אם גם הפיד שלכם מלא בנסיעות מנקרות עיניים לטוקיו – או גרוע מכך, הטיסה שלכם לארץ השמש העולה התבטלה הודות לח'ותים ולמירי אגב – הדבר שהכי חסר לכם זה בטח אוכל יפני. לפעמים לא צריך לחפש רחוק מהבית:במשך השבוע הקרוב יתקיים פופ אפ יפני כהלכתו בלא אחרת מרשת ההמבורגרים אגאדיר. שואלים את עצמכם מה בין קולינריה יפנית לאגאדיר? ובכן, הכל מתחיל בוואגיו.

>> במערה מתחת לאדמה של שרונה מסתתר המקום הכי בריא בתל אביב

זזה החל כבר בשנה שעברה, כאשר הרשת החלה להגיש בורגר מבשר וואגיו משובח הישר מיפן, וראתה כי טוב. לקציצת הוואגיו, שנכנסה מאז דרך קבע לתפריט, נוספו חומרי גלם יפניים כגון עלה שיסו (שמעניק ניחוח אניסי קל), וואסבי, טריאקי, אבוקדו וצ'ילי. כעת הרומן היפני מתרחב, ובימים אלה חבר איתן טרבלוס (בעלי אגאדיר) לימה וקדמה, חברה שמייבאת חומרי גלם ומוצרי מזון יפנים לארץ, ויחד הם הרכיבו תפריט יפני-אגאדירי למהדרין, שיוגש למשך שבוע בלבד (עד ה-18.5).

על כן, במהלך השבוע הקרוב כשתבקרו בסניף אגאדיר בנחלת בנימין, תפגשו למעשה איזאקאיה עדכנית כמעט כמו באוסקה. בגזרת הראשונות יחכו לכם "סלט רטה סו סארדה", עם חסה אייסברג, רוטב ויניגרט שומשום ומיסו לבן (34 ש"ח), "סלט סונומונו" עם חמוצים יפנים, מלפפונים ואצות וואקמה ברוטב פונזו, יוזו וקוג'י סויה (28 ש"ח), אבל אתם הגעתם בשביל המנה העיקרית – בורגר הוואגיו, שמוגש בגרסה מיוחדת לפופ אפ: קציצה שהיא ממאה אחוז בשר בקר וואגיו צרוב על הגריל, עם רוטב יאקיניקו, שהוא רוטב ברבקיו יפני מסורתי בעל אוממיות ופיקנטיות דומיננטיות. הקציצה תנוח בלחמניית בורגר משוחה בוואסבי גרוס טרי הישר מיפן, מיונז יפני כמובן וגבינת גאודה נמתחת (58 ש"ח).

ולא רק על הוואגיו לבדו יחיו באגאדיר: בתוך לחמנייה אחרת יחכה לכם דווקא קריספי צ'יקן, שמבוסס על פרגית עסיסית מושרת בשיו קוג'י ומצופה ומטוגן כהלכה בפנקו, בתוספת ירקות טריים ורוטב איולי מיסו פלפלים וקוג'י טראיקי (58 ש"ח). רק אל תגידו קוניצ'יוואה לפני שתבדקו את המנה היפנית מכולן – מרק אודון עם שייטל וואגיו פרוס דק, שנח בציר דאשי מאצות קומבו, דג בוניטו מיובש, סויה ומירין. בתוך הקערה תמצאו אטריות אודון גמישות ונעימות, וכמובן אצות וואקמה ובצל ירוק כמיטב המסורת (69 ש"ח).

ובגלל שאנחנו בכל זאת באגאדיר, לא ניפרד ללא צ'יפס, והפעם עם מלח וואסבי ומלח יוזו שניתן ורצוי לטבול ברוטב גומא, שהוא מיונז וטחינה יפנית עם יוזו, ויניגרט מיסו או בקוג'י טריאקי, כי קטשופ זה לחלשים (19 ש"ח). יש גם בטטה יפנית עם איולי מיסו חריך או מיונז וואסבי (28 ש"ח), לקינוח קסטה עם גלידת מאצ'ה ואונו יפני שהוא ממרח שעועית אוזוקי כמו שיש כמעט בכל בצק ביפן ובהתחלה טועים לחשוב שזה שוקולד עד שמתרגלים (28 ש"ח). עכשיו קודו קידה לפופ-אפ המסקרן, ותאכלו איך שבא לכם.
נחלת בנימין 2, כל השבוע עד ה18.5 החל מהשעה 18:00 (זמין גם בתפריט הוולט).להזמנות

