Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

לוציפר

כתבות
אירועים
עסקאות
היו שלום, אלפי לילות מטושטשים. הלוציפר (צילום: יחסי ציבור)

רקוויאם ללוציפר: שיר פרידה אחרון מהבר האהוב שנסגר

רקוויאם ללוציפר: שיר פרידה אחרון מהבר האהוב שנסגר

היו שלום, אלפי לילות מטושטשים. הלוציפר (צילום: יחסי ציבור)
היו שלום, אלפי לילות מטושטשים. הלוציפר (צילום: יחסי ציבור)

"הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּזְדַּיְּנִים בַּשֵּׁרוּתִים שֶׁל בַּר הלוּצִיפֶר/ לֹא יוֹדְעִים שֶׁלְּהִזְדַּיֵּן עִם הַשָּׂטָן אֶפְשָׁר גַּם עַל סָדִין לָבָן./ הָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹשִׂים קוֹק בְּשֵׁרוּתִים שֶׁל בַּר הלוּצִיפֶר/ לֹא זוֹכְרִים שֶׁאֶת הַהַכָּרָה הֵם אִבְּדוּ מִזְּמַן" // האמנית ענת בצר נפרדת מבר הלוציפר עם שיר שכתבה ב-2019

הָאִפּוּר בַּחֹשֶׁךְ תָּמִיד נִרְאֶה נִפְלָא

הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּזְדַּיְּנִים בַּשֵּׁרוּתִים שֶׁל בַּר הלוּצִיפֶר
לֹא יוֹדְעִים שֶׁלְּהִזְדַּיֵּן עִם הַשָּׂטָן אֶפְשָׁר גַּם עַל סָדִין לָבָן.

הָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹשִׂים קוֹק בְּשֵׁרוּתִים שֶׁל בַּר הלוּצִיפֶר
לֹא זוֹכְרִים שֶׁאֶת הַהַכָּרָה הֵם אִבְּדוּ מִזְּמַן.

הַנָּשִׁים הַיּוֹשְׁבוֹת זְקוּפוֹת בָּרַעַשׁ שֶׁל בַּר הלוּצִיפֶר
לֹא מַאֲמִינוֹת שֶׁמִּלְּחִישָׁה אֶפְשָׁר לִפֹּל אַפַּיִם אַרְצָה.

הַקָּהָל הַמַּקְשִׁיב לְמוּזִיקַת הָאַהֲבָה בְּבַּר הלוּצִיפֶר
לֹא חוֹשֵׁד שהדיג'יי לֹא מֵבִין אַנְגְּלִית.

הַגְּבָרִים הַמְּבִיאִים אֶת הַמְּאַהֶבֶת לְבַּר הלוּצִיפֶר
לֹא יוֹדְעִים שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.
הַנָּשִׁים לֹא מְבִינוֹת שֶׁקִּבְּלוּ קָאוּבּוֹי בְּמַתָּנָה.

יֵשׁ שֶׁשּׁוֹתִים חֲמִשָּׁה לִיטֶר בִּירָה
וְלֹא יוֹצְאִים לְהַשְׁתִּין מֵחֲשָׁשׁ לְאַבֵּד אֶת דַּרְכָּם חֲזָרָה.
(לַבּוֹגְדִים הוֹפֶכֶת לְפֶתַע הַשַּׁלְפּוּחִית לִרְגִיזָה).
יֵשׁ נָשִׁים עִם יְלָדִים בַּבַּיִת,
וְיֵשׁ גְּבָרִים שֶׁגָּדְלוּ כְּמוֹ יַבְּלִית.
בַּפִּנָּה יוֹשֵׁב הִלֵּל בֶּן שַׁחַר, אֶל מוּלוֹ אִשָּׁה בְּמִשְׁקָפַיִם,
מִתּוֹךְ תִּיקָהּ הַפָּעוּר מְצִיצִים הוֹרֶיהָ
(הִיא מֵסֵּבה פָּנֶיהָ).
יֵשׁ רוֹאִים וְיֵשׁ עִוְּרִים וְיֵשׁ שֶׁעֵינֵיהֶם אֲדֻמּוֹת.
(אִם מִסְתַּכְּלִים מִקָּרוֹב אֶפְשָׁר לִרְאוֹת דְּמָעוֹת).
הָרֹב מַגִּיעִים לֶאֱכֹל,
הָרֹב נִמְנָעִים מִשִּׂיחָה,
אַף אֶחָד לֹא צוֹחֵק בֶּאֱמֶת,
אֲבָל הָאִפּוּר בַּחֹשֶׁךְ תָּמִיד נִרְאֶה נִפְלָא.

