>> עמוד הפייסבוק המצחיק עד דמעות (ולפעמים קצת עצוב)"דיאלוג עם הכלבה"הוא מתכון בדוק לאסקפיזם מחויך, שמציג את העולם מבעד לעיניים של הולכות על ארבע, הכלבות פיץ' ורו. מאחוריו עומד אופיר ששון, תסריטאי, אנימטור וכותב סאטירה ("היהודים באים" עונה 4 וסדרת הרשת של כאן דיגיטל "סוף הדרך"), אבא לכלבה, חתולה ושני ילדים אנשים, שלאחרונה הוציא לאור את"רוּ עושה בלגן"(הוצ' דוב לדעת) – ספר ילדים על שגרת בוקר ושני אחים שמתארגנים לצאת למסגרות, אבל הכלבה שלהם רק רוצה לשחק ומפריעה במקלחת ובהתלבשות. את האיורים יצרה בת זוגו אורי אן חיל ששון, אנימטורית בתחום המשחקים ומאיירת ותיקה, והספר נכתב ואויר יחדיו על כלבתם רו, היורשת של פיץ׳ המנוחה, ועל ילדיהם הקטנים יערי (4) וים (8), גיבורי הספר.

>> סחר הוגן פמיניסטי והד מבאר קדומה // העיר של לורן מילק
>> כדור הרגעה במים וזיכרונות מניסיון כושל // העיר של לי גילת
>> פוטנציאל של יצירתיות ודיסוציאציה בים // העיר של תמרה מובשוביץ

1. שוק הכרמל

אורי אן:הכל שם בתנועה, חי ותוסס, תמיד כיף ללכת שם לאיבוד בין הדוכנים והסימטאות ולגלות מקומות חדשים טעימים ומעניינים או מקומות ותיקים שהספקנו לשכוח.
אופיר:מקום מפחיד מלא אנשים שכל הזמן זזים עליך. והולכים לאיבוד שם. ופעם הלכתי עם חבר ומצאנו מרק ראמן מעולה, זה היה כל כך חריף שברוך השם נהרגתי מספר פעמים ולא הרגשתי את הטעם של המרק הזה בכלל, וגם עד היום טעמים בכללי לא מרגיש. ריח נעים לפרקים.

ההמולה לעולם לא נפסקת. שוק הכרמל. צילום: Amir Levy/Getty Images

2. בית רומנו

אורי אן:התדר ידוע בליין מוזיקלי מעולה, עם די.ג’ייז והופעות חיות שמכוונות לאוהבי מוזיקה אמיתיים. פיצה טעימה בטירוף ואנשים יפים. התדר הוא פלטפורמה ליוצרים, אמנים ומוזיקאים, מקום שמקדם תרבות אלטרנטיבית ונותן במה לקולות חדשים ולא שגרתיים.
אופיר:אני לא חושב שצריך הרבה יותר מפיצה מעולה וענקית, אווירה נהדרת ומלא מובטלים בשביל להרגיש טוב.
דרך יפו 9 תל אביב

בית רומנו (צילום: אריאל עפרון)

3. חוף צ'ארלס קלור

אורי אן:אחד החופים היפים והנעימים בתל אביב. משלב בצורה מושלמת בין טבע, עיר ואווירת חופש אמיתית.
אופיר:היינו שם עם פיץ׳ כשהייתה צעירה עם רגליים בריאות נהדרות והיא רצה איתנו, ולראשונה ראתה את הבעלים שלה נכנסים לים, וברוך השם נתקפה חרדה וטסה לתוך המים להוציא אותנו החוצה. מבחינתה הצילה אותנו, כשבתאכלס היא שרטה אותנו בכל הגוף, בכל בכל הגוף, והצילה אותנו מכלום. אהובה מושלמת.

פיץ' ורו (צילום אלבום פרטי)

4. אסופה

אורי אן:עיצוב ישראלי מקורי, חנות שהיא פנינה אמיתית למי שאוהב עיצוב, סטייל ואווירה עם סיפור. מדובר במקום שמצליח לשלב בין אסתטיקה מוקפדת לבין חום ואופי מקומי, בדיוק כמו שוק הפשפשים עצמו. תמיד יש שם את הדברים הכי יפים לבית, אבל הכי חשוב: יש להם את פרויקט הדגל של הגדה של פסח, כל שנה אפשר לקנות מהמם מהדורה מאוירת חדשה עם מאיירים חדשים (כל שנה), וכל שנה העיצובים פשוט מרהיבים.
אופיר:מקום יפה דברים יפים.
נחמן 2 יפו (שוק הפשפשים)

ההגדה של סטודיו אסופה. צילום: יח"צ

5. מעדניית יום טוב

אורי אן:מעדניית יום טוב מצליחה לשמור על האופי המסורתי שלה, ובו בזמן להישאר אהובה ורלוונטית.הייתי פותחת את הבוקר (יש שיגידו צהריים) בירידה מהדירה בחלוצים-לוינסקי, הולכת כמה צעדים למעדניית יום טוב, אוספת כמה מצרכים – בין היתר כמות לא סבירה של זיתים – וחוזרת לאכול ארוחה במרפסת המתפוררת.
אופיר:אני כשגרתי בתל אביב הייתי פותח את הבוקר עם הוודקה הזאת של הקיוסקים ורדבול, וככה שותה את זה בחוץ באזור של מוסכים. ולא היה לי את החוויה של מעדניית יום טוב. וחבל.
לוינסקי 43 תל אביב (שוק לוינסקי)

מעדניית יום טוב בשוק לוינסקי (צילום יעקב בלומנטל)

מקום לא אהוב בעיר:

פעם כשאופיר היה קטן הוא איחר להופעה עם חבר, כי החנה בדיזנגוף סנטר ולא הצליח לצאת משם במשך 28 דקות, והתחיל לבכות ולהתחנן לאלוהים שיוציא אותו משם. הטוויסט הוא שזה קרה לפני חודשיים והוא בן 42.

