אי אפשר לכתוב מילה על קאב קם, בלי לדבר שניה עלבית תאילנדי. סליחה, זה יותר מזה. אי אפשר לכתוב מילה על אף מסעדה תאילנדית, בלי לדבר על בית תאילנדי. כבר 25 שנה שזו נקודת ההשוואה הארכימדית של הז'אנר, זה הקונצנזוס, זה מה ששפים צעירים חולמים להיות כשהם חוזרים לארץ ופותחים "תאילנדית אמיתית" (רק כדי להתקפל אחרי ארבעה חודשים ולהגיד שזה בכלל היה פופ-אפ). כולם רוצים להיות בית תאילנדי. כולם, חוץ מקאב קם.

בתור מסעדת הבת, או "האחות השובבה של בית תאילנדי", כמו שקראו לזה פעם, קאב קם פטורה משאיפות על גדולה, בעיקר בגלל שהיא כבר שם. ככה זה כשאתה חלק מהמשפחה הכי מצליחה והכי נחשבת של המסעדות התאילנדיות בארץ. לפני שש שנים, כשהיא נפתחה, היה פה מסע יח"צ שלא היה מבייש את שרת ההסברה. עוד לפני שהיא נפתחה כבר היו לה מעריצים. "המקום החדש של יריב ולק מלילי" היה נושא טרנדינג.

>>ומה עם "נקודת ההשוואה הארכימדית"? עודד קרמר על בית תאילנדי
>>זו הייתה מסעדת השופוני הכי מופרכת בעיר. עכשיו היא בכיוון הנכון

פטורים מהרצון (והצורך) לעשות עוד בית תאילנדי, קאב קם לקחה נישה אחרת לגמרי. מין ארוחת טעימות תאילנדית בשיטת "בנה זאת בעצמך" שנקראת, כמה מפתיע, "קאם קם". בפועל זה נראה כמו בר, וזה בעיקר לוקח את תפריט הענק של הבית, ספר עב כרך שמשאיר אותך תמיד קצת מתוסכל, ומתמצת אותו לשני עמודים, עם הרבה מנות קטנות לחלוקה וכמה מנות גדולות כדי לשבוע, מבוססות בעיקר על דגים (בעיקר לברק), פירות ים והרבה מאוד חזיר. תוסיפו לזה מלא אלכוהול ואווירה שהיא שילוב בין צ'יל וגרוב, ותקבלו מקום שתמיד כיף לחזור אליו. גם כי טעים וגם כי נעים. אז חזרנו.

התחלנו עם פלה קם, פלמידה לבנה כבושה עם נענע ג'ינג'ר ופלפל חריף וכבר מהביס הראשון נזכרנו למה כל כך כיף כאן. הדג היה כבוש בעדינות והפלפלים החריפים, שבמבט ראשון נראו מאיימים, היו בדיוק מה שהוא היה צריך כתוספת – קיק חריפות לא מוגזם, שהרים את הביס שני צעדים למעלה.

הסום טאם, סלט הפפאיה הקלאסי, היה תזכורת ברורה איפה אנחנו נמצאים. זה סלט קשוח, חריף, לא מתחנף, בלי כמויות סוכר לריכוך, וזה לגמרי עובד. כל ביס מפוצץ לך בפה זיקוקי פריכות וחריפות עטופות בחמצמצות עם נגיעות של מלח. פשוט אבל כיף.

המיאנג פלה, נתחי לברק בתוך חסה עם למון גראס, קשיו ותמרנדי, הייתה המלצה של המלצרית, שהציגה אותה כסוג של מנת דגל. וזה היה חתיכת דגל. מדובר באחד הביסים היותר אדירים שאפשר למצוא היום בתל אביב. מאיפה מתחילים לדבר על זה בכלל? זה רך, זה פריך, זה מלוח, זה מתוק. זה בית ספר לשילוב טעמים שעושה בית ספר לבית ספר לשילוב מרקמים. מנה וואו שרק בשבילה היה שווה לחזור. הבעיה היחידה עם מנה מוצלחת כזאת, היא שלמנות שמוגשות ביחד איתה אין שום סיכוי לעמוד בסטנדט. וזה בדיוק מה שקרה לנם הו בייקון. גם כאן יש חסה שאמורה לעטוף בשר, במקרה הזה פילה חזיר, בתצורה שמזכירה נקניקיה, עטוף בבייקון. וכדי שיהיה ברור – זה אחלה ביס, יש בוטנים שמשדרגים את האירוע ובייקון זה החיים עצמם. אבל ליד המושלמות של מיאנג פלה, זה מרגיש קצת יבשושי ומאוד לא מרגש.