• אוכלים שותים
• אגאדיר
• וואגיו
• המבורגר
• אוכל יפני

שלושה ימים שלמים לקח לי כדי להצליח לאכול את השווארמה המדוברת ביותר בעיר. שלושה ימים בהם רדפתי אחר שיפוד הואגיו. כמו בבדיחה ההיא עם הארנב ועוגת הגזר, במשך שלושה ימים הגעתי לשווארמה של איציק הגדול ושאלתי אם יש שיפוד ואגיו. רק בשלישי מצאתי את הבשר הנחשק, ומי שאמר שההמתנה משתלמת כנראה שלא חיכה שלושה ימים כדי לשלם 62 שקלים בשביל פיתה עם שווארמה.

ביום ראשון יצאנו כל חברי המערכת כדי לטעום את השווארמה המדוברת. ההייפ של השבועיים האחרונים לצד שמה של מסעדת "איציק הגדול" בתור מקדש קרניבורי עשו את שלהם, ועוררו את הסקרנות והרעב שלנו. כולם רצו להצטרף לביקור שלי בשווארמיה החדשה על תחילת שדרות ירושלים. כשהגענו, בערך ב-3 בצהריים, התבשרנו שסיח הוואגיו נגמר, ובמקום לטעום אחת משתי האופציות הנותרות (ספיישל או הודו), החלטנו ללכת על המקור ופתחנו שולחן במסעדה, סלטים והכל. שם נחשפתי לראשונה לאובססיית הוואגיו של איציק הגדול, שהציג את מילת הקוד בכל כך הרבה מקומות בתפריט וברחבי המסעדה עד שאולי בשל הזמן לקרוא לה "איציק הוואגיו הגדול". שם גם נחשפתי לראשונה למחירים, כ-90 ש"ח לשני שיפודי פרגית למשל, אבל בהתחשב בחוויה הנעימה, השירות הצמוד, מגוון הסלטים המוצלח – זה יקר אך לא מזעזע.

למחרת כבר הלכתי לבד. לאף אחד לא היה את הכח או החשק ללכת שוב רבע שעה בחום המטלטל של יפו, וניסיתי הפעם להגיע מאוחר יותר, בתקווה שסיח הצהריים הוחלף כבר בסיח וואגיו חדש. הגעתי בארבע וחצי, כשעה לפני שמחממים את הוואגיו החדש, אבל לא תכננתי לסיים את היום הזה עם בטן ריקה, אז קניתי מנת ספיישל שמורכבת מנתח קצבים ושומן כבש, ועלתה 58 ש"ח. לפיתה. אחת. זה מחיר של שווארמה בצלחת, וגם בפורמט הזה הוא מחיר שנוי במחלוקת. צלחת שווארמה ספיישל, אגב, תעלה לכם כאן 78 שקלים. היי, זה כמעט כמו שני שיפודי פרגית בתוך המסעדה.

לפני בערך שנה הכרזתי כאן שאני לא מתכנן להתעסק בבעיית תמחור אוכל הרחוב, למעט במקרים נדירים. מאסתי בלהלין על הזינוק במחירים, וברור שגם המסעדנים עצמם בבעיה. אבל השווארמה הזו עוברת כל גבול של היגיון. השווארמה הבסיסית של המקום, שווארמה הודו, עולה 52 ש"ח לפיתה, בערך 25 אחוז יותר מהסטנדרט החדש של 40 ש"ח לפיתה (שגם הוא די מוגזם, אבל ניחא). בקיצור, צריך חתיכת פיתה מיוחדת, חד פעמית, בלתי נשכחת, פיתה מהחלומות כדי שזה יהיה שווה את המחיר. הפיתה הזו לא היתה כזו. למעשה, היא אפילו לא היתה קרובה.

הפיתה ספיישל, 58 ש"ח להזכירכם, הורכבה מאחלה של פיתה. באמת, רכה, נעימה, לא מפריעה לבשר. בתוכה סודרו התוספות שביקשתי (חומוס, טחינה, חריף, בצל, כרוב ועוד טחינה) ללא שום מאמץ לאזן את הסידור, כך שחמשת הביסים הראשונים שלי הורכבו בעיקר מכרוב וטחינה. היה טעים. ואז הגעתי לבשר. בסדר, היה גם טעים, אבל לא מיוחד בשום צורה. הבחירה בנתח קצבים לא ברורה, שכן מדובר בנתח לעיס, וגם תוספת שומן הכבש לא מונעת את הצורך ללעוס וללעוס וללעוס עד מוות.

