לכל אחד יש את השיר שאיתו הכיר את להקת Guns and Roses. במקרה שלי, זה היה Paradise City. ברגע שראיתי את קליפ ההופעה בשחור לבן ידעתי שאני רוצה להיות שם, לצעוק את מילות השיר, להצטופף עם קהל שקופץ מצד לצד ומשתגע מכל צווחה של הסולן אקסל רוז. אבל השיר הזה יצא לפני 35 שנים, והלהקה כבר עברה את ימי הסקס סמים ורוקנרול שלה.

ברוב הופעות הרוק, מי שיככב במופע כזה הוא הסולן, אך במקרה של גאנז אנד רוזס, מי שהופך את ההופעה לבלתי נשכחת הם דווקא שאר חברי הלהקה: הבסיסט דאף מקאגן, המתופף פרנק פרר, הקלידן דיזי ריד, הגיטריסט ריצ'רד פורטוס וכמובן – גיבור הגיטרה סלאש. לראות את כל חברי הלהקה על במה אחת זה דבר מרגש עבור מעריצים רבים, גם אם ראינו את זה בעבר (ושוב, תודה ללייב ניישן שדואגים לנו), וזה תמיד מרגש, גם בגילם המופלג. אקסל רוז בן 61, סלאש בן 57, השניים הזדקנו קצת מאז הצילומים של Paradise City, והחוויה קצת השתנתה, לטובה ולרעה.

כשהסתכלתי במהלך ההופעה מסביב שמתי לב לשני דברים: הראשון הוא הגיל של הקהל. רוב רובו היה מורכב מאנשים מבוגרים יחסית, כאלה שעקבו אחרי הלהקה עוד משנות השמונים, והאנרגיות היתה בהתאם. לא היו מעגלי פוגו מטורפים, אלא יותר משפחות והורים שבאו עם הילדים שלהם, זוגות שבאו ביחד לערב רומנטי, ושום שריד לחוויית ההופעה המטורפת שמכרו לי דרך קליפ לפני שנים. הדבר השני ששמתי לב אליו הוא שהיו אנשים רבים שלא הכירו את כל המילים לכל השירים.

יש אמנים שהקהל מכיר את כל השירים שלו בעל פה, שלא משנה מה הם ישירו, הקהל ישיר איתם. בהופעה של גאנז אנשים ידעו רק את השירים לקלאסיקות המוכרות – Paradise City, Sweet Child of mine, Welcome To The Jungle, Live and Let Die, Knocking on Heavens Door, Civil War ובניגוד מוחלט למזג האוויר הנוכחי או התאריך, November Rain. רוב השירים האלו הגיעו בשלב מאד מאוחר בהופעה, וזה הגיוני. אם הלהקה הייתה מופיעה רק עם הקלאסיקות היא לא הייתה יכולה להחזיק שלוש שעות הופעה – זמן מרשים, על אחת כמה וכמה בגילם – אבל במקום חלוקה שווה של שירים מוכרים לאורך ההופעה, קיבלנו אותם רק בסופה.

ההופעה נפתחה עם It's So Easy, שיר עם אנרגיות מקפיצות שמאפשר לאקסל רוז להתחיל בטונים נמוכים יותר, אבל ניכר שהוא כבר מתקשה להגיע לגבהים שאליהם הגיע בעבר. את המאבק בקול שלו הוא מתחיל מעט מאוחר יותר, ב-Welcome To The Jungle, שם הוא מצד אחד עשה את כל מה שצריך כדי לתת ביצוע הגון, ומצד שני ממש מנסה לשיר כמו שהוא היה שר בעבר. זה היה השיר המוכר הראשון בהופעה, והוא אכן היה ביצוע מצוין שהפך את סלאש למרכז ההופעה. כל חברי הלהקה הם לא השחיפים שהיו בעבר, אלא אנשים מבוגרים – אך כאלה שמצליחים לנגן בכישרון רב. כשהם ניגנו את השיר הזה, היה אפשר לשכוח בקלות מהגיל, כי האנרגיות שלהם חזרו עם האנרגיות של הקהל, כשראו על מסכי הענק של פארק הירקון את האצבעות של סלאש זזות ללא הפסקה על הגיטרה.

