דרמות שואה ואהבה הן מוקש לרגלי יוצריהן, שלרוב מתקשים לאזן בין האימה לסנטימנטליות ולא פעם חוטאים בקיטש. "הנכס", סרטן של האחיות רותו ודנה מודן על אהבה שבורה, מדלג על המהמורה הגדולה בעצם כך שאינו מתרחש בזמן השואה, אלא קצת לפניה ושנים רבות אחריה. עם זאת, היא נוכחת באופנים שונים לאורך כל הדרך – בדברי תוכחה של מורה לתלמידיו, כשחזור תיאטרלי ובעיקר כהיעדר הגדול שבלב הסיפור. אף שפה ושם ניכר חוסר הניסיון של דנה מודן כבמאית קולנוע, "הנכס" מאזן היטב בין מרכיביו וטעמיו – חמוץ-מתוק וגם מפולפל – לכדי דרמה קומית מפתיעה ושובת לב.

>> טובעים באמנות: 18 תערוכות חדשות שיצילו לכם את הסופ"ש
>> במלוא הדרה: הוצאנו נשים מעוד הצגות ילדים ועכשיו הן כשרות

העיבוד הקולנועי לרומן הגרפי עתיר הפרסים של רותו מודן נפתח בסצנה רומנטית ופסטורלית למהדרין: נער ונערה שטים בסירה בנהר מוקף שדות של פרחים צהובים. רגע אחרי כן פנטזיית האהבה מופרת על ידי שוטרים שמגיעים לעצור אותם. פשר הדימויים החלומיים האלה יובהר לצופים בשלב מאוחר יותר בסרט, שממשיך שנים רבות אחרי כן ב-2009.

במטוס לפולין אנחנו פוגשים מורה מוטרד (יוסי מרשק בתפקיד אורח מבדר) ותלמידים הוללים שיוצאים למסע בין מחנות השמדה, ואת סבתא רגינה (רבקה מיכאלי) ונכדתה מיקה (שרון סטרימבן) שטסות לוורשה לאתר נכס משפחתי שהוחרם על ידי הנאצים. עוד לפני ההמראה נדבק אליהן קרוב רחוק (אורי הוכמן) הטוען שהוא נוסע לכנס חזנים, אבל משהו בחיוך שלו ובאופן שראשו חודר לתמונה (דימוי המעיד על המקור הקומיקסי) מספר לנו שיש לו כוונות מפוקפקות.

בהגיען למלון בוורשה, אחרי דפדוף בספר הטלפונים שמעורר בה תגובה נסערת, רגינה מוצאת דרכים לנפנף את נכדתה והסיפור מתפצל לשתי עלילות בילוש ורומנטיקה: בעוד רגינה יוצאת אל הכתובת שאיתרה בספר הטלפונים, מיקה מחפשת את עורך הדין החתום על המכתב הישן שהגיע מפולין עם הבטחה להשבת הנכס. בניסיונה להיפטר מהחזן הנודניק שנדבק אליה, מיקה נתקלת בבחור פולני חמוד (פיוטר פאצ'ק) שמציע את עזרתו. היותו מדריך תיירים/אמן קומיקס תורמת לסרט תמה שעניינה שאלת הבעלות על הסיפור המסופר בו.

במקביל רגינה פוגשת מישהו מעברה (אנדג'ה סאווארין), והשניים מוצאים עצמם מטיילים בתוך תצלומים ישנים שמעלים שאלות לגבי העבר האמיתי והמדומיין. וכך הסיפור מתפתל ומסתבך ברחובות וורשה, בין עבר להווה, ובין פנטזיות התעשרות למציאות. כל הדמויות קצת משקרות זו לזו, אבל כולן, אפילו החזן הנכלולי, נכנסות ללב.

שרון סטרימבן עדיין אינה שם מוכר (אפילו אין לה ערך בוויקיפדיה), אבל על בסיס שלושת תפקידיה בקולנוע ובטלוויזיה עד כה היא צריכה להפוך לשחקנית מובילה. לפני שנתיים היא סיפקה הופעה מסעירה כקורבן אונס ב"כל מה שאני יכולה", ובשנה שעברה הבריקה לגלם את חברתו הילדותית והמפונקת של אלישע בנאי ב"שישה אפסים". ב"הנכס", מצוידת בכובע שמשווה לה מראה של כלבלב, היא מקסימה בתכלית כמיקה ההרפתקנית והגחמנית. הפלירטוט בינה לבין פאצ'ק חינני ומשכנע. גם סאווארין הוותיק, שחקן תיאטרון וקולנוע מוביל בפולין (אולי תזהו אותו מ"רשימת שינדלר"), מעצב דמות חמה ונעימה והוכמן נותן הופעה ערמומית ומצחיקה בתפקיד החזן המפוקפק.

