עדכון קודם: 6.8.2025 // עדכון אחרון 11.11.25
אז החודש אנחנו נפרדים מהאימפריאל, וגם מלה אוטרה ו-8Ball, כולם של קבוצת אימפריאל ששינתה לחלוטין את נוף הברים בעיר ונאלצת כעת לפנות את מקומה במלון הוותיק שעומד לעבור פינוי-בינוי. אבל גם בעיר משתנה שנמצאת במשבר תמידי, אלכוהול הוא תמיד קלף מנצח. בין בריי יין לברי אוכל, תל אביב עדיין רצופה במקומות לשבת בהם לדרינק, נשנוש ורגע של שפיות בכל הטירוף הזה. לכן אנחנו דואגים לעדכן תדירות את רשימת הברים הכי טובים בתל אביב, כי אנחנו מבינים את חשיבות האלכוהול בתור חומר הסיכוך העירוני, זה שעוזר לנו להמשיך ולנשום ולהשתחרר במקום שאין בו הפסקה. בחרנו את כל המקומות הנכונים לשתות בהם שהם לא הבית שלכם.

המנזר

אם תל אביב היא עיר המפלט של ישראל, המנזר הוא בר המפלט של תל אביב. לכל אחד זה קרה: אתם רעבים בשעה הזויה ביום או רוצים דרינק לפני שמונה בבוקר – לאן תלכו? למנזר כמובן, המקום שמקבל את כולם כמעט בכל שעה. אולי הוא לא מצטלם הכי טוב לאינסטוש ולא תמצאו שם את המתלבשים הכי טובים בעיר, אבל הוא מציל נפשות ובליינים רעבים עם מחירים הוגנים זה שנים ומצליח להיות בית לכל תל אביבי באשר הוא.
קהל יעדכולם
מתאים להכל. באמת. דרינק סולידי או ערב ארוך.
שעה שמחהבין 12:00-17:00 יש 20% הנחה על כל התפריט.
אלנבי 60 תל אביב

כיף בחורף אפילו יותר מאשר בקיץ. המנזר (צילום: איליה מלניקוב)

>>תל אביב ממש בקטע: 34 מסעדות הקז'ואל דיינינג הכי טובות בעיר
>>19 הברים עם האוכל הכי טוב בתל אביב

בוסר

לא נשכח לבוסר את היותו הסנונית הראשונה באשר היא של ברי היין, ומי שהחל טרנד הוא גם הטוב ביותר. בבוסר למדנו שאפשר לשתות יין טוב בלי דוואינים ובלי לשבור את הכיס, וגם אפשר להכיר יינות מדליקים מכל העולם ועדיין לעשות את זה ללא יומרות מיותרות. רק בהצלחה עם למצוא מקום לשבת.
קהל יעדמי שיודע לומר שמות של שלושה סוגי יין לפחות, גם אם זה רק לבן, אדום ורוזה.
מתאים לדייט או האנג קז'ואלי
החשמל 5

אווירה. הבחוץ של הבוסר (צילום: אינסטגרם/@Bosser.Wines)

בלבוי

חלל אפלולי בתוך מלון ברדיצ'בסקי, צ'ייסרים שנמזגים מתוך עגלת תינוק עתיקה, מארחות בשמלה שחורה קטנה ופנינים ועיצוב סטייל שנות ה־20 הם חומרי הגלם שעליהם בנוי בר הקוקטיילים המצליח, שהביא לעיר יקום טווסי־פנטסטי שכה חסר פה. האסקפיזם בבלבוי מיוחד במינו והקוקטיילים עצמם מקוריים ומוגשים בצורה שתגרום לכם לחייך (אמבטיה עם ברווז גומי מישהו?), מבלי לוותר על שמץ בסעיף התחכום. כשנותנים לנו מקום עם הומור וסקסיות מרומזת אנחנו לוקחים ובאים שוב, ואם ההצגה נעשית לפתע עמוסה מדי – תמיד אפשר לברוח לבאטלר הצמוד, בר שכולו אומר קלאסיקה.
קהל יעדאנשים שהאיך חשוב להם לא פחות מהמה.
מתאים לדייט סחי אלגנטי.
שעה שמחהראשון־שבת 18:00־20:00, 50 אחוז הנחה על כל הקוקטיילים.
בלבוי – כל הפרטים
להזמנת שולחן בבלבוי

Seasonal Shrub בבלבוי (צילום: אנטולי מיכאלו)

מוריס

התגובה של אנשי הבסטה לאינפלציית ברי היין של תל אביב. בפועל, זה אומר בר מגניב על אמת – כזה שאפשר אפילו לכנות בכיף פאב. עם אוכל פאבים מהודק מהמטבח של הבסטה, אלכוהול אמיתי ולא מתחנף ואטיטוד חד פעמי עם ברמן זועף שכבר יודע מה הדרינק הקבוע שלך.
קהל יעדשתיינים
מתאים ללסיים ערב בטוב
שעה שמחהלא שמחים
השומר 5, תל אביב

"מוריס". צילום: יעל שטוקמן

ג׳ונז

ג׳ונז מבית מוטי טיטמן הוא בר כמו שבר צריך להיות. אווירה סקסית אך נונשלטנית, תאורה אפלולית, מוזיקת ג׳ז ועיצוב ניו יורקי טיפוסי. שלא לדבר על הקוקטיילים שמשוקשקים ביד אמן ועל הפיצות שיוצאות פריכות ולוהטות מהטאבון.
קהל יעד: תל אביביים
מתאים לדייט מושקע בריח פיצה. זה עובד ביחד
זבולון 13, תל אביב

ג'ונז. צילום: גלי וולוצקי

נילוס

הבר שפתחו במורד רחוב אלנבי הפך מהר מאוד למקום של כל המי ומי, וההצלחה ניכרת היטב – בחמישי בערב כמעט בלתי אפשרי להשיג שם שולחן עוד בשעה שמונה. זה לא מונע מהקהל, שהתלבש במיטב מחלצותיו, להצטופף על המדרכה עם כוס יין לבן בשביל להרגיש שהוא היה במקום הכי נכון בעיר, ובכל זאת להרגיש בבית.
קהל יעדמיטב אנשי הסצינה והברנז'ה.
מתאים לכל מי שרוצה שידברו עליו.
אלנבי 33, תל אביב