ובנתיים המאבק של אקסל רוז נמשך. שיאו היה כאשר ביצע את Estranged, והקול שלו נשבר לגמרי. אי היה אפשר להבין מילה שיצאה לרוז מהפה, לא רק כי הוא איבד את כל הדיקציה שלו בשיר הזה, אלא בעיקר כי הוא מסרב להכיר בעובדה שהוא הזדקן. רוז הוא פיטר פן שכלוא בגוף של אדם בן שישים. הוא מפצה על כך בהמון תנועה וריצות על הבמה, כולל הופעה מרגשת על הקלידים עם השיר November Rain, אבל Estranged היה ביצוע שאני מעדיף לשכוח, בעיקר כי אם לא היו לו את חברי הלהקה שיפצו על זה עם הכישרון האדיר שלהם, זה היה די עצוב. לראות אדם מבוגר שמסרב להכיר בשינויים שגופו כופה עליו זה מראה לא קל לצפייה שעורר בי אי נוחות, ואיכשהו למרות הכל ולמרות הקול, ההופעה הזאת הייתה מדהימה וניצלה בזכות השירים המוכרים, ובזכות סלאש. רק בשבילו היה שווה ללכת.

הלהיטים הגדולים, כאמור, הגיעו בשלב מאד מאוחר של ההופעה. היה צפוי שיסגרו את ההופעה עם Paradise City, אבל מאז Welcome To The Jungle שהגיע יחסית מוקדם, לא היו שירים מזוהים מדי, והיה אפשר להרגיש את הרעב של הקהל לשירים שאפשר לשיר. כשזה הגיע, זה הגיע בגדול. אקסל רוז הציג את כל היכולות שלו כפרפורמר על הבמה, עם אנרגיות מטורפות, ולמרות שמצד אחד זה היה קצת עצוב לראות את תסמונת פיטר פן בפעולה, הוא רץ לאורך כל הבמה הלוך ושוב, רקד עם המיקרופון ברקע ונתן לעצמו פשוט להתפרק על הבמה, במובן הטוב ביותר של המילה.

כל מי שאוהב הארד רוק, או בכלל מעריך מוזיקה טובה, צריך לראות פעם אחת בחייו את הביצועים לשירים Sweet Child of Mine ו-Paradise City. אקסל רוז אולי פישל בכמה שירים במהלך ההופעה, אך את הלהיטים הוא הצליח להחזיק, וזה היה שווה את ההמתנה, והיה שווה את המאבק. לראות גיטריסט כמו סלאש מתפעל את הגיטרה שלו במיומנות מטורפת, מחליף בין גיטרות כאילו הן היו קלפים של פוקימון, ופשוט נהנה מלתת שואו, זאת חוויה שאני לא אשכח לעוד הרבה זמן.

ההופעה הזאת לא הייתה מושלמת. אקסל רוז איבד את הקול הצעיר והגבוה שהיה לו, וכעת צריך לחפש את הקול שלו כאדם מבוגר. למזלו הוא לא לבד בסיפור הזה. סלאש באמת היה מרכז ההופעה – בין אם בזכות הנוכחות והיכולות הפרפורמטיביות שלו (שכוללות אפקטים מטורפים שהוא עושה עם המיקרופון בזמן שהוא מנגן), ובין אם בזכות הכישרון הענק שלו. מזל שהשניים הצליחו למצוא את עמק השווה לאחר סכסוך ארוך וקשה. אנחנו אולי מרוויחים מזה, אבל מי שבאמת היה צריך את זה הוא אקסל.

• ❤ תרבות
• ביקורות מוזיקה
• הופעה
• גאנז אנד רוזס
• רוקנ'רול
• זקנים

• Facebook
• Twitter
• Email

כשהנציגה בדלפק בריכת גורדון בחנה אותי בדקדקנות ושאלה לגילי, מצאתי את עצמי משיבה לה באוטומטיות מבהילה, מבלי לתהות מדוע השאלה הזאת רלוונטית. היא הסבירה שיש לי מזל – המנוי השנתי לחדר הכושר ולבריכה מוזל עבור מתאמנים מתחת לגיל 35. התגובה הראשונית שלי הייתה צהלה בלתי פרופורציונלית. חשתי כמו בייבי רעננה ומחוזרת שמוסדות פנאי בעיר מעוניינים בנוכחותה עד כדי כך שהם מורידים לה במחיר. אבל אז ירדה ההתלהבות, והגיע רגע של וואט דה פאק. הרי מדובר במועדון כושר ולא בקליפ של נועה קירל, אז למה זה משנה בני כמה הלקוחות? אין שום סיבה לאפליה על בסיס גיל במקום שבו עוסקים בפעילות ספורטיבית, למעשה אין סיבה לאפליה הזאת באף מקום.

