בפלורנטין חסרים בתי קפה כמו שחסרים בה כלבים, ופיתות יש בשפע כמעט כמו גשם מזגנים. ועדיין, תמיד משמח אותנו לראות את השכונה הכי מעניינת בעיר (כן, עדיין, סתמו) מתחדשת בבית קפה רענן, או לחילופין מרעננת ספוט אוכל רחוב וותיק אחרי הפסקה של כמה חודשים. יצאנו לסיבוב בשכונה ומצאנו שני מקומות שמציעים משהו חדש לגמרי, או לפחות מתחדש לגמרי.
>>תשתו משהו: פסטיבל אוקטוברפסט חוזר לשרונה. ואיזה בירה מחכה לכם

קפה כאוס החדש התמקם בראשיתו התוססת של רחוב פרנקל, ממש בין מעדניית Holy Cheese וחנות (ובר) היין WineBerry, ולא במקרה – כי הוא מבית היוצר של שניהם. על אף שמו, המקום רחוק מלהיות כאוטי, אלא מעוצב באופן מזמין, נעים ומודרני, עם ציורי קיר מסקרנים, מספר מקומות ישיבה מרווחים תחת המזגן בחלל הפנימי, וצמד שולחנות בחוץ, על שפת הרחוב. תמצאו שם קפה ספיישלטי מצוין בכל סטנדרט עירוני, אך עם תמחור בצד הגבוה (12 ש"ח אספרסו, 16 ש"ח אמריקנו, 16/18 ש"ח קפוצ'ינו). המאצ'ה, לעומת זאת, דווקא שומרת על מחיר נמוך מהממוצע, שעומד על 19 ש"ח לאמצ'ה לאטה. נו, בכל זאת פלורנטין.

למשקאות אפשר ואף כדאי להוסיף ליקר בייליס, סירופ קרמל או קצפת – או את שלושתם, אם אתם בבוקר קשוח במיוחד (2-5 ש"ח לתוספת), ואם אתם צריכים להתעורר מלילה קשוח, לצד הקפה גם יחכו לכם מאפים פריכים ומזמינים, שמגיעים טריים בכל בוקר מאורבן בייקרי. מבט זריר על ההיצע איתר לנו פאן סרוויס מפתה, קרואסון שקדים, מאפה גבינת בושה ועגבניות שרי, ומאפה שוקולד וחלבה (21 ש"ח למאפה), ויש גם פרוסות עסיסיות של עוגת גזר או תפוח (15 ש"ח), ובהמשך יגיעו גם כריכים. את החלל האחורי הנאה של כאוס משכירים לאירועים פרטיים, סדנאות, פופ-אפים וכדומה, כך שאם יש לכם צורך בחלל נעים, יש מקום חדש בשכונה.

חלל נעים בשכונה. כאוס. צילום: יעל שטוקמן

אבל לא רק החדש חשוב לשכונת פלורנטין, אלא גם העסקים הוותיקים שממלאים אותה. מזה מספר חודשים תושבי השכונה מסתובבים בלב כבד – כלומר, לא רק בגלל המציאות הישראלית הקבועה. סביח הרצל האייקוני, שפועל בשכונה כבר 11 שנה, עמד במשך חודשים סגור, עם עתיד לא ברור וגעגוע לקובה סלק והתבשילים של שישי. אך כעת המקום חוזר לפעילות, עם בעלים חדש, שיפוץ משמעותי, מתיחת פנים ללוגו (אל תדאגו, הרצל נשאר) והסיסמה "כל מנה אגדה".

ברוך שובך, מה לשים בפיתה? סביח הרצל. צילום: יעל שטוקמן

ובכן, נראה שגם בידיים חדשות המנה עוד אגדה – הסביח מצוין, ומהונדס כמו שצריך, ואם אתם רוצים את מנת הדגל תוכלו לקבל מנת סביח הגונה לצד קובה מטוגנת עם שתייה (45 ש"ח). מלבד הסביח, יש במקום גם פיתה או בגט שמציע ערוק, שקשוקה, פלאפל או חביתת ירק כמילוי (20-30 ש"ח), לצד סלטים, חומוס, טחינה וכל מה שנחוץ. שבה עטרה ליושנה, ושם חציל למשכנו בפיתה. עוד יום בפלורנטין, ששוב מרגישה שלמה.
כאוס, פרנקל 2, כל השבוע, 8:00-19:00
סביח הרצל, הרצל 98, א'-ה' 10:00-19:00, יום ו' 10:00-16:00

