>> קרן אלכסנדר (כדאי שתעקבו) היא במאית ועורכת סרטים, דור שלישי של תל אביבים (מהצד של אבא), סטודנטית לתואר שני באמנות בבצלאל. ויוצרת הסרט "עיר המתים" המשודר בכאן 11, זוכה פרס הצילום בתחרות הישראלית בפסטיבל דוקאביב, זוכה פרס סרט הביכורים בפסטיבל קולנוע דרום, זוכה פרס הצילום בפורום היוצרים הדוקומנטרים ומועמד לפרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר.אתם רוצים לראות אותו.

>> שריד מעידן הקרח ושלוחת פלורנטין בצפון הישן. העיר של איל חלפון
>> גן עדן של ממש בתוך העיר וברושים מרגשים. העיר של תמר סון

1. הספה של הפורום

בסינמטק תל אביב בקומה השניה שוכן הפורום הדוקומנטרי. מהחדר הקטן הזה מתנהל ארגון שהוא בית אמיתי ליוצרים. מכאן יוצאות יזמות מעניינות ומאבקים חשובים ולכאן אפשר לבוא להתרסק לשנ"צ הגון על הספה או להתפרק בבכי בנפילת המתח שאחרי שבוע הקרנות אינטנסיבי. תמיד יהיה מי שיקשיב, או מי שיתן לך רגע לעצמך, מי שיציע קפה ומשהו מתוק ולעיתים אפילו בירה קרה.

2. צופי-ים יפו

אני אוהבת לקום מוקדם בבוקר ולרדת לנמל יפו לספוט שלי על המסלעה שליד צופי-ים. אני אוהבת את המגע של הסלעים בכפות הרגליים, את האוויר הטוב שיש רק בים מתובל במלח שממתיק את הקפה, ואת הקרוולים העגונות המזכירות לי נעורים (בצופי ים תל אביב). בוקר מושלם הוא כזה שמתחיל שם – פרק או שניים בספר ובהייה ממושכת בכתמי הצבע של המים, רגע של שקט לפני שאני מטפסת חזרה לחדר החשוך שלי לעוד יום עריכה.

3. אטלס בר

האטלס כיכב במדור הזה לא פעם ולא בכדי. זה בר שכונתי עם חצר נהדרת וקהל נאמן. האווירה שם בדיוק נכונה, מלנכולית מספיק כדי שיהיה אפשר להרגיש בבית אבל עמוסה באנשים טובים שתמיד יעלו לך חיוך. זה המקום עם השיחות הכי מעניינות בעיר, לצד אוכל ומוזיקה פשוטים וטובים. עבדתי שם שלוש שנים ואני כולי געגועים (לא רן, אני לא באה הערב למשמרת).
מסילת ישרים 15 תל אביב

4. הכולל

במהלך המלחמה בית פנורמה הפך לעיר המקלט שלי. המבנה הכעור הזה הוא מקום מרתק שאפשר לשוטט בו שעות. מתקיימים בו עולמות. אבל לב ליבו הגועש הוא בית הספר לציור עכשווי "הכולל" של הציירים המופלאים רן טננבאום וגיא אביטל. השניים האלה הם לא רק ציירים נהדרים אלא מורים בחסד, שמטפחים באהבת אינקץ קהילה חיה של צייריםות ויודעים איך לעזור לכל אחת למצוא את הצבע הייחודי שלה, מבלי לנסות לדחוף אותה לתוך קונבנציות או חוקים. את השפיות שלי (האמנם?) אני חבה למקום הזה, שלמרות השם וחבל לא מקבל מימון מהממשלה.
בן צבי 84 קומה 6 תל אביב

5. הספריה של מגזין III

ברחוב עולי ציון יש פנינה קטנה שגיליתי לאחרונה,ספריית "ספרי אמן" למכירה או דפדוף מהופנט. זה מקום של אוצרות מקומיים קטנים בכריכות מגוונות שמגרה את הדמיון והחשק, מדגדג בקצות האצבעות. אפשר למצוא שם את הסכמי אוסלו (על נייר טואלט) של אנדי ארנוביץ ומכתבים מהכלא של רוזה לוקסמבורג (ופרח) שיצרו אורי יואלי וננה אריאל. החנות-ספריה נמצאת בתוך גלריה יפה שהיא שלוחה של המוזיאון לאמנות עכשווית בשטוקהולם, ובה תוצג בעוד חודש (פתיחה ב-12.3) תערוכה של חברי המוכשרים לספסל הלימודים בתואר השני לאמנות בבצלאל.
עולי ציון 34 יפו (שוק הפשפשים)

מקום לא אהוב בעיר:

מאז שנגנב לי הטוסטוס, כל מקום שלא במרחק עשר דקות רכיבה על אופניים או על קו הרכבת הקלה הוא מבחינתי אזור עוין שיש להימנע ממנו בכל מחיר. הרכבת באמת נהדרת ואילו רק הייתה פועלת בסופי שבוע היה אפשר לרגע לדמיין שאנחנו חיים במדינה נורמלית. אבל מכיון שלא – יש למישהו כיוון לטוסטוס קטן משומש במחיר מציאה?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה "סוף היום: מאה שנים לתנועת האובייקטיביות החדשה" במוזיאון תל אביב מציגה עבודות מהאוסף הפרטי של יאן פישר וכוללת אוצרות נהדרת, תפאורה מושקעת ועבודת סאונד מצוינת של ד"ר נועם גל, האוצר המחונן. אלו עבודות שנעשו בצל מלחמה, ערב אחת התקופות החשוכות ביותר בתולדות גרמניה, עידן של אי ודאות ושל חברה מתפרקת – תזכורת מצמררת לניחוח הפשיסטי שהולך ומציף את רחובות חיינו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
כשהתחילה המלחמה הדבר היחיד שהייתי מסוגלת לעשות זה לצייר ולהקשיב לאביב גדג'. בהתחלה חרשתי בלופים את "מנועים קדימה" המופתי, עד שיצא "עולם מופלא איפה אתה" שכמו נכתב במיוחד עבור השביעי באוקטובר. באופן כללי, אביב גדג' הוא אחד האמנים שכותבים הכי כואב את המקום הזה: כל מילה שלו וכל יללת גיטרה מפלחת לי את הקישקע. לא סתם הקהל שלו הוא הכת היחידה בארץ שמצליחה לאגד בתוכה נערי גבעות באפטר מהצבא ורוקרים תל אביבים מזדקנים. הופעה שלו בבארבי (מתי??) היא תופעה תרבותית (לסקרנים), חוויה מיסטית (לרוחניים) ורגע של חיבור קורע-נפש למקום הדפוק והאהוב הזה.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ארגון 255(כמספר החטופים בעזה בשבעה באוקטובר) הוא ארגון שהמטרה שלו היא להעניק בית ותמיכה לחטופים, לחטופות ולמשפחות שעצרו את חייהם לטובת המאבק להשבת האהובים שלהן הביתה, חיים או מתים. הארגון פועל ליצור מעטפת של שיקום ותמיכה עבור החטופים ובנות ובני המשפחה ממעגלי קרבה שונים, שרבים מהם לא מוכרים על ידי המדינה, כדי לסייע להם להתמודד עם האתגרים שבחזרה לחיים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אודי ירדן, נהג מונית תל אביבי עם פנקס ההמלצות המוזיקליות הכי מגניב בעיר ומעבר לה. נסיעה במונית שלו זו הזדמנות להכיר להקות ישראליות שוות ("היללה") ולשתף באובססיה חדשה (הפסקול הגאוני של קלרה הקדושה). אודי אוסף המלצות מנוסעים, מאזין להן במלוא תשומת הלב וממליץ הלאה כשמשהו מרשים אותו. עמוד הפייסבוק שלו הוא מקום נהדר לחפש את האלבום הבא.

מה יהיה?
יהיו בחירות. זה הרגע המכריע. זה הזמן להתפקד למפלגות, להצטרף לאיגודי עובדים ובאופן כללי להתחיל להרים חזרה את הראש. בעידן ובדור שיודע בעיקר לשתוק, גם מאבק קטן ולכאורה בלתי חשוב מייצג התנגדות למדרון החלקלק של חיסול התרבות החופשית ושאריות הדמוקרטיה.

• העיר שלי
• דוקומנטרי
• כאן 11
• סינמטק תל אביב
• נמל יפו
• אטלס בר
• מגזין III

ייתכן שבשנים האחרונות אנחנו משתמשים יותר מדי בתיאור "אין דברים כאלה". אבל כשמדובר במגזין III – באמת שאין דברים כאלה. פשוט כי אין. לא בישראל וגם לא בעולם. חלל התצוגה, שהושק ברחוב עולי ציון ביפו בשנת 2018 הוא חלק ממגזין III – מוזיאון לאמנות עכשווית משטוקהולם, שייסדו דיוויד נוימן ורוברט וייל – איש עסקים שוודי שמעורב כבר שנים בפילנתרופיה בישראל. שניהם כמובן, יהודים.