דיזנגוף סנטר (צילום: דין אהרוני רולנד)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לכם את הראש או פתח לכם את הלב?
למשפחה: ההצגה "על עלה ועל אלונה", שמבוססת על הספר של אתגר קרת ושירה גפן – הפקה קסומה ויפהפיה שעובדת על כל החושים, בעיקר כשהיא מגיעה כחלק מהפרויקט "מקומות שמורים". בשביל הגדולים – נוגה ארז, היא ובעלה מעניקים במתנה מוזיקה אמיתית מקורית מבוצעת בעושר בועט ונהדרת. שני אנשים כה מוכשרים ומוצלחים וטובים, קחו את אופיר לעשות לכם קליפ באנימציה.

נגה ארז (צילום: גיא פריבס/גטי אימג'ס)

איזו יצירה נתנה לכם כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אופיר:"אקס מן 97". אין הרבה דברים יקרים בתקופה זו כמו היכולת האמיתית לברוח, כשאתה חש חוסר אונים מול מציאות מזוויעה. "אקס מן 97" היתה חוויה נוסטלגית ועדכנית מושלמת של אנימציה נהדרת, סיפור מושלם והרבה אושר לילד שבפנים.
אורי: "מד מן". ג׳ון האם. תמיד.

לא רק נוסטלגיה. "אקס-מן 97'" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)

לאיזה ארגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אצלנו בבית לחיות יש משמעות במקום מאוד גדול, אז כמובן תמיד נמליץ על העמותות שעוזרות לבע"ח – חוות השאנטי, החתוליה ואביהו שרווד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ניר ברגר, בן הזוג לכתיבה של אופיר בהרבה פרויקטים, כולל "היהודים באים" ו"סוף הדרך" שיצרו יחד. הוא אדם אלוהי בטוב ליבו ומבריק.

מה יהיה?
מזעזע לעוד איזה חצי דור ואז עלייה למעלה למי שנשאר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• שוק הכרמל
• בית רומנו
• תדר
• פארק צ'ארלס קלור
• אסופה
• מעדניית יום טוב
• דיזנגוף סנטר

>> לי גילת, תל אביבית אורגינל, היא מהטובות שבתסריטאיות ארצנו ("טהרן", "מנאייכ", "כבודו") וגם יוצרת טלוויזיה מבריקה ("חזי ובניו", "חוליגנים") ובמאית קולנוע שסרטה השני והמעולה (יצירה משותפת עם בת אל מוסרי), "בנות כמונו", זכה בשלושה פרסי אופיר ב-2024 והגיע סוף סוף אל בתי הקולנוע המקומיים. בשבוע שעבר הוא גרם למבקרת הקולנוע שלנו יעל שוב להפציר בקוראים"אל תתנו לסרט מלא החיים הזה לחלוף על פניכם". אז באמת אל.

>> פוטנציאל של יצירתיות ודיסוציאציה בים // העיר של תמרה מובשוביץ
>> כוך קסום להופעות ושביל סודי אל הילדות // העיר של הילל סנדמן
>> מאפה שהוא טיול הביתה ומקום פשוט להיות // העיר של סאמר סלאמה

1. בריכת גורדון

לפעמים נשבר לי ואני אומרת לעצמי שזהו, אני עוזבת את העיר, למרות שנולדתי וגדלתי בה ומבחינתי תל אביב ואני זה לנצח. כנראה שככה זה מונוגמיה ארוכת שנים, את לא תמיד רואה מה יפה וטוב בבן (או בת) אדם שלך ומתעכבת רק על החסרונות. היא יקרה מדי (וואו אבל ממש), מלוכלכת, צפופה ובחלקים גדולים שלה סאחית להחריד. אבל כשאני חושבת על לזוז מפה, בשלב מאד מוקדם של ההתלבטות עולה לי בראש בריכת גורדון ואני נזכרת שאין לי מה לחפש בשום מקום אחר.