נילוס בר. צילום: שלומי יוסף

תדר

זוכרים את הימים שהתדר היה פופ אפ? מאז עברו הרבה לוקיישנים בנהר ובשנת 2016 התדר החליט להשתקע אחת ולתמיד במתחם בית רומנו. לולא היה התדר היינו צריכים להמציא אותו – איפה יש עוד מקום שגם מביא הופעות ברמה גבוהה, גם מגיש אוכל של איל שני, גם מציג תערוכות וגם מוכר תקליטים? לא פלא שהוא חביב הקהל.
קהל יעדמילניאלז בתהליכי גילוי.
מתאים לישיבה על מדרגות, לאוהבי העניין.
דרך יפו 9, תל אביב

התדר (צילום: אריאל עפרון)

אברקסס בר

בר-קלאב עם אוכל של איל שני הוא בדיוק מה שתל אביב בעיננו. אפשר לשבת עם שקית של שעועית יריחו ובקבוק יין על הבר, אפשר לרקוד לצלילי טובי הדיג'ייז המקומיים עד השעות הקטנות, אפשר לחגוג יומולדת מוגזם ואפשר לתפוס איזו הופעה שווה וללגום קוקטייל תוך כדי. אף פעם לא משעממם באבקרסס.
קהל יעד קרחניסטיים ממותנים
מתאים לסיבה טובה למסיבה
שעה שמחהביום ראשון יש 50% הנחה על היינות
לילינבלום 40, תל אביב

אברקסס. צילום: בן פלחוב

בר ברבוניה

אם לא יצא לכם לבקר באח הצעיר של ברבוניה – בטלו את התוכניות שלכם ולכו הערב. מסעדת האם מהצד השני של הרחוב כבר לא קיימת, והבר מכיל אמנם רק 30 מקומות ישיבה, אבל מוכר בתור אחד המקומות המרימים בתל אביב. התפריט מבוסס בעיקר על מנות קטנות מהמסעדה שמשתלבות עם דרינקים בצורה מדויקת.
קהל יעדקצוענים באוכל, קצוענים באלכוהול.
מתאים לקצוענים, נו.
בר ברבוניה – כל הפרטים

ברבוניה. צילום: זיו שדה

ביטר

ביטר מזכיר לנו שבר הוא קודם כל מקום של אלכוהול, הרבה לפני הטריקים והשטיקים. מוגש בו אלכוהול מצוין ומבחר גדול מהטיפה המרה, עם בר שיש קריר שמספק את חוויית הטבעת היגון המושלמת עם הברמן. בכל זאת, ביטר. יש גם נשנושים כיפיים ופופ אפים שמתארחים מפעם לפעם.
קהל יעדטיפוסי לוינסקי והסביבה
מתאים לסוף יום
שעה שמחהימים א׳-ה׳ בין 18:00-20:00 יש 30% הנחה על כל התפריט.
זבולון 5, תל אביב

זוכרים שלאבי ביטר היה את הקבביטר? סתם ככה, נזכרנו. ביטר. צילום: תמר פלינר

בר מימון

בר כיפי ומתוק שנמצא בפתאי שוק הכרמל ויש בו אווירה מהנה, נעימה ולא מתנשאת ודרינקים מצוינים במחירים נוחים. העיצוב מזכיר את ספרד, האוכל ים תיכוני עם נגיעות אירופאיות והקוקטיילים מכל העולם.
קהל יעדצעירים וצעירים בנפשם
מתאים לדרינק עם החבר׳ה
שעה שמחה:ימים א'-ה' בין 17:00-19:00 יש 1+1 על קוקטיילים וכוסות יין
רמב״ם 5, תל אביב

איזה טאצ'. בר מימון. צילום: עינת דנינו

קליפורניה

אם חפצתם בחוויה שכונתית בדרום העיר שיכולה להתפתח לשעות הקטנות של הלילה – כנראה שהקליפורניה הוא בשבילכם. אוכל שנע על הציר שבין מקסיקו למזרח התיכון, קוקטיילים פשוטים וטעימים וקומת גלריה שתמיד פתוחה למי שחייב אפטר גם באמצע השבוע.
קהל יעדתושבי השכונה ועוזריהם, וקלאברים סודיים
מתאים לערב לא מחייב עם החבר'ה באמצע השבוע.
שעה שמחהכל יום בין 19:00-21:00 יש 20% הנחה על כל התפריט, מלבד הטאקוס.
סמטת השוק 1, תל אביב

כל ההו'ז אנד הו-דהפאק'ז. קליפורניה (צילום: דין אהרוני רולנד)

כולי עלמא

כולי עלמא שינה את תרבות הבילוי הישראלית. כשנפתח הוא הביא בשורה חדשה של עיצוב ותוכן שלא הייתה קיימת לפני כן באופן קבוע בתל אביב. מאז הם הספיקו להפוך למוסד חביב תיירים, בית לדי.ג'ייז מכל קצוות הסצנה, חנות בגדים מגניבה ומלכי הברד האלכוהולי של תל אביב. והאמת? התיירים אמנם כבר לא באים (לתל אביב, בכלל), אבל זה רק הפך את המקום ליותר כיף עבור מקומיים.
קהל יעדמיקס כל-תל אביבי שהופך לצעיר יותר ככל שהשעה מתקדמת.
מתאים להתמנגלות, הופעה או מסיבה.
מקווה ישראל 10,תל אביב

כולי עלמא. צילום: תמיר מוש

אחד // וואן

אם תהיתם לאן כל המגניבים של תל אביב נעלמו סביר להניח שתמצאו אותם ב"אחד". הבר המרתפי של חלק מאנשי הכולי מאגד את כל מה שתל אביבים אוהבים במקום אחד: אמנות אינסטגרמית (בכל זאת, משה חסון השותף מהכולי שותף כאן) וסאונד טוב. רק היזהרו מהדב הגדול. Dive בר כהלכתו.
קהל יעדכל מי שהייתם רואים פעם באלפאבית.
מתאים לדייט באווירה ברנז'אית, לייט נייט.
מקווה ישראל 1 תל אביב