מעבר לכך, קשה להגיד שמדובר בשיפודיה שמכבדת את הלקוח. המקום החדש נאה, נקי ומזמין, אבל מעט השולחנות שמפוזרים בחוץ, היעדר בר סלטי צד כלשהו, מחסור בסקוויזרים של טחינה/עמבה וכל הטובין הבסיסיים של שווארמה נעדרים מכאן. פה זה שווארמת יוקרה, כנראה, אז לא מגיעות לנו ההטבות האלה. ישבתי בשולחן בחלק האחורי, שלושה שולחנות על דשא סינטטי, והתייבשתי בשמש החמה. אחד העובדים שעישן ליד הדלת האחורית ראה אותי, ומיהר להביא לי צלוחית חמוצים עם כמה שיפקות ומלפפונים חמוצים. לפחות מישהו כאן יודע מה זה שווארמיה.

למחרת, חזרתי בפעם השלישית. די כבר, אני חייב לאכול את הוואגיו (62 ש"ח לפיתה. תקראו את זה שוב) ולסיים עם זה. הפעם עשיתי הכל כדי להגיע מוקדם, ונחתתי כלקוח קבוע ב-11:30. שיפוד הוואגיו עמד שם, ואני עמדתי בפיתוי לא לענות כמו הארנב כשאמרו לי שהפעם יש שיפוד. בחרתי לקחת פיתה מצומצמת מתוספות כדי לבדוק עד כמה הבשר מחזיק. רק בצל, טחינה, מעט חריף ועוד טחינה מלמעלה. חזרתי לשולחן שלי מאחורה, שבשעות האלה דווקא זוכה לצל נעים, ובתכלס הופתעתי שעומס האנשים שהיו במהלך היומיים שלפני נעלם. סוף סוף, שלושה ימים אחרי, אני יכול לקחת ביס של שווארמה ואגיו בשווי 18 וחצי דולר, מחיר של סטייק יוקרתי בניו יורק. בתאבון.

בחיים שלי לא אוכל שוב אצל איציק הגדול ובמיוחד לא בשווארמה שלו. סורי, זו הונאה. מלכודת תיירים, קליקבייט לקרניבורים, סתם מקום שמעלה את המחיר כי אפשר. תבחרו מה שבא לכם, העיקר שלא תבזבזו את מיטב כספכם. בתור שווארמה, הפיתה של איציק הגדול טעימה, אבל גם היא לא יוצאת דופן יותר מדי. הוואגיו, נתח נהדר ושומני שעובד מדהים כסטייק ומצוין כבסיס טחון להמבורגר, מאבד את רוב ייחודו בפורמט הצלייה הארוך והמעגלי של השווארמה. רסיסי הבשר שפוזרו בפיתה בחיתוכים דקיקים וקטנים שמתאספים לתלולית שווארמה באמת היו טעימים, אבל אכלתי כל כך הרבה יותר טובים.

רק השנה אכלתי לפחות בארבעה מקומות טובים יותר, כולם זולים בהרבה, חלקם בכמעט חצי מחיר. לכו לרמב"ם, לכו לאליאסי, לכו למוטפאק. אל תוציאו 62 ש"ח לפיתה שווארמה, ואני אפילו לא מוכן להקדיש יותר ממילה לשערורייה של 82 ש"ח לצלחת שווארמה, לא כולל שתיה. הגיעו וואגיו עד נפש, בחיי.

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• איציק הגדול
• בשר
• וואגיו
• שווארמה
• יוקר המחיה

• Facebook
• Twitter
• Email

סטייק וואגיו

מה שהיה לפני הרבה שנים שיפודייה קטנה הוא כיום אימפריית בשר מפוארת, עם ויטרינת יישון שלא הייתה מביישת סטייק האוסים בניו יורק. הבעלים מחזיקים במושבה שרונה עדר וואגיו, והשילוב בין היצע וביקוש הוביל להקמת מפעל עיבוד חדיש אין-האוס. במסעדה מגישים המבורגר וואגיו, נקניקיית וואגיו פיקנטית מתובלת באניס ונתחים בגריל אבל המלך הוא הסטייק – אנטריקוט, ניו יורק, טי בון ופורטרהאוס בשיוש יפהפה, עם מרקם נמס בפה וטעם בשרי עשיר. 50-52 ש"ח ל-100 גרם.

