>> הלל ינאי שני, אחת מתגליות השנה בקולנוע הישראלי, הייתה מדריכה בת 16 בצופי ים כשנשלפה מהסירה לאודישן ומשם לתפקיד הראשי בסרט החדש והמיוחד "עד שתחזור"– דרמת התבגרות מרגשת המתרחשת בלב ים ומוקרנת בבתי הקולנוע בימים אלה – כשלצידה שחקנים מוכרים כמו דניאל ליטמן, אופק פסח, עדי גילת ומוריס כהן. כדאי לכם מאוד לראות אותו. ואותה.

>> המקום המוזר בעיר והמאצ'ה הטוב במדינה // העיר של דאשה איליאשנקו
>> מקום לזכור את עילי ברעם ז"ל וכיכר שנותנת כוח // העיר של הגר אנגל

1.מאחורי שובר הגלים ביפו

יש משהו בעוצמות, והגודל האינסופי של הים שמרתק אותי ומהווה עבורי מקום של שקט. כשצריך רגע לנתק את המחשבות, או להוריד את הדופק, הים ממש שם בשבילי. דרך הנמל, אפשר לקפוץ בסולם מאולתר למאחורי השובר גלים ביפו, שם יש מיליון סוגים של סלעים שאפשר רגע למצוא עליהם נחת, וגם לראות את כל המרחבים האלה שפותחים את הלב בלי אף הפרעה. כן זה גם אחלה מקום לדייטים.

2. ספסל בסמטה ביפו העתיקה

יפו העתיקה קסומה בעיניי. מלאה בסטייל ויפה בצורה מסחררת, עם כל האבנים העתיקות שמכילות כל כך הרבה היסטוריה. תמיד כשאני מסתובבת שם אני מדמיינת שחלק מהחלונות הקטנים והבתים הנמוכים הם של פיות או יצורים קוסמיים אחרים. ויש שם איזה ספסל אחד, ממש חבוי בתוך הסמטאות, שמשקיף על הים ועל כל הטיילת של תל אביב, הלוקיישן האורבני המושלם ובו זמנית הכי אינטימי שיש.

3. הבארבי

כי אין על רגעים כאלו כמו במופע השקת האלבום של ג'ימבו ג'יי, שיש בו ממש שירים נבואיים. ג'ימבו הפיק את האלבום יחד עם טכנאי הקול גיא אילוז ז"ל, שנחטף ב-7.10 ונרצח בשבי החמאס. היה משהו מרגש וצובט את הלב בו זמנית, שגיא לעולם לא יידע איך הקהל עף, אוהב ושר בקולי קולות את השירים.

4. נמל יפו

שם נמצאים הזיכרונות הכי ראשונים שלי, אלו שעיצבו את ילדותי. מללמוד לרכוב על אופניים ועד וידוי ומימוש האהבה הראשונה שלי. הנמל מאפשר הכל מהכל, הוא מורכב משילוב מיוחד של עולמות מגוונים ומאפשר לי פשוט להרגיש חופשיה ומשוחררת.

5. חוף הדולפינריום

תל אביב היא באמת עיר שכל הזמן מתפתחת. נוצרים בה עוד ועוד מרחבים עירוניים נעימים, שגורמים לרצות להיות רק בחוץ ולהתבונן בכמויות של האנשים שבאים בכל הגילאים ובקומבינציות שונות, שיושבים שם על הדשא, מעבירים את הזמן, מבלים, משוחחים, בוהים או עושים ספורט.

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית.ללא מילים, מי שמכיר או שרק עבר אפילו במקרה מבין ויודע.

השאלון:

1.איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "עד שתחזור", אליו הצטלמתי כשהייתי בת 16. עכשיו אני בת 20. נולדתי וגדלתי ביפו, ותמיד היתה לי אהבה מיוחדת לים. אולי בגלל שהים הוא נוף ילדותי, אולי בגלל שסבא שלי שמואל (סמק) ינאי, היה מפקד הפלי"ם. מגיל קטן נשביתי בצופי ים, בנמל יפו, כחניכה ולאחר מכן כמדריכה. שם גם חמוטל, המלהקת של הסרט, מצאה אותי ופנתה אליי להגיע לאודישן, למרות שאף פעם לא התנסיתי במשחק. הסרט, שהוא מסע התבגרות של מאיה הגיבורה, היה גם חווית מסע ההתבגרות שלי. אמנם הכרתי את הים ואני מרגישה בו מוגנת ובמקום הבטוח שלי, אבל כל עולם המשחק היה זר לי לחלוטין. כמו מאיה אלקיים, גיבורת הסרט, שניקוס הימאי בא לסייע ולהגן עליה במסע שלה, ככה דניאל ליטמן שמגלם אותו הווה עבורי ממש משענת ועוגן, וגרם לי להרגיש לאט לאט יותר שלמה עם עצמי. עד היום משפטים שהוא אמר לי במהלך הצילומים נשארים איתי ומלווים אותי בדרך.

