בוקר טוב תל אביב, סוף סוף יש לך מסעדת שף אתיופית. לאחר תקופת פופ אפים שבה ליטש את גרסתו למטבח שעליו גדל פותח שף אלעזר טמנו את סטודיו גורשה במקומו הקבוע ביפו, בחלל שבו פעלה מסעדת מנסורה. ההבטחה שהתגלתה בריאליטי "המסעדה הבאה" מתממשת ברווח שבין מסעדת קז'ואל לבר אוכל, עם תפריט ששם את המטבח הפאן-אפריקאי על השולחן באופן שמדבר אל החך המקומי מבלי לוותר על אותנטיות. תבלינים מהבית וטכניקות בישול וחומרי גלם מסורתיים שמשתלבים במטבח ישראלי עכשווי, ויוצרים שפה חדשה, מסקרנת ומרגשת – שעל הדרך תחשוף בפניכם עוד טפח מהתרבות של היבשת השחורה.

>> שיפוד ב-19 ש"ח, פיתה ב-27: לא חשבנו שעדיין קיימים מקומות כאלו

עוד מרגע לידתו, סטודיו גורשה שם את אפריקה בפרונט מבלי להתנצל. תחת כותרת שמתייחסת לביס שמארח מאכיל את אורחיו כביטוי לחיבה, כבוד ואהבה – מתכנסים מוזיקה אתיופית ואמנות מקורית, השפעות מהבית וניסיון שנצבר במסעדות פיין דיינינג. טמנו, שנולד בישראל מספר חודשים לאחר שהוריו עלו מאתיופיה, גאה במורשת שאליה הוא משתייך – על קיר סמוך לכניסה תלויים הדפסים שיצר המתארים את אביו, פעיל עליה שעבד בשיתוף פעולה עם המוסד ועקב כך נכלא, עונה ואיבד את ראייתו, ואת הקייס, המנהיג הרוחני של הקהילה. בפינת המסעדה ניצב כד זכוכית גדול ובתוכו טג', תמד אתיופי שמאוחר יותר יופיע בתפריט.

"כל מטבח בבית אתיופי נראה כמו מעבדה עם מלא צנצנות מותססים", צוחק חגי, חבר ילדות של טמנו, שתוך כדי ניהול הבר מצליח לחשוף בפנינו מעט מהתרבות האתיופית, ועוזר לנו ההדיוטות לפענח אלמנטים קולינריים באמהרית כמו גומן ("ירק עלים שדומה למנגולד") ו-נוג ("סוג של דגן שמזכיר פשתן"). "אלעזר לא מעגל פינות. כשאני טועם את מה שהוא מכין אני נזכר באוכל של אמא שלי. אלה אחד לאחד טעמים מהבית".

עוד לפני האוכל, הטעמים מהבית נוכחים כבר בקוקטיילים. מתוך החמישה שברשימה מוגשים בשבוע ההרצה רק שלושה: "בזיליקום אתיופי" על בסיס ג'ין ובזיליקום אתיופי; "פלפל ארוך" ובו ג'ין, פיסקו, לימון, תות ופלפל ארוך, ו-"גשו" – קוקטייל במתיקות עדינה על בסיס רום לבן, פינו שרי, לימון שקדים ואותו גשו מהכד הגדול. עם הפתיחה לקהל הרחב יתווספו קוקטיילים על בסיס שמן זית, פיגם, הל וקפה אתיופי; וטקילה, ורמוט לבן, עגבניות שרי וברברה (תערובת תבלינים אתיופית).