יֵשׁ שֶׁיֵּלְכוּ הַבַּיְתָה יַחְדָּו,
יֵשׁ שֶׁיֵּלְכוּ בְּנִפְרָד.
יֵשׁ שֶׁיֵּשְׁבוּ בַּמּוֹנִית יָד בְּיָד,
צוֹרְבִים רַק עוֹד מַכְאוֹב אֶחָד.

כֻּלָּם כְּבָר מִזְּמַן כְּמוֹ
כְּלָבִים מִחוּץ לַמְּלוּנָה,
מַצְמִידִים חָזָק אֶת עֲלֵה הַתְּאֵנָה,
מְחַפְּשִׂים מִסְתּוֹר, מִתְחַנְּנִים לַהֲבָנָה,
רוֹקְדִים עָקוּם כְּמוֹ עַל סִפּוּן סְפִינָה.
(הָעֲנָנִים הַכֵּהִים כְּבָר מֵעֵבֶר לַפִּנָּה).

מִישֶׁהוּ (אוֹ מִישֶׁהִי) עוֹד יִפֹּל מִשָּׁמַיִם, יִגְדַּע לָאָרֶץ,
יַחְלֹשׁ עַל הַגּוֹיִים. מִישֶׁהוּ (אוֹ מִישֶׁהִי)
עוֹד יֹאמַר בִּלְבָבוֹ: אֶהֱפֹךְ לֶאֱלֹהִים.
וּמִישֶׁהִי (אוּלַי אֲנִי)
תֶּרֶד אֶל יַרְכְּתֵי בּוֹר,
(שְׂעָרִי, אַגַּב, שָׁחֹר).

מִי יִתְּנֵנִי עוֹף? זוֹחֲלִים הָעֲיֵפִים,
מִי יִתְּנֵנִי בַּמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים?
(נִשְׁבַּר כְּבָר הַגַּב מִתַּרְמִיל הַכִּסּוּפִים).
מִי זוֹ הַהוֹלֶכֶת בַּחֹשֶׁךְ? עֲקֵבֶיהָ נוֹקְשִׁים,
סִכַּת קְטִיפָה רַכָּה אוֹחֶזֶת תַּלְתַּלִּים.
הִיא זוֹ שֶׁרָאֲתָה בַּאֲפֵלַת צַלְמָוֶת אוֹר נְגוֹהוֹת –
נִצְמְדָה חָזָק, עָמְדָה עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת.

שֶׁקֶט בַּחוּץ, קֶצֶף גַּל וּלְבָנָה
הַשָּׁמַיִם נְמוּכִים, תֵּל אָבִיב יֶשֵנָה.
מָה זֶה לַיְלָה? מָה זֶה אוֹר?
בְּנוֹצוֹת וְזֶפֶת גֻּלְגַּל הַלֵּב הַטָּהוֹר.
כֻּלָּם יֵלְכוּ לִישֹׁן בִּבְדִידוּתָם,
גַּם הִלֵּל בֶּן שַׁחַר,
גַּם הָאֲהוּבָה בְּמִשְׁקָפַיִם.
כֻּלָּם יְקַלְּפוּ גַּרְבַּיִם, יְחַבְּקוּ בִּרְכַּיִם,
כֻּלָּם יִשְׁכְּחוּ לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם,
יַחְרִישׁוּ אָזְנַיִם.