• אוכלים שותים
• פלורנטין
• סביח
• הרצל
• בתי קפה

בסעיף המאנצ'יז, בנקודה שבה רחוב הרצל פוגש את שדרות רוטשילד תמיד אפשר למצוא משהו מעניין. יש כאן כמה עוגנים קבועים כמו הרצל 16 ומאפיית מייזון קייזר, וביניהם נובטים עסקי אוכל קטנים וממזריים שמביאים קהל סקרן. גם באופן היסטורי – הלחמניות המוגזמות של נונונו, סביח אריכא המיתולוגי מירושלים, הפלאפל של אפי מסביח פרישמן ואפילו שיפודייה של שף שרון כהן (שילה) – כולם בחרו להתמקם בצומת העמוס בניסיון להטביע חותם על סצנת האוכל בעיר, או לכל הפחות לעשות בוננזה כלכלית. למרות שעל האידיליה מעיבות כבר תקופה עבודות בינוי מסיביות, הלוקיישן המרכזי מנצח.

>> אם יש גן עדן: דנה לי ברמן חוזרת למטבח האיטלקי. אבל בקטע אחר

כיום ההיילייט של הצומת הוא ההמבורגריה הכשרה "אסתר המלכה". פרופיל תקשורתי גבוה של הבעלים אדל בספלוב וחוות דעת טובות על המוצר יצרו מול הדלת פקק ארוך ומייגע, שרק לאחרונה נרגע קצת. במרחק כמה צעדים משם, במקום שבו פעל סניף של "עראייס מחנה יהודה" מירושלים, נפתח ספוט קטן של פיתות בשר שמוציא את השד העדתי מהבקבוק לצלחת. "לקחנו את הקונספט של פיתה ובשר טחון ויצרנו מנות לפי עדות" מסביר הבעלים אורי יצחקי.

טאבונה ראסה. (צילום: שרון בן דוד)

איך בונים מטבח ישראלי מייצג של כל העדות? ובכן, רק עם קצת דעות קדומות. "מנה תימנית עם תבלינים תימנים ותוספת טחינה, רסק וסחוג ירוק בצד, ומנה מרוקאית שהיא חריפה יותר ומוגשת עם אריסה. לאשכנזים יש מנה רומנית מתובלת בשום", צוחק יצחקי, ושולף מהטאבון "מגולגלת" לוהטת – מעין סיגר ממולא בשר, עוף או תערובת טבעונית מעדשים טחונות (52-54 ש"ח).

איפה מאפרים? מגולגלת בטאבונה ראסה. (צילום: מתוך עמוד הוולט)

אותה פיתה דקיקה ומתפצחת מוגשת גם בצורתה המקורית כפיצת בשר (74-76 ש"ח) עם אותם טופינגז, רק לקרוע ולזלול ולהיזהר לא לחטוף כוויות. אפשר לקבל את הבשר גם בפיתה רגילה (48 ש"ח) או עם סלט או תפוחי אדמה, צ'ימיצ'ורי מתוצרת בית ותוספות (56-69 ש"ח). כשהרעב אינו כבד מספיק לבשר, כנפיים במרינדה (39 ש"ח) ותפוחי אדמה ובטטות בטאבון (19 ש"ח) יסדרו לכם ארוחה קלילה בלי לקרוע את הכיס.

אתם פורסים או אנחנו? פיצה בשר בטאבונה ראסה. (צילום: מתוך עמוד הוולט)

על אף שהוא אינו מגיע מהתחום ולמרות עבודות הבינוי שמסבכות את החיים לו וללקוחות, יצחקי אופטימי. "לאזור יש פוטנציאל. בדקנו את האופציות וגילינו שאנחנו יכולים לפנות למגוון רחב של קהלים, למשל בליינים בשעות המאוחרות וחבר'ה שעובדים במשרדים. אנחנו יכולים לספק קייטרינג לחברות, וכשנסיים לשפץ את הקומה העליונה נוכל לערוך בה אירועים קטנים. אנחנו מכוונים לכל הנישות האלו".