בריכת גורדון (צילום: לי גילת)

אני שוחה בגורדון שלוש או ארבע פעמים בשבוע כבר המון שנים (ברור שגם בחורף), היא החמצן שלי, כדור ההרגעה שלי והנקודה התל אביבית שלי. ההורים שלי שהיו חלק ממה שקראו בשנות השבעים "הבוהמה התל אביבית" שחו בה גם הם, וידעו לספר רכילות מעולה ומעניינת עד היום על ענקי התרבות ששחו בה אז. בריכת גורדון היא באמת הבריכה הכי טובה בעולם, מי מלח צלולים וקרים שבתוכם את יכולה להשאיר את כל הלופים המיותרים והמחשבות הקודרות ששחו לך בראש לפני שנכנסת למים. וזה לא כזה קר! מתרגלים בשניות – באחריות.
אליעזר פרי 14 תל אביב (מרינה תל אביב)

2. הנילוס

עכשיו אני קלישאה של קולנוענית, אבל לא אכפת לי, הנילוס באלנבי הוא המקום היחיד בעיר שאליו אני יכולה לקפוץ לבד אם בא לי בירה ואני יודעת שתמיד אפגוש שם מישהו שאני מכירה, או מישהי שאני לא מכירה, ושתמיד יהיה לי ערב כיפי ומעניין. מורן בעלת הבית מכירה ואוהבת את האנשים שיושבים אצלה ויודעת לייצר אוירה נינוחה ולא מתאמצת. היא תמיד תמצא לך שולחן, גם בערב חמישי, ותמיד תמצא רגע לשבת איתך ולדבר על מה היה ומה יהיה. חודשיים אחרי השביעי באוקטובר קבעתי שם עם חברות, יצאנו פעם ראשונה מהבית, הרגשנו כמו עכברים שיוצאים מהמחילה אל הנקודה האחרונה שבה החיים היו סוג של נורמליים. הזמנו משהו לשתות' והתחלנו את הדרך הארוכה חזרה אל השגרה של לפני המלחמה.
אלנבי 33 תל אביב

נילוס (צילום: מורן אלון)

3. דיזנגוף סנטר

בעולם תאגידי שבו כל הקניונים בארץ ובעולם נראים נשמעים ומריחים בדיוק אותו דבר, עם אותן רשתות ביגוד גנריות ואותו וייב קפיטליסטי משעמם, דיזנגוף סנטר הוא הקניון היחיד שמנסה וגם מצליח להיות ייחודי, עם חנויות כמו יער הפיות, המציאון, וקול-יו, עם להקות ילדי הסנטר הכעוסים שמבלים שם מבוקר עד לילה, קולנוע לב הנפלא, פרויקטים מגניבים שמפיקים שם וסיורי העטלפים במרתפים של הסנטר.בחנות הנינטנדו בסנטר עובד בחור אחד שכל פעם שאני באה לשם עם הבן שלי הוא נכנס איתו לשיחה ארוכה על צ'יטים במשחקים, ואף אחד לא מאיץ בו לסיים ולהגיע לקופה.

לב לב לב. דיזנגוף סנטר (צילום: יח"צ)

חוץ מזה שהכי כיף ללכת לאיבוד בסנטר, זה משהו שאני מלמדת גם את הילדים שלי לעשות. וסתם שתדעו שעובדי הניקיון שם מועסקים בהעסקה ישירה ושאם אתם עוברים דירה וצריכים ארגזים אתם יכולים לקנות אותם ממש בזול בסנטר ושהעובדים מקבלים את הכסף ישירות כבונוס.

4. כיכר אתרים

אני יודעת זה מפגע, זה מוזר, זה מכוער, יש שם ריח חריף של שתן, עזובה ולכלוך וזה באמת מקום שאמור כבר לעבור מין העולם. אבל מי שגדלה בתל אביב של שנות השמונים זוכרת ימים אחרים, את הבר שהיו יושבים בו תיירים מאירופה, שהיתה תלויה לו בכניסה בובה עצומה של גורילה עם עיניים נוצצות אדומות שהיו נדלקות מידי פעם, את ערבי השירה בציבור עם אפי נצר שהיו מושכים אליהם מאות רבות של אנשים, את הפיצה הכי טובה בעיר שכבר אז חשה את עצמה מטרופולין.

כיכר אתרים (צלם: גרשון שלוינסקי, באדיבות הארכיון העירוני תל אביב-יפו)

אני יודעת שכיכר אתרים מיועדת להריסה ובמקומו יבנה בטח עוד פרויקט דיור נוצץ שפניו אל העתיד, וזה קצת מבאס אותי כי במרכז העיר כבר אין מקומות שבהם השטח לא מנוהל ומנוצל עד מוות, אין מקומות שמזכירים לנו חלומות גדולים שהפכו לכישלונות מפוארים ואני אוהבת את התזכורת הזאת, את הניסיון שלא הצליח ואת הרצפה המשונה של כיכר אתרים שהלכתי בה כשהייתי ילדה ואני הולכת בה גם היום.

5. קפה סגפרדו // מסעדת מאנטה ריי

שני מקומות אהובים שנסגרים ממש עכשיו, מצטרפים לקפה נחמה וחצי זצ"ל, לג'וז המקורי ביהודה הלוי ולעוד מקומות שהפכו להיות "המקום שלנו", ופתאום נעלמו. העיר משתנה כל הזמן, וזה כנראה בלתי נמנע ואפילו חיובי – העיר לא נחה רגע, דור חדש מגיע אליה שטוף ליבידו וחלומות ובונה מיתולוגיות חדשות במקומות שאני כבר לא מכירה. סגפרדו ומאנטה ריי היו המקומות שלי, הרבה מהתסריטים שכתבתי התחילו בסגפרדו, הרבה מימי השמחה שלי נחגגו במאנטה ריי, ואני עצובה שהם נסגרים ומודה להם על רגעים רבים של אושר.