בְּבַּר הלוּצִיפֶר יְנַקֶּה הַבָּחוּר אֶת הָאַסְלָה,
הַבַּחוּרָה תָּרִים אֶת הַכִּסְּאוֹת וְתִשְׁטֹף אֶת הָרִצְפָּה.
הֵם יַשְׁאִירוּ קַעֲרַת מַיִם קְטַנָּה
לִשְׁנֵי גּוּרֵי הָעֳפָרִים וּלְאִמָּם הָאַיָּלָה,
(לַגּוּרִים קוֹרְאִים עָמְרִי וְאֵיתָן וְהֵם תָּמִיד אִתָּהּ).
מָחָר הֵם אוּלַי יַעֲשׂוּ חֲתֻנָּה.
(הֵם מֵעוֹלָם לֹא עָסְקוּ בִּדְגֵי הַמַּדְמֵנָה).
זֶה נִשְׂגָּב! הִיא תִּצְרַח,
הַבָּחוּר יִצְחַק,
לֹא יִבְרַח.
הֵם לֹא חוֹלְמִים עוֹד עַל פָּרָה אֲדֻמָּה,
הֵם חוֹלְמִים כְּמוֹ כֻּלָּם מְצִיאוּת מְדֻמָּה.

ענת בצר, תל אביב, 2019

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּזְדַּיְּנִים בַּשֵּׁרוּתִים שֶׁל בַּר הלוּצִיפֶר/ לֹא יוֹדְעִים שֶׁלְּהִזְדַּיֵּן עִם הַשָּׂטָן אֶפְשָׁר גַּם עַל סָדִין לָבָן./ הָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹשִׂים קוֹק בְּשֵׁרוּתִים שֶׁל...

ענת בצר31 בדצמבר 2022
לוציפר (צילום: יוני אוחיון)

שבורים ומתים על זה: הלוציפר נתן לנו את החופש להיות מי שאנחנו
הלוציפר ז"ל 2022-2010

שבורים ומתים על זה: הלוציפר נתן לנו את החופש להיות מי שאנחנו

לוציפר (צילום: יוני אוחיון)
לוציפר (צילום: יוני אוחיון)

"אלפי אנשים שקראו על סגירתו של הלוצי הרגישו צביטה בלב. גם אם לא צפינו החוצה לאלנבי בשלושה מסכים מאז 2020, חשבנו שתמיד יהיה לנו הלוצי, חשבנו שתמיד תהיה תל אביב. בסופ"ש הזה עוד משהו נסדק בה" // נועה בגון, שבורה של כבוד, סופדת ללוציפר שנסגר אמש. צ'ייסר אחרון ופרידה

זאת לא החבצלת הראשונה ובוודאי לא האחרונה שתכתב על מוסד לילי תל אביבי זה או אחר. עוד לא יבשה הדיו מההספדים לבלוק – ולפניו המרסנד וגם הבאצ'ו ולרבים כמוני עוד יש חור בלב בצורה של שסק והיי כבר עבר כמעט עשור מאז נפח נשמתו. אימפריות נופלות, מוסדות נסגרים, אנשים מבוגרים ולמודי פרידות אנחנו.

כמעט מביך להזיל עוד דמעה עם עוד צ'ייסר אחרון על בר, והכי בועתי-תל אביבי לכתוב טור פרידה מבר מקומי בזמן שממשלת בלהות מושבעת בירושלים. טור פרידה מבר תל אביבי 2022 בואכה 23' חייב להיות מודע לקלישאתיותו, אבל אי אפשר לחמוק ממילים כמו "סופה של תקופה" ו"זר לא יבין זאת". כי זאת אחושילינג סופה של תקופה וזר כל כך לא יבין זאת.

כשאתה מוצא משהו בחיים שלך ששומר עליך שפוי, אל תשחרר אותו! במיוחד שהמשהו הזה הוא לא שפוי בעליל.זוגיות טובה ופחות טובה,…

Posted byYoni OhayononThursday, December 29, 2022

ואל הקלישאות בהרחבה:אדם נמדד בכמה הצלחות בחייו. אני לא זוכרת מי כתב פעם שתל אביב היא ההצלחה של מי שלא הצליחו ניו יורק. יש בזה משהו. בעיניי, להיכנס לבר עמוס ולקבל את המקום הראשון שמתפנה והדרינק שלך כבר בדרך וכל שעשית בשביל זה הוא הינד ראש לשלום, זה סוג של הצלחה. צ'ופר מעמדי ראוי בתמורה להתמדה.הלוציפר הפך לבר הזה שלי אחרי שהשסק נסגר (אוגוסט 2013). אני כבר הייתי אמא לאחד, בת 35, אקס ברמנית של השסק ובעלת דיי-ג'וב וראיתי באירוע הזה חתיכת משבר. לא רק שהבית ההוא נסגר וסופה של תקופה, אלא שלכי תתחילי מערכת יחסים עם בר חדש בגילך המופלג והאימהי. ממעמדך הרם בבר אחד, עליך להתחיל שוב בתחתית הסולם.