טאבונה ראסה. (צילום: שרון בן דוד)

לכאורה זהו עוד מקום קטן, אבל בישראל 2025 אי אפשר לזרוק אבן בלי שיכאב: רק כשחופרים בהיסטוריה של המקום מגלים שבעלי "עראייס מחנה יהודה" היה יהונתן קן-דרור ז"ל, שנרצח במסיבה ברעים בשבעה באוקטובר. סטיקרים לזכרו עדיין מודבקים על החלון, ויצחקי מספר שהוא שוקל להקים במסעדה פינת הנצחה קטנה. ובתוך כל הכאב – שיפוץ, תכנונים לעתיד, ותפריט טעים במיוחד מצליחים להכניס קצת תקווה וטעם ללב של כולנו.
הרצל 12, ראשון, שני ורביעי מ-11:00 עד חצות, שלישי 17:00-11:00, חמישי 05:00-11:00, שישי סגור, שבת 03:00-20:00

• אוכלים שותים
• טאבון
• הרצל
• אוכל רחוב

>> בועז נוי הוא מהציירים והאמנים המוערכים בסצנת האמנות הישראלית ומאהב גדול של עירוניות ישראלית, והוא מצייר את הפינות הקטנות של תל אביב יותר יפה מרוב מי שמנסה. היום (חמישי 24.4) נפתחת בגלריה רוזנפלד תערוכתו החדשה,"בקצה הלילה (יש יום חדש)". היצירות המוצגות בה נוצרו במפגשים אקראיים ולא מתוכננים תוך כדי שיטוט בערים. הוא שוכר חדר במלונות זולים לכמה ימים ויוצא לשוטט, מתמכר וחוקר את חווית הזרות וה"אורחות" (ביום יום הוא מתגורר בחיפה). לטענתו, הרבה יותר מעניין לצייר את רחוב הרצל מאשר את רחובות פריז.

>> המקום המוזר בעיר והמאצ'ה הטוב במדינה // העיר של דאשה איליאשנקו
>> ההמבורגר הטוב בישראל ושיפוד בשתיים בלילה // העיר של גל זהבי

1. בקצה הלילה (השתקפויות הירקון), 2025

שמן על פשתן
130X170 ס"מ
ברגע הראשון אין גילוי גדול בלילה על גדות הירקון. הוא לא הסיין או התמזה או הבוספורוס.
אבל אחרי שמתרגלים לחשיכה (ובקבוק יין),הטבע שחודר לעיר בצורת נהר שנשפך לים הופך לדרמה גדולה – ואז דשא ירוק של מגרש כדורגל, גזעי אקליפטוסים לבנים ואורות הגשר מעל דרך נמיר הם מופע זיקוקים של ממש.

השתקפויות בירקון, 2025, בועז נוי

2. בוקר בפארק הירקון (עם רחוב בני דן), 2025

שמן על פשתן
35X30 ס"מ
את הזיות הלילה המפוארות מחליף יום חד, מואר, חיוני.
אנשים חרוצים רצים, עושים כושר ואני מקנא במי שגר ברחוב בני דן ומתעורר בכל בוקר לפארק יפהפה, יושב רגע על ספסל להגיד שלום לנהר לפני שמתחיל עוד יום בעיר שיודעת לחיות.

על גדות הירקון, 2025, בועז נוי

3. סוף הערב בז'אן ז'ורס (מבט לדיזנגוף), 2024

שמן על פשתן
130X110 ס"מ
יש הרבה מערות קסמים כאלה בתל אביב בלילה מתחת לפיקוסים בצבע אינדיגו. תאורות הרחוב והבתים, אורות כלי רכב ופנסי הלילה מאירים אותן. במקומות מסוימים, כמו ברחוב ז'אן ז'ורס, עוד אפשר לזכור שהיו שם גבעות חול ואדמה עד לא מזמן. העיר שם לא רצה מהר מדי קדימה לעבר עתיד לא ברור, אלא שומרת על קשר עם נעוריה. אני בעד.

סוף הערב בז'אן ז'ורס, 2024, בועז נוי

4. רחוב הרצל כמו שראיתי אותו, 2025

מחלון מלון תיאודור בראון (הרצל 10).
שמן על פשתן
170X130 ס"מ
יש בו משהו צנוע בהרצל. מצד אחד הוא עורק חיים רציני של העיר. מצד שני הוא כמעט אינטימי, בגובה העיניים, נגיש ולא חש את עצמו מדי.
אני מסתכל עליו מהחלון של החדר הצנוע במלון, כמו הרצל בצילום במרפסת בבאזל, וחושב על מדינת היהודים ומה יהיה איתה.