זאת הייתה סיבה טובה לקום מוקדם בבוקר. מאנטה ריי (צילום: אינסטגרם/mantaraytelaviv)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

המדרכות של תל אביב שהפכו לשדה קרב. האופניים והקורקינטים שדוהרים על המדרכה כאילו היתה של סבא שלהם. יש לי שכנה בת תשעים שלא יוצאת מהבית שלה בלי שאחד הילדים או הנכדים שלה ילווה אותה כי היא מפחדת להידרס. המדרכות של תל אביב הן בשבילי מקור אינסופי של מריבות עם הזולת, הרעה בתנאים ומלחמה שלא נגמרת, הילדים שלי גוררים אותי במבוכה בכל פעם שאני מתחילה לריב עם איזה חרייאט שדוהר על האופניים שלו במדרכות של דיזנגוף, שם זין על אנשים מבוגרים וילדים שהולכים שם, או עם נשים צעירות עם קורקינט מעוצב ומזרון יוגה שמצפצפות לך שתפני את הדרך (הדרך שלך, במדרכה, כן?) כדי שהן יוכלו להמשיך לדהור לחדר הכושר.

בלי אכיפה זה לא ילך. מבצע אכיפה נגד קורקינטים על מדרכות (צילום: באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

אני יודעת שזה עניין של העירייה ושיש בעיה אמיתית עם הכלים החשמליים, אני גם יודעת שהכלים האלה פותרים בעיה אמיתית של התניידות בעיר, אני בעצמי רוכבת על חשמליים, אבל ראבק, קצת להתחשב. אפילו אם אתם נוסעים על המדרכה, תזכרו שאתם אורחים ושלבן אדם מותר לחלום רגע או ללכת לאט ובמתינות עם הילד שלו בלי שתצפצפו לו או תדרסו אותו ותקלקלו לו את המצב רוח.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פרויקט "דבק" של אגף התרבות של עיריית תל אביב יפו בניצוחו של גיורא יהלום, שהוא אש ותמרות עשן של בן אדם, תל אביבי עם עבר של קיבוצניק עשוי ללא חת, שהמחוייבות האוהבת שלו לתרבות על כל סוגיה וגווניה מרגשת ממש. פרויקט דבק עונה על בעיה שכל מי שעוסק בקולנוע, תאטרון או אופרה מכיר היטב, והיא שהקהל של תרבות "קלאסית" הולך ומזדקן והדור החדש מוצא את מקומו במקומות אחרים ומדיר ממנה את רגליו. הפרויקט העירוני היפה הזה מבקש לחבר קהל צעיר (מאוד) לאופרה, תאטרון וקולנוע. ועושה את זה בענק.

ככה נולד פסטיבל. פרויקט דבק X הקאמרי (צילום: מתן אשכנזי)

רק בחודש שעבר נמכרו 1,500 כרטיסים לצעירים בלבד לאופרה החדשה "דידו ואניאס" וזה כל כך נפלא ותל אביבי בעיני שבמדינה שבה יש כל הזמן צרות הרבה יותר גדולות ובוערות, יושבים אנשים בעירייה ואשכרה דנים בכובד ראש איך לטפח את הדור הבא של צרכני ואנשי התרבות בישראל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ממש בחודש שעבר יצא לאור ספר שהוא ספק ספר ילדים, ספק פרק יומן, שהוא גם אגדה אורבנית תל אביבית מאוירת שכתבה חברתי הטובה ואם שני ילדיי, המוזיקאית שילה פרבר. לספר קוראים "לילה טוב ינקלה ריצ'קין" והוא מספר על מוזיקאית תל אביבית בודדה שפוגשת כלב חצי מת שהופך לחבר הכי טוב שלה בעולם. כששילה כתבה את הטיוטה הראשונה עדיין לא היו לנו ילדים, אז הקראתי אותו לאחיינית שלי, שהקשיבה רוב קשב ועם סיומה של הקריאה הרימה אלי עיניים ואמרה לי נחרצות "עוד פעם", והקראתי לה את הספר שוב ושוב ושוב ושוב.

מתוך "לילה טוב ינקלה ריצ'קין"

אחרי זה שילה שלחה את הספר להוצאת ספרים מוכרת וקיבלה תשובה ש"הזמרת", היא הגיבורה, לא מתאימה לספר ילדים. המשפט המדויק היה שיש "למתן את דמות הזמרת". הם כמובן טועים: ילדים אוהבים סיפור הכרחי ורגשות עזים, גם חיוביים וגם שליליים, סיפור עז ולא מפולטר, שיש בו אהבה ומוזרות ואובדן ועוד אהבה. וזה בדיוק ינקלה ריצ'קין. ספר נפלא, מקורי, מצחיק ומרגש, שהילדים שלכם יהנו ממנו בטירוף ואתם אפילו יותר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון, אדם או מטרה שמבקשים מאיתנו לסתום שניה ולהפסיק לריב. הימים קשים מאוד וכולנו זקוקים למישהו שיהיה אשם במצב אליו הגענו. אז במקום לנסות לבנות משהו ביחד, שיכללנו את כיתבי האישום שלנו אחד נגד השני. כל הדבר הזה של טענות וטענות הנגד נמאס לי טוטאלית ואני ממש מנסה לא לקחת בו חלק. בתוך מציאות מייאשת הניסיון למצוא את נקודות החיבור ולא את נקודות המחלוקת נדמה נאיבי ומטומטם, אבל בעיניי אם כולם יסתמו שניה ויתאפקו מלהאשים מישהו אחר במצב אליו הגענו אולי נצליח למצוא אנרגיות ומשאבים להתחיל לשקם את מה שנהרס פה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שלי הוא התסריטאי והקומיקאי אריק שגב, והוא כבר לא צריך שירימו לו, כי הוא כבר חצה את הנהר והמשיך הלאה אחרי מאבק הירואי בשלל מחלות שאיש לא ממש מכיר (והן ממש לא סרטן, בוז). אריק היה הכי תל אביבי שהכרתי, במקור מראשל"צ כמו הטובים שבהם, חכם, ידען וכחן וקוצני, שהתרגש עד דמעות משירים של אלתרמן וארגוב, שנא כמעט הכל אבל אהב את העברית, שהיה מתגנב בלילות לבית העלמין הישן של תל אביב בטרומפלדור כדי לחשוב, שהרים לבדערבי קריאה והגות יפייפים לכבודו של ש"י עגנוןושבאופן כללי היה פשוט מי שהוא, אריק שגב הצעיר מכף רגל ועד ראש ואם לא מתאים לכם אז אחלה, אני לא עובד אצלכם (את זה הוא היה אומר אגב גם לאנשים שהוא כן היה עובד אצלם).