אוגנדה

לגרסה התל אביבית של הבר הירושלמי המיתולוגי יש אופי היפסטרי־זרוק שמזכיר קצת את ברלין, עם אווירה קלילה ודרינקים זולים. הקירות מרפררים לאמנות רחוב, וחנות פוסטרים, דיסקים וקומיקס סוגרת את פינת התרבות. בשבתות מכינים כאן חומוס משגע, ולא נדיר למצוא את אנשי סצנת המוזיקה של העשורים הקודמים מבלים עם הילדים באווירה הכי שונה מגינת משחקים שאנחנו יכולים לדמיין.
קהל יעדהיפסטרים, ירושלמים, רוקרים מן העבר.
מתאים לישיבה על בירה, חומוס וג'וינט.
סמטת בית הבד 5, תל אביב

אוגנדה. צילום: דין אהרוני רולנד

כריסטוף

כריסטוף ברחוב השוק מכנה את עצמו סלון יין, ותכלס היינו מתים שזה יהיה הסלון שלנו, כי לגור במקום עם כל כך הרבה יין ואוכל טעים נשמע כיף. הבעלים עמרי לייבוביץ׳ מרבה לארח בו שפים צעירים לפופ אפים מסעירים שמתקיימים בכל שבוע, והאווירה הקלילה בפנים או בחוץ הופכת אותו לפינה נהדרת לחובבי היין.
קהל יעדאחת שיודעת
מתאים לדאבל דייט
שעה שמחהראשון עד חמישי, שבת בין 18:00-19:30, 20% הנחה על התפריט.
השוק 28 תל אביב

מקום טוב לכולם. כריסטוף. (צילום: אייל היילברונר)

אוקטובר

הבר של יוצאי הפיקוק נשען על קונספט הגסטרו־בר של המקור אך באווירה שכונתית יותר. בתפריט: הופעות חינמיות שוות (ערן צור, נועם רותם), הרצאות, עיצוב אמנותי (בגלגול הקודם פעלה כאן גלריה לאמנות) ודי.ג'ייז מתחלפים. אפשר לשבת בפנים על הבר, אבל המרפסת בחוץ הרבה יותר כיפית.
קהל יעדסטודנטים עם להט אמנותי בעיניים, עיתונאים מזדקנים.
מתאים לבילוי של מוזיקה, בירה וחברים.
שעה שמחהבין 18:00-20:00 יש 20% הנחה על האלכוהול
אחד העם 60, תל אביב

אוקטובר בר. צילום: דין אהרוני רולנד

בבל

הבר שמזכיר לנו כי כולנו עומדים על מגדל בבל אחד. מקום אקלקטי, שמח שמיטיב לשקף את רוחה של תל אביב על כל המשתמע מכך: אפשר לרקוד, אפשר לשתות מדוכאים או שמחים על הבר ואפשר סתם לעשות סלפי במבואה.
קהל יעדבליינים ממוקצעים ועוברי אורח סקרנים
מתאים לדייט שלישי
שעה שמחה:בימי השבוע בין 18:00-20:00 יש 1+1 על האלכוהול.
מקווה ישראל 8 תל אביב,לפרטים נוספים

הכניסה לבבל. לוקיישן צילומים חדש ומבטיח למבלים. צילום: ספי קרופסקי

בושוויק

בר קוקטיילים היחיד שנותר מאימפריאת האימפריאל מרגיש נוח להציע דרינקים החל משעות הערב המוקדמות, בדיוק מה שצריך כדי לשחות קדימה בדבר הלא-פשוט שנקרא חיים. בשעות היום יש בו אווירת חו"ל מעוצבת, קוקטיילים טובים ותפריט אוכל בסגנון אמריקאי מושחת שבנה השף עינב אזגורי.
קהל יעדצעירים יותר ופחות בלי פוזה מיותרת.
מתאים ליום הולדת כשאתם נינוחים על הספה וכל החברים מסביב.
שעה שמחה:ימי א'-ו' בין 18:00-20:00, 20% הנחה על האוכל וקוקטיילים ב-35 ש״ח
בושוויק – כל הפרטים
להזמנת שולחן בבושוויק

משקה בריאות חורפי בבושוויק (צילום: אפיק גבאי)

ג'ין קלאב סופרים

הדרינק הבריטי שנעשה כה אופנתי בשנים האחרונות חוגג שש שנים ומגיע למיצוי של מקצוענות וסטייל בבר בקינג ג'ורג'. על רקע אווירת סבנטיז־בלקספלויטיישן מדויקת מלהטטים אנשי הג'ין קלאב סופרים בתזקיקים וקוקטיילים, אוגרים מותגי ג'ין בכמות מטורפת מכל קצות העולם והופכים את משקה־הדודות לדבר הכי נכון ומעודכן, בתוספת תפריט פיצות חדש.
קהל יעדמי שאוהב נוסטלגיה עתידנית
מתאים לבחזרה לעתיד
קינג ג'ורג' 83 תל אביב

ג'ין קלאב סופרים (צילום: רן בירן)

גסט רום

הבר של איש האלכוהול יובל סופר מיועד לאנשים כמותם, כאלה שמתרכזים באלכוהול איכותי ופחות בכל מה שמסביב. תפריט המשקאות נראה צנוע ותפריט האוכל עוד יותר אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם, כי סופר יוכל לשקשק לכם קוקטייל לפי כל טעם ומצב רוח (כן, זו בהחלט קריאה לאתגר אותו). מצד שני יש כאן גם בירה למי שקוקטיילים הם לא כוס התה שלו. בשולחנות בחוץ יכול להיות שמח אבל בפנים יש וייב אפלולי שמתאים למוטו האלכוהוליסטי It’s 5 o'clock somewhere.
קהל יעדאוהבי אלכוהול שמתרחקים משואו אוף.
מתאים לערב בלי פוזה.
שעה שמחהראשון־חמישי 18:00־20:00, 50 אחוז הנחה על כל האלכוהול.
מקווה ישראל 26, תל אביב