רחוב הרצל כמו שראיתי אותו, 2025, בועז נוי

5. גירלנדה ואווירון, רחוב מלצ'ט 2

המרפסת הזאת במלצ'ט מחזיקה בעיניי את הרוח של תל אביב.
האור הצהוב, הנעים, של דירה בקומה השניה הופך להיות תאורת הרחוב עם הבהוב המטוס בדרך לבן גוריון. הדיירים שהניחו את הגירלנדה בטעם טוב חוגגים את חייהם שלהם ומרימים לעיר ולי לא פחות. זה מעשה של נדיבות ושל נחת רוח, ותל אביב מלאה בהן.

גירלנדה ואווירון, 2025, בועז נוי

מקום / תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני מסתובב בעיר בביטחון שאצליח לראות את הטוב ולמצוא הזדמנות לציור בכל. התחנה המרכזית של תל אביב מכניעה אותי.
אני מרגיש שם רק קושי, עוול, עול וכאב ולכן נמנע בכל מאודי מלהשתמש בה. עצוב שהיא עלולה להיות שער כניסה לתל אביב למבקר.ת בה לראשונה. בעיניי היא כישלון אדריכלי מפואר של מקום שלא מבין את עצמו ואת הסביבה שבה הוא פועל.

המפגע העירוני הגדול במזה"ת, איתנו לנצח. התחנה המרכזית (צילום: שאטרסטוק)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ביתן הלנה רובינשטיין (איל עופר) הוא בעיניי חלל התצוגה הטוב בישראל. הוא אלגנטי, רם ונישא ומחולל סביבו קסם, אבל בו בזמן נגיש, מחובר למפלס הרחוב וכמו נובע מתל אביא (מפליא שאותו משרד אדריכלים היה חלק מתכנון התשובה הקודמת). לפני כמה חדשים ראיתי שם תערוכה שעסקה בדיוק בנושא זה של טבע עירוני והייתה תלויית מקום, כלומר מבינה ופועלת את ההקשר של החלל לעיר ולגן יעקב הנפלא ("רואים ירוק רואים שקוף", אוצרת: איה מירון). פתחה לי את הלב.

שרון ברויאר, מתוך התערוכה "רואים ירוק רואים שקוף", ביתן הלנה רובינשטיין (צילום: נדב זיתוני)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני נטוע ביצירה שלי. תמיד ובזמנים קשים כאלה במיוחד, אני עמוק בתוך הסטודיו (בחיפה או בתל אביב). אני מצייר קודם כל בשבילי. מקבל ובתקווה גם מעניק כוחות. צולל לעומק ולכאב אבל גם מגביה עוף ומגלה את היופי ואת העוצמות של המקום הזה והחברה שמקיימת אותו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופיםכמובן, עד שיחזרו אלינו ולא יהיה בו צורך. אמן

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בלי קשר לזמנים אלה, בשבילי זה הגלריסט שלי צקי רוזנפלד. התל אביבי הכי אמיתי שאני מכיר. ממשיך את המפעל של הוריו ולא רק ממציא את עצמו מחדש. במשך כל כך הרבה שנים הוא מהווה צינור חמצן של תרבות ואמנות לתל אביב ולישראל ועל כך הרבה כבוד.

מה יהיה?
הרשע הזה יעבור. רואה הטוב, האוהב, החי והנותן יגבר – והשונא והנוקם, הגוזל וחוטף והמשתמט יפסיד. זה חייב להיות. ככה זה בטבע. אבל בשלב ראשון אנחנו חייבים להחליף את ההנהגה הגרועה של המדינה הזאת. מגיע לנו הרבה יותר טוב.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• תערוכות
• פארק הירקון
• ביתן הלנה רובינשטיין
• הרצל
• מלצ'ט
• ז'אן ז'ורס
• תחנה מרכזית תל אביב

בדיוק בזמן ובדיוק בעונה למזג האוויר הסוער שסוף כל סוף מגיע אלינו, מרקייה חדשה נפתחה בראשית רחוב הרצל. המקום אמנם לא מעוצב מדי, אבל סירים גדולים שמחכים מול הזכוכית רק מרמזים על החמימות שבפנים: קובה מכל הסוגים והמינים, מרקי ירקות שונים, מרק חרירה ועוד סירים בניחוח מובהק של בית. יצאנו להציץ במרקייה החדשה "עלמא", אכלנו מרק קובה במיה, התחממנו, התנחמנו ושרדנו כדי לספר.

