריקאי. זה ממש נוזל מהם.

>>הבראנץ' מגיע לרדלר, רז רהב לוינונה פוראבר וקיבוץ רעים לבית קפה בת"א

ואצלנו, מה לעשות, דברים נוטפי גבינה לא תמיד זוכים להצלחה. מסעדות שמתמקדות בגבינה טראשית – לא ברי יין עם מגש גבינות – לרוב לא מצליחות בארץ, וזכורות לי במיוחד מסעדת Melt Room (שהציעה כריכי גבינה נוזליים ונהדרים באבן גבירול) או Cheese Bar (דוכן הטוסטים הגבינתיים העסיסיים של טל בר), שבארה"ב היו הופכים ללהיט, אבל בתל אביב החזיקו תקופה קצרה ותו לא. וזה לא שבמסעדות אחרות יש יותר מדי הגזמות גבינה כיפיות – כן, זה כבר לא נדיר למצוא צ'יזי פרייז במזללות מתאימות, אבל מתי בפעם האחרונה הציעו לכם מטבל גבינות? אולי, רק אולי, בהמבורגרייה – וגם זה רק אם הלכתם לנכונה (הנכונה, במקרה הזה, היא פריז-טקסס).

בפיצות אנחנו דווקא סבבה. כלומר, לא אשפי הפיצות, אבל ברוך הצ'יז, יש לנו שפע, וגם שם יודעים להעמיס בגבינות, יחסית. בואו – אנחנו עוד לא האמריקאים. כלומר, עד השבוע הזה של שבועות בו נחצו כל גבולות הגבינה. אולי אלו ימי המלחמה שדחקו את דומינוס פיצה ליצור פיצה שמגזימה את הגבינה. אולי זה החג ששיבש את דעתם לטובה. אולי זו העובדה שלפני כחצי שנה הפיצה הזו הפכה ללהיט ויראלי בטיקטוק אחרי שהושקה ביפן. כך או כך, הפיצהVolcanoהגיעה לארץ מבלי שביקשתם, ולא ידענו שאנחנו צריכים אותה. רגע, אבל האם אנחנו באמת צריכים אותה?

צריכים זו אולי מילה חזקה מדי. בואו נתחיל ברוצים. הפיצה Volcano (כמו שכתוב באותיות צהובות-אדומות עם לבה נוזלת על הקופסה השחורה) משתמשת בטריק קטן וחכם שמשום מה קצת מזכיר לי מאכלי אייטיז (בקטע טוב), במסגרתו אופים את בצק הפיצה מעל כלי דיפ לרוטב הגבינה, כך שבמרכז הפיצה נוצר הר געש קטן. אותו ממלאים ברוטב גבינתי עלום שם (בדומינוס מגדירים אותו "לבה חמה של גבינות") שנועד לטבילת הפיצה – סוג של גדי בחלב אמו, רק עם פיצה ומטבל גבינה. ואנחנו, כאמור, מאוד בענייני מטבל גבינות.

צריך לומר דבר ראשון ולפני הכל – זו הברקה ויזואלית. בין אם זה אמור להיות להיט בטיקטוק או באינסטגרם אני לא יודע, אבל ברור שכל אקט הטבילה והגבינה הנוזלית מדברים את השפה הצבעונית והצעקנית של הוויראליות. זה גם אלמנט הפתעה נחמד – לראות את הפיצה מתקערת במרכזה, ואוספת רוטב גבינה צהבהב שגם נזל (במכוון) על מעטפת הבצק, והתפזר טיפטיפה בשולי הפיצה. אבל כתמיד, יש הגזמות בפרסום – היא לא "לבה חמה", ובטח לא "מבעבעת". היא רוטב גבינה שהמקסימום שאפשר לתאר אותו זה "צהוב" ו-"נוזלי". שניהם לא מובנים מאליו, אבל אין פה שום דבר לוהט מעבר.

מה שכן יש פה זה רוטב גבינה חמוד, עם טעמי צ'דר ומליחות שחותכת את טעם הפיצה לכיוון אחר. כלומר זה באמת מביא שינוי בטעם המנה, ועבור מי שרוצה לגוון את הפיצה הרגילה שלו, מדובר בפיתרון אידיאלי. אשאיר למשרד הבריאות לקבוע אם וכמה גבינה באמת יש במטבל הגבינה הזה, שדומינוס לא פרסמו את ה"גבינות" שבו, אבל בהחלט יש לזה את הטעם הנכון למה שזה אמור להיות – הפתעה טעימה וקטנה בקצה הפיצה. יש אולי רק טרוניה אחת – ראיתי לא מעט סרטונים של פיצות זהות מדומינוס בחו"ל, ונראה שאולי קצת התקמצנו עלינו במידות.