אריק שגב הצעיר ז"ל (צילום: לי גילת)

לפני מותו עבדנו יחד על סדרה שלצערי לא הגיעה אל קו הגמר. לסדרה קראו "אנשים מתים", ובאחד הפרקים מישהי שם אומרת לאריק של הסדרה: "לא להיוולד פה זה הכי תל אביב, וגם אתה – אתה לא ממש יפה, אבל אין עוד מישהו שנראה כמוך, אתה די מתפרק אבל איכשהו מחזיק מעמד, אתה מאוד מוכר אבל תמיד יכול להפתיע, אתה מודרני ומיושן בבת אחת. אתה תל אביב, אריק, אתה לא תל אביבי, אתה תל אביב עצמה".

מה יהיה?
יהיה טוב. בעזרת השם ובעזרתנו.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• נשים בקולנוע
• בריכת גורדון
• נילוס
• דיזנגוף סנטר
• כיכר אתרים
• מאנטה ריי
• קורקינטים
• אריק שגב

המדינה נחלקת לשניים: אנשים שמאוד אוהבים את "כראמל", ואנשים שאין להם ילדים. אם אתם משתייכים לחצי הראשון (והצודק) מבין השניים, תצטרכו להכין את עצמכם נפשית לקראת הטירוף שעומד לנחות על דיזנגוף סנטר בחנוכה: שבוע שלם של סדנאות כראמל, מופעי כראמל, השקה בלעדית של בובת כראמל הרשמית, יום אימוץ חתולים וחידון כראמל אינטראקטיבי ברחבי הסנטר.
>> תל אביב באורות: שוק חנוכה בכיכר הבימה ושוק כריסמס בנמל יפו

סדרת הספרים הלהיטית של מאירה ברנע-גולדברג מגיעה אל הספר העשירי והאחרון שלה, "כראמל – הסוף?", ולרגל צאתו יתקיים בסנטר פסטיבל חנוכראמל החל מה-16.12 ועד ה-22.12 בקומה מינוס 1 בניין B, שיציע שלל תכנים חוויתיים לכל הגילאים, כולל מפגשים עם ברנע-גולדברג עצמה, סדנאות עם המאייר רמי טל, מופעים מקוריים, תחרות "מצא את המטמון" נושאת פרסים וכמובן שגם דוכני מרצ'נדייז רשמיים.

כראמל ומאירה ברנע-גולדברג. חנוכראמל בדיזנגוף סנטר (צילום: ליה יפה)

סדרת הספרים, שהפכה לתופעה תרבותית בקרב ילדים ונוער ולסדרה מצליחה בכאן 11, היא כבר יקום שלם שיכול לתחזק פסטיבל המשלב אמנות, יצירה, מופעים אינטראקטיביים, פעילות משפחתית ואירועים סביב עולם התוכן של המותג שהחזיר את ילדי ישראל לקרוא ספרים. הפסטיבל יכלול, לפיכך, גם מפגשי מעריצים עם כוכבי הסדרה המשודרת, הקרנה של פרקי הסדר, עמדות צילום מושקעות בהן ניתן יהיה להצטלם גם עם דמויות מעולמו של כראמל, ובשביל אווירת החג גם הדלקת נרות וחלוקת סופגניות יומית.

כראמל ומאירה ברנע-גולדברג. חנוכראמל בדיזנגוף סנטר (צילום: ליה יפה)

"כשכתבתי את כראמל לפני עשר שנים לא יכולתי לדמיין לאן החתול הזה יגיע", אמרה ברנע-גולדברג, "אני מתרגשת לחזור שוב הביתה לדיזנגוף סנטר, לשמח את הילדים ולאפשר להם ליהנות מאירוע סביב הדמויות שהם אוהבים, מקום שבו כל המשפחה יכולה להיות יחד". גם המנכ"ל והבעלים המשותף של דיזנגוף סנטר, דן פילץ, הצטרף לחגיגה והוסיף כי "אנו שמחים להעניק במה רחבה ליצירה ישראלית מצליחה, וליצור חוויה מושקעת ומזמינה לכל המשפחה, בעזרתה הילדים ימשיכו להתחבר לקריאה ולאמנות בדרך חווייתית. אין לי ספק שאם בפסטיבל הקודם הגיעו לסנטר 50,000 מבקרים, השנה המספר אף יגדל, הודות לפעילותה של מאירה שחידשה את אהבת הקריאה בקרב ילדים ונוער".