>>עוד מוסד אוכל נסגר: עבודות הרק"ל הכריעו גם את הדיינר של גוצ'ה

עלמא היא רשת ירושלמית קטנה ומשפחתית, שמספקת לאחינו מהבירה מקור חום בקערה בבר-מסעדה שלהם, אבל הסיפור על עלמא בתל אביב לא מתחיל אצלם, אלא אצל ליאור כהן, מנהדס הייטק תל אביבי שנקרא למילואים במהלך השנה האחרונה, וכשחזר למשרד הרגיש את הפער שנוצר. במהלך הסבבים למילואים, הוא הבין שיותר מהכל הוא מתגעגע לאוכל של בית. ככה זה מילואימניקים תל אביבים – בכל פעם שהוא חזר הביתה לדירה, הוא הזמין בעיקר המבורגר, פיצה וסושי. עד שבאחד מסופי השבוע הגיעה לירושלים, שם פגש לראשונה בעלמא.

אווירה ביתית על הכל. עלמא. צילום: יעל שטוקמן

אחרי שהכיר את מרקי הקובה במיה, חמוסטה, סלק וכל הטוב החמים הזה, ניסה כהן לשכנע את אנשי עלמא לפתוח סניף בתל אביב, אך כשראה שהם לא ממהרים להתרחב מחוץ לעיר הבירה, הוא החליט לקחת את המשימה על עצמו, והקים סניף זכיינות של עלמא כאן בעירנו."הרגשתי שממש יש מחסור בעיר בדבר כזה", מסביר לנו כהן את הפער שראה. "חשוב לי להביא אוכל טוב וביתי שאפשר גם לאכול באמצע הלילה. כמו שנוהגים לאכול המבורגר אחרי יציאה, אפשר לגוון וללכת על קובה מדי פעם".

את הסירים אפשר כבר לראות מעבר לחלון שמציץ על רחוב הרצל, ואת הניחוחות ניתן להריח כבר מהפנייה מרוטשילד. כל הכוכבים הצפויים שם – מרק קובה סלק, חמוסטה, חמו (קובה חומוס), במיה או קובה סלק טבעוני, שיעלו לכם 35 ש"ח. ישנם גם מרקי ירקות רבים, בדמותם של מרק עדשים, שעועית, בטטה, אפונה וגם מרק חרירה צמחוני מסורתי, שיעלו לכם 25 ש"ח, כי זה צמחוני. אם בא לכם להוסיף הרגשת בית, אורז ב-10 ש"ח לקערה יגבירו את התענוג. המחירים נוחים יחסית לתקופה, ובחורף הזה שהגיע אלינו סוף סוף, זה בא בול בזמן.

כל טוב בקערה. עלמא. צילום: יעל שטוקמן

מכיוון שגם ככה אנחנו פה והגשם הפציר בנו שזה הזמן, טעמנו את מרק הקובה במיה ונהיננו מאוד – קערה עם מרק כתמתם וחמוץ במתינות, מהביל כראוי, ריחני במידה ומתובל היטב. חוץ מזה, הוא היה עמוס בבמיה בדיוק במידה הרצויה, ושלושת כדורי הקובה הבשרי ששחו בתוכו היו טעימות ומחממות בטן ולב. הכמות היתה נדיבה, וכמה כיף לסגור פינה חמימה בבטן במחיר כזה.
הרצל 8, א'-ד', 10:00-23:00, ה' 10:00-2:00, ו' 10:00-15:00, ש' 18:30-2:00

• אוכלים שותים
• מרק
• מרקים
• הרצל

לפני שנה וחצי פתחו זיו לייבה, דניאל אליאס והשף איציק לוי בר מופלטות בשוק מחנה יהודה הירושלמי. השניים, שמגיעים ממשפחות מרוקאיות למהדרין, בחרו במאכל ילדותם ונעזרו במתכון של סבתא (לכן קראו למקום "נונה"), ושידכו את הנ״ל לאנרגיה והצבעוניות של השוק הירושלמי. כך המופלטה הפכה למעטפת למרכיבים רבים, לא בשונה ממנות הקרפ המלוח שאנחנו מכירים, רק שהמופלטה קצת יותר עבה ועסיסית, ולכן מתפקדת כבסיס אידאלי למילויים ומרכיבים רבים. ואוהו, כמה שהם רבים.

