בסוף השבוע הבא יחול יום חנויות התקליטים הבינלאומי, ובחנות התקליטים הכי אייקונית של תל אביב מתכננים חגיגה של יומיים שלמים עם הופעות מסמרות שיער, חנות פופ אפ של מרצ' ועוד הפתעות שידווחו בהמשך, אבל לפני הכל בשורה מרגשת באמת: במסגרת החגיגות חברו אנשי האוזן השלישית לערוץ הספורט כדי ליצור יחדיו אלבום זיכרון למודי בר און ז"ל, או כמו שהם מגדירים את זה, "אלבום שהוא מונומנט, שהוא זיקוק מוזיקלי ייחודי לכל מה שבר און ייצג, או הביא איתו למסך: מהפכנות, אנרגיה, חשיבה אחרת, הומור, תשוקה, ערך מוסף". ולא היינו מצפים לפחות.

>> הסדרה שפספסתם ב-2023: היצירה האחרונה של מודי בר און
>> האיש שהיה המורה שלנו: מודי בר און ז"ל, 2022-1962

בר און, כזכור, אירח באולפן ליגת האלופות עשרות רבות של אמנים והרכבים שבמרוצת הזמן הפכו לגולת הכותרת של שידורי ליגת האלופות והפכו לאחד המקומות האחרונים בטלוויזיה שבהם נחשפים מוזיקאים בהופעה חיה לקהל צופים גדול, מה שהפך את אולפן הצ'מפיונז ליקיר המוזיקאים. מטעם האוזן השלישית נמסר כי מדובר ב"אלבום מחווה שהוא הוקרה ואהבה גדולה למודי, שפקד תדיר את חנות האוזן השלישית עוד בימיה בשינקין, כחובב מושבע של קולנוע ומוזיקה. ושל בני אדם".

התקליט, ביוזמת האוזן השלישית ובהפקה משותפת עם ערוץ הספורט, מחזיר לו אהבה עם 20 שירים בביצועים חיים כפי שהוקלטו באולפן ליגת האלופות בין 2003 ל-2012, בכיכובם שלאריק איינשטיין, רמי פורטיס, כרמלה גרוס וגנר, מוניקה סקס, נינט טייב, שלומי שבן, היהודים, אפרת גוש, עמיר בניון, ג'ירפות, יצחק קלפטר, יוני בלוךועוד. ברצף האלבום משולבים גם דברי קישור של מודי, פתיחים נוקבים, קריאות קרב ודברי שנינה, שליוו בחינניות אופיינית את ההופעות החיות באולפן.

תקליט הוויניל הכפול (ארבעה צדדים ועטיפה נפתחת מפוארת), יושק חגיגית בשבת (20.4 ב-13:30) בחנות האוזן השלישית, עם הופעה שלאפרת גוש בנוכחות שדרני ערוץ הספורט ומשפחת בר אוןויימכר בשתי ורסיות: ויניל במהדורת לימיטד אדישן צבעונית או ויניל בצבע שחור קלאסי.

פרט לכך, במסגרת יום חנויות התקליטים הבינלאומי יגיעו לאוזן השלישית גם הג'ירפות (שישי, 19.4, 12:00) כדי לחתום על אלבומים שיוצאים במהדורה מחודשת על גבי תקליט, ב-15:00 יקבל הציבור גיג סודי, למחרת ב-12:00 השקה מפתיעה, ובשבת ב-17:00 הופעה לייב של רונה קינן לרגל צאת אלבום הבכורה "לנשום בספירה לאחור" שיצא עכשיו על גבי ויניל. הכניסה חופשית.
>> יום חנויות התקליטים הבינלאומי, שישי 19.4-שבת 20.4, האוזן השלישית, קינג ג'ורג' 48

• ❤ תרבות
• מודי בר און
• האוזן השלישית
• חנויות תקליטים
• תקליטים
• ויניל

קצת כמו מדינת ישראל כולה, גם הטלוויזיה הישראלית של 2023 תיזכר בעיקר בצל החודשים האחרונים שלה. מתחילת אוקטובר עד מי יודע מתי, חור שחור ענק בלע את כולנו – והכניס לתוכו את כל החיים. אבל היתה טלוויזיה ישראלית לפני ה-7.10, ואחד התוצרים המצוינים – והנשכחים שלה – היא הסדרה "חילוניות", ששודרה בקיץ האחרון ב"כאן 11".

סדרה בת חמישה פרקים, מבית היוצר של מודי בר-און ז"ל וענת זלצר תבדל"א – הזוג שהביא לעולם כ"כ הרבה סדרות וסרטים דוקומנטריים מצוינים. העבודה האחרונה של בר-און, לפני מותו הטראגי והכואב במאי 2022, היא אחד התוצרים הטובים שהופיעו על המסך שלנו בשנים האחרונות.

מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד הייתי חילוני. כלומר, מישהו שלא מחויב באופן מוחלט לערכי הדת ולמצוות שלה. חייתי בין לבין; בבית שבו גדלתי לא שמרו שבת, אבל ביום כיפור לא הדליקו חשמל והשתדלו לצום. בפסח עשינו ליל סדר (מצומצם, בכל זאת יש גבול), ובחנוכה הדלקנו נרות. אבל אם לדתיים היה שורש מאוד ברור וסיבה מאוד רצינית לחיות (התנ"ך, אם להיות פשטניים), אף פעם לא ראיתי בחילוניות משהו דומה. וזה השתנה כשצפיתי בסדרה הזו.

כבר בפרק הראשון, שבו יורדים לשורש החילוניות הישראלית ולאיך היא נוצרה מול הדת ומקדמיה, אפשר להבין יותר טוב את השורש החילוני – ובעיקר, עד כמה נושא הליבה של דת ומדינה הוזנח בשנותיה הראשונות של המדינה. מכיוון שהיינו במצב הישרדותי תמידי (יש שיאמרו עד עצם היום הזה), מעולם לא פתרנו את השאלה מה אנחנו יותר – יהודים או דמוקרטים – והאם שתי הזהויות הללו בכלל יכולות לחיות יחד באותה מדינה? השאלה הזו, בעצם, ליוותה את המדינה כמעט בכל ויכוח קיומי שהיה בתוכה – כולל בדיון שבו עסקנו עד ה-6.10, על ההפיכה המשטרית/רפורמה משפטית. ובמידה מסוימת, גם עכשיו.

במשך תקופה ארוכה, מול הביטחון העצמי והנחרצות הדתית – בטח סביב הממשלה הנוכחית, שבה הלאומנות הדתית משחקת תפקיד מרכזי – החילונים עמדו מעט נבוכים. זה הדבר הטוב ש"חילוניות" עושה – היא נותנת גב לתפיסה החילונית, מאששת אותה, נותנת לה – ולחילונים בכלל – את התחושה שיש להם על מה לעמוד. שיש קרקע יציבה מתחתיהם, שיש לגיטימציה לתפיסה שלא מאמינה באלוהים, או לפחות חושבת שהוא לא בוחן את כולנו כל שנייה ושנייה, ומחייב אותנו לעשות דברים.

"חילוניות" עשויה ביד אמן – גם טלוויזיונית. הראיונות שהיא מנפקת עם שורת אנשים חשובים וחכמים, השימוש בקטעי הארכיון והקריינות הנהדרת של יהודית רביץ (בקאמבק נדיר לאור הזרקורים, גם אם לצערנו עדיין לא על הבמה), הפכו אותה לא רק ליצירה חשובה – אלא גם ליצירה שכיף להיכנס בה, כדי לבין משהו חדש על עצמנו, ועל העולם שאנחנו חיים בתוכו.

אבל "חילוניות" התפספסה. אמנם מבחינת אחוזי רייטינג, יחסית לערוץ שבו היא משודרת, היא הביאה מספרים לא רעים (בין 4% ל-6%) מול "האח הגדול" ו"רוקדים עם כוכבים", אבל ציבורית היא לא השיגה את ההד הדרוש. הראש שלנו היה בהפגנות, ולא היה זמן לשאלות העומק החשובות של חיינו. אבל הסדרה, תודה לאל (או לאין אל, תלוי איך אתם מסתכלים על זה), עדיין זמינה לבינג' – וזהו בינג' חשוב, בין אתם מאמינים או לא, כדי להבין משהו חדש על החברה שאתם חיים בה.

ואולי דווקא בצל המלחמה האיומה שאופפת אותנו, "חילוניות" היא חשובה – כי היא מאפשרת להציב אלטרנטיבה. יש מי שחושבים שמול הקיצוניות הדתית שנתקלנו בה, אנחנו צריכים להיות יותר "כמו במזרח התיכון", כלומר לאמץ את כללי המשחק של האויבים שלנו – להיות יותר דתיים ויותר לאומנים. נראה לי שהתשובה ש"חילוניות" מציעה היא שאנחנו חזקים – בגלל שאנחנו שונים. בגלל העמידה על הערכים הליברליים, שמאמינים וחושבים שוויון, שדוגלים בחופש, שרואים בכל אדם – ללא הבדל דת, גזע או נטייה מינית – בן חורין, בגלל שאנחנו אוהבי אדם ואוהבי חיים, אנחנו מסוגלים לקרב הזה – וגם, בסופו של דבר, ננצח בו.