הג'סטה שבריכת גורדון עושה עבור הצעירים היא בסך הכל מסווה אלגנטי להדרת מבוגרים – התרבות הרגילה אותנו להיגעל מקמטים, שומן ורפיסות כללית ובריכת גורדון לא חמקה מהמגמה. כי מה קורה אחרי גיל 35, בעצם? האם זה הרגע שבו נכפית על הגוף שלנו הידרדרות בלתי נמנעת? או שאולי אנחנו אמורים להיות מספיק יציבים כלכלית כדי לשלם מחיר מלא על מנוי? ובכן, השנה היא 2019 ואף אחת מהסיבות הללו כבר לא לגיטימית. כיום אנשים בשלהי שנות ה־30 שלהם הם בני דור הוואי שעדיין חווים תסמינים מתמשכים של גיל ההתבגרות, וכתוצאה הם לא תמיד יציבים תעסוקתית ובעלי ממון. הגישה של גורדון שייכת לעבר, שבו גיל 35 סימן נקודת אל חזור של הזנחה גופנית, קביעות בעבודה ושניים וחצי ילדים. תכל'ס יש עוד סיבה שכל זה מעצבן אותי – כי בעוד שנתיים אהיה בת 35, וממש לא בא לי לשלם יותר כסף, למה מה קרה.

• הבועה
• עירוני
• זקנים
• זקנה
• תל אביב
• בריכת גורדון

• Facebook
• Twitter
• Email

הצמרמורת שתוקפת אותנו בכל פעם מחדש לנוכח צמד המילים "טרנד הזקנים" היא בלתי נמנעת. זהו לא רק המיאוס מהניסיון לצמצם את החופש לטפח את שער הפנים לגחמה תל אביבית, אלא אולי ההבנה שיש בכך משהו – הרי שגם בעלי הזקן הוותיקים לא זוכרים הצפה כזאת של צאצאי ויקינגים. השאלה היא כיצד מצליחים להישאר ייחודים בים הזיפים שמסביב? מותג האקססוריז הגברי הטרי Krato Milano מנסה להשיב על כך בעזרת קישוטים קטנים, יוקרתיים ומושכי תשומת לב למקום שלרוב מושך בדיחות דאע"ש עבשות.

רוב המזוקנים מעדיפים אמנם לעטות כתכשיט שאריות טחינה מארוחת הצהריים, אך אלו שלא מפחדים מקצת בלינג או מכות עשויים לגלות עניין בתכשיטי הזקן. התכשיטים העדינים והקטנים מתחברים למרכז הזקן, ממש מתחת לאזור הסנטר, באמצעות תופסנים ספירליים המתברגים בקלות. אותו מנגנון הברגה מאפשר גם הסרה נוחה של התכשיט בלי להקריב שום שערה בדרך.

נכון לעכשיו התכשיטים מוצעים למכירה דרך פלטפורמת גיוס ההמונים קיקסטארטר (אף שחברי המותג כבר עברו מזמן את היעד המבוקש). בתכשיטים שיוכלו לבצבץ מזקנכם: גולגולת, עוגן או סתם אבן קריסטל קלאסית וצנועה, למקרה שלא בא לכם להיות גנדרניים מדי. אם תרצו לקחת את האינדיבידואליזם לאקסטרים, תוכלו להזמין תכשיט מעוצב בהתאמה אישית בעלות סמלית של 150 יורו. לחלופין, תוכלו פשוט להתגלח.

תכשיטי זקן שלKrato Milano,י135־635 ש"ח,Krato Beard Accessoriesבקיקסטארטר

• זקן
• זקנים
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

כבר תקופה ארוכה שזקנים מטופחים אינם נחלתם של היפסטרים בלבד. בראש המותגים הרבים שהבינו שאי אפשר להתעלם מהמגמה השעירה, נמצא מעפילים (עליו כתבנו ממשכאן), שהשיק לא מזמן קו מוצרים במטרה להפוך את הזקן להכי מושלם שיש. הערב (ראשון), במסגרת החגיגות הדביקות של יום האהבה, יחנכו החברים המזוקנים מהמותג המקומי חנות פופ-אפ בשיתוףמעפילים, פרחי Fiori TLV, רשת סטורי ומספרת הברבריה– שהיא בגדר תחנת חובה לכל מזוקן שמכבד את עצמו.