אגף האגרולים של התפריט הביא גם הוא תוצאות מעורבות. הפופיה טאלה, הם שני אגרולים, אחד במילוי שרימפס והשני במילוי לברק ועשבי תיבול. בשניהם הבצק עשוי נהדר ומטוגן לקריספיות מושלמת. כשזה מגיע למילוי הדברים כבר פחות סינכרוניים. מילוי הלברק הוא חביב במקרה הטוב. הדג עצמו הולך קצת לאיבוד, ועשבי התיבול יותר נראים מאשר מורגשים. מילוי השרימפס, לעומת זאת, הוא אגדה שהייתה באמת. זה כל כך טעים, שרבנו על הביס האחרון. מנת חלוקה? רק אם מי שאתם חולקים איתו לא אוכל שרימפס.

הפופיה פאד קפאו, היא מנת האגרולים השניה שכוללת שתי יחידות ממולאות בבשר קצוץ וכמות מופרכת של פלפל חריף. כן, זו אחת מאלו ששורפות אותך מבפנים וזה שווה כל כוויה וכוויה. הבשר טעים, הבצק פריך וביצת העין הרכה, שמשמת כסוג של רוטב, הופכת את הכל לחוויה שמנונית נהדרת.

למנה הבאה קראו פלה פאד פאק קפאיו, אבל שם יותר ראוי מזה היה "פאק, מה זה הדבר המושלם הזה". בבסיס זה דג לברק מטוגן בנתחים, מוגש עם ירקות כמו ברוקולי ואספרגוס ומלא פטריות. אבל כל זה רק רקע לדבר האמיתי שהוא בכלל הרוטב שבתפריט נקרא טאו טייאו, ושבחיפוש בגוגל כל האיזכורים שלו הם ציטוטים מהתפריט של קאב קם. אל תשאלו (בגוגל) איך גיליתי. אין לי מושג מה זה הרוטב הזה, ממה עושים אותו, ולמה לעזאזל הוא כל כך ממכר, אבל זה לא הפריע לנו ללקק את הצלחת עד הטיפה האחרונה שלו. זה לא סתם רוטב טוב, זה רוטב שמצליח להוציא קולות של ההתפעלות מברוקולי. יש שיאמרו שמדובר ממש באלכימיה.

הפלמהוק קטיאם, הקלמארי המוקפצים ברוטב לאו דנג, לא הצליחו לעמוד באותם הסטנדרטים. גם כאן הרוטב היה המרכיב הדומיננטי, אבל לא בגלל שהוא היה כל כך מוצלח, אלא בגלל שהוא היה מוצלח יחסית לקלמארי. אין צורך להכנס להאשמות ולדיון האם מדובר בחומר גלם בעייתי או שהייתה תקלה בתהליך הבישול. זה גם לא משנה. התוצאה הייתה קלמארי שהרגיש צמיגי להפליא. הרוטב היה הדבר היחיד שהצליח (על הקשקש) להציל את המצב.

הנאה יאנג, נתח קצבים עם רוטב דגים וסטיקי רייס היה סוג של הצלחה מאכזבת. הבשר עצמו היה אדיר. הוא היה עשוי למדיום רייר מושלם, היה מתובל וכל ביס ממנו היה תענוג. מה היה הרעיון להגיש אותו עם סטיקי רייס, יציקת בטון פחממית חסרת טעם, ועם רוטב דגים אגרסיבי במיוחד? לא ברור, הם רק הפריעו. כשיש לך בשר כל כך מוצלח, כל מה שאתה מגיש איתו חייב לשדרג אותו. כאן, זה רק קלקל.

>>ק-פה האנוי היא אופציה כשרה סבירה. אבל לא בסטנדרטים של תל אביב
>>זו נראית כמו מסעדת שף עם פוטנציאל. בפועל מדובר בחלטורה

בשלב הקינוח החלטנו ללכת על שתי קלאסיקות. אגרול הבננה המטוגנת היה כל מה שאתה יכול לצפות מאגרול בננה מטוגנת. בננה חמה זה טעם נרכש, אבל מעטים הדברים בעולם שיטוגנו בבצק אגרול ולא יהיו מוצלחים, בטח אם בצד יש רוטב טופי קטלני וגלידת קוקוס מצויינת. הקינוח השני היה סטיקי רייס עם מנגו, אבל כיוון שאנחנו לא בעונת המנגו, מחליפה אותו גלידת מנגו. להגיד שזה מוצלח אי אפשר. גם להגיד שלא סיימתי את המנה עד גרגר הסטיקי רייס האחרון אי אפשר.