החוליה הפחות חזקה בצוות השחקנים היא דווקא האוצר הלאומי רבקה מיכאלי. הפולנית שבפיה לא נשמעת טבעית, ולפרקים היא נוטה להגזמות יתרות. היא טובה יותר כשהיא שותקת ונותנת להבעות הפנים שלה לדבר. יש לציין שסאווארין צעיר ממנה באופן ניכר לעין, וזה קצת פוגם באמינות של הקשר בין השניים.

בינות לפיתולים העלילתיים, התסריט משובץ בלא מעט רגעים שנונים ומלבבים. אחת ההברקות היא שילוב של שירים ארץ ישראלים ישנים בפסקול בניגוד בולט לאתר ההתרחשות. ויש גם שירים המושרים על ידי השחקנים כחלק מהעלילה – הראשון מניב רגע קולנועי יפהפה והשני הוא כמעט כזה. הוא היה יכול להיות בלתי נשכח, אלמלא חוסר דיוק בבימוי.

דנה מודן, הידועה כיוצרת והכוכבת של סדרות הטלוויזיה הנהדרות "אהבה זה כואב" ו"ככה זה", יודעת לשזור שנינות באנושיות כואבת. הפעם מינון החומץ נמוך, אולי בגלל המקור שממנו נבעה היצירה. כבמאית קולנוע היא נעזרה בכישרונם הרב של הצלם ירון שרף, ושל המעצבת האומנותית הגיאורגית סופו באזגדזה (שצבעה את המלון הקטן בצבעים עמוקים). ועדיין יש בסרט רגעים שבהם אפשר להבחין בגרעין רעיוני חכם שלא קיבל מימוש מלא, כמו הסצנה בבית הקברות שבה משהו שמתחיל כזיוף של רגש מתפתח לרגע של יופי אמיתי. אך למרות פספוסים פה ושם, "הנכס" אורג היטב סיפור עשיר וייחודי שוודאי יכבוש לבבות.

4 כוכבים
>> "הנכס" // בימוי: דנה מודן. עם רבקה מיכאלי, שרון סטרימבן, אורי הוכמן, אנדג׳ה סאווארין. ישראל 2024, 110 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע ישראלי
• דנה מודן
• רותו מודן
• רבקה מיכאלי
• אורי הוכמן
• סרטים מומלצים

אנשים כותבים אוהבים לכתוב על אנשים כותבים, אבל לבנות עלילה שלמה מאדם שהכתיבה היא באמת כל חייו – זה כבר מאתגר. מלאכת הכתיבה היא לא כל כך טלוויזיונית והיא אפילו לא כל כך ספרותית. לכן זה מפתיע עד כמה "אבירם כץ", הסדרה החדשה של כאן 11, באמת מדברת על עולם הכתיבה עצמו.

אבירם כץ (תודו שהופתעתם) הוא סופר ירושלמי די מצליח, או לפחות מצליח לשעבר, שצריך לכתוב עבור עיתון סיפור בהמשכים. אלא שהוא נתקל נתקל שוב ושוב במחסום כתיבה, ואז הוא מחליט פשוט להעתיק – לגנוב – סיפור אחר, שנפל לידיים שלו במקרה. רק שאנחנו בכל זאת בסדרה בלשית, שלא תעצור בפשע הקטן הזה ובמסכת אירועים די אבסורדית כבר תסבך אותו בפשע גדול בהרבה. הצד של המתח והבילוש עשוי כאן בכישרון רב – אבל בסופו של דבר, זה לא באמת מה שמעניין את "אבירם כץ".