גסט רום. צילום: אנטולי מיכאלו

ג'ספר ג'ונס

דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד של הברים או שניים שהם אחד, תלוי איך מסתכלים על זה. בחלק האחורי – הג'ספר – תמצאו אווירת אנדרגראונד חשוכה עם אנרגיות גבוהות ודי.ג'יי כל לילה. הג'ונס – על דיזנגוף – קליל יותר עם מקומות ישיבה על הבר או בחוץ. בין שניהם מפרידה דלת סתרים, ואם היא פתוחה אפשר להתנייד בין הג'ספר לג'ונס וחזרה ולארגן לעצמכם ערב מגוון.
קהל יעדסחים ובליינים בחזית, אנשי לילה וחובבי קוקטיילים בעורף.
מתאים לשיחות לתוך הלילה עם חשמל באוויר.
שעה שמחהבג'ונס בלבד, ראשון־שבת 18:00־21:00, 1+1 על כל המשקאות.
ג'ספר ג'ונס – כל הפרטים

נאצ'ו ליברה של ג'ספר. צילום: לימור טל

הרצל 16

הרצל 16 ממשיך את המסורת שנטעה בימי רוטשילד 12. המתחם של אנשי R2M שמהווה מעין ילד רע ואהוב על הקבוצה, הוא אחד המקומות המהוקצעים ביותר שיש לעיר להציע. הופעות שוות, עיצוב מהמם, תפריט טעים וקוקטיילים מצוינים – כל אלה הופכים את הרצל 16 למוצר מדויק שתל אביבים אוהבים לאהוב.
קהל יעדמהברנז'ה, אנשים שמבינים דבר או שניים.
מתאים לדרינק ספונטני בתחילתו של ערב שקשה לדעת כיצד יסתיים.
שעה שמחהראשון עד רביעי בין 17:00-19:00, הנחה של 30% על תפריט האוכל. כל כוסות היין במקום עד 35 ש"ח וקוקטיילים עד 38 ש"ח.
הרצל 16 – כל הפרטים

הרצל 16 (צילום יח"צ)

לייבררי בר

הבר האלגנטי במלון הנורמן הוא ללא ספק אחד הספוטים היפים ביותר שיש לתל אביב להציע. בין שזה דרינק קז'ואלי או דייט לוהט – אנשי הלייבררי ישמחו לתת לכם את החוויה האידיאלית בשילוב עיצוב נהדר. השמועה אומרת כי הספרייה במקום מכילה ספרים עתיקים שהובאו במיוחד מאנגליה כדי לשמור על אווירה אינטלקטואלית. נניח. על כל פנים, בגזרת האוכל מחכות לכן מנות קטנות בצלחות מעוטרות המגיעות מהמטבח של מסעדת אלנה השכנה. דונט מיינד איף ווי דו.
קהל יעדמי שרוצה להרגיש בחו"ל אבל נתקעו בארץ
מתאים לערב דייט עם פאסון
לייבררי – כל הפרטים

לייבררי בר. צילום: אנטולי מיכאלו

פיקוק

אחד הגסטרו־ברים הראשונים בתל אביב, אם לא הראשון בהם, רלוונטי ועקבי גם כיום, עשר שנים אחרי הפתיחה.הבעלים לילך ספיר מקפידה על שילוב אמירה חברתית נחוצה ומובהקת במיוחד בימים אלה, ולצידה מספקת מקום של מפלט ונחמה בדמותם שלאלכוהול איכותי, ליינים מתחלפים ואירועי תרבות ואוכל מצוין שהוא מיקס אקלקטי שנוגע בכל העולם, מהמטבח הגרוזיני דרך פיצה והמבורגר ועד איקרה, והכל טעים כל כך.
קהל יעדפליטי הבימה והיכל התרבות ופודיז שיודעים מה טוב.
מתאים לערב מתמשך של זלילה וסביאה.
שעה שמחהבימי השבוע בין 17:00-19:00 יש 20% הנחה על כל התפריט.
מרמורק 14, תל אביב

פיקוק. צילום: דין אהרוני

K

בשעות הקטנות של הלילה, כשברים אחרים כבר הלכו לישון, ה־K מתעורר לחיים. הבר האינטימי של יוצאות השסק דנה ינקלביץ' וסיון לוי מנקז אליו ברמנים ואנשים מהתעשייה, שיושבים כתף אל כתף עם פליטי הברקפסט והרצל 16. בכל ערב יש די.ג'יי מתחלף אז הסגנון המוזיקלי מגוון ומעניין, ואיכשהו תמיד יושב טוב על כוס בירה או יין.
קהל יעדבליינים שעייפו מהרעש אבל לא מהצפיפות.
מתאים לדרינק אחרון לפני שסוגרים את הלילה.
שעה שמחהראשון־רביעי 19:00־21:00, חמישי ושבת 20:00־21:00, 1+1 על כל האלכוהול.
הרצל 4 תל אביב

קיי בר (צילום: רוי גיא)

שאפה

בתוך בליל המקומות הקוליים בשוק הפשפשים השאפה בר מצליח לשים את עצמו במקום משלו. מנעד תרבותי רחב ומעורבות חברתית מתורגמים לערב טבעוני או פוליטי ולתמיכה בפליטים מאפריקה. בסתם ימים יש כאן מוזיקה שכיף לשמוע, אוכל טעים ואנשים שכיף לראות, ואחרי מתיחת פנים עיצובית קלה השאפה עוד יותר שאפה.
קהל יעדזוגות, משפחות, צעירים יותר ופחות, כלומר כולם.
מתאים לבילוי סולידי באווירה לא סולידית.
שעה שמחהימים א'-ה' בין 17:00-20:00 30% הנחה על כל האוכל והאלכוהול.
נחמן 2 יפו (שוק הפשפשים)