וזה בדיוק מסכם את הביקור בקאב קם. זאת לא מסעדה מושלמת, יש בה מנות אדירות לצד מנות שהן לגמרי בסדר, אבל אין שום דבר שהוא לא ממש טעים. עם מחירים סבירים יחסית (ארוחה יפה ב200 ש"ח לבן אדם לפני אלכוהול), ואווירה מוצלחת במיוחד, זה לגמרי נשאר גבוה ברשימת המקומות שברור שעוד נחזור אליהם.

4 כוכבים

פלה קם 48
סום טאם 46
מיאנג פלה 52
נם הו בייקון 52
פופיה טאלה 56
פופיה פאד קפאו 56
פלה פאד פאק קפאייו 146
פלמהוק קטיאם 72
נאה יאנג 68
אגרול בננה 38
סטיקי רייס מנגו 38

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• קאב קם
• בית תאילנדי
• יריב מלילי
• אוכל תאילנדי
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 937 // עכשיו ההאנגאובר

4 מנות | 10 דקות | קל | לא כשר | אוכל תאילנדי

>>למתכונים תאים נוספים באתר השולחן

להבדיל מרוב המאכלים התאילנדיים, המוגשים למרכז השולחן, זו מוגשת בצלחות אישיות ומספקת לסועד את כל אבות המזון בכל ביס. את המנה מגישים עם סטיקי רייס.

החומריםטבלת מידות ומשקלות

הטבה לקוראי טיים אאוט: משלוח חינם בכל הזמנה של תוצרת חקלאית פרימיום באתר "פרשוק"

להגשה:

4 ביצים

מעט שמן לטיגון

אורז עגול (סטיקי רייס)

• אוכלים שותים
• מתכונים
• מתכונים של שפים
• יריב מלילי
• בית תאילנדי

4-3 מנות | 2 שעות | קל | כשר | מרקים

>>לעוד המון מתכונים מהמטבח התאי באתר השולחן

החומריםטבלת מידות ומשקלות

הטבה בלעדית לקוראי טיים אאוט: קבלו 12% הנחה(!) על תוצרת חקלאית פרימיום באתר "פרשוק"

לציר

למרק

30 עלי קפיר ליים מיובשים או טריים מוקפאים (להשיג בחנויות אסייתיות)

4 גבעולי למון גראס מחולקים ל־5 מקטעים

4 שיני שום כתושות

12 פלפלי שאטה יבשים

12 בצלים בינונים פרוסים

1/2 1 עגבניות פרוסות לפלחים

4 פטריות מלך היער פרוסות דק

250 גרם פטריות יער קרועות גס

10-8 כפות מיץ ליים סחוט

מלח

16 כפות רוטב דגים

600 גרם דג לוקוס , לברק, ברמונדי או כל דג ים לבן ובשרני אחר

20 גבעולי כוסברה קצוצים גס

1 בצל ירוק חתוך דק

להגשה

אורז לבן

אופן ההכנה

מכינים את הציר

1

מבשלים אדרות דגים בסיר מים מכוסה למחצה על אש בינונית שעה־שעה וחצי. מסננים ושומרים את הנוזלים.

מכינים את המרק

2

מעבירים ליטר וחצי מהנוזלים לסיר נקי ומרתיחים. מעבירים לאש בינונית, מוסיפים עלי קפיר ליים, למון גראס, שום ופלפלי שאטה ומבשלים כ־20 דקות.

3

מוסיפים בצלים, עגבניות, שני סוגי פטריות, מיץ ליים, מלח ורוטב דגים ומבשלים עוד 8 דקות. מוסיפים דג ומבשלים כ־3 דקות. מכבים את האש ומוסיפים כוסברה ובצל ירוק. מגישים לצד אורז לבן.

• אוכלים שותים
• מתכונים
• מתכונים של שפים
• יריב מלילי
• בית תאילנדי
• אוכל תאילנדי

• Facebook
• Twitter
• Email

"מה זה משנה אם לוקחים בפיתה או בחסה? החלטנו שזהו זה, שמים מוזיקה, פותחים את החלונות ומחכים לאנשים שיבואו", אומר יריב מלילי בעלי בית תאילנדי וקאב קם על Kab Kem on the Street, גרסת הקורונה לתפריט הקבוע. "לקחנו מנות קטנות שלנו או מנות גדולות שהקטנו ונוח לאכול בידיים. מה השוני בין זה לבין חצי פיתה או אפילו כוס בירה?".

התפריט החדש של קאב קם הוא תולדה של אי הבהירות שבו נתון ענף המסעדות. נכון לעכשיו ניתן להוציא אוכל במשלוחים ובטייק אוויי, אך אין לדעת מה יחליט קבינט הקורונה בישיבתו הבאה. Kab Kem on the Street הוא על כן פשרה שסוחטת מהלימון את הלימונדה הכי טעימה שאפשר: אכילה בעמידה ליד שולחנות בר גבוהים במרפסת המסעדה או בישיבה על הרצפה/אדן החלון (ואז כדאי להצטייד במחצלת).