התפריט עצמו מציע מנות קטנות-בינוניות כמקובל היום, אבל חוץ מזה הוא אינו דומה לשום דבר שפגשתם במקומות אחרים בעיר, וזו בדיוק הסיבה שמתחשק להזמין את כולו. הארוחה נפתחת בדאבו, לחם אתיופי צהוב מכורכום בטקסטורת בריוש, שמוגש עם חמאת צ'וו, שזו עוד תערובת תבלינים. לידו מוגשות מנות ביס שמכינות את החך והמיינד לחוויה החדשה: קיטפו – טרטר בקר במרקם משחתי כמעט עם חמאה מזוקקת, ממרח פשתן, איולי ליים ותפוח אדמה פריך על אינג'רה חמוצה (59 ש"ח), קרוקט תפוחי אדמה על קטשופ אוואזה מפלפלים חריפים, פסטו שומשום וברזאולה (56 ש"ח) ועוגת דוחן פריכה עם פלנטיין, דג כבוש וקרם פרש (61 ש"ח).

קטגוריית הביניים מותחת קו מחבר בין הפתיחים לעיקריות. היא נפתחת בטרטר דג אוואסה ברוטב דלעת מוחמצת, שמן ברברה וקרקר טף (69 ש"ח) ונמשכת בסלט מנדרין עם חסות לליק, וויניגרט מנדרינות ואוואזה, מלון ואגוזים מתובלים בצ'וו פיקנטי (56 ש"ח), ובסלט חסה שיטו וגבינת כבשים (58 ש"ח). את מנות הביניים סוגר גומן, תבשיל מנגולד בציר כרוב שרוף מתובל באליצ'ה (תגגלו לבד) עם קציפת פול וחילבה ומנגולד פריך (54 ש"ח).

מכאן נפרשת מחלקת המנות החמות, ארץ לא נודעת של הפתעות עם שמות אקזוטיים: מוי מוי, כופתאות תירס מאודה עם שרימפס ומנגולד מוחמץ (70 ש"ח), שיפוד אינגודיי מפטריות אויסטר צלויות ברוטב שירו וטחינה (62 ש"ח), גון גורשה – ספייריבס טלה בזיגוג צ'וו וסלט פפאיה מוחמץ (89 ש"ח) ואסא טיבס – לברק במעטפת פריכה על אינג'רה עם קרם עגבניות שרי ונוג, אוואזה ואיולי ליים (68 ש"ח). בשעה שמנות הפתיחה והביניים מתייחסות לתבלינים האפריקניים באיפוק, כאן הם נפרשים במלוא עוצמתם ומזכירים טעמים שפגשנו בחמארות אתיופיות של דרום תל אביב.

אם נשאר מקום לקינוח, תוכלו לבחור בין גלידת שמנת חמוצה עם סירופ בזיליקום אתיופי וקראמבל טף (32 ש"ח), מוס שוקולד מריר וקפה אתיופי עם קרם אנגלז פופקורן בהשראת טקס הבונה המסורתי (38 ש"ח), טארט דבש וחמאה חומה עם הל אתיופי וקציפת יוגורט (44 ש"ח) ושומשום וטף – שכבות טוויל מקמח טף וקשיו קלוי , קרם פטיסייר שומשום, קרמל שומשום מלוח ותותים (44 ש"ח). מסקרן ללא ספק, ואם לא נשאר מקום עבור הקינוחים ושאר המנות שלא הצלחנו לטעום, שווה לשוב לביקור נוסף.

וישנה עוד אנקדוטה מעניינת: את פתיחת המסעדה שטמנו ואשתו דנה מרימים ב-20 אצבעות, מלווה לא אחרת מאשר עירית שנקר – מחלוצות המסעדנות בארץ ושותפתו של חיים כהן במסעדת קרן המיתולוגית. בעין בוחנת שרואה הכול היא עוזרת לנווט את הפלור ברמה שקשה להאמין שזהו ערב הפתיחה, ולא מסעדה משופשפת. "אחרי שחלפו כל כך הרבה שנים מאז עליית יהודי אתיופיה, הגיע הזמן שהקהל בארץ יכיר את המטבח שלנו", מסכם חגי הברמן את הערב, ומספר שבקרוב יושק בראנץ' סופ"ש. אנחנו לא מאמינים, אבל יש פתאום סיבה לבוא גם בפעם השלישית, ובטח עד אז יהיו עוד סיבות לשוב לסטודיו גורשה.
סלמה 13 פינת הרבי מבכרך, החל מיום שלישי (6.5), שלישי-שבת מ-19:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• סטודיו גורשה
• אוכל אתיופי
• יוצאי אתיופיה

