הכרטיסים נמכרו תוך זמן קצר מאוד, גם המחאה כבר לא חזקה כמו הביקור הקודם של הקומיקאי בארץ, אך השורה התחתונה זהה: אין לקיחת אחריות, אין התנצלות, יש רק דמות טראגית ומניפולטיבית שידעה לחזור מהר מאוד לבמה. מה עשינו? כלום
1. המכה בבטן
כשקראתי שלואי סי.קיי חוזר להופעות בארץ צנח לי הלב. סי,קיי הוא דוגמה מצוינת לכמה מעט התקדמנו כחברה במאבק במגיפת האלימות המינית. בסיבוב הקודם שלו כאן הפגינו נגדו פעילות פמיניסטיות בהובלת תנועת ׳כולן׳ֿ, הטוקבקיסטים קראו להן משועממות והכרטיסים נמכרו כסדרם. מה השתנה מאז? כלום. גם הכרטיסים להופעות האלו נמכרו. הפמיניסטיות ימחו והפעם במקום התיוג ׳משועממות׳ הן יקבלו – ״מה אתן רוצות, שהוא לא יתפרנס? להרוג אותו? לתלות אותו בכיכר העיר?״. אנחנו יודעות שזה מה שיקרה – כי שמענו את זה קודם, בפרשת ארז דריגס, פרשות דור מיכה ועומר אצילי.
2. העובדות
בתחקיר הניו יורק טיימס, מנובמבר 2017, פורסמו סיפוריהן של חמש נשים שסי.קיי בחר לאונן בפניהן ללא הסכמתן. הן הוזהרו לשתוק, קיבלו איומים מרומזים והסיפורים הרבים (שצצו בעקבות התחקיר) הושתקו במהלך השנים. יום אחרי פרסום התחקיר סי. קיי פרסם הודאה ארוכה מאוד ואישר שכל העדויות נגדו נכונות. הוא לא התייחס להאשמה ששלח את המנהל האישי שלו להשתיק נפגעות ואישר אך ורק את העדויות שפורסמו בתחקיר – למרות שהיה ברור (ואכן צצו מאז נוספות) שיש עוד נפגעות רבות.
הוא אמנם כתב כי "כשיש לך כוח והשפעה על אדם אחר, כשאתה מבקש הסכמה להסתכל על איבר המין שלך, זו אינה בקשה" – אך באותה נשימה הצטדק בכך ש״ביקש מהן רשות״. המסמך שפרסם היה התנצלות שאיננה התנצלות, שכלל משפטים כמו ״ניצלתי את העובדה שאני מוערץ בקהילה שלנו״ – משפט שלו היה לוקח אחריות היה צריך להיכתב – ״ניצלתי את הכוח שלי בקהילה שלנו מול נשים צעירות פגיעות וחלשות ממני״. ההתייחסות המחליאה להיותו נערץ על ידי נשים חוזרת ושוב בטקסט ה״התנצלות״ שלו ומהווה הצדקה עצמית מהסוג הגרוע ביותר.
3. ומה קרה אחר כך
הימים ימי מיטו והתגובה לפרסום התחקיר חזקה – הספיישל המתוכנן שלו בנטפליקס בוטל, סדרה שעבד עליה נגנזה, המנהל שלו התפטר. ו.. תשעה חודשים אחר כך הוא חזר לבמות כאילו כלום והנה הוא מגיע גם אלינו שוב. והכרטיסים? אל תדאגו. הכול סולד אאוט.
4. ערפו את ראשו
אבל הוא קיבל את העונש שלו, מה אתן רוצות? אסור לו להתפרנס? השאלה הזאת רלוונטית היום מתמיד. פוסט עידן מיטו מה אנחנו מצפות שיקרה לתוקפים המיניים שחשפנו. התשובה פשוטה – אנחנו רוצות שהם ייקחו אחריות. אנחנו רוצות שהם יכירו בעוול שהם גרמו. אנחנו רוצות שהם לא ימקדו את הסיפור בהם כגיבורים הטראגים שלא שלטו ביצרם – אלא יאמרו בפשטות ״עשיתי מעשה שגוי וחמור. אני מתנצל״.
5. לא למדנו כלום
בפתח הטור כתבתי שסי.קיי הוא דוגמה מצוינת לכשל שלנו כחברה לאכוף את הלקחים שהמהפכה הפמיניסטית ותנועת מיטו לימדו אותנו. אנחנו כבר יודעים שלאונן מול נשים שלא הביעו רצון נלהב לכך – זה שגוי. מה שעדיין לא פיצחנו זה את היכולת לסמן את הקו בחול ולא לחבק תוקפים שלא לוקחים אחריות מלאה על המעשים שלהם. סי.קיי הוא אמן בזיקוק והפעלת מניפולציה רגשית – הוא ידע בדיוק על איזה מיתרים לפרוט בהתנצלות שלו על מנת לגרום לנו להלבין אותו ואת מעשיו כי ״מה אתן רוצות ממנו הוא התנצל״. הוא עשה את כל המהלכים הנכונים במדריך לתוקף שנתפס – התנצל בכאילו, נעלם מהבמות כמכה על חטא – ואנחנו בלענו את זה וחיבקנו אותו כשחזר. לא מצמצנו כשהוא התבכיין על המכה שספגה הקריירה שלו. כל כך התרגשנו לראות גבר תוקף שמודה בהאשמות, שפספסנו את התפקיד המהותי שלנו כחברה במקרים כאלו – לוודא שהתוקף יישא באחריות.
6. בפעם הקודמת
בהופעה הקודמת שלו בארץ התייחס סי.קיי לפרשה והפך אותה לחלק מהמופע, מהנראטיב שלו, בו הוא – הפוגע בעל הכוח – מגלה פגיעות כביכול ומבקש מאתנו לצחוק איתו ועליו וכמובן לגלות אליו חמלה – ובכך לנקות אותו מכל אשמה. העובדה שזה מצליח לו מראה כמה דרך עוד יש לנו כחברה לעשות.