. 2 איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אחרי שנת שירות במעון לנערות חוסות, בו בין היתר נחשפתי לכמויות רוע שלא ידעתי שקיים ולא רציתי להאמין שיש בעולם, ניסיתי להתנתק ולחזור לתום נעוריי ואז פרצה המלחמה, שטלטלה את עולמנו וגרמה לי להרגיש בהתחלה שאין תקווה לימים טובים יותר, שהעולם שאני מכירה נצבע בשחור. כששמעתי את השיר "את תלכי בשדה" של לאה גולדברג, ובמיוחד את משפט הפתיחה "האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד", הרגשתי שהוא נוגע בי בכל הרגשות והמחשבות. השיר הזה מלווה אותי כל הזמן כתזכורת לכך שאולי גם כאן ועכשיו יש לנו סיכוי, אם היא הצליחה לראות אותו בתקופה כה חשוכה בהיסטוריה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתחילת המלחמה אנשים טובים רק רצו לעזור ולתמוך בכל מי שרק היה לו צורך. אני התנדבתי ב"אחים למשק". שעוזרים לחקלאים שנפגעו בגלל חוסר בכוח אדם, או צורך להתפנות מהבתים שלהם. אני חושבת שאנחנו צריכים לזכור שאמנם אנחנו במלחמה כבר שנה וחצי, וזה מרגיש פתאום "שגרתי", אבל אסור לנו לתת לזה להפוך לשגרה. אלו הפרנסות והחיים של אותם אנשים ואנחנו חייבים להמשיך לתת יד, הן בפרקטית והן בתמיכה בתוצרת שלהם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הנשים מעוררות ההשראה מעמותת״מתלבשות על זה״. שמארגנות ירידי מכירות של בגדים מכל הסוגים, מגופיות ועד שמלות של סלון כלות והכל במחירים נוחים. מאה אחוז מההכנסות הולכות לתרומה למרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בתל אביב.

מה יהיה?
אני יכולה רק לקוות, שיהיה טוב ושפוי. שנחזור לעצמנו בעתיד ושנוכל להרגיש שאנחנו הולכים עם שמש בכיסים.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• יפו
• נמל יפו
• יפו העתיקה
• הבארבי
• חוף הדולפינריום

>> עדי רובינשטיין הוא אוצרמוזיאון הספורט היהודי העולמישבכפר המכביה, רמת גן. המוזיאון מציג את סיפורו של הספורט כחלק מהמורשת התרבותית של העם היהודי, בתערוכת קבע המשתרעת על פני 1,500 מ"ר וכוללת למעלה מ-1,000 פריטים נדירים המשלבים מוצגים היסטוריים ואמצעי תצוגה אינטראקטיביים בסיפורן של יותר מ-120 שנות ספורט יהודי, ומוצגת בו גם התערוכה "בלתי שביר" שאצר רובינשטיין, על הספורט הישראלי בצל טבח השבעה באוקטובר. בקיץ 2025 יעמוד המוזיאון במרכז המכביה ה-22 ויארח אירועים ותערוכות מיוחדות על הקשר העמוק בין המכביה לספורט היהודי.כדאי לעקוב.

>> בר שאפשר לסמוך עליו וחוף שתמיד מרגיע // העיר של יולי אילדיס
>> בר שמזכיר את פירנצה וקפה לפרלמנט ירושלמי // העיר של לירון מיוחס

נולדתי בעיר הזאת לפני 45 שנה בבית החולים אסותא ששכן אז ברחוב ז'בוטינסקי, ומאז אני חי ונושם אותה כעיתונאי, כאבא ובשנים האחרונות כאוצר תערוכות. העיר הזאת הראתה את העוצמות שלה ואת החוסן שלה בשנה וחצי האחרונות כאשר הצליחה לשמור על הקצב המדהים שלה, על האופי שלה ,גם בשעות הכי קשות שידעה המדינה. היא מצליחה להפתיע בכל פעם מחדש. בתל אביב המוזות לא שותקות, גם כשהתותחים רועמים. כשיצרתי את תערוכת "בלתי שביר", יכולתי לראות את החשיבות האדירה שיש לספורט ולתרבות בעיר הזאת גם בשעת מלחמה.

1. אצטדיון בלומפילד

סביר להניח שרגע לפני מותי, אם אצטרך לבחור רגע אחד לחזור אליו, רגע של אושר לא מסויג, לא מלווה בדאגה וכזה שנחקק בליבו של אדם לנצח, יהיה זה רגע שחוויתי במשחקים של הפועל תל אביב בבלומפילד ביפו. מאז שאני ילד הדרך לשם תמיד מסעירה, וכשאני חוצה את רחובות העיר מצפונה לדרומה אפשר להרגיש את ההתרגשות נבנית עד לרגע שמטפסים במעלה היציע.