הוראות הגעה ללוצי: היכנסי במעבר הכחול הצר באלנבי מול הבית כנסת הגדול. שתי מדרגות אל חצר מוזנחת כלואה בין קירות בניינים מתפוררים, חצי את החצר (להלן: החוּצי) אל חדר המדרגות שמולך, פתחי את דלת הפלדלת בקומה אפס משמאל. אין צורך להחליף ביצה בדרך, אבל ברגע שעשית את הדרך הזאת, את חלק מאלה שיודעים. בהמשך תלמדי שזאת הכניסה של הצד של תל אביב. יש דלת בצד השני, משם מגיעים לראשון לציון. זר כל כך לא יבין זאת.

הצלחתי למצוא את הדרך ונכנסתי כדי לגלות בר מעושן, אפלולי, מפוצץ ורועש עם שלושה מסכים שמשדרים את אלנבי פנימה וזה הדבר הכי מגניב בעולם. מסביב לבר המלבני פרצופים זרים, אבל היי הם מהסוג שלי, עם המון דרינקים והמון סיגריות וכולנו בגיל הזה שאורו הקלוש של הלוצי עושה לו טוב ומסך העשן מוסיף את שלו. גיל או מצב נפשי. מידה כלשהי של שבירות וצורך בסיסי לפרוק את השיט של היום על דרינק בלילה. אנחנו האנשים השבורים. ואנחנו מתים על זה.

תמיד אהבתי את הלוצי, אבל אחרי הגירושים הלוצי היה בשבילי בית, תרופת הרגעה, מפלט מהתקפי חרדה, סיבה למשוך את היום ולהגיע אל…

Posted byLiron ShamamonThursday, December 29, 2022

הלוצי הוא לא מקום שעוברי אורח נכנסים בו. פניו אינם לרחוב. זה מקום ליודעי דבר. מי שמספיק מתמיד זוכה לתחושה של שייכות, שזה כידוע צורך אנושי-בסיסי. ובתל אביב כמו בתל אביב הקו בין תחושת שייכות להתנשאות הוא דק, כך שאין כמו לשבת על הבר להתנשא על זה שפותח את הדלת של המחסן בניסיון למצוא את הדרך החוצה. הלוצי לא היה מקום לילדים. זה מקום לאנשים שיודעים להתמודד עם הרעל שלהם. וזה היה מקום שבו אפשר פשוט לשבת הלומים ולבהות במסכים בפרצוף נוזל כמעט ולרגע לא להרגיש רע עם זה, בטח לא לחשוב שלמישהו אכפת. קצת כמו בבית. והוא היה לי לבית.

במשך למעלה מעשר שנים המקום הזה היה עמוס כמעט מדי יום ומפוצץ בסופ"שים. השירותים בחוץ – מהמטונפים שידעה העיר, חשופים לגשם ולחום, היו עמוסים ומלאי התרחשות ונקודה בלתי נפרדת על רצף הסיבוב הלילי עם הקיי-ברקפסט-מנזר-בלוק-השלימו את החסר.

המוזיקה הייתה אקלקטית במובן הכי רחב של המילה, לפעמים רועשת עד כאב. וגם אני הייתי מבין אלה שעמדו מדי פעם מאחורי הבר עם אוזניות סביב הראש והאצבע על הקו המוזיקלי. זה היה המקום שיכולתי פשוט לשים את השירים שאני אוהבת. למשה לא היה אכפת אם גם אתם תאהבו וזה, תסלחו לי, חופש. זה הווייב של "אנחנו פה בשביל עצמנו ולא בשביל אף אחד אחר". וזה חתיכת דבר בשביל אנשים עם ילדים ו/או משכנתא. אלה היו גם 15 דקות התהילה שלי. עמדתי באותה עמדה שגם מודי בראון ז"ל פיקד עליה מדי פעם. הרספקט כולו שלי.