"כתיבה זה לא ככה. כותבים וזהו, יש", אומר אבירם בסצנה אחת לשכנו, ויקטור גואטה. "כותבים, ואז מתקנים, ושוב ושוב ושוב… ואז שוב מתקנים… זה לא ככה, זה זבנג וגמרנו. יש חוקים, יש כללים, צריך לכתוב, לתקן, ולמחוק עד שיוצאת לך הנשמה". הכתיבה של "אבירם כץ" עצמה אולי לא נוגעת בשלמות שאבירם מדבר עליה כאן, אבל היא שואפת לשם. היא בוודאי סדרה מאוד חכמה. היוצרים שלה, דנה מודן (סוג של התאהבות ילדות שלי, מהימים שנשארתי לראות "יחסים מסוכנים" עד מאוחר), ואיתן צור – כבר חתומים על כמה קלאסיקות טלוויזיוניות ישראליות: צור היה שותף ל"חמישייה הקאמרית" ול"בורגנים", מודן יצרה את "אהבה זה כואב" המאוד מצליחה. הסדרות האלו הן סוג של גבולות גזרה רחבות עבור "אבירם כץ", שמצליחה להיות בו זמנית מאוד ריאליסטית וגם לא ומלהטטת בין מציאות נוקשה לאבסורד נורא. ונורא משעשע.

רק שקשה לדבר על "אבירם כץ" השבוע במנותק ממה שקורה סביב הערוץ בו היא משודרת. על רקע הדיבורים על סגירת תאגיד השידור הישראלי – אולי אחת הדוגמאות היחידות במדינה למוסד ציבורי שדווקא כן מעניק שירות טוב לאזרחים – חשוב לפעמים לזכור איזה נס זו יצירה כזו, בערוץ שפתוח לכולם. לא בהוט או ביס שם בשביל לראות אותה צריך לשלם מאוד שקלים וגם לא בגרסה דוברת אנגלית בנטפליקס או באמזון. משהו שזמין לכולם, ונגיש לכולם. ועוד סדרה שכזו.

קחו הימור: בעולם שבו הייתה רק טלוויזיה מסחרית, כמו עוד לא מעט תכנים אחרים שמייצר התאגיד, סדרה כמו "אבירם כץ" פשוט לא היתה באה לאוויר העולם. היינו פשוט מפסידים אותה לטובת מנת ריאליטי קצובה. שם אף אחד לא היה מקדיש סדרה שלמה, אפילו לא פרק, כנראה אפילו לא דיאלוג, לכתיבה. האם אנחנו צריכים את זה? אנחנו חייבים את זה.

"אבירם כץ", ראשון ושלישי 21:15, כאן 11 וכאן BOX

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• דנה מודן
• כאן 11
• אבירם כץ

האומה הישראלית זקוקה עכשיו לסדרה מעולה של כאן 11, ובעיתוי מושלם שבוודאי יביא לשלמה קרעי את הסעיף – האומה הישראלית תקבל לשם שינוי את מה שהיא צריכה מתי שהיא צריכה אותו: הערב תעלה לשידור בכאן 11 תעלה "אבירם כץ", סדרת דרמה-קומית-בלשית מבית היוצר של דנה מודן ("ככה זה", "אננדה") ואיתן צור ("החמישיה הקאמרית", "הבורגנים" וגם "רד בנד" ו"השוטר הטוב"), במה שנראה לפחות על הנייר כמו טאג טים חלומי של שניים מיוצרי הטלוויזיה הכי טובים שיש לנו בסביבה.

>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות שהחזיקו אותנו ערות השבוע
>> הסדרות הכי טובות בטלוויזיה עכשיו: "סוסים איטיים" וכל השאר

"אבירם כץ" משתייכת לז'אנר טלוויזיוני קשה מאוד לביצוע, כשהבאלאנס בין מתח, דרמה וקומדיה צריך להיות מושלם כדי שהעסק יעבוד. ראיתם את זה עובד מדהים ב"רק רציחות בבניין", ראיתם את זה מתרסק קשות ב"האישה מהבית שממול לבחורה בחלון", ואחרי צפייה בפרק הראשון אנחנו שמחות לבשר שיש מצב טוב שב"אבירם כץ" העסק עובד: סופר במשבר כתיבה גונב סיפור משכנו הפרוקטולוג, והופך לחשוד בחקירת משטרה סביב היעלמותה של הדמות הראשית בסיפור הגנוב שמתגלה כאישה אמיתית, כשבמקביל גם השכן נעלם. השוטרים נותנים לו 48 שעות לסייע בפתרון התעלומה לפני שייעצר כחשוד המרכזי בה. קליל מצד אחד, קצת סטיבן-קינגי מצד שני, תענוג מצד שלישי.