נגיד את זה כך – במרכז הפיצה יש חור. והוא אמנם לא לוקח שטח ענק מהפיצה, הוא עדיין מקטין את הנפח שלה (כי הבצק שמתלבש על הדיפ על סף הבלתי אכיל, בדקתי). ביפן, למשל, מגישים את הפיצה רק בקוטר של 40 ס"מ (במקום כ-36 למשפחתית רגילה) כדי לפצות על האזור החסר, כך שעדיין תקבלו מספיק פיצה. פה בארץ תסתדרו עם מה שיש. זה לא נורא בשום צורה, אבל כן הופך את חווית האכילה של הפיצה וולקנו לנשנוש נחמד ותו לא. תכלס מתאים מאוד לארוחה של חבר'ה מול היורו, כל עוד אתם מזמינים פיצה נוספת כדי לשבוע באמת. נו, לפחות תוכלו לצלם טיקטוק יפה של רוטב גבינות צהוב, זרחני ולא מבעבע. גם זה משהו.
פיצה Volcano, מחיר 81.90 (או במסגרת ארוחת ולקנו ומשפחתית ב-65 ש"ח לאחת).כל סניפי דומינוס

• אוכל רחוב
• ביקורת
• אוכלים שותים
• פיצה
• דומינוס פיצה

חובבי דומינוס פיצה כבר יודעים שהרשת נוטה לחדש את הקולקציה הקבועה שלה אחת לתקופה. אכלנו כבר שיתופי פעולה עם אסף גרניט (פיצת שוק פולנטה, אנחנו עדיין מתגעגעים), שיתוף פעולה עםזוכה מאסטר שף ורועה הצאן הלל גרדי, ובימים אלה משיקים ברשת את שיתוף הפעולה החדש, שהפעם מתמקד בחיבור בין דורי – האם נירה רוסו ובתה רותי רוסו. למקרה ואתם חיים מתחת לטאבון, הנשים לבית רוסוהן אישיות קולינריות רבות עשייה ופעלים: נירה שינתה את פני המטבח הביתי עם ספרי מתכונים והפכה למוסד קולינרי חי ונושם, ורותי היא אשת קולינריה מוערכת, וגם שופטת בריאליטי "המסעדה הבאה". צוות האם-בת עובדות בשיתוף פעולה כבר שבע שנים במדור המתכונים והאוכל של שבעה ימים.

הקולקציה החדשה שיצרו לדומינוס נקראת Oh Mommy – כפל לשון שמחבר בין נושא האם ובת לטעם האוממי הדומיננטי של הפיצות. נו, בדיחות כאלה מפסיקות להצחיק כשמסבירים אותן ספציפית זו מעולם לא התחילה להצחיק. בכל אופן, השתיים יצרו לדומינוס שלוש פיצות שונות עם תוספות מקוריות, לפחות ברובן. טעמנו ושרדנו כדי לספר. אבל עוד לפני שנגיע לתוספות, נתחיל עם הבצק – שבשונה משיתופי הפעולה הקודמים, נשאר אותו בצק דומינוס קלאסי. הפיצות של גרניט וגרדי היו מרובעות ודקיקות, בעוד שכאן נותר אותו בצק רגיל – עבה, משולש ודחוס. מודים שהתאכזבנו, כי זה בעיקר גרם לפיצות להרגיש כמו סתם דומינוס משודרג.

אם כן, בסיבובים הקודמים של פיצות שף מדומינוס, הרגשנו את טביעת האצבע ואת אופיו של השף. הפעם זה היה פחות מורגש, ובכנות מהנשים למשפחת רוסו ציפינו ליותר. היצירתיות, כאמור, התבטאה בתוספות שעל הפיצה –כולן תוצרת חקלאות ישראלית מקומית. התוספת המקורית ביותר הגיעה, בלי שום ספק, על פיצה עם ענבים סגולים מקורמלים ונקניק סרוולד, בתוספת אגוזי מלך קלויים. קראתם נכון. ובכן, ענבים על פיצה זה דווקא פאן, ובהחלט מדובר בתוספת לא שגרתית שמעניקה מתיקות מתונה, אבל הטעם נעלם אל מול נקניק הסרוולד, ואגוזי המלך הופכים את הכל לביס קצת מאתגר ובעיקר כזה שלא מצדיק את כל הטררם. יש גם גרסה צמחונית, עם פרמזן במקום סרוולד.

שתי הפיצות הנוספות לא ניחנו בהפתעות, לטוב ולרע – ראשית "פיצת עגבניות סמוקות", קיצית ועגבנייתית, עם מגוון רחב של עגבניות במגוון צבעים, וחתיכות גבינת עיזים ובלסמי מצומצם, שלוחץ קצת יותר מדי חזק על כפתור האוממי. וכן, גם כאן חטאו לזרוק אגוזי מלך. האחרונה ברשימת הפיצות היא כנראה הפשוטה מכולן, אבל גם זו שהכי סביר שתהפוך להיט – "פיצת הפטריות השזופות", על בסיס רוטב שמנת עם קונפי בצל, שבבי פרמזן ומיקס של פטריות (שמפיניון ופורטבלו) וגבינות (גאודה עיזים ומוצרלה), עם קצת עלי ארוגולה, פלפל שחור ואיולי שום ישראל. הפעם אין אגוזי מלך, רק פיצה ביאנקה פטריות גבינתית מאוד, וזה אף פעם לא דבר רע.

אם כן, הקולקציה של נירה ורותי רוסו עם דומינוס אמנם חביבה וקיצית, אבל לא מביאה טעם, ניחות או אופי חדש לדימינוס. מצד שני, אם כבר בא לכם פיצה עם תוספות, זו לגמרי פיצה דומינוס משודרגת. השאלה היא, משודרגת לאן.

מחיר פיצה מהסדרה החדשה יעמוד על 86.9 ₪. במהלך תקופת ההשקה של הסדרה החדשה יוצע מבצע מוביל הכולל פיצה OH MAMMI + משפחתית קלאסית, ב- 66 ש"ח כל אחת (132 ₪).

• חדשות האוכל
• פיצה
• דומינוס פיצה
• רותי רוסו