מי שאהב את ה Lucifer | לוציפר הלוצי אהב אותו חזרה. הלילה ייגמר פרק בחיינו שבו המקום המעושן בעולם היה לנו לבית ואמלי ומשה להורים כמעט מתפקדים. הלילה, אם משה יאפשר לי, אזכה לנגן במקום היפה הזה בפעם האחרונה.

Posted byLior RadoshitzkyonThursday, December 29, 2022

לקח לי קצת זמן, אבל בסוף הפסקתי לפחד מאמילי (סליחה, אהובה!) והכרתי את משה, שהיום אני לגמרי קוראת לו חבר ולא בלי תחושת גאווה. כי משה הוא האיש הכי לא מתנחמד שאני מכירה. כבר אמרו עליו שהוא מהסוג שמתעלל בלקוחות. מתעלל זאת מילה מסוכנת, אבל להקפיא אותנו עם מזגנים על מלא גם בחורף זה סוג של התעללות. רק לזכור להביא סוודר באוגוסט.

כמעט 13 שנים הלוציפר היה בית. מקום של בריחה עם הכי פחות פוזה שאפשר למצוא בתל אביב. ואז באה הקורונה ועוד ממש בתוכה היו כמה ערבים צפופים במיוחד, עוד בימים שזה היה אסור ומרגש. אני לא יודעת כמה אנשים החליפו את הלוצי במקום אחר, או כמוני, פשוט יצאו פחות מהבית. השתבללות כזאת שבאה אחרי המגפה. גם אני פחות הגעתי בזמן האחרון. כן, אני מצטערת על זה עכשיו.

הכותבת מחפשת את הכניסה. לוציפר (צילום: נועה בגון)
הכותבת מחפשת את הכניסה. לוציפר (צילום: נועה בגון)

אין לי ספק. אלפי אנשים שקראו ביממה האחרונה על סגירתו של הלוצי – אתמול (חמישי) היה הלילה האחרון וכל מלאי האלכוהול במקום חוסל – הרגישו את אותה צביטה בלב. גם אם לא צפינו החוצה לאלנבי בשלושה מסכים מאז 2020, היה משהו מרגיע בידיעה שהוא שם. כמו אמן שלא שמעת הרבה זמן, אבל האבל על מותו הוא כן ואמיתי. חשבנו שתמיד יהיה לנו הלוצי, חשבנו שתמיד תהיה תל אביב. הסופ"ש עוד משהו נסדק בה.

כן, נפרדנו לאורך השנים ממקומות שיכולנו לחלום בהם, לשמור על תמימות ולחשוב שאנחנו יכולות ויכולים לשנות את העולם (מישהי אמרה הירקון 70?), נפרדנו ממקומות שאפשרו לנו, שהיו זירה של חופש להיות מי שאנחנו. הלוצי לגמרי היה מקום כזה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"אלפי אנשים שקראו על סגירתו של הלוצי הרגישו צביטה בלב. גם אם לא צפינו החוצה לאלנבי בשלושה מסכים מאז 2020, חשבנו...

נועה בגון30 בדצמבר 2022
חיי הלילה של תל אביב יהיו פחות אפלוליים בלעדיו. לוציפר (צילום: יוני אוחיון)

לילה עצוב בתל אביב: הלוציפר ייסגר לצמיתות בסוף השבוע

לילה עצוב בתל אביב: הלוציפר ייסגר לצמיתות בסוף השבוע

חיי הלילה של תל אביב יהיו פחות אפלוליים בלעדיו. לוציפר (צילום: יוני אוחיון)
חיי הלילה של תל אביב יהיו פחות אפלוליים בלעדיו. לוציפר (צילום: יוני אוחיון)

אחרי 12 שנים שבהן הפך לנקודת מפגש מרכזית בחיי הלילה בעיר עבור אנשי תרבות וברנז'ה וסתם אנשים שעברו את גיל 40, יסגור הלוציפר את שעריו בפעם האחרונה במוצ"ש. שאול טבת (ג'סמינו), הבעלים, בתגובה ראשונה: "משה כלפא, שחברה בבעלותו הפעילה את המקום, אכן עוזב. ההמשך עדיין לא ברור. אשמח לעדכן לכשאדע"

כן, זה אולי לא עצוב כמו כשמישהו מת, אבל צער עמוק בכל זאת ירד על חיי הלילה של תל אביב עם הידיעה על סגירתו של בר הלוציפר לצמיתות כבר במהלך סוף השבוע הקרוב. השמועות התרוצצו לאורך היום ולפני שעה קלהאימתה תיקי גולן ב-ynetאת מה שקיווינו שאינו נכון: אחרי 12 שנים שבהן הפך למוקד מרכזי בלילה העירוני והציע מפלט אפלולי וסקסי גם לאנשים שעברו את גיל 40, יסגור אגדת הבר משה כלפא את המקום במוצ"ש בפעם האחרונה.