איציק הגדול, דוד רזיאל 3 יפו, 03-6830033

כבד וואגיו וריבת אפרסקים

שף אסף שנער ושותפו החוואי תומר צוק היו מהמסעדנים הראשונים להרים את הכפפה ולהגיש וואגיו.מתוך תפיסת Nose to Tail וכבוד לחומר הגלם, הם עושים שימוש בכל חלקי הפנים. הכבד עובר צריבה ומוגש במידת עשייה מדיום-רייר על לבנה וריבת אפרסקים מתוצרת בית. הריבה מחמיאה לטעמו המתקתק של הבשר, השונה כל כך מכבד בקר רגיל. אמיצים במיוחד יכולים לבקש את הכבד נא פרוס כקרפצ'יו עם שמן זית, מלח ולימון. 62 ש"ח.

חוות צוק המעדניה, פרלוק 5 תל אביב, 077-5155905

ברזאולה וואגיו

במסעדת טורקיז נותנים לוואגיו את הכבוד המגיע לו: נתח אונטר ריב טרי מושרה במשך יומיים בנוזל כבישה על בסיס מלח סוכר ותבלינים, ונשמר במקרר למשך מספר ימים נוספים כדי לתת לטעמים להיספג. לפני ההגשה הוא נפרס לפרוסות דקיקות שמוגשות מגולגלות על צלחת כספיישל במסגרת המנות הראשונות. הטעם הבשרי-שומני עשיר כמות שהוא ואינו זקוק לתיבול נוסף, חוץ מאולי כוס יין ליד. 82 ש"ח.

טורקיז, הרצל רוזנבלום 6 (סי אנד סאן) תל אביב, 03-6996306

סטייק רוקה

גרסה ישראלית למנה איטלקית שיצר יוסי בן אודיס ממסעדת הטרקלין לכבוד חודש וואגיו שהתקיים במסעדה. נתחי שייטל מפרות וואגיו שגדלות ברמת הגולן עוברים יישון וצלייה, ומוגשים במשקל 280 גרם במידת עשייה מדיום-רייר יחד עם פלחי תפוחי אדמה צלויים, בצל מקורמל ורוקט. לצד הסטייק מוגשת אבן לוהטת שמאפשרת לאורחים שרוצים בכך להעלות את מידת הצלייה וגם להרגיש קצת גריל-מנים לעת מצוא. 182 ש"ח.

היכל התלמוד 4 תל אביב, 03-5660013

המבורגר וואגיו

קציצה במשקל 250 מבשר וואגיו טחון גס, עז טעם, שמנמן ושמנוני במובן הטוב של המילה, היא הבסיס להמבורגר הכי בוטיקי ברשת אגאדיר. תיבול מינימלי ודרגת צלייה מדיום משאירים לטעם הבשרי את מרכז הבמה, ושאר מרכיבי ההמבורגר הקלאסי משמשים על תקן שחקני משנה: חסה, עגבניה, בצל סגול ופרוסות מלפפון חמוץ מתוצרת בית. אם אתם לא מתקמצנים על קלוריות וגלוטן, אל תוותרו על הלחמניה שסופגת את כל הטעמים הטובים האלה. 69 ש"ח.

agadir.co.il

דנבר קאט

נתח במשקל 400 גרם מוגש על בוצ'ר לצד קרם חציל שחור, קרם כרובית, תפוחי אדמה צלויים בשומן אווז וירקות שוק. "אני אוהב את הדנבר כי הוא הכי משויש מכל החלקים וטעים בטירוף", מודה השף אור גינסברג. הסטייק מוגש במידת עשיה מדיום-מדיום וול, כדי שהשומן יימס לתוך הבשר ויהפוך אותו לעוד יותר חמאתי ומושחת. כשאין לחץ במטבח גינסברג מוציא את המנה בעצמו, מניח על שולחן צמוד, פורס בטקסיות, מתבל במלח ומגיש לאורחים.

SELAS, רבי תנחום 6 יפו, 054-4733173

• אוכלים שותים
• יפן
• בקר
• וואגיו
• חדשות האוכל
• בשר