ומעל הכל, הסדרה הזו היא אנדרטה חיובית מאוד למודי בר-און ז"ל. מודי, שלצד עבודתו הנהדרת בעולמות הספורט, היה גם דוקומונטריסט גדול – שהלך איתנו לאורך "כביש 80", שסיפר לי את כל מה שאני יודע על תרבות ובידור ב"במדינת היהודים", שהכיר לנו את "גיבורי התרבות" ושנתן לנו "שיעור מולדת", הוא גם האיש מאחורי היצירה הזו. האחרונה בחייו הנפלאים והמרתקים.

פריים אחד בסדרה תפס אותי יותר מהכל, וזה היה ציטוט של בר-און, רגע לפני הפרק השני של הסדרה. וכך נכתב: "יש כאלה שמאמינים שאלוהים ברא את האדם בצלמו. יש כאלה שמאמינים שהאדם ברא את אלוהים בצלמו. יש שמאמינים שאלוהים הוא אבא גדול וכל יכול, בוחן כליות ולב, יש שחושבים שאלוהים הוא כוח עליון נסתר ואדיש לגורלנו. אבל רובנו נמצאים איפשהו על הרצף, מתפללים ביום שישי שננצח בכדורגל בשבת".
"חילוניות", זמינה ביוטיוב ובאפליקציה של כאן 11

• המסך
• סדרות
• סדרות מומלצות
• דוקומנטרי
• מודי בר און

בשקט בשקט, כמעט מבלי שמישהו שם לב, ארכיון תאגיד השידור הציבורי "כאן" העלה לשרתיו פריט אבוד מההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של הטלוויזיה הישראלית – את הסדרה הדוקומנטרית של מודי בר און וענת זלצר על תולדות ההומור הישראלי, "במדינת היהודים". כל אחד עשר פרקי הסדרה עלו לאתר הארכיון של "כאן", כמו גם לאפליקציית כאןBox. נכון, היה אפשר למצוא פרקים של הסדרה מ-2004 פזורים באופן ספורדי באינטרנט, אבל זו הפעם הראשונה שהכל זמין אונליין לקהל הרחב.

וזו בשורה נפלאה לכל מי שמכיר את הסדרה וממש רצה לראות אותה (צפייה חוזרת מומלצת מאוד, אתם תהנו), אבל בשורה ממש נהדרת למי שמעולם לא שמע על התכנית התיעודית, או ראה את סגנון ההגשה הכל כך מאפיין של בר און ז"ל. מדובר בדוקומנטרי זוכה פרסים ומוערך שמצליח לשרטט באופן נראטיבי ברור, מעניין ומבדר כאחד את תולדות ההומור הישראלי, החל מהרגע בו הגענו לכאן כדי לצחוק, ואז לעת סיום הסדרה, ראשית שנות ה-2000, בפרק שנקרא כראוי "עוד לא בשל וכבר רקוב", ועוסק בטלוויזית המיינסטרים.

וזה רק הוגן שבזה יתעסק הפרק האחרון, כי כפי שאפשר לראות לפי מנעד התכניות הקומיות שמשודרות על הטלוויזיה כרגע, הן מה שהרגו את המסורת. עוד תזכורת לכך שצריך שידור ציבורי חדש, שלא רק אכפת לו מקומדיה, אלא גם דואג לתעד אותה, לשמור אותה, ומדי פעם – להעלות מהאוב איזה פיסת היסטוריה כזו לטובת הציבור. אםלא תוכלו לצחוק על האבסורד שקורה בהווה, אולי תצליחו לצחוק קצת על העבר.

"במדינת היהודים", 11 פרקים, זמיןבאתר הארכיון של "כאן",ובאפליקציית כאןBox

• מה רואים הלילה
• קומדיה ישראלית
• מודי בר און
• כאן 11

זה קורה לא מעט בחיים שלנו, הרגע הזה שבו אנחנו שומעים על אדם מפורסם שהלך מן העולם, ומשהו בנו מתייתם. זה קרה לי עם אריק איינשטיין, ועם מוטי קירשנבאום, ועם פרינס, והיום – גם עם מודי בר-און. התחושה הזו שאמנם לא היה שם קשר דם, ו"הוא לא היה משפחה שלך" (כמו שלפעמים אנשים נוהגים להגיד לך), אבל החור בלב כבר נפער באופן שכנראה לעולם אי אפשר יהיה להכיל.

כי הנוכחות של מודי בר-און בחיים שלנו היתה כמו של אדם קרוב. הוא היה איתנו בכל תחנה בחיים: כשהתאהבנו בכדורגל, או כשרצינו לדעת לעומק, או כשרצינו לחייך ולצחוק. הוא היה שם ברגעים עצובים וברגעים מאושרים, מלווה אותנו כל הזמן. אמנם מרחוק, מתוך מסך טלוויזיה (ולפעמים גם על במה), אבל תמיד שם. למרות המרחק הפיזי, היה בו – בהם – משהו שידע להתקרב לכל סוג של אדם. זה אולי גם ההסבר לאהבה חוצת הגבולות שהם זכו לה אחרי לכתם.