2. מרכז הספורט הימי בדולפינריום

הבת שלי החלה לאחרונה ללמוד גלישה, אז אני מתנדב תמיד לקחת אותה לשיעורים, כי אז מתאפשר לי לעלות למקום החדש שנפתח שם, צ'אקולי, ולשתות שם קפה. נכון לעכשיו מבחינתי, הספוט הכי נכון והכי יפה של הקיץ שמתקרב אלינו. אתה לא יכול לבחור מקומות בתל אביב בלי לבחור מקום שקשור בים.
הרברט סמואל 3

3. שוק התקווה

פעם בשבוע אני חייב לבקר בשוק. לפעמים אין לי בכלל מה לקנות אבל זה לא משנה, אני אמצא תירוץ להגיע אליו כי מקסימום אשב לאכול שם איזה שיפוד ולדבר על כדורגל ופוליטיקה. סבא שלי היה אחד הקצבים הראשונים בתל אביב, והקצבים בשוק מספרים לי עליו סיפורים שלא הכרתי.

4. גינת פולק

אני משוגע על רעש של ילדים. אני גר בסמיכות לגן שעשועים ולבית ספר יסודי. בבוקר בית הספר הוא הפסקול שלי בזמן שאני עובד, וכשהילדים מתחילים להתכונן לטקסים של סוף שנה, אני תמיד חווה משהו אישי שאני מתאר לעצמי שקשור למעגל החיים וכו'. אחר הצהריים נערכים שם מפגשי כתה, ואני חושב על מפגשי הכתה שלי שהיו שם, עם כל ההתרגשויות שקשורות בבנות המין השני ומשחקי הכדורגל הבלתי נגמרים.
חנקין 8

5. הסינרמה

אני לא יכול שלא להזכיר את האולם הזה שעיצב אותי מוזיקלית ותרבותית בכל כך הרבה צורות. כשהוא נהרס הבטיחו שיבוא אולם אחר במקומו, אבל לצערי זה לא קרה וכנראה לא יקרה. אני זוכר בראש כל כך הרבה הופעות שראיתי שם, כולל זאת המופלאה של מאסיב אטאק בה רקדתי במשך הופעה שלמה לצד מי שיותר מעשור אחר כך, תהפוך לאם ילדיי. מי יכל לדעת את זה אז?

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב אבן גבירול הוא הרחוב בו גדלתי. לראות מה נהיה ממנו היום שובר את הלב: קורקינטים ואופניים חשמליים שדורסים כל מה שזז מול היעדר פיקוח, עסקים קורסים בשל הרכבת הקלה, בתים שהחזית שלהם נראית כמו אחרי טיפול של צה"ל. ועדיין, הרגשות שלי אליו כל כך חזקים, שאני רק מחכה שיום אחד מישהו יעניק לו את היחס שבאמת מגיע לו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה"ארץ אם" של רות פתירבמוזיאון תל אביב. אוצרת התערוכה תמר מרגלית היא מישהי שלא משנה מה תעשה, אני תמיד אגיע לראות. התורים הארוכים בכניסה למוזיאון מוכיחים שגם הפעם מדובר בסיפור הצלחה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"וולקאם טו דמשק", הסרט של איתי אנגל על הביקור שלו בסוריה. אני גאה לקרוא לאיתי חבר שלי, אבל ההשפעה שלו על חיי המקצועיים נמשכת כבר 25 שנה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממלי. לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אירגון סאסא סטון מעניקעזרה בלימודים לילדים שמאושפזים בבתי החוליםבישראל. מדובר בכל בתי החולים בישראל, ואפילו ילדים סורים שהגיעו לבתי החולים זכו כאן ללימודים בערבית דרך בתי הספר של האירגון. לשמחתי יש לי חלק מזערי בכל הקשור לפרוייקט של האירגון בהגעת סופרים ומאיירים לילדים המאושפזים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכל בעלי העסקים, בתי הספר והאזרחים ברחוב שבשנתיים האחרונות פתחו את ביתם וכיסם כדי לעזור לאחים שלנו בצפון ובדרום. אלו היו רגעים של חסד, של חמלה ושל אהבת אדם. עמדתי משתאה מול תושבי העיר הזאת ששוב הוכיחו למה זו העיר הכי טובה בעולם.

מה יהיה?
עוד רגע החטופים יחזרו הביתה ויהיה פה מדהים. בכל פעם שאני שומע על עסק חדש שנפתח (טרנד הראמן, לדוגמא), או כשאני הולך להופעה בהיכל התרבות "רוקפור" הייתה האחרונה ממש לאחרונה), אני נזכר שאף אחד לא יכול עלינו ולא משנה כמה ימשיכו לנסות.