ה"לוצי", כפי שקראו לו גדודי הקבועים במקום לאורך השנים, נפתח ב-2010 באלנבי במתחם ששוכר שאול טבת, שאיכלס בעבר מקומות מיתולוגיים נוספים כמו סטפן בראון ורדיו רוסקו. בשנותיו הראשונות היה טבת שותף גם בניהול המקום, שהפך בזריזות ליעד לילי מועדף עבור בליינים כבדים וקהל ברנז'אי למיניו בזכות אווירה שמחה וסליזית אך נטולת פוזה, ופשטות בסיסית שהפכה אותו לאנטי-טרנדי ועל-זמני. בין לקוחותיו הקבועים ישנם תל אביבים מוכרים רבים מתחומי התרבות והתקשורת, אבל לא נזכיר אותם עכשיו, כי זה תמיד היה כל הקטע.

מי שמגיע במוצאי שבת ל"לוציפר" יודע שיוסי סוויד, מצוות המטבח של "הבסטה", הוא מבצע מחונן של מטבח אסייתי. כל מוצ"ש הוא שם,…

Posted by ‎הילה אלפרט‎ onMonday, August 5, 2019

האלמנט העיצובי המרכזי של הלוציפר – שלא לומר היחיד – היה שורת מסכים מעל הבר שבהם ניתן היה לצפות במתרחש ברחוב אלנבי בזמן אמת, תמיד טלוויזיה מעניינת, אך בצירוף מקרים מנבא שחורות נשרפה מצלמת המעקב ששידרה אל המסכים בשריפה שפרצה בשבוע שעבר אצל השכנים בג'סמינו (גם היא, כמובן, בבעלותו של שאול טבת). הלוציפר קבע קו מוזיקלי אקלקטי בלתי מתפשר עם חיבה ליציאות ביזאריות, ותוך כך הצליח להיות בר שכונתי מבלי שיש סביבו שכונה של ממש.

לוציפר בר עושה לך טוב לעור הפנים! ברכות על הספר Rachel Gottesman#על_התשוקה

Posted byTom AlbertionFriday, March 17, 2017

לדברי מספר בליינים קבועים ב"לוצי", בשנה האחרונה היה המקום מאוורר בהרבה מהרגיל מבחינת הנוכחות מסביב לבר ויש הטוענים כי כלפא פשוט הגיע לתחושת מיצוי אחרי יותר מעשור של לילות ארוכים. את תגובתו של כלפא לא ניתן היה להשיג. שאול טבת מסר בתגובה ש"משה, שחברה בבעלותו הפעילה את המקום, אכן עוזב. ההמשך עדיין לא ברור. אשמח לעדכן לכשאדע". אז אולי יש עוד תקווה? אם יש משהו שלמדנו בלילות הארוכים בלוציפר זה שלא תמיד חייבים לקוות.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אחרי 12 שנים שבהן הפך לנקודת מפגש מרכזית בחיי הלילה בעיר עבור אנשי תרבות וברנז'ה וסתם אנשים שעברו את גיל 40,...

מאתמערכת טיים אאוט29 בדצמבר 2022
רועי קינן בסלון ביאטריס. צילום: אמילי קור

האיש מאחורי מעדניית ביאטריס מוכן לשיר שיר הלל לשיפוד הזה

האיש מאחורי מעדניית ביאטריס מוכן לשיר שיר הלל לשיפוד הזה

רועי קינן בסלון ביאטריס. צילום: אמילי קור
רועי קינן בסלון ביאטריס. צילום: אמילי קור

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. הפעם: רועי קינן, הבעלים של המעדנייה ההולנדית ביאטריס (והבר הסמוך סלון ביאטריס), מזמין אותנו להפליג איתו בתיאורים: שיפודים וארנצ'יני ששווים שירים וספרים, ירקניה שהיא בעצם מוזיאון לירק

1. מסעדת קיסר

מסעדה משפחתית קטנה בשכונת התקווה עם גריל פחמים ובשר טרי. יש גם מאפיית פיתות סמוכה אז קשה שלא להוציא ביס אלוהי. שיפודי שקדים ,כבד מולארד,פרגית – פשוט שירה על שיפוד.