מהמערכונים של החמישייה שהוא כתב ושורדים עד היום ביוטיוב, דרך ליגת האלופות או סיכום המחזור בערוץ הספורט, דרך סדרות כמו "גיבורי תרבות" או "במדינת היהודים", אפילו עד האפיזודה הקצרה (מדי, וחבל) כמגיש "לונדון את קירשנבאום" – הוא תמיד היה שם, כמעט בכל תחנת תרבות משמעותית. הכדורגל, באופן טבעי, יהיה הכי מזוהה איתו כשיילך מכאן – את הבשורה שלו לענף ביטאו רבים בכישרון גדול ממני.

אבל זה לא היה רק הכדורגל; מודי היה איש תרבות במלוא מובן המילה. כזה שכתב שירים ומערכונים וסדרות דוקו, ובכולם הצליח לחבר בין שתי קצוות שלא תמיד קל לחבר ביניהם: איכות ונגישות. הוא היה איכותי עד הסוף, מעניין באמת, יורד לשורש הדברים – אבל גם היה מסוגל להפוך כל דבר לפתוח ונהיר. גם לאנשים כמוני – אם זה על תולדות היישוב העברי, או הסכסוך הישראלי פלשתיני, או על חייו של עזריאל קרליבך, או הסיפור של דז'יגאן ושומאכר. הוא לא רק גרם לנו ליהנות, הוא גם גרם לנו ללמוד ולגלות הרבה דברים חדשים, להיפתח לתחומי עניין נוספים, ועם זאת הוא ידע לגרום לך להיכנס לתחומים האלה – דרך מי שהוא היה. והוא היה מורה.

את השער הזה לעולמות חדשים ולא מוכרים, הוא פתח, לי ולדור שלם של צופים, בגלל הקסם שלו. בזכות ההומור, והחיוך, והקריצה, ובעיקר הסקרנות הטבעית. מודי, בסופו של דבר, היה קומיקאי בנשמתו. מישהו שידע לספר סיפור בצורה משעשעת, לגרום לך לחייך, לעשות "גוד טיים" – גם ברגעים הכי מבאסים ועצובים.

העולם שלנו חסר אנשים כמוהו. כאלה שידעו לחבר בין המילים "תרבות" ו"ספורט" בצורה מושלמת וקוהרנטית, כאילו לא היו שתי מילים נפרדות שמרגישות הרבה פעמים כמו ההפך. מישהו שידע לקחת את הכדורגל, ולתת לו הקשר רחב – ממוזיקה, דרך ספרות ועד קולנוע. מי שלא שם את ההיררכיה בין "גבוה" ל"נמוך", אלא הצליח לחבר בין שניהם – לשמור על רמה ולהיות עממי. לא לפחד מהעומק אבל גם לא להתנשא על הקהל. להיות אמיתי. להיות מודי.

וברגע העצוב והנורא הזה, אפשר רק להביט אליו שוב ולומר תודה. על הכל.

• ❤ תרבות
• מודי בר און
• ספורט
• הספד
• דוקומנטרי

• Facebook
• Twitter
• Email

מודי בר און מגיע לאוזןבר
הקשר היחיד שלכם לספורט הוא החיבה המתגברת לנעלי הפקקים שלעולם לא תוכלו לנעול? אתם יודעים שזה לא נכון, ושהנוכחות של מודי בר-און בעולם הרחוק מכם כל כך עוזרת גם היא בקירוב הלבבות. כדי לדחוף את מערכת היחסים הרעועה הזו לשלב מתקדם יותר, בר-און הסכים להגיע לאוזןבר ולספר מה הקשר בין תרבות וספורט. כלומר, ביניכם ובין הילדים המקובלים שמעולם לא בחרו בכם במחניים. מומלץ בחום לכל מי שמזדהה ועצוב לו.לפרטים נוספים.

העבודה האחרונה של אוהד נהרין
עם שם פרובוקטיבי וטיזינג לא מהעולם הזה, אוהד נהרין ממשיך להציג את "עבודה אחרונה" של להקת בת שבע. 65 דקות אינטנסיביות שלא ברור אם הן סופה או תחילתה של קריירה והאם בכלל צריך להעמיק במשמעות. מי באמת רוצה לדעת? מומלץ בחום לכל אפופי המסותרין.לפרטים נוספים.

• מה עושים השבוע
• מודי בר און
• אוזןבר
• מה עושים היום
• אוהד נהרין
• מחול
• להקת בת שבע
• ספורט