• העיר שלי
• ספורט
• שבעה באוקטובר
• הסינרמה
• שוק התקווה
• חוף הדולפינריום
• בלומפילד
• אבן גבירול

אם אתם רוכבים, בעיקר כאלה חובבי אקסטרים, אתם כנראה כבר מעודכנים, אבל אנחנו כאן כדי לתת שירות לכל מי שלא ולספר על מסלול הפאמפטרק הראשון בתל אביב: פארק אתגרי חדש שנפתח בקיץ האחרון. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

פאמפטרק (Pump Track) הוא מתקן ספורט המשמש לאימון בטכניקות של ספורט רכיבה אתגרי, בעיקר לרכיבת שטח. מדובר במסלול סגור המדמה תנאי רכיבת שטח עם תלוליות, שיקועים, ראמפות ופניות חדות, ומאפשר אימונים ותחרויות מקצועיות המוכרות על ידי איגוד האופניים העולמי. מקור השם המשונה הוא בטכניקה המשמשת לאימון על המסלול: רכיבה על אופניים בעמידה, ללא שימוש בדוושות, אלא על ידי תנועות גוף שמעניקות לאופניים מומנטום של תנועה, תנועות המוכרות גם כ"פימפום".

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

הפארק האתגרי הוקם על ידי החברה העירונית "אתרים" ובשיתוף חברת עז הרים הישראלית, בצמוד למרכז הקהילתי לספורט ימי החדש בחוף הדולפינריום. הפארק משתרע על שטח של 3.5 דונם והוא כולל בתוכו מדשאות, הצללות ותאורה לשימוש בלילה והוא הפאמפטרק הגדול ביותר הפתוח לשימוש הציבור.

הפארק בנוי משני אלמנטים: הראשון הוא מסלול אתגרי לרוכבים, והשני משטח החלקה לסקטבורדים מסוג סרף-סקייט. מסלול הפאמפטרק, מסוג Velosolutions (החברה השוויצרית המובילה בעולם בתחום הפאמפטרקים), נבנה בשיטה ייחודית ותוכנן לעמוד בתקן אליפות עולם של ה-UCI (איגוד האופניים העולמי), כשהוא מותאם גם לארח תחרויות בינלאומיות, וגם לשימוש לכלל הרמות והגילים.

משטח ההחלקה בנוי מבטון מוחלק שנבנה בקפידה על ידי צוות מומחים מחו"ל, והוא מותאם כאמור לגלישה והחלקה על סקייטבורד מסוג סרף סקייט. השימוש בסקייטבורד מסוג זה מדמה תנועה של גולש גלים על גל, סצנה חדשה יחסית שצמחה מתוך ענף הגלישה בקליפורניה והפכה לסצנה עולמית גדולה.

אחרי שתתנו באקסטרים, תשתוללו ותוציאו את כל העצבים (או השמחה, תלוי ביום) שלכם על המסלול, נצלו את העובדה שאתם נמצאים ממש על הים, שתו מים (חשוב!) וציידו את עצמכם בבקבוק פורטה 6. אם יוצא לכם להגיע בזמן השקיעה זה בכלל מומלץ. לחיים.

>> פאמפטרק תל אביב, להשיג בפארק צ'רלס קלור, רחוב אילת 30 תל אביב

לאתר Porta 6;מידע על היין באתר שקד

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• ❤ תל אביב
• פארק צ'ארלס קלור
• חוף הים בתל אביב
• חוף הדולפינריום
• אופניים
• ספורט
• אקסטרים
• רכיבה

>> מוחמד שקור הגיע לתל אביב מהכפר שעב בגליל התחתון, לוקה במחלה "רטיניטיס פיגמנטוזה" שפוגעת בראייתו ואובחנה אצלו ואצל שניים מאחיו בגיל צעיר (הוא הצעיר מבין 14 אחים). מוחמד, שקור, בוגר תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל ולימודי עיסוי רפואי בווינגייט, הצטרף למרכז נא לגעת בנמל יפו כבר בשנת 2011, ולאורך השנים הדריך סדנאות, מלצר במסעדת החושך בלקאאוט ושיחק בתיאטרון 'נא לגעת'. כיום הוא שותף לפיתוח תוכן הסדנאות למבוגרים ולילדים ומשמש כמנהל הנגישות של המרכז.ביום שלישי הקרוב (3.12) ייפתח במרכז נא לגעת הפסטיבל השנתישלו בהשתתפות אמנים ויוצרים עיוורים, חירשים וכבדי ראייה ושמיעה. וגם: ליאור אשכנזי, דביר בנדק, ענת עצמון, דניאל סלומון, חיים באר, קרני פוסטל, אורי ירמיאס ממסעדת 'אורי בורי' כשף מתארח לארוחת פופ-אפ מיוחדת, יואב גינאי, קרן טננבאום ועוד.