>> שלום הגר הוא היוצר והבמאי של "מתחת לצל של השמש", סרטו החדש שעולה לאקרנים ב-8.5, בכיכובם של איימוס איינו (זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים), חנוך וובה, נצנת מקונן, ערן איווניר וטטנה כבדה אספה (טרום בכורה הערב בסינמטק). הסרט מספר את סיפורו של מטקו, גבר אתיופי שמשתחרר מהכלא 15 שנה אחרי שרצח את אשתו ויוצא לחפש את בנו היחידי שהיה בן שנתיים בזמן הרצח. מטקו מגלה כי בנו עובד כזונה ממין זכר. הוא נזרק למציאות המנוכרת והמוזנחת של דרום תל אביב על כל העליבות והפשעים שמתרחשים בה.

>> "עד שתחזור" הוא משב רוח מרענן בקולנוע הישראלי // ביקורת
>> ישכח עם ישראל: איך ולמה שכחה הטלוויזיה את השואה // טור דעה

פעם, לפני הרבה שנים, לימדתי קולנוע בישיבה תיכונית.
הייתה לי כיתה קטנה, חמישה תלמידים שמיניסטים, כולם בני עולים מאתיופיה.עשינו הסכם: על כל סרט שהם בוחרים, אני מביא אחד מתוכנית הלימודים. ככה צפינו יחד ברמבו וצ'פלין, ואן-דאם וגודאר.עם אחד מהתלמידים נוצר קשר מיוחד. ידעתי שהוא מגיע מבית לא פשוט. אבא אלכוהוליסט. מכות.קבענו להיפגש אחרי הבגרות בקולנוע אבל יומיים לפני הפגישה קבלתי הודעה מראש הישיבה שהוא נרצח.במהלך השבעה, ראיתי את אביו יושב בצד החדר, מחבק את התמונה של הבן שלו. זה היה רגע שנצרב בי. והוא חזר אליי, שנים אחר כך.

"בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום, כולנו רוצים לתת, רק מעטים יודעים איך. צריך ללמוד כעת שהאושר לא מחייך", כתב נתן זך.אני ירושלמי, אבל הסיפור של "מתחת לצל של השמש" נולד בתל אביב והסרט מתרחש בדרום תל אביב. עיר של רחובות אפלים.

מטקו, גיבור הסרט, משתחרר מהכלא אחרי שריצה עונש על רצח אשתו. העלילה לא עוסקת בסיבות לרצח, במאפייניו או במציצנות לרצח עצמו, אלא בתוצאותיו.מטקו יוצא לחפש את בנו, אותו לא ראה 15 שנה. הוא מוצא את עצמו מתמודד בעולם של זרות, גזענות, עוני, ובני אדם שעדיין כנגד כל הסיכויים מחפשים קרבה.מטקו מוכן לעשות הכול על מנת למצוא את בנו כדי לבקש סליחה ולהעניק לו את האהבה שמנע ממנו. נקודת הפתיחה שלו היא אנושית, גלובלית. אדם שחטא, נענש, רדוף אשמה והוא מבקש תיקון וגאולת הנפש.

באחת הסצנות הראשונות הוא מחכה בפינת רחוב לראות דירה. בעל הבית מזהה אותו, נסוג, אומר "כבר הושכרה".מטקו מבין למה. שואל איפה הוא שירת."אני הייתי בגולני", הוא אומר.אבל השירות הקרבי לא משנה כאן כלום. לא כשאתה גבר שחור, מבוגר, בלי דירה, בלי תעודות.הוא מוצא לבסוף מקום אצל מבקשי מקלט מאריתריאה, האנשים היחידים שמוכנים לקבל אותו בלי פחד.