המטרה בפתיחה של חלל מקומי, שפועל כבר למעלה משבע שנים תחת שרביטה של האוצרת כרמית גלילי, היתה דומה לזו של חלל האם בשוודיה – חיזוק של שדה האמנות – הישראלי והבינלאומי – והמפגש שלו עם הקהל, מתוך אמונה שאמנות יכולה לעשות שינוי.

אחת התערוכות הראשונות שהוצגו בו, אי אז ב-2018, היתה תערוכת יחיד של האמנית שילה היקס, סופרסטארית בקנה מידה בינלאומי, שלוותה בעוד כאלה של אמנים ואמניות שלא היינו כנראה זוכים לראות בתל אביב אלמלא. אבל לא רק וורלד ווייד סופרסטארז: במהלך השנים הוצגו במקום גם תערוכות של אמנים ואמניות ישראלים – הראשונה היתה מאיה אטון (שלא הרבה אחרי הלכה במפתיע לעולמה), ואחריה הציגו אמנים כמו דוד עדיקא ואחרים במסגרת תערוכות קבוצתיות.

>> השמיים הם הגבול: 15 תערוכות מומלצות שיעיפו אתכם בסופ"ש
>> לאמנות צעירה יש את הכוח לפוצץ לכם את המוח // סיכום שנה

עוד זרוע שנוספה למקום הלא-גדול אבל משמעותי הזה היתה פתיחת חנות ספרי האמן מגזין III יפו ספרים בשנת 2022. החנות, שנפתחה מעבר לרחוב ובימים אלה עוברת לפעול מתוך החלל המרכזי, היא נכון לעכשיו חנות הספרים היחידה בישראל שממוקדת בספרי אמן בלבד – על שלל הפורמטים, המודלים והסוגים שלהם (ויש הרבה).

החנות משרתת אמנים מקומיים ואת הקהל הרחב על ידי הפצה וקידום של עשייה אמנותית מקומית, ופועלת במודל שבו 80% מההכנסות נשארות בידי האמנים. נכון לעכשיו אפשר למצוא בה למעלה מ-700 ספרים שונים, ביניהם ספרים שהם עבודות אמנות העומדות בפני עצמן, ספרים שהם סקירה עמוקה ורחבה של עבודת האמן, וספרים המלווים פרויקט מסוים או תערוכה.

המעבר לחלל המרכזי איפשר להכניס בה גם ממד של תצוגה, והיא תציג עבודות של אמנים מתחלפים – הראשון הוא אסד עזי, שהוא גם שכן ומתגורר לא רחוק מהמקום. כבר מראשית דרכה וגם עכשיו, כשהיא מושקת מחדש, מארחת החנות מפגשים, אירועי מכירה והשקות ספרים. עכשיו, כשכל הנ"ל יתקיימו, מי שיגיע ייחשף גם לתערוכה שמוצגת בחלל המרכזי – נכון לעכשיו זו התערוכה "מול נוף" שמחברת בין אמניםות משלושה דורות שונים שעוסקים בנוף הישראלי – נורית דוד, טליה ישראלי ושבתאי פינצ'בסקי.

שינוי נוסף שנעשה במקום הוא שינוי בכוח האדם: דיוויד נוימן, האב המייסד והמנוע שמאחורי שני החללים – בישראל ובשוודיה – יצא לגמלאות; ואל נעליו נכנסת האוצרת סנדרה וייל. וייל, שנולדה בשוודיה וחיה ועובדת בארץ מאמצע שנות ה-90 (והיא גם בתו של רוברט וייל, שותפו של נוימן למיזם), הפכה במהלך השנים לדמות מוכרת ומשפיעה בשדה המקומי ולוקחת חלק במפעלים פילנתרופיים, באוצרות של תערוכות (כמו לדוגמה הביאנלה האוטונומית בגימנסיה הרצליה) ובקידום הקריירה של אמנים ואמניות ישראלים בעולם. בניגוד לנוימן, שחי בשוודיה, וייל חיה בארץ ומעורה בסצנה המקומית – משהו שבטח לא יכול להזיק, על אחת כמה וכמה בימינו.

כמו הרבה חללי תצוגה אחרים בארץ שעושים עבודה חשובה וטובה – גם את מגזין III כנראה לא מכירים מספיק א.נשים. אז הנה, ההשקה המחודשת וחנות הספרים המשודרגת (שמכילה לראשונה גם קטלוגים של תערוכות שהוצגו בחלל האם בשטוקהולם) – היא הזדמנות מצוינת להכיר אותו.
>> מגזין III יפו, עולי ציון 34 יפו (שוק הפשפשים).כל הפרטים כאן

• ❤ תרבות
• אמנות
• אמנות ישראלית
• ספרי אמן
• מגזין III
• יפו