בניגוד לסדרת הספרים שמגיעה לסיומה, סדרת הטלוויזיה המבוססת עליה הגיעה בפברואר האחרון לעונתה הרביעית, והעונה החמישית והאחרונה תשודר במהלך 2026, כך שלפי החשבון שלנו זה משאיר מקום וזמן לפסטיבל כראמל אחד נוסף לפחות כדי להיפרד מהחתול הקסום כמו שצריך. מצד שני, אם מחזירים את "הארי פוטר" בתור סדרת טלוויזיה של HBO אז באמת שהעתיד של "כראמל" עוד לפניו.
>> פסטיבל חנוכראמל בדיזנגוף סנטר, 22.12-16.12 16:00-10:00, דיזנגוף 50 תל אביב //הכניסה חופשית, התוכניה המלאה כאן

• ❤ תרבות
• דיזנגוף סנטר
• עם הילדים
• ספרי ילדים
• חנוכה
• כאן 11

>> איה ליאון (כדאי שתעקבו) היא אמנית סאונד, מלחינה ונגנית סקסופון ואלקטרוניקה. בחודש שעבר נפתחה התערוכה "עקבה" בהשתתפותה (בית הספר לאמנות מוסררה, שבטי ישראל 22 ירושלים, עד ה-30.12), שם הציגה את "אדוות", יצירה לקולנים, קונטרבס ואלקטרוניקה חיה, לצד פרטיטורות גרפיות מהפנטות שנראות כמו שרטוטי גינות זן או בלו-פרינט של תקליט. תפתחו את האוזניים.

1. רחוב אלנבי

בקצה אחד שלו – הים (מקום אהוב בפני עצמו, ר' סעיף מס’ 5) ובקצה השני – כיכר המושבות, צומת היסטורי, שכמו אז גם היום משחק תפקיד חשוב בחיבור חלקי העיר. בין לבין יש גישה לכל מה שכיף:הנילוס,שוק הכרמל,מתחם בית הכנסת הגדול,פיתה ג’סמינו(למי שיש כוח לטסטוסטרון),ג'וס פיצה(שלדעתי בין הטובות בעיר),ה-סניף של סופר־פארםועוד. אלנבי בשבילי מלא בנוסטלגיה ונעורים – מהסקסופון הראשון שקנו לי לבת מצווה בגינצבורג, דרך מסיבות בפסאז', ועד בילויים שיכורים בסלון ברליןובלוציפרשנגמרו עםפיצה בוטיקבסוף הלילה. יש מי שמיהרו להספיד את הרחוב כשהתחילו השיפוצים לרכבת הקלה, אבל דווקא יש משהו נחמד בזה שהוא התנקה מרעשי האוטובוסים ואפשר כבר ממש לדמיין את הגלגול הבא שלו. רחוב שמכיל את הקצב הגבוה של העיר וגם את השבירות שיש בה.

אפשר כבר לדמיין את הגלגול הבא. רחוב אלנבי (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

2. ענן

נהיה טרנד מבורך לפתוח ברי האזנה עם מערכות סאונד אוברקיל ורמקולים יפים בקטע מעורר קנאה, והמועדף עלי הוא הענן. אם בא לכם אווירה יותר אינטימית מהאוגנדה אבל עדיין להשאר קרובים לפארק המסילה – לכו לשם. בר האזנה שכונתי עם חצר כיפית ומבחר יינות (אבל תכלס הכי שווה הנגרוני). כמעט בכל ערב יש סלקטורים שווים, ויש גם תקליטים למכירה.
רענן 36 תל אביב (פלורנטין)

כמה טוב יכול להיות במקום אחד. ענן בר (צילום: קובי בוהדנה)

3. פליציה: בית לאמנות הצליל (וכיכר ביאליק)

גדלתי באזור ותמיד היתה לי אהבה גדולה לכיכר ולרחוב ביאליק. כשהייתי רצה תמיד עברתי שם. זה גם מקום מושלם לדייטים – אני ובן הזוג שלי כבר שש שנים ביחד והדייט הראשון שלנו היה שם, אז נראה לי שזה בדוק. מלבד הסנטימנט שאני רוכשת אליה והציוריות שלה, הסיבה הכי טובה להגיע לכיכר ביאליק היא הבניין שלפליציה: בית לאמנות הצליל.בעיר שקצת נהיה בה קשה למצוא איפה להופיע, בפליציה יש אולם קונצרטים יפהפה עם אקוסטיקה מצוינת, ותוכנית מוזיקלית מגוונת – מקונצרטים קלאסיים ועד מוזיקה חדשה, פאנק וליין קבוע של החנות באלנבי ״טראש אדיקשן״. חוץ ממנו, נמצאת שם הספרייה למוזיקה שפתוחה לקהל לעיון ולהשאלה של ספרים, תווים, כתבי־עת, אוסף מרשים של כלים עממיים וכ-18 אלף תקליטים מגוונים שכוללים גם פריטים נדירים שקשה למצוא באינטרנט (תציצו באינסטגרם שלהם–יש שם פינה קבועה של תקליטים מהאוסף). אפילו למי שמוזיקה פחות מדברת אליו – זה אחלה מקום לעבודה שקטה, עם מזגן בחינם ונוף לאחת הכיכרות הכי יפות בתל אביב. תעלו לקומה השלישית – יש שם מרפסת מדהימה.
ביאליק 26 תל אביב