לא רק בלילה. שאפה. צילום: עידו כחלון

223

האב המייסד של הקוקטייל ברים בעיר לא מאבד מחינו גם אחרי שנים: חלל אפלולי ואסקפיסטי עם פינות ישיבה קטנות ותפריט דרינקים שתמיד מצליח להפתיע. אם לא מצאתם משהו לטעמכם אפשר פשוט לאתגר את הברמנים הכה-מקצועיים, שבטוח ישלפו ארנב הולם מהשרוול.
קהל יעדאנשים שמחפשים קוקטייל טוב בלי כל ההמולה שמסביב
מתאים לערב שחייב להצליח
שעה שמחהכל ערב בין 18:00-20:00 יש 50% הנחה על האלכוהול, בשישי בין 19:00-21:00
223 – כל הפרטים
להזמנת שולחן ב-223

223 (צילום שרית גופן)

פנטסטיק

עיצוב גימיקי מרהיב שנע בין פנטסטיים על אמת. אליס בארץ הפלאות פוגשת את הכובען המטורף ויחד הם נשאבים לעולמות פסיכדליים במיוחד. אי אפשר שלא לציין את שירותים האייקונים, מקום שקשה שלא לצלם בו סלפי. יש גם אוכל טעים ומושחת קלות, וקוקטיילים צבעוניים ומופרעים שמשלבים פירוטכניקה פרועה במיוחד. ויש גם חדר סודי למזמוזים, רק אומרים.
קהל יעדצעירים או אנשים שלא גרים בת"א
מתאים לדייט, יומולדת, מסיבת רווקות
שעה שמחהכל יום (כולל סופ״ש) בין 18:00-19:30, 50% על כל הקוקטיילים והצ׳ייסרים.
צידון 3 תל אביב (בתוך מלון Play)

פנטסטיק. צילום: דין אהרוני רולנד

>> Drinking Tel Aviv: these are the city’s most recommended bars

• חיי לילה
• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• ברים בתל אביב
• הכי טובים
• אימפריאל
• הנילוס
• המנזר
• הלוציפר
• האפי האוור
• פרויקט הברים הגדול

הָאִפּוּר בַּחֹשֶׁךְ תָּמִיד נִרְאֶה נִפְלָא

הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּזְדַּיְּנִים בַּשֵּׁרוּתִים שֶׁל בַּר הלוּצִיפֶר
לֹא יוֹדְעִים שֶׁלְּהִזְדַּיֵּן עִם הַשָּׂטָן אֶפְשָׁר גַּם עַל סָדִין לָבָן.

הָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹשִׂים קוֹק בְּשֵׁרוּתִים שֶׁל בַּר הלוּצִיפֶר
לֹא זוֹכְרִים שֶׁאֶת הַהַכָּרָה הֵם אִבְּדוּ מִזְּמַן.

הַנָּשִׁים הַיּוֹשְׁבוֹת זְקוּפוֹת בָּרַעַשׁ שֶׁל בַּר הלוּצִיפֶר
לֹא מַאֲמִינוֹת שֶׁמִּלְּחִישָׁה אֶפְשָׁר לִפֹּל אַפַּיִם אַרְצָה.

הַקָּהָל הַמַּקְשִׁיב לְמוּזִיקַת הָאַהֲבָה בְּבַּר הלוּצִיפֶר
לֹא חוֹשֵׁד שהדיג'יי לֹא מֵבִין אַנְגְּלִית.

הַגְּבָרִים הַמְּבִיאִים אֶת הַמְּאַהֶבֶת לְבַּר הלוּצִיפֶר
לֹא יוֹדְעִים שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.
הַנָּשִׁים לֹא מְבִינוֹת שֶׁקִּבְּלוּ קָאוּבּוֹי בְּמַתָּנָה.

יֵשׁ שֶׁשּׁוֹתִים חֲמִשָּׁה לִיטֶר בִּירָה
וְלֹא יוֹצְאִים לְהַשְׁתִּין מֵחֲשָׁשׁ לְאַבֵּד אֶת דַּרְכָּם חֲזָרָה.
(לַבּוֹגְדִים הוֹפֶכֶת לְפֶתַע הַשַּׁלְפּוּחִית לִרְגִיזָה).
יֵשׁ נָשִׁים עִם יְלָדִים בַּבַּיִת,
וְיֵשׁ גְּבָרִים שֶׁגָּדְלוּ כְּמוֹ יַבְּלִית.
בַּפִּנָּה יוֹשֵׁב הִלֵּל בֶּן שַׁחַר, אֶל מוּלוֹ אִשָּׁה בְּמִשְׁקָפַיִם,
מִתּוֹךְ תִּיקָהּ הַפָּעוּר מְצִיצִים הוֹרֶיהָ
(הִיא מֵסֵּבה פָּנֶיהָ).
יֵשׁ רוֹאִים וְיֵשׁ עִוְּרִים וְיֵשׁ שֶׁעֵינֵיהֶם אֲדֻמּוֹת.
(אִם מִסְתַּכְּלִים מִקָּרוֹב אֶפְשָׁר לִרְאוֹת דְּמָעוֹת).
הָרֹב מַגִּיעִים לֶאֱכֹל,
הָרֹב נִמְנָעִים מִשִּׂיחָה,
אַף אֶחָד לֹא צוֹחֵק בֶּאֱמֶת,
אֲבָל הָאִפּוּר בַּחֹשֶׁךְ תָּמִיד נִרְאֶה נִפְלָא.

יֵשׁ שֶׁיֵּלְכוּ הַבַּיְתָה יַחְדָּו,
יֵשׁ שֶׁיֵּלְכוּ בְּנִפְרָד.
יֵשׁ שֶׁיֵּשְׁבוּ בַּמּוֹנִית יָד בְּיָד,
צוֹרְבִים רַק עוֹד מַכְאוֹב אֶחָד.

כֻּלָּם כְּבָר מִזְּמַן כְּמוֹ
כְּלָבִים מִחוּץ לַמְּלוּנָה,
מַצְמִידִים חָזָק אֶת עֲלֵה הַתְּאֵנָה,
מְחַפְּשִׂים מִסְתּוֹר, מִתְחַנְּנִים לַהֲבָנָה,
רוֹקְדִים עָקוּם כְּמוֹ עַל סִפּוּן סְפִינָה.
(הָעֲנָנִים הַכֵּהִים כְּבָר מֵעֵבֶר לַפִּנָּה).