>> העיר של דור ברזילי // דרינק מושלם, עסקית שווה ופלאפל צהוב
>> העיר של דורון מדלי // אווירה של סרט ובכל זאת קצת אירופה

1. חוף הדולפינריום החדש

אם יש משהו שאני יכול להבין ולהרגיש גם מבלי לראות, זה לגבי מקומות חדשים שמצטיינים ביופי ואסתטיות. כזה הוא הדולפינריום בגרסתו המחודשת, כשמיד קשה שלא לחוש בחדשנות של המקום מבחינת הריצוף, העיצוב המזמין והישיבה הנוחה שם. הספוט הזה המציא עצמו מחדש כמתחם של ספורט ימי, כשהחוף תחתיו, שעד כה היה סגור, נפתח לציבור וגם הוא מעולה ומזמין. אני עצמי גולש ולוקח חלק בקבוצת גלישה שבה כולנו לקויי ראייה, כיוזמה של העמותה הייחודית Wave-Ability שמחברת אנשים עם ובלי מוגבלות לפעילות גלישת גלים ייחודית. כך יש לנו בחוף הזה אזור גלישה שתחמו לנו במיוחד.

למרות שהוא מחודש והפך ממוגלה שתקועה באמצע קו הטיילת לפנינה על הים, יש לי תחושה שהמקום לא מספיק התגלה לכולם ונותר עדיין בגדר חצי סוד תל אביבי. לכן במרבית הזמן הוא לא עמוס, ובמיוחד כעת כשימי הקיץ כבר מאחורינו. נצלו זאת מהר ותהנו (למי שמגיע בתחבורה ציבורית: הוצבו במקום כמו ברוב החלקים לאורך הטיילת פסי הנגשה שמובילים לחוף באופן קל. בניגוד לכך, תחנות האוטובוס באזור עדיין לוקות בחסר מבחינת הנגשתן).
טיילת שלמה להט 20

2. מסעדת פנקינה

מלבד האווירה המעולה והמנות המנצחות במסעדה האיטלקית הנהדרת הזאת, נרשם פה גם האקס פקטור לגבי היחס האכפתי של הצוות המקסים והסבלני, כמו גם הנגישות שרמה גבוהה כמוה לא מצאתי באף מסעדה אחרת בעיר (מראש לא מחשיב את מסעדת בלקאאוט אצלנו במרכז, חשוב שיישאר פייר גיים). מבחינתי חלק מהעניין במקום הטעים והנעים הזה, הוא לשמוע את המלצרים הבקיאים מתארים את המנות כמו שירה, באופן ציורי וכל כך מעורר תיאבון, חוויה מומלצת אפילו לרואים מבינינו. החושים האחרים שמתחדדים מיד משחקים תפקיד מכריע, קודם הריח ואז הטעם – כשהמנות מצוינות ומשאירות טעם של עוד. נסו את הניוקי קוואטרו פורמאג'י המשובח ולא תצטערו. פנקינה היא ההוכחה שלא חייבים להיות יהודים שומרי מסורת, או יהודים בכלל במקרה הנ"ל, כדי להנות ממסעדות כשרות.
גורדון 39

3. יפו העתיקה

כשמה כן היא, יפו העתיקה אמנם עדיין לא הכי מצטיינת בנגישות מעודכנת בת זמננו. אבל בכל צעד, שעל ומעבר במתחם, אתה מרגיש כיצד כל אבן וסלע מספרות לך סיפור אחר בן אלפי שנים שמצית את הדמיון לגבי התרבות ההיסטורית המגוונת של יפו: מצרים קדומים, צלבנים, חשמונאים, יוונים, טורקים, בריטים, מוסלמים, נוצרים, יהודים, נפוליאון, יהודה המכבי, קזבלן ואיך לא – נובורישים בני זמננו ונדל"ניסטים תושבי חוץ. האזור הזה תמיד מרתק אותי ומנתק אותי מכל רעשי העיר – כשמצד אחד מעניק השראה להישאב לתוך הרחשים הגדולים של ההיסטוריה הכבדה; ומצד שני נותן לי גם מעין תחושת קלילות ואת ההזדמנות להקשיב בסימטאות לצלילים הקטנים והשקטים סביבנו, שאף פעם לא נבחין בהם במקום רגיל. כמוצר משלים, שוק הפשפשים ממול, עם כל ההתרחשות שמשלבת בין אווירת הוינטג' הנוסטלגית לבין תכונה מעודכנת וצעירה ומסביב הריחות, הטעמים והחושים שמתחדדים, תמיד ישדרג את החוויה לשלמה וכיפית יותר.

4. מרכז נא לגעת

נישאר ביפו ונרד משם קצת למטה, לנמל. אני אולי טיפ טיפה משוחד פה, אבל כעיוור תושב המקום, באמת חשבתם שאצליח לדלג על כזה מוסד שעבורנו הוא סמל יחיד במינו – גם בכל העיר, גם בכל הארץ ולמעשה בכל העולם כולו? ובכלל שמלבד ההנגשה והתרבות, מהווה גם מופת של סובלנות ודו קיום יפואים שמעוררים השראה שאינה ברורה מאליה בימים אלו? למי שעדיין לא מכיר (שיעמוד מהר בפינה), פועלים ב'נא לגעת' ארבעה תחומי עניין מרכזיים:

– התיאטרון:משלב ברפרטואר המגוון שלו שחקנים עיוורים-חירשים בו זמנית (ביניהם הלוקים בתסמונת אשר), עיוורים וכבדי ראייה, חירשים וכבדי שמיעה ושחקנים ללא אף מוגבלות חושית. כולם יחד מוכיחים לנו שכדי שבאמת נשלב ונשתלב – אנחנו סך הכל צריכים להעניק לכל האדם באשר הוא את ההתאמות הנזקקות עבורו, לטובת גישור על הפערים למען פלורליזם של תרבות שוויונית ומיוחדת וקולות נוספים בתרבות ובחברה שמועטים המקומות בהם נוכל להיחשף אליהם כמו פה.