>>תיראו מופתעים: על חורבות NG בנווה צדק קמה מסעדת יוקרה חדשה

אחרי שבשוק מחנה יהודה התרגלו למנה השניים מגיעים כעת גם לרחוב הרצל התל אביבי, לא רחוק משוק לוינסקי, כך שהאווירה ההומה והשמחה של השוק עודנה כאן. ״רצינו להביא את האווירה של מחנה יהודה לתל אביב, ואנחנו בטוחים שגם התל אביבים יוכלו להרגיש אותה״. מסביר לנו זיו. ואכן מדובר במקום שמח ורחב ידיים – שטיחים צבעוניים במקום ומוזיקה שמחה מסביב, כמו גם הקריאה של דניאל הבעלים ללגום רימונדה קרירה ולשכוח מהצרות.

נונה מופלטה בשוק. (צילום: עמוד האינסטגרם nuna_mufleta)

את המופלטה הדקה אך בשרנית מכינים במקום, ולתוכה מכניסים ערב רב של מטעמים וניחוחות, כאשר בתפריט ישנם לא פחות מ-11 וריאציות – 9 במילויים מלוחים שהם ארוחה לכל דבר, ו-2 מתוקים – אחת עם שוקלד באווירת ילדות, השנייה איך לא, מופלת המימונה עם החמאה ודבש. מופלטה מתוקה תעלה לכם 28 ש"ח, אבל אתם לא רוצים לפספס את המלוחות, כי מדובר בארוחה עמוסת רכיבים, לא הנשנוש המוכר מהמימונה.

למשל "האימפריה העותומנית", שמוגשת עם מוצרלה, בולגרית, פסטו כוסברה, חצילים, מנגולד, בצל, צנוברים, שום קונפי וזעתר טרי (45 ש״ח); "מופלטת הקצת סיראטקי וסופלקי" עם מעורב דגי ים בתערובת תבלינים, טחינה, בצל, מנגולד, פלפל חריף, שום וזרעי עגבנייה (55 ש״ח); או זו עם השם הנינוח "כמו בפאפוס על המים", ומורכבת מחלומי צרוב בתערובת תבלינים, לאבנה. בולגרית, פסטו כוסברה, מלפפון חמוץ, עגבנייה, בצל אדום וחסה לליק (48 ש״ח). בגזרה הטבעונית יש מופלטה עם שווארמה טבעונית וטחינה, עגבנייה, עמבה, בצל, מנגולד ופלפל חריף (48 ש״ח). אם בא לכם מופלטה שמתרחקת טיפה מאגן הים התיכון (או לפחות, מהאזור שלנו), יש שתיים שמתקרבות לפריז עםקממבר, מוצרלה, מרמלדת שרי, זיתים, קצח, פקאן מסוכר וחסה לליק (45 ש״ח), או "מופלטת הטרפש שלנו", עם חמאת כמהין, מוצרלה, פטריות מוקפצות, פרמזן, חלמון, צנוברים ושום קונפי (48 ש״ח).

אמרנו לכם שכמו קרפ. נונה מופלטה בשוק. צילום: יעל שטוקמן

למי שמשום מה מוותר על פחמימות יש גם סלטים צבעונים ורעננים, שגם הם עם מרכיבים רבים וערכים תזונתיים מזמינים ביותר. למשל, סלט "שיק שאק שוק" עם בורגול, חסה פריכה, מלפפון, עגבניות שרי, צנונית, זיתי קלמטה, ירוקים, גבינה בולגרית (או טחינה לטבעונים), תערובת פיצוחים קלויים בויניגרט לימון וזעתר (48 ש״ח) או סלט "הקולות של פיראוס" עם מעורב דגי ים בתערובת תבלינים, בצל מושחם, מנגולד, עגבניות שרי, פטרוזיליה, חסות פריכות, שום קונפי, עמבה וווינגרט כוסברה (62 ש״ח), וגם "השופלור של המלך", צלחת כרוביות מושחמות במחבת, קינואה אדומה, תערובת חסות, נענע, פטרוזיליה, בצל אדום, חמוציות, תערובת תבלינים פקאן מסוכר, ויניגרט רימונים וטחינה גולמית (54 ש״ח). לצד זה מוגשת אותה רימונדה ורדרדה שנצעקנו לשתות, עם או בלי ערק (10/15 ש"ח), ובימים לוהטים כאלו, נדמה שברור לנו שעם. מה, זו מימונה, לא נחגוג?
הרצל 20, א'-ג' 10:00-21:00, ד'-ה' 10:00-2:00, ו', מ-10:00 עד שעה לפני כניסת שבת. ש', החל משעה אחרי יציאת השבת

• אוכלים שותים
• מימונה
• הרצל
• שוק מחנה יהודה