מִישֶׁהוּ (אוֹ מִישֶׁהִי) עוֹד יִפֹּל מִשָּׁמַיִם, יִגְדַּע לָאָרֶץ,
יַחְלֹשׁ עַל הַגּוֹיִים. מִישֶׁהוּ (אוֹ מִישֶׁהִי)
עוֹד יֹאמַר בִּלְבָבוֹ: אֶהֱפֹךְ לֶאֱלֹהִים.
וּמִישֶׁהִי (אוּלַי אֲנִי)
תֶּרֶד אֶל יַרְכְּתֵי בּוֹר,
(שְׂעָרִי, אַגַּב, שָׁחֹר).

מִי יִתְּנֵנִי עוֹף? זוֹחֲלִים הָעֲיֵפִים,
מִי יִתְּנֵנִי בַּמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים?
(נִשְׁבַּר כְּבָר הַגַּב מִתַּרְמִיל הַכִּסּוּפִים).
מִי זוֹ הַהוֹלֶכֶת בַּחֹשֶׁךְ? עֲקֵבֶיהָ נוֹקְשִׁים,
סִכַּת קְטִיפָה רַכָּה אוֹחֶזֶת תַּלְתַּלִּים.
הִיא זוֹ שֶׁרָאֲתָה בַּאֲפֵלַת צַלְמָוֶת אוֹר נְגוֹהוֹת –
נִצְמְדָה חָזָק, עָמְדָה עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת.

שֶׁקֶט בַּחוּץ, קֶצֶף גַּל וּלְבָנָה
הַשָּׁמַיִם נְמוּכִים, תֵּל אָבִיב יֶשֵנָה.
מָה זֶה לַיְלָה? מָה זֶה אוֹר?
בְּנוֹצוֹת וְזֶפֶת גֻּלְגַּל הַלֵּב הַטָּהוֹר.
כֻּלָּם יֵלְכוּ לִישֹׁן בִּבְדִידוּתָם,
גַּם הִלֵּל בֶּן שַׁחַר,
גַּם הָאֲהוּבָה בְּמִשְׁקָפַיִם.
כֻּלָּם יְקַלְּפוּ גַּרְבַּיִם, יְחַבְּקוּ בִּרְכַּיִם,
כֻּלָּם יִשְׁכְּחוּ לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם,
יַחְרִישׁוּ אָזְנַיִם.

בְּבַּר הלוּצִיפֶר יְנַקֶּה הַבָּחוּר אֶת הָאַסְלָה,
הַבַּחוּרָה תָּרִים אֶת הַכִּסְּאוֹת וְתִשְׁטֹף אֶת הָרִצְפָּה.
הֵם יַשְׁאִירוּ קַעֲרַת מַיִם קְטַנָּה
לִשְׁנֵי גּוּרֵי הָעֳפָרִים וּלְאִמָּם הָאַיָּלָה,
(לַגּוּרִים קוֹרְאִים עָמְרִי וְאֵיתָן וְהֵם תָּמִיד אִתָּהּ).
מָחָר הֵם אוּלַי יַעֲשׂוּ חֲתֻנָּה.
(הֵם מֵעוֹלָם לֹא עָסְקוּ בִּדְגֵי הַמַּדְמֵנָה).
זֶה נִשְׂגָּב! הִיא תִּצְרַח,
הַבָּחוּר יִצְחַק,
לֹא יִבְרַח.
הֵם לֹא חוֹלְמִים עוֹד עַל פָּרָה אֲדֻמָּה,
הֵם חוֹלְמִים כְּמוֹ כֻּלָּם מְצִיאוּת מְדֻמָּה.

ענת בצר, תל אביב, 2019

• הבועה
• חיי לילה
• ❤ תל אביב
• הלוציפר
• לוציפר

זאת לא החבצלת הראשונה ובוודאי לא האחרונה שתכתב על מוסד לילי תל אביבי זה או אחר. עוד לא יבשה הדיו מההספדים לבלוק – ולפניו המרסנד וגם הבאצ'ו ולרבים כמוני עוד יש חור בלב בצורה של שסק והיי כבר עבר כמעט עשור מאז נפח נשמתו. אימפריות נופלות, מוסדות נסגרים, אנשים מבוגרים ולמודי פרידות אנחנו.

כמעט מביך להזיל עוד דמעה עם עוד צ'ייסר אחרון על בר, והכי בועתי-תל אביבי לכתוב טור פרידה מבר מקומי בזמן שממשלת בלהות מושבעת בירושלים. טור פרידה מבר תל אביבי 2022 בואכה 23' חייב להיות מודע לקלישאתיותו, אבל אי אפשר לחמוק ממילים כמו "סופה של תקופה" ו"זר לא יבין זאת". כי זאת אחושילינג סופה של תקופה וזר כל כך לא יבין זאת.

ואל הקלישאות בהרחבה:אדם נמדד בכמה הצלחות בחייו. אני לא זוכרת מי כתב פעם שתל אביב היא ההצלחה של מי שלא הצליחו ניו יורק. יש בזה משהו. בעיניי, להיכנס לבר עמוס ולקבל את המקום הראשון שמתפנה והדרינק שלך כבר בדרך וכל שעשית בשביל זה הוא הינד ראש לשלום, זה סוג של הצלחה. צ'ופר מעמדי ראוי בתמורה להתמדה.הלוציפר הפך לבר הזה שלי אחרי שהשסק נסגר (אוגוסט 2013). אני כבר הייתי אמא לאחד, בת 35, אקס ברמנית של השסק ובעלת דיי-ג'וב וראיתי באירוע הזה חתיכת משבר. לא רק שהבית ההוא נסגר וסופה של תקופה, אלא שלכי תתחילי מערכת יחסים עם בר חדש בגילך המופלג והאימהי. ממעמדך הרם בבר אחד, עליך להתחיל שוב בתחתית הסולם.