האוכל מוגש בצורת ביסים בתוך עלי אנדיב או חסת אייסברג פריכה, או כמיני־מנה בצלחת חד פעמית מתכלה מבמבוק: נתחי לברק צלוי, למון גראס, קשיו ותמרהינדי בסירות חסה; שרימפס קריסטל שמנמנים ברוטב שום פיקנטי; נתחי בשר חזיר פריכים וחריפים מתובלים בשום ופלפל שחור; סלט חלקי פנים חריף, עשבי תיבול וצ'ילי יבש ועוד. המחיר? 34-68 ש"ח למנה, סביר אפילו אם מוסיפים אלכוהול, שגם הוא במחירי קורונה – קירין מחבית, יינות מתוצרת הארץ וחוץ וקוקטיילים שמכין הברמן המיתולוגי אדי ניומן (20-36 ש"ח).

לאווירת הקרחנה שאפיינה את קאב קם טרום הקורונה אין זכר, אך הצוות מנסה לעשות הכול כדי להפיג את הדממה ולהוציא מהאורחים חיוך. השירות אישי וקשוב יותר, וכשהמסעדה ריקה יש ממש אפשרות להתלבט מה להזמין. על מנה ועוד מנה, קוקטייל אחרי קוקטייל, השעות חולפות מבלי להרגיש. "בפתיחה היה ממש שמח. אנשים לא רצו ללכת הביתה. הגעתי בשעה חמש והלכתי לקראת חצות, ויש לקוחות שישבו לאורך כל הזמן הזה. או עמדו בעצם", צוחק מלילי.

למה החלטתם לפתוח את קאב קם? הרי כסף לא רואים מעשרה אורחים בערב.

"אנחנו מנסים לעשות מה שאפשר כדי לשמר את האנרגיה של הצוותים שלנו. במיוחד הטבחים הזרים שיושבים כל היום בחוסר מעש רחוק מהמשפחה. זה מדכא. גם החבר'ה שלנו הישראלים באותו מצב, למרות שהם בבית. אמרנו לעצמנו שנפתח בצורה הזו ונראה מה יקרה. המסעדות הן בית הכנסת שלנו".

Kab Kem on the Street מוגש בימי שלישי־חמישי מ־17:30 ובשישי־שבת בין 12:30-20:30. על רקע השממה שמסביב, המנות התאילנדיות הבועטות והאירוח החם הם זיכרון נעים מזמנים שמחים ותקווה לעתיד טוב יותר.
קאב קם, לינקולן 11 תל אביב,03-6889960

• אוכלים שותים
• הישרדות: קורונה
• קאב קם
• יריב מלילי
• אוכל תאילנדי

• Facebook
• Twitter
• Email

בר הקטמוןהשוכן בסמטה נחבאת בסמוך לגינדי TLV פועל לאחרונה במתכונת מצומצמת בימים רביעי וחמישי בלבד, אבל זה לא אומר שלא מתחשק להם לחגוג.

מדי סוף שבוע מתארחים במקום שפים ומסעדנים שהופכים את המקום לספוט לוהט גם מבחינה קולינרית. ״השף האורח מביא איתו את הפרודוקטים וכל ההכנסות מהערב עוברות אליו״, מספר רענן אשכנזי, מבעלי המקום. ״לשפים זה מייצר עוד הזדמנות לעבוד, לנו חשיפה לקהלים חדשים, וללקוחות הזדמנות לנסות מנות חדשות ומפתיעות ודי נדירות״.

עד כה התארחו במקום דן שמולביץ׳ מהסבידה העכואית עליה השלום ושאראק תיבדל לחיים והשף אמיר רונטנברג. אבל נראה שהאירוח המרגש ביותר צפוי בחמישי הקרוב (27.8) כשיריב ולק מלילי, השפים והבעלים של בית תאילנדי וקאב קם יגיעו למקום בכבודם בועצמם כדי לרקוח למבלים מבחר של מנות בר תאילנדיות. בתפריט המתרקם ברגעים אלו ממש צפויות מנות כגון גנג לאו גאי – כנפיים מבושלות בפאלה עשבים, קישואים ושמיר, טאם טואה מו קרופ – סלט לוביה עם חזיר פריך, פאד קפאו – בקר וחלקי פנים עם ריחן וביצת שליו מעל אורז, סאטה טופו, לאב פלה – סלט לברק מאיסן והפתעות נוספות.

הזוג מלילי ביקש שכל ההכנסות מהערב יתרמו לגוף שייבחר בידי בעלי הבר.

חמישי 27.8 מהשעה 19:00

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• יריב מלילי
• ברים בתל אביב