2. כפרה מיו

ללא ספק האיטלקית הכי טובה בארץ. בנצי הוא כישרון שמוציא מנות טעימות בטירוף הרגיל, הספיישלים תמיד משובבי חך והארנצ'יני ראוי להיכתב בספרים (או שפשוט יכתבו עליו ספרים). תודה לך, אלוהים, על הכפרה.
View this post on Instagram

A post shared by KAPARA MIO (@kaparamio)

3. כרמלה

מוזיאון לפרי ולירק. צוות מקצועי, פירות וירקות הכי טריים, יפים ומסודרים. מוזיקה אריתראית עם סאונד לפרצוף. פיש הוא מקצוען ומלך מקומי, מדי יום אנו קונים מהסחורה שלו – גם הביתה וגם לעסקים שלנו.

4. מספרת מיכה כמיא

נכנסים למיכה ויוצאים חתיכים. הוא תמיד יקבל אותך בחיוך של גולש גלים. פתוח תמיד, אלא אם כן הוא בדיוק באימון ג'יו ג'יטסו, משחק כדורעף או אם יש גלים. אבל מדי פעם הוא פתוח.
טשרניחובסקי 9

5. לוציפר

ה-מקום לדרינק לילי. גינס משובחת, ברמנים מקצוענים, מוזיקה מהאגדות ותמיד יקבלו אותך באותו סבר פנים… בקיצור, יחי משה!
אלנבי 97
לוציפר. צילום: יוני אוחיון
לוציפר. צילום: יוני אוחיון
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. הפעם: רועי קינן, הבעלים של המעדנייה ההולנדית ביאטריס...

רועי קינן14 בספטמבר 2022
קפה נחמה וחצי עם החזרה מהסגר הראשון

עיר הזיה: הדברים שהכי חסרים לנו במקומות הכי אהובים

איזה הזוי זה שדווקא במקומות שאנחנו הכי אוהבים בעיר אין דברים שממש אמורים להיות שם? איזה הזוי שאין ביצה באבו חסן?...

מאתהדר חזן15 בדצמבר 2021
הילה אלפרט. צילום: ענבר ניסתאני

בין מאפי הבוקר לחצרות הלילה: המקומות של הילה אלפרט

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: כוהנת הקולינריה שמציעה בימים אלה כריכים מיוחדים...

הילה אלפרט1 בדצמבר 2021
מלגו ומלבר. מתי שוב נחכך ברכיים על הבר. צילום: נופר לפיד

ערבי הקונספט הכי שווים במסעדות

ערבי קונספט במסעדות מספקים לסועדים הזדמנות להתנסות בטעמים חדשים ולשפים להתפרע בלי לפתוח מסעדה חדשה

מאתשרון בן-דודויעל שטוקמן17 ביולי 2019
הוטל מונטיפיורי (צילום: שירן כרמל)

איפה השפים סוגרים את הלילה?

לאן השפים הולכים כשהלילה יורד לדרינק אחרון? לקוקטייל באימפריאל, לבר האפל של הלוציפר, או פשוט למנזר, כמו כולנו

רוקוקו

איך תעבירו לילה של התבזות באלנבי? לו"ז מלא ומפורט

ארגנו לכם סדר לילה מושלם; כזה שכשתקומו לאחריו, המחשבה הראשונה שתעבור לכם בראש היא "אוי לא". 100 שנה להתבזות באלנבי -...

מאתמערכת טיים אאוט7 בנובמבר 2018
מורחקים מברים (איור: יותם פישביין)

מרחיקי לכת: הסיפורים מאחורי מורחקי הברים התל אביביים

מרצונם או לא, בעלי ברים בעיר מוצאים עצמם מרחיקים לצמיתות מבלים שהטרידו, הפריעו לאחרים או אפילו קשקשו על הבר. מתי זה...

מאתנועם כהן23 בנובמבר 2017
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!