הוראות הגעה ללוצי: היכנסי במעבר הכחול הצר באלנבי מול הבית כנסת הגדול. שתי מדרגות אל חצר מוזנחת כלואה בין קירות בניינים מתפוררים, חצי את החצר (להלן: החוּצי) אל חדר המדרגות שמולך, פתחי את דלת הפלדלת בקומה אפס משמאל. אין צורך להחליף ביצה בדרך, אבל ברגע שעשית את הדרך הזאת, את חלק מאלה שיודעים. בהמשך תלמדי שזאת הכניסה של הצד של תל אביב. יש דלת בצד השני, משם מגיעים לראשון לציון. זר כל כך לא יבין זאת.

הצלחתי למצוא את הדרך ונכנסתי כדי לגלות בר מעושן, אפלולי, מפוצץ ורועש עם שלושה מסכים שמשדרים את אלנבי פנימה וזה הדבר הכי מגניב בעולם. מסביב לבר המלבני פרצופים זרים, אבל היי הם מהסוג שלי, עם המון דרינקים והמון סיגריות וכולנו בגיל הזה שאורו הקלוש של הלוצי עושה לו טוב ומסך העשן מוסיף את שלו. גיל או מצב נפשי. מידה כלשהי של שבירות וצורך בסיסי לפרוק את השיט של היום על דרינק בלילה. אנחנו האנשים השבורים. ואנחנו מתים על זה.

הלוצי הוא לא מקום שעוברי אורח נכנסים בו. פניו אינם לרחוב. זה מקום ליודעי דבר. מי שמספיק מתמיד זוכה לתחושה של שייכות, שזה כידוע צורך אנושי-בסיסי. ובתל אביב כמו בתל אביב הקו בין תחושת שייכות להתנשאות הוא דק, כך שאין כמו לשבת על הבר להתנשא על זה שפותח את הדלת של המחסן בניסיון למצוא את הדרך החוצה. הלוצי לא היה מקום לילדים. זה מקום לאנשים שיודעים להתמודד עם הרעל שלהם. וזה היה מקום שבו אפשר פשוט לשבת הלומים ולבהות במסכים בפרצוף נוזל כמעט ולרגע לא להרגיש רע עם זה, בטח לא לחשוב שלמישהו אכפת. קצת כמו בבית. והוא היה לי לבית.

במשך למעלה מעשר שנים המקום הזה היה עמוס כמעט מדי יום ומפוצץ בסופ"שים. השירותים בחוץ – מהמטונפים שידעה העיר, חשופים לגשם ולחום, היו עמוסים ומלאי התרחשות ונקודה בלתי נפרדת על רצף הסיבוב הלילי עם הקיי-ברקפסט-מנזר-בלוק-השלימו את החסר.

המוזיקה הייתה אקלקטית במובן הכי רחב של המילה, לפעמים רועשת עד כאב. וגם אני הייתי מבין אלה שעמדו מדי פעם מאחורי הבר עם אוזניות סביב הראש והאצבע על הקו המוזיקלי. זה היה המקום שיכולתי פשוט לשים את השירים שאני אוהבת. למשה לא היה אכפת אם גם אתם תאהבו וזה, תסלחו לי, חופש. זה הווייב של "אנחנו פה בשביל עצמנו ולא בשביל אף אחד אחר". וזה חתיכת דבר בשביל אנשים עם ילדים ו/או משכנתא. אלה היו גם 15 דקות התהילה שלי. עמדתי באותה עמדה שגם מודי בראון ז"ל פיקד עליה מדי פעם. הרספקט כולו שלי.

לקח לי קצת זמן, אבל בסוף הפסקתי לפחד מאמילי (סליחה, אהובה!) והכרתי את משה, שהיום אני לגמרי קוראת לו חבר ולא בלי תחושת גאווה. כי משה הוא האיש הכי לא מתנחמד שאני מכירה. כבר אמרו עליו שהוא מהסוג שמתעלל בלקוחות. מתעלל זאת מילה מסוכנת, אבל להקפיא אותנו עם מזגנים על מלא גם בחורף זה סוג של התעללות. רק לזכור להביא סוודר באוגוסט.

כמעט 13 שנים הלוציפר היה בית. מקום של בריחה עם הכי פחות פוזה שאפשר למצוא בתל אביב. ואז באה הקורונה ועוד ממש בתוכה היו כמה ערבים צפופים במיוחד, עוד בימים שזה היה אסור ומרגש. אני לא יודעת כמה אנשים החליפו את הלוצי במקום אחר, או כמוני, פשוט יצאו פחות מהבית. השתבללות כזאת שבאה אחרי המגפה. גם אני פחות הגעתי בזמן האחרון. כן, אני מצטערת על זה עכשיו.

הכותבת מחפשת את הכניסה. לוציפר (צילום: נועה בגון)

אין לי ספק. אלפי אנשים שקראו ביממה האחרונה על סגירתו של הלוצי – אתמול (חמישי) היה הלילה האחרון וכל מלאי האלכוהול במקום חוסל – הרגישו את אותה צביטה בלב. גם אם לא צפינו החוצה לאלנבי בשלושה מסכים מאז 2020, היה משהו מרגיע בידיעה שהוא שם. כמו אמן שלא שמעת הרבה זמן, אבל האבל על מותו הוא כן ואמיתי. חשבנו שתמיד יהיה לנו הלוצי, חשבנו שתמיד תהיה תל אביב. הסופ"ש עוד משהו נסדק בה.

כן, נפרדנו לאורך השנים ממקומות שיכולנו לחלום בהם, לשמור על תמימות ולחשוב שאנחנו יכולות ויכולים לשנות את העולם (מישהי אמרה הירקון 70?), נפרדנו ממקומות שאפשרו לנו, שהיו זירה של חופש להיות מי שאנחנו. הלוצי לגמרי היה מקום כזה.