מה זה היופי הזה, חוצפה. פליציה – בית לאמנות הצליל (צילום: יעל שמידט)

5. דיזנגוף סנטר

יש אנשים ששונאים קניונים ואני אחת מהם, אבל הסנטר הוא אחר ומיוחד – גם מבחינה אדריכלית וגם בזכות תרבות השוליים שהוא מאמץ לתוכו. יש לי חיבה למקומות הטרוטופיים כאלה, שבהם אובדת תחושת זמן. אני יכולה להיכנס בבוקר ופתאום לגלות שעברו שעות, ואז לשאול את עצמי – יש מצב שאני בכלל עדיין בת 12?המבנה שלו מחביא בו אינסוף פינות וחנויות מוזרות, ומאפשר לך לשוטט בו עד שאתה שוכח את עצמך. ביסודי היינו נכנסים אליו בשבתות כשכל החנויות סגורות ויורדים את הירידות עם סקייטבורדים, משחקים מחבואים, תופסת ואמת או חובה. היום זה פשוט המקום הכי נוח בשבילי למצוא בו את כל מה שאני צריכה במזגן או ללכת לקולנוע לב (אפשר להריח את הפופקורן מכל הסנטר וזה מטמטם) וגם: יש גג קטלני.
דיזנגוף 50 תל אביב

איך אפשר לא לאהוב. דיזנגוף סנטר (צילום: דין אהרוני רולנד)

5. הפסל "שמועות" // טיילת הפארק החופי

אני אוהבת מאוד את הים וכל תקופה יש לי חוף מועדף אחר. ממליצה מאוד לבקר בפסל "שמועות" של ניב גפני, שנמצא על טיילת החוף מצפון לרידינג, מאחורי שדה דב. זהו פסל אקוסטי המורכב מצלחת פרבולית גדולה (כמו צלחת לווינית) שהצורה שלה גורמת לכל גלי הקול שמגיעים מכיוון מסוים, להתנקז לנקודה אחת. הפסל עצמו יפהפה, פונה אל החוףי, ובמרכזו יש ספסל שפשוט הופך אותו לפינה המושלמת לחווית הישיבה מול הים; להקשיב לגלים, ולהרגיש כל מיני רגשות שרק הים מאפשר לך.

"שמועות", ניב גפני, חוף רידינג (צילום: ניב גפני)

מקום לא אהוב בעיר:

שרונה.מקום עם המון פוטנציאל ואפס נשמה. חוץ משליחים ועובדי משרד רעבים, לא נראה שקורה שם משהו באמת.לדעתי זה היה יכול להיות מתחם גלריות וסדנאות אמנות מטורף, כמו אחד ממרכזי ת"א תרבות, רק מפוזר בין המבנים הטמפלריים.

ולא קורה שום דבר. שרונה (צילום: גיא יחיאלי)

השאלון:
איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שנים צרכתי מופעי סטנדאפ רק דרך ספיישלים בנטפליקס, HBO והאינטרנט וכמעט שלא יצא לי לראות סטנדאפ בלייב. רק לאחרונה גיליתי שזו אחת החוויות המדהימות לראות בלייב. זו גם תקופה טוב לצחוק בה בצוותא (תרתי משמע), או אפילו עוד יותר טוב כשזה קורה בתוך בר. ואם להיות יותר ספציפית, אז טס השילוני מצחיקה אותי במיוחד.

אהבנו עוד לפני שזה היה טרנדי. טס השילוני, 2018 (צילום: איליה מלניקוב)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האיפי של הלהקה "בין ההריסות". לדעתי זו המוזיקה הכי מדוייקת לתקופה והכי טובה שיצאה בזמן האחרון בישראל. אמנם אני לא הכי אובייקטיבית כי אני מנגנת איתם, אבל האיפי הזה הוקלט לפני שהצטרפתי להרכב. האיפי יצא גם בתקליט דאבל פיצ'ר עם קלפטומנים בלייבל של חולית.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית– עבדתי שם לתקופה קצרה לפני כמה שנים, וגיליתי אנשים ונשים מסורות ברמה הכי גבוהה שנתקלתי בה. הן מצילות נפשות, עוסקות בחינוך למיניות בריאה ועוד מלא יוזמות חשובות בנושא. יש כל מיני דרכים לתרום ולתמוך במקום, אבל אחת הדרכים הכי נוחות, היא להגיע לאחד האירועים שהן מקיימות במהלך השנה ובעיקר למכירת הבאזר. אפשר לעזור בהקמה ובהפעלה, ואפשר פשוט לבוא לקנות בגדים מהממים (כולל שמלות כלה) במחירים שווים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ברק כהן. הפוסטים שלו מרימים לי את מצב הרוח כבר תקופה.