החנות תפעל בבר הכולי עלמא במסגרת פרויקט גדול יותר – תערוכת הצילומים "פרחים זה גברי", המאגדת את מיטב האושיות המזוקנות של העיר סביב מוטיב פרחוני אחד. בין המצולמים הפרחוניים שתיעד הצלם לירון אראל תוכל למצוא את יוסי מזרחי, עוזי פיינרמן, אסף גרניט, יונתן ליפיץ, אלון לנדא, דני עמוס וחברים נוספים. התצלומים, כמו מוצרי הטיפוח הגבריים, יועמדו כולם למכירה במהלך השבוע הקרוב ויאפשרו לכם לקחת הביתה את כל היופי המלבלב הזה שבטוח בגבריות שלו. פוסטר של גברבר מזוקן לדוגמה יעלה לכם 35 ש"ח, עבור תמונה מקורית תיאלצו להיפרד מ-950 ש"ח ומוצרי החברה ואילו עבור פינוק כזה או אחר לזקן תתבקשו לשלם 50-90 ש"ח.

"הרעיון עלה דרך המוצרים שלנו שמורכבים כולם מרכיבים טבעיים", מספר יונתן קרן מבעלי מותג המעפילים: "הרגשנו שלגברים המקומיים קשה מאוד היום לפנק את עצמם כמו שצריך – כי זה לא נתפס גברי. דרך התערוכה אנחנו מנסים להציג מגוון רחב הן של גבריות והן של רגשות. התקווה שלנו היא שמי שיראה את התמונות ירגיש שזה בסדר לפנק ולהיות פתוח עם עצמו".

קהל היעד הוא גברים בלבד?
"התערוכה? ממש לא. המוצרים – בגדול כן, למרות שגילינו שישנן הרבה מאוד נשים שמשתמשות בהם בסוד".

"פרחים זה גברי", תערוכת צילומים וחנות פופ אפ, ראשון-שבת, 14-20.2, כולי עלמא, מקווה ישראל 10, תל אביב

• הברבריה
• כולי עלמה
• מוצרי טיפוח לזקן
• מעפילים
• יוסי מזרחי
• עוזי פיינרמן
• פרחים
• תערוכות
• אסף גרניט
• זקן
• זקנים
• כולי עלמא
• יונתן ליפיץ
• אופנה
• החיים היפים
• ולנטיינ'ס דיי

• Facebook
• Twitter
• Email

פרצוף מיוער הוא תוצאה של הזנחה שהופכת לשגרת טיפוח, ויותר מדי זמן מזוקנים מקומיים צריכים לנבור ברשת אחר שמן ראוי לזקן (כמה טיפות פעם או פעמיים ביום לרכות סבירה, ניחוחות עדינים וברק מפתיע), לשלם בדולרים ולהוסיף דמי משלוח מופקעים לישראל.

למרות הדיווחים התכופים על סכנת הכחדה, קשה לא להבחין בתנופת הצמיחה המשמחת ובשוק קטן שמתחיל להיווצר סביבה. אחרי המספרות הייעודיות מגיעים גם המוצרים תוצרת הארץ. אחד מהם הוא ליין שמני הזקן של מעפילים – מותג לייף סטייל חדש לגברים שמעוצב כל כך מינימליסטי ויפה שבא לחבק את מי שעשה את זה.

עם מחיר מקביל למותגי פרימיום מחו"ל (Beardbrand למשל) ואיכות לא פחותה – ארבעת הניחוחות הנוכחיים, שכולם קרויים על שמות ספינות מעפילים, שולחים את שׂער הפנים להפליג למחוזות שבהם הפרצוף שלכם מריח טוב לפחות כמו שהוא נראה (טייגר היל, שהפרופיל הארומטי שלו מתואר כ"ריח של עץ מבטן של אונייה", הוא הפייבוריט האישי שלי).

מיטיבי הלכת ינסו גם את סלבדור, וקס לזקן שנועד לתת טאץ' סופי לכל העניין. אחרי ששרדתם את כל ההשוואות לדאע"ש, זה המינימום שאתם יכולים לתת לעצמכם.

שמן לזקן 50 ש"ח ל־15 מ"ל, וקס לשפם 70 ש"ח ל־15 מ"ל, משלוחים חינם, להשיג ב־maapilim.com

• יופי וטיפוח
• זקנים
• טיפוח גברי
• מוצרי טיפוח לזקן
• החיים היפים