• חיי לילה
• הבועה
• לוציפר
• הלוציפר
• הספד

כן, זה אולי לא עצוב כמו כשמישהו מת, אבל צער עמוק בכל זאת ירד על חיי הלילה של תל אביב עם הידיעה על סגירתו של בר הלוציפר לצמיתות כבר במהלך סוף השבוע הקרוב. השמועות התרוצצו לאורך היום ולפני שעה קלהאימתה תיקי גולן ב-ynetאת מה שקיווינו שאינו נכון: אחרי 12 שנים שבהן הפך למוקד מרכזי בלילה העירוני והציע מפלט אפלולי וסקסי גם לאנשים שעברו את גיל 40, יסגור אגדת הבר משה כלפא את המקום במוצ"ש בפעם האחרונה.

ה"לוצי", כפי שקראו לו גדודי הקבועים במקום לאורך השנים, נפתח ב-2010 באלנבי במתחם ששוכר שאול טבת, שאיכלס בעבר מקומות מיתולוגיים נוספים כמו סטפן בראון ורדיו רוסקו. בשנותיו הראשונות היה טבת שותף גם בניהול המקום, שהפך בזריזות ליעד לילי מועדף עבור בליינים כבדים וקהל ברנז'אי למיניו בזכות אווירה שמחה וסליזית אך נטולת פוזה, ופשטות בסיסית שהפכה אותו לאנטי-טרנדי ועל-זמני. בין לקוחותיו הקבועים ישנם תל אביבים מוכרים רבים מתחומי התרבות והתקשורת, אבל לא נזכיר אותם עכשיו, כי זה תמיד היה כל הקטע.

האלמנט העיצובי המרכזי של הלוציפר – שלא לומר היחיד – היה שורת מסכים מעל הבר שבהם ניתן היה לצפות במתרחש ברחוב אלנבי בזמן אמת, תמיד טלוויזיה מעניינת, אך בצירוף מקרים מנבא שחורות נשרפה מצלמת המעקב ששידרה אל המסכים בשריפה שפרצה בשבוע שעבר אצל השכנים בג'סמינו (גם היא, כמובן, בבעלותו של שאול טבת). הלוציפר קבע קו מוזיקלי אקלקטי בלתי מתפשר עם חיבה ליציאות ביזאריות, ותוך כך הצליח להיות בר שכונתי מבלי שיש סביבו שכונה של ממש.

לדברי מספר בליינים קבועים ב"לוצי", בשנה האחרונה היה המקום מאוורר בהרבה מהרגיל מבחינת הנוכחות מסביב לבר ויש הטוענים כי כלפא פשוט הגיע לתחושת מיצוי אחרי יותר מעשור של לילות ארוכים. את תגובתו של כלפא לא ניתן היה להשיג. שאול טבת מסר בתגובה ש"משה, שחברה בבעלותו הפעילה את המקום, אכן עוזב. ההמשך עדיין לא ברור. אשמח לעדכן לכשאדע". אז אולי יש עוד תקווה? אם יש משהו שלמדנו בלילות הארוכים בלוציפר זה שלא תמיד חייבים לקוות.

• הבועה
• אוכלים שותים
• הלוציפר
• לוציפר
• ברים בתל אביב

1. המנזר והלוציפר

שרירי הבילוי שלי נחלשו מאוד בשנים האחרונות. ממה שאני זוכר מהשנים שהם היו חזקים ומפותחים – לא בטוח שאני מצטער על זה. אבל לפעמים קופץ שד קטן ומבקש שנצא יחד לקרוע את העיר, ומכיוון שאני מכיר אותו ויודע מה הוא יודע לעולל, אני בוחר בשנים האחרונות במקומות הרבה יותר קטנים וסולידיים יחסית. הבר של "המנזר" בדרך כלל שקט לי ונעים ומדי פעם, אם אני כבר באזור, אני מוסיף גיחה ל"לוציפר".
אלנבי 60, אלנבי 97

מנזר (צילום: יולי גורודינסקי)

2. חומוס אבו דאבי

אני די אוהב חומוס. לא חומוסולוג גדול ובטח לא מתכוון להיכנס לדקויות המעיקות של אנשי החומוס, רוב חומוסיות העיר, בטח אלה שמחזיקות מעמד הרבה זמן, מספיק טובות לטעמי. אני עוצר מדי פעם באחת אקראית בשיטוטי בעיר ואוכל. ובכל זאת – "אבו דאבי" טעימה לי יותר מכולן. אולי כי זה גם מספיק קרוב לסנטר האהוב.
המלך ג'ורג' 81

חומוס אבו דאבי. מתוך פייסבוק

3. תיאטרון תמונע

תמונע היא בית. אני משחק בתוכה, עובד בה, מבלה. הרבה פעמים אחרי הצגה אני שותה בירה קרה וצ'ייסר טעים, וכבר נשאר לראות את ההופעה שאחרי ההצגה שלי. זה מקום נפלא, עם אנשים מופלאים, הצגות מרשימות והכל בעמל גדול ותנופה כבירה ששמורה לאנשי מלאכת הפרינג'. בית אמיתי שמצאתי לפני הרבה שנים וכנראה שיישאר ביתי לנצח. יש לי עוד בית כזה בבאר שבע, אבל אנחנו עכשיו בענייני תל אביב.
שונצינו 8

4. שוק הכרמל

פעם בכמה זמן אני גונב את אחת הילדות שלי מבית ספר והולכים לטייל בשוק הכרמל. מסתובבים, מסתחררים, אוכלים ובעיקר נהנים להיות חלק מזרם דם חם ושוצף שכזה.

שוק הכרמל. צילום: shutterstock

5. שדרת יד לבנים

אני אוהב לתרגל טקסטים תוך הליכה. שדרת יד לבנים של איזור ביתי היא נהדרות ומזמינה, בעיקר בגלל הצל והשקט.

בימים אלה משחק אייל שכטר בהצגות"מנחם יוצא למלחמה" בתיאטרון תמונעו-"#הדה" של תיאטרון הפרינג' ב"ששתעלה במסגרת פסטיבל "קיפוד הזהב" (18-26.11)

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• תיאטרון תמונע
• אבטיפוס
• המנזר
• הלוציפר
• הכרמל