מה יהיה?
לא יודעת מה יהיה אבל יודעת מה צריך להיות: שוויון וחופש לכל יושבי הארץ ושלום אמיתי.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• רחוב אלנבי
• ענן בר
• מרכז פליציה בלומנטל
• דיזנגוף סנטר
• פסלים בתל אביב
• שרונה

1. גג הדיזנגוף הסנטר

אולי המקום שהכי מייצג את העיר בעיני – גם חקלאות וגם תרבות הצריכה, אקולוגיה מוקפת בטון ונוף של כל מרכז העיר. מאז שהתחלנו לפתוח שם מרחב לנוער וצעירים.ות בשיתוף עם הנהלת הקניון, גם הבנתי את החשיבות שלו בתור מקום מפלט לכל מי שלא מצליח.ה למצוא את מקומו.ה, ומגיעים לגג להתנסות, לחגוג או סתם לנוח שניה. כל פעם שאני מגיע לגג אני מופתע ומתרגש ממה שאני פוגש שם. לאחרונה גם עבר שיפוץ אז נעים שם אפילו יותר.
דיזנגוף 50, תל אביב

והיא עולה לגג. דיזנגוף סנטר (צילום: יח"צ)

2. קפה יעל

בבוקר של אחרי משמרות ערב אינטנסביות צריך מקום רגוע לשתות קפה וזה הספוט המושלם. גם מרגיש כאילו אתה יושב בחצר ירוקה של חבר, וגם אוכל מדהים. מעולה גם לפגישות עבודה וגם לשבת עם ספר להירגע. ממליץ במיוחד על הפרוסות המפנקות.
צייטלין 18, תל אביב

3. ירקניית המושבה

אם יש משהו שלמדתי בעבודתי בעמותה זה את החשיבות של קשר. לכן אני תמיד מעדיף לקנות את הירקות שלי מירקן שאני מכיר ואוהב, ולא באיזה סופר של רשת מנוכרת. כל כך כיף לפגוש את שקד הירקן שלפעמים אני הולך לקנות ירקות שאני בכלל לא צריך רק בשביל לעשות איתו צחוקים ולשמוע איזה מוזיקה הוא שמע לאחרונה. כידוע, לפעמים הקישוא הוא רק תירוץ.
דיזנגוף 6, תל אביב

4. Mobo

אנחנו בעלם לוקחים מאוד ברצינות את מה שנקרא 'שימוש בחומרים משני תודעה', ולכן אם כבר אלכוהול אז בחנות/בר יין המקסימה הזאת. ההצעה שלי היא לתת לנועם הבעלים לקחת אתכם למסע בין יינות טבעיים שהיא תדע שאתם רוצים עוד לפני שאתם יודעים. עם סיפור על כל יקב וכל זן ענבים, אני מרגיש שאני לומד משהו בכל ביקור גם אם סתם באתי להפיג את המתחים של השבוע.
אחד העם 51, תל אביב

5. פארק הירקון

יש נטייה לקחת את פארק הירקון קצת כמובן מאליו, אבל מדובר בפנינת טבע עירוני מעולה. מעולה גם עבור המשוגעים שאני לא מבין שאוהבים פעילות גופנית וגם עבור המשוגעים שאני כן מבין שאוהבים לבהות בציפורים. מקום שמאפשר קצת לנשום בתוך כל הטירוף. ממליץ במיוחד להמשיך עם הפארק מזרחה וללכת לאיבוד.

אנדרייטד. פארק הירקון (צילום: שאטרסטוק)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

צומת בגין/הרכבת. זה מקום שהוא גם סיוט תחבורתי ביום, וגם לא נעים להליכה בלילה, שמשקף בצורה ברוטלית את הפער בין הכיף והבילויים של רוטשילד לקושי וההזנחה בנווה שאנן. מקום שתמיד מזכיר עוד כמה עבודה יש לעשות.

כאן התחתית. צומת רחוב הרכבת ודרך בגין (צילום: שלומי יוסף)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מוכן להתחייב שאירוע ההתרמה של עלם יפתח לי ולכל מי שיבוא אליו את הלב ב-25.11.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט 'חליסה'. אמנם סרט מאוד חיפאי (בכל זאת צריך לעשות כבוד למקורות) שמצליח להראות בצורה מדהימה ולא שמאלצית מה קשר בין בני אדם יכול לעשות גם בנסיבות קשות ועצובות. משחק מדהים של נועה קולר ואנטולי בליי מומלץ מאוד.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מתאר לעצמי שזה ברור בשלב זה, אבל אני ממש ממליץ לתרום ולהתנדבבעמותת עלם. העמותה שעובדת עם נוער וצעירים במצבי סיכון בשלל פרוייקטים באופנים הכי מקצועיים ומתקדמים שיש.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לאברהם הרוש, שחוץ מלהיות הרכז שמחזיק את המרחב שלנו בגג הסנטר הוא גם מחנך בבית ספר יסודי וגם אמן מוכשר. אבי מזקק אצלו את כל מה שטוב בלהיות תל-אביבי והוא גם איש יקר ואהוב.

מה יהיה?
המפגש עם נוער וצעירים לרוב דווקא נוסך בי אופטימיות, מאחורי כל ההתנהגויות 'המסוכנות' נמצאים אנשים מאוד רגישים, אמפתיים ועם הבנות יפות על המציאות, אז העתיד וורוד. לגבי המבוגרים בהווה אני הרבה פחות בטוח.

• העיר שלי
• דיזנגוף סנטר
• בני נוער
• קפה יעל
• MOBO