עלילת הסרט מתארת מציאות אנושית חברתית ותרבותית מורכבת וקשה. העלילה עוסקת באשמה, בגאולה, אבל גם במה זה אומר להיות בלתי נראה.אני מאמין שאפשר ללמוד הרבה על חברה דרך היחס שלה לחריג לזר ולחלש. אני מרגיש שדרום תל אביב הפכה למעין מראה של המדינה כולה, מקום שבו המדינה פוגשת את ההדחקות שלה: עובדים זרים, מבקשי מקלט, קשישים בלי ביטחון, נשים בזנות, בני נוער בלי עתיד.

מטקו הוא תזכורת. תזכורת לאדם שאיבד ומנסה להיאחז במה שנשאר.
המפגש של מטקו עם בנו, אחרי כל כך הרבה שנים, מכריח את שניהם להתעמת עם עברם ומאלץ אותם להעריך מחדש את חייהם ולהעניק להם משמעות מחודשת.חלק משמעותי מימי הצילום של הסרט היו בתקופת מגפת הקורונה. אנשים הסתובבו עם מסכות על הפנים ושמרו על ריחוק אחד מהשני. סגרים. בידודים. הכול העצים את תחושת הבדידות והניכור.

אני מאמין שאנשים מורכבים והחיים מתנהלים ברובם בשטחים אפורים ואני מאמין ביכולת של הקולנוע להציב אלטרנטיבה.לפעמים קולנוע פשוט בא להישיר מבט,מבט אל עולם תרבותי שלא תמיד זוכה להתייחסות במסגרת העשייה התרבותית הישראלית.מה שניסיתי לעשות בסרט הוא לגרום לנו להישיר מבט לאנשים שחיים בשוליים. מבט ישיר ומבפנים שאינו מסתייג מביקורת, לעיתים נוקבת, אך מלווה תמיד באהבה ובחמלה. ואני מקווה שהקהל יצליח להתחבר ולהישיר מבט בחזרה.

• יוצרים כותבים
• קולנוע ישראלי
• ❤ תרבות
• טור אישי
• דרום תל אביב
• דרום העיר
• יוצאי אתיופיה

אורן גטהון הוא יזם ומפיק בן 33 שעבר לעיר לפני כ-6 שנים כמנהל אמנים ואיש חיי לילה עם זיקה לתרבות השחורה. הערב (23.1) הוא ישיק את האירוע השאפתני BE.MC LIVE 2025 בהאנגר 11 תל אביב, בהשתתפות עשרות אמני היפ הופ, אפרוביט ודאנסהול בליווי הרכב חי ובהנחיית אסתר רדא ושלמה בייבי בייבי. עוד ישתתפו באירוע פלד, טדי נגוסה, סאבלימינל, וייב איש, איילאו, יא-נה, צוקוש, עדן דרסו, דור 3, חני מסלה, פוצ'ו, פלא אוזן ועוד, וגם פופ-אפ של יצירות אמנות שחורה יוצג בחלל ההאנגר.נשארו עוד כמה כרטיסים אזתזדרזו לתפוס מקוםבמה שעשוי לגדול לאירוע קבוע.