– בלקאאוט:מסעדת החושך היחידה בארץ (והכשרה היחידה בעולם!), שבה עם הגשת המנות כל החושים האחרים שלנו לפתע מתחדדים ומתחוור לנו שהראייה אולי עלולה לעיתים דווקא להגביל. המסעדה מאפשרת לקהל הרחב מפגש עם מלצרים עיוורים ולקויי ראייה, שמהווים שגרירים ייחודיים של עולמנו. הם מעניקים שירות מסור והופכים את השהות בחושך למלאת משמעות באמצעות דיאלוג פתוח וכנה עם הסועדים על החיים לצד המגבלה החושית. השילוב בין התנסות קולינרית רב חושית מיוחדת במינה לבין המפגש הבלתי אמצעי באינטרקציה שוויונית של הצוות מול הסועדים שלפתע לא רואים כלום בדיוק כמוהם, הופכת את הערב ליוצא דופן ובלתי נשכח. היציאה החוצה בתום הסעודה חזרה לאור המהדהד, מאפשרת לקבל פרספקטיבה אחרת על החיים עצמם.

– מתחם האירועים ובית הקפה קפיש:שבו כל נותני השירות חירשים או כבדי שמיעה, כשהמפגש עמם מהווה עוד חוויה אנושית מעוררת השראה.

– מתחם סדנאות מקוריותבאור ובחושך שמומלץ להתנסות בהן (למשל טעימות יין, בירה ושוקולד בעלטה או שפת סימנים באור), כהזדמנות לעוד חוויה מיוחדת שכמה שנתאר אותה זה עדיין לא יהיה מספיק מובן אלא רק לאחר שנעבור אותה.
בקיצור, תגיעו, אם לפסטיבל או בכלל. בימים מאתגרים אלו כשאתרי תיירות, תרבות וקולינריה נאבקים על חייהם, המלכ"ר החברתי החשוב ומרומם הנפש הזה באמת צריך אתכם כקהל כדי שיוכל להמשיך ולהתקיים.
רציף העלייה השנייה

5. להרגיש בהליכה את תל אביב מבלי לראות אותה

תארו לכם איך יהיה להרגיש את העיר בהליכה מדרום לצפון, מבלי לראות אותה. מרתק להכיר ולגלות את העיר דרך הרגליים, כשאת העיניים המסיירות מחליפות האוזניים, הידיים והאף על חושיהם. להתקדם בשכונות מאזור יפו ופלורנטין, דרך הנחלה לשוק ולכרם, וכך לעבור דרך הריחות, הסמטאות וההיסטוריה של העיר. משם לפנות צפון-מזרחה דרך אלנבי-קינג ג'ורג' היישר לדיזנגוף כדי להרגיש את התגברות העומס, הגודש, האזורים המחודשים והבנייה לגובה (כן, אפשר להרגיש גם את זה בעיניים סגורות). ולבסוף להישאב בפייד אאוט לתוך השקט והשלווה של הצפון הישן. נסו זאת פעם ותופתעו – גם בנוגע למה שתגלו על העיר מזוויות שלא הכרתם וגם על מה שתגלו על עצמכם.

מקום לא אהוב בעיר

התחנה המרכזית החדשה. מודע לכך שאני ממש ממש לא מקורי פה, אבל אם באמת קיים איפשהו קונצנזוס ישראלי, כזה שיכול להיות משותף לכולנו ולאחד בין כל שכבות העם – שמאל וימין, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים וכמובן רואים ולא רואים – זה איך לא, הסלידה והזעזוע העמוק של כולנו מהתחנה המרכזית החדשה שהזדקנה לה די מהר. מבחינת המפגע הסביבתי והאורבני שהיא, באמת שנאמר עליה כבר הכל מכל ואין מה להוסיף. אבל מלבד זאת, עוד לא התחלנו לדבר עד כמה בנוסף לכך היא גם בגדר מפגע נגישותי. דוגמאות? וואו לא יודע בכלל מאיפה להתחיל, כי לא נוכל לסיים לעולם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אמנם יותר בתחום אירועי הספורט, וגם כבר מזמן רחוק מלהיות סוגת עלית של צ'מפיונס ליג או אפילו של ליגת העל המקומית – אבל שאפו ענק ומרגש להפועל ת"א, על כך שמשחקי הבית שלה בבלומפילד הונגשו לאחרונה גם לאוהדים עיוורים ולקויי ראיה. הדבר נעשה באמצעות אפליקציה מיוחדת, שבמסגרתה אוהדים עם מוגבלות ראייה יושבים ביציע ומקבלים לייב באוזניות תיאור ויזואלי מפורט ומלא צבע על כל המתחולל על כר הדשא, ברמה שהם ממש בתוך המשחק. כך באופן בלתי שגרתי ביחס לנהוג בישראל, המועדון מיישר קו מול אוהדיו עם מוגבלות בהתאם למה שנעשה כבר שנים רבות במועדונים מובילים של מעצמות אירופאיות עם תרבות מפוארת של כדורגל לצד נגישות – כדוגמת גרמניה ואנגליה. גם אם המצב על המגרש כבר תקופה ארוכה לא מזהיר, השדים האדומים שוב מוכיחים לנו שבכל הנוגע לקהילה ומעורבות חברתית, הם כמו תמיד מובילים את הטבלה בפער. סוף סוף נוצרה פה אפליה מתקנת – למה רק לקהל הרואים מגיע לסבול במשחקי הפועל?

