זה רק אנחנו, או ששנת 2025 הרגישה כמו חמש שנים? ובכל הנוגע לאוכל, זה בכלל מרגיש כמו מילניום. אוכל טוב בא והולך, אבל הטעמים נשארים בזיכרון, ואנחנו כאן לזכור את המנות הכי טעימות שהגדירו את 2025 מבחינה קולינרית – וגם עוגה אחת לא ממש טעימה שמשום מה עשתה מלא רעש השנה. אלו הביסים שניקח איתנו מהשנה, אם תמהרו תספיקו לאכול אותם גם ב-2026.

>> על קצה השיפוד: 8 טרנדים קולינריים שהגדירו את האוכל שלנו ב-2025

>>

1. קריספי צ'יקן האני באטר | אהרוני'ס

את מה שאהרוני הספיק לשכוח שפים אחרים עדיין לא למדו, ואת מה שהוא יודע ועושה אנחנו אוהבים מאד מאד. כתוספת אחרונה לתפריט של מזללת העוף המטוגן הוסיף השף עם הצמה מנה מנצחת: פרגית פריכה בזיגוג האני באטר – כלומר חלב ודבש – עם חסה, חמוצים אסייתים ואיולי סרירצ׳ה בתוך לחמנייה רכה ואוורירית. העוף קראנצ'י וסקסי בטירוף, והאיזון בין חריף ומתוק, דביק ומטוגן, ממכר כל כך – עד שישר מתחשק להזמין עוד מנה.66 ש"ח.
שרונה מרקט, ביג פאשן גלילות ובמשלוח

2. ראמן ברווז | וואט סאנג

אין מספיק ידיים ורגליים למנות את הראמנים הטובים שיש כיום בתל אביב, אבל הראמן בוואט סאנג שונה מכולם. הוא מבוסס על ציר ברווז צלול בבישול ארוך ונתחי חזה ברווז עסיסיים עם באק צ’וי, פטריות אנוקי וליים (אפשר לבקש תוספת ביצה), שילוב עדין ואלגנטי ובכל זאת עוצמתי ומלא אוממי. אם כבר שבעתם ראמנים מחזיר, בקר וטופו, תנו לברווז צ'אנס.85 ש"ח.
הרכבת 12, תל אביב

3. חמוסטה ים | רובע א'

קלאסיקה בלבוש עדכני בגרסה פנטסטית מצאנו ברובע א', מסעדת ה-Kosher friendly של שף אביתר מלכה: קובה שמנמן מבצק דקיק במילוי בר ים קצוץ, פיסטוקים קצוצים ועשבי תיבול, שמשכשך להנאתו ולהנאתנו ברוטב חמוסטה חמוץ ולא מתנצל. חיבור מצוין בין עבר והווה ברמת דרופ דה מייק, ולא המנה האחרונה מהמסעדה ברשימה שלנו.96 ש"ח.
יהושע התלמי 18, תל אביב

4. פנקייק יפני | קוקו זן

כשנביא הטרנדים מהטיקטוק נדב בורנשטיין הביא לארץ את הפנקייק היפני, מדינה שלמה עצרה את נשימתה ונעמדה בתור. מאז זרמו נהרות של תיירים ישראלים בשינג'וקו אך הקסם רק הלך והתגבר, כי למנה הוויראלית יש יסודות עמוקים של גילטי פלז'ר: מרקם אוורירי, לוק רוטט ותועפות של נחמה בצורת שוקולד, סירופ, פירות וקצפת. במקור הוא מגיע מקוקו נקו, אבל בקוקו זן השכן הפנקייק היפני מוגש גם בגרסה מלוחה ושופעת אוממי ברמת ללקק את הצלחת, אפילו שהיא מקרטון.54/64 ש"ח.
פלורנטין 5, תל אביב

5. סלט מלפפונים | סנטי

עדיין ביפן, והפעם פרשנות אישית לסלט מלפפונים קלאסי ששף גיא אריש מגיש בסנטי. ולמה בחרנו בסלט מלפפונים כמנה שעשתה את השנה? בגלל הפוריקקה (תערובת תבלינים יפנית) והפינגר ליים, החמיצות והאוממי, אבל בעיקר בזכות הלוק. תקראו לנו רדודות, אבל כשצילחות מקורי מעלה את המנה לדרגת יצירת אמנות אנחנו נמסות ומעלות מיד סטורי, או להיפך.48 ש"ח.
גורדון 17, תל אביב

6. שיפוד דונר | נואמה

השנה הדונר ירד מהגלגלים הגדולים ועבר לגרסה ממוזערת, בהשראת המטבח היפני כמובן. העסיסיות והטעם הבשרי־עמוק בתוספת שומן טלה נותרו בעינם כביס שמתפוצץ בפה, וצלייה בפורמט קטן רק מגבירה את הפריכות ואת העונג. בנואמה השיפוד – שכבות שייטל ליה וקבב בוכרי עסיסי – מוגש עם מנטי, ואז השמחה גדולה שבעתיים. מבחינתנו אפשר להעביר את כל האוכל בעיר לשיפודים קטנטנים ואולי נצליח לרזות קצת. וכמובן, גם לצלול לעוני.102 ש"ח.
נחלת בנימין 59, תל אביב

7. סנדוויץ' שרימפס | בנדיט

כשיוסי שטרית משחרר את העניבה ומבשל מה שבא לו, יוצאים דברים נפלאים כמו הסנדוויץ' הזה: פרוסות בריוש קלויות ופריכות עם איולי יוזו ושרימפס צלויים ברוטב בוטנים חרפרף, שמדגיש את העדינות והמתיקות הטבעית. המשחק בין רך ופריך, שמנוני וקריספי, סליזי והיי אנד, מעיף את הפוני ומוכיח שוב ששטרית הוא אחד השפים היצירתיים שפועלים כאן.82 ש"ח.
ניצנה 20, יפו

8. טריפל אגז סנדו | גאייג'ין

בשעות הבוקר בסופ"ש פושטת האיזקאיה מלילינבלום את הלבוש היוקרתי – כלומר את הסושי והצלחות הקטנות – ומתחפשת למזללה טרנדית, מסוג המקומות שתל אביב כל כך אוהבת. תפריט הבראנץ' עמוס מנות בוהוריים סקסיות, אבל הטריפל אג סנדו מנצח בענק. בעיקרון מדובר בכריך מלחם שוקופאן במרקם עננים במילוי ביצים בשלוש שיטות הכנה, אבל את הרגע שבו לחם אוורירי משוח בחמאה חומה פוגש מקושקשת רכה וחלמון נוזלי אפשר לתאר רק במונחים פורנוגרפיים, ודי לחכימא.66 ש"ח.
לילינבלום 29, תל אביב

9. סשימי פרלינה | צ'אקולי

מה לדג בטעם של ים ולפרלינה שקדים מתוק־עדין? התשובה נמצאת במוחה הקודח של שפית ירדן שי, שמניחה בצלחת את שני חומרי הגלם הכל כך שונים ומוסיפה ריוויון, פינגר ליים ושמן זית. חמיצות בועטת ומתיקות קרמלית מחמיאות לדג ומייצרות סינרגיה שבה יש מקום לכל פרט ובת טעם, אך הסך הכול מתעלה לדרגת מנת דגל.72 ש"ח.
רציף הרברט סמואל 3, תל אביב

10. קוביית אלף העלים ואוזן הפיל | מרים

ואז דוקטור, חיים כהן הגיש לשולחן קובנה בצורת קובייה בריח מטמטם של חמאה, ויותר מזה אני לא זוכר. גם לא את הדרך לבני ברק.45 ש"ח.
הירקון 5, בני ברק

11. קרפ סוזט | גריל רום

רותי ברודו הייתה שם קודם, אבל השנה הקינוח הצרפתי הקלאסי חזר, ובגדול: חמאה, הדרים וליקר מתמזגים במחבת לנגד עיניכם כמו בסצנת סקס סוערת, ועלי קרפ דקיקים מלטפים את הלשון בעדינות מתמסרת. תוסיפו לכך אלמנטים של אש ופירוטכניקה בלייב וקיבלתם פצצת מתיקות על זמנית ואת ההצגה הכי טובה בעיר.58 ש"ח.
הירקון 87, תל אביב

12. טירמיסו | קוצ'ינה הס 4

מבחינתנו, טרנד הטירמיסו במגירה מיצה את עצמו, אלא אם כן מגישים את המגירה כולה לשולחן. גם על שואו העגלה אין לנו מה לומר, אבל על טירמיסו ככלל יש לנו רק מילים טובות – והרבה. למשל ביסקוטים ספוגי קפה וליקר וקרם זביונה אוורירי במתיקות מאופקת, סיום מושלם לארוחה ולא משנה מאיזו עדה. בתל אביב אפשר למצוא טירמיסו כמעט בכל פינת רחוב, אבל אם כבר קלאסיקה אז עד הסוף כמו בקוצ'ינה הס 4 – ביס אחד והדמיון מתעופף לרומא בלי לעבור בנתב"ג.54 ש"ח.
הס 4, תל אביב

13. ברוסקטת ג׳חנון | לונל

המנה שהגענו למסקנה שהכי כיף לפתוח ולסגור איתה שנה. היא טעימה להפליא, משלבת את כל העולמות, ובעיקר את שפתו הייחודית של השף ינון אלעל. ג׳חנון פריך ושחום, מעליו טרטר דג טרי ורענן עם נגיעת שמנת, סחוג ופיסטוק. פתיחה מושלמת, לא צריך יותר.45 ש"ח.
אברבנאל 72, תל אביב

14.עוגת חמאה חומה עם גלידת סיני מיני׳ס | קיו

הגסטרו-בר הלוהט של הרגע אחראי על לא מעט מנות מצוינות, ומתאפיין בוייב קז׳ואלי אך גם סקסי בעת ובעונה אחת. אחת המנות שנשארו איתנו שייכת לאגף המנות האחרונות – עוגת חמאה חומה נימוחה וטובה עם גלידת סיני-מיניס, שהחזירה אותנו לבקרים של הילדות, והעיפה לנו את המוח. אפשר לקנות פיינט איפשהו?40 ש״ח.
הרכבת 12, תל אביב

15.עוגת שוקולד | דניאל עמית

הנה ההוכחה שאוכל לא צריך להיות טעים כדי להיות להיט.העוגה התעשייתית לעילא של דניאל עמיתכבשה את הטיקטוק ואת הוולט במחיר מופקע של140 ש״ח. נו, כנראה ש-2025 היתה השנה שבה הישראלים שילמו על עוגה שמרגישה כמו עוגת הבית פי 20 מהשווי שלה. מה תביא עלינו 2026?
בוולט, אבל עדיף שלא

16.ראמן | קוקו נקו

הראמן שהעמיד את כל פלורנטין והסביבה בתור, ובצדק. כל העיר הגיעה לטעום את הראמן האותנטי של מיטאסו בכר, יפנית שמכינה את הראמן לפי מתכון מדוקדק של אמה, והוא אכן מנחם, ערב לחיך ומספק ארוחה שלמה בדיוק כמו ראמן כהלכתו. נכון, יש ראמן בכל פינה בעיר, אבל זה אותנטי להפליא ועכשיו כשהתור נרגע, תוכלו לטעום אותו מבלי לבזבז יותר מדי זמן.68-72 ש"ח.
פלורנטין 5, תל אביב

17.הנד רול | OBI

ההנד רול הגיע אלינו באיחור קל אחרי שכבר כבש את מסעדות העולם, ואת ניו יורק בפרט. מדובר ברול סושי בהרכבה אישית, כלומר כל המרכיבים מגיעים אליכם ואתם מגלגלים לבד. זה טעים, זה טרי, זה פאן וב-OBI עושים זאת בסטייל עם דגים טריים, והסברים סבלניים של הצוות. זמן טוב להתאמן במוטוריקה עדינה.28-56 ש"ח.
יבנה 31, תל אביב

18.קלמארי בטמפורה | אסא

האיזקייה החדשה והמרשימה מבית גיא גמזו אחראית ללא מעט להיטים יפנים ומנות אסתטיות וטעימות שעשויות לעילא ולעילא, אבל לא יכולנו שלא להתפעל נמרצות מהאגף הטמפורה שלהם, שמתאפיין במעטה טמפורה דקיק ואלגנטי, מתפצח בפה, טעים ונעים. ואם כבר טמפורה, אז ברור שנלך על קלמארי.44 ש״ח.
אחד העם 54, תל אביב

19.פרנץ טוסט עם חמאת בוטנים וריבת ענבים | בר פרדיסו

לאחרונה השיקה השפית דנה-לי ברמן בראנץ׳ חדש ושווה בפרדיסו, שם הרכיבה מספר מנות בראנץ׳ קלאסיות, מושחתות קלות בשפה הייחודית שלה. אחת מהן היא הפרנץ׳ טוסט, שמוגש עם קרם חמאת בוטנים ושוקולד לבן מוקצף, וגם ריבת ענבים. ביס חלומי ומנצח שלא נהיה מוכנים לוותר עליו גם ב-2026, כך שאנחנו מאוד מקווים שישאר גם לשנה החדשה.
38 ש״ח, נחלת בנימין 43, תל אביב

20.מז׳וזין | מפגש שאבי

במפגש שאבי ברביעיית פלורנטין טעמנו סוף סוף אתהמנה שקרצה לנו בערך בתריסר עונות של מאסטר שף. מז׳וזין היא מנה מרוקאיות מסורתית של סרדינים מטוגנים ומצופים בפירורי לחם, ששאבי בעלת ידי הזהב מגישה לפי הספר, ובטעמים עזים, נועזים ומנחמים. סמדי בובמה, מאחורייך.58 ש״ח.
מעון 5, תל אביב

21.קלצונה מסחאן | תלם

המסעדה היחסית חדשה של שף ענר בן רפאל פורמן היא יותר… מה שנקרא, בגובה עיניים. לא מדובר למסעדה לכל המשפחה במובן הקלאסי, דהיינו שניצלונים וצ׳יפס, אלא במסעדה מצוינת שהכל ימצאו את עצמם בתפריט. אגף הבצקים מצטיין בתלם במיוחד, ומצאנו את עצמנו חוזרים לקלצונה מסחאן עגבניות הזה יותר משלוש פעמים. כל פעם התענגנו מחדש על שילוב הטעמים והביצוע המופתי.
84 ש״ח, מאיר יערי 19, תל אביב

22.שיפוד פטריות | משייה

השף גיל דהאן מיטיב במשייה לעשות הזייה בפטריות – דהיינו, קסמים של ממש. במנת שיפוד פטריות האויסטר שהרכיב מתגלים בפטריות טעמי גריל בשריים ועסיסיים שקשה להאמין שמדובר ב- ובכן, פטרייה. לצדו קרם קשיו וגלידת פורצ׳יני מפוצצת אוממי ולא פחות מגאונית. מנה שמבחינתי ראויה להישאר לנצח, ולא רק ל-2025.
76 ש״ח, מנדלה מוכר ספרים 5, תל אביב

23.ביף וולגינטון | גרייס

גרייס היא מגרש המשחקים הפרטי של השף גל בן משה מפאסטל, שמארח פעמיים בשבוע בחלל הצמוד למסעדהארוחת טעימות מרגשת בנוסח מישלן. אחת המנות שנשארו איתנו מהארוחה הקסומה ומלאת החן הזו היא מנת הביף וולינגטון, מנה שנראית ברגע הראשון ארכאית, אך הוכנה במלאכת מחשבת לכדי ביס מופתי באמת.חלק מארוחת טעימות בסך ש״ח 690 לאדם.
שדרות שאול המלך 27, תל אביב

24.סשימי לבן על לבן | רובע א'

השף אביתר מלכה פתח השנה את מסעדת רובע א, מסעדה כשרה שמשלבת אוכל גורמה עם זכרונות הילדות שלו מאשדוד. כל מנה שם מבטאת את ידו המיומנת של השף, וניחנת ביצירתיות ומרכיבים מסקרנים. כזו היא למשל לבן על לבן- מנה של סשימי אינטיאס נח בחלב שקדים, עם סלסה מלפפון ובצל שאלוט. מה שנקרא טוקיו פוגשת את שכונת רובע א באשדוד וזה טעים לאללה.
98 ש״ח, יהושע התלמי 18, תל אביב

25. שקדי עגל | כל מקום

על שיפוד ובפיתה, בסגנון יפני, תאילנדי, אקלקטי או ישראלי – בכל תפריט בעיר כמעט אפשר למצוא מנת שקדי עגל. אז לידיעת השפים, אחרי שהבנו את המרקם והטעם אפשר להתקדם הלאה. קצת פחות כולסטרול בדם לא הרג אף אחד.

• אוכלים שותים
• סיכום
• טרנדים
• מסעדות מומלצות
• לונל
• גרייס
• קוקו נקו
• ישראל אהרוני

רגע לפני תום השנה הלועזית, בחרנו לעצור ולהביט אחורה בזעם על כל מה שאכלנו השנה, ולנסות לגזור מעט מסקנות על איפה היינו, ואולי גם לאן אנחנו הולכים. השנה אכלנו יותר מדי שיפודים, נסחפנו לארצות המזרח הרחוק, הבנו שיש יותר שומרי כשרות בעיר ממה שיכלנו לדמיין וביקשנו מהדי.ג'יי להנמיך טיפה את המוזיקה, כי אנחנו מנסים לאכול את מרק הבצל שלנו. אלו הטרנדים ששלטו בשוק הקולינרי של תל אביב ב-2025, מי ייתן ועד השנה הבאה נמצא טרנדים טובים יותר.

1. כל מה שיפני

אם צריך לבחור במגמה אחת שמאפיינת את שנת 2025 בקולינריה בעיר, כל הז'יטונים שלנו מונחים על המטבח היפני. צונאמי תיירות מישראל ליפן והקסם האוריינטלי שאי אפשר להישאר אדישים אליו מציבים את יפן בראש רשימת ההשראות של שפים ומסעדנים, ומכאן נובע מבול של מסעדות יפניות שנפתחו בתל אביב בשנה האחרונה: ASA וסאקה בה, קוקו נקו וקוקו זן, OBI ו-Kimura Ya ועוד ועוד. רשת ההמבורגרים הוותיקה אגאדיר התחפשה לאיזקאייה עם בורגר בוואסאבי וקריספי צ'יקן בשיו קוג'י, בשוק הכרמל נפתח דוכן גיוזות ובבן יהודה המתעורר הוקם קוהי – בית קפה יפני למשעי (רשמו לעצמכם כריך חביתת טמאגו). אוניגירי וסאנדו, פנקייקים רוטטים ומאצ'ה, הפסטיבל היפני בדיזינגוף סנטר ואינספור גרסאות לראמן – כולל ראמן תימני וראמן גרוזיני מבית מטבחו המטורלל של שף אור גינסבורג (קיצ'וקאי), כבשו את העיר בסערה כמו "הגל הגדול בסמוך לקאנאגאווה". חבל רק שמבחינת ניקיון, יעילות והתמודדות עם גשם ותחבורה ציבורית יש לתל אביב עוד כברת דרך עד לסטנדרט היפני.

2. כל מה ששיפוד

מה שהחל כטפטוף חינני של שיפודים יפניים זעירים הפך למבול שיפודיות ומנות שיפודים, תוצר הלוואי של הטרנד היפני שפורח באיזקאיות – ברים יפנים אפופי עשן וקריאוקי, שבמקור מיועדים לבילוי אלכוהולי בתום יום עבודה. בתל אביב פוסחים על הקריאוקי (תודה לאל), אבל אלכוהול יש בשפע, וכדי להחזיק אותו מוגשים ליד שיפודים קטנים שעליהם נעוצים ירקות, פירות ים וחלקי פנים. ומכיוון ששיפודיות נטועות בדי.אן.איי הישראלי עוד מהימים שכרם התימנים ושוק התקווה היו מעצמות קולינריה, היפני מתערבב בישראלי וכל תל אביב שיפודים שיפודים בכל מיני גדלים. גיטה של אנשי פרא, סיח ברביעיית פלורנטין, גוגי'ס המשתלמת באלנבי ו-LP מנוחתה עדן שמו את השיפודים במרכז השולחן בלי להתנצל, וכך גם יוסי שטרית בבנדיט (שיפוד דנבר קאט), מושיקו אברהם בנואמה (שיפוד פטריות יער על קציפת סלרי) וסוף החדש של אנשי הבסטה והתדר (שיפוד תמנון על שעועית לימה). המרחק בין שוק לוינסקי לשינג'וקו מעולם לא היה קצר יותר.

3. כל מה שקרחנה

ההיאחזות של ענף המסעדות בחיים ובחזרה לשגרה הובילה שנתיים וקצת לאחר השבעה באוקטובר לגל של מסעדות שמחות – מקומות שהערב מתחיל בהם רגוע ומתפתח למסיבה פול פאואר, כולל רקדניות, להטוטנים וריקודים עמוק אל תוך הלילה. קומראן של מושיק רוט מובילה את הרשימה היוקרתית שבה נמצאים גם אללי ו-JOME, לה מיאל, אמש והולה הולה. הטרנד שהתחיל בשקט, כשמדינת ישראל עדיין מלקקת את הפצעים, אינו מסתתר יותר מאחורי וילון כהה, כי כנראה שכבר מותר ולגיטימי לשמוח ולהשכיב מאות שקלים על בקבוק טקילה אופנתי. שכל אחד יעשה מה שטוב לו כמובן, אנחנו רק נזכיר שהחטוף רן גואילי עדיין לא הושב מעזה.

4. כל הגורמה כשר

מעצם היותו חלק בלתי נפרד מהחיים, שינויים דמוגרפיים וחברתיים שחלים במדינה מחלחלים גם לאוכל, ובראשם הדרישה לכשרות. במיוחד לאחר השבעה באוקטובר, יותר ויותר מסעדנים ושפים מודים בפה מלא שהם מתיישרים עם חוקי הרבנות כדי לפנות לקהל רחב ככל האפשר, ועל הדרך לסדר לעצמם מנוחה בסופ"ש. מה שהחל במרים של חיים כהן, מלכה של אייל שני ועוד מסעדות שף זולג הלאה במורד שרשרת המזון אל דרג הביניים, במסעדות שמגישות אוכל כשר עם טאץ' יוקרתי. למשל הבר מאזה בנחלת בנימין, דוכן ההמבורגר הכשר הולי קאו של שף טום אביב בשוק הכרמל והמבורגריית אסתר המלכה של אדל בספלוב, שנדיר להגיע אליה ולא להיתקע בתור בכניסה. יחד עם הגורמה הכשר עלה השנה לתודעה ה-Kosher friendly, מונח שמתאר מקומות שאינם נצמדים לכללים הכתובים אך מנסים שלא לנעוץ לשומרי כשרות אצבע בעין. אפשר למצוא אותם בגרסאות שונות ומגוונות, ללא בייקון אך עם פירות ים, בלי בשר וחלב באותה מנה אבל במקום שפתוח בשבת. פלורליזם ישראלי חמקמק תמיד היה הפורטה של תל אביב.

5. כל הנוסטלגיה הזאת

הנהייה הקולקטיבית אחרי טרנדים אינה מפריעה למסעדנים ושפים להביט אחורה בחיבה, ולשחזר מנות ומקומות אהובים מפעם. הסינית האדומה שנולדה כפופ אפ והתאזרחה בקפה טאיזו למקום קבוע, ין יאנג ואדורה שקמו לתחייה בפופ אפ לזמן מוגבל והפופ אפ החורפי של בבל'ה ביוליה בנמל, עם גולאש פיקנטי וחמין לפי מתכונים בני 30 שנה, פורטים על נימי הנוסטלגיה וקורצים גם לקהל שטרם נולד כשהמסעדות המקוריות היו בשיאן. בתפריט של מסעדת רובע א' הלוהטת מסתתרת מנת חומוס פטריות, מחווה לשיפודיות ולפונדקי דרכים מהסבנטיז, ויהלומה מבטיחה להחזיר לערבי קונספט בבלקון את הפלאפל המצרי האלוהי מהביסטרון. הסיבה להתרפקות על העבר נעוצה מן הסתם במציאות המטורללת שבה אנו חיים, כשטרנדים עולים ונופלים במהירות האור והטיקטוק, ואין מספיק זמן להתגעגע. ואפרופו געגועים – נשמח אם רפאל תחזור לתחייה אפילו לזמן קצר, כי טעמו של רביולי לחי עגל עדיין צרוב לנו על הלשון.

6. כל המנות הצרפתיות שרק אפשר

אולי בגלל העולים והתיירים מצרפת ואולי מפאת הנוסטלגיה שאוזכרה לעיל, המטבח הצרפתי שב להיות רלוונטי מתמיד. מוסד הבראסרי, שכאילו חלף מן העולם עם סגירת הבראסרי של רותי ברודו, עוטה אדרת של אלגנטיות וקוליות ומוגש בגרסה עדכנית וסקסית בבל עמי – הבר־מסעדה החדש של האחים ירזין בכיכר דיזינגוף, ובביסטרו פאלט הרומנטי ביפו. במסעדות בעיר מוגשים שוב מרק בצל קלאסי (שה ויוי) וגראטן תפוחי אדמה נוטף חמאה על שיפוד (רעמסס by The Box) ופילה בקר ברוטב ברנייז (Cue). יש שיאמרו שהמטבח הצרפתי מעולם לא הלך לשום מקום וכנראה שהם צודקים, כי מכאן הכל מתחיל ולכאן הכל חוזר.

7. כל הקינוחים קלאסיים

לאחר שטחנו אינספור מריטוצו ועוגת גבינה באסקית (האחרונה אף זכתה לפרשנויות על גבול הביזאר – פיסטוק? סירייסלי?), קינוחי דגל ממטבחי אירופה הקלאסית חוזרים אל מרכז הבמה. 2025 הייתה שנת הטירמיסו והקרפ סוזט, שמוגשים תחת כל עץ רענן ונצמדים בדרך כלל למקור, פרט לטרנד המגירה המיותר ולעודף מתיקות. באופן מפתיע התופעה חוצת מעמדות ומגזרים, ממסעדות פיין דיינינג (הוטל מונטיפיורי, הגריל רום במלון דן, יפו תל אביב) דרך פופ אפים ומקומות בעלי פרופיל גבוה (פרדיסו בר, קפה אירופה) עד לסופגניות טירמיסו, הלהיט הכי חם של חנוכה האחרון, ועגלת טירמיסו אינסטגרמית בסניף החדש של פיצריית לה טיגרה בבאזל. ואם אנחנו כבר כאן, בשנה האזרחית הבאה נבקש ממי ששומע להחזיר את הפלאן, שבעינינו שווה לא פחות משני הנ"ל.

8. כל כך מיצינו

שקדי עגל ושוקולד דובאי. חלאס. נקסט.

• אוכלים שותים
• טרנדים
• אסייתי
• שיפודים
• אוכל צרפתי

פעם נהוג היה לומר בעולם המסעדות ששני מקומות דומים מצביעים על מגמה, שלושה מקומות זה תופעה, וארבעה מקומות הם טרנד סוחף ובלתי ניתן לעצירה. פעם על כל טרנד כזה היינו חוגגים ומפיקים פרויקטים מיוחדים שלמים. עכשיו אפשר להסתפק בהכרזה שנכנסת ב-240 תווים של ציוץ טוויטר: הטרנד העממי כובש את הקולינריה המקומית. זהו. הכרזנו את זה. העתיד הקרוב צופן הרבה שולחנות נירוסטה ושולחנות פורמייקה, מפות נייר פשוטות, צלוחיות בפתיחת שולחן, תפריטים מנויילנים וקריצות נוסטלגיות לעבר שכולו קרם בוואריה.

>>

זה בהחלט לא רק עניין קולינרי, כי אם מגמה תרבותית עמוקה יותר של כמיהה לעבר ושאיפה לחזור לפשטות מינימליסטית. מילות הקסם הן "כמו פעם". בשנים האחרונות, ובטח מאז פרוץ המלחמה, אפשר לראות את המגמה הזאת בכל פינה של התרבות הישראלית, מהקאמבקים של "הכבש ה-16" ו"ספר הג'ונגל", דרך הטלוויזיה שמעלה באוב שעשועון כמו "כוכבים בריבוע" ועד הקרפ סוזט שחזר מהאייטיז ומופיע כמעט בכל תפריט בעיר. ובניגוד לגלי הנוסטלגיה שאנחנו כבר מכירים היטב, זאת בפירוש לא רק התרפקות על העבר.

לאידיאליזציה של כל מה שהיה פעם, שהיא השורש של מגיפת הנוסטלגיה התרבותית בעשורים האחרונים, יש כמובן חלק בטרנד העממי, אבל מובהק ממנה הוא הרצון – ואולי הצורך – לחזור אל הבסיס ואל הפשטות, להוריד קצת את הפוזה, לוותר מעט על היומרות הבינלאומיות. להיות ישראלים כמו שהיינו לפני שדברים התחילו להתפרק פה. לא כי היה טוב יותר, אלא כי היה מורכב ומסובך פחות.

המסעדות העממיות החדשות מהפנטות את ההמונים עם שולחנות הנירוסטה שלהן והקריצה אל העבר, וראינו את זה כבר בפתיחה של מסעדת "השף" שהעמידה את כל פארק המסילה בתור כדי לאכול דגים כמו בניינטיז. ראינו את זה גם במפגש רמב"ם, השווארמיה האדירה שהופכת בשעות הערב לגסטרו-בר באווירת חמארה היפסטרית, כמו גם בשלוחת צפון-דיזנגוף של חומוסיית גרגר הזהב שהפכה בשעות הערב לבר יין לבנטיני פשוט וכיפי. אחר כך הגיעו גם "גיטה" של אנשי פרא, וקיבלנו גם את "גוגי'ס" העממית וזולה באמת, ו"סיח" שנפתחה ממש עכשיו בפלורנטין, ולקינוח הגיע שף אסף גרניט ושם את החותמת שלו עם פופ-אפ שיפודיה צוהלת היכן ששכנה מסעדת צמח הטבעונית שלו בירושלים. אמרנו טרנד?

חלק גדול מהסיפור הוא כמובן יוקר המחייה, שבניגוד אלינו דווקא לא מראה שום סימני חזרה לאחור. מקומות בווייב עממי, בלי דגש על שף בעל שם, עיצוב טרנדי ותפריט ייחודי מחומרי גלם נדירים, הם כנראה צו השעה. זה לא הזמן להסתער על מדריך מישלן ולהמציא מטבח ישראלי מולקולרי. הציבור רוצה פתיחת שולחן. שים לנושיפוד אנטריקוט, שיפוד שישליק, קצת טחינה וצ'יפס, כמה מאזטים וסגרנו עניין. העממיות נעצרת לפעמים בשלב החשבון, ובחלק ניכר מהמקומות שהזכרנו ארוחה משביעה פלוס קוקטייל בכל זאת יפרידו אתכםמ-200 ש"ח לסועד לפחות, כך שהכסף לא מספר כאן את כל הסיפור.

הטרנד העממי לא מבשר בהכרח על אלטרנטיבה לבילוי זול יותר. יש מסעדות כמו "סיח" ו"גוגי'ס" שמצליחות להציע ואליו פור מאני מופלא עד כדי עודף מ-100 ש"ח, סכום שהוא כשלעצמו חוויה של חזרה למקורות, אבל העניין הוא הווייב: בתקופה כזאת מתוחה וכואבת, יש משהו ראוותני ואפילו דקדנטי בבילוי במסעדה או גסטרו-בר מפונפנים, גם אם האויסטר עולה פחות מצלוחית טחינה בניאו-שיפודיה. הרבה מאוד אנשים יעדיפו, גם אם לא תמיד באופן מודע, להוציא את אותם סכומי כסף בתפאורה עממית יותר שאינה מנקרת עיניים ומאפשרת לקוקטייל להחליק יותר טוב בגרון.

אנחנו לא כאן כדי לנזוף במסעדנים בקטע צרכני ובטח לא מזלזלים בעלויות שנדרשות לתפעול מסעדה שרק הולכות ומאמירות, אבל הטרנד העממי הזה לא יכול להיות רק פסאדה. כל המסעדות המשמחות באמת האלה צריכות להבין שאם הן עממיות, הן צריכות ללכת עם העם. כלומר, להיות עממיות יותר. אם לא במחיר אז בגודל המנות, בנדיבות התוספות, בחמימות האירוח או באופי פתיחת השולחן. יש מספיק דרכים להיות עממי. אפשר להציע ריפיל, לשים איזה מאזט על חשבון הבית, לפנק בעוד חתיכת בשר על השיפוד, עוד פיתה בלי שנבקש, צלוחית עמבה בהפתעה. שולחנות נירוסטה זה נחמד, אבל אם מוכרים לנו אווירה של שכונה במחירים של כיכר המדינה אז לפחות שנצא שבעים ושמחים כמו בשכונה. או ריפיל. אמרנו ריפיל? ברגע שאנחנו שומעות ריפיל אנחנו שוכחות מהכל, למי אכפת מטרנדים.

• טור דעה
• מסעדות בתל אביב
• טרנדים
• אסף גרניט
• פרא
• אייל שני

מאסנו באינפלואנסרים, קצנו במשפיענים והשינוי מתחיל בשפה המאוסה והשחוקה שכל ילד טיקטוק מייצר באוטומט. בסוף מדובר באנשים עם יכולות צילום (במקרה הטוב) שמקריינים שוב ושוב וריאציות על אותו הטקסט, עם ניסיונות ללחוץ על כפתורי הפומו ולמכור לנו מוצרים בשת"פ. הרסתם את ה-Reels, חירבנתם את הפוריו. אז במיוחד בשביל למגר את התופעה, אספנו את אמרות המשפיענים הכי מעיקות, וניסינו לתרגם אותם לשפת בני אנוש. מי ייתן והעידן הזה יגמר במהרה.

>>טיול עולמי: 3 מקומות עם טעמים לא מהעולם הזה, או לפחות לא מהארץ

״אתם חייבים להכיר״

מה הסאבטקסט: שילמו לי כדי להגיד את זה.
המטרה השיווקית:לקחת מקום לא מי יודע מוכר בעיקרון, ולנסות להגדיר אותו בתור תחנת חובה שאתם צריכים להיות נבוכים שלא הכרתם. הרי שאף אחד לא יגיד 'אתם חייבים להכיר' על פורט סעיד או ג׳ירף, מהסיבה הפשוטה שהם הם מוכרים באמת. אז לא, אנחנו לא חייבים להכיר.
למה זה מעצבן:קודם כל הכפייה – אנחנו לא חייבים לך כלום גברת. שנית, חאלס – אף אחד לא חייב להכיר פיצרייה כשרה ברחובות.

״אין טעים כזה״

מה הסאבטקסט:יש טעים כזה. למעשה, יש מלא ביסים טעימים בדיוק כמו זה, ואף יותר.
המטרה השיווקית:לעורר פומו מארץ הפומו, ולגרם לנו להרגיש שאם לא נטעם את הביס המדובר, אולי לעולם לא נדע את טעמו הקסום של סיגר מטוגן (אבל הוא ארוך, אז זה מיוחד).
למה זה מעצבן:מעבר לעילגות הכללית, מרגע שזה נאמר על כל ברוסקטה עם אנשובי במרקם סמרטוט, אז כנראה שכן – יש טעים כזה.

״המסעדה שלא רוצה שתגלו אותה״

מה הסאבטקסט:תגלו אותנו! בבקשה תגלו אותנו!! אנחנו נשלם למשפיענים כדי שתגלו אותנו!!!
המטרה השיווקית:ליצור מצג שווא של אקסקלוסיביות, פאסון. בקיצור, המקום ריק ונואש ללקוחות.
למה זה מעצבן:אם יש מקום שלא רוצה להתגלות, הוא כנראה לא נמצא באף ריל.

״אתם פשוט חייבים להכין את המנה הזאת״

מה הסאבטקסט:שלחו לי תחליף טופו מעפן עם חמאה טבעונית ואני חייבת להיפטר מזה, אז חיפשתי מתכון בטיקטוק וזה החרא היחיד שמצאתי.
המטרה השיווקית:למכור לנו מוצר בינוני במהדורה חדשה ומוגבלת (לכאורה).
למה זה מעצבן:שלפעמים הטריק הזה עובד, ואנחנו נתקעים שבוע שלם עם תבשיל מעפן בטעם סינתטי.

״תאמינו לי שלא תרצו לפספס את המנה הזאת״

מה הסאבטקסט:קחו זריקת פומו הישר לווריד.
המטרה השיווקית:לבנות הייפ פיקטיבי סביב מוצר שלכל היותר, מתבסס על גימיק ותו לא. אנחנו דווקא רוצים לפספס את מנת הכבד אווז בפיסטוק שלך.
למה זה מעצבן:כי מה זה תכננו לפספס אותה, עד שנתקלנו בסטורי הזה שמדבר ישירות להתמכרות הפומו שלנו. למעשה, יכולנו לפספס בכיף.

״המקום הכי מיוחד שהייתי בו״

מה הסאבטקסט:מקום נייס, חמוד. אולי אפילו עם איזה גימיק.
המטרה השיווקית:להגזים, לנפח, לעורר עניין ולגרום לנו להרגיש שאין עוד מקום מלבדו.
למה זה מעצבן:כי אם זה המקום הכי מיוחד שהייתם בו, כנראה שעד כה ביליתם אך ורק במקדונלד'ס.

״לא מה שחשבתם״

מה הסאבטקסט:בדיוק מה שחשבתם. אבל בדיוק. פשוט שילמו לי כסף להזניק מחדש את המכירות של זה.
המטרה השיווקית:לגרום לנו להיפרד מהדעה הקדומה (והמבוססת ניסיון), כדי לנסות לגרום לנו להשתמש בפתיתים כאוכל גורמה או קשקוש אחר שיגרום לנו לקנות את המוצר.
למה זה מעצבן:כי מה שחשבנו הוא מה שנחשוב. הריל שלך קרוב לוודאי לא יוכיח לנו אחרת.

״כזה עוד לא טעמתם״

מה הסאבטקסט:כן זה אותו טרטר טונה עם רוטב יוזו שיש בכל מקום שלישי בעיר.
המטרה השיווקית:לשכנע אותנו שהביס הדלוח והגנרי שווה משהו.
למה זה מעצבן:כי טעמנו כזה אינספור פעמים, לא יעבדו עלינו. שוב

״עגלת הקפה שלא הכרתם״

מה הסאבטקסט:מדובר פחון מצ׳וקמק בצומת מסמיה ליד תחנת דלק שלא בשימוש. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על שעות פתיחה.
המטרה השיווקית:לגרום לנו להיכנס לאוטו, לעשות את כל הדרך לשם, לבזבז דלק, לעמוד בתור, לשלם מחיר מופקע על הפול ומאפה חובזה – ולהתאכזב.
למה זה מעצבן:זה לא עגלות קפה. אתם עגלות קפה. די עם זה בבקשה.

• אוכלים שותים
• רשתות חברתיות
• טרנדים
• אינסטגרם

פודקאסט האוכל המצוין "שמנמנים", המורכב מחן זאוסמר (קומיקאית, יוצרת פודקאסטים ודוקו) ואורן ברזילי (קומיקאי, תסריטאי ואיש קריאייטיב, שגילוי נאות: מפעם לפעם כותב בטיים אאוט), החליטו שהם רוצים לצאת לדרך עצמאית, נטולת ספונסרים והשפעות של מיקום, ולרכוש ציוד אולפן נייד ואיכותי – לכן השיקו לאחרונה הדסטארט עבור הפודקאסט, שמעבר לתשורות המעולות שהם מציעים (אתם יכולים לבחור שם למיקרופון שלהם. כל שם שתרצו), פשוט הולך להמשיך ליצור תוכן מעניין, מצחיק, ביזארי לעיתים ותמיד בגובה העיניים בנושא הכל כך שמנמני שהוא אוכל. כאן תוכלולהשתתף בהדסטארט, ואז לקרוא את הטרנדים שהם חוששים שעשויים להתחיל בקרוב. בהצלחה לכולנו.

>>בבר מביא את הקלאס לשוק הכרמל, ואת אוכל הפועלים לצלחות מהודרות

"אוקיי, אנחנו מודים, אפריל הוא האכזר שבחודשים, לפחות לגבי סיכומים ותחזיות. רצינו לנסות לנחש כמה תחזיות קולינריות מופרכות לשנה הקרובה, רק שאנחנו רחוקים מראש השנה, לא משנה של איזה דת. תחילת שנת הלימודים? המס? נו, בימי קדם פסח בישר על תחילת השנה החדשה. לא משנה, גם בלי נקודת ציון צוות "שמנמנים" גאה להתארח, ולספק כמה תחזיות קולינריות מופרכות לעולם ולישראל".

הטרנדים הצפויים בישראל

גל תורן שותף במיזם קולינרי

נו ברור. הוא השף דורי, אז כמובן שתראו אותו שותף במקום חדש. הוא שף מוכר מהטלוויזיה, וזה מקדם מכירות מושלם – גם אם הוא רק משחק שף. אחרי הכל, אייל שני משחק שף שנים וזו אחת הדמויות הקולינריות הכי אהובות אי פעם.

ניב גלבוע יוציא מותג סודה על שמו

ניב גלבוע מפלרטט כבר שנים עלהקו הלא דק שבין מבקר מסעדות למשפיען, עם יותר קאצ'פרייזס מאהבה לאוכל. השנה הקו הזה הולך להיחצות בגדול, עם מותג מים מוגזים קלות על שמו. סליחה, אם בל דלפין יכולה למכור את מי האמבט שלה לאינסלים בני 15 באינטרנט, גם ניב גלבוע יכול למכור נוזלים (מבעבעים קלות) לאינסלים ישראלים בני 15 באינטרנט.

מסעדה מהפריפריה תפרוש מעסקי האוכל, תפתח משרד פרסום

נתקלתם בזה: איש בעל מראה עממי נכנס לפיצוצייה/מסעדה גנרית עם שטר של מאה, והמוכר אומר לו "עזוה את המאה! תראה מה אתה מקבל בחמישים אצלנו!", מפרק לו את כל הדוכן ומייצר עוד 600 פרסומות טיקטוק זהות לגמרי. רק שדי ברור בשלב הזה שחלק מהמסעדות הן תרגיל כיסוי שנועד רק להשיג לייקים, לפני שהצוות סוגר את המקום ועובר לעשות את מה שהוא בבירור עושה יותר טוב – לפרסם. אוכל זו בבירור לא התשוקה שלהם, אבל בפרסום? חד משמעית יש עתיד, ולשם הם מכוונים.

אוכל צבאי יעשה סיבוב פיין דיינינג

אוהו כמה המלחמה הולכת להשפיע על המטבח הישראלי. וההימור הזה מספיק אמין כדי בקושי להיכנס לכתבה הזו, כי ממש אפשר לראות איך אוכל צבאי הולך להיכנס בגדול למסעדות פוסט חרבות ברזל, ולקבל את ההכרה לתרומתו ההיסטורית (גם אם לא האיכותית) לקולינריה הישראלית. קינוח פתיתים צהוב זרחני שעשוי מקרם מנגו במקום שמן וכורכום? מנת טונה צרובה בפירות יבשים ובוטנים, מחווה למנת קרב? וואלה היינו טועמים.

הקרמה

בגדול זה כבר כאן, עם מנות ששוחות בדליי רוטב צ'דר. אבל אם אנחנו כבר מאבדים צלם אנוש, למה לא לתת כבוד למקור? הרצון להתנחם, בתוספת אובדן הבושה בכל תחום בחיים, יוביל לחזרתן של מנות כמו פסטה מוקרמת, תפוחי אדמה מוקרמים, לזנייה מוקרמת – וכנראה גם קוקטיילים למתקדמים, עם שכבה דקה של הקרמה ללקוח המתוחכם.

הטרנדים הצפויים בעולם

ארוחת שף סביב נושא הדיק-פיק

מצד אחד, הרצון להתחבר לעולם הדיגיטלי שהוביל לרעיונות כמו תפריט הטעימות בנושא האימוג'י, שהגיש השף גגאן אנאד. מצד שני, הסליז הקבוע אך הגואה של מנות שנאכלות מהיד של השף/יציקה של שפתי השף (כן, זה קרה) ועוד סטיות סליזיות של שפים עם יותר הורמונים מאיפוק. התוצאה: תפריט טעימות בנושא ה"דיק-פיק", הטרנד שסוחף את הצעירים בעולם הדיגיטלי, ואהוב מאוד על רוב השפים כמובן. כל מנה – תמונה. קחו את זה מפה. לצערנו.

עולם הכושר יתחיל להתייחס לאוכל כאטומים ולא מולקולות

אם אנחנו סופרים כל גרם של מולקולת חלבון, למה לעצור שם? אתם יודעים כמה אטומים של חנקן יש לכם במנה? לא? בקרוב תדעו.

הדרה של מנות ישראליות

כן נו, זה יקרה, ועוד בדרך הכי מעצבנת: הם הרי לא יפסיקו להיות חולים על התחת של האוכל שלנו שם אצל הגויים ימ"ש. הם פשוט הולכים להמשיך להגיש אותו, אבל בשמות מכובסים כמו "קוסקוס של עכברושים מטונפים ששולטים בעולם", כדי שלא יהיה ברור לך על מי מדברים.

מסעדות פופ-אפ יצמיחו מסעדות פופ-אפ קטנות יותר

אוקיי, תהיו איתנו בזה רגע: אם מסעדה יכולה להצמיח פופ–אפ, מה מונע ממסעדת פופ-אפ שפועלת שלושה חודשים להצמיח בעצמה מסעדת פופ-פופ-אפ, שתפעל רק חודש מלוקיישן קטן יותר וצמוד יותר אליה? ומכאן, זו פחות או יותר העלילה של חתול תעלול.

להשתתפותבהדסטארט של שמנמנים, כדי שימשיכו לספק לנו פניני קולינריה שכאלה

• אוכלים שותים
• טרנדים
• קולינריה
• פודקאסט
• הדסטארט