>>מערת אלאדין של טעמים ומרק לנשמה. העיר של אביבית פריאל
>>השווארמה הכי טובה והקווין אמאן האלוהי. העיר של רומי שטייניץ

1. בית פייטלוביץ

מבנה מגורים מודרניסטי ששימש את ד"ר פייטלוביץ – מזרחן ישראלי וחוקר יהדות אתיופיה ותרבותה – ואת אשתו מארה. בני הזוג תרמו את המבנה לטובת שימוש ציבורי, ובמהלך השנה האחרונה הפך לתא תרבות המיועד לקידום ועידוד אמנים יוצרים מהקהילה האתיופית בישראל, לטובת תערוכות, סדנאות שירה ועוד.
ויתקין 10

2. פלורנטינה בפלורנטין

פסטה מיוחדת וכשרה, קרפצ'יו חצילים טעים במיוחד ואווירה שאין בשום מקום אחר.
אברבנאל 56

3. בפארק המסילה

קפה של שבת בבוקר בבית קפה קטן, קרוב לתחנת הרכבת. הקפה טעים מאוד והאווירה סופר נעימה. יש חנויות של מזכרות ופופ-אפ של אמנות שפתוחות על קו הפארק.

4. התדר

הפיצה האלוהית, כדורגל שפל, פופ אפ תקליטים ואופנה, ובעיקר מגוון ההופעות במתחם שאין כמותו בעיר.
דרך יפו 9

5. פארק אריאל שרון

צמוד לחירייה ירוק ופורח בתקופה זו של השנה, במאות פרחים וצמחים שעושים טוב על הנשמה, במיוחד בתקופה הנוכחית. לפעמים מוצא את עצמי מגיע לפארק עם הלפטופ אוזניות וממשיך לעבוד, כשהטבע סביבי.

מקום לא אהוב בעיר

השכונות בדרום העיר, שלמרות כל השנים עדיין משוועות להתייחסות רצינית והשקעה מקסימלית. שנים של הזנחה והעדר תכנית מסודרת של בנייה, ניקיון, שיפור ועוד מציבים את דרום העיר כל השנים כאזור בעייתי.

השאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פעילות לרגל חג הסיגד שנעשתה לאחרונה בבית פייטלוביץ – תערוכות של אמנים, מעצבים, קולינריה אתיופית ועוד. חימם ופתח את הלב מאוד.

2. איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שירים חדשים של מגוון אמנים כמו עידן עמדי עם כל סיפור הפציעה שלו במלחמה, נס וסטילה, אברהם איילו, צוקוש, טדי נגוסה, פלד, אסתר רדא ועוד.

3. לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
האגודה לבריאות הציבור, על עשרות סניפיה ברחבי הארץ. מאז ה-7.10 עושה האגודה רבות למען הלומי קרב ופוסט טראומה, פגועי הנפש. בנוסף היא דואגת לתכניות ייחודיות עבור מכורים, דרי רחוב ועוד.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אמנים ויוצרים בתחילת דרכם. ובאופן ספציפי, אמנים אתיופים ולא רק – כאלה שבתחילת דרכם בתחומי המוזיקה והאמנות השחורה.

5. מה יהיה?
כמי שלוקח השראה יומיומית ממוזיקה שחורה, אני בטוח שיהיה עוד יותר טוב. אני אופטימי.

• העיר שלי
• מוזיקה
• מוזיקה שחורה
• יוצאי אתיופיה

במשך שנים הוא עמד נטוש, הבניין היפה ברחוב ויתקין 10 בצפון הישן, בית שבנה לעצמו ולמשפחתו יעקב פיטלוביץ', מהחשובים שבחוקרי יהדות אתיופיה. הוא הוריש את הבית לעיריית תל אביב-יפו, וזו השאירה אותו בשיממונו במשך עשורים רבים. אבל זה נגמר. במהלך העשור האחרון ניסתה העירייה להשמיש את המבנה מחדש למטרות תרבותיות, ומה אתם יודעים, זה עבד: ת"א תרבות פייטלוביץ', מרכז עירוני המוקדש לאמנים, יוצרים ויזמי תרבות בני הקהילה האתיופית בישראל, ייפתח רשמית בהשקה חגיגית ב-25 בנובמבר במעמד רון חולדאי, ראש העירייה.