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מתוקף פרוטקציות די מובנות, זכיתי לפני כולם להנות ולספוג השראה מההצגה החדשה של תיאטרון נא לגעת, "משהו אחר" מאת אפרת שטינלאוף – שתעלה בבכורה חגיגית בערב פתיחת הפסטיבל. ההצגה, בכיכובם של שחקנים שחלקם עם מוגבלות ראייה ושמיעה, היא קומדיית טעויות רגישה שמתארת מה קורה כשעיוורים וחירשים מנסים להציג גרסה משלהם לרומיאו ויוליה של שייקספיר – ואז הכל משתבש בגלל טעות זיהוי, שנובעת מפערים עקב מוגבלויותיהם השונות. מבחינת מסריה, ההצגה מתכתבת מאוד עם הימים האלו. מבלי לעשות ספוילרים, "משהו אחר" מדגים לנו כיצד ניתן לשאוף להתגבר על הקשיים כדי לתת הזדמנות לעתיד טוב יותר. זה הסיפור האופטימי שאנחנו כל כך משוועים לו – אם בעולם התרבות, במגזר השלישי או בחברה הישראלית כולה.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מרש"ל ת"א – מרכז שירות לעיוורים ת"אברחוב מנדלי מוכר ספרים. מדובר במקום מפגש לעיוורים וכבדי ראייה, שמקבלים שירותים מחוגים שונים בתוך המרכז ופעילויות שונות שדורשות מתנדבים כאוויר לנשימה של המקום. למשל, במסגרת פרויקט שבו מצמידים מתנדב לכל עיוור ולקוי ראייה עבור הליכה ברחובות העיר או בסיוע בפעולות ספורט, מפגשים חברתיים בחוץ ועוד. כל התנדבות וסיוע עבורם תמיד יהיו חשובים ומבורכים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חייב להרים פה לזוהר הלוי, מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל שפועל פה בעיר. יש בזוהר תכונה נדירה בבני אדם – שהוא יודע להקשיב ופועל תמיד אבל תמיד מעומק לבו, שזה כידוע מצרך חשוב ביותר בתקופה הנוכחית. באמצעות עשייתו הוא מנסה לגשר ולחבר בין הארגונים השונים שתומכים בנו, ונלחם ללא פשרות על הזכויות של העיוורים בישראל. את כל זה חשוב לציין שהוא עושה כעיוור בעצמו, מה שלא מנע ממנו להיות עורך דין במקצועו. בקיצור, בדיוק הדמות שהעיר הזאת צריכה.

מה יהיה?
אני ממליץ לכל הקוראים להרים את כף היד ולמשש את האצבעות. כל אחת מביניהן שונה ולכל אחת מהן תפקיד אחר. זה אנחנו כחברה. אם נעשה אגרוף כסמל לכוח ולא לכוחניות, נשלב את כל האצבעות יחדיו. רק כך נוכל להיות חברה יותר חזקה ואיתנה. כוחנו באחדותנו אך לא בכוחניותנו.

• העיר שלי
• מרכז נא לגעת
• עיוורים
• הנגשה
• תחנה מרכזית תל אביב
• יפו העתיקה
• חוף הדולפינריום
• שוק הפשפשים
• בלק אאוט

מריומה קליין היא המייסדת והכוח המניע מאחורי פרויקט בית השנטי כבר 40 שנה. ב-5 בנובמבר יקיים בית השנטי מופע התרמה בבית החייל למען ילדי בית השנטי עם אלי יצפאן ודודו טסה.עוד פרטים ותרומות באתר