מה שעשוי מאוד להפוך אותה לממתק המועדף עליכם בשבועות הקרובים הוא הקאסט הבאמת נהדר שלה, בכיכובו של יחזקאל לזרוב בתפקיד ראשי אדיר, ששון גבאי המעולה תמיד, דנה מודן ויניב ביטון שעושים דואט נפלא בתור חוקרי המשטרה המותשים, וגם ג'וי ריגר, מיטל רז, עלא דקה, הגר בן אשר, גילה אלמגור אגמון, שי אביבי ועוד רבים שצפויים לצוץ לאורך העונה. אם התעלומה שבמרכז הסדרה, המבוססת על ספרו של אשר קרביץ "לכתוב כמו אלוהים", תצליח להחזיק את שמונת הפרקים הקצרים שלה (30 דקות כל אחד), בכאן 11 יוכלו לסמן לעצמם עוד "וי" רציני על החגורה. הניסיון של ממשלת נתניהו האנטי-ישראלית לפגוע בבית היצירה המצוין הזה נראה הערב מופרך ומקומם מתמיד.
>> "אבירם כץ", כאן 11, כל ראשון ושלישי 21:15

• מה רואים הלילה
• המסך
• כאן 11
• דנה מודן
• אבירם כץ
• יחזקאל לזרוב
• ששון גבאי

רק לחשוב שלפני בסך הכל כמה שנים קצרות, "לילה במוזיאון" היה משהו כל כך מופרע שהיה אפשר לבסס עליו סדרת סרטי פנטזיה (איומים) שלמה. להעביר לילה במוזיאון? למה שמישהו ירצה – ואז,התדר הפך את ההשתלטות על המוזיאון לעניין חגיגי שבשגרה, תחילה על מוזיאון תל אביב ובשנה האחרונה במוזיאון ארץ ישראל, ומוזיאון תל אביב פתח את דלתותיו ללבונטין 7. אפשר, כמובן, להיות אנשים בלתי נסבלים ולהצליח לצקצק גם על זה, להגיד שזה בכלל מעיד על כך שהמוזיאונים ממש נואשים לתשומת לב מהצעירים, או להבדיל, שמוסדות תרבות אלטרנטיביים ותיקים חייבים להתחכם עם הלוקיישנים שלהם בשביל להביא קהל ושבלי גימיק זה לא עובד. ברשותכם (וזהו מאבק יומיומי), אנחנו בוחרים שלא להיות אנשים בלתי נסבלים. מוזיאוני ארצנו מוזמנים להתמזמז עם כל מועדוני ההופעות ומתחמי התרבות והדיג'יים שרק ירצו, אנחנו בעד.

לשם מה כל ההקדמה הארוכה הזאת? לספר לכם על עוד אירוע לילי במוזיאון תל אביב, הפעם בלי שיתוף פעולה אחד גדול אלא פשוט עם הרבה אורחים שבאים ביחד ללילה אחד מיוחד. "ניצוצות" הוא אירוע בהפקת המוזיאון בו הצופים יוכלו לשוטט באופן חופשי במוזיאון ולפגוש שלל יוצרים שיערכו שיחות פומביות או יופיעו בחללים השונים של המתחם, כשכותרת הגג היא "השראה" – מאיפה היא מגיעה, ממי לוקחים אותה ולא מחזירים, ובכלל, מה עושים איתה. לאורך הלילה, התוכן בתחנות השונות יוצג כמה פעמים כך שלמרות שלא תוכלו לתפוס את הכל, לגמרי תהיה לכם הזדמנות חוזרת אם פספסתם מישהו יקר לליבכם במיוחד.

מי בפנים? ארי פולמן ("ואלס עם באשיר", "איפה אנה פרנק?") בשיחה עם מבקר הקולנוע הותיק של ויינט, שמוליק דובדבני, על מקורות השראה, אנימציה ותהליכי יצירה; אתגר קרת יערוך שיחה בלתי ניתנת לחיזוי עם גלעד כהנא; דנה מודן תערוך דיאלוג מעניין ומשעשע עם טליה לביא (“אפס ביחסי אנוש”, “ילדות סכסכניות”); האמן ומעצב האופנה ויוי בלאיש יעתיק את הסטודיו שלו לחלל המוזיאון, הרכב האלקטרו-פופ הישראלי-צרפתי טרי פויזן ישוב לבמה לאחר כמה שנות היעדרות; נטע וינר (סיסטם עאלי) יוביל סיור פרפורמטיבי המשלב מוזיקה וטקסטים; ערן צור עם טקסטים נבחרים של משוררות, עיסוק במגדר, זהות והשראה (קיצר, ערן צור); רוני קובן בשיחה (אלא מה) עם המסעדנית עפרה גנור. לצד כל אלה יתקלטו אליוט ונרקיס טפלר.

יש עוד מספיק זמן עד האירוע – יותר מחודש – אבל כמו שאנחנו מכירים דברים מהסוג הזה, כדאי להתארגן על כרטיסים מהר.

ניצוצות, מוזיאון תל אביב, שאול המלך 27, 29.9, 19:30. 180 ש"ח,כרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• מוזיאון תל אביב
• ערן צור
• גלעד כהנא
• אתגר קרת
• דנה מודן
• טליה לביא
• ארי פולמן

שוב הגענו אל הרגע הזה בשנה שבו מוכרזים הזוכים בפרס מפעל הפיס לאמנויות, אחד מהפרסים הכספיים הגדולים ביותר שמחולקים בשדה התרבות הישראלית על תרומה והשפעה משמעותית ומצטברת, ויש לנו רשימה יפה של זוכים: מיכה שטרית בתחום המוזיקה, דנה מודן בתחום התסריטאות, אנה הרמן בתחום השירה ועדינה בר-און בתחום הפרפורמנס.

הפרס, בשווי 150 אלף שקלים לאמן, מוענק מזה תשע עשרה שנה וניתן על שמו של מיכאל לנדאו, שמונה לראש מפעל הפיס בשנת 1951. בשנתיים האחרונות התחוללו סערות לא מעטות סביב פרסי מפעל הפיס, לאחר שזה הסיר את תמיכתו מפסטיבל דוקאביב בעקבות זכייתו של הסרט על עו"ד לאה צמל, דבר שהוביל למחאה נרחבת בקהילת התרבות והאמנות ולוויתור על הפרס מצד אמנים שזכו בו.

בכל אחת מקטגוריות הפרס פעל צוות שופטים נפרד ויעודי שמומחה בתחומו, ונימוקי הוועדה שמתפרסמים יחד עם הודעת הזכייה מעניינים כשלעצמם. כך, למשל, בתחום התסריטאות, כתבו השופטים שלומי אלקבץ, מאיה הפנר ויוסף סידר ש"עשייתה של דנה מודן מעניינת ומקורית, היא מקפידה להביא מעולמה את הסיפורים ואינה מהססת לשאוב באומץ גם ממקומות כואבים הדורשים חשיפה. במהלכה של קריירה ארוכה ויציבה, דנה כותבת עברית מדוברת, חיה, נטולת מאמץ, שמצליחה להוציא מהשחקנים איכויות נדירות, דיאלוג שמחליק מפיהם בקלות מעוררת השתאות. היא לא חוסכת מהדמויות שום פגם, ועדיין גורמת לנו הצופים להתבונן בהן בחיבה, בהזדהות ובשעשוע סלחני".

צוות השופטים בתחום המוזיקה, שכלל את אבי בללי, מבקר המוזיקה בן שלו והמפיקה אתי אנטה, נימק את בחירתו בשטרית כך: ""זמר-יוצר מהמוערכים והמשפיעים במוזיקה הישראלית, עם קול אשר השמיע אמירה נוקבת וכואבת, בלי גינונים, ישיר, מדויק ונוגע. קול שידע להטיח בנו מילים כמו אגרוף בבטן, מבלי שנראה את הזיעה, נקי וגאה. הוא יוצר רגיש ועוצמתי, אשף של מילים, שמספרות הכל, אבל לא מגלות דבר, שמתארות באור בהיר וחשוף את המציאות, אבל תמיד נוגעות בפיוט. פתח צוהר לאמנים צעירים רבים ושיתף פעולה עם מוזיקאים מכלל קצוות הקשת. מיכה שייך לאמנים הבודדים, שנלחם על זכויות היוצרים בארץ, ולא הסס להשמיע את קולו למען התרבות בישראל".

• ❤ תרבות
• דנה מודן
• תסריטאות
• מוזיקה ישראלית
• פרפורמנס
• שירה