>> איזו שכונה: 26 חנויות ובתי אוכל שכדאי לבקר במדרחוב פלורנטין החדש
>> כאן עושים חיים: 10 השכונות עם הכי הרבה רווקים ורווקות בתל אביב

ת"א תרבות פייטלוביץ' הוא הרביעי ברשת ת"אי התרבות העירוניים של עיריית תל אביב-יפו – הכוללת גם את ת"א תרבות דה וינצ'י, ת"א תרבות קריית המלאכה ות"א תרבות המחוגה – שמספקים מענה לקהילות מגוונות של יוצרים ושוחרי אמנות ותרבות. מטרתו של המרכז היא לשמש כמנוע לפיתוח, חיזוק, קידום ועיסוק מקצועי ביצירה ותרבות ישראלית-אתיופית ולהנכיח את עולם התרבות העשיר של הקהילה. השקתו תהווה שריקת פתיחה לאירועים העירוניים אשר יתקיימו ברחבי העיר לכבוד חג הסיגד.

ערב הפתיחה, ביום שני הבא, יורכב כולו מיצירה עכשווית של יוצרים ואמנים מקהילת יוצאי אתיופיה בישראל, ובמהלכו יוצגו עבודות ומופעים של אמנים ויוצרים שעברו תהליך מקצועי, קבוצתי ואישי בתכניות הת"א בחודשים האחרונים. בתפריט: הצגת פרויקטי הגמר של המחזורים הראשונים של חממת המעצבים וחממת המוזיקאים של ת"א תרבות פייטלוביץ'; מופע מוזיקלי של משתתפי תכנית חממת המוזיקאים; תערוכת קדרות של האמנית אדמהון מקונן גלאור; תערוכה של אמנים חזותיים, רובם צלמים שיציגו יצירות קיימות שלהם שמתכתבות עם רוח הסיגד; מסע מוזיקלי בזמן אל עבר מחוזות נוסטלגיים של הקהילה האתיופית בתקלוט של יוסי וואסה; והמטבח האתיופי-אפריקאי-עכשווי של השף אליעזר טמנו.

ת"א תרבות פייטלוביץ' נקרא כאמור על שמו של המזרחן וחוקר היהדות ד"ר יעקב פייטלוביץ', האיש שחיבר מחדש את הצירים, טווה קשרים בין קהילת יהדות אתיופיה לעולם וכתביו הנדירים היוו זרז לעליית יהודי אתיופיה לישראל.אחת ממטרות ת"א התרבות היא להוות גוף ידע מומחה ועדכני לתרבות אתיופית-ישראלית שישקף נאמנה את העולם התרבותי העשיר של קהילת יוצאי אתיופיה. המרכז שואף, בין היתר, לעודד יצירה בקרב אמנים מהקהילה האתיופית ולהיות להם בית, להנגיש למבקרים את ההיסטוריה, השיטות וטכניקות היצירה של מסורות תרבותיות אתיופיות ייחודיות ועכשוויות ולחבר בין תרבות אתיופית למערבית בתחומים שונים: מחול, מוזיקה ועוד.

"זה רגע משמעותי בהכרה ובחיזוק התרבות האתיופית בישראל", אמרה חן אריאלי, סגנית ראש העירייה ומחזיקת תיק התרבות. "שימור התרבויות השונות שמרכיבות את הפסיפס הישראלי לא רק מנכיח במרחב הציבורי את העושר של כל קהילה, אלא גם מחבר בין השורשים של העבר לבין המציאות של היום. כל פעולה כזו מייצרת קשרים בין קהילות ובין אנשים, מחזקת את השייכות ומאפשרת שיח עמוק ומגוון יותר שמצמיח אותנו כחברה".
>> פתיחת ת"א תרבות פייטלוביץ', 25.11 22:00-17:30, ויתקין 10.הכניסה חינם בהרשמה מראש, וההרשמה כאן

• הבועה
• ❤ תרבות
• עיריית תל אביב
• יוצאי אתיופיה

כשצפיתי עם בת הזוג שלי ב"אינדל", סדרת הפשע החדשה של הוט, היא ביקשה באמצע הפרק הראשון שנפסיק לצפות. לא כי התמונות היו קשות מדי – והן אכן קשות – אלא כי היה לה קשה לראות את האופן בו הוא מצייר את העדה שלה.

>> מה עוד לא ראיתם: 29 סדרות חדשות שמחכות לכם בחודש יוני

הטריילרים לבדם הספיקו לעורר את היצר הביקורתי שבה, אבל לראות על המסך נער אתיופי מאיים בגרזן על המשפחה שלו היה קשה מדי. התמונה הזאת גרמה לנו לעצור את הפרק באמצע. אחסוך מכם את הציטוטים מהוויכוח/דיון שנוצר בבית, אבל בגדול, היא טענה שהסדרה מציגה אתיופים באור שלילי ואלים. שסדרות כמו "אינדל" מוכיחות את מה שהאדם הלבן הגזען אומר עליהם. היה לי קשה לראות את זה מנקודת המבט שלה, כי קודם כל אני מסתכל על הסדרה בראש ובראשונה כמבקר טלוויזיה, אבל בתכלס, כי אני אדם לבן ופריווילג. אבל עוד נגיע לזה.

סדרת הפשע "אינדל", שיצר יוצא "האח הגדול" אינדל קבדה, עוקבת אחר קבוצת נערים מהעדה האתיופית באשדוד שכמו כל בני הנוער מחפשים מקומות שקטים להשתכר בהם ופשוט להיות נערים. במרכז החבורה יש לנו את אינדל (יניב אלמנך), עבריין שאמור להיות מבריק, אבל חולם להיות עבריין גדול ויש לו פתיל קצר. כמה קצר? יותר קצר מקצר של "עספור". מילה לא במקום ותצא עם אף שבור.

אינדל מאוהב בסלאם (עדן סבן), גם היא חלק מהחבורה, בת עשרים שלא רוצה להיתקע במשבצת שהחברה הכתיבה לה. לילה אחד, יצחק, אח של סלאם, מסתבך עם השוטר הגזען המקומי ונרצח. אינדל נשבע לנקום את מותו של יצחק, ומכאן הוא כבר מאבד שליטה וממשיך להסתבך עם כל מי שהוא רק יכול – עם עבריין בשם מוטי קונפורטי שהוא גם הבוס שלו, עם המשטרה, עם המשפחה שלו ועם העדה כולה.

אם מסתכלים רגע על הסדרה במנותק מן העניין החברתי-עדתי, יש כאן סדרה שמבחינה טכנית עשויה טוב מאוד. היא מצולמת טוב, העריכה שלה מעניינת והיא משלבת קליפים של אמנים מהעדה כמו טדי נגוסה, אברהם לגסה ותמרדה, כשבאופן קבוע היוצרים בוחרים להראות את החלקים מתוך הקליפים כדי לחבר פנים לקול, כאילו מבקשים להגיד "הם כאן". מבחינת התוכן עצמו? יש עוד מה לעבוד.

הכתיבה של אינדל קבדה, היוצר, עדיין מרגישה מעט בוסרית מדי, בעיקר ברמת הדיאלוגים. מבחינת שלד עלילתי הכל קיים, וזה מרגיש שהוא נשען בעיקר על אימג'ים ויזואליים שהוא ראה בעיני רוחו – ואכן הרגעים האלה הם מאד חזקים כשהם מופיעים על המסך, כמו סצינה בה רואים גופה של נער אתיופי שהתחבא בארון הקודש משוטר גזען או סצינת ההלוויה שבאמת מצליחה לפגוע בכל הנקודות הרגישות של החברה הישראלית עם ההמון שמתנפל על ניידת משטרה, או דמות מסוימת שמקבלת את מה שמגיע לה.

הבעיה הנוספת היא המשחק של חלק מהשחקנים, במיוחד יוצאי הריאליטי שפזורים בה. החבורה עצמה עוד מצליחה לעבור מסך רוב הזמן, כולל עדן סבן שמפתיעה לטובה, אבל שי חי זה כבר סיפור אחר. הוא אולי יודע אמנויות לחימה, אבל זאת ממש לא סיבה להשתמש בו כשחקן בסדרה. טיפ ליוצרי סדרות טלוויזיה: אם אתם רוצים ששחקנים ישחקו טוב את הדמויות שאתם כותבים – תוודאו קודם כל שאתם לוקחים שחקנים.

רק אחרי הצפייה הצלחתי להבין למה התכוונה וורקנת, בת הזוג שלי. לדבריה, העדה נמצאת כעת בשלבי החלמה שבה היא מרימה את עצמה על הרגליים ונאבקת בדימוי שהחברה הדביקה לה. הנצחת דמות האתיופי העבריין מזיקה למאמצים לנער את הסטריאוטיפ. כשחשבתי על האופן שבו העדה מצטיירת מתוך הסדרה כצופה מהצד, הבנתי שזה לא מזכיר בכלל את העדה שהכרתי דרך בת הזוג שלי.

לפי "אינדל", החברה האתיופית קודם כל סובלת, במיוחד לאור עשר השנים האחרונות שכללו לא רק אלימות משטרתית אלא גם נעדרים ועכשיו גם מלחמת אזרחים באתיופיה עם קרובי משפחה ומכרים שחיים במציאות מטלטלת. אבל הם לא רק סובלים – הם גם נאבקים. אנחנו גם לומדים שהרבה מבני העדה משתמשים באלימות כפתרון. בסצנה שגרמה לנו להפסיק לצפות בסדרה אינדל מאיים על המשפחה שלו עם גרזן, רגע אחרי שאבא שלו תלה אותו מהתקרה והצליף בו. אולי זאת הסיבה שבכל פעם כשאינדל צריך לבחור אם להשתמש באלימות או לא, הוא תמיד בוחר באפשרות הראשונה.

אנחנו לומדים גם שהעדה מוקיעה מתוכה את האדם הלבן, וגבר שחור שיוצא עם אישה לבנה או להפך זה מוקצה. כל הדברים האלה שונים לגמרי מהעדה שאני הכרתי. כל אחד מבני המשפחה של וורקנת קיבל אותי בחום ואהבה, ומעולם לא נתן לי להרגיש שונה או לא שייך, אפילו בשיחות שהתנהלו באמהרית בלבד. אני מכיר משוררים מהעדה האתיופית, אנשים מוכשרים אחד-אחד, ומלימודי החינוך הבלתי פורמלי של וורקנת אני גם לומד על ערך הקהילה בעדה ועל החשיבות שלה. אבל האם אני מסכים עם האמירה הקשה שלה, שאין לסדרה הזאת זכות קיום בתקופת ההחלמה של העדה?

אני לא יודע. אני בטח לא חושב שזה מתפקידי לחרוץ את גורלה באופן הזה, ובטח שזה לא התפקיד של גבר לבן ופריוילג להטיף לעדה האתיופית איך עליהם להיאבק בגזענות ובעוולות שנעשו להם. אני יכול להסתכל על הסדרה הזאת בתור מבקר, והיא רחוקה מלהיות מושלמת. הדיאלוגים לא אמינים ולא בנויים מספיק טוב והשטחיות של הדמויות מרדדת את השיח על המאבק של העדה. למרות הכל, היא מעוררת דיון מאד חשוב שעומד בפני יוצרים בני העדה האתיופית: באיזו דרך הם יבחרו לתאר ביצירותיהם את המאבק?
>> "אינדל", היום ב-NextTV ו-HOTVOD, וב-HOT3 בחמישי 22:00

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• HOT
• סדרות ישראליות
• יוצאי אתיופיה
• מחאת יוצאי אתיופיה