>>

1. בית השנטי

מפעל החיים שלי, אותו הקמתי לפני 40 שנה. זהו בית חם עם מרחבים משפחתיים לעשרות אלפי נערים ונערות בסיכון ובסכנת חיים שעברו בשעריו במהלך השנים. כאן, בלב תל אביב, מצאו צעירים רבים לא רק מחסה, אלא גם משפחה חדשה ותקווה לעתיד טוב יותר. בית השנטי מסמל עבורי את כוחם של הנערים והנערות שבוחרים בחיים יום יום, ואת היכולת של כולנו לחולל שינוי משמעותי בחיים שלנו ושל הסובבים אותנו. בשנה האחרונה אנחנו גם נפגשים יותר ויותר עם נערות ונערים שמתמודדים עם טראומות שנולדו או התעצמו בעקבות אירועי המלחמה.
נחום גולדמן 5

2. כיכר דיזנגוף

כיכר דיזנגוף היא לא רק אחד המקומות המזוהים ביותר עם תל אביב, אלא גם מתחברת באופן עמוק לבית השנטי. ממש בהתחלת דרכו של בית השנטי, כשעוד לא היה ממש בית ממוסד, הרבה מהנערים והנערות הגיעו אלינו מכיכר דיזנגוף. זו היתה כיכר שהפכה להיות מקום מפלט עבורם וחיזקה אצלי באופן עוד יותר ברור את הייעוד שבחרתי. שם אני רואה את הניצנים הראשונים למתודת הטיפול שפיתחתי, ומאז מיושמת גם במסגרות שלנו וגם על ידי צוותים טיפוליים שעובדים עם בני נוער וצעירים.

3. חוף הדולפינריום

הילדים שנמצאים בבית השנטי עושים כל מני פעילויות במהלך היום שעוזרות בשיקום שלהם. חלקלומדים, חלק עובדים. בנוסף הם משתתפים במגוון פעילויות, וביניהן גלישה בדולפינריום. הגלישה מעניקה להם תחושת חופש עצומה, ובו זמנית מלמדת אותם על שליטה ואיזון. בעיניי, זוהי ליבת החיים – היכולת למצוא את האיזון בין חופש לבין אחריות.

4. חוף הים של יפו

חוף ים שמחבר עולמות. מחבר בין האנרגיה של יפו העתיקה לאנרגיה של תל אביב התוססת, החיה והנושמת. גם לים עצמו יש חיות משלו, הוא משתנה מיום ליום, משעה לשעה. יש לו את הכוח ואת היכולת לנקות אנרגיה. זה רלוונטי תמיד, ובמיוחד השנה. לנערים ונערות בבית השנטי, אבל למעשה לכל אחד מאיתנו.

5.שוק הפשפשים

מקום קסום שמגלם עבורי את מהותה של תל אביב. בכל ביקור, אני מוצאת את עצמי נסחפת בין הדוכנים. עבורי, השוק הוא לא רק מקום לקניות, אלא מרחב שבו אפשר לחוות את הדופק האמיתי של תל אביב, לגלות אוצרות בלתי צפויים, ולהרגיש חלק מהסיפור המתמשך והמרתק של העיר.

מקום לא אהוב בעיר

התחנה המרכזית הישנה:סמל לפיתוח עירוני לא מתוכנן. המבנה העצום והמוזנח הזה, שנבנה בשאיפות גדולות אך הפך למפגע סביבתי וחברתי, מהווה תזכורת כואבת לכישלון תכנוני. הריח הרע והתחושה הכללית של הזנחה יוצרים אווירה מדכאת ולא בטוחה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בחודש יוני האחרון, התקיים מופע התרמה מיוחד שציין 40 שנה להקמת בית השנטי. האולם היה מלא באנשים שבאו לחגוג ולתמוך בנו. על הבמה היו גורי אלפי, שלישיית מה קשור ובן בן ברוך. כשהסתכלתי סביבי וראיתי את כל התומכים, המתנדבים ובוגרי בית השנטי שהגיעו, הרגשתי גאווה עצומה וסיפוק עמוק.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתקופה המאתגרת הזו,אני בוחרת בארגון 'לתת', שפועל ללא לאות במטרה לפעול לצמצום העוני ומסייע לאוכלוסיות במצוקה. עליית המחירים החדה שאנו חווים בעקבות המלחמה יוצרת מציאות בה לאנשים אין ארוחה חמה לשים על השולחן. אני שומעת סיפורים גם על הורים שמוותרים על ארוחות כדי שלילדים שלהם לא יחסר. ארגון לתת ממלא את הוואקום שגופים אחרים משאירים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אמיר גיא, אחד מאנשי הפרסום הבכירים שהיו פה.במשך שנים רבות הוא מלווה את בית השנטי בהתנדבות, תורם מזמנו, מניסיונו ומכישרונו הרב. יכולתו לייעץ בחדות ובתבונה, לצד נכונותו לתמוך ללא תנאי, הפכו אותו לנכס יקר ערך עבור הארגון. הוא מוכיח שאפשר להיות איש עסקים מצליח ובו זמנית להקדיש מאמצים משמעותיים לטובת הקהילה.

• העיר שלי
• בית השנטי
• שוק הפשפשים
• חוף העלייה
• חוף הדולפינריום